פתחי תשובה/חושן משפט/לה
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) גמורות. עבה"ט עד וכתב הש"ך דבזה לא בעינן מעל"ע כו' ועיין בס' בר"י דכן כתב הב"ח בתשובה סימן קמ"ה והמל"מ פ"ב דאישות דין כ"א והאליהו רבא בא"ח סי' ג"ן ע"ש:
(ב) ואם שהו מלבודקו כו'. עיין בתשובת נו"ב סי' ד' דכתב דאף דבש"ע סתם דין זה כדברי הרא"ש בתשו' ולא הובא על זה שום חולק מכל מקום אין דין זה מוסכם להלכה שהרי הרמב"ם בחידושיו לב"ב דף קנ"ד שפירש עובדא דבני ברק שמכר ומת מיד מבואר שחולק ואף דאפשר לתרץ ולומר דאין הכרח שהרמב"ן יחלוק בזה על הרא"ש עכ"פ נסתר ראיית הרא"ש ממימרא זו שהרא"ש הוכיח מכאן טעמא שמת הא אם הי' חי שאז אין עשויין להשתנות הי' מועיל ולהרמב"ן איכא למימר להיפך שאם הי' חי ודאי לא הי' מועיל כי שמת אחר כך באו הסימנין כו' וגם הב"י גופא באה"ע ס"ס מ"ג מביא דברי הרא"ש אלו וכ' שמורו הר"י בי רב כ' שהרשב"א והר"ר דוראן חולקים בדבר כו' והאריך בזה ומסיים וז"ל העולה מזה שדברי הרא"ש אלו נדחים במקום דאיכא חזקת ממון דאלים טובא ובלא"ה איך אפשר להוציא ממון במקום שהרמב"ן והרשב"א והר"ר דוראן חולקים וכפי משמעות לשון הב"י הסכים מורו הר"י בי רב עמהם ועכ"פ יכול המוחזק לומר קים לי עכ"ל וע"ש עוד בחלק אה"ע סי' ס"א מענין זה ושם כתב דנראה להקים על דגלו פסק הש"ע בזה כי מ"ש הב"י באה"ע שהרשב"א חולק. טעות נזדמן בקולמוסו הרשב"א במקום הרמב"ן ומדברי הרמב"ן הנ"ל אין ראיה ויכול להיות שלדינא מודה להאי דהרא"ש כו' ע"ש. וע' עוד בזה בספר אגודת אזוב מהגאון מהר"מ זאב זצ"ל דרוש עמק הלכה שפלפל הרבה בדברי הנו"ב הנ"ל ואחר כך כתב שמצד אחר פסק הש"ע בזה צע"ג לדינא דנראה שרא"ש ז"ל גופיה חזר בו בפסקיו בקדושין פרק האומר סי' ט' וכבר כתב הבית יוסף בח"מ סי' ק"י בשם הר"י בן הרא"ש ז"ל דיש לילך אחר הפוסקים שהיו באחרונה. ובסוף כתב שהרצ' הדברים לפני הגאון מופה"ד מוהר"ח ז"ל מוואלאזין והשיב לו שגם הוא כבר עמד על זה וחיבר על זה מיוחד והביא עוד דעת גדולי הראשונים החולקים על דברי הרא"ש בתשו' הנ"ל והעלה שלא לעשות מעשה כפסק הש"ע דלעיל ע"ש. גם בס' גט מקושר בסדר גט שלישי אות י"ג כתב שכבר ביאר בתשו' דליתא לפסק הש"ע כאן (כעת נדפס תשובה זו בספרו שו"ת משיבת נפש חלק אה"ע סי' צ"א עש"ב) . ובגליון ש"ע של הגר"ע איגר זצ"ל נ"ב וז"ל עב"י אה"ע סי' מ"ג שכ' בשם רבו מהר"י בי רב שהר"ר דוראן והרשב"א חולקים בזה ובתשובת מהרח"ש ח"א סי' כ"ג כתב דאין הדבר יוצא מידי ספיקא דדינא וע' בספר שב שמעתתא סוף שמעתא ה' עכ"ל. וע' בספר שער משפט שהאריך גם כן בדברי הנו"ב הנ"ל ובסוף כתב ולענין דינא אף שהב"י באה"ע סי' מ"ג הביא בשם מורו שהרשב"א והר"ר דוראן חולקים על הרח"ש והביאם הכנה"ג בסימן זה אין בידינו להכריע בין אבות העולם ודברי הט"ו וסתימת הרב רמ"א אשר כל בית ישראל נשען עליהם היא תכריע עש"ב. ונראין דברי מהרח"ש הנ"ל דאין הדבר יוצא מידי ספיקא דדינא:
(ג) לעשרים שנה. עבה"ט ומה שכתב ואף דהרמב"ם שם כן כתב כבר כתב הטור דט"ס הוא כו' וע' בזה בתוי"ט פ"ה דנדה משנה ט'. ומה שכתב ואפילו נולדו כו' נעשה גדול ע"י להבא כו' ע' בזה בפמ"ג א"ח סי' נ"ה באשל אברהם סעיף קטן ו' שכתב עליו איני יודע למה לא למפרע כו' ע' שם:
(ד) ויש דברים כו'. עי' בספר מחנה אפרים הלכות עדות סי' ט"ו שכתב וז"ל מי שנתחייב שבועת היסת והביא א' כדי לאפטורי נפשיה משבועה ואשתכח סהדא דקרוב ונתרחק הוא כיון דשבועת היסת מדבריהם לא בעינן תחלתו וסופו בכשרות כאותה שאמרו ואלו נאמנין להעיד בגודלן מה שראו בקוטנן עכ"ל וצ"ע. ועמ"ש לקמן סי' פ"ז ס"ו:
(ה) נאמן לומר. עבה"ט מ"ש ודוקא כו' אבל כו' ובגש"ע דהגר"ע איגר זצ"ל נ"ב ע' בש"ך לקמן סי' מ"ו סק"י ובסי' ס"ט ס"ק י"ב ואולם מד' הרמב"ן בתשו' סי' כ"ב מבואר דאין לחלק ע"ש עכ"ל:
(ו) כיון שתחומים דרבנן. עבה"ט עד מ"מ הוצאות ממון יש בו צד דאורייתא. וע' בספר ארעא דרבנן אות רכ"ט הביא בשם חכם א' שהשיג על הסמ"ע בזה דהא כתב הרמב"ם ר"פ כ"ז מה' שבת דחוץ לי"ב מיל יש תחומין ד"ת וכן דעת הרי"ף והרי יש בהם צד דאורייתא עכ"ל ויש ליישב:
(ז) סומא. ע' באה"ג שכתב דסיים הרמב"ם שנאמר והוא עד או ראה כו' וע' בכ"מ שם פ"ט מעדות שכתב דזו הראיה שהביא מאו ראה צ"ע היכא איתא ונדפס שם הגהה דנראה דיצא לרבינו מדאיתא בערכין דף י"ח כו' ע"ש ובס' בר"י אות ח' הביא דכ"כ בס' מים חיים להרב פר"ח וכתב בשם חכם אחד שהשיג עליו דמשם אין ראיה גמורה אך הוא מפורש בתוספתא פ"ג דשבועות כו' ע"ש. וכתב עוד בשם התשב"ץ ח"ג סימן ו' דאף שרוא' מעט אם אינו יכול להבחין בין איש לאיש אפילו כשהוא מסתכל בהם עדותו בטל מן התורה אף שהוא מבחין אותו בטביעת קול והוא פשוט:
(ח) אף על פי שמכיר הקול כו'. כתב בספר שער משפט מלשון זה משמע דט"ע דקלא מהני לענין עדות אלא דבסומא פסול דילפינן מאו ראה שיהיה ראוי לראות אבל היכא דיכול לראות מהני ט"ע דקלא אף שלא ראה הבע"ד כו' עש"ב ומיהו לפי מה שכתב בפרישה דהגירס' ברמב"ם וטור מכירים הקול וידעו האנשים ואיננו וי"ו המחלקת אלא תרוייהו קאמר שמכירים על ידי קול וגם יודעים עי' שם א"כ אין ראיה מהכא די"ל דמי שאינו סומא יכול להעיד בדאיכ' תרווייהו דוקא הכרת קול וגם ידיעת הגופים על ידי משמיש היד וכדומה. ועמ"ש בזה לקמן סימן פ"א סי"ו בד"ה החביא. וע' בספר בר"י אות ט' שהביא תשובת הר"י ן' מיגש ז"ל כ"י בענין זה. וע' שם עוד בענין עדים שראו את הדבר בתוך מה שנצטייר במרא' זכוכית וביאר שם דאם ראה הדבר עצמו מתוך זכוכית פשיטא דהוי ראיה גמורה אך אם אינו מסתכל בדבר כלל רק הסתכלותו הוא במרא' נסתפק בזה הרב הלכות קטנות ח"ב סי' פ"ג. והגם דנראה דעת הרב דבר שמואל סי' רמ"ב ושבו"י ח"א סי' קכ"ו דבכה"ג לא מקרי ראיה י"ל דשאני התם דיש מציאות דראו כוביתא דעיבא אבל בנ"ד אם הוא באופן שלא יש להסתפק בשום מציאות אפשר דמקרי ראיה עש"ה ועמ"ש בפ"ת לא"ה סי' קס"ט בס"ח בקצרה סק"א:
(ט) דתקנת קדמונים. עיין בתשובת נו"ב תנינא סי' נ"ח באחד שיצא לו שם גניבה בעיר ואחר ימים אחדים נמצאו שתי בתולות שאמרו שראו הגניבה בבית פלוני אלמוני ואותו פלוני מכחיש את הבתולות ורצה רב אחד לדמות זה לדברי הרמ"א בכאן שמצד התקנה מועיל עדות נשים בדבר דלא שכיח והוא ז"ל השיב שזה אינו. חדא דהכא גם הרמ"א ז"ל בסוף דבריו כתב והוא שתובע טוען ברי וכאן הרי התובע אינו טוען ברי ואף שכאן יצא שם גניבה בעיר ויכול הוא לטעון ברי שנגנב אבל אינו יכול לטעון ברי שהגניבה הוא ביד פלוני ועוד דאפילו היה טוען ברי שהגניבה אצל פלוני. והבתולות העידו כדבריו גם כן א"א להוציא ממון בעדות נשים כי נראה דע"כ לא אמרו שבדבר דלא שכיח עשו תקנה להאמין לפסולים אלא בדבר הנעשה פתאום ונגמר הדבר לגמרי כגון הכאה או מסירות שמי שלא היה בשעת מעשה אי איפשר לו להעיד על זה אבל כאן אף אי גניבה לא שכיח דכל הגונב עושה בסתר הרי הבתולות לא העידו שראו שפלוני גנב רק העידו שראו הגניבה בידו וזה אינו רק על רגע אחת שהרי אפשר לגניבה להיות בידו זמנים טובא ואפשר שגם אנשים יראו בידו אלא שלא אירע שראו אנשים. בזה לא תקנו שיהי' נשים או פסולי עדות כשרים והבו דלא לוסיף על התקנה ואפי' אם היו מעידים הבתולות שראו שגנב גם כן אינני מחליט שיהיו נאמנות אלא שהיה מקום לדון בזה אבל בעובד' דא ודאי אינם נאמנות עכ"ד ע"ש ועמ"ש בסקי"א:
(י) כגון בבה"כ של נשים. ע' בתשו' אא"ז פמ"א ח"ב ס"ס ק"פ אודות שהבית דין שלחו שנים לגבות עדות מן האשה אחת על מקומות בבהכ"נ בעזרת נשים וגבו בית דין שלא בפני בעל דין ופסקו פסק דין על פי עדותן וכעת האשה הנ"ל חוזרת מדבריה וכתב חכם אחד לבטל הפס"ד שלהם והוא ז"ל כאב שאין לבטל באשר שכבר נפסק הדין וכיון דאיכא כמה אנפי דגובין שלא בפני בעל דין אם כן בית דין אחר בית דין לא דייקי (עיין מה שכתבתי לעיל סי' י"ט סעיף ב' סק"ג) ומסתמא עשו כהוגן ובדבר שלא נגבה בפני שלשה הא הביא הבית יוסף בסי' כ"ח ובש"ע שם סכ"ג בשם המישרים שיכולים הקהל לתקן ששני סופרים מגבין העדות וכבר נהגו כל בתי דיני ישראל לשלוח נאמני הקהל לנשים יקרות שיגידו העדות וכבר כתב הבית יוסף בא"ה סי' י"ז (לא ידעתי מקומו ולכאורה מדברי החמ"ח שם סעיף ח' מבואר להדיא להיפך ועיין מה שכ' בפ"ת שם סקמ"ה) במקום שאין צריך להעיד לפני בית דין סבירא להו לכמה גאונים דאינו יכול לחזור ולהגיד ידעתי נוטה שאין שום בית דין יבטל דברי בית דין חבירו עכ"ד עיין שם:
(יא) דאפילו אשה יחידה כו' עיין בתשובת כנ"י סימן פ"ג שהאריך לפרש דברי הרמ"א בזה ודעתו דהתקנה לא היה רק היכא שגוף המעשה ידוע ע"י קלא דלא פסיק או באין מכחישין שבודאי היה כאן הכאה וקטטה ומלשינות ועדותם של אלו הוא רק לברר הדבר איך היה שהוא רק גילוי מלתא בעלמא אבל אם גוף המעשה אין ידוע רק על פיהם וזה מכחיש לגמרי בודאי דאין נאמנים עיין שם. ושם אביא עוד דברי מהרש"ל דאף לפי התקנה מכל מקום באם היה העד אחד שונא אינן נאמן והוא ז"ל הביא ראיה לדבריו עיין שם עוד בס"ס פ"כ מזה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |