קרית ספר/טומאת צרעת/יד

קרית ספר ‏ טומאת צרעת יד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

מצות קעט להיות בית המנוגע טמא. ושיעור נגע בתים כשני גריסין זה בצד זה כדתנן במתני' דנגעים פרק י"ב כרבי עקיבא דסבר ב' גריסים על ב' אבנים כדכתיב וחלצו את האבנים אשר בהן הנגע וכדתניא בת"כ והנה הנגע בקירות הבית מלמד שאין הבית מטמא אלא בשני גריסין קיר קירות הרי שתים ולמטה הוא אומר קיר קירות הרי ארבע מלמד שאין הבית מטמא בנגעים אלא שיהו בה ד' כותלים מכאן אמרו בית עגול בית טריגון אינו מטמא בנגעים יכול עד שיראה על ב' כותלים ת"ל ומראיהן שפל מן הקיר אפילו על כותל אחד יכול נראה על אבן אחת ת"ל וחלצו את האבנים דברי רבי עקיבא.

ב

ג' סימני טומאה יש בבתים מראה ירקרק ואדמדם והפסיון כדתנן סוף פרק ג' דנגעים וכתיב שקערורות ירקרקות או אדמדמות ומראיהן שפל מן הקיר ותניא בתורת כהנים שקערורות שוקעות במראיהן ירקרקות או אדמדמות ירוק שבירוקים אדום שבאדומים ומראיהן שפל מן הקיר לא ממשן וכתיב בתר הסגר וראה והנה פשה הנגע בקירות הבית וצוה וחלצו וגו' ושני המראות מצטרפות דומיא דירקרק ואדמדם דכתיב גבי בגדים דילפי' לעיל מדכתיב והיה ולא כתיב והיו ופסיון הסמוך כל שהו והרחוק כגריס כדתנן במתני' פרק י"ב ותניא בת"כ ואם ישוב הנגע ופרח בבית וגו' משל חזר איש פלוני למקומו שיחזור הנגע לאותן האבנים אין לי אלא מקומו מנין לרבות אם חזר בבית ת"ל בבית יכול כגריס ת"ל הנגע ונאמר להלן ברישא הנגע בקירות הבית מה להלן שני גריסין כדילפינן לעיל מדכתיב בקירות נמצאת אתה אומר הפסיון הסמוך כל שהו והרחוק כגריס וחוזר לבתים כשני גריסים ומשום חוזר נקיט הכא נמצאת אתה אומר דסמוך ורחוק נפקא לן מקרא דלעיל דכתיב ושב הכהן וראה הכהן והנה פשה הנגע בקירות הבית ותניא בת"כ והנה פשה זה פשיון הסמוך בכל שהוא ומנין לרבות את הרחוק דלא פשה סמוך לנגע ת"ל בקירות הבית כלומר בכל מקום הוי פסיון טמא כיון שהוא בקירות הבית בין רחוק בין קרוב יכול בכל שהוא יהיה טמא אפילו רחוק תלמוד לומר כאן נגע ולהלן באדם נאמר גם כן נגע מה להלן כגריס כדאמרינן לעיל אף כאן בבית אי פשה ברחוק כגריס הוי טמא ואי לא לא נמצאת אומר הפסיון הסמוך כל שהו והרחוק כגריס והחוזר כשני גריסין גרסי' נמי הכא בת"כ. ואין נגעי בתים מטמאין עד שיהיה מראה הנגע שפל מן הקיר כדכתיב שקערורות שיהו שוקעין במראה כדכתיב ומראיהן שפל מן הקיר ולא ממשן כדאמר' לעיל ובשני המראות מסגירין או מחליטין ובפסיון נותצין כדנילף לקמן בילפותא דג' שבועות מקראי דאין נתיצה אלא בפסיון שאחרי הטחיה ולא קודם כדנילף לקמן.

ד

כשיראה הנגע אפילו הוא חכם שיודע שהוא נגע לא יאמר נגע נראה לי אלא כנגע כדכתיב בקרא וכדתנן במתני' ותניא בת"כ ובא אשר לו הבית שלא ישלח ביד שליח יכול אפילו זקן או חולה ת"ל ובא והגיד ידקדק הכהן עמו כיצד בא הנגע לביתו לאמר שיאמר לו דברי כיבושין בני אין הנגעים באים אלא על לשון הרע וכו' וצוה הכהן ופנו את הבית אפילו חבילי עצים וחבילי קנים כרבי יהודה במתניתין ודרשינן בת"כ צווי בכהן והפינוי בכל אדם ופינוי משמע אפילו מדברים שאין מקבלים טומאה ופינוי בכל אדם דרשינן מדכתיב ופנו את הבית בטרם יבא הכהן לראות את הנגע משמע דפינוי בכל אדם דאכתי לא מטמא כהן ואחר יבא הכהן לראות את הבית. ובית אפל אין פותחין בו חלונות ודריש ליה בת"כ מדכתיב כנגע נראה לי ולא לי ולאורי ואף על גב דקרא בבעל הבית משתעי ממילא משמע דנראה לו הנגע בלא נר או בלא אור חלון והכי נמי בעי כהן לראותה ואחר שיראה הכהן הנגע יצא ויעמוד על פתח הבית בצד המשקוף ויסגיר או יחליט או יפטור כדתנן במתניתין אינו הולך לתוך ביתו להסגיר בחבל ארוך ולא עומד בתוך הבית שהנגע בו ומסגיר דכתיב ויצא הכהן מן הבית אל פתח הבית והסגיר את הבית שבעת ימים תניא בת"כ יכול ילך לביתו ויסגיר אל פתח הבית יכול יעמוד תחת המשקוף ויסגיר ת"ל ויצא מן הבית עד שיעקר מכולו ואם הסגיר בדיעבד בכל גוונא מוסגר דכתיב והסגיר את הבית מכל מקום דיעבד מהני אלא שלא קיים מצוה ומייתי הך ברייתא פ"ק דחולין.

ו

אין הבית מטמא בנגעים עד שיהיה בו ד' אמות על ד' אמות דבפחות לא מיקרי בית וד' כותלים דרשי' דכתיב למעלה קיר קירות דכתיב והנה הנגע בקירות הבית ויכול לומר בקיר הבית וכתב קירות וכן למטה והנה פשה הנגע בקירות הבית הרי כאן ד' ומראיהן שפל מן הקיר לגופיה אתא ובית עגול כולה קיר א' ובעל ג' או ה' נמי לא מיטמא דד' בעינן לא פחות ולא יותר דאף על גב דגבי ציצית כתיב על ארבע כנפות כסותך ובעלת חמש כנפות אמרינן דחייבת בציצית על ארבע כנפות היינו משום דכתיב אשר תכסה בה דמרבה אפילו בעלת חמש דיש בכלל חמש ארבע אבל הכא ליכא רבוי לבית בת חמש כותלים אלא ארבע כדאמרינן ויהיה בנוי בארץ באבנים ועפר ועצים כדכתיב את אבניו ואת עציו ואת עפרו. בית בנוי בספינה אינו מטמא בנגעים כדתנן במתניתין ובתוספתא בית שבים ובית שבספינה אינם מטמאים בנגעים ותרי מילי נינהו בית שבים שהביאו אבנים ועפר הרבה וישפכו בים עד שנעשה תל ובנו עליו בית אינו מטמא בנגעים בארץ כתיב ולא ים ובית שבספינה אפילו עודה ביבשה כיון דאין סוף הבית לעמוד שם והיא מטולטלת לאו בית קבוע הוא וכתיב בבית ארץ אחוזתכם וגו' ובית תלוי על ד' קורות נמי כדתנן באיסקריה על ד' קורות אינו מיטמא בנגעים ועל ב' עמודים מיטמא כדתנן במתניתין וכדתניא נמי בתוספת' ובת"כ מרבינן לה מדכתיב בבית ארץ פרט לבית הבנוי בספינה ובאיסקריה ועל ד' קורות ולהביא בית הבנוי על העמודים דהיינו עמודי שיש או אבנים דבבית ארץ קרינא ביה.

ז

כמה אבנים יהיו בו אין פחות משמנה כרבי עקיבא במתניתין דאמר כשני גריסין על שתי אבנים ולא בעינן על ב' כותלים כרבי אליעזר ברבי שמעון כדתניא בת"כ יכול עד שיראה על ב' כותלים ת"ל ומראיהן שפל מן הקיר אפילו על כותל אחד יכול אפילו נראה על אבן אחד תלמוד לומר וחלצו את האבנים אין פחות משני אבנים דברי רבי עקיבא רבי ישמעאל אומר וכו' וכיון דילפינן דבקיר אחד שני גריסין בשני אבנים מיטמא מדכתיב ומראיהן שפל מן הקיר אם כן הוו שמנה אבנים בכל הבית וכמה עצים יהיו בו כדי ליתן תחת המשקוף כת"ק דר' יהודה במתניתין דקתני עצים כדי ליתן תחת המשקוף ופי' הר"ש ז"ל כן צריך לכל קיר וקיר דומיא דאבנים ועפר כדי ליתן בין פצים לחברו כדתנן במתני' ושיווי בנין האבנים מב' צדדין בעפר נקרא פצים דלא איצטריך עפר אלא להשוות ופחות משיעורים אלו לא מיטמא דלעיכובא הוא דילפינן הני שיעורים. הלבנים והשיש אין חשובין כאבנים כדתניא בת"כ יכול אפילו קרמירין אפילו לבנים ת"ל אבנים ופי' הר"ש ז"ל קרמירים רעפים ואיפשר שהרב ז"ל היה גורס מרמרין שכתב הלבנים והשיש וכו'. בית שאחד מצדדיו מחופה בשיש ואחד בסלע ואחד באבנים ואחד בעפר אינו מיטמא בנגעים כדתנן במתני' וכתב הר"ש ז"ל דיש ראוים לבא בהן נגע דלאו אבנים סתם הוו וסלע הוי צור מששת ימי בראשית ולאו קיר הוי וכן לבנים אינו אבן כדאמרינן לעיל. בית שלא היו בו אבנים ועצים ועפר כשיעור ונראה בו נגע ואח"כ הביא לו אבנים ועצים ועפר טהור כדתנן במתניתין ואו או קתני כדלעיל דלאו בית מיקרי מעיקרא ואין הבית מיטמא עד שיהא בו אבנים וכו' וכדילפינן לעיל.

י

בית שסככו בזרעים בטלו והן כעץ בעלמא ונטמאו טומאה חמורה כדמייתי סוף פרק העור והרוטב אמר רב מתנא הרי אמרו בית שסככו בזרעים טהרו מטומאת אוכלין כגון שסכך ביתו בשבלים ובהם הזרעים וכיון שעשה מהם סכך בטלו הזרעים אצל הסיכוך ונעשו אהל חשוב ואם פרחה צרעת באותו בית כל הבית טמא כתליו ואהל שלו לטמא אדם וכלים וכששמש מעשה עץ שמש כדאיתא התם.

יא

וירושלם וח"ל אין מטמאין בנגעים כדתנן התם פר' י"ב דנגעים ובת"כ ממעט חוצה לארץ מדכתיב אחוזתכם ובשלהי מרובה ממעט נמי ירושלם מדכתיב אחוזתכם וירושלם לא נתחלקה לשבטים ובתי הגוים שבארץ ישראל אין מטמאים בנגעים כדתניא התם כל הבתים מטמאין בנגעים חוץ משל גוים ותניא בת"כ אחוזתכם מטמאה בנגעים ולא אחוזת גוים וכשם שאין אחוזתם מטמא כך גופם ובגדיהם אין מטמא בנגעים ומשמע דהיינו בתי גוים שהן קנויים להם בא"י אבל אחוזת ישראל שמושכרת לגוים נראה דמטמאה דהא אחוזתם קרינא בה ותנן נמי הלוקח בתים מן הגוים יראו בתחלה כדאמר לעיל בבגדים ומשמע דוקא לוקח שקונה אותה מן הגוי אבל אם שכרה לו לא יראו בתחלה. בית שצדו אחד גוי וצדו אחד ישראל או צדו אחד בארץ וצדו אחד בח"ל כדתניא בתוספתא פרק ששי וטעמא דבעינן כל צידי הבית ראוים לטומאת נגעים כדאמר' ושאר כל הבתים שבא"י מטמאין בין צבועים בידי אדם בין צבועין בידי שמים כדתנן פרק י"א דנגעים דבבגדים ועורות הוא דמפלגינן בין צבוע בידי אדם לצבוע בידי שמים משום דכתיב גבי בגד פשתים כדאמ' לעיל אבל בתים לא.

יד

בית האשה בית השותפין בית הכנסת ובית המדרש שיש בהן בית דירה לחזנים או לתלמידים מיטמאין בנגעים כדתניא בתוספתא בית הכנסת ובית האשה ובית השותפין מטמאין בנגעים וכת' הר"ש ז"ל דהיינו טעמא דבית הכנסת דמצו לזבוניה אבל הרב ז"ל כתב כשיש בהן בית דירה לחזנים או לתלמידים משמע דבלאו הכי לא מיטמאי דבעינן ובא אשר לו הבית. קירות האבוס וקירות המחיצה שבבית אין מטמאין כדתנן במתניתין פרק י"ב וכדדרשינן בת"כ בקירות הבית ולא בקירות האבוס ולא בקירות המחיצה והמגורה דאין הבית טמא עד שיראה הנגע באחד מארבע קירות הבית עצמה ולא בקירות אלו:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.