צרור המור/דברים/לג

צרור המור ‏ דברים לג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

וזאת הברכה. לפי שאמר למעלה ושמה לא תבא אל הארץ אשר אני נותן לבני ישראל. וכמו שכתבתי. דבר זה זר מאד. שבני ישראל חטאו וגרמו למשה לחטוא כאומרו ויתעבר ה' בי למענכם. והם נכנסי לארץ והוא נשאר חוצה לארץ. ואחר שזה כן היה ראוי למשה שיטור להם איבת עולם. ולמעט שלא יברכם. אחר שהם גרמו לו שלא יכנס לארץ. לזה סמך לכאן וזאת הברכה אשר בירך משה איש האלהים וגו' הנזכרים. אשר גרמו לו כל זאת. להורות שהיה רועה נאמן. והניח צרכי עצמו בשביל צרכי ישראל. וזה מצד קדושתו. ולזה קראו בכאן איש האלהים מה שלא קראו בכל התורה כולה. לרמוז שהיה איש אלהים קדוש עובר על פשע. וכיוצא בזה תמצא שכשנגזרה עליו גזירת לכן לא תביאו את הקהל הזה. סמך מיד וישלח משה מלאכים. להורות על מענתו וקדושתו. שבכל זאת לא נמנע מלהשתדל בצרכי ישראל. אע"פ שהם גרמו לו כל זה. וכן בכאן וזאת הברכה אשר בירך משה את בני ישראל הגורמים לו שלא יכנס לארץ. ונאמר לו בשבילם ושמה לא תבא אל הארץ אשר אני נותן לבני ישראל. וזה קישור נפלא לזאת הפרשה:

ואמר וזאת הברכה. להורות על מעלת זאת הברכה. שהיא קשורה בברכת יעקב. וכל ברכותיו של משה היו מעין ברכותיו של יעקב. וזהו וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב. כלומר ראוי הוא שישכנו ישראל בטח בדד. אחר שאלו הנביאים הסכימו ברכותיהם אלו עם אלו. וזהו עין יעקב. כלומר שברכות משה היו מעין ברכותיו של יעקב. וכמו שאמרו במדרש תילים את מוצא במה שסיים יעקב ברכותיו דכתיב וזאת אשר דבר להם אביהם. פתח משה דכתיב וזאת הברכה. ובמה שסיים משה ברכותיו דכתיב אשריך ישראל. פתח דוד דכתיב אשרי האיש אשר לא הלך. וזה להורות על מעלת תורתינו איך כל דבריה קשורות אלו באלו. ולא דברי התורה בלבד. אלא אפילו דברי הנביאים. והמדברים ברוח הקדש. קשורות בדברי התורה. ולכן אמרו כי במה שסיים יעקב פתח משה. ובמה שסיים משה פתח דוד. וזה להורות על מעלת התורה. שכל דבריה קשורים כשלהבת קשורה בגחלת. ולהורות על אושר ישראל מצד התורה. וזהו אשריך ישראל. כולכם בכלל. ובא דוד ואמר שאפילו האיש היחידי מאושר בתוכה. וזהו אשרי האיש ואחר כך אשרי העם שככה לו. וכן מצאתי במדרש עין יעקב כברכה שברכן יעקב אביהן והיה אלהים עמכם אל ארץ דגן ותירוש. כברכה שברכו יצחק את יעקב ורוב דגן ותירוש אף שמיו יערפו טל. כמה דאת אמר ויתן לך האלהים מטל השמים וכו'. דבר אחר עין יעקב. כברכה שבירך יעקב את השבטים באותו ענין ברכן משה. את מוצא שיעקב קנתר לראובן ואמר לו שיהא מרוחק עד שיבא משה ויקרבנו ויתירנו. דכתיב יצועי עלה זה משה דכתיב ביה ומשה עלה אל האלהים. וכן עשה משה התפלל על ראובן וקרבו דכתיב יחי ראובן. קנתר לשמעון ולוי והפיצם בין השבטים דכתיב ואפיצם בישראל. וכן משה לא בירך לשמעון אבל סמכו ליהודה. שנאמר שמע ה' קול יהודה ואין שמע אלא שמעון. רמז שבני יהודה יתנו לו מחלקם. הדא הוא דאמרינן מחבל בני יהודה נחלת בני שמעון. וכן ללוי לא ניתן לו חלק בארץ אלא ברכו בקרבנות. וע"י הקרבנות היו נפוצים בכל ישראל לבקש מתנות כהונה. בירך ליהודה ידך בעורף אויביך. וכן בירכו משה ידיו רב לו וגו'. יעקב בירך זבולון בסחורות הים ויששכר בתורה. דכתיב זבולון לחוף ימים ישכון. יששכר חמור גרם. ואף משה ברכן שמח זבולון ואומר כי שפע ימים יינקו. ברך לדן כאחד שבטי ישראל כמיוחד שבשבטים זה יהודה. אף משה קראו גור אריה כמו ליהודה. בירך לגד גדוד יגודנו כשיוצאים למלחמה היו הרוגיהן ניכרים מהראש עם הזרוע. וכן משה אמר וטרף זרוע אף קדקד. בירך לאשר שיהיה שמן רב בגבולו שנא' מאשר שמנה לחמו. וכן ברכו משה וטובל בשמן רגלו. בירך לנפתלי אילה שלוחה שארצו מבורכת. וכן ברכו משה ומלא ברכת ה'. יעקב בירך ליוסף ברכות שמים מעל וגו'. וכן ברכו משה שנאמר ממגד שמים מטל. יעקב בירך לבנימין שתהא השכינה שורה בגבולו שנאמר בנימין זאב יטרף. וכן ברכו משה שנאמר ידיד ה'. הוי ותגזר אומר ויקם לך. כמו שגזר יעקב. כן קיים הקב"ה ע"י משה ע"כ. הרי לך מפורש איך נקשרה נבואת משה בנבואת יעקב. ואיך שניהם הסכימו בדבר הברכה הזאת. ולכן התחיל משה במלת זאת. להורות כי זאת אות הברית היא שכינה הנמצאת ומרחפת על בניה כקן צפור בעת אלו הברכות. והיא הסכימה עמהם וזה כטעם בזאת יבא אהרן אל הקדש. וזהו וזאת הברכה. כי היא נקראת הברכה התחתונה בדרך התחתונה:

ולהורות שאלו הברכות היו קשורות בברכות יעקב. התחיל בכאן ואמר וזאת הברכה בוא"ו התוספת. להורות שאלו הברכות הם קשורות עם הברכות של יעקב. וזהו וזאת הברכה הקשורה בברכת יעקב. שכתב בה וזאת אשר דבר להם אביהם. וכן אמר הברכה בה"א הידיעה. היא הברכה הידועה והנזכרת בברכת יעקב. כמו שאמר עין יעקב. כי כל אלו הברכות רמוזות בברכת יעקב כמו שכתבנו וכן אמר וזאת הברכה. להורות שזאת הברכה היתה ברכה ראויה והגונה ומקובלת מצד עצמה. והיו בה כל התנאים הראויים לאיזו ברכה ומתנה. וכנגד הברכה שתהיה ראויה. אמר וזאת הברכה הראויה והידועה והשלימה. וכנגד המברך והנותן שיהיה ראוי. אמר אשר בירך משה איש האלהים. להורות שהוא מצד עצמו בלי נבואה היה אדם ראוי ועניו. דכתיב והאיש משה עניו מאד מכל האדם:

ואמר איש האלהים. להורות על שלימותו האמתי שאע"פ שהוא היה מצד עצמו שלם בתכלית השלימות בענוה ובמוסר דרך ארץ מצד השם הראשון שהוא משה. וזה דבר גדול כאומרם ז"ל על פסוק ושם דרך אראנו בישע אלהים. שין כתב דשיים ארחיה סגיא שוי. מעשה ברבי ינאי וכו' שפגע באדם אחד עשיר שלא היה בו לא תורה ולא משנה ולא תלמוד ולא אגדה. ואמר ליה למה זכית לכל האי אמר ליה מימי לא שמעית מילתא וחזרתיה למרא. ולא חזית תרין דמכתשין דין עם דין ולא יהבית שלמא ביניהון. אמר ליה כל הדא דרך ארץ גבך וקריתך כלבא. קרא עליה ושם דרך שין כתיב דשיים ארחיה סגין שוי. דא"ר שמואל בר נחמני כ"ו (כ"ו) דורות קדמה דרך ארץ לתורה. הה"ד לשמור את דרך עץ החיים. דרך זו דרך ארץ ואח"כ עץ החיים זו תורה. אראנו בישע אלהים. שכל השם אורחותיו ועושה מעשים טובים זוכה לישועה כאלו היה בן תורה ע"כ. עכ"ז לברך את ישראל היה צריך מעלה אחרת יותר גדולה. והיא מעלת הנבואה אשר בה יבורך כל גבר. כי ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה. כמו שאר הברכות הבאות מצד האדם השלם. שלא ידע להזהר ולתת לכל שואל די מחסורו כפי הראוי לו. ולכן נאמר ביצחק ואברכך לפני ה' לפני מותי שיסכים על ידי. וכן אמר יעקב הקבצו ושמעו בני יעקב. כי ראוי לכם לשמוע דברי אביכם. ושמעו אל ישראל אביכם הוא ישראל סבא. דכתיב ביה ויקרא לו אל אלהי ישראל. ולכן אמר בכאן איש האלהים קדוש נביא השם. לרמוז אע"פ שהיה איש ראוי מצד משה. לענין הברכה לא יועיל אם לא היה נביא. ולז"א איש האלהים. באופן שהברכה היתה ראויה. כנגד המקבלים שיהיו ראויים אמר את בני ישראל. שהם היו ראויים מצד עצמם. ומצד אביהם איש שהיה אלהים קדוש. וכנגד הזמן שיהיה ראוי. אמר לפני מותו. להורות שהיה זמן ראוי סמוך למיתתו. שאז נתוסף על האדם רוח חכמה ובינה כאומרו תוסף רוחם יגועון. כאומרם ז"ל בסדר קדשים אבל זקני תורה כל זמן שמזקינים דעתם נתוספת עליהם שנאמר בישישים חכמה:

ב

ויאמר ה' מסיני בא וגו'. ראוי היה שיסמוך לכאן יחי ראובן. למה הפסיק בנתים באלו הפסוקים כולם. והנראה אצלי כי לפי שהוא אמר וזאת הברכה להורות שהיתה הברכה ראויה. אשר בירך משה להורות שהיה המברך ראוי. וכן לפני מותו בזמן הראוי. וכל זה ידוע וברור שהוא אמת. אבל היות המקבלים ראויים. שזה נרמז באומרו את בני ישראל. זה צריך לברר. שנראה בהפך שהיו עם קשה עורף. כאומרו הן בעודני חי עמכם היום ממרים הייתם. לכן בא לבחון איך היו ישראל ראויים לקבל הברכה. אחר שקבלו התורה בזמן שלא היה ראוי לקבלה. כי ידוע כי השם הלך אל כל האומות שיקבלו התורה ולא רצו לקבלה כמאמרם ז"ל. ואח"כ בא לישראל שיקבלוה. והיה ראוי שלא יקבלוה. אחר שהלך אצל כל האומות ולא קבלוה. וז"ש ה' מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן. שהם אדום וישמעאל. ואמר וזרח משעיר. לפי שהם היו יותר ראויים לקבל התורה לפי שהיו בני יצחק ורבקה. ולכן בא להם בפנים מאירות. וזהו וזרח משעיר. אבל בישמעאל לפי שהיו בני קטורה אמר הופיע מהר פארן. הופעה בעלמא בלי קירון פנים. ולכל אלו היה מוליך התורה בימינו שיקבלוה בחבה ואהבה. וזהו אף חובב עמים. ועכ"ז לא רצו לקבלה. וישראל הקדושים תוכו לרגליך תחת ההר וקבלו תורתך ואמרו תורה צוה לנו משה מורשה. עד שבסבת התורה קבלו מלכותך כולם ביחד. וזהו בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל. וא"כ עם כזה ראויים הם לברכה. באופן שהברכה ראויה בין מצד המקבלים בין מצד המברך:

או נאמר שהאריך בכל זה. להורות שזאת הברכה היתה מוסכמת מהשם והנו נצב שם לברך העם. וזה לבחון מה שאמר איש האלהים. שהיה נביא האלהים ובנבואה היה אומר כל אלו הדברים. ולכן התחיל לסדר שבחו של מקום ואמר ה' מסיני בא וזרח משעיר ואתא מרבבות קדש. מסובב במלאכים להביא בימינו התורה לישראל. עד שמצד סדור שבחיו של מקום ירד השם ועמד אצל משה לברך את העם. עד שהיה מדבר עמו כאשר ידבר איש אל רעהו. ואומר כל קדושיו בידיך והם תוכו לרגליך וכו'. באופן שבזה אמר איך זאת הברכה היתה ראויה. אחר שהשם היה עומד שם ומברכתו יבורך כל גבר. ומה אומרים תורה צוה לנו משה. ולפי שמשה היה רועה נאמן. וידע לסדר דבריו על נכון ולסדר שבחיו של מקום לחבב את ישראל בעיני המקום. ראוי היה להיות מלך על ישראל. וזהו ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם. לרמוז שמלכותו היתה מוסכמת מצד כל העם. וזהו ויהי בישורון מלך. ולא כלל העם לבד. אלא בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל. ואמר זה לפי שהקנאה אינה אלא בגדולים כאומרו ורצוי לרוב אחיו ולא לכל אחיו. אע"פ שאני פירשתי שם שפירושו לגדולים שבאחיו כמו על כל רב ביתו. וכן פירוש ורוב בניו גדולת בניו. שהיו כולם גדולים במלכותו. וכן לרוב אחיו. וזהו להורות על מעלת מרדכי:

או נאמר שהאריך בכל זה לסדר שבחיו של מקום. להודיע חסדי השם הגדולים שעשה עם ישראל לא עשה כן לכל גוי. ולכן אמר ראו חסדי השם עם יריאיו. כי ה' מסיני בא וזרח משעיר הופיע מהר פארן ואתא מרבבות קדש מימינו אש דת למו. לתת התורה לאומות העולם ולא לישראל. וכל זה כדי שלא יהיה להם פתחון פה לומר אלו נתת לנו התורה היינו שומרים אותה. כי כוונת השם לא היתה אלא ליתנה לישראל לפי שהיו ראויים לקבלה. וזהו אף חובב עמים כל קדושיו של ישראל בידיך. ועיניך שמת עליהם מתחלת העולם. והם הרגישו בדבר ותוכו לרגליך. ונכנסו בתחתית ההר לקבל דברותיך ואומרים תורה צוה לנו משה וגו':

או שיאמר והם תוכו לרגליך. לפי שאו"ה לא רצו לקבל התורה מצד העונשים והאזהרות התלויות בה. לפי שלמדו מעשו אביהם שאמר אנכי הולך למות ולמה זה לי בכורה. אחר שבה תלויין עונשין ואזהרות. כאותה ששנינו ואלו הן שבמיתה פרועי הראש וכו'. אבל ישראל אע"פ שידעו כל זה. תוכו לרגליך והוכו ונדכאו תחת רגליך. וקבלו עליהם עונשים ואזהרות. ושמעו קול מוריהם נוגשי פרעה ושוטריהם. כאותה ששנינו רשב"י אומר שלשה מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל וכולן לא נתנו אלא על ידי ייסורין. ואלו הן תורה וא"י ועוה"ב. וזהו תוכו לרגליך לקבל דברותיך. ומה אומרים תורה צוה לנו משה. ואם לאו מורשה קהלת יעקב. כי מכאן נמשכו רש ועושר כאומרו ה' מוריש ומעשיר. ואמר זה ישפיל וזה ירים. וזהו כאשר ירים משה וגו' כמאמרם ז"ל:

ה

ואמר ויהי בישורון מלך. לרמוז כי אולי אחר שיש בתורה כל אלו העונשין והאזהרות. מהם קבלו מלכותו ותורתו. ומהם לא קבלוהו. לז"א אינו כן כי כולם כאחד קבלו מלכותו יחד שבטי ישראל. מכאן יראה חסד ה' על ישראל ומעלת ישראל. שאע"פ שהשם חבב לאומות העולם לומר להם שיקבלו התורה. עין ה' על יריאיו מששת ימי בראשית בסבת אברהם אביהם. דכתיב אלה תולדות השמים והארץ בהבראם. ועל זה אמר המשורר במזמור רננו צדיקים. אחר שהזכיר ענין מעשה בראשית כאומרו בדבר ה' שמים נעשו. והזכיר כאן כל ארבע יסודות שעשו מאמר השם. אמר ייראו מה' כל הארץ. כלומר אחר שאלו הדברים עשו מאמר השם בלי ראות. כ"ש שראוי לירוא ממנו כל יושבי תבל. עצת ה' לעולם תעמוד. לרמוז שהשם חשב בתחלת העולם למי יתן התורה. או איזו אומה יקח לחלקו. בענין שתחלת המחשבה סוף המעשה. ולפי שדבר זה היה תלוי ועומד ואין אנו יודעים מי יהיה. אמר אשרי הגוי אשר ה' אלהיו. כלומר שירצה ליקח השם לחלקו ולקבל תורתו. ולכן משמים הביט ה' ראה את כל בני האדם. מי יהיה מהם לחלקו. ולא בראיה לבד אלא ממכון שבתו השגיח בהשגחה גמורה. מי יקבל תורת משה הנרשם בזה הפסוק. ואיזה הוא אשר יבא לחסות תחת כנפיו מכל יושבי הארץ. אחר שיצר יחד לבם והבין את כל מעשיהם. ואולי השם נתן עיניו במלך הראשון של או"ה המושל בכל העולם. הוא נבוכדנצר אשר הכיר ביכולת השם ואמר אתוהי כמה רברבין. לזה אמר שאינו כן כי אין המלך נושע ברוב חיל. וכן גבור לא ינצל ברב כח. הוא נמרוד גבור ציד. ואולי הוא מלך מצרים שמשם מוצא הסוסים. לז"א שקר הסוס לתשועה. וא"כ מי הוא זה אשר שם עינו עליו. לז"א הנה עין ה' אל יריאיו הם ישראל. כי מתחלת הבריאה שם עינו עליהם כמו שכתבנו. וכבר פירשתי זה המזמור כולו בפרשת בראשית:

וזהו שאמר בכאן אף חובב עמים. כלומר אע"פ שחיבב שאר העמים שיקבלו התורה. כל קדושיו בידיך מששת ימי בראשית. לפי שהם תוכו לרגליך ורצו לקבל עליהם עול מלכותך מה שלא עשו או"ה. וא"ת אחר שהשם מתחלת העולם שם עינו על ישראל לטובה. אע"פ שהלך לאומות העולם ולא רצו לקבל התורה. זה היה לפי שרצון השם היה זה וכך גזר מתחלת העולם. וא"כ אין עליהם עון אשר חטא. לפי שכמעט היו מוכרחים ברצון השם. כבר פירשתי בפירוש מס' אבות איך ר' עקיבא בא לסלק ספק זה ואמר חביב אדם שנברא בצלם. שזה רמז על כל מין האדם. שכולם נבראו בצלם אלהים. מוכנים וראויים אלו באלו בלי תוספת ומגרעת. ומי שירצה יכול לקבל הטוב. לפי שלכולם ניתנה הכנה טובה. חבה יתירה נודעת לפרטים. וזהו כי בצלם אלהים ברא את האדם הנאמר בנח אחרי המבול. דלא נאמר על אדם הראשון. ולכן לא רצה להביא ראיה מאומרו ויברא אלהים את האדם. שהוא שם כולל על אדם הראשון ועל כל הנמשכים ממנו. אבל הביא ראיה מפסוק שופך דם האדם כי בצלם אלהים עשה את האדם. להורות שאדם כזה יכול להציל העולם כולו כמו שעשה נח. באופן שלכל מין האדם ניתנה הכנה טובה לבחור בחיים ולהשלים נפשם. וכל מי שיבא מארבע רוחות העולם ויאמר שרוצה להיות חלק ה'. הוא את נפשו מלט. ומי הוא אשר בחר להיות חלק ה'. הוא ישראל. וזהו חביבין ישראל שנקראו בנים למקום. ורצו להדבק בו כולם בכלל אבל חבה יתירה נודעת לפרטים. דכתיב בנים אתם לה' אלהיכם. ולפי שנקראו בנים למקום ובחרו בו ניתנה להם התורה. וזה שאמר חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה לכולם בכלל. אבל חבה יתירה נודע לפרטים. וזהו כי לקח טוב נתתי לכם לפרטים. תורתי אל תעזובו על הכלל. וסמך לכאן ואמר הכל צפוי והרשות נתונה. לרמוז שאולי יאמרו או"ה אין עלינו עון אשר חטא. כי עין השם היה מתחלת העולם על ישראל. ומה היינו יכולים לעשות. אחר שהשם חבב לישראל ושם עינו עליהם. לז"א זה שקר. כי כמו שחבב להם. חבב לכם בראשונה. כאומרו חביב אדם שנברא בצלם. ואע"פ שהוא יודע שישראל יקבלו התורה. לא הכריח בזה לאו"ה שלא יקבלוה. כי בבחירתם היה הכל תלוי בלי הכרת. ואע"ע שהכל צפוי לפניו ויודע כל הדברים. הרשות נתונה ביד כל אדם לעשות כרצון איש ואיש בלי מכריח. כי בטוב העולם נדון על צד הטוב והחסד. והכל לפי מעשיו של אדם. כי מעשיו יקרבוהו ומעשיו ירחקוהו. וכל זה בהכרעה סגוליית נפלאה משאר טבע מציאותם וא"ת איך אפשר זה. מי ידע בכל אלה זולתו. וידיעתנו קצרה מהכיל כל זה. העולה לנו מזה שהשם עשה חסד גדול עם ישראל לא עשה כן לכל גוי. וזהו ה' מסיני בא אף חובב עמים וגו':

