ערך/ברכת המזון

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
גרסה מ־21:55, 22 באוגוסט 2022 מאת יעקב שלם (שיחה | תרומות)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי TriangleArrow-Left.png ברכת המזון

שיעור האכילה[עריכה]

להלכה, אכילת כזית פת מחייבת ברכת המזון מדרבנן, ואכילה כדי שביעה מחייבת ברכת המזון מדאורייתא.

שיעור שביעה

ונחלקו הראשונים אם השביעה נמדדת כל אדם לפי מה שהוא, או לפי דרך העולם. דעת החינוך (מצוה תל) שהוא תלוי כל אדם ואדם לפי שביעתו, ודעת רבותיו של רש"י (רש"י ברכות מב) שהוא שיעור שביעה השווה לכולם.

הצטרפות שאר מינים

האליה רבה (סימן קצז) הסתפק אם שאר מינים הנאכלים בתוך הסעודה מצטרפים לשיעור שביעה המחייב בברכת המזון דאורייתא. ונחלקו בזה הפוסקים; דעת הפני יהושע (ברכות מה), הצל"ח (ברכות מח), הפרי מגדים (הו"ד בביה"ל סימן קפד) והחזו"א (או"ח סימן לד אות ד), שרק שביעה מפת לבדה מחייבת בברכת המזון דאורייתא.

לעומתם, דעת הרדב"ז (שו"ת, ב'רכ"ד) ושו"ע הגר"ז (סימן קסח) ששאר מינים מצטרפים. וכדעתם כן מפורש בבעל המאור (ברכות מא.).

חיוב שתיה לברכת המזון[עריכה]

המרדכי (ברכות סימן קעז) כתב בשם היראים, שפוסקים להלכה כדעת רבי מאיר (ברכות מט) שחיוב ברכת המזון מדאורייתא באדם צמא הוא רק אם אכל ושתה, אך אם עדיין צמא אף שאכל עדיין מחוייב בברכת המזון מדאורייתא.

והחזו"א (או"ח סימן כח סק"ב) חידש לפי זה שאדם שאכל ובירך ולא שתה ועדיין הוא צמא, ואחר הברכה שתה, צריך לשוב ולברך ברכת המזון בשנית[1]

אמנם דעת רוב הפסוקים דלא כהמרדכי והיראים, וכל שאכל כדי שביעה חייב בברכת המזון דאורייתא, כמבואר בבית יוסף (סוס"י קצז). ואמנם הרמ"א כתב שלכתחילה יחוש לדעה זו.

לעיון נוסף

אילת השחר (דברים ח י).

בשבע פחות מכשיעור[עריכה]

דעת הרדב"ז שאפילו אם אכל כזית ושבע חייב בברכת המזון מדאורייתא. ובשדי חמד באסיפת דינים (מערכת ברכות סימן ד) הביא דעתו וגדולי האחרונים ששקלו וטרו בזה. ובאפיקי ים (ח"ב סימן א) כתב שמדברי החתם סופר (או"ח סימן מט) מוכח דהוא הדין באכל פחות מכזית ושבע, אך מדברי הרדב"ז מוכח דעכ"פ כזית בעינן כדי להתחייב בברכה מדאורייתא.

שניים המסופקים אם ברכו ברכהמ"ז, אם יכול האחד להוציא חבירו[עריכה]

עי' אוצר:מיזמים/חדש על ה(מ)דף/ראש השנה/כט.

מקום הברכה[עריכה]

לכתחילה יברך במקום האכילה. אם שכח ויצא ממקום האכילה לכתחילה יחזור ויברך במקום שאכל, ואם הדבר קשה עליו יברך במקומו, ואם יש לו פת - יאכל מעט ואחר כך יברך [ולזה סגי באכילה פחות מכזית, אך שאר מאכלים לא מועילים לזה][2].

שיעור זמן הברכה[עריכה]

אם אכל אכילה מרובה, יכול לברך כל זמן שאינו רעב מחדש, אפילו אינו חש שבע מאכילתו הראשונה. ואם אכל אכילה מועטת, מונה 72 דקות מסיום אכילתו, ולענין זה נמנה סיום האכילה אפילו משתיה ששתה הממשיכה את הסעודה. (או"ח סימן קפד ס"ה)

מסופק אם עבר זמן עיכול

נחלקו בדבר הפוסקים, דעת הרדב"ז (ח"ה בלשונות הרמב"ם), ערך השולחן, וערוך השולחן (סימן קפד), שצריך לחזור ולברך מדין ספק דאורייתא לחומרא, כדרך שהמסופק אם בירך ברכהמ"ז חוזר ומברך.

דעת האור החיים בראשון לציון (ברכות נג) שאינו חוזר ומברך, וכתב שספק זה שונה מספק אם בירך ברכהמ"ז אך לא פירש במה חלוק.

ובמשנה ברורה (סימן קפד סק"כ) כתב שהמסופק לא יברך, אך לא פירש אם כוונתו אפילו באופן שאכל כדי שביעה ומחוייב מדאורייתא כדעת האור החיים, או שרק בסתם אכילה שמחוייב מדרבנן ומדין ספק דרבנן לקולא.

ספק אם בירך ברכת המזון[עריכה]

אם אכל כדי שביעה והתחייב ברכת המזון מדאורייתא, מספק חוזר ומברך דספק דאורייתא לחומרא. ואם אכל פחות משיעור זה וחייב רק מדרבנן, אינו חוזר ומברך שהרי ספק דרבנן לקולא. אמנם כתב המשנ"ב (סימן קפד סקט"ו) בשם החיי אדם, שראוי לירא שמים לחזור ולטול ידיו בלא ברכה ולברך המוציא ולאכול כזית ולברך ברכת המזון[3].

כשיותר נראה לו שבירך

אינו צריך לחזור שכן הוי רוב שבירך[4].

קטן המסופק אם בירך

דינו כגדול, ואף שאצלו לעולם החיוב הוא רק מדרבנן, מכל מקום מדין חינוך נוהגים עמו כפי שהיה נוהג אילו היה גדול, וכיון שכגדול היה חוזר באכל כדי שביעה, ה"ה בקטן[5].



שולי הגליון


  1. והיינו דוקא באופן שלא הסיח דעת מאכילתו וחשב על שתייתו, ובאופן שאין בכך ברכה שאינה צריכה, כי אם הסיח דעת הרי זה דומה למש"כ החזו"א (או"ח סימן לד סק"ד) שאדם שאכל פחות מכדי שביעה ובירך ואח"כ אכל עוד פחות מכדי שביעה, אינו חייב ברכת המזון מדאורייתא כיון שגמר מלאכול והסיח דעתו מהאכילה. אזמרה לשמך (גליון 177).
  2. ע"פ שו"ע (סימן קפד ס"א-ב), ומשנ"ב (ס"ק ו,ז,ט).
  3. והטעם, שגם בספק דרבנן לקולא ראוי לצאת מן הספק. ועוד שדעת הצל"ח (ברכות כא.) ועוד, שאין אומרים ספק דרבנן לקולא בדבר שעיקרו דאורייתא. ועוד שיש כאן חזקת חיוב, אמנם תלוי בנידון אם אומרים חזקת חיוב במצוות. אזמרה לשמך (גליון 177).
  4. אזמרה לשמך (גליון 177).
  5. אזמרה לשמך (גליון 177).
מעבר לתחילת הדף