ריטב"א/מועד קטן/ד/א
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף רש"י תוספות תוספות רי"ד ריטב"א חי' הלכות מהרש"א קרן אורה רש"ש |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ומה חרי' רשו'. פרש"י ז"ל שהרי אם מצא חריש אינו חורש וא"ת מ"מ הא הוי מצוה שלא מצא (אלא) לחרוש הא אמרי' התם במנחות ומכות כיון דאם מוצא חרוש אינו חורש אפילו כי לא מצא לא חשיבא מצוה דמילת' דלא שכיחא הוא שלא יהא חורש וזורע בכל ארץ ישראל ולא ספיחין ועוד דהא אין בחרישה טעם לדחות שבת כי אין לו זמן קבוע ויכול לחרוש לאחר שבת אבל קצירת העומר זמנו קצוב בי"ו ואפילו מצא קצור קוצר ולהכי הויא מצוה כדי לדחות את השבת וכן הלכה כדכתב בפ"ק דמגלה ובסוגיין אמרי' דרב ובית דינו כרבי ישמעאל סביר להו הילכך נקצר ביום פסול וכן ספירה אינה ביו' בברכה כדכתיב התם:
זקנה לא ממילא מיתסרא פירש וכי תימא דמעיקרא כתב איסור זקנה בקרא ואיצטריכא הלכה להתירה למה ליה לרחמ' למכתב קרא יתירא דהא מן הלכה שמעינן ליה דזקנה אסורה בעשה דלאו הבא מכלל עשה עשה דהא סוף קרא נמי לא אסרה אלא בעשה:
הלכתא לרבי ישמעאל קרח לר' עקיבא פירש ורבי עקיבא לית ליה דרבי נחוניא לגבי נטיעות מיחת:
ר' יוחנן אמר ר"ג ובית דינו דאורייתא בטול פי' אפילו אותן למד יום שהן דאורייתא תקון ולפי זה הטעם הראשון שאמר דנפקא ליה משבתות לאו דההוא דאורייתא כדמפרש ואזיל אלא הכי קאמר אותן למד יום שאתם אומ' שהן מדאורייתא בטלו ג"כ אבל לפי' בתרא אתי שפיר כי הל' יום דהוו דאורייתא בזמן בית המקדש בטלום עכשיו לאחר החרבן בדרש' ויש גורסי' ר"ג ובית דינו מדאורייתא בטול כלומר כל מה שבטלו ואפילו ל' יום ראיה דאורייתא בטלו והראשון יותר נכון כי לפי הטעם האחרון שאמרו במסקנא לא אתי שפיר האי לישנא:
מה שבת בראשית לפניה ולאחריה מותרין ק"ל א"כ לית להו לר"ג תוספת בשבת לפניו ולאחריו ופליגי אההיא דרשא דהתם וסוגיין דכולי ש"ס ולית הלכתא כותייהו לפירש רבי יוחנן וי"ל דאינהו הכי קאמרי דלישנא דשבתון לא משמע לפניו ולאחריו וילמוד סתום מן המפורש דשבת דהתם נמי ליכא תוספ' אי לאו דרבייה קרא מתשבתו שבתכם וכי תימא נילף מינה אין למדין קל מחמור ועוד דהתם שבתכם קאמר ובשביעת שבת הארץ היא כנ"ל ובמס' ראש השנה כתבתי ענין אחר:
שם דומיא דנסוך המים כו' ה"ה דיכול למימר דערבה דודאי אין מצותה אלא בזמן המקדש וחדא מינייהו נקט אי נמי משום דניסוך המים אינו נוהג השתא אפי' מדרבנן רויחא ליה טפי למנקטיה:
אלא מי גשמי' אמאי לא פירש דהא מסתמא אפי' בשמושכין במעין מיירי דהא בדצרכי לקילון היינו מי קילון ופרקי' א"ר יוחנן גזיר' מי גשמים אטו מי קילון גזרו פירש לפי שמימי גשמים הן מכונסין דומיא דמי קילון גזרו אפילו במושכין ואע"ג דקילון גופיה איסור' דרבנן אי לאו הא לא קיימ' הא:
