רב פעלים/א/יורה דעה/יח

רב פעלים ‏ א יורה דעה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה. נשאלתי מחד צורבא מרבנן, החכם השלם והכולל השקדן בתורה כמה"ר יחזקאל עזרא אליה נר"ו, וז"ל, מאחר עלות גדול השלום וכו', על מעשה שבא לידי באחד בעה"ב שהיה לו עשרה תרנגולות בביתו והטילו ביצים, ואסף מהם ארבעים ביצים, ויהי היום תפס תרנגולת אחת מהם, והוליכה אצל השוחט לשוחטה, ובדקה השוחט ונמצאת ספק טריפה, והלך תכף ומכרה לנכרים, וכשהיתה בביתו לא היה יודע בודאי שהטילה ביצים, ובא לשאול מה יהיה משפט הארבעים ביצים אלו. ואנא בריה קלה כפי עניות דעתי הקלה נראה שיש להתיר ביצים אלו מכמה טעמי, חדא ממ"ש הרמ"א ז"ל בסי' ק"י ס"ו בהגה"ה וז"ל, ואם נתערבה תרנגולת טריפה בכשרות, ונמצא ביצה ביניהם הביצה מותרת, אע"ג דתרנגולים חשובין ולא מתבטלים לגבי הביצה אזלינן בתר רובא, ואמרינן כל דפריש מרובא פריש, וכל הביצים מותרות ע"כ, ובודאי הא דנקיט רמ"א ז"ל בלישניה ונמצא ביצה ביניהם, הוא לאו דוקא דה"ה אם נמצאו ביצים הרבה נמי מותרים מהאי טעמא, דכל דפריש מרובא פריש, ואמרינן על כל הביצים דלא הטילום אלא הכשרות, ואותה ס"ט לא הטילה כלום. ותדע, דהא האו"ה בעצמו שממנו מקור דין זה כתב בזה"ל, דאם יש רק שני תרנגולים כשרים אצלה בחצר, כל הביצים מותרות וכו' יע"ש, הרי בהדיה דגם בהרבה ביצים נמי מתיר האו"ה, ואע"ג דהשפ"ד בס"ק ל"ח כתב על דברי רמ"א וז"ל, ומיהו אם נמצא ג' ביצים אסור, כבר מוה"ר ז"ל בכ"י שלו שם באות ע' פריש להא דהשפ"ד, בכגון דבדקנו אתמול בקן של תרנגולים ולא מצא כלום, והיום מצא שלשה ביצים, דמוכרח לומר דהטריפה ג"כ הטילה, ובכה"ג כתב השפ"ד דאם מצא ג' ביצים אסור, אבל אם לא בדק אתמול בקן שלהם מותרים, דתלינן אלו השלשה ביצים מרובא פריש, והכשרות הטילום אתמול והיום, עכת"ד יע"ש, ולפ"ד מוה"ר ז"ל ה"ה ליותר משלש ולא בדק מזה כמה ימים ג"כ מותרים, דתלינן נמי דהכשרות הטילו כולם בשנים או בשלשה ימים, ולפ"ז הכא בנ"ד נמי, כיון דאין ידוע שהס"ט היתה מטלת ביצים, וגם לא בדק בקן שלהם, תלינן דהכשירות הטילו כל הביצים שהם הרוב, דכל דפריש מרובא פריש:

ועוד נראה, דיש להתיר הבצים האלה מטעם ס"ס, דאפשר לומר דכל הביצים הם מהכשרות, ואת"ל שיש בהם מן הס"ט, שמא היא כשרה לפי האמת, וזה אינו נקרא ס"ס בשני גופים, כמ"ש הש"ך בכללי הס"ס אות ד' יע"ש, וכי תימא עד כאן לא קאמר התם הש"ך אלא בביצה אחת, אבל בביצים הרבה בנ"ד אסור, וכמ"ש הוא עצמו בהדיה שם באות ה', דלא היא, דהתם באות ה' איירי כגון דידעינן בודאי שהס"ט הטילה כמו הכשרה, וכמו דמוכח מלשונו שכתב אחד משני ביצים יש בו ספק איסור וכו', דהא ודאי יש כאן ספק איסור וכו', הרי בהדיה מיירי כגון שהס' ג"כ הטילה בודאי, וכ"כ החכ"א בכלל ס"ג אות ט"ו וז"ל, או ב' ביצים וידוע שאחת מן הכשרה ואחת מן הטריפה וכו' יע"ש, משא"כ בנ"ד שאין ידוע בודאי שהס"ט הטילה ג"כ ביצים, ואיכא למתלי כולהו מהכשרות, זה דמי לביצה אחת שהתיר הש"ך באות ד' מטעם ס"ס, וה"ן דכוותא. והגם דהש"ך בעי דוקא שנתערבו מתחלה התרנגולות חד בחד, אבל אם לא נתערבו מתחלה, אלא שהכשרה ניכרת בפ"ע, והס"ט ניכרת בפ"ע, בזה הביצה אסורה, והכא בנ"ד הס"ט ניכרת בפ"ע, ולפ"ז היה ראוי לאסור, הנה הפר"ח בכלל יו"ד ס"ל איפכא, ואדרבה בלא נתערבו מתחלה יש להתיר יותר יע"ש, והפר"ת בספר ראשון לציון בכללי הס"ס ססי' ב', והרב בינת אדם בשער הקבוע סי' מ"ד מתירין בכל גוונא, בין נתערבו מתחלה בין לא נתערבו, וא"כ לסברת הפר"ח והפר"ת יש להתיר בנ"ד, והגם דמוה"ר ז"ל בכ"י שם באות ק"ג, לא סמך על זה להתיר אלא דוקא בהפ"מ, הנה נ"ד נמי הוא הפ"מ, וא"כ יש להתיר ביצים אלו:

ועוד אני דן לפני מעכ"ת, שיש להתיר ביצים אלו מטעם ס"ס, אף אם היה ידוע בודאי שהס"ט ג"כ הטילה ביצים. והוא מחמת שלא נודעה הס"ט עד לאחר שנתערבו הביצים הכל ביחד, דכתב מרן ז"ל בב"י סי' נ"ז מצאתי כתוב, דאם לא נודע האיסור עד לאחר שנתערב, ובאו שני הספיקות ביחד, עבדינן ס"ס אף בס"א בגופו וס"א בתערובת יע"ש, וא"כ ה"ן בנ"ד שפיר עבדינן ס"ס, אפילו אם ידוע בודאי שיש בהם ביצים מהס"ט, ואמרינן על כל ביצה וביצה שמא אין זו מהס"ט, ואת"ל שהיא מהס"ט שמא הס"ט עצמה מותרת, וסברה זו של מ"כ היא מוסכמת, שמצינו דמרן ז"ל החזיק בה גם בסי' ק"י בב"י, שעל מה שכתב הטור שם ולא נהירא וכו' כתב מרן ז"ל, כבר כתבתי בסי' נ"ז שאין זו קושיא כלל, וכונתו על מ"כ הנז', וכן הרב אהל יוסף ז"ל בסי' למ"ד כתב דהכי ס"ל למרן ז"ל, ומהר"ת ז"ל לא פליג עליה, אלא בעיקר הדין, ובהא מודה ליה דכן הוא סברת מרן ז"ל, דהא כתב דא"י וכל אגפיה בתר מרן גרירי, וכיון שדעתו כמו מ"כ, א"כ כל שלא קדמה ידיעת הספק קודם התערובת יש להקל בס"ס אף שאינן בגוף אחד וכו' ע"ש, הרי גם מהרח"א ס"ל דדעת מרן ז"ל כמו מ"כ הנז', וכי מוה"ר בסי' ק"י אות ק"א צידד להוכיח סברת כמו מ"כ ע"ש, וכיון דכן הוא שפיר עבדינן ס"ס בנ"ד, אף דהוי בשני גופים. זאת ועוד מצינו להרבה מרבני אשכנז דס"ל הכי, וכיון דרבני אשכנז דגרירי בתר רמ"א בכל דוכתא יש מהם דמתירים הכא לגמרי, ויש דמתירים בהפ"מ בלבד, כ"ש דאנחנו דגרירי בתר מרן דיש לנו להתיר בנ"ד שהוא הפ"מ. ואין סתירה ממ"ש הגאון ודד"א ז"ל בחיים שאל סי' ע"ד אות מ"א, במעשה הדגים דאין להתיר מטעם ס"ס, יען שהוא סבוס"ב, דהתם כבר נודע הספק קודם התערובת, כנראה מלשונו להדיה:

ועוד אני אומר, אפילו אם לא נחליט לומר דמרן ז"ל ס"ל כמו מ"כ הנז', אפ"ה שפיר איכא ס"ס בנ"ד, משום דידוע הוא דאיכא פלוגתא בסברת מרן ז"ל, אי ביצה בטלה או לאו, ועיין פר"ח סי' ק"י ושיו"ב שם אות ד', ולפ"ז בנ"ד איכא ס"ס, והוא ספק אם מרן ז"ל ס"ל כמו מ"כ או לאו, ואת"ל דלא ס"ל כמו מ"כ שמא האמת כמ"ש הפר"ח, דס"ל למרן ביצה בטלה ברובא, ומכל הני טעמי נ"ל דעת הדיוט, דיש להתיר בנ"ד. וכל זה אני כותב כתלמיד הדן לפני רבו, אבל לענין מעשה עד בא הסכמת מעכ"ת, ותשובתו הרמתה מהרה תצמח, ושכמ"ה:

וזאת תשובתי אליו:

הנה בעקר הדין שחידש השפ"ד ז"ל בדברי רמ"א ז"ל, דאם היו ג' ביצים אסורים, אם נבא לפרש דברי השפ"ד דאיירי כגון שבדקו אתמול בקן של תרנגולים ולא מצאנו, והיום מצאנו שלשה ביצים, הנה ודאי ביאור זה דחוק מאד, דכל כהא הו"ל להשפ"ד לפרושי מילתיה דאיירי בכה"ג, ואם תאמר ההכרח לא יגונה, דבע"כ צריך אתה לאוקמי בהכי, דאל"כ מאי שנא תרי מתלתא, דכמו דאמרת בחדא ובתרין מרובא פריש, כן נימא בתלת וארבע, זה אינו הכריח, דשפיר מצינן למסבר טעמא למילתא דא, והוא כיון דכל אלו השלש תרנגולות ראויים הם להטיל ביצים, ואין יתרון לשתים הכשרות על הס"ט לתלות בהם, להכי כל היכא דחזינן לקמן תלת ביעי, תלינן בדבר הרגיל לומר דכל אחת הטילה ביצה אחת, כיון דלכל אחת יש לה חזקה בגופה להטיל ביצים, מאי חזית לתלות ברובא הכשרות לסתור חזקה זו של תרנגולת הטריפה לומר שלא הטילה, אבל אי ליכא אלא רק תרי ביעי, דהשתא בע"כ צריך אתה לומר דאחת מהם לא הטילה ביצה כלל, על זה אמרינן כל דפריש מרובא פריש, ונאמר שתים הכשרות הם שהטילו שתי ביצים אלו. ודע דאע"ג דקי"ל רובא וחזקה רובא עדיף, הא כתבו הפוסקים דהיינו דוקא לחומרא, אבל לקולא לא אמרינן אלא חוששין להחמיר, ועיין כנה"ג א"ח בסוף הספר בכללי רובא וחזקה, ופרי מגדים בפתיחה לא"ח בסדר הנהגת או"ה סדר ג' אות יו"ד, ובינת אדם שער רוב וחזקה סי' ח' יע"ש, והשתא בנידון רמ"א ז"ל דאיכא חזקה לאותה תרנגולת הטריפה להטיל ביצים, לא אזלינן בתר רובא לקולא לומר ביצים אלו נולדו משתים הכשרים בלבד, והטריפה לא הטילה כלום, אע"ג דיש לה חזקה להטיל, משא"כ אי איכא שני ביצים בלבד, דבע"כ צריך אתה לומר דאחת מהם לא הטילה ביצה, שפיר סמכינן ארובא לומר ביצים אלו הם מן הרוב שהם כשרות:

הנה כי כן, אין אנחנו צריכין להדחק בדברי השפ"ד ז"ל, לפרושי מילתיה דאיירי כגון שבדקנו בלול מאתמול דשפיר מצינן ליישב הך דינא דהשפ"ד ע"פ הטעם הזה שכתבנו ועוד כי טעם זה מוכרח הוא לפום דינא בלא"ה, ומלשון או"ה ז"ל שכתב כל הביצים מותרות אין מזה קושיא, יען דדין זה ישנו באמת גם בשני ביצים, ולהכי נקיט ביצים לשון רבים, ועוד יש להעמיד דברי או"ה באופן אחר, וכאשר נכתוב לקמן בעז"ה, ולכן בנידון השאלה שבאה ליד מעלתך, אין אנחנו יכולים להתיר מטעם דפריש מרובא פריש כאשר חשבת, כי מאחר שהיה שם ביצים הרבה מאי חזית לסתור חזקה זו דתרנגולת הטריפה, לומר שלא הטילה ביצים כלל, ותתלי הביצים כולם ברוב הכשרות לקולא:

ברם עדיין יש לנו פה לדבר בהאי דינא דרמ"א ז"ל הנז', והוא כי מצאתי להרב קהל יאודה ז"ל סי' ק"י דף ל"א ע"א, בד"ה ודע וכו' שכתב, דאם יש בחנות אחת חתיכות ידועות מנייהו דהיתרא ומנייהו דאיסורא, ופירש חד מנייהו בגו חנותא רחוק מהם קצת, ולא ידיע לן מהי מנייהו הוא, אי דהתירא או דאיסורא, אע"ג דרובא דאיתיה התם דהיתירא נינהו, אפ"ה אסירא ולא אמרינן דמרובא פריש, דאכתי בקביעותא קיימא, ובהכי ניחא לי לשון המרדכי בשלהי חולין שכתב, דטעמא דלא אזלינן בתר רובא בחורי הנמלים, משום דכל הקבוע כמעמ"ד וכו', וכבר תמה בלשון הלז הרב משנה למלך פ"ה מ"ה טומאת משכב ומושב סוף דין י"ד, ולפ"ז י"ל דחורי הנמלים חשיב כמקום קביעותייהו כיון דקיימי בתוך הגורן ולא חשיב פריש וכו' עכ"ד ע"ש. וכיוצא בזה כתב הרב בינת אדם בשער הקבוע סי' ט', וג"כ יישב קושית הגאון מש"ל ז"ל על המרדכי בחורי הנמלים, ע"ד מ"ש הרב קהל יאודה הנז', אך הרב בינת אדם פירש טעמו שם, דדוקא במה שדרכו בכך לא מקרי פירש בכה"ג, ולכן בתשע צבורין של חמץ וכו', וכן בטבעות של ע"ז, אמרינן התם סתם פירש, דמשמע רק שפירש מן הצבור אפילו בסמוך לו, זה מקרי פירש, וראיה לזה מהא דאיתא בשקלים פ"ז, מעות שנמצאו בין שקלים לנדבה וכו' ע"ש:

ואמרתי לפי המטעמת שעשה הרב בינת אדם בזה, השתא לא תיקשי לן מדין שכתב רמ"א ז"ל ביו"ד סי' רנ"ט סעיף וא"ו, דאם נשתמש בתיבה ציבורין של חולין ושל הקדש, בזוית זו ובזוית זו בבת אחת, ונמצא בתיבה מעות, דאזלינן בתר רובא, דכל דפריש מרובא פריש ע"ש, ומקור דין זה מן הגהות מרדכי שהביאו מרן בב"י שהביא דין זה מגמרא דפסחים דף ז' וז"ל, וכן אם נשתמש בצבורין בזוית זו ובזוית זו, אפילו ביום אחד אזלינן בתר רובא, ע"כ ע"ש, והשתא לפי מה שהסביר הרב בינת אדם לא יקשה לן בהא, אמאי לא אזלינן בתר רובא, אע"ג דהנמצא הוא בתוך התיבה והוא סמוך לצבורין, די"ל דוקא היכא שדרכו בכך הוא דלא מקרי פירש, והמעות שחוץ לצבורין בתוך התיבה אע"ג דהם סמוכין לצבורין, אפ"ה לאו אורחייהו בהכי, ולהכי יש להם דין פריש מרובא, ומוכרחים אנחנו לומר דגם הרב קהל יאודה אית ליה האי טעמא לחלק בזה, אע"ג דלא נתפרש זה בדבריו:

מיהו בהאי דינא דהרמ"א ז"ל, דנמצא ביצה אחת או שתים בלול התרנגולים, יקשה לנו מאד לסברת בינת אדם וקהל יאודה הנז', אמאי יש לביצים דין פריש, דאכתי י"ל ביצים אלו בקביעותייהו קיימי, ועדיף זה מדין פירשו בתוך החנות, ומדין חורי הנמלים הנ"ז, כי בפירושא אתמר בדברי רמ"א ז"ל, ונמצאת ביצה אחת ביניהם, ואיך יהיו מותרים, כיון דעדיין יש לביצים ההם דין קבוע, ובאמת לדבריהם אלו יש הכרח וראיה מדברי המרדכי ז"ל בחורי הנמלים, דמוכרח לפרש דבריו וטעמו בכך, וכנז"ל:

ונראה ליישב זה בס"ד ע"פ החקירה שחקר הגאון חק"ל, יו"ד ח"א סי' ק"ה, והוכיח שם דאין דין קבוע אלא באיסור ברור ולא באיסור ספק, ולא פשיטה ליה האי מילתא, וכתב דעדיין צריך לימוד, ובסוף דבריו ציין על הרשב"א בחידושיו לחולין דף צ"ד, שכתב דלא הוי קבוע אלא בשיש שם ודאי טריפה ע"ש, וראיתי להרשב"א ז"ל שם בד"ה ולפי וכו' דס"ל דאיכא דין קבוע אפילו בספק, דהכי משמע לפי תירוץ אי נמי דנקיט התם, וכן הוא סברת הר"ן ז"ל בהלכות בפ"ק דביצה, שכתב ואיכא מאן דשרי ליקח ביצים מן הגוי אפילו ביום ראשון של ר"ה וכו', אבל למיזל לבית דידהו דהו"ל מקום קביעותם אסור דדילמא איכא חד דמזבן ביצים בני יומן וכו', דמשמע דס"ל להר"ן יש דין קבוע אפילו בספק אך הרא"ה והריטב"א לא ס"ל הכי, וכמ"ש הרב שיטה מקובצת שם בביצה על דף וא"ו ע"ש, נמצא דין זה הוא מחלוקת בין הראשונים ז"ל, אית דס"ל ליכא דין קבוע בספק, ואיכא דס"ל יש דין קבוע גם בספק, גם הרב ב"ח א"ח סי' תכ"ה, ס"ל איכא דין קבוע בספק, והט"ז סק"ה השיג עליו, וס"ל אין דין קבוע בספק, והאחרונים האריכו בענין זה, והוכיחו מן הראשונים לכאן ולכאן, וכעת אין פנאי להאריך בזה:

והשתא לפי הסוברים ליכא קבוע אלא באיסור ברור ולא בספק, י"ל ביצה זו שנמצאה בלול התרנגולות, אע"ג דעדיין בקביעותא קיימא, אין בה עצמה דין קבוע לאסור, יען דהביצה היא בספק דשמא נולדה מן הכשרים, וא"כ היא מותרת מדין מרובא פריש, ולפ"ז נמצינו למידין ממילא לפ"ד החולקין, דס"ל יש דין קבוע גם בספק הנה ביצים אלו הנמצאים בלול, דעדיין בקביעותייהו קיימי, הם אסורים מדין קבועי:

ועתה נבא לדבר בענין היתר הבצים מכח ס"ס, דנראה ספק הטרפות דנידון השאלה היה ספק של שבר, והשתא יש לתפוס הס"ס כך, והוא ספק אם הביצים האלה נולדו כולם מן הכשרות בלבד, ספק אם נולדו גם מבעלת השבר, ואת"ל שנולדו גם מבעלת השבר, שמא נולדו קודם שנעשה בה השבר, ואת"ל נולדו אחר שנעשה בה השבר, שמא אין שבר זה אוסר, והרי תלת ספיקי בזא"ז, ואע"ג דאלו השלש ספיקות אינם מתהפכים בסגנון זה, הא קי"ל דלא בעינן מתהפך וכמ"ש במ"א, ועיין בש"ע סי' פ"ו סעיף ג' שכתב, ואם נשחטה התרנגולת ונמצאת טריפה, דין בצים כדין חלב שנחלב מבהמה לעיל סי' פ"א, ושם בסי' פ"א איתא דאם נטרפה ע"י סירכה אין אוסרים הגבינות שנעשו מחלבה, משום דהוי ס"ס ע"ש, ועיין בכנה"ג סי' פ"א הגהב"י אות כ"ט, שכתב נראה פשוט, דטרפות מסרכה, שיש ספק אם נתערב בגבינות או לאו אפילו תוך ג' ימים מותר מטעם ס"ס ע"ש, ועיין ש"ך בכללי הס"ס אות ב' מ"ש מן או"ה. ומ"ש שם ולא דמי לגבינות שנעשו מבהמה וכו' עיין מ"ש על זה הגאון כו"ף בבית הספק דף קס"א ע"א בד"ה וגם וכו', ועיין שפ"ד שם בד"ה ומה פירש וכו' ע"ש, ויש לי לדבר עוד בזה ואין פנאי כעת:

אמנם לענין הלכה פה עירינו יע"א, אין אנחנו יכולים להתיר הביצים, אע"ג דמצינו בזה ס"ס, יען כי מורי הרב ז"ל העיד בגודלו בזה"ל, מעשים בכל יום כשיש ביצה של תרנגולת אסורה, או ספק טריפה בבית, ונתערבה בביצים אחרות, אוסרים כל הביצים במהרה, ולא יסתפקו כלל, ואם יזדמן אדם אחד שיבא וישאל בבית המדרש, מורים לו שכל הביצים אסורים, והמנהג הזה הוא במדינתינו מדורות שלפנינו, ולפני פנינו, עכ"ל בכתיבת ידו, וכן שמענו מפיו עדות זו. נמצא שהעיד שדבר זה הוא פשוט אצל כל בעלי בתים, שאוסרים מאליהם כל הביצים, ואין נצרכים לשאול מן המורה, כי זו היא הלכה פסוקה אצלם, גם העיד שהחכמים המורים כך הם מורין לכל שואל, וגם העיד שהוראה זו לאו דוקא בימיו, אלא בדורות שלפניו ולפני פניו, ומוכרח שכך קבל מרבותיו על המנהג בהוראה זו, שהיתה קבועה דור אחר דור, ולפ"ז אין לך מנהג קבוע ומיוסד יותר מזה, שמעיד בו על שלשה דורות, ומי יוכל להתיר הפך המנהג שנהגו בו איסור מקדם קדמתא, ומה גם דאיכא סמך למנהג זה, והוא דגם הש"ך שהתיר בס"ס לא התיר בהיכא דהכשרה נכרת בפ"ע, וי"ל שנהגו כוותיה בזה, ועל הרוב כל מעשים הנמצאים הם מזדמנים בכך, שכל אחת ניכרת בפ"ע:

ודע דאע"פ שמצאת דמוה"ר ז"ל בלקוטי הדינים שאסף וקיבץ שהביא דברי השפ"ד בענין הביצים, ואחר שנתקשה בדברי השפ"ד שלא מצא טעם לדבריו כי אם רק באופן זה, שפירש דבריו דאיירי שבדקו בלול אתמול ולא מצאו בו ביצים, ולכן חזר וכתב בזה"ל ולפ"ז ימ"ש לעיל דכשיש ביצה של תרנגולת אסורה וכו' בבית ונתערבה בביצים אחרים וכו' אוסרים הביצים וכו', ע"כ צ"ל כגון שלא יש בבית אלא תרנגולת האסורה לבדה, ונתערבה עם ביצים אחרים שקנו מן השוק, דאסורים משום דבר שבמנין, אבל אם יש תרנגולים כשרים עוד עם הטריפה הביצים מותרים דאין דרך לבדוק כל יום ויום בלול לראות אם הטילו ביצים, ומ"מ קשה על מנהג שלנו, שהרי אף בכה"ג שיש כמה תרנגולים ויש טריפה ביניהם, ולא בדקו בלול, אפ"ה אוסרים הבצים, וי"ל דלאו כ"ע דינא גמירי ומחוסר הבנה הם אוסרים הבצים, וא"כ אם אירע כן ויבואו לשאול צריך להורות להם כדכתיבנא עכ"ל, הנה אחר הס"ר מכבוד תורתו דברים אלו כתבם שלא בדקדוק, דהא כבר העיד בגודלו דלאו דוקא הבעלי בתים אוסרים הביצים מעצמן, אלא גם החכמים המורין כך הם מורין בכל גוונא, ולאו דוקא בדורו אלא גם המורין שבדור שלפניו ולפני פניו כך הם מורין, כי כן היתה קבלה בידו, ודברים אלו כן נשמעו מפיו, דנוהגים לאסור בהיכא דנמצא ביצים בבית, ויש להם תרנגולות אשר מטילים ביצים, ונמצאת אחת מהן טריפה דאוסרים הכל, וכל ספק הנופל בביצים הוא בכה"ג, ותערובת ביצת טריפה עם ביצים שקנו מן השוק זה לא שכיח, הנה כי כן לדבריו הראשונים אנו שומעין, שכן העיד בפיו ג"כ על המורין שבדור הקודם וקדם קדמתא, ואין לשנות מן המנהג להתיר, וכ"ש דאנחנו כתבנו טעם בדבר זה, דאין להתיר מכח מרובא פריש. וכאמור לעיל:

ואשר כתבת על סברת מ"כ שהיא מוסכמת, ומרן ז"ל נקיט כוותה, והטרחת עצמך לאסוף כמה ספרי דבי רב דאזלי בתרא, הנה כבר כתבתי בס"ד בתשובה אחרת דיש מחלוקת גדולה בין האחרונים בזה, ואיכא הרבה דס"ל בדעת מרן ז"ל, דלא אזיל להלכה כוותה, והאריכות בזה הוא ללא צורך. והשי"ת ברחמיו יאיר עינינו באור תורתו, אכי"ר:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.