פרי חדש/עבודה זרה/ז

פרי חדש ‏ עבודה זרה ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

מצות עשה היא לאבד עבודה זרה וכו'. הכי איתא בספרי פרשת ראה:

ב

עכו"ם ומשמשיה ותקרובת שלה וכו' אסור בהנאה. התוס' בב"ק מרובה דף ע"ב ד"ה דאי ס"ד וכו' נסתפקו אי תקרובת עכו"ם אסורה בהנאה מן התורה או לא אבל איסור אכילה פשיטא להו דהויא דאורייתא מדכתיב ויאכלו זבחי מתים עיי"ש. וקשה לי דהא קי"ל כר' אבהו וכדאיתא בפרק כל שעה כל מקום שנאמר לא יאכל לא תאכלו אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה במשמע ודברי רבינו עיקר:

ומ"ש שנאמר ולא תביא תועבה וכו'. וקשה דמאן לימא לך דהך קרא מיירי לנהנה דלמא כפשטיה דהיינו שמכניס עבודה זרה לתוך ביתו וכדלקמן בפרק עשירי דין ד' עיי"ש:

ג

בהמה שהקריבוה כולה וכו'. הכ"מ נדחק בזה ללא צורך שעיקר הנוסחא היא בהמה שהקריבוה לעכו"ם כולה אסורה בהנאה והכי איתא בנוסחת מגדל עוז עיי"ש:

ומ"ש שקורעים קרע עגול וכו'. הקשה הלח"מ אמאי לא הזכיר שיש עליו קורט דם ודברי רב הונא שאמר לא שנו אלא שלא מלחו וכו'. ואפשר שהוקשה לו להרב בש"ס דאמאי אייתי ברייתא דאיהו [דאיזהו] עור לבוב אדברי ת"ק דעורות לבובין הו"ל לאתויי ההיא ברייתא בתר דברי רבן שמעון בן גמליאל אלא משמע דההיא ברייתא מתנייא אליבא דת"ק ובהא פליגי דת"ק בעי נקב עגול וקורט דם ולרשב"ג הכל תלוי בנקב עגול והיינו דצריכינן למפסק הלכה כרשב"ג וכדאמרינן בגמ' הלכה מכלל דפליגי זה נראה ליישב בעד הרב ז"ל ודוק:

ו

צורות שעשאום גויים לנוי וכו'. הכ"מ כתב בשם הר"ן שנראה מדברי רש"י דהני אוקמתי אליבא דר' מאיר נינהו אבל לרבנן בין עומדים בפתח בין אין עומדים הכל תלוי בשיש בידו מקל אבל הרמב"ם כתב עכו"ם הנמצאת אם היו עומדין על פתח המדינה מכלל דס"ל דר' יוחנן דאמר בעומדין בפתח המדינה בין לר"מ בין לרבנן קאמר ולא קאי אדרב יהודה אמר שמואל דאוקמא באנדרטי של מלכים אלא אוקמתא באפי נפשה היא ופסק הרב ז"ל כר' יוחנן עכ"ל פי' לפירושו דלרש"י הני תרי אוקמתי אליבא דר"מ ולאו הלכתא נינהו ולהרמב"ם הני תרי אוקמתי איתנהו בין לר"מ בין לרבנן אלא דלר' יוחנן הכל תלוי בעומדין על פתח המדינה ולא באנדרטי ולשמואל הכל באנדרטי ולא בעומדין על פתח המדינה ופסק כר' יוחנן וזה מבואר בכונתו ודלא ככ"מ והלח"מ שהשיאו דעתו לדעת אחרת:

ז

אלילים הנמצאים מושלכים וכו'. כתב הכ"מ דשמואל דשרי ע"ז ס"ל דע"ז שנשתברה מאיליה מותרת כריש לקיש וכו' דא"כ כי אותביה ר' יוחנן לר"ל ממתניתין דקתני המוצא שברי אלילים מותרים הא שברי עכו"ם אסורין לישני ליה דשאני וכו' אינו מובן דכיון דשברי עכו"ם אסורים כ"ש עכו"ם שנשתברה מאיליה:

ח

המוצא כלים וכו'. בגמרא פירשו איזהו צורת דרקון כל שיש לו ציצין בין פרקיו ותמה הלח"מ על רבינו למה השמיטו ואפשר שהרב סמך על המבין שהרי הוא ז"ל העתיק דרקון ולא מיקרי דרקון אלא בכה"ג וכמו שביאר בפי' המשנה עיי"ש וגם שם לא ביאר ההיא (דמחזי) [דמחוי] רב אסי בין פירקי צואר:

ט

ע"ז ומשמשיה וכו' יוליך הכל לים המלח. תימה דזה מנין לו והא קי"ל כרב חסדא דאיתיה בשלהי כל הצלמים דאף חביתא בחביתא יוליך הנאה לים המלח וכן פסק הרב גופיה בפרק ט"ז מהלכות מאכלות אסורות והלח"מ תירץ דיש לחלק בין יין נסך לעבודה זרה דביין נסך דהוא קיל משום דאיסורא אינו אלא מדברי קבלה וכמ"ש התוספות בפרק הערל דף פ"א הילכך בהולכת דמי האיסור סגי אבל כאן בע"ז או בתקרובת עכו"ם דחמירא צריך שיוליך הכל עכ"ל. וליתא שהרי כתב בריש פ' י"א מהל' מא"ס דיין נסך אסור בהנאה והשותה ממנו כל שהו לוקה מן התורה עוד כתב הרב לשם דיין שנתנסך לה כזבח שקרב לה וכיון שאיסור זה משום עכו"ם הוא אין לו שיעור שנאמר בעכו"ם ולא ידבק בידך מאומה מן החרם ע"כ. הנה לך בבירור דיין נסך הוי משום לתא דעכו"ם דומיא דמזבח וא"כ אין טעם כלל לחלק בין יין נסך לתקרובת עכו"ם וצ"ע ושמא י"ל דבכל הני שהזכיר הרב בכאן בכולהו לא משכחת להו לח בלח אלא כולהו הוו תערובת יבש [ביבש] אבל גבי (יבש ביבש) [יין נסך] דאיכא ב' מיני תערובות א' לח בלח וב' יבש ביבש לא רצו להחמיר אלא בתערובת לח בלח אבל לא ביבש ביבש:

י

ספק ע"ז אסור ספק ספיקה מותר וכו'. קשה טובא בדברי הרב דבגמרא משמע דלרב לא שאני ליה בין עבודה זרה לשאר איסורין ודין כוסות של ע"ז ודין רמוני בדן שוין הן והרב פסק כאן גבי ע"ז להתיר בספק ספיקה ואילו בפרק ט"ז מהלכות מאכלות אסורות גבי רמוני בדן החמיר והצריך ג' תערובות. והכ"מ כתב שאפשר שהיה לו גירסא אחרת בברייתא וטעמא שהחמירו ברמוני בדן להצריכן ג' תערובות מפני שהוא דבר שאפשר שיש לו מתירין אם (יתפרדו) [יתפררו] הרמונים וליתא שאף בדבר שיש לו מתירין מתיר הרב היכא דאיכא ס"ס וכמ"ש המ"מ בפ"א מהלכות יו"ט עיי"ש ותו דמאי דפרכינן בש"ס שמואל דאמר כמאן אי כר' יהודה אפילו בשאר איסורי אסור לימא דעד כאן לא קאמר ר"י אלא ברמוני בדן שיש לו מתירין אבל בעלמא קשרי היכא דאיכא ס"ס. והש"ך תירץ בשם מהר"ר מרדכי ז"ל דבע"ז סגי בב' תערובות משום דהוי היתר הנאה לחוד משא"כ ברמוני בדן דהוי היתר אכילה להכי בעינן ג' תערובות וגם זה אינו מחוור דא"כ מאי פרכינן דאי כר"י אפילו בשאר איסורין אסור דילמא כר"י היא ועד כאן לא קאמר ר"י אלא בהיתר אכילה אבל להיתר הנאה דומיא דע"ז שרי ותו דמי הזקיקו להרב לחלק בין היתר אכילה להיתר הנאה כיון דמפשט הברייתות לא משמע הכי. ולכן נ"ל שסבור הרב ז"ל דנהי דבעכו"ם קשרינן בודאי בס"ס חדא דהכי מוכחא פשטא דברייתא דקתני ספק עבודה זרה אסורה ספק ספיקה מותרת אלמא דבס"ס לחודיה שריא ותו דהכי מוכח ההיא דפירשו ארבעים למקום אחד דשרינן להו משום ס"ס ותו דכיון דבנפלה אחד מהן לים תלינן לקולא דהך דנפל היינו דאיסורא כ"ש דאיכא למשרי ע"י ס"ס דהא אמרינן בפרק אלו עוברין אימור דאמרינן שאני אומר בדרבנן בדאורייתא מי אמרינן שאני אומר ואיסורא דאורייתא קשרינן ע"י ספק ספיקא אלמא ס"ס עדיף משאני אומר וכיון דהכא שרינן בשאני אומר כ"ש על ידי ס"ס ודלא כהראב"ד בהשגות ומ"מ כיון דלא אשכחינן לרב דקשרי ס"ס אלא בע"ז וברמוני בדן לא קמיירי אלא בפלוגתא דר' יהודה ור' שמעון גבי רמוני בדן הדרינן לכללין ר"ש ור"י הלכה כר"י ואית לן למפסק כר"י דקאמר נפל אחד מהן לרבוא ומרבוא לרבוא אסורין ואף על גב דבגמרא מוכח דלר"י אפילו ס"ס עד סוף העולם אסור לאו מילתא היא דהיינו דוקא לשמואל דחקינן נפשין ומפרשינן לה בכה"ג דר"י אוסר אפילו בכמה ספיקות כדי לאוקומי שמואל אליביה דר"י אבל לרב ברייתא כפשטא ליזיל כר"י ולא קאסר אלא (בג') [בב'] תערובות אבל (בב') [בג'] שפיר דמי ולר"ש אפילו בב' תערובות שפיר דמי:

ומ"ש ופסק כר' יהודה דבעינן ג' תערובות וזה נ"ל ברור לדעת הרב ז"ל ואולי הטעם משום דהוי היתר אכילה מחמרינן ביה טפי כדברי הש"ך ודוק: (ועיין מ"ש בפריי פר"ח ביו"ד סי' ק"י ס"ק ל"ח עיי"ש):

טבעת של ע"ז שנתערבה בכמה טבעות וכו'. קשה טובא על הרב ז"ל דהכא פסק כרב ובפ"ו מהל' פסולי המוקדשין פסק דלא כר' אליעזר ובש"ס איתא דרב כר"א. ומ"ש הכ"מ דאע"ג דסתם מתניתין דקתני אחת ברבוא ימותו כולן פליג אר"א בדין התערובות מכל מקום כיון דס"ל להנך אמוראי כותיה נקטינן כותיה לא דק שהרי הרב פסקה לההיא סתם מתניתין דקתני אחד ברבוא ימותו כולן בריש פ"ו מהלכות פסולי המוקדשין וא"כ תיקשי ליה דאמאי נימא דמית איסורא מית דומיא דהכא ואפשר שסבור הרב ז"ל דאם איתא דרב מוקים לסתם מתניתין לבר מהלכתא הו"ל לפרש הש"ס בדוכתיה ורב הו"ל למימר הלכה כר"א אלא (ל)רב נחמן לשיטתיה דרבא השיב לו ולא הוי אלא דחייה בעלמא דרב מצי סבר כר"א אבל לקושטא דמילתא לית לן למיפסק כרבי אליעזר חדא דהוי יחידאה ותו דשמותי הוא ותו דלית לן למדחייה לסתם מתניתין דימותו כולם לבר מהלכתא דהא קי"ל הלכה כסתם משנה אלא על כרחך למימר דשאני לגבוה דמאיס והילכך לא תלינן ביה לקולא דאיסורא מית אי נמי י"ל כמ"ש בספר ברכת הזבח דה"ק דאע"ג דלא קי"ל כרבי אליעזר לגבי גבוה מכל מקום נקטינן מיהא כסברתיה לגבי ע"ז:

ובמה שסבור הרב במאי דאמרינן בש"ס דלא התיר ר' אליעזר אלא שנים שנים (ר"א) [ר"ל] כשהקריב כבר שנים מאי דקשה עליו מסוגיא דזבחים ומה שיש להליץ בעדו מצאתיו בס' לח"מ. ועדיין נשאר לי דקדוק אחד דלפי פירוש הרב לא הו"ל למימר שנים שנים דהא בתרי מנייהו שנקרבו יחד הותרו כולן וניחא לי דבמתניתין קתני ר"א אומר אם קרב ראש אחד מהן יקרבו כל הראשין כרעים של אחד מהן יקרבו כל הכרעים וא"כ הא דאמרינן דלא התיר רבי אליעזר אלא שנים שנים ר"ל שני ראשים וב' כרעים ודוק:

וגם על מה שדקדק הכ"מ למה בפט"ו מהל' תרומות [התיר] בנפלה אחת ולא הצריך שיפלו שתיים כמו בטבעת הנה המדקדק בלשון הרב לשם יראה שחילק בין חבית לתאנה לפי שהחבית נפילתה ניכרת ותאנה אין נפילתה ניכרת ועל כן כתב שתאנה שנפלה לק' ונפלה אחת מהם לים הגדול שצריך להפריש אחת כלומר כדי שיהיו ב' דבהכי אף בתאנה נפילתה ניכרת וטבעות הוו דומיא דתאנה דלא מינכרה נפילתן ולהכי בעי שנים וכדאיתא בש"ס וא"כ אריכות הכ"מ בזה ללא צורך: וגם מ"ש לשם הכ"מ והר"י קורקוס אין דבריהם נכונים וכבר השיג עליהם בספר ברכת הזבח עיי"ש:

יא

ומותר לישב בצל השריגין והעלין שלה. תימה שהרי כתב הרב לקמן פ"ח דין ג' דהמשתחוה לאילן אע"פ שלא נאסר גופו כל השריגין והעלין שיוציא כל זמן שהוא נעבד הרי אלו אסורין בהנאה וכיון שהן אסורין בהנאה איך מותר לישב בצילן ושמא סבור דהנאת הצל לא אסירא אלא מדרבנן משום חומרא דע"ז וכמו שכתבו התוספות ובצל השריגין והעלין דהוי צל צלה לא גזרו בהו רבנן וכמ"ש הכ"מ בשם הרמ"ך. ומה שהקשה הר"ן למה פסק בצל צלה להתיר י"ל דכיון דבלישנא בתרא מספקא לן ובירושלמי איתא בהדיא להתירא והו"ל מידי דרבנן פסק לקולא: עוד תמה הר"ן על הרי"ף והרב איך לא חילקו בין אדם חשוב לשאינו חשוב ולי נראה דמשמע להו דהא דפרכינן אי דליכא דרכא אחרינא למה לי ארהיטני משרא שרי כלומר דכיון דרב ששת אדם חשוב לא אתו למחשדיה ואפילו בלא מרוצה נהי דלכו"ע אסיר לדידיה שרי ומשני דמעיקר הדין אה"נ דלדידיה שרי אלא דאדם חשוב שאני שרצה להחמיר במותר לו אי נמי הכי פריך דנהי דלאחריני בעי מרוצה לדידיה דהוי סגי נהור פשיטא דלא בעי מרוצה ומשני דאה"נ אלא דאדם חשוב שאני: ודין סומא דלא בעי מרוצה לא הזכירו הרב לפי שהוא פשוט מעצמו דהיכא דלא אפשר שאני. מה שהקשה הלח"מ למה השמיט הרב דין גוזלת את הרבים אינו כלום שהרי כתב ואם אין שם דרך אחרת עובר תחתיה כשהוא רץ הנה זה הדין הוא דין גוזלת את הרבים וזה ברור ודוק:

יב

אפרוחים שקיננו וכו'. כתב הראב"ד היה לו לומר מפני שהן כגידולי האשירה. מה שהקשה הכ"מ דאטו משום שגדלו ואינן צריכין לאימן פקע מנייהו איסור גידולי אשירה אינה קושיא דהראב"ד מדרבנן קאמר לפי שניראין כגידולי אשירה אבל כשפורחין ואינן צריכין לאימן תו לא מיחזו כגידולי אשירה דמאן דחזי להו התם קאמר דמעלמא קאתו:

ומ"ש מפני שהעוף מביא עציו ממקום אחר. אף שפשט הסוגיא נראה כדברי הראב"ד דדוקא כשידוע שהביאם ממקום אחר מ"מ דברי הרב נראין עיקר מדאמרינן בפרק לא יחפור רוב וקרוב הלך אחר הרוב וה"נ כיון דרובא דעלמא דהיתרא אזלינן בתר רובא דעלמא נ"ל:

יד

ומותר ליטע תחתיה וכו'. תמיהת הרמ"ך נכונה ומ"ש הכ"מ דבמ"ש נתיישבה תמיהתו, ליתא שלא נתיישב כלום ועיין בהר"ן.

יז

נהנין מהן אפילו בטובת כהניה וכו'. ופסק הרב כלישנא קמא משום דלישנא קמא הוי מסתמא דתלמודא ואין צורך לטעם הר"ן:

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.