קרית ספר/מלכים/ט

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
גרסה מ־15:54, 28 בפברואר 2020 מאת מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (יצירה אוטומטית מתוך טקסט בנחלת הכלל (פרידברג-ספריא) + טיפול בידי מתנדבי האוצר)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


קרית ספרTriangleArrow-Left.png מלכים TriangleArrow-Left.png ט

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף

משנה תורה להרמב"ם
והשגות הראב"ד


נושאי כלים

לחם משנה
כסף משנה
מגדל עוז
משנה למלך


מפרשי הרמב"ם

אבן האזל
אור שמח
חידושים ומקורים מנחת חינוך
חמדת ישראל
יצחק ירנן
כבוד מלכים
מהר"צ חיות
מקורי הרמב"ם לרש"ש
ציוני מהר"ן
קרית ספר
תשובה מיראה


לפרק זה במהדורה המנוקדת של 'משנה תורה לרמב"ם' באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע" לפרק זה במהדורה הדיגיטלית של אתר "שיתופתא"


א

על ז' דברים נצטווה אדם הראשון ע"ז שפיכות דמים גזל ברכת השם גילוי עריות דינים וכדילפינן להו לכולהו פרק ד' מיתות דנ"ו ויצו ה' על האדם לאמר מכל עץ הגן אכל תאכל ויצו אלו הדינין וכן הוא אומר כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו וגו' ה' זו ברכת ה' וכן הוא אומר ונוקב שם ה' אלהים זו ע"ז וכן הוא אומר לא יהיה לך אלהים אחרים על האדם זו שפיכות דמים וכן הוא אומר שופך דם האדם לאמר זו גילוי עריות וכן הוא אומר לאמר הן ישלח איש את אשתו והלכה וגו' מכל עץ הגן ולא גזל מדאיצט' ליה (למשכיר) [למשרי] ולהפקיר לו עצי הגן ש"מ מה שאינו מופקר לו נאסר לו אכל תאכל ולא אבר מן החי דאכל תאכל משמע העומד לאכילה ובהמה בחייה אינה עומדת לאכילה ולנח נאמר בפירוש מצוה זו אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו בא אברהם ונצטוה על המילה והתפלל תפלת שחרית כדכתיב וישכם אברהם בבקר יצחק הפריש מעשר ותפלת מנחה יעקב נצטווה על גיד הנשה והתפלל ערבית במצרים נצטווה עמרם על מצות אחרות עד שבא משה רבינו ונשלמה תורה על ידו.

ב

בן נח שעבד עבודה זרה חייב ונהרג על ע"ז כדרכה שישראל נהרג עליה כדתניא התם וכתיב איכה יעבדון הגוים האלה את אלהיהם ואעשה כן גם אני משמע דאפילו ישראל אינו חייב אלא כדרך עבודתה כמו הגוי ואף על פי שאינו נהרג אסור בכל. ואין מניחין אותם להקים מצבה ולנטוע אשרה ולעשות צורות.

ג

בן נח שברך השם אפילו בכינוי חייב מה שאין כן בישראל דילפינן התם איש איש לרבות את הגוים שמוזהרים על ברכת ה' כישראל והא מהכא נפקא מהתם נפקא ה' ברכת ה' לא נצרכא אלא לרבות את הכינויין ואליבא דרבי מאיר הא לרבנן פטור ופליגא דרבי מיאשה דבכינוי לרבנן חייב דכתיב גבי בנקבו שם כגר כאזרח גר ואזרח הוא דבעי' בנקבו שם אבל גוים אפילו בכינוי וכדאיתא התם פ' ד' מיתות.

ד

בן נח שהרג נפש אפילו עובר במעי אמו נהרג עליו כדתניא התם אף על העוברין מאי טעמא דכתיב שופך דם האדם באדם דמו ישפך אי זהו אדם שהוא באדם הוי אומר זה עובר שבמעי אמו שהוא בתוך האדם וכן הרג טריפה או המיתו מכל מקום [דדוקא גבי ישראל דאינו חייב בעובר אינו חייב בטרפה כדילפינן פרק שני מהלכות רוצח (ה"ח) אבל הכא כיון דמרבינ' עובר, הכי נמי טרפה]. וכן אם היה יכול להציל באחד מאיבריו והרג נהרג מה שאין כן בישראל שאין ממיתין אותו כדאמרינן בהלכות רוצח פרק קמא דאף על גב דחייב מיתה כרבי יונתן בן שאול בד' מיתות ופרק בן סורר אין ממיתין אותו ונראה דלא מן הדין אלא שאם אי אתה אומר כן נמצא שאין לך כל אדם שמציל את חברו מיד הרודף כדאיתא התם לענין שבירת כלים.

ה

שש עריות אסורות על בני נח כדתניא התם לרבי עקיבא על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו כמשמעו ודבק ולא בזכר דמתוך שאין הנשכב נהנה אינו נדבק עמו באשתו ולא באשת חברו והיו לבשר אחד מי שנעשים לבשר אחד שזרע יוצא מהם שנעשה בשר האב והאם אחד בו יצאו בהמה וחיה שאין נעשין בשר אחד שאין יולדין מן האדם ואחותו מאמו דכתיב אחותי בת אבי היא אך לא בת אמי וגו'. מפותת אביו או אנוסתו חייב עליה דהרי היא אמו מכל מקום דאמרינן אמו כמשמעו ואי אמו נשואה לאביו דינו כאשתו ולא כאשת חברו. וחייב על אשת אביו אפילו לאחר מיתה דאי בחייו היינו באשתו ולא באשת חברו ועל הזכר ועל הבהמה חייב בין קטנים בין גדולים דדוקא בישראל הוא דילפי' דקטן פחות מבן ט' אין נהרגין עליו וכן הריגת בהמה בישראל כתיבא משום תקלה וקלון (וגם) [וגבי] גוי ליכא קלון דדרכם כן ואינם מתביישים.

ז

אין בן נח חייב באשת חברו אלא כדרכה דכתיב ודבק ולא שלא כדרכה וכתיב באשתו ולא באשת חברו אחר שנבעלה לבעלה כדאמר' התם דבעולת בעל יש להם נכנסה לחופה ולא נבעלה אין להם מדכתיב והיא בעולת בעל ולא כתיב והיא אשת איש אלמא דמשום בעילתו של בעל הוא ולא מפני קידושין וחופתם ואם בא על ישראלית אפי' שלא כדרכה ואפילו מאורסה ונכנסה לחופה ולא נבעלה חייב כחיוב ישראל דאמרינן התם איש איש לרבות את הגוים שמוזהרים על העריות כישראל ואף על גב דילפינן להו מדכתיב לאמר בקרא דויצו כדאמרינן לעיל התם בעריות דידהו והכא רבי קרא גבי עריות דידן דגוי נמי חייב וכיון דאיתרבאי מאיש איש (את) [אל] כל שאר בשרו וגו' על כרחין הוי כישראל סקילה במאורסה וחנק בנכנסה לחופה ולא נבעלה דהא גביהו ליכא חיובא בהני ומסתמא כחיובא דישראל איתרבו אבל אשת ישראל שנבעלה לא הוי אלא כמיתתן בסייף דהא לדידהו נמי דיינין הכי כדאמרינן מדכתיב בעולת בעל ושלא כדרכה נמי כאשת ישראל הויא מהאי טעמא דאיתרבו בעריות ישראל כישראל כדאמ'.

ח

יחד גוי שפחה לעבדו נהרג עליה דאין להם אישות אלא בייחוד בעילה ומשתפרע ראשה בשוק כפנויה וכן אשת חברו משיוציאנו מרשותו וישלחנה לעצמה או תצא היא מתחת רשותו אין להם אישות יותר דאין להם קידושין וגירושין אלא רצון שניהם.

ט

בן נח חייב על גזל או גניבת ממון ונפשות או כובש שכר שכיר אפילו פועל שלא בשעת מלאכה והרי הוא גזלן דהכל הוי בכלל גזל דילפינן מדכתיב מכל עץ הגן ולא גזל מה שאין כן בישראל. בן נח נהרג על פחות משוה פרוטה דהוי גזל גביהו דלא מחלי עלה.

י

בן נח חייב על אבר מן החי או בשר מן החי כדילפינן מאכל תאכל מאכל העומד לאכילה ובהמה בחייה אינה עומדת לאכילה אלא לגידול וולדות. ולא ניתנו שיעורין של כזית וכיוצא בו אלא לישראל לא לגוים ואפילו בכל שהו חייבים ומותר הוא בדם מן החי דדם לא נאסר אלא לישראל ואבר מן החי לדידהו היינו כבשר דומיא דישראל. מפרכסת אסורה לבני נח משום אבר מן החי דלישראל דבשחיטה תליא מילתא לא אסירא משום אבר מן החי אלא משום בל תשקצו אבל לבני נח כיון שעדיין מפרכסת שלא יצאה נפשה אכתי באיסורא עומדת וכן חייבים אבר מן החי של טמאה דישראל ליכא אלא איסור טומאה ולדידהו אסירא משום אבר מן החי כל שלא מתה.

יד

וכיצד מצווין על הדינים שחייבים להושיב דיינים לדון להם בשש מצות אלו לבד שאין המצוה אלא העמדת הדיינים דמשפט כתיב בהו לעשות צדקה ומשפט וגבי העמדת הדיינים כתיב ושפטו את העם משפט צדק. ובן נח שעבר על אחת משבע מצות אלו נהרג בסייף כדאמרינן התם פרק ד' מיתות דף נ"ו והיינו משום דכתיב שופך דם האדם באדם דמו ישפך ומיתה אחרת לא הוזכרה בהם ומינה גמרינן לכולהו מצות דידהו. ובן נח נהרג בעד אחד ובדיין אחד בלא התראה ועל פי קרובים וילפינן התם דף נ"א אך את דמכם לנפשותיכם אדרוש אפילו בדיין אחד מיד כל חיה אפילו שלא בהתראה דמיד כל חיה משמע מיד כל דבר חי אדרשנו מיד האדם אפילו בעד אחד מיד איש ולא מיד אשה דבעי' דיין או עד איש ולא אשה אחיו אפילו קרוב:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.