משתמש:שבח המצוות/פורטל:תרי"ג מצוות/מפתח המצוות לפי הסמ"ג

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
< משתמש:שבח המצוות‏ | פורטל:תרי"ג מצוות
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

==רמזי המצוות לרבינו משה מקוצי בעל ספר מצוות גדול

ספר מצוות גדול עשין רמזי מצוות עשה והא לך רמזים של מצות עשה מניינם רמ"ח כמניין אברים של אדם שכל אבר ואבר אומר לו לאדם עשה בי מצוה: אלה המצות אשר צוה ה' את משה אל בני ישראל בהר סיני: א מצות עשה להאמין כי אותו שנתן לנו את התורה בהר סיני על ידי משה רבינו הוא ה' א - להינו שהוציאנו ממצרים שנאמר (שמות כ, ב) אנכי ה' א - להיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים: (עי' סה"מ א, יסוה"ת פ"א ה"ו) ב להאמין ולשמוע היא הקבלה שהוא אחד בשמים ובארץ ובד' רוחות שנאמר (דברים א, ד) שמע ישראל ה' א - להינו ה' אחד: (סה"מ ב, יסוה"ת פ"א ה"ז) ג ואהבת את ה' א - להיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך (דברים ו, ה): (סה"מ ג, יסוה"ת פ"ב ה"א) ד ליראה את השם הנכבד והנורא שנאמר (דברים ו, יג) את ה' א - להיך תירא: (סה"מ ד, יסוה"ת פ"ב ה"א) ה לקדש את שמו הגדול שנאמר (ויקרא כב, לב) ונקדשתי בתוך בני ישראל: (סה"מ ט, יסוה"ת פ"ה ה"א) ו לעשות מצות נביאי האמת שנאמר (דברים יח, טו) נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך ה' א - להיך אליו תשמעון: (סה"מ קעב, יסוה"ת פ"ז ה"ז ופ"ט ה"ב) ז ללכת בדרכיו שנאמר (דברים כח, ט) והלכת בדרכיו ונאמר (דברים יג, ה) אחרי ה' (א - להיך) [א - להיכם] תלכו, [והוא] לעשות חסד ומשפט וצדקה בארץ: (יראים תח, ריט רכ, סה"מ ח, דעות פ"א ה"ה, ועי' אבל פי"ד ה"א) ח לדבקה בו שנאמר (דברים י, כ) ובו תדבק: (סה"מ ו, דעות פ"ו ה"ב) ט להתנהג עם חבירו כאשרא יראה שחבירו מתנהג עמו שנאמר (ויקרא יט, יח) ואהבת לרעך כמוך: (סה"מ רו, יראים רכד, דעות פ"ו ה"ג, אבל פי"ד ה"א) י לאהוב [את] הגר שנאמר (דברים י, יט) ואהבתם את הגר: (סה"מ רז, דעות פ"ו ה"ד) יא להוכיח שנאמר (ויקרא יט, יז) הוכח תוכיח את עמיתך: (סה"מ רה, דעות פ"ו הל' ו, ז) יב שחייב אדם ללמד את בנו תורה ומצות שנאמר (דברים יא, יט) ולמדתם אותם את בניכם: (יראים רכה, סה"מ יא, תלמוד תורה פ"א ה"א) יג מפני שיבה תקום והדרת פני זקן (ויקרא יט, לב): (סה"מ רט, ת"ת פ"ו הל' א, ט) יד לאבד ע"ז וכל משמשיה שנאמר (דברים יב, ב) אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם הגוים: (סה"מ קפה, עבודת כוכבים פ"ז ה"א) טו להרוג עיר הנדחת ולשרוף את העיר וכל השללב שנאמר (דברים יג, טז) הכה תכה את יושבי העיר וגומר: (סה"מ קפו, עכו"ם פ"ד ה"ו) טז שישוב החוטא מחטאו ויתודה שנאמר (במדבר ה, ו ז) כי יעשו מכל חטאת האדם והתודו: (סה"מ עג, תשובה פ"א ה"א) יז לצדק הדין על כל המאורע ויחשוב כי הכל לטובתו שנאמר (דברים ח, ה) וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו ה' א - להיך מיסרך: (עי' הלכות גדולות מצות קום ועשה קמג ובהגהות וציונים, יראים תל ותועפ"ר, ברכות פ"י ה"ג) יח לקרוא [את] שמע \ב'\ פעמים בכל יום שנאמר (דברים ו, ז) בשכבך ובקומך: (סה"מ י, קרית שמע פ"א ה"א) יט להתפלל בכל יום שנאמר (דברים יא, יג) ולעבדו בכל לבבכם ותניא בספרי איזוהי עבודה שבלב זו תפילה. ושם בארנו הלכות תפילה ובית הכנסת ודין קריאת הפרשיות: (יראים סי' תו, סה"מ ה, תפלה פ"א ה"א) כ שיברכו הכהנים את ישראל שנאמר (במדבר ו, כג) כה תברכו [את בני ישראל] \וגומר\: (סה"מ כו, נשיאת כפים פט"ו ה"ו) כא לקשור תפילין ביד שנאמר (דברים ו, ח) וקשרתם לאות על ידך: (סה"מ יג, תפילין פ"ד הל' ד, כו) כב לקשור תפילין בראש שנאמר (דברים ו, ח) והיו לטוטפות בין עיניך: (סה"מ יב, תפילין פ"ד הל' ד, כו) כג לקבוע מזוזה שנאמר (דברים ו, ט) וכתבתם על מזוזות ביתך [ובשעריך]: (סה"מ טו, מזוזה פ"ז הי"ג) כד שיכתוב כל איש ספר תורה לעצמו שנאמר (דברים לא, יט) ועתה כתבו לכם את השירה הזאת: (סה"מ י"ז, ספר תורה פ"ז ה"א) כה שיכתוב המלך ספר תורה יתר על ספר [תורה] שהיה לו כשהיהג הדיוט שנאמר (דברים יז, יח) והיה כשבתו על כסא ממלכתו וכתב לו וגומר. שם בארנו הלכות ספר תורה: (סה"מ יח, ספר תורה פ"ז ה"ב) כו ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם (במדבר טו, לח): (סה"מ יד, ציצית פ"א ה"ה) כז לברך אחר אכילת לחם שנאמר (דברים ח, ט י) ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם [לא תחסר וגומר ואכלת ושבעת וברכת] וגומר. שם בארנו הלכות