או נאמר שהטעם שהאריך משרע"ה בכל זה. הוא לפי שהיה לו לשאול מהשם דבר זר מאד. ולכן רצה לעשות הקדמה של פיוס. כי כן ראוי לכל שואל או אומר דבר זר לעשות הקדמה של פיוס. כמו שמצינו בדוד שאמר אמרת לה' אדוני אתה ומי לא יאמר כמו אלה. אבל פירושו לפי שהיה רוצה לומר דבר זר בראשונה. עשה הקדמה של פיוס. והדבר זר הוא שאמר טובתי בל עליך. כי טובותיו לא היו מהשם אלא בו בבחירתו. כי השם לא הכריח לשום בריה. ולפי מעשה ידיו עצבוהו ויכוננוהו. לזה אמר בראשונה אמרת לה' אדוני אתה. ואני מכיר שאתה מהוה העולם ויכול על הכל. אבל עם כל זה טובתי אני אומר. טובתי בל עליך. וכן בכאן לפי שמשה רבינו ע"ה היה רוצה לברך לראובן מה שלא רצה יעקב לברכו. לפי שנראה לו שחטא כנגדו וכנגד השם בענין בלהה. וכמו שפירשתי באומרו פחז כמים אל תותר. ולפי שיעקב סלק הדבר למשה. לפי שהיה בעל הבית דכתיב איש האלהים וכתיב בכל ביתי נאמן הוא. ולכן אמר יבא בעל הבית ויברכהו. לכן כתב בכאן וזאת הברכה אשר בירך משה. לפי שהיה איש האלהים ובעל הבית (את) [מכל] בנ"י כולם. ולפי שאולי היה דבר זר ושלא ברצון השם. לכן התחיל בדברי שבח וריצוי כנגד השם. ואמר ה' מסיני בא וזרח משעיר. וכולם לא רצו לקבל תורתך אלא בני ישראל כולם. וזהו אף חובב עמים לכולם ביחד. דכתיב השמרו לכם עלות בהר. ועם כל זה כל קדושיו בידיך. הם הקדושים אשר בארץ. וראשי ישראל ושבטיו הנגשים אל ה' בראשונה. דכתיב וגם הכהנים הנגשים אל ה' יתקדשו. באופן שכשראו ישראל זה והם תוכו לרגליך ישא מדברותיך תורה צוה לנו משה. ואח"כ מורשה לקהלת יעקב. כי כשראו שהיחידים וראשי השבטים נתקרבו אל השם נתקרבו כל ישראל. וזהו ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם ראשי השבטים. ואח"כ יחד שבטי ישראל. ואחר שכל זה הטוב בראשי שבטיהם נמצא. ראוי הוא שיחי ראובן ואל ימות אע"פ שיהיה חייב מיתה. באופן שכל זה האריכות לא היה אלא כדי לרצות את השם שיכפר לראובן ויסכים בברכתו. וזהו שפתי צדיק ידעון רצון. יודעים לרצות בוראם. כדאיתא במדרש כותיים יודעים לבקש על הפתחים וכו' וזה הדבר נכון מאד. והוא דרך המדרש שאמרו על פסוק אז חללת יצועי עלה. אמר לו אביו בני אין לך רפואה עד שיבא אותו שכתוב בו ומשה עלה אל האלהים. ויפרסמך שאתה נקי מאותו חטא. וכבר כתבתי זה המאמר בפרשת כי תבא בענין הארורים. כי לזה שם ראובן בין המקללים. בענין שיאמר בפיו ארור שוכב עם אשת אביו. והחשוד על הדבר לא דנו ולא מעידו וכו'. ואז ידעו ישראל שהיה נקי מאותו עון. ומתי בקש רחמים עליו. כשבירך לישראל ואמר יחי ראובן ואל ימות. מה ראה שהתחיל ואמר ה' מסיני בא. והלא בראש הדברים היל"ל יחי ראובן. משל למלך שנכנס למדינה והיה ראש המדינה שלהם חבוש בבית האסורים. יצאו הכל לקראתו והיו משחקין ומרקדין לפניו. אמר המלך כל הקלוס הזה למה. אמרו לו מפני שראש המדינה שלהם חבוש. אמר המלך גוזר אני שיוציאוהו מיד. כך היה משה שואל והולך כל הפרשה כולה ואומר וזאת הברכה. אמר לו הקב"ה משה כל הקילוס הזה למה. אמר לו בשביל ראובן יחי ראובן. אמר הקב"ה ואל ימות וכו' ע"כ. הרי ביארו בפירוש איך כל זה האריכות והקילוס הוא בשביל ראובן כמו שפירשתי:

ואם תרצה להכנס בהיכל המלך פנימה. ולשים בסלע קנך בדעת ובחכמה. ולעלות בין ככבי עש וכימה. ולפרוץ בארבע רוחות צפונה ומזרחה נגבה וימה. ויזרח עליך אור ה' כלבנה וכחמה. ולהגיע אל השערה ולא תחטיא. אפילו כמלוא נימא. ותשמח כעל כל הון וכמוצא סימא. בהיותך עם ה' אחוז בחבלי בוץ ורקמה. הוא סולם מוצב ארצה. וראשו מגיע השמימה. תמצא שמרע"ה רצה להודיע להש"י שאע"פ שראובן חטא. שיש לו לעבור על פשעו ולכפר חטאתו מכח ההכרח. לפי שידוע שעם ישראל קשורים בשם ודבקים בו עד שהם כמו חלק ה'. וזהו ואתם הדבקים בה' אלהיכם. וכמו שאמרו ויקרא לו אל אלהי ישראל. עד שלסבת זה א"א שזרע ישראל יכלו מן העולם. כאומרו ואותך לא אעשה כלה. וכן אמר אני ה' לא שניתי ואתם בני ישראל לא כליתם. מה טעם לא שניתי וגו'. וכן אמר המשורר המה יאבדו וגו' ואתה הוא ושנותיך לא יתמו. וא"כ אחר שאתה קיים בלי שינוי בני עבדיך ישכונו וזרעם לפניך יכון. לעד לעולם כמו שאתה קיים לעולם. ולכן אמרו שהשכינה בישראל צור גבוה. וזהו אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים לשכני בתוכם. וכמו שכתב הרמב"ן ז"ל שם. ולז"א אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב זה שמי לעולם וגו'. לרמוז שלעולם יקרא שמו עלינו ויאסוף חרפתינו. לפי שעם ישראל דבקים בשם ה'. ואחוזים בסוד המרכבה בשם ע"ב אותיות בסוד י"ב שבטי ישראל ובסוד י"ב חותמות. הם י"ב אותיות של שם יהו"ה אדונ"י אהי"ה. ובסוד י"ב גבולי אלכסון. וזהו ה' בם סיני בקדש. עד שלסבת זה אמר יהושע והכריתו את שמנו מן הארץ ומה תעשה לשמך הגדול. ואיך אמר זה והלא ה' מלך עולם ועד אפילו שיאבדו גוים מארצו. אבל סודו ידוע כי אחר שישראל קשורים בשם ה' בסוד המרכבה. אם יכריתו שמנו מן הארץ. מה יעשה לשמו הגדול האחוז והקשור בנו בסבת י"ב שבטי ישראל. עד שלזה אמר שבטי יה עדות לישראל לעד לעולם ולא ישכח זכרם. ולזה תמצא באליהו כשהקים י"ב אבנים למספר שבטי בנ"י. אמר שם אשר [היה דבר] ה' אליו [לאמר] ישראל יהיה שמך. לרמוז כי בסבת י"ב שבטי ישראל אמר ה' אליו ישראל יהיה שמך לעד לעולם. וכמו שא"א שם ה' להיות נשכח. כך א"א לשם ישראל להיות נשכח ונעקר מן העולם. עד שלזה אמרו בתעניות ובחגיגה מאי כי כד' רוחות השמים פירשתי אתכם. אילימא דבדרינהו לד' רוחי עלמא. בד' רוחות מבעי ליה. מאי כי כד' רוחות. כשם שא"א לעולם בלא רוחות כך א"א לעולם בלא ישראל. לרמוז כי ד' רוחות הם כנגד ד' אותיות השם. ולכן אמרו האבות הם הם המרכבה. לפי שהם אחוזים בשם ה' בסוד המרכבה. ולזה תמצא בתפילת שבת שסדרו בתפילת יוצר אלפא ביתא גדולה. כמו שתקנו ביוצר בתפילת החול אלפא ביתא קטנה. אל ברוך גדול דיעה הכין. אבל בתפילת שבת תקנו בב' אותיות ראשונות ה' ה' תיבות אל אדון על כל המעשים ברוך ומבורך בפי כל הנשמה. והי"ח אותיות האמצעיות יש בכל אחד מהם ד' ד' תיבות כזה גודלו וטובו מלא עולם. והשני אותיות האחרונות יש בכל אחת מהן ששה ששה תיבות כזה. שבח יתנו לו כל צבא מרום תפארת וגדולה וכו'. והענין הזה לרמוז איך ישראל קשורים בסוד שמו של הקב"ה ובסוד המרכבה. וזהו בסוד האלפא ביתא שהיא עשרים ושתים אותיות בסוד בך יברך ישראל. ובסוד נגילה ונשמחה בך בשמך ובתורתך. ולכן שתי אותיות הראשונות יש בהן עשר עשר תיבות. למנין שמו של הקב"ה שהם עשר ספירות. שהם קשורות כשלהבת קשורה בגחלת. והשמנה עשרה אותיות האחרות בכל אחת יש ארבע תיבות. ארבע פעמים שמנה עשר הם שבעים ושתים. למספר שם המפורש של שבעים ושתים היוצא מויסע ויבא ויט. כנגד אברהם יצחק ויעקב. וזהו האבות הם הם המרכבה. ושם יהו"ה מתגלגל בצירופו שבעים ושנים. באופן שבזה ישראל קשורים בשם ה' בסוד המרכבה. ולכן שתי אותיות האחרונות יש בהן שנים עשר תיבות למספר שבטי בני ישראל. באופן שישראל קשורים ואחוזים בסוד שמו בסוד עשר ספירות. וכן קשורים בסוד המרכבה של ע"ב. וכל זה למספר שבטי בני ישראל. בענין שישראל קשורים ואחוזים בסוד שמו בסוד עשר ספירות. וכן קשורים בסוד המרכבה של שבעים ושתים. וכל זה למספר שבטי בני ישראל. בענין שישראל אחוזים בהרים גדולים של מעלה. בעניין שההרים ימושו וחסדי מאתך לא ימוש. וזהו חסד השם על יריאיו בענין שלעד לעולם לא יכלו. אחר שהם קשורים בשם ה'. וזהו והכריתו את שמנו מן הארץ ומה תעשה לשמך הגדול. אחר שהשכינה בישראל צורך גבוה. ואם כן להיות הכסא שלם א"א בלא שנים עשר שבטי ישראל. כי בם מלכותו נראית. ולכן אמר משה לפני הקב"ה ראוי לך שתכניס לראובן במספר שבטי ישראל. בענין שיהיו שנים עשר שבטים. כי באופן אחר יהיה חסרון לא יוכל להמנות. ואחר שאתה נקראת מלך ישראל. להיות מלך שלם. ראוי שיהיו שנים עשר שבטים. וזהו ויהי בישורון מלך. אימתי בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל ושלא יחסר אחד מהם. ואם (כן יחי יהיה) [יחסר אחד] במספר השבטים א"א שיהיה הכסא שלם. וזאת ליהודה ויאמר. כלומר זה בעצמו אני אומר על יהודה. שאע"פ שחטא. אל עמו תביאנו. בענין שיהיה נכלל במספר עמו שהם י"ב שבטי ישראל. שאם לא כן יהיה המנין חסר. וא"א להתקיים העולם. כי לכן הם י"ב חדשים בשנה כנגד י"ב שבטי ישראל וכנגד י"ב אותיות השם וי"ב גבולי אלכסון וי"ב חותמות. וכל זה להודיע לנו גדולת משה שהיה רועה נאמן וידע לרצות בוראו. לפי שידע שראובן ויהודה היו כמעט מרוחקים מהשם. ורצה להקריבם בדברי רצוי ושבח. ואמר שהיה דבר ראוי לו יתברך שיהיה ראובן במספר השבטים. עד שהשם אמר ואל ימות. וכן ביהודה באופן שברוב עם הדרת מלך. וזהו ויהי בישורון מלך. וא"כ יחי ראובן וכן וזאת ליהודה. וזה קישור נפלא באלו הפסוקים בענין שכל זה האריכות אינו אלא בשביל ראובן ויהודה כמו שכתבתי. וזאת הפרשה כמעט היא מבוארת ומפורשת בפ' ויצא ובפ' ויחי ולכן אקצר בה בעזרת האל יתברך:

ו

יחי ראובן ואל ימות. כבר ידוע שהחוטא הוא חשוב כמת. כאומרו הנפש החוטאת היא תמות. וכאומרו יומת המת. ולפי שראובן חטא בענין בלהה עד שכמעט היה חשוב כמת. לכן אמר משה יחי ראובן. להורות שהיה חי ובעל תשובה. וכמו שכתבתי למעלה במדרש כל העם היו מרננים אחריו על אותו מעשה. עד שבא משה והודיעם שהיה נקי כשאמר ארור שוכב עם אשת אביו. עד שאמרו שבאותה שעה האירו אותיות ראובן שהיו באורים ותומים אפילות והכירו ישראל שלא חטא. ואז אמר יחי ראובן ואל ימות. אחר שלא חטא. וכל זה רמוז במאמר לאה שאמרה כי ראה ה' בעניי. שרמזה על ראובן שהיה מדוכה ומעונה מאביו ואחיו בחשבם שחטא. ואמרה כי עתה יאהבני [אישי] לרמוז על משה שנקרא איש האלהים. שהוא הודיע לישראל שלא חטא. וזהו יחי ראובן בעולם הזה ואל ימות בעולם הבא. ויהי מתיו מספר. שיהיה נכלל במנין השבטים ולא יעצרנו העון. וכן רמז יחי ראובן ואל ימות. לפי שהוא גלה בראשונה בגלות תגלת פלאסר. ונראה שנשכחו כמת מלב ברוב הזמן. לזה אמר יחי ראובן ואל ימות. אלא שיעלו מגלותם ביד רמה ובגבורה גדולה ויעשו מלחמות בים וביבשה. כמו שכתוב בזוהר בפ' ויחי. ולכן אמר בכאן ויהי מתיו מספר. אנשים גדולים ראויים להיות נמנים עם הגבורים. וכן רמז יחי ראובן ואל ימות. להורות שלא יכלו שבט ראובן במחלוקת קרח ועדתו. אע"פ שנשתתפו עמו. כדכתיב ודתן ואבירם בני אליאב ואון בן פלת. ואמרו און אשתו הצילתו וזהו וראשית אוני. ועל זה אמר יחי ראובן ואל ימות בעבור המחלוקת. כי המחזיק במחלוקת חייב מיתה דכתיב ולא יהיה כקרח וכעדתו. ואם ימותו יהיו אנשים מועטים וזהו ויהי מתיו מספר. ואמר ויהי מתיו מספר ולא אמר ויהיו. לרמוז על אחדותם וייחודם בתורה בלב אחד כאיש אחד. כאומרם בארה בנו. לפי שהוא בארה של תורה. וכן ברכו יעקב שהיו גבורים בתורה כאומרו כחי וראשית אוני. ואין כח אלא מתורה כד"א גבורי כח עושי דברו. וכן משה מברכו דכתיב ויהי מתיו מספר. גבורים בתורה דכתיב בדיך מתים יחרישו. עיין בפרשת ויצא ובפ' ויחי:

ז

וזאת ליהודה ויאמר וגו'. כבר פירשתי שסמכו אצל ראובן לפי שכמו שראובן חטא בענין בלהה וצריך חיים ושיהיה נמנה במנין השבטים. ולזה התפלל ויהי מתיו מספר. כן התפלל על יהודה שאע"פ שחטא בענין ערבות בנימין. שיהיה נכלל בכלל ישראל. כמו שאמר ואל עמו תביאנו. וזהו וזאת ליהודה. כלומר מה שהתפללתי על ראובן. זה עצמו אני מתפלל על יהודה. וכן סמך יהודה לראובן לפי שיהודה נק' בעל הודאה במעשה תמר. והוא גרם (ליהודה) [לראובן] שיודה במעשה בלהה. כמאמרם ז"ל כתבתי בפ' ויחי שאמרו שלכן סמך יהודה לראובן שנאמר יחי ראובן וזאת ליהודה. אמר משה מי גרם לראובן שיודה יהודה. ובשבילו נטל חיים. לפיכך וזאת ליהודה שתתן לו חיים שתצילהו מאויביו. הה"ד שמע ה' קול יהודה. וז"ש אשר חכמים יגידו ולא כחדו מאבותם. זה יהודה וראובן. להם לבדם נתנה הארץ. ולא עבר זר בתוכם. שהיה לו לברך לשמעון ולוי אחר ראובן. והוא לא עשה כן עיי"ש. וחזר לומר שמע ה' קול יהודה לכלול לשמעון עם יהודה. כאומרם ז"ל אין שמע אלא שמעון. וכתיב מחבל בני יהודה נחלת בני שמעון. וכן אמר שמע ה' קול יהודה אחר שהוא בעל הודאה. ולפי שיעקב נתן לו ההודאה והמלכות. דכתיב יהודה אתה יודוך אחיך ידך בעורף אויביך. בא האחר והסכים עמו באלו שני הדברים. ואמר שמע ה' קול יהודה. אחר שהוא בעל הודאה ואחר שהוא מלך. ואל עמו תביאנו לשלום מן המלחמות. או עם עמו תביאנו שלא יחסר מהם איש. וזה כעין יחי ראובן ואל ימות ויהי מתיו מספר. ידיו רב לו שילחם בידיו ונשכו כמו הארי. ואם לא ועזר מצריו תהיה. ועשה ארבע חלוקות בזה הפסוק כנגד ארבעה מלכים שבאו מדוד. שכתבו בזוהר על פסוק למה אירא עיין בפרשת ויצא. וכן עשה בכאן ארבע חלוקות כנגד ארבע מלכיות. שמע ה' קול יהודה בגלות בבל. ואל עמו תביאנו בגלות מדי. נתנבא על מרדכי שכתוב בו דורש טוב לעמו. ידיו רב לו בגלות יון. נתנבא על חשמונאי ובניו הכהנים שינצחו ליון בידיהם שכתוב בהם ופועל ידיו תרצה. ועזר מצריו תהיה בגלות אדום שהם צרים ואויבים. ואחר שאין להם עזר וכח באורך הגלות. עזר מצריו תהיה דכתיב ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת. ואולי אמר שמע ה' קול יהודה. לרמוז שהמלכים לפעמים נוצחים מצד התפלה. או מצד רבוי העם. או מצד כחם וגבורתם בלי עם. כמו שמשון ויהונתן. או מצד שיש להם עוזרים מצד אחר. לז"א כנגד התפלה שמע ה' קול יהודה. וכנגד ריבוי העם אמר ואל עמו תביאנו. וכנגד הכח והגבורה בלא עם אמר ידיו רב לו. וכנגד העוזרים אמר ועזר מצריו תהיה לרמוז שהעוזרים יהיו מצד יד ה' ולא מצד אחר. כי שוא תשועת אדם:

ח

וללוי אמר תומיך ואוריך לאיש חסידיך. כבר פירשתי שלא בירך לשמעון בעבור עונו. אבל כללו בברכת יהודה. וכבר הארכתי בפ' ויצא ובפ' ויחי. ולכן סמך לוי אצל יהודה. לפי שהקדים ליהודה לסבה שזכרנו אע"פ שלא יהיה הבכור. ואמר וללוי אמר מה שלא אמר כן בראובן ויהודה. לפי שיהודה וראובן חטאו ולכן ברכם ברמז. ואמר יחי ראובן ואל ימות. וכן וזאת ליהודה ויאמר. אבל כל שאר השבטים כולם שלא חטאו. אמר בהם וללוי אמר לבנימין אמר ולזבולון אמר וכן בכולם. לרמוז שברכתם היה יותר מפורשת באמירה מברכת כהנים. ובפרט בראובן שהיה חטאו גדול ולכן לא אמר בו ולראובן אמר. אבל ביהודה אמר וזאת ליהודה ויאמר לפי שברכתו היתה יותר מפורשת לפי שלא היה חטאו גדול כראובן. ולכן לא אמר בברכתו ולראובן אמר לפי שברכתו נבלעת עם ויהי בישורון מלך. וכמי שהיה מתירא לברכו. ולכן לא הפסיק בו בפרשה כמו בשאר כל השבטים אלא סמכו עם פרשה של מעלה. וכן סמך לוי עם יהודה. לפי שיהודה הוא מלך והמלך היה צריך לכהן לשאול לו בענין המלחמות במשפט האורים. כאומרו ולפני אלעזר הכהן יעמוד ושאל לו במשפט האורים לפני ה'. ולזה אמר וללוי אמר תומיך ואוריך. למי הם צריכים לאיש חסידיך. הוא המלך החסיד הרמוז למעלה שהוא משבט יהודה. וזהו ועזר מצריו תהיה. ובמה תהיה עזרו באורים ותומים של הלוי. שיעזרוהו האורים ויבררו ויפרשו דבריהם. ולא יהיה כענין פילגש בגבעה ששאלו וטעו לפי שלא היתה שאלתם כהוגן. וזהו תומיך ואוריך לאיש חסידיך. והטעם שנתת לו משפט האורים. לפי שהוא מנוסה בנסיונות ונקי וזך. וזהו אשר נסיתו במסה. וכן מטעם אחר הם ראויים למשפט האורים. לפי שאין בהם חנופה ולבם זך ונקי ופיו ולבו שוים. וזהו האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו וגו'. ולכן הושם זה העדי על לבם. לפי שאין מחניפים אפי' לאביהם. כאומרו לא עשה לרעהו רעה וחרפה לא נשא על קובו. וכן רמז באומרו האומר לאביו ולאמו. לפי שמשה האריך בברכת לוי קרובו יותר מבשאר השבטים. ואולי יאמרו ישראל שהיה מחניף לבב שבטו. לז"א אינו כן כי עולה לא נמצא בשפתיו. ואין בזה השבט חנופה לא על אביהם ולא על קרוביהם. וזהו האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו. ואחר שזה נמצא בכל השבט כ"ש בי. ולכן רצה השם שיהיו בעלי הוראה לפי שאין בהם חנופה. וזהו יורו משפטיך ליעקב. אחר שאין בהם חנופה. וכתיב לא תכירו פנים במשפט וזה כנגד הדיינים. ותורתך לישראל. כנגד סודות התורה המסורים לישראל הם יחידי סגולה. וכנגד האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו. אמר יורו משפטיך ליעקב. אחר שאין בהם חנופה. וכנגד ואת אחיו לא הכיר אמר ותורתך לישראל. דכתיב אמור לחכמה אחותי את. בענין שישיגו ויכירו סודות התורה. וכנגד ואת בניו לא ידע אמר ישימו קטורה באפך וכליל על מזבחך. עד שבסבת הקטורת והקרבנות מקרב הבנים אשר לא ידעו את דבר ה'. ועולה זכרונם לריח ניחוח לה'. ומקשרים את ישראל כגגד אביהם שבשמים. וכנגד כי שמרו אמרתיך ובריתך ינצורו. אמר ברך ה' חילו. לפי שהתורה מתשת כחו של אדם. ופועל ידיו תרצה כנגד ישימו קטורה באפך וגו'. מחץ מתנים קמיו כנגד ואת בניו לא ידע. כי אחר שהם לא ידעו ולא רחמו על בניהם. ראוי שלא תרחם על קמיהם ותמחץ מתניהם. שזה רמז על בניהם הבאים מהמתנים. ומשנאיו מן יקומון. כנגד האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו ואת בניו לא ידע. כי אחר שלא הכירו בניהם ואחיהם ונעשו להם כשונאים. ראוי שתפיל שונאיהם לפניהם בענין שלא יקומו:

או יאמר וללוי אמר תומיך ואוריך לאיש חסידיך. כלומר שהיה מדבר עם השם ואומר. התמימות והאור שלך למי ראוי שתתנהו. לאיש חסידיך שהוא לוי. כאומרו כהניך ילבשו צדק וחסידיך ירננו. שהוא כמו ולווייך ירננו. והטעם שאמר חסידיך כבר כתבתיו בשם הזוהר. וא"ת שאין ראוי שיותרו להם. אחר שאמר יעקב שמעון ולוי אחים. וכן אמר ארור אפם כי עז. לז"א נסיתו במסה. כלומר כן היה בתחלה. אבל עכשיו כבר נסיתו במסה ובחנת אותו בכור ההתכה. עיין בפ' ויצא ושם תמצא:

יב

לבנימין אמר ידיד ה' ישכון לבטח. סמך בנימין ללוי. לפי בעבודת הקרבנות והקטורת ואורים ותומים. נמצאו בשלימות ירושלם שהיתה בחלקו של בנימין. לכן סמך בנימין ללוי. והקדים בנימין ליוסף. לפי שירושלם היתה נחלת עבדי ה'. ושילה שהיתה בחלקו של יוסף היתה מנוחת עראי בערך בית המקדש. וזהו כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה. וקראו ידיד ה'. לפי שהיה הקטן שבשבטים והקטנים לעולם אהובים על האדם יותר מהגדולים. אפי' שיהיה הקטן מלא רירין כמאמרם ז"ל תועבה יבחר בכם. וכן נקרא ידיד ה' על שם בית המקדש שהיתה בחלקו. דכתיב מה ידידות משכנותיך ה' צבאות. וכן נקרא שלמה ידידיה. לפי שהיה עתיד לבנות בית המקדש שנקרא ידיד. וזה שאמר בשלמה ויקרא את שמו ידידיה בעבור ה'. ואמר ישכון לבטח כל היום לפי שקראו ידיד ה'. וידוע כי הדברים הנאים והידידים אין להם כ"כ קיום. לפי שפתע ישברו או יאבדו בין מצד עין הרע או סבה אחרת. ולכן כשאמר בלעם מה טובו אהליך יעקב. רצה להכניס בהם עין הרע כמאמר הזוהר. אלא שהשם בחסדו כסה עליהם ברוח קדשו בענין שלא יראם. כמו שעושים לתינוקות שמכסים אותן במסוה בשביל עין הרע. וזהו ותהי עליו רוח אלהים שפירושו על ישראל. וכן יקרה בכל הדברים הנאים והידידים. זולת בפעולות השם שאע"פ שהם נאים ויפים וידידים יש להם קיום ועמידה. וז"ש המשורר גדולים מעשי ה' וגו' הוד והדר פעלו. לפי שהדברים ישובחו או מצד גודלם או מצד הדרם. וזהו גדול ה' ומהולל מאד בעיר אלהינו מצד הגודל. ומצד היופי. אמר יפה נוף משוש כל הארץ. אע"פ שהוא בהר ובירכתי צפון שהוא הרוח הקשה שבכל הרוחות. וזהו הר ציון ירכתי צפון. והטעם לפי שהיא קרית מלך רב. וכן אמר בכאן מצד הגודל גדולים מעשי ה'. כשהם דרושים לכל חפציהם של המעשים. ומצד היופי אמר הוד והדר פעלו. ולפי שהדברים היפים אין להם קיום. לזה אמר וצדקתו עומדת לעד. ולרוב קיומם יש להם זכרון גדול. וזהו זכר עשה לנפלאותיו. וכן אמר באשת חיל עוז והדר לבושה. ולפי שהדברים ההדורים אין להם כ"כ קיום. לזה אמר ותשחק ליום אחרון. וכן בכאן לפי שקראו ידיד ה' אמר. שאע"פ שהוא ידיד ונאה. ישכון לבטח עליו בלי פחד. והטעם לפי שהשם חופף עליו כל היום ברוח קדשו. ובין כתפיו שכן שהוא מקום גבוה ותלול וחוזק הגוף. באופן שא"א אלא להיות קיים לעולם. וכן רמז ידיד ה' ישכון לבטח על העתיד שאע"פ שנחרב הבית ראשונה ושניה. עוד יבא זמן שיהיה ידיד ה' בלי הפסק. וישכון לבטח עליו בבנין בית שלישי. לא כבית הראשון שהיה חופף ומצטער עליו כל היום. כאומרו כי על אפי ועל חמתי היתה הבית הזה. וזהו חופף עליו כל היום. ולא כבנין בית שני ששכן בין כתיפיו ולא בכל גופו. שחסרו בו חמשה דברים כמאמרם ז"ל על ואכבדה ואכבד כתיב. וזהו בין כתיפיו שכן. וכן רמז ידיד ה' על מרדכי שהיה ידיד ה'. ובשבילו שכן ישראל בטח בדד. בזכות שהיה חופף ומצטער עליו. כדכתיב ויקרע מרדכי את בגדיו עיין בפ' ויצא ובפ' ויחי:

יג

וליוסף אמר מבורכת ה' ארצו. אחר שבירך לבנימין בראשונה לפי שהוא היה עיקר הבית לסבת בהמ"ק שבחלקו. ושם היתה עבודת הקרבנות של הכהנים. חזר לברך יוסף. לפי שגם בחלקו היה משכן שילה. וזהו מבורכת ה' ארצו. לרמוז שג"כ ארצו מבורכת כמו ירושלם. אבל ירושלם היא העיקר. ולכן נזכר בנימין בראשונה. וכן אמר מבורכת ה' ארצו. לרמוז שיוסף היה ראוי לזאת הברכה. לפי שנזהר באשת אדוניו ושבר יצרו הרע וכבש מעיינו. בסבת שהיה ממוזג וטוב בטבעו וגופו וחומרו שהיא ארצו. וא"כ אחר שזה כן. ראויה שתהיה ארצו מבורכת וממוזגת. ממהרת לבשל פירותיה מדה כנגד מדה וזהו מבורכת ה' ארצו וכן אמר מבורכת ה' ארצו מדה כנגד מדה. כמו שהוא הביא ברכה ושובע לעולם בהיותו במצרים. והיה משביר בר לכל עם הארץ ואמר הא לכם זרע וזרעתם את האדמה. כן ראוי שתהיה ארצו מבורכת ושמנה וטובה מכל הארצות. וכן ראוי שיהיו ברכותיו כפולין מלמעלה ומלמטה. אחר שהיה טוב עין ומבורך ומשביר בר. וכמו שהמונע בר יקבוהו לאום יזעמוהו לאומים. כן המשביר בר יברכוהו עליונים ותחתונים. וזהו ממגד שמים מטל ומתהום רובצת תחת. ואמר מטל. וביעקב אמר מעל. לפי שאמר ברכות שמים מעל. כאלו הברכות באות ממעל לשמים. לפי שאין מזל לישראל. אבל בכאן שאמר ממגד שמים. אמר מטל. לפי שהמגדים והפירות באים מהטל. ואמר וממגד תבואות שמש וממגד ארץ ומלואה. לפי שברכת הארץ ופירותיה היא תלויה בששה דברים. האחד בטל ומטר. והשני בלחות הארץ. והשלישי והרביעי בבישול הפירות מצד שמש וירח. והחמישי מצד ההרים והגבעות שמכה השמש שם בראשונה. והוא מצד רצון השם בלי טל ומטר ושמש וירח והרים וגבעות. ולכן כנגד האחד שהוא טל ומטר אמר ממגד שמים מטל. וכנגד השני אמר ומתהום רובצת תחת. שבסבת התהום שעלה ומלחותו הולידה והצמיחה. וכנגד השלישי והרביעי שהוא בישול הפירות הבא מצד חום השמש ולחות הלבנה. אמר וממגד גרש ירחים. לפי שמגרש ומבשל שיבואו במהרה. וכנגד החמישי שהיא מצד הרים וגבעות שמכה בהם השמש ומתבשלים מהרה. אמר ומראש הררי קדם וממגד גבעות עולם. עד שלסבת גבהותה פירותיהם באים מהרה. וכנגד הששי הראויה לכלל הארץ בגבעות ובעמקים. אמר וממגד ארץ ומלואה ורצון שוכני סנה. לרמוז כי מלא כל הארץ כבודו ורצונו. וכשהשם רוצה בלי טל ומטר ושמש וירח. ברכת ה' היא תעשיר. ורצונו כעב מלקוש לברך כל הפירות. ולכן אמר שוכני סנה. לרמוז שאע"פ שהסנה היא יבשה וקשה. רצון השם ירד כמטר על גז והולידה והצמיחה. וכן כפל ברכות יוסף יותר מכל שאר השבטים. לפי שיוסף היה ראוי לשתי ברכות. אחת כנגד זמן השביה והמאסר. והשני כנגד זמן המלוכה שלא גבה לבו ולא רמו עיניו. וזהו תבאתה לראש יוסף ולקדקוד נזיר אחיו. כלומר קצת הברכות היו ראויות לו מצד יוסף הצדיק השליט על הארץ. וקצת הברכות על שהיה נזיר אחיו ופרוש מהם בזמן העוני והמאסר. וכבר הארכתי בזה בפ' ויצא. וכן אמר יעקב ג"כ ברכות אביך גברו עליך יותר מכל האחרים. וזהו תהיין לראש יוסף וגו'. ולכן משה כפל ברכותיו. ביעקב קצת ברכות על ראש יוסף וקצת ברכות על נזיר אחיו. ויעקב חתם תהיינה לראש יוסף. ומשה אחר שאמר ולקדקוד נזיר אחיו. אמר בכור שורו הדר לו. לרמוז שהברכות הראשונות היו כנגד יוסף. והאחרונות כנגד נזיר אחיו. וזהו ולקדקד נזיר אחיו אני מברכו בכור שורו הדר לו. ומשה פירש מה שחתם יעקב. ולפי שהם ראו כי שבעה עידנין יחלפון עלוהי. האחד שהושלך בבור. וארבע פעמים נמכר כנגד פסים. שביה. מאסר. הרי שבעה. כנגדם ברכו משה בשבעה ברכות כמו שבירכו יעקב. וזהו מבורכת ה' ארצו בשבעה ברכות. ממגד שמים מטל אחד. ומתהום רובצת תחת שנים. וממגד תבואות שמש שלשה. וממגד גרש ירחים ארבעה. ומראש הררי קדם חמשה. וממגד גבעות עולם ששה. וממגד ארץ ומלואה ורצון שוכני סנה שבעה. הרי כאן שבעה ברכות. כנגד שבעה ברכות שמברכים לחתן:

יח

ולזבולון אמר שמח זבולון וגו'. אחר שחתם ברכת בנימין ויוסף. הראויות לבא אחר ברכת לוי המשמש בבית המקדש. חזר לסדר לידתם. כי אחר יהודה נולדו יששכר וזבולון. והתחיל בזבולון לפי שהיה מעמיד ליששכר ונותן לו מזונות. וגדול שכרו מהעוסק בתורה כאומרם ז"ל ללומדים בה לא נאמר אלא למחזיקים בה. וזהו שמח זבולון בצאתך. לימים ולמדברות להרויח ולתת לפיו של יששכר היושב באהליך לעסוק בתורה. ואמר באהליך. לרמוז כי יששכר לא היה לו בית ואהל כמו הלל הזקן. אלא שהיה יושב באהלו ובביתו של זבולון לעסוק בתורה. וכמו שאמר בית הלוי ברכו את ה' יראי ה' ברכו את ה'. ולא כתיב בית ביראי ה' כמו באחרים. וכן רמז באהליך ולא בביתך. כמו שאמר ביעקב יושב אהלים ואמרו אהלו של שם ואהלו של עבר. וכן רמז באהליך ולא בביתך. לרמוז על אהל זבולון שהיה בימים ובנהרות. והיה הולך בספינות גדולים ועוסק בפרקמטיא. ולכן אמר אהליך לפי שהיה לו מפה פרושה מיריעות האהל להיות לו לנס. באופן שאל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו. וזהו אהל בל יצען בל יסע יתידותיו לנצח וכל חבליו בל ינתקו. וכן אמר שמח זבולון בצאתך לימים ולנהרות. אשר שם הסכנות מצויות ולא תירא מזעף הים והמונו. ולא תפחד מפחד פתאום. אחר שיששכר באהליך עוסק בתורה תגן עליך. ולכן שמח ואמור האח כי אח לצרה יולד. וכן סמך לכאן זבולון ויששכר ליוסף ובנימין. שהיה בחלקם בית המקדש ועבודת הקרבנות. לרמוז כי יסוד הבית אינו אלא התורה. כי המלך והכהן צריכים כולם לשבט יששכר שהיו בעלי תורה. כאומרו לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו. זה רמז לסנהדרין שמהם תצא העצה למלך ולכל ישראל. וזהו בחכמה יבנה בית והיא שקולה כנגד כל הקרבנות. דכתיב עושה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח. וכתיב הנה שמוע מזבח טוב. וכמו שפירשתי בפרשת יתרו כי עמלק חשב לשום ידו על כסא ה' בענין שלא יבנה. ויתרו יסד הבית בעצתו שנתן למשה בעניין הדיינים. ועל זה זכה שיהיו סנהדרין מזרעו יושבים בלשכת הגזית. ולכן סמך זבולון ליששכר. וזהו מבני יששכר יודעי וגו':

ויששכר באהליך הם בתי ישראל אשר הוא היה מיסד אותם בתורתו. וזהו אהליך כמו שאמר מה טובו אהליך יעקב. ואמר עמים הר יקראו. לתת טעם למה בירך לזבולון בראשונה. ואמר כי לפי שהיה זבולון עוסק בפרקמטיא בימים ובנהרות ובמדבר. עמים הר יקראו. לפי שהם היו באים לקנות ולמכור עם זבולון. עד שבסבת זבולון היו אומרים. אחר שהגענו לכאן לכו ונלכה אל הר ה' ואל בית מקדשו לראות יופי הדרו ותפארתו. וכשמגיעים שם ורואים בכבוד אלהי ישראל וכבוד מקדשו. היו נודרים נדרים וזובחים זבחי צדק במקדש ה'. באופן שכל זה היה בסבת זבולון. וא"כ ראוי לברכו בראשונה אחר שעמים הר יקראו בסבתו. ואם הוא על ישראל. אומר שבסבת תורת יששכר והוראותיו. באים לירושלם לידע סודות התורה ולהקריב קרבנות. וכנגד הקרבנות אמר שם יזבחו זבחי צדק. וכנגד סודות התורה אמר כי שפע ימים יינקו. שני ימים תורה שבכתב ותורה שבע"פ. ואמר וספוני טמוני חול. לפי שהסודות ראוי שיהיו בחשאי ובשתיקה כאומרו דבש וחלב קחת לשונך. עיין בלידת יששכר וזבולון בפ' ויצא:

כ

ולגד אמר ברוך מרחיב גד. ראוי היה שיקדים לדן ולנפתלי קודם לגד. והטעם שסמכו לזבולון ויששכר. להורות על חטאתו ועל בגידתו. שבגד למאוס בארץ חמדה. ונשאר חוצה לארץ שהיא ארץ טמאה. עד שכמעט חשדום ישראל כשבנו אותו מזבח בחזרתם. שהיו עובדי ע"ז כאומרם ז"ל כל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה. ולכן כתב בלידתו בגד תיבה אחת. להורות שבגד בארץ חמדה. וחטא והחטיא לראובן והסיתו שישאר עמו. וזהו ויאמר בני גד ובני ראובן. ולכן אמר יעקב בברכתו גד גדוד יגודנו והוא יגוד עקב. שחשב שהרויח במה שנשאר ח"ל. והפסיד שנשאר באחרונה כמו העקב שהוא סוף האדם. ולכן משה בברכתו. להודיע חטאתו סמכו אצל זבולון. לפי שכתוב למעלה הר יקראו. כי ע"י זבולון וספינותיו היו באים עמים רבים למכור ולקנות ממנו ועי"כ היו רוצים לילך אל ירושלם לראות הדרה. וכשרואים כבוד הבית היו זובחים זבחי צדק ונודרים נדרים ונדבות. לכבוד ה' ומקדשו. וכזה וכזה היו עושים עמים רבים מאוה"ע העובדים לאלילים והבלים שלהם ציון ישאלו דרך הנה פניהם. וגד שהיה מעם ישראל והיה יודע מעלת א"י ושבועת האבות. בגד בארץ חמדה טובה ורחבה הנקראת כר נרחב. ונראה לו שהיתה צרה וקצרה מהכיל אותו ומקנהו. ונשאר חוצה לארץ בחשבו שהיא רחבה. כאומרו ארץ מקנה היא ולעבדיך מקנה. ולכן אמר ברוך מרחיב גד. כמו שאומר ברוך שהרחיב גבולו בח"ל. ובגד בארץ חמדה אשר בה עמים הר יקראו וחפצים לילך לראותה. ואע"פ שהוא גבור כלביא שכן מאימת האויבים. כמו שהיה שגלו בראשונה. כמו שפירשתי באומרו וראשית אונו:

כא

ואמר וירא ראשית לו. להורות שחשב שלקח ראשית ונשאר באחרונה כמו העקב. וזהו וירא ראשית לו כלומר לו היה ראשית. אבל לפי האמת הוא אחרית. ועל זה אמר נחלה מבוהלת בראשונה וכו'. ולזה סמך גד ליששכר. ואולי אמר וירא ראשית לו. כמתנצל על עונו ואומר שעשה זה. לפי שראה כי שם חלקת מחוקק ספון שהוא משה שהיה קבור שם וזכותו יגן עליהם. ולא היה ראוי שיעלו כולם לארץ וישאר משה לבדו. וכן נתן התנצלות שני עליהם. ואמר ויתא ראשי עם. כלומר אחר שראו שבאה נחלתם חוצה לארץ. התנדבו לילך עמהם בראש עד התנחל בני ישראל איש נחלתו. והזכיר בכאן שני דברים להתנצלות עליהם. כנגד שני דברים שאמר למעלה. כנגד מרחיב גד שלקחו כר נרחב בחוצה לארץ. אמר שהטעם היה בעבור משה שהיה קבור שם. וכנגד מה שאמר וירא ראשית לו אע"פ שלא היה ראשית. אמר ויתא ראשי עם. לומר שבשביל זה הראשית שלקחו. תקנוהו בראשית אחר לבא בראש העם. ובזה צדקת ה' עשה אחר שנשאר שם משה. וכנגד השנים אמר ומשפטיו עם ישראל. שעשו מה שראוי להם. עיין בלידת גד בפ' ויצא:

כב

ולדן אמר דן גור אריה וגו'. ראוי היה לסמוך אשר לגד. אחר שהיו אחים בני אם אחת היו. ואחר כך דן ונפתלי. והטעם שאיחר לאשר. לפי שהוא היה ראוי לחתום בו הברכות. אחר שנקרא שמו אשר והיה מאושר. והאושר והשכר הוא באחרונה. וכן לפי שהיה חותם ומנעול לישראל. כאומרם ז"ל ברזל ונחשת מנעליך ארצו של אשר היתה מנעולה של א"י. ואולי הטעם שסמך דן לגד. לפי שהיה מתנבא על שמשון. וכמו ששמשון אבד מלכותו בשביל אשה רעה. כן גד אבד כבודו בעבור שנשאר בארץ טמאה. ואם דן הוא רמז על ירבעם שעמד על הדרכים כנחש וכאריה שלא יעלו לירושלם לעבוד אל אחד. לכן סמכו אצל גד להורות שכמו שגד טעה באל אחר. לפי שנשאר חוצה לארץ. שהרי אמרו כל הדר בחוצה לארץ וכו'. כן דן טעה באל אחר בענין העגלים. ואמר גור אריה לדמותו ליהודה שנקרא גור אריה. וזהו כאחד שבטי ישראל. ואמר יזנק מן הבשן. לרמוז שיקלח משמשון זרם מים רבים. אע"פ שהוא יבש במעשיו. וכן רמז יזנק מן הבשן על תשועת הנפש שכמו שהשם ינקום נקמתו מאויביו. כך יושיעהו תשועת הנפש. כמו שאמר זכרני נא בנפשי שתהיה אזכרתם לה'. וחזקני נא בגופי. וכמו שאמר ואנקמה נקם אחת משתי עיני. והעין האחר ישאר לשכר עוה"ב ולתחיית המתים. וזהו יזנק מן הבשן כאומרו אמר ה' מבשן אשיב. וכן רמז שנפשו תעלה למעלה מן היבשה ולא תהיה נשארת למטה. וזהו יזנק מן הבשן. וכן אמר יזנק מן הבשן. לפי שדימהו לאריה שמדלג מהר אל הר. אמר ששמשון ג"כ יזנק וידלג מהר להר ועוקר השערים ומניחן בהר. ואם היה מתנבא על ירבעם שעשה העגלים. יאמר יזנק מן הבשן שידלג מהר ה' וישכח תורת השם. כאומרו ויסעו מהר ה'. כן בכאן יזנק מן הבשן כאומרו הר אלהים הר בשן:

כג

ולנפתלי אמר נפתלי שבע רצון. לפי שאמר שדן יזנק מן הבשן שלא ברצון השם. אמר שנפתלי היה להפך שהיה שבע רצון שכני סנה. עד שלסבת זה ומלא ברכת ה'. הפך מדן שהיה מונע בר ולחם ומזון התורה יקבוהו לאום. אבל נפתלי שבע רצון שיהיה רצוי אחיו עד שכל השומע דבריו היו לו מתוקים מדבש ונופת צופים. וזהו נפתלי נפת לי. כאומרו נופת תטופנה שפתותיך וגו'. כמו שפירשתי בפ' ויחי. וכן אמר נפתלי שבע רצון. על תפלת אמו שאמרה נפתולי אלהים נפתלתי. וזהו שבע רצון. בסבת התפלה העולה למעלה לרצון. כאומרו רצון יריאיו יעשה. וכן אמר ואני תפלתי וגו'. בענין שבזה מלא אותו ברכת ה' בזה העולם. וכן ים ודרום ירשה לעוה"ב. וכן רמז נפתלי שבע רצון. בסבת תפלתו של ברק ושירתו. והיא מלאה ברכת ה' כדכתיב בהתנדב עם ברכו ה'. ואמר ים ודרום ירשה. כנגד מה שאמר שם נחל קישון גרפם נחל קדומים. שנעשה ערב מלקדמין כמו שפירשתי בפרשת ויצא. ואמר ים ודרום ירשה. להורות שבסבת התפלה נצח המלחמה בים וביבשה. בים. נחל קישון גרפם לים. וביבשה. דכתיב בסיסרא וינס ברגליו. וזהו ים ודרום ירשה. כמו ים ויבשה. וכן אמר נפתלי שבע רצון. לרמוז שכמו שרחל היה לה מדת ההסתפקות. שהיא לא היה לה בן ובת. ולאה היו לה ד' בנים. ואמרה נפתולי אלהים נפתלתי עם אחותי בשוה. כאלו היה לה בנים הרבה. ושמחה שמחה גדולה בבני שפחתה כאלו היו משלה. ואם כן בנה ראוי שיקרא לה שבע רצון. אחר שנפשה שבע לה כאלו היו לה בנים הרבה. וכאלו היה לה כל העולם. וזהו ומלא ברכת ה' כאלו ים ודרום ירשה. וזהו ומשביע לכל חי רצון עיין בפ' ויצא. ובספר הבהיר ים ודרום ירשה. ר"ש י"ה. לרמוז למה שאמרנו:

כד

ולאשר אמר ברוך מבנים אשר. הנה סמך אשר לנפתלי אע"פ שהיה ראוי להיותו מוקדם. לפי שבנפתלי נאמר שבע רצון ובאשר נאמר יהי רצוי אחיו סמכן זה לזה. והטעם שבירך לאשר באחרונה. לפי שמרע"ה היה בעל הבית כאומרו איש האלהים וכתיב בכל ביתי נאמן הוא. ולכן בעל הבית יכול לשנות ולעשות חפצו ורצונו. וכמו שפירשתי באומרו קומה ה' למנוחתך ששינה ואמר כהניך ילבשו צדק וחסידיך ירננו. ולוייך ירננו מיבעי ליה. אבל הוא שינה דבר זה. לפי שהיה בעל הבית. והזמין לשכינה דכתיב קומה ה' למנוחתך. וכן משה בזאת הפרשה הוציא דיורין ושינה ועשה חפצו ורצונו בבית. ואין מי יאמר לו מה תעשה. ולכן בירך ליהודה קודם ללוי. ולבנימין קודם יוסף. וליוסף קודם יששכר הבכור. ולגד קודם דן. ולאשר באחרונה. מה שלא עשה יעקב שלא רצה לשנות הסדר אלא בשינוי מועט מוכרח. כדי שלא להטיל קנאה בסעודה. לפי שידע כמה רע גרם בכתנת הפסים שהוסיף ליוסף. אבל מרע"ה הכל היה ברשותו לפי שהיה בעל הבית. וכל מה שעשה היה בנאמנות גמורה. ובטעם מספיק. כמו שכתבתי טעם בכל השינויים. ולכן באשר שבירכו באחרונה. רצה לפייס דעתו ולקרר רוחו. ונתן טעם למה ברכו באחרונה. לפי שהאושר בא באחרונה. וכן היה מנעולה של ארץ ישראל. שהטעם שברכו באחרונה לפי שהיה ברוך. ואמר ברוך מבנים אשר. וראוי היה שיהיה מאסף לכל המחנות. כמו דן שהיה מרובה באוכלוסין. וזהו ברוך מבנים אשר. כלומר אחר שהוא ברוך מבנים. ראוי שיהיה באחרונה לאסף את כל המחנות. וכן רמז ברוך מבנים אשר. שהיה ברוך מכל הבנים. שבכל השבטים לא נאמר ברוך אלא בו. להורות שהוא היה הברכה התחתונה שכל הברכות העליונות מריקות בה. כאלו כל ברכות השבטים תלויות בו. לפי שהכל הולך אחר החיתום ולכן יהי רצוי לכל אחיו. אחר שהוא שפל וענו. וכן יהי רצוי לשם מכל אחיו מצד שפלותו. להיות נמנה באחרונה. כאומרו אני ה' ראשון ואת אחרונים אני הוא. ולכן בנחשון שהקריב ראשון לא נאמר בו נשיא:

ואמר וטובל בשמן רגלו. לרמוז שהיה טובל בשמן התורה רגלו. בסבת שהיתה ארצו שמנה בשמן. כמו שמצינו ביואב ששלח תקועה בשביל אשה חכמה והוא מארץ אשר. כמו שכתבתי בפ' ויחי. והרמז בזה שכמו שהיה מוכתר בשאר שלמיות של בנים ועושר ואהבה ואחוה. כן היה מוכתר בתורה. וזהו וטובל בשמן רגלו. וכן רמז וטובל בשמן רגלו דאע"פ שהיו באחיו גדולים ממנו במלכות ובכהונה. והיו משוחים כל גופן בשמן המשחה. והוא לא טבל אלא אצבעו ורגלו בשמן. היה הוא ברוך מבנים ורצוי לכל אחיו. ורצוי מכל אחיו אצל השם. וכן רמז וטובל בשמן רגלו. שהיה לו יסוד מוסד מכל אחיו. ורגלו עמדה במישור מכולם. לפי שהיה רצוי אחיו ודובר שלום לכל זרעו. ובשלום תלוי הכל. כאומרו עושה שלום ובורא רע. ובשלום תלויים כל השלימיות. עד שלסבה זו היה לו יתד תקוע במקום נאמן. ויקרא לו ה' שלום. עד שכל שאר השבטים היה להם מנעולים של בגד ושל עור. והוא היה נעול במנעלים של ברזל. וזהו ברזל ונחשת מנעליך. וכל זה להורות על קיומו ויסודו בכל הזמנים ולא בזמן אחד. וזהו וכימיך דבאיך:

ואולי יאמר ברוך מבנים אשר. לפי שהיו לו בנות נאות ויפות מכל שאר השבטים. וכמו שפירשתי באומרו באשרי כי אשרוני בנות. עד שאז"ל שהיו בנותיו נשואות לכהנים גדולים ולמלכים כאומרו הוא אבי ברזית. ולכן אמר יעקב מאשר שמנה לחמו. רמז לבנות דכתיב כי אם הלחם אשר הוא אוכל. וכן קראן לו ויאכל לחם. ולכן אמר בכאן ברוך מבנים אשר. אחר שבנותיו היו טובות והמלכים לוקחים מהם נשים א"כ הן טובות מהזכרים. וזהו ברוך מבנים אשר. ושם כתבתי שאמר באשר ברוך מה שלא אמר בכל השבטים. לפי שידוע שבבנות אין בהן ברכה. כאומרם יברכך בבנים. וישמרך בבנות שצריכין שמירה. ולכן אמרו אין אדם רוצה שתהיה נקבה בבניו לפי שאין בהן ברכה. ולכן אמר בכאן ברוך מבנים אשר. כלומר אע"פ שבבנות אין ברכה בהן. באשר לא תאמר כן כי הוא ברוך מבנים. לפי שבנותיו היו טובות מבנים. ואמר יהי רצוי אחיו. לפי שהיה מרצה לאחיו בבנותיו. ולזה אמר וטובל בשמן רגלו. לרמוז שאע"פ שלא היה מלך. היה טובל בשמן רגלו בטיבול מעט בסבת בנותיו. וכן אמרו במדרש ברוך מבנים אשר. על בנותיו של אשר שהזקנה כבתולה ובתולה אין לה דמים שנאמר ברזל ונחשת מנעליך ע"כ. לרמוז שהיו חזקות כראי מוצק בענין הזיבה. וזהו וכימיך דבאך. מתרגום זב דאיב. ונראה מזה ג"כ כי פסוק ברזל ונחשת הוא מברכתו של אשר. וכן אמרו ז"ל שהיה ארץ אשר מנעולה של א"י. ואולי אמר ברוך מבנים אשר להורות שהיה שקול ככל הבנים. לפי שהוא היה מאושר בשמו. וכל ישראל נקראו ג"כ מאושרים. דכתיב אשריך ישראל מי כמוך:

כו

אין כאל ישורון לפי שלמעלה ברך כל השבטים איש כברכתו. ובא עכשיו לכלול לכולם יחד. ואמר אין כאל ישורון רוכב שמים בעזרך. לרמוז שאין בכל האלוהות כאל. כשישראל הם ישרים ותמימים. עד שהוא רוכב שמים בעזריך ומשפילם ושודד המערכות לעזור לישראל. וכן בגאותו רוכב שחקים ומשפילם אע"פ שהוא מעונה אלהי קדם. כאומרו השמים כסאי. ואמר זה לפי שאמר למעלה ממגד שמים מטל וגו' ורצון שכני סנה. שהכל תלוי ברצונו הפשוט להוריד הגשמים או לעוצרם כאומרו ועצר את השמים. ואמר אין כאל. ולא אמר מי כאל. לפי שבירך למעלה לכל השבטים בטובות העוה"ז ובטובות עוה"ב. אמר שאין בכל אלהי הארצות שיעשה זה. לפי שגם הטוב אין אותם. וכל שכן שיוכלו לשדד מערכות השמים. ולכן אמר אין בכל אלהי מצרים שידעתם. ולא באלהי העמים אשר עברתם. שיהיה רוכב שמים כמו השם. וכן בגאותו שחקים מצוה עליהם ומכניעם. לטחון מן לצדיקים. כאומרו ויצו שחקים ממעל. ואמרו למה קראו שחקים ששוחקים מן לצדיקים. וכן רמז אין כאל ישורון. לפי שהגדול שבאלים שעובדים הוא השמש. והשם כשרוצה רוכב שמים ומסיר אורו ומשפילו ומה יעשה לשאר האלוהות. ואם זה שהוא מעונה אלהי קדם. השם משפילו. כל שכן שיהיו תחת ידו זרועות עולם השפל. באופן שבזהו יגרש מפניך אויב. במאמרו. ויאמר השמד. או שיאמר ומתחת זרועות עולם. לרמוז שאע"פ שהשמים גבהו והם מעונה אלהי קדם. עם כל זה מלמטה יש להם זרועות ועמודים לסומכם ולקיימם. והם האבות. ובזכותם רוכב שמים בעזרך. וכן למטה ויגרש מפניך אויב:

כז

או שיאמר מעונה אלהי קדם. כי ישראל הם מעונה אלהי קדם. כאומר ושכנתי בתוכם. ואמרו אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה. ומתחת זרועות עולם. הם האבות והצדיקים. שהם מרכבתו של מקום. באופן שבזה ויגרש מפניך אויב. הם השרים שלמעלה. ואח"כ ויאמר השמד. מלכי האדמה על האדמה. או שיאמר ויגרש מפניך אויב ויאמר השמד. לרמוז שלא נהג השם עם ישראל כדרך ארץ. כי כששלח דוד ליואב על רבת בני עמון או על מקומות אחרים כשהיו קרובים להמסר בידו. היה שולח שילך דוד ליטול העטרה. בענין שלא יאמר שיואב הוא המושל ויקרא על שמו. אבל בכאן הקב"ה עושה בהפך. שהוא המגרש ואומר לישראל השמד. בענין שיקרא על שמם וזהו ויאמר השמד. ובזה וישכון ישראל בטח בדד בארץ דגן ותירוש. או שיאמר וישכון ישראל בטח בדד. אחר שאין לו אלא אל אחד שהוא עין יעקב ואורו. כאומרו קומי אורי וכו'. ואחר שהשם מושל בעליונים ורוכב שמים. ובתחתונים מתחת זרועות עולם. ואין מוחה בידו. כאומרו אין כאל ישורון א"כ הוא יושב בטח בדד. אחר שאין לו אלא אל אחד שהוא עין יעקב. כי מי שיש לו שרים רבים אינו ישן ביום ובלילה. לראות ולעיין היאך יהיו מרוצים. כי כשזה בכעס זה ברצון. אבל כשאין לו אלא שר אחד ישן ושמח. וזהו בשלום יחדיו אשכבה ואישן. כי אין לי בינה לחשב. אחר שאתה ה' לעתיד לבא לבדד לבטח תושיבני. וזהו וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב. כי הוא ישן בלי פחד. אחר שאין לו אלא אל אחד:

כח

או יאמר וישכון ישראל בטח בדד. אחר שיש לו ארץ דגן ותירוש טובה ורחבה. ולא יהיה להם פחד מרעב. לפי שאפילו יהיה רעב בכל העולם. אף שמיו העומדים עליהם יערפו טל. אע"פ שיהיה עצירה בשאר הארצות. וזה כדרך שאמר בקללה והיו שמיך אשר על ראשך נחשת. וא"כ אשריך ישראל מי כמוך. מאושר בכל הטובות. או יאמר אשריך ישראל מי כמוך. לפי שאתה נושע בה'. אבל שאר אומות אין ישועתם אלא העושר וטובות העוה"ז. אבל ישראל נושע בה' תשועת עולמים בעוה"ז ובעוה"ב. כנגד עוה"ב אמר נושע בה'. וכנגד העוה"ז אמר מגן עזרך. והוא יעזרך לא בחיל ולא בכח ולא בחרב וחנית. אלא בשם ה' שהוא מגן לחוסים בו. וזהו אשר חרב גאותך. כלומר אע"פ שהחרב מסתלקת ממך וניתנה לעשו כדכתיב ועל חרבך תחיה. עם כל זה ויכחשו לך אויביך. או שרמז אשריך ישראל מי כמוך וכו'. כלומר שזה פלא גדול היות עם גדול כזה כלו נושע בה' וכולם מאושרים. כי בשאר אומות לא ימצא בהם אלא איש אחד או שנים חכמי' או מאושרים. כמו שהזכירו בני קרח כאומרם אזכיר רהב ובבל וגו' זה יולד שם. כי בכולם לא ימצא אלא איש אחד פרטי. אבל לציון יאמר איש ואיש יולד בה כלומר כל איש ואיש מהם הם מאושרים. וכבר פירשתי כל זה המזמור בפסוק ואתם הדבקים בה' וגו'. כי זה פלא היות כולם דבקים בשם יתברך. וזה בסבת היות ה' פטרונם ודבק בכל אחד מהם. וזהו כי כל העדה כלם קדושים וגו'. וזהו עם נושע בה' וכו':

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.