פרי חדש/עבודה זרה/ט

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
גרסה מ־16:15, 19 ביולי 2020 מאת מושך בשבט (שיחה | תרומות) (סדר בשורות, תגים, רווחים, תבניות וכו' (בוט))
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף

משנה תורה להרמב"ם
והשגות הראב"ד


נושאי כלים

לחם משנה
כסף משנה
מגדל עוז


מפרשי הרמב"ם

אבן האזל
אור שמח
בני בנימין
יצחק ירנן
מעשה רקח
מקורי הרמב"ם לרש"ש
סדר משנה
עבודת המלך
פרי חדש
ציוני מהר"ן
קובץ על יד החזקה
קרית ספר


לפרק זה במהדורה המנוקדת של 'משנה תורה לרמב"ם' באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע" לפרק זה במהדורה הדיגיטלית של אתר "שיתופתא"


פרי חדשTriangleArrow-Left.png עבודה זרה TriangleArrow-Left.png ט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[עריכה]

עבר ונשא וכו'. מ"ש הלח"מ דפסק כר' יוחנן הוא טעות עיי"ש:

ב[עריכה]

נוטלו בפניו ואינו נהנה בו וכו'. אע"ג דבגמרא מוכח דצריך שישליכנו לאיבוד כלאחר יד בפני הנכרי כדי שלא ישמח, הרב לא העתיקו משום שעל הסתם אין לו מקום להשליכו לאיבוד ומשום הכי כתב הרב תקנה כוללת לכל דהיינו שלא יהנה ממנו:

ג[עריכה]

וכולן אסורים עם ג' ימים לפניהם. כתב הכ"מ דכן פי' רש"י ולא היה צורך לכך דמהא דאמרינן בפ"ק דף ו' ע"א אמר רבינא ת"ש ואלו הן אידיהם של נכרים וכו' מוכח להדיא כן.

ו[עריכה]

דברים שהם מיוחדים למין ממיני ע"ז וכו'. דברי הכ"מ אינן מובנים ותמוהים הרבה חדא במ"ש שפסק כר' יהודה משום דבעי רב אשי אליביה וקשה טובא דא"כ אמאי השמיט בעיית רב אשי דאסיקנא בתיקו ותו השמיט מאי דקתני ר"י בברייתא דאף בתרנגול לבן למי, נכרי שעשה משתה לבנו או שהיה לו חולה בתוך ביתו מותר. גם מ"ש עוד דמשמע בברייתא בגמרא דר"י לא לחלוק בא אלא לפרש דברי חכמים דכל מקום שאמר ר"י אימתי אינו אלא לפרש דברי חכמים גם זה תימה דהא איתא בגמרא בהדיא דלר"י בין התרנגולין אין בפני עצמו לא ולת"ק אפילו בין התרנגולין נמי לא והכי מוכח להדיא מלישנא דמתני' דקתני ר"י אומר ולא קתני אמר ר"י ותו דלא קתני אימתי במתני' ואפילו תימא דאימתי דברייתא בא לפרש אכתי לא פליגא אמאי דמשמע ממתני' דבא לפרש מחלוקת דידיה עם רבנן דהוי בזה וזה באופן שאע"פ שאמתני' דר"י הוא אימתי מ"מ פליגי רבנן ור"י בתרנגול בין התרנגולים. ותו אם איתא שדין מעורבים דברים מיוחדים עם דברים שאינן מיוחדים הוא דין תרנגול בין התרנגולים אמאי שינה הרב בין התרנגול המוזכר בתלמוד והעתיקו ללבונה וזה פלא שאין דרכו של הרב בכך. ותו קשה שתמיהת הרמ"ך היא גדולה דבגמרא איתא דבתרנגול למי מותר למכור לו תרנגול לבן לכו"ע והרב פסק היפך זה ומ"ש הכ"מ שאינו רואה טעם בדבריו שדינו של הרב מתני' היא לא עיין בסוגיא דמתני' אוקימנא לה בזה וזה אבל בסתם שרי למכור לו תרנגול לבן היפך מ"ש הרב. גם מ"ש הכ"מ דקושיא ליתא דחילוק יש בין שואל תרנגול סתם לשואל דבר מיוחד לעבודה זרה גם זה תימה שהרב לא ביאר דמיירי בשואל דבר המיוחד לע"ז אלא בשואל סתם ומוכר לו דבר מיוחד לעכו"ם. ומה שנראה לי ליישב כל זה שהרב סבור דלא קי"ל כותיה דר' זירא דקאמר דתרנגול למי, מותר למכור לו תרנגול לבן וטעמו משום דאמרינן בתר הכי בעי רב אשי תרנגול לבן קטוע למי מהו למכור לו תרנגול לבן ואי בדקאמר תרנגול למי דאיכא לספוקי אי בעי לדידיה או לע"ז פשיטא לן דמותר למכור לו תרנגול לבן ולא חיישינן דילמא מערים א"כ כ"ש באומר תרנגול לבן קטוע דאע"פ שמזכיר לבן הרי אמר קטוע דבודאי לא קבעי ליה לע"ז ולא חיישינן לאיערומי אלא משמע ודאי דפליג רב אשי ארב זירא וס"ל דמתניתין כפשטא ליזיל ולרבנן בין באומר תרנגול למי ובין בסתם אסור למכור להם דברים מיוחדים לע"ז ואפילו תרנגול בין התרנגולים ולר"י אפילו בזה וזה היכא דהוי תרנגול בין התרנגולים שרי למכור וכדמפרש בברייתא ואע"ג דאימתי דר' יהודה לפרש ה"מ במתניתין אבל בברייתא לא וכמ"ש התוס' בכמה דוכתי ובעיא קמייתא דרב אשי הויא אפילו לרבנן דילמא עד כאן לא קאסרי רבנן אלא בתרנגול למי אבל הכא דקאמר קטוע אפילו [לבן] מודו דהא ודאי לאו לע"ז קבעי או דילמא איערומי קא מערים וכיון דהא בעיא איפשיטא, האם תמצא לומר דאיערומי קמערים לא הוצרך הרב להזכירה דממילא מדסתם משמע ודאי דבכל גוונא אסור למכור לו תרנגול לבן. ומ"מ משמע לי דמדקא מבעיא ליה לרב אשי בתרנגול לבן קטוע משמע דהיכא דקאמר תרנגול קטוע למי כיון דלא קמדכר לבן ותו דקאמר קטוע ודאי דלאו לע"ז קבעי ליה ושרי למכור לו תרנגול לבן כן נ"ל והרב לא הזכירו לפי שאין דרכו של הרב ז"ל לכתוב דינין מחודשים באופן דבעיא קמייתא דרב אשי מפרש לה הרב אפילו לרבנן אבל בעיא תניינא דתרנגול לבן למי ויהבו ליה שחור ושקל וכו' מפרשה הרב כפי' רש"י דאתיא דוקא לר"י דאי לרבנן דאפי' בסתם ותרנגול למי אסור למכור לו אפילו תרנגול בין התרנגולים כ"ש היכא דקאמר תרנגול לבן למי דאף דיהבו ליה שחור ושקל דבודאי דאיערומי קמערים ומשו"ה השמיטה להך בעיא משום דאתיא כר"י ואיהו ז"ל פוסק כרבנן ואע"ג דרב אשי בעי ליה אליביה הא אשכחינן בפ"ק דסוטה גבי שיעור ביאה דמיבעייא להו כמה בעיי [שלא] אליבא דהלכתא וכן בכמה דוכתי בש"ס ואי קאמר תרנגול לבן למי אף שיש משתה לבנו וחולה בתוך ביתו לרבנן אסור דלא גרע תרנגול לבן למי אף שיש משתה לבנו מסתם או תרנגול למי דאע"פ כן אסור למכור לו תרנגול לבן וכן מוכח מפי' המשנה שלא הזכיר הרב דמתניתין מיירי בזה וזה וכן לא פסק כר' יהודה משמע להדיא שהרב אינו פוסק כר' זירא ולא כר"י אלא כרבנן וכפשטא דמתניתין וכדפרישית. ומ"ש הרב שאם היה מעורב לבונה זכה בכלל לבונה שחורה מוכר הכל סתם אין דין זה דין תרנגול בין התרנגולים וכמו שחשב הכ"מ אלא סבור הרב ז"ל דעד כאן לא קאסרי רבנן אלא תרנגול בין התרנגולים משום דכל אחד מבורר לעצמו אבל לבונה זכה בכלל לבונה שחורה כיון דצריך ללקט זה מתוך זה מסתמא אינו לעבודה זרה ומ"מ מסתברא דדוקא כשהמיעוט לבונה זכה והרוב לבונה שחורה אבל כשהרוב הוי לבונה זכה משמע ודאי דאינו יכול למוכרו לו והכי דייק לשון הרב דכתב כגון לבונה זכה בכלל לבונה שחורה משמע דאי הוי איפכא דהיינו לבונה שחורה בכלל לבונה זכה שאינו יכול למכור להם וליכא לאקשויי מהא דאמרינן בגמ' תנן ושאר כל הדברים סתמן מותר ופירושן אסור מאי סתמן ומאי פירושן אילימא סתמן דקאמר חיטי חוורתא פירושן דקאמר לעבודה זרה וכו' אלא סתמן דקאמר חיטי פירושן דקאמר חוורתא וכו' והנה הרב פסק כדדחיא ר' זירא אלמא דפוסק כותיה דר' זירא ולא קשה מידי דאע"ג דמעיקרא אקשינן לר' זירא מ"מ מאי דדחי ר' זירא לבסוף הוי קושטא דמילתא דאע"ג דלדידן מצינן לפרושי למתניתין בחדא מתרי אנפי ולר' זירא ליכא לפרושי אלא בחד גוונא כיון דבהא מילתא לא אשכחינן מאן דפליג עליה הכי נקטינן. ונראה להביא קצת סיוע לשיטת הרב ז"ל מהא דאמרינן בסוף פ' קונם יין דרב אשי הו"ל ההוא אבא פי' יער זבניה לבי נורא א"ל רבינא והא איכא לפני עור א"ל רוב עצים להסקה ניתנו וטעמא דרובא הכי הוו הא אי הוו מחצה על מחצה הוה אסיר הכי נמי כיון דהוי מיוחד לע"ז הוי כמחצה על מחצה בשאינו מיוחד ואיכא לפני עור ודוק.

ז[עריכה]

דברים שהם מיוחדים למין ממיני ע"ז וכו'. דברי הכ"מ אינן מובנים ותמוהים הרבה חדא במ"ש שפסק כר' יהודה משום דבעי רב אשי אליביה וקשה טובא דא"כ אמאי השמיט בעיית רב אשי דאסיקנא בתיקו ותו השמיט מאי דקתני ר"י בברייתא דאף בתרנגול לבן למי, נכרי שעשה משתה לבנו או שהיה לו חולה בתוך ביתו מותר. גם מ"ש עוד דמשמע בברייתא בגמרא דר"י לא לחלוק בא אלא לפרש דברי חכמים דכל מקום שאמר ר"י אימתי אינו אלא לפרש דברי חכמים גם זה תימה דהא איתא בגמרא בהדיא דלר"י בין התרנגולין אין בפני עצמו לא ולת"ק אפילו בין התרנגולין נמי לא והכי מוכח להדיא מלישנא דמתני' דקתני ר"י אומר ולא קתני אמר ר"י ותו דלא קתני אימתי במתני' ואפילו תימא דאימתי דברייתא בא לפרש אכתי לא פליגא אמאי דמשמע ממתני' דבא לפרש מחלוקת דידיה עם רבנן דהוי בזה וזה באופן שאע"פ שאמתני' דר"י הוא אימתי מ"מ פליגי רבנן ור"י בתרנגול בין התרנגולים. ותו אם איתא שדין מעורבים דברים מיוחדים עם דברים שאינן מיוחדים הוא דין תרנגול בין התרנגולים אמאי שינה הרב בין התרנגול המוזכר בתלמוד והעתיקו ללבונה וזה פלא שאין דרכו של הרב בכך. ותו קשה שתמיהת הרמ"ך היא גדולה דבגמרא איתא דבתרנגול למי מותר למכור לו תרנגול לבן לכו"ע והרב פסק היפך זה ומ"ש הכ"מ שאינו רואה טעם בדבריו שדינו של הרב מתני' היא לא עיין בסוגיא דמתני' אוקימנא לה בזה וזה אבל בסתם שרי למכור לו תרנגול לבן היפך מ"ש הרב. גם מ"ש הכ"מ דקושיא ליתא דחילוק יש בין שואל תרנגול סתם לשואל דבר מיוחד לעבודה זרה גם זה תימה שהרב לא ביאר דמיירי בשואל דבר המיוחד לע"ז אלא בשואל סתם ומוכר לו דבר מיוחד לעכו"ם. ומה שנראה לי ליישב כל זה שהרב סבור דלא קי"ל כותיה דר' זירא דקאמר דתרנגול למי, מותר למכור לו תרנגול לבן וטעמו משום דאמרינן בתר הכי בעי רב אשי תרנגול לבן קטוע למי מהו למכור לו תרנגול לבן ואי בדקאמר תרנגול למי דאיכא לספוקי אי בעי לדידיה או לע"ז פשיטא לן דמותר למכור לו תרנגול לבן ולא חיישינן דילמא מערים א"כ כ"ש באומר תרנגול לבן קטוע דאע"פ שמזכיר לבן הרי אמר קטוע דבודאי לא קבעי ליה לע"ז ולא חיישינן לאיערומי אלא משמע ודאי דפליג רב אשי ארב זירא וס"ל דמתניתין כפשטא ליזיל ולרבנן בין באומר תרנגול למי ובין בסתם אסור למכור להם דברים מיוחדים לע"ז ואפילו תרנגול בין התרנגולים ולר"י אפילו בזה וזה היכא דהוי תרנגול בין התרנגולים שרי למכור וכדמפרש בברייתא ואע"ג דאימתי דר' יהודה לפרש ה"מ במתניתין אבל בברייתא לא וכמ"ש התוס' בכמה דוכתי ובעיא קמייתא דרב אשי הויא אפילו לרבנן דילמא עד כאן לא קאסרי רבנן אלא בתרנגול למי אבל הכא דקאמר קטוע אפילו [לבן] מודו דהא ודאי לאו לע"ז קבעי או דילמא איערומי קא מערים וכיון דהא בעיא איפשיטא, האם תמצא לומר דאיערומי קמערים לא הוצרך הרב להזכירה דממילא מדסתם משמע ודאי דבכל גוונא אסור למכור לו תרנגול לבן. ומ"מ משמע לי דמדקא מבעיא ליה לרב אשי בתרנגול לבן קטוע משמע דהיכא דקאמר תרנגול קטוע למי כיון דלא קמדכר לבן ותו דקאמר קטוע ודאי דלאו לע"ז קבעי ליה ושרי למכור לו תרנגול לבן כן נ"ל והרב לא הזכירו לפי שאין דרכו של הרב ז"ל לכתוב דינין מחודשים באופן דבעיא קמייתא דרב אשי מפרש לה הרב אפילו לרבנן אבל בעיא תניינא דתרנגול לבן למי ויהבו ליה שחור ושקל וכו' מפרשה הרב כפי' רש"י דאתיא דוקא לר"י דאי לרבנן דאפי' בסתם ותרנגול למי אסור למכור לו אפילו תרנגול בין התרנגולים כ"ש היכא דקאמר תרנגול לבן למי דאף דיהבו ליה שחור ושקל דבודאי דאיערומי קמערים ומשו"ה השמיטה להך בעיא משום דאתיא כר"י ואיהו ז"ל פוסק כרבנן ואע"ג דרב אשי בעי ליה אליביה הא אשכחינן בפ"ק דסוטה גבי שיעור ביאה דמיבעייא להו כמה בעיי [שלא] אליבא דהלכתא וכן בכמה דוכתי בש"ס ואי קאמר תרנגול לבן למי אף שיש משתה לבנו וחולה בתוך ביתו לרבנן אסור דלא גרע תרנגול לבן למי אף שיש משתה לבנו מסתם או תרנגול למי דאע"פ כן אסור למכור לו תרנגול לבן וכן מוכח מפי' המשנה שלא הזכיר הרב דמתניתין מיירי בזה וזה וכן לא פסק כר' יהודה משמע להדיא שהרב אינו פוסק כר' זירא ולא כר"י אלא כרבנן וכפשטא דמתניתין וכדפרישית. ומ"ש הרב שאם היה מעורב לבונה זכה בכלל לבונה שחורה מוכר הכל סתם אין דין זה דין תרנגול בין התרנגולים וכמו שחשב הכ"מ אלא סבור הרב ז"ל דעד כאן לא קאסרי רבנן אלא תרנגול בין התרנגולים משום דכל אחד מבורר לעצמו אבל לבונה זכה בכלל לבונה שחורה כיון דצריך ללקט זה מתוך זה מסתמא אינו לעבודה זרה ומ"מ מסתברא דדוקא כשהמיעוט לבונה זכה והרוב לבונה שחורה אבל כשהרוב הוי לבונה זכה משמע ודאי דאינו יכול למוכרו לו והכי דייק לשון הרב דכתב כגון לבונה זכה בכלל לבונה שחורה משמע דאי הוי איפכא דהיינו לבונה שחורה בכלל לבונה זכה שאינו יכול למכור להם וליכא לאקשויי מהא דאמרינן בגמ' תנן ושאר כל הדברים סתמן מותר ופירושן אסור מאי סתמן ומאי פירושן אילימא סתמן דקאמר חיטי חוורתא פירושן דקאמר לעבודה זרה וכו' אלא סתמן דקאמר חיטי פירושן דקאמר חוורתא וכו' והנה הרב פסק כדדחיא ר' זירא אלמא דפוסק כותיה דר' זירא ולא קשה מידי דאע"ג דמעיקרא אקשינן לר' זירא מ"מ מאי דדחי ר' זירא לבסוף הוי קושטא דמילתא דאע"ג דלדידן מצינן לפרושי למתניתין בחדא מתרי אנפי ולר' זירא ליכא לפרושי אלא בחד גוונא כיון דבהא מילתא לא אשכחינן מאן דפליג עליה הכי נקטינן. ונראה להביא קצת סיוע לשיטת הרב ז"ל מהא דאמרינן בסוף פ' קונם יין דרב אשי הו"ל ההוא אבא פי' יער זבניה לבי נורא א"ל רבינא והא איכא לפני עור א"ל רוב עצים להסקה ניתנו וטעמא דרובא הכי הוו הא אי הוו מחצה על מחצה הוה אסיר הכי נמי כיון דהוי מיוחד לע"ז הוי כמחצה על מחצה בשאינו מיוחד ואיכא לפני עור ודוק.


מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.