כל הברכות בין של מיני מאכל \בין\ לפניהם \בין\ [ו]לאחריהם בין ברכ[ו]ת הריח בין ברכ[ו]ת ההודאה והלכות נטילת ידים: (סה"מ יט, יראים רנג, ברכות פ"א ה"א) כח למול את הזכרים ביום השמיני שנאמר (ויקרא יב, ג) וביום השמיני ימול בשר ערלתו: (סה"מ רטו, יראים תב, מילה פ"א ה"א) כט זכור את יום השבת לקדשו (שמות כ, ח), זכרהו בקידוש היום: (סה"מ קנה, שבת פכ"ט ה"א) ל לשבות בו ממלאכה שנאמרד (שמות כג, יב) וביום השביעי תשבות. ומצות עשה מדברי הנביאים לעשות כבודה לשבת ועונג שנאמר (ישעיה נח, יג) וקראת לשבת עונג: (סה"מ קנד, שבת פ"א ה"א, פ"ל ה"א) לא לשבות ביום הכפורים ממלאכה שנאמר (ויקרא כג, לב) שבת שבתוןו הוא לכם: (סה"מ קסה, שביתת עשור פ"א ה"א) לב להתענות ביום הכפורים שנאמר (ויקרא טז, כט) תענו את נפשותיכם. שם בארנו מה הן עינוי יום הכפורים: (סה"מ קסד, שביתת עשור פ"א ה"ד) לג לשבות בראשון של פסח שנאמר (ויקרא כג, ז) ביום הראשון מקרא קדש: (סה"מ קנט, יום טוב פ"א ה"ב) לד לשבות בשביעי בו שנאמר (במדבר כח, כה) וביום השביעי מקרא קדש: (סה"מ קס, יום טוב פ"א ה"ב) לה לשבות בחג השבועות שנאמר (ויקרא כג, כא) וקראתם בעצם היום הזה מקרא קדש: (סה"מ קסב, יום טוב פ"א ה"ב) לו לשבות בראש השנה שנאמר (במדבר כט, א) ובחדש השביעי באחד לחדש מקרא קדש: (סה"מ קסג, יום טוב פ"א ה"ב) לז לשבות בראשון של חג הסוכות שנאמר (ויקרא כג, לה) ביום הראשון מקרא קדש: (סה"מ קסו, יום טוב פ"א ה"ב) לח לשבות בשמיני בו שנאמר (ויקרא כג, לו) (ו)ביוםז השמיני מקרא קדש: (סה"מ קסז, יום טוב פ"א ה"ב) לט להשבית חמץ בארבעה עשר שנאמר (שמות יב, טו) ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם. שם בארנו הלכות ביעור חמץ: (סה"מ קנו, חמץ ומצה פ"ב ה"א) מ לאכול מצה בליל חמשה עשר שנאמר (שמות יב, יח) בערב תאכלו מצות: (סה"מ קנח, חמץ ומצה פ"ו ה"א) מא לספר בלילה ההוא ניסי יציאת מצרים שנאמר (שמות יג, ג) זכור את [ה]יום הזה אשר יצאתם ממצרים ונאמר (שם פסוק ח) והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ה' ליח, בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך: (סה"מ קנז, חמץ ומצה פ"ז ה"א) מב לתקוע בשופר בראש השנה שנאמר (במדבר כט, א) יום תרועה יהיה לכם: (סה"מ קע, עי' יראים תיט ותעפ"ר אות יז, שופר פ"א ה"א) מג בסכות תשבו שבעת ימים (ויקרא כג, מב): (סה"מ קסח, סוכה פ"ו ה"ה) מד ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל ושמחתם לפני ה' א - להיכם שבעת ימים (ויקרא כג, מ): (סה"מ קסט, לולב פ"ז הי"ג) מה ליתן מחצית השקל בכל שנה שנאמר (שמות ל, יג) זה יתנו כל העובר על הפקודים: (סה"מ קעא, שקלים פ"א ה"א) מו שיקדשו בית דין את החדש שנאמר (שמות יב, ב) החדש הזה לכם: (סה"מ קנג, יראים רנט, קדוש החדש פ"א ה"ז) מז לחשב תקופות ומזלות ומולדות ולעבר השנים להשוות שנת החמה עם שנת הלבנה כדי שיהא פסח בחדש האביב וסכות בזמן אסיף שנאמר (דברים ד, ו) ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים ונאמר (דברים טז, א) שמור את חדש האביב ונאמר (שמות לד, כב) חג האסיף תקופת השנה: (יראים רסו ע"ש בתעפ"ר, סה"מ קנג והשגת הרמב"ן, קדוש החדש פ"א ה"ז, פ"ד ה"א) אלו הן מצות עשה מסדר נשים: מח לקדש אשה בכסף או בשטר או בביאה שנאמר (דברים כד, א) כי יקח איש אשה ובעלה. שם בארנו הלכות קידושין. ודין הלכות כתובה. ודין הדברים שחייב האיש לעשות לאשה והדברים שהאשה חייבת לעשות לאיש. ודין מתי מארסין ומתי נושאין. ודין מה היא נדוניא. ודין מה הן נכסי צאן ברזל ומה נכסי מלוג. ודין ממה האלמנה תגבה כתובתה ועד כמה שנים תגבה כתובתה. ודין מי שהיה עליו שטר חוב וכתובה איזה מהם קודם. ודין בעל שמכר מנכסיו ואחר כך הסכימה האשה למכור. ודין כתובה בנין דיכרין. ודין דברים הנקנים באמירה. ודין המזנה והעוברת על דת. ודין נושא אשה ונמצאו עליהם נדרים או מומין או האיש שנולדו בו מומין: (עי' סה"מ ריג, אישות פ"א ה"ב) מט לפרות ולרבות שנאמר (בראשית ט, ז) פרו ורבו: (סה"מ ריב, אישות פט"ו ה"א) נ לגרש אשה בשטר שנאמר (דברים כד, א) וכתב לה ספר כריתות. בארנו שם הלכות גיטין והלכות מיאון. ודין אשה שנתארמלה או נתגרשה כמה צריכין להמתין להינשא לאחר. ודין מי נאמן להעיד על אשה שמת בעלה: (סה"מ רכב, גירושין פ"א) נא לייבם אשת אח מאב כשמת אחיו בלא זרע שנאמר (דברים כה, ה) ובן אין לו יבמה יבא עליה: (סה"מ רטז, יבום פ"א ה"א) נב לחלוץ אם לא רצה ליבם שנאמר (דברים כה, ט) וחלצה נעלו: (סה"מ ריז, יבום וחליצה פ"א ה"ב) נג לדון במפתה בחמשים שקל כסף עם שאר דינין כמו שאומר בפרשה (שמות כב טו) וכי יפתה איש בתולה: (סה"מ רכ, נערה בתולה פ"א ה"א) נד שישא האונס את אנוסתו עם שאר דינים שנאמר (דברים כב, כט) ולו תהיה לאשה: (סה"מ ריח, נערה בתולה פ"א ה"ג) נה שתשב אשת מוציא שם רע תחתיו לעולם שנאמר (דברים כה, יט) ולו תהיה לאשה לא יוכל לשלחה כל ימיו: (סה"מ ריט, נערה בתולה פ"ג ה"ד) נו לעשות לסוטה כל הכתוב בפרשה קנאות שנאמר (במדבר ה, ל) ועשה לה הכהן: (סה"מ רכג, עי' סוטה פ"ד הי"ח וכס"מ) נז שישא כהן גדול נערה בתולה (ויקרא כא, יג) והוא אשה בבתוליה יקח: (סה"מ לח, איסורי ביאה פי"ז הי"ג) נח שיהיו הכהנים מטמאים לקרוביהם כשאר ישראל שנאמר (ויקרא כא, ב ג) לשארו הקרוב אליו וגומר ולאחותו וגומר לה יטמא: (עי' סה"מ לז, אבל פ"ב ה"ו) אלו הם מצות עשה של הכשר מאכלות: נט לבדוק בסימני בהמה וחיה שנאמר (דברים יד, ד) זאת הבהמה אשר תאכלו וגומר ונאמר (ויקרא כ, כה) והבדלתם בין הבהמה וגומר: (סה"מ קמט, מאכלות אסורות פ"א ה"א) ס לבדוק בסימני העוף עד שיבדיל בין טמא לטהור שנאמר (דברים יד, יא) כל צפור טהורה תאכלו: (סה"מ קנ, מאכלות אסורות פ"א ה"א) סא לבדוק בסימני חגבים עד שידע הטמא מן הטהור שנאמר (ויקרא יא, כא) אשר לו כרעים ממעל לרגליו: (סה"מ קנא, מאכלות אסורות פ"א ה"א) סב לבדוק בסימני הדגים עד שידע הטמא מן הטהור שנאמר (ויקרא יא, ט) את זה תאכלו [וגומר] ועוד נאמר (שם פסוק מז) להבדיל בין הטמא ובין הטהור: (סה"מ קנב, מאכלות אסורות פ"א ה"א) סג שישחוט מי שירצה לאכול בהמה חיה או עוף כהלכותיו ואחר כך יאכל שנאמר (דברים יב, כא) וזבחת מבקרך ומצאנך כאשר צויתיך. שם בארנו הלכות שחיטה. ודין בדיקת טריפות הריאה ושאר טרפיות אף על פי שעיקר אזהרת טרפות הריאהט בספר מצות לא תעשה (קלד): (סה"מ קמו, שחיטה פ"א ה"א) סד לכסות דם שחיטת העוף וחיה הנאכלים שנאמר (ויקרא יז, יג) חיה או עוף אשר יאכל ושפך את דמו וכסהו בעפר: (סה"מ קמז, שחיטה פי"ד ה"א) סה לשלח את הקן שנאמר (דברים כב, ז) שלח תשלח את האם וגומר: (סה"מ קיח, שחיטה פי"ג הל' א ב) אלו הן מצות עשה של נזיקין: סו - סז לדון בנזקי קרן. ולדון בנזקי שן ורגל. והן שתי מצות עשה בשתי פרשיות שנאמר (שמות כא, כח) כי יגח שור את איש ונאמר (שמות כב, ד) כי יבער איש (את) שדה או כרם ושלח את בעירו ובער בשדה אחר: (סה"מ רלז, רמ, נזקי ממון פ"א הל' א, ב, פ"י הל' א, ב) סח לדון בנזקי הבור שנאמר (שמות כא, לג) כי יפתח איש בור. שם בארנו דין הרחקת נזיקין שלא יבא לבני אדם היזק לא על ידי שפיכות מימיו של אדם ולא על ידי קוציו [וזכוכיותיו] ולא על ידי דברים אחרים: (סה"מ רלח, נזקי ממון פי"ב ה"א) סט לדון בנזקי האש שנאמר (שמות כב, ה) כי תצא אש [ומצאה קוצים] וגומר: (סה"מ רמא, נזקי ממון פי"ד ה"א) ע לדון בנזקי אדם המזיק חבירו שנאמר (שמות כא, יח) וכי יריבון אנשים והכה איש את רעהו וגומר. שם בארנו כל דין מזיק חבירו בין בגופו בין בממונו ודין המסור. ודין הרודף \ודין\ [ו]שבר כלים: (סה"מ רלו, חובל ומזיק פ"א הל' א - ט) עא לדוןי בגניבה במיתה ובתשלומין שנאמר (שמות כא, לז) כי יגנוב איש שור או שה וגומר אם במחתרת ימצא הגנב. שם בארנו דין גניבה ודין שומר שגנב או נגנב מביתו ודין המכיר כליו או ספרו ביד אחר: (סה"מ רלט, גניבה פ"א ה"ד) עב לצדק [את] המאזנים עם המשקלות שנאמר (ויקרא יט, לו) מאזני צדק אבני צדק: (סה"מ רח, גניבה פ"ח ה"א) עג שחייב אדם להחזיר הגזילה שגזל שנאמר (ויקרא ה, כג) והשיב את הגזילה אשר גזל. שם בארנו הלכות גזילה. ודין הדר בחצר חבירו שלא מדעתו. ודין שולח יד בפקדון. ודין שואל מדעת. ודין טוען מחבירו שגזלו. ודין מחוייב שבועה ואינו יכול לישבע. ודין שאסור לקנות דבר הגזול. ודין הגזלן שמת. ודין המוכסין והליסטין והנדרים שנדרום להם. ודין המלכות. ודין דברים ששטפו נהר או לקחו גייס. ודין שנתחלפו כליו בבית המשתה. ודין מפריחי יונים ומשחקי בקוביא. ודין גוזל דבר שבמצודה. ודין כפר בפקדון ונשבע והודה משלם קרן וחומש ואשם. ודין מחזיר גזילה. ודין גזל הגר. ודין גוזל שדה [ומכרה בין גוי בין ישראל. נוטע שדה] מחברו או בונה ביתו שלא ברשות: (סה"מ קצד, גזילה פ"א ה"א) עד להשיב אבידה לישראל שנאמר (דברים כב, א) השב תשיבם לאחיך. שם בארנו דיני השבת אבידה. ודין המשיב אבידה ונתבטל ממלאכתו. ודין אומר לחבירו להציל ממונו ומתנה עמו יותר מן הראוי. ודין שיירא שטרפה גייסיא. ודין ספינה שהקילו ממשאה מפני הנחשוליב. ודין באיזה עניין מחזירין אבידה. ודין שומר אבידה אם הוא כשומר חנם או כשומר שכר. ודין לשמור האבידה שלא תתקלקל. ודין באיזה מציאה יזכה האדם ובאיזה עניין. ודין מציאות בני ביתו של אדם באיזה יזכה. ודין מוצאי שטרות: (סה"מ רד, גזילה ואבידה פי"א ה"א) עה להגלות רוצח ההורג בשגגה שנאמר (במדבר לה, כה) וישב (שם) [בה]יג עד מות הכהן: (סה"מ רכה, רוצח וש"נ פ"ה ה"א) עו להפריש ערי מקלט שנאמר (דברים יט, ב) שלש ערים תבדיל לך: (סה"מ קפב, רוצח וש"נ פ"ח ה"א) עז להציל הנרדף מיד הרודף שנאמר (דברים כה, יב) וקצותה את כפה: (סה"מ רמז, רוצח ושמירת נפש פ"א הל' ו ז) עח לערוף העגלה ערופה כמצותה שנאמר (דברים כא, ד) וערפו שם את העגלה: (סה"מ קפא, רוצח וש"נ פ"ט הל' א - ג) עט לעשות מעקה שנאמר (דברים כב, ח) ועשית מעקה לגגך. שם בארנו הדברים שאסרו חכמים מפני שיש בהן סכנת נפשות: (סה"מ קפד, רוצח ושמירת נפש פי"א ה"א) פ לעזוריד המשא מעל חברו או מעל בהמתו שנאמר (שמות כג, ה) עזב תעזב עמו: (סה"מ רב, רוצח ושמירת נפש פי"ג ה"א) פא להקים המשא (מ)על הבהמה שנאמר (דברים כב, ד) הקם תקים עמו. שם בארנו דין הולכים במקום צר אחד טעון ואחד ריקם: (סה"מ רג, רוצח ושמירת נפש פי"ג ה"ב) פב לדון בדין מקח וממכר בדברים שהוא מתקיים בהן ודברים שאינו מתקיים בהן שנאמר (ויקרא כה, יד) וכי תמכרו ממכר לעמיתך וגומר. שם בארנו במה יקנה אדם מטלטלין. ובמה יקנה עבדים ובהמות. ובמה יקנה קרקעות. ודין נוטלטו מחבירו דבר למכור או לבקרו ונאנס מידו. ודין קניין המטבע. ודין מלוה ופקדון שנקנין במעמד שלשתן. ודין קניין שטרותטז. ודין מוכר וחוזר [בו]. ודין נותן מעות לחברו לקנות לו דבר והלך חברו וקנאו לעצמו במעות שלו. ודין שלשה שנתנו מעות לאחד לקנות [והלך] וקנה במקצת הדמים לאחד מהם. ודין מוכר דבר וקבל מקצת הדמים. ודין מוכר שטעה במניין המעות. ודין מתנה למכור כמה שישומו שלשה. ודין בארבעה זמנים מעות קונות. ודין מי שאנסוהו למכור. ודין אסמכתא. ודין מוכר אומר במנה ולוקח אומר בחמשים והלך כל אחד לביתו ואחר כך לקחו סתם. ודין שנים החולקים על המקח אחדיז אומר לקחתיו וזה אומר לקחתיו. ודין לוקח שטוען לחנווני שפרעו. ודין מוכר בהמה ונמצאת טרפה. ודין מוכר מקום לחברו לעשות לו בית. ודין מקנה דבר שלא בא לעולם. ודין המקנה לעניים. ודין הפרש בין קונה שדה לפירותיהם לשוכר שדה מחברו. ודין מוכר אילנות ופרדס ובית וחצר ועיר. ודין איזהו שמקחו קיים ואיזהו שמקחו בטל. ודין מחזיק בנכסי הגר ודין נותן מתנה באיזו עניין תתקיים המתנה. ודין כותב נכסיו לאחרים או לבניו או לאשתו בין בריא בין שכיב מרע. ודין חלוקת קרקעות בין השותפין והרחקת נזקי השכנים. ודין בעל המיצר. ודין שלוחו של אדם ושותפות ומשפטיהן במקחן ובממכרן ובהפסדן ובשכרן: (סה"מ רמה) פג לדון בדיני קניין עבד עברי שנאמר (שמות כא, ב) כי תקנה עבד עברי: (סה"מ רלב, עבדים פ"ב ה"א) פד להעניק לעבד עברי ולאמה העבריה שנאמר (דברים טו, יד) הענק תעניק לו: (סה"מ קצו, עבדים פ"ג הי"ד) פה לפדות אמה העבריה שנאמר (שמות כא, ח) והפדה: (סה"מ רלד, עבדים פ"ב ה"ח) פו לייעד האמה העברייה שנאמר (שמות כא, ח) אשר לויח יעדה והפדה ואם לבנו ייעדנה וגומר: (סה"מ רלג, עבדים פ"ד ה"ז) פז לעבוד בעבד כנעני לעולם שנאמר (ויקרא כה, מו) לעולם בהם תעבדו: (סה"מ רלה, עבדים פ"ט ה"ו) פח לדון בדיני שומר חנם שנאמר (שמות כב, ו) כי יתן איש אל רעהו: (סה"מ רמב, שאלה ופקדון פ"ב ה"א) פט לדון בדיני נושא שכר והשוכר שנאמר (שמות כב, ט) כי יתן איש אל רעהו חמור וגומר. במצות אלו בארנו הלכות פקדון ושכירות הפועלים ושכירות בהמות ושכירות בתים. ודין האומן שקלקל. ודין מראה דינר לשולחני ואמר לרע טוב: (סה"מ רמג, שכירות פ"א ה"ב) צ לתת שכר השכיר בזמנו שנאמר (דברים כד, טו) ביומו תתן שכרו. שם בארנו דין טענת שכיר עם בעל הבית: (סה"מ ר, שכירות פי"א ה"א) צא שיניח בעל הבית לשכיר לאכול בזמן שכירותו שנאמר (דברים כג, כה כו) כי תבא בכרם רעך וגומר [כי תבא בקמת רעך וגומר]. שם בארנו דין הפועל שאין לו להתענות פן יכשל כחו: (סה"מ רא, שכירות פי"ב ה"א) צב לדון בדין השואל שנאמר (שמות כב, יג) וכי ישאל איש וגומר: (סה"מ רמד, שאלה ופקדון פ"א ה"א) צג להלות לעני שנאמר (שמות כב, כד) אם כסף תלוה את עמי, אם זה אינו רשות אלא מצוה שנאמר (דברים טו, ח) העבט תעביטנו. שם בארנו דין מלוה עם הלוה היאך יגבה חובו ומאיזה דבר יגבה: (סה"מ קצז, מלוה ולוה פ"א ה"א) צד הממשכן חברו בבית דין מצוה שיחזיר לו המשכון בעת שהוא צריך לו שנאמר (דברים כד, ג) השב תשיב לו [את] העבוט. במצות אילו בארנו משפט הלואה בין מלוה בשטר בין מלוה בעל פה. ודין מלוה שבא ליפרע מנכסי יתומים. ודין בא להפרע שלא בפני הלוה. ודין מלוה על המשכון ואבד המשכון או חולקין זה על זה במנין מעות המלוה. ודין מלוה חברו ביישוב ותבעו במדבר. ודין הנשבעין ונוטלין. ודין לוה אומר פרעתי מחצה והעדים מעידין שפרעו כולו. ודין מודה בשטרו שכתבו אם צריך לקיימו. ודין שטר שלוה בו ופרעו. ודין הלוה שטוען ואומר פרעתי. ודין המלוה שאומר זרוק לי חובי והפטר. ודין שולח מנה ביד שליח למי שנתחייב לו ובא לחזור בו. ודין אומר לחברו תן מנה לפלוני שאני חייב לו. ודין טענת פרוע בשטר שביד שליש. ודין טענת יורשין. ודין מוציא שטר חוב שהיה כתוב בו בבבל מגבהו ממעות בבל. ודין שטר שאין בו מקום או זמן אם כשר. ודין אחריות טעות סופר הוא בכל השטרות. ודין משעבד מטלטלים שלו. ודין עשה שדהו או עבדו אפותיקי. ודין בעל חוב שבא לטרוף במה יסלקוהו. ודין מי שיש עליו חובות הרבה איזה יקדים. ודין טריפת שדה ופירות בין בנגזל בין בבעל חוב. ודין סדר גביית החוב. ודין שטרי חוב המוקדמין והמאוחרין. ודין מי שאבד שטרו או נמחק. ודין מי שפרע מקצת חובו. ודין בא לחלוק שטר אחד לשנים. ודין השטרות שנכתבין לאחד לבדו. ודין מי נותן שכר הכתיבה. ודין שני יוסף בן שמעון הדרים בעיר אחת בענין שטרותיהן. ודין מדות הערבות. ודין מחקים שבשטר. ודין מקום חתימת העדים. ודין להזהר באותיות. ודין שטר שכתוב בו סכום אחד מלמטה ולמעלה מכחישו: (סה"מ קצט, מלוה ולוה פ"ג ה"ה) צה לדון בדין תובע ונתבע מודה מקצת או כופר שנאמר (שמות כב, ח) על כל דבר פשע וגומר אשר יאמר כי הוא זה. שם בארנו דין שבועות שמן התורה. ודין הנשבעין ונוטלין שהוא מדבריהם. וכן הנשבעין בטענת ספק. ודין שבועת היסת. ודין להפך השבועה. ודין צידי ערעור שבין אדם לחברו בין במטלטלין בין בקרקעות בין בשטרות: (סה"מ רמו, טוען ונטען פ"א ה"א) צו לדון בדיני נחלות שנאמר (במדבר כז, יא) והיתה לבני ישראל לחוקת משפט שם בארנו דין הנכסים בנחלה. ודין שבוי שנשבה. ודין האפוטרטפסין: (סה"מ רמח) צז להעמיד דיינים בכל עיר ועיר ושוטרים הרודיםא* בעם שנאמר (דברים טז, יח) שפטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך (סנהדרין טז, ב). שם ביארנו הלכות הדיינים. ודין ברירתן. ודין טעותן: (סה"מ קעו, סנהדרין פ"א ה"א) צח ללכת אחרי הרוב אם נחלקו הדיינים שנאמר (שמות כג, ב) אחרי רבים להטות. שם ביארנו מה בין דיני ממונות לדיני נפשות: (סה"מ קעה, סנהדרין פ"ח ה"א) צט להיות בית דין הורגין בסייף שנאמר (שמות כא, כ) נקום ינקם: (סה"מ רכו, סנהדרין פי"ד הל' א ב) ק להיות בית דין הורגין בחנק שנאמר (ויקרא כ, י) מות יומת הנואף: (סה"מ רכז, סנהדרין פי"ד הל' א ב) קא להיות בית דין שורפין באש שנאמר (ויקרא כ, יד) באש ישרפו: (סה"מ רכח, סנהדרין פי"ד הל' א ב) קב להיות בית דין סוקלין באבנים שנאמר (דברים יז, ה) וסקלתם באבנים: (סה"מ רכט, סנהדרין פי"ד הל' א ב) קג לתלות מי שנתחייב תלייה שנאמר (דברים כא, כב) ותלית: (סה"מ רל, סנהדרין פט"ו ה"ו) קד לקבור הנהרג ביומו שנאמר (דברים כא, כג) כי קבור תקברנו ביום ההוא: (סה"מ רלא, סנהדרין פט"ו ה"ח) קה להלקות הרשע שנאמר (דברים כה, ב) והפילו השופט והכהו: (סה"מ רכד, סנהדרין פט"ז ה"א) קו להשוות הבעלי דינין שלא יכבד זה יותר מזה שנאמר (ויקרא יט, טו) בצדק תשפט עמיתך: (סה"מ קעז, סנהדרין פכ"א ה"א) קז מדבר שקר תרחק (שמות כג, ז). שם ביארנו שמותר לשנות בדבר [ה]שלום. ודין שלא יאמר הדיין אני מאמין זה כשנים. ודין שלא יבא אדם עם חבירו בערכאות של גוים: (יראים סי' רלה, סנהדרין פכ"א ה"ז, פכ"ב הל' ב ג י, דעות פ"ה ה"ז) קח היודע עדות לחבירו שיעיד לו בבית דין שנאמר (ויקרא ה, א) והוא עד או ראה או ידע: (סה"מ קעח, עדות פ"א ה"א) קט לדרוש ולחקור העדים שנאמר (דברים יג, טו) ודרשת וחקרת. שם ביארנו דין עדות. ודין קיום שטרות: (סה"מ קעט, עדות פ"א ה"ד) קי לעשות לעדים זוממין כאשר זממו לעשות שנאמר (דברים יט, יט) ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו: (סה"מ קפ, עדות פי"ח ה"א) קיא לשמועב* לבית דין הגדול שיעמדו להם שנאמר (דברים יז, יא) ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה: (סה"מ קעד, ממרים פ"א ה"ב) קיב כבד את אביך ואת אמך (שמות כ, יב): (סה"מ רי, ממרים פ"ו ה"א) קיג איש אמו ואביו תיראו (ויקרא יט, ג): (סה"מ ריא, ממרים פ"ו ה"א) קיד להעמיד להם מלך שנאמר (דברים יז, טו) שום תשים עליך מלך: (סה"מ קעג, מלכים פ"א ה"א) קטו להכרית זרעו של עמלק שנאמר (דברים כה, יט) תמחה את זכר עמלק: (סה"מ קפח, מלכים פ"א ה"א פ"ה ה"ה) קטז לזכור תמיד מעשיו הרעים ואריבתו בדרך שנאמר (שם יז) זכור את אשר עשה לך עמלק: (סה"מ קפט, מלכים פ"ה ה"ה) קיז להחרים שבעה עממין שנאמר (דברים כ, יז) כי החרם תחרימם: (סה"מ קפז, מלכים פ"ה ה"ד) קיח כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום (דברים כ, י): (סה"מ קצ, מלכים פ"ו ה"א) קיט לתקון מקום אחד מחוץ למחנה להפנות בו ויהיה לו יתד תקועה על כלי מלחמתו שיחפור באותו יתד גומא אחת לצאת בו [ו]יחפור ויכסה שנאמר (דברים כג, יג יד) ויד תהיה לך מחוץ למחנה וגומר, ויתד תהיה לך וגומר. ענין עשה אחד הוא: (סה"מ קצב קצג, יראים תלב, מלכים פ"ו הל' יד טו) קכ שיהיה כהן אחד משוח לדבר אל העם בשעת מלחמה שנאמר (דברים כ, ב) והיה כקרבכם אל המלחמה ונגש הכהן: (סה"מ קצא, מלכים פ"ז ה"א) קכא כי יקח איש אשה חדשה וגומר נקי יהיה לביתו שנה אחת ושמח את אשתו אשר לקח (דברים כד, ה): (סה"מ ריד, מלכים פ"ז ה"י) קכב לעשות ליפת תואר ככתוב בפרשה שנאמר (דברים כא, יא) וראית בשביה [וגומר]: (סה"מ רכא, מלכים פ"ח ה"ב) אל יעתיק אדם הלכות אבל בכאן כי אין זה מקומו אלא בסוף כל רמ"ח מצות עשה שאינן אלא מדברי סופרים כאשר הוכחנו שם: (עי' סה"מ לז, אבל פ"א ה"א פ"ב ה"ו) אלה הם מצות עשה התלויות בנדרים ובשבועות קכג שישבע בשם, מי שנתחייב שבועה בבית דין שנאמר (דברים ו, יג) ובשמו תשבע. שם ביארנו היאך בית דין משביעין והיאך [ב"ד] מאיימין: (יראים רסז, סה"מ ז, שבועות פי"א ה"א) קכד שיקיים אדם שבועתוג* ונדרו שנאמר (דברים כג, כד) מוצא שפתיך תשמור ועשית כאשר נדרת [וגומר] ונאמר (במדבר ל, ג) ככל היוצא מפיו יעשה: (סה"מ צד, נדרים פ"א ה"ד) קכה לדון בהפרת נדרים ככל הכתוב בפרשה שנאמר (במדבר ל, יז) אלה החקים אשר צוה ה' את משה בין איש לאשתו בין אב לבתו בנעוריה בית אביה: (סה"מ צה, נדרים פרק יא - יג) קכו שיגדיל הנזיר שער ראשו שנאמר (במדבר ו, ה) גדל פרע שער ראשו: (סה"מ צב, נזיר פ"א ה"א) קכז שיגלח הנזיר על קרבנו כשישלים נזירותו או כשיטמא שנאמר (במדבר ה, ט) [ו]כי ימות מת עליו: (סה"מ צג, נזיר פ"א ה"ג פ"ו הי"א) קכח לדון בערכי אדם שנאמר (ויקרא כז, ב) [(ו)איש] כי יפליא נדר בערכך וגומר: (סה"מ קיד, הקדמת הלכות ערכים וחרמים א, פ"א ה"ב) קכט לדון בערכי בהמה שנאמר (ויקרא כז, ט) אם בהמה אשר יקריבו: (סה"מ קטו, הקדמת הלכות ערכים וחרמים ב, פ"ה הל' ג ה - ז) קל לדון בערכי בתים שנאמר (ויקרא כז, יד) ואיש כי יקדיש את ביתו וגו': (סה"מ קטז, הקדמת הלכות ערכים וחרמים ג, פ"ה ה"ג) קלא לדון בערכי שדות שנאמר (ויקרא כז, טז) ואם משדה אחוזתו יקדיש וגומר: (סה"מ קיז, הקדמת הלכות ערכים וחרמים ד, פ"ה ה"א) קלב לדון בדין מחרים נכסיו שנאמר (ויקרא כז, כח) אך כל חרם אשר יחרים איש וגומר. שם ביארנו דין ההקדש באיזה ענין יחול ובאיזה ענין פודין אותו. ודין מי שהחרים בזמן הזה: (סה"מ קמה, ערכים וחרמים פ"ו ה"א) קלג להפריש תרומה גדולה לכהן שנאמר (דברים יח, ד) ראשית דגנך וגו' תתן לו. שם ביארנו המקומות החייבות בתרומות ומעשרות והדברים הפוטרים מתרומה ומעשרות: (סה"מ קכו, תרומות פ"ב ה"א) קלד להיות הלויים מפרישין תרומת מעשר מן המעשר שלקחו מישראל שנאמר (במדבר יח, כו) כי תקחו מאת בני ישראל את המעשר. גם במצוה זו ביארנו משפט התרומה וחילוקיה: (סה"מ קכט, תרומות פ"ג הי"ב) קלה להיות ישראל מפרישין אחר תרומה גדולה אחד מעשרה מן הנשאר ונותנו ללויים שנאמר (במדבר יח, כד) כי את מעשר בני ישראל אשר ירימו לה'. שם ביארנו הלכות מעשר. [ו]הדברים המחייבים במעשר. ודין [ה]דברים הפוטרין. ודין תרומת מעשר של דמאי. ודין מעשר שני של דמאי: (סה"מ קכז, מעשר פ"א ה"א) קלו להפריש מעשר שני שנאמר (דברים יד, כב) עשר תעשר את כל תבואת זרעך וגומר. שם ביארנו דין מעשר שני ופדיונו: (סה"מ קכח, מעשר שני פ"א ה"א) קלז להיות נטע רבעי קדש שנאמר (ויקרא יט, כד) ובשנה הרביעית יהיה וגומר. שם ביארנו דין נטע רבעי ופדיונו: (סה"מ קיט, מע"ש ונטע רבעי פ"ט ה"א) קלח להתודות וידוי מעשר שנאמר (דברים כו, יג) ואמרת לפני ה' א - להיך בערתי הקדש מן הבית וגומר: (סה"מ קלא, מעשר שני ונ"ר פי"א ה"א) קלט להביא ביכורים למקדש שנאמר (שמות כג, יט) ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' א - להיך: (סה"מ קכה, בכורים פ"ב ה"א) קמ לקרות על הביכורים במקדש שנאמר (דברים כו, ה) וענית ואמרת לפני ה' א - להיך: (סה"מ קלב, בכורים פ"ג ה"י) קמא להפריש חלה לכהן שנאמר (במדבר טו, כ) ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה. שם ביארנו חילוקי הארצות לחלה: (סה"מ קלג, בכורים פ"ה ה"א) קמב לתת לכהן [מן הבהמה] הזרוע והלחיים והקיבה שנאמר (דברים יח, ג) ונתן לכהן הזרוע והלחיים והקיבה: (סה"מ קמג, בכורים פ"ט ה"א) קמג לתת ראשית הגז לכהן שנאמר (דברים יח, ד) ראשית גז צאנך תתן לו: (סה"מ קמד, בכורים פ"י ה"א) קמד לפדות בכור אדם שנאמר (שמות יג, יג) וכל בכור אדם בבניך תפדה: (סה"מ פ, יראים קמ, בכורים פי"א ה"א) קמה לפדות פטר חמור שנאמר (שמות יג, יג) ופטר חמור תפדה בשה: (סה"מ פא, בכורים פי"ב ה"א) קמו לערוף פטר חמור שנאמר (שם) ואם לא תפדה וערפתו. שם ביארנו עשרים וארבע מתנות כהונה: (סה"מ פב, בכורים פי"ב ה"א) קמז שתשבות הארץ בשנה השביע[ית] מעבודת קרקע שנאמר (ויקרא כה, ד) ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ: (סה"מ קלה, יראים שמה, הקדמת הלכות שמיטה ויובל א, פ"א ה"א) קמח שיפקיר אדם פירות שביעית שנאמר (שמות כג, יא) ואכלו אביוני עמך ויתרם תאכל חית השדה ונאמר (ויקרא כה, ו) לך ולעבדך ולאמתך ולשכירך: (יראים קנח, סה"מ קלד, שמיטה ויובל פ"ד הכ"ד) קמט להשמיט כספים בשביעית שנאמר (דברים טו, ב) שמוט כל בעל משה ידו: (סה"מ קמא, שמיטה ויובל פ"ט ה"א) קנ שימנו בית דין שנות היובל שבע שבע שנאמר (ויקרא כה, ח) וספרת לך שבע שבתות שנים שבע שנים שבע פעמים: (סה"מ קמ, שמיטה ויובל פ"י ה"א) קנא לקדש שנת החמשים בשביתה [ובשמיטה] שנאמר (ויקרא כה, י) וקדשתם את שנת החמשים שנה: (סה"מ קלו, שמיטה ויובל פ"י ה"א) קנב לתקוע [ב]שופר בעשרה בתשרי כדי לצאת עבדים לחפשי (רמב"ם הקדמת הלכות שמו"י) שנאמר (ויקרא כה, ט, י) ביום הכיפורים תעבירו שופר בכל ארצכם וגומר וקראתם דרור: (סה"מ קלז, שמיטה ויובל פ"י ה"י) קנג שתחזור אחוזה ביובל שנאמר (ויקרא כה, י) ושבתם איש אל אחוזתו: (יראים קסה, סה"מ קלח, שמיטה ויובל פי"א ה"א) קנד להיות גאולת בתי ערי חומה עד שנה שנאמר (ויקרא כה, כט) והיתה גאולתו עד תום שנת ממכרו: (סה"מ קלט, שמיטה ויובל פי"ב ה"א) קנה לתת ללויים ערים לשבת וגם הם קולטות שנאמר (במדבר לה, ב) ונתנו ללויים מנחלת אחוזתם ערים לשבת: (סה"מ קפג, שמיטה ויובל פי"ג ה"א) קנו להניח פאה. (סה"מ קכ, מתנות עניים פ"א ה"ב) קנז להניח לקט. (סה"מ קכא, מתנות עניים פ"א ה"ד) קנח להניח עומר השכחה. (סה"מ קכב, מתנות עניים פ"א ה"ה) קנט להניח עוללות. (סה"מ קכג, מתנות עניים פ"א ה"ה) קס להניח פרט הכרם. לפי שבכל אלו נאמר (ויקרא יט, י דברים כד, יט) לעני ולגר תעזוב אותם וזו היא מצות עשה [שלהם]: (סה"מ קכד, מתנות עניים פ"א ה"ה) קסא להפריש מעשר עני בשנה השלישית לשמיטה ובשנה השישית לשמיטה תחת מעשר שני שנאמר (דברים כו, יב) בשנה השלישית וגומר ונתת ללוי לגר ליתום ולאלמנה, ללוי זה מעשר ראשון, לגר ליתום ולאלמנה זה מעשר עני: (סה"מ קל, מתנות עניים פ"ו ה"ד) קסב לתת צדקה לעניים שנאמר (דברים טו, יא) פתוח תפתח את ידך לאחיך לענייך ולאביונך בארצך. שם ביארנו הלכות הצדקה: (סה"מ קצה, מתנות עניים פ"ז ה"א) אלו הם מצות המקדש קסג לבנות בית הבחירה שנאמר (שמות כה, ח) ועשו לי מקדש וגומר וכן תעשו ונאמר (דברים יב, יא) והיה המקום אשר יבחר ה' א - להיכם לשכן את שמו שם וגומר. שם ביארנו היאך נעשו האולם וההיכל והעזרה והמזבחות והכלים והשערים והלשכות ודין קדושת הבית וקדושת העיר אם היא עדיין קיימת: (סה"מ כ, בית הבחירה פ"א ה"א) קסד לירא מן המקדש שנאמר (ויקרא כו, ב) ומקדשי תיראו: (סה"מ כא, בית הבחירה פ"ז ה"א) קסה שיהיו הכהנים והלויים שומרי[ם] המקדש שנאמר (במדבר יח, ד, ה) [ונלוו עליך ושמרו את משמרת אהל מועד] ונאמר ושמרתם את משמרת הקדש: (סה"מ כב, בית הבחירה פ"ח הל' א ב) קסו לעשות שמן המשחה שיהא מוכן לדברים שמושחין בו שנאמר (שמות ל, כג) ואתה קח לך בשמים ראש וגומר שמן משחת קדש יהיה: (סה"מ לה, כלי המקדש פ"א ה"א) קסז לעשות הקטרת במנין סממניה להקטירו פעמים ביום שנאמר (שמות ל, לד) קח לך סמים ונאמר (שם פסוק ז) והקטיר עליו אהרן קטרת וגו': (סה"מ כח, כלי המקדש פ"ב ה"א, תמידין ומוספין פ"ג ה"א) קסח לשאת הארון על הכתף כשמוליכין אותו ממקום למקום שנאמר (במדבר ז, ט) כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו: (סה"מ לד, כלי המקדש פ"ב הי"ב) קסט להיות הלויים עובדיםד* בבית המקדש להיות שוערים ומשוררים בכל יום עםה* הקרבן שנאמר (במדבר יח, כג) ועבד הלוי הוא את עבודת אהל מועד ונאמר (דברים יח, ז) ושרת בשם ה' א - להיוו*: (סה"מ כג, כלי המקדש פ"ג הל' א ב) קע שיהיו הכהנים תוקעין בחצוצרות על הקרבן במועדות ובראשי חדשים שנאמר (במדבר י, י) וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם ותקעתם בחצוצרות וגומר: (סה"מ נט, כלי המקדש פ"ג ה"ה, תעניות פ"א ה"א) קעא לקדש זרע אהרן ולהקדימו לכל דבר שבקדושה שנאמר (ויקרא כא, ח) וקדשתו כי את לחם א - להיך הוא מקריב: (סה"מ לב, כלי המקדש פ"ד הל' א ב) קעב להיות הכהנים עובדים במקדש משמרות משמרות ובמועדים כאחד שנאמר (דברים יח, ו) וכי יבא הלוי וגומר לבד ממכריו על האבות: (סה"מ לו, כלי המקדש פ"ד ה"ד) קעג שיהיו הכהנים לובשים בגדי כהונה לעבודה שנאמר (שמות כח, ד) ועשו בגדי קדש לאהרן אחיך ולבניו לכהנו לי: (סה"מ לג, כלי המקדש פ"י ה"ד) קעד לשלח טמאים מחוץ למחנה שנאמר (במדבר ה, ב) וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש: (סה"מ לא, ביאת מקדש פ"ג הל' א, ב) קעה שיקדש כהן העובד ידיו ורגליו ואחר כך יעבוד שנאמר (שמות ל, יט) ורחצו אהרן ובניו ממנו את ידיהם ואת רגליהם: (סה"מ כד, ביאת מקדש פ"ה ה"א) קעו שיהיו הקרבנות תמימים ממום שנאמר (ויקרא כב, כא) תמים יהיה לרצון: (סה"מ סא, איסורי מזבח פ"א ה"א) קעז לפדות פסולי המוקדשין ויצאו לחולין ויאכלו שנאמר (דברים יב, טו) רק בכל אות נפשך תזבח ואכלת בשר: (סה"מ פו, איסורי מזבח פ"א ה"י) קעח להקריב כל הקרבנות מיום השמיני והלאה שנאמר (ויקרא כב, כז ע"ש) והיה שבעת ימים תחת אמו. [ו]ביוםז* השמיני תתנו לי (שמות כב, כט ע"ש): (סה"מ ס, איסורי מזבח פ"ג ה"ח) קעט למלוחח* הקרבנות והמנחות שנאמר (ויקרא ב, יג) וכל קרבן מנחתך במלח תמלח וגו' על כל קרבנך תקריב מלח: (סה"מ סב, איסורי המזבח פ"ה הי"א) קפ לעשות העולה כמשפטה שנאמר (ויקרא א, ג) אם עולה קרבנו וגומר. שם ביארנו סדר נתוח העולה המפורשת במסכת תמיד: (סה"מ סג, מעשה הקרבנות פ"ו ה"א) קפא לעשות החטאת כמשפטו שנאמר (ויקרא ו, יח) זאת תורת החטאת: (סה"מ סד, מעשה הקרבנות פ"ז ה"א) קפב לעשות האשם כמשפטו שנאמר (שם ז, א) זאת תורת האשם: (סה"מ סה, מעשה הקרבנות פ"ט ה"ג) קפג לעשות השלמים כמשפטן שנאמר (שם ג, א) ואם זבח שלמים קרבנו: (סה"מ סו, מעשה הקרבנות פ"ט ה"ג) קפד אכילת קדשים לכהנים היא מצות עשה שנאמר (שמות כט, לג) ואכלו אותם אשר כופר בהם הכהנים אוכלים והבעלים מתכפרים: (סה"מ פט, יראים צז, מעשה הקרבנות פ"י ה"א) קפה וכן אכילת שירי מנחות מצות עשה שנאמר (ויקרא ו, ט) והנותרת (מן המנחה) [ממנה]ט* יאכלו אהרן ובניו. הרי אלו שתי מצות עשה: (יראים צח, סה"מ פח, מעשה הקרבנות פ"י ה"ב) קפו לעשות כל המנחות כמצותן הכתובות בתורה כמו שאמור בפרשת ויקרא. וכן מעשה מנחת חביתין בכלל מעשה כל המנחות: (סה"מ סז, מעשה הקרבנות פי"ג ה"א) קפז שיביא אדם ברגל שפגע בו תחילה כל מה שהוא חייב בין מנדרים ונדבות בין מדברים אחרים שנאמר (דברים יב, ה) ובאת שמה והבאתם שמה וכן דורש בתורת כהנים (אמור פט"ו ה"ב): (סה"מ פג, מעשה הקרבנות פי"ד הי"ג) קפח להקריב כל הקרבנות בבית הבחירה שנאמר (דברים יב, יא) והיה המקום אשר יבחר ה' א - להיכם בו לשכן שמו שם שמה תביאו את כל אשר אנכי מצוה אתכם: (סה"מ פד, מעשה הקרבנות פי"ח ה"א) קפט שיביא אדם לבית הבחירה [ה]קרבנות שנתחייב [בחוצה לארץ והתמורות והולדות של קדשים] שנאמר (דברים יב, כו) רק קדשיך אשר יהיו לך ונדריך תשא ובאת [אל המקום] וגומר: (סה"מ פה, מעשה הקרבנות פי"ח ה"א, תמורה פ"ג ה"א, פ"ד ה"א) קצ להקריב שני תמידין בכל יום שנאמר (במדבר כח, ג) שנים ליום עולה תמיד: (סה"מ לט, תמידין ומוספין פ"א ה"א) קצא להדליק בכל יום אש על המזבח שנאמר (ויקרא ו, ה) ובער עליה הכהן עצים בבקר בבקר: (סה"מ כט, הקדמת הלכות תמידין אות ב, פ"ב הל' א, ב) קצב לעשות תרומת הדשן בכל יום שנאמר (ויקרא ו, ג) והרים את הדשן אשר תאכל האש את העולה וגומר. שם ביארנו סדר עבודת התמיד: (סה"מ ל, תמידין ומוספין פ"ב ה"י) קצג להדליק נרות המנורה בכל יום במקדש שנאמר (שמות כז, כ ויקרא כד, ב) להעלות נר תמיד: (סה"מ כה, הקדמת הלכות תמידין ומוספין אות ו, פ"ג ה"י) קצד שיקריב כהן גדול מנחה בכל יום עשירית האיפה והיא נקראת מנחת חביתין שנאמר (ויקרא ו, יג) זה קרבן אהרן ובניו: (סה"מ מ, תמידין ומוספין פ"ג הי"ח) קצה להקריב קרבן מוסף בשבת בשני כבשים שנאמר (במדבר כח, ט) וביום השבת שני כבשים וגומר: (סה"מ מא, הקדמת הלכות תמידין ומוספין אות ח, פ"ד ה"ט) קצו להסדיר לחם ולבונה לפני ה' בכל שבת שנאמר (ויקרא כד, ו) ושמת אותם שתים מערכות וגומר ונתת על המערכת לבונה זכה וגומר וביום השבת יערכנו: (סה"מ כז, תמידין ומוספין פ"ה ה"א) קצז להