ערך/תשובה
|
|
ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי 
תשובה
גדרה
כתב הרמב"ם (פ"ב מהלכות תשובה ה"ב): ומה היא התשובה, הוא שיעזוב החוטא חטאו, ויסירו ממחשבתו, ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד כו', וכן יתנחם על שעבר כו', ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם[1] כו'. ע"כ לשון הרמב"ם.
ולשון החיי אדם (כלל קמ"ג): ויבכה ויתמרמר כו' עד שיסכים בדעתו באותה שעה שיתאמץ בכל כחו שלא ישוב עוד לעשות מעשה הרע הזה, וזהו התשובה האמיתית, שיתמרמר כ"כ עד שיעיד עליו אדון הכל שהסכים בדעתו באותה שעה שלא ישוב עוד לעשות כזה כל ימיו. וכשיזכה למרירות גדול כזה יהיה בטוח לבו שיתכפר לו, ואשרי המגיע לווידוי זה. ע"כ לשון החיי אדם.
למה נקראת "תשובה"
פי' הלשון "תשובה", היינו שיבה אל ה', לאחר ההתרחקות ממנו על ידי מעשה העבירה. כ"כ המבי"ט (בית אלוקים שער התשובה פ"א): חקרנו על גדר התשובה כו' והוא קריבה לה' מריחוק החטא. וכן כתב רש"י (סנהדרין צט.) 'ברישא לרחוק. שנתרחק מן הקדוש ברוך הוא ואחר כך שב אליו בתשובה'.
מאחר שאדם שב אל ה' אף שעדיין לא התכפרו עוונותיו הרי הוא בעל תשובה וצדיק גמור. כך מבואר בגמרא בקידושין (מט:) הרי את מקודשת לי על מנת שאני צדיק, אפילו רשע גמור מקודשת שמא הרהר תשובה בדעתו. וכתב באור זרוע (ח"א סימן קיב) שאע"פ שידעינן ביה דרשע גמור הוא, אפילו הכי אי הרהר תשובה מקודשת והוי צדיק אע"פ שעדיין לא עשה שום דין. ובמכתב מאליהו (ח"ב עמוד 81) הוסיף עוד שאף אם אינו מתחרט כראוי על עוונותיו ואינו מתקנם מכל מקום כיון שהחליט להתקרב אל ה' מכאן ולהבא הרי הוא צדיק גמור.
מקורה וחיובה
(יומא פ"ו א') שאל רבי מתיא בן חרש את רבי אלעזר בן עזריה ברומי, שמעת ארבעה חלוקי כפרה שהיה רבי ישמעאל דורש, אמר שלשה הן ותשובה עם כל אחד ואחד:
עבר על עשה ושב, אינו זז משם עד שמוחלין לו. שנאמר שובו בנים שובבים.
עבר על לא תעשה ועשה תשובה, תשובה תולה, ויום הכפורים מכפר. שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם מכל חטאתיכם.
עבר על כריתות ומיתות בית דין ועשה תשובה, תשובה ויום הכפורים תולין, ויסורין ממרקין. שנאמר ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם.
אבל מי שיש חילול השם בידו, אין לו כח בתשובה לתלות, ולא ביום הכפורים לכפר, ולא ביסורין למרק, אלא כולן תולין, ומיתה ממרקת. שנאמר ונגלה באזני ה' צבאות אם יכפר העון הזה לכם עד תמתון.
דעת הרמב"ן (דברים ל יא) שהפסוק 'לא נפלאת היא ממך' (שם) קאי על מצות התשובה.
המנחת חינוך (מצוה שסד אות ב) כתב בדעת הרמב"ם שמצות תשובה אינה חיוב אלא רק מתן אפשרות לחפץ בכך לתקן את אשר עיוות בחטאיו.
והרמב"ן כתב שאדם שיש בידו לעשות תשובה ואינו עושה תשובה עוונו חמור מאוד יותר מן העובר עבירה. כי החוטא עבר פעם אחת, ואילו הוא בכל שעה ושעה מורד ואינו שב.
- ↑ וכתב על כך בספר המאיר לעולם (דרוש ו) דלפי זה מי שעשה תשובה ואח"כ נכשל עוד בזה החטא, אבד את הראשונות ומגלגלין עליו אף החטא הראשון והוה כמו שלא עשה עליו תשובה, דהא ע"כ שלא העיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב עוד לחטוא דהרי קמן שעשה עוד הפעם כמעשהו בראשונה. וזהו דבר שאי אפשר לאומרו דהא האדם הוא בעל בחירה ואינו עומד תמיד במדרגה אחת, ומשנה שלמה שנינו אל תאמין בעצמך עד יום מותך, ועי' שם מה שכתב בזה, ומובא באוצר:מיזמים/חדש על ה(מ)דף/יומא/פו. ועי' עוד בלשון החיי אדם המצוטט לקמן שהוסיף כמה תיבות המיישבים הענין.
| לניווט בין ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי | |
|---|---|
|
| |
| א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • כ • ל • מ • נ • ס • ע • פ • צ • ק • ר • ש • ת |