רב אשי אמר מי גשמים לידי מי קילון פירש שלא אסרו אלא מי גשמים שהם עמוקים ובתחלתן מושכין ובסופן צריכין קילון וגזרו בתחלתן משום סופן הא כשאין סופן לבוא לידי קילון משקין מהן:
וכדר' זירא דאמר נהרות המושכין מן האגמים והמכונסין ממי גשמים שאין צריכין קילון כלל מותר להשקו' מהן והיינו דאמרי' רבי יוחנן ורב אשי פליגי בדרבי זירא דרבי יוחנן לית ליה דרבי זירא דאיהו דאמר דגזרין אטו מי קילון ורב אשי אית להו דרבי זירא הילכך הלכתא כרבי זירא:
הני אגמי דבבל כמי' דלא פסקי' דמי פירש דלא צריכין קילון כלל וכי תנא במתני' בשסופן לבוא לידי קילון והיינו נמי כדרב אשי:
ירמיה ברי כמו בני ובההיא דאמרי' התם אלעזר ברי ויש גורסין ברי כמו בריא כלומר ודאי הוא דלא פסיקי וליכ' למגזר בהו וכמו שכתב רש"י ז"ל:
והוא שרובה של אותו שדה שות' מאותן אמת המי' פי' יכול' לשתו' כדפרש"י ז"ל שלא יצטרך לטרוח ולהביא ממקום אחר:
ואידך אמר אפי' אין רובה יכולה לשתות מן האמה במיעוטא סגי להשלים לרוב עם הפסקות והברכות במיעוטא דמסתיים לא קפיד למטרח מימר אמר לשתי למח' וליומא אוחרי והא דקתני ואמת המים עוברת ביניהם לאו דוק' כל שעוברת בסמוך לשדה ממש קרי ביניהם. ברכה שנטפה וכו'. פירש כגון שתי שדות זו למעלה מזו וביניה' ברכה שנתמלאת מתמצית מימי העליונה ויכולין להשקות ממנה התחתונה בלי שום כלי:
ופרכי' והא עבידא דפסקה הברכה ויצטרך לטרוח ולהביא ממקום אחר:
ופרקי' ועדין היא מטפטפת פי' שלא נתיר אלא בעוד שמטפטפת מן העליונה על ברכה זו דהשתא ליכא למיחש ובודאי דהוה לן למפרך דהא סוף סוף כשיפס' הטפטוף פסיק האי ואתי למטרח אלא שזהו מה שבא רב ופירש דמיירי שלא פסק מעין הראשון דהשתא חשיבי ע"י נצוקות אלו כאלו התחתונות משקין אותה מן המעין עצמו ובמעין לא גזרו דפסיק וכל אלו האוקמתות פירש אחר פירש לקיים הברייתא ויש פירושיו אחרים וזהו הנכון:
והא דאמרי' לעיל שנתמלאו מערב י"ט לרבותא נקט דאלו בשנתמלאו במועד אפשר דהוה לן למיחש ולמגזר שמא הרואה סבר כי היום טרחו למלאתן לפי שרואה אותן בלא מים קודם י"ט שתי ערוגו' כו' בבי' השלחין היא וקמ"ל שגזרו השקאה בקילון אפי' בדבר מועט כגון זה שאין בו טורח בהשקא' דשדה גדולה ומשום דלא פליג רבנן:
שם מדלין מים לירקו' כדי לאכלן פי' כדי לאכלן במועד דכל שהוא לצורך אכל נפש מטרח טרחי' כל מה דאפשר ואפי' דש וקוצר וטוחן ואפי' בפרהסיא כדאי' לקמן ומסתבר' דהכא קמ"ל דכיון שעומדין וראויין לאכילה ועומדין לימכר מדלין להשקותן ולא סוף דבר שזה ממש צריך לאכלן דא"כ פשי'
ואם בשביל ליפותן פי' שיתבשלו מהר לצורך לאחר המועד אסור ואפי' בבית השלחין קאמר דקילון אסור הוא בו דאלו בבית הבעל פשי' דלא טרחי'
ליתי מר ולישמתיה פי' דכל מאן דעבר אדרבנן שהוא חייב נדוי:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |