רמב"ן/עבודה זרה/יב/ב
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף רש"י תוספות רי"ד - מהדורה קמא רמב"ן רשב"א ריטב"א חידושי הר"ן מהר"ם חי' הלכות מהרש"א רש"ש |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
הא דאמר אביי לא חשו להם חכמים משום בשר נבלה. פי' רש"י דילמא שקיל עכו"ם נבלה מקדרה שלו ושדי לקדירה של ישראל כי מהדר אפיה. ובלישנא דרבא פי' האי לא חשו לאו לבשר נבלה קאמר דנילף מינה דכוותה דלא [ליחוש] לדמי ע"ז דהא לא דמו דהתם לית ליה הנאה לעכו"ם דנשדי נבילה ומסתפי דאי חזי ליה ישראל תבע ליה בדינא אבל הכא מתכוין עכו"ם לעשות רצון חבירו.
וקשיא לן, אי הכי היכי ס"ד דאיכא למיחש דהא ודאי לא חיישינן בשום דוכתא דילמא עביד עכו"ם להעביר לישראל אלא חשש דידהו להנאתן היא כדאמרינן לקמן קוסטא דמוריסא בלומא דחמרא בארבע לומי ותנן התם מפני שחשודה ומחלפת את המתקלקל ואני תמה עוד על רש"י דילמא ה"ק שדי נבילה בקדרה דישראל ושקיל מינה אומצא מעלייא ושדי בקדרה העכו"ם ולא חשו בגמ' להזכיר שםעיקר האיסור דהיכי שדי ביה נבלה. ומ"מ אין הפי' הזה נכון דהא אשכחן בכמה דוכתא כדאיתא בפ"ק דחולין וכ"ש שניהם שם ואפילו לאביי דאמר התם נכנס ויוצא לכתחילה לא עומד ע"ג שרי לכתחילה ולא חיישינן דילמא מהדר אפיה ואפילו בדבר שהעכו"ם תופס בידו כגון שוחט וישראל עומד ע"ג ועוד דהכא לאו לכתחילה קאמר אלא בדיעבד איירי בששפתו ולכ"ע אפילו בנכנס ויוצא מותר.
ומה שפי' בדרבא לא חשו להם משום בישולי עכו"ם דניחוש דילמא סמיך ישראל על עכו"ם לבשלה אינו נכון לי כיון ששפת ישראל קדירתו בכירה ע"ג האור מה מקום לחוש אפילו עכו"ם מגיס בה ומבשלה מותרת וכ"ש דאי מגיס בה ישראל פורתא נפקא מאיסור זה ומה מקום לחוש לכך ועוד מראין הדברים דרבא מחמיר מדאביי למיחש בדאורייתא ורבה בר עולא מחמיר מדרבא למיחש אפילו בדרבנן באיסור בפ"ע אבל לאיסור תערובת משהו לא חייש ושוב ראיתי בתוספת דברים רחוקים ודחוקים בשיטה זו.
ול"נ דהכא בעכו"ם וישראל ששפתו שתי קדרות של היתר שוות ע"ג כירה סמוכות זו לזו ואין מקפידין עליהם כלל ואביי קאמר לא חשו משום דילמא אתי עכו"ם נבילה ושדי בקדירה שלו ואע"פ שאינו נתפס כגנב בכך ולא מיטמר מיניה כלל א"נ שדי באחת מהן לומר זה שלי שהרי אין להם קפידא בכך והילכך תיתסר עד דנטר ישראל קדירה שלו מעיקרה כלומר שיהא מקפיד עליה ושומרה ויהא לו בה טביעות עינא בסוף קמ"ל דכיון דלא הרגיש דאתי נבילה ושדא לא חיישינן וכן בדמי ע"ז אע"פ שרוב מעות של בני האטליס של ע"ז הם אין חוששין לבני ע"א שמא נטלו מהם מעות ונותנין אותם לישראל ורבא נד מטעמא דאביי דכה"ג חיישינן עד דמנטר ישראל שפיר להיות שומר קדירתו ומקפיד עליה דהתם אפילו בנכנס ויוצא שרי אלא דהיכא דליכא למיחש לאיסור נבלה כנון שאין עמהם נבילה בבית ולא נפיק עכו"ם לבראי אינו חושש שמא נתחלפה קדירה בקדירה משום בישולי עכו"ם ורבא בר עולא חייש אפילו לבישולי עכו"ם עצמם אבל לצנורא של בישולי עכו"ם דהיא אבק של דבריהם לא חייש וכן אין חוששין משום לפני אידיהן של בני ע"א וזה פי' נכון וק"ל.
הא דאמר ר"ל לא שנו אלא מעוטרות בורד והדס דקמתהני מריחא. ק"ל, וכה"ג מי אסור והא לא מיכוין ואפילו בדאפשר שרי כדקי"ל בפסחים וי"ל דילמא איידי דמיעכב התם לישא וליתן מיכוין ולאו אדעתיה א"נ ר"ל לית ליה דבר שאין מתכוין מותר למתני' דמוקי לה כרבנן דפליגי עליה דר"ש בדבר שאין מתכוין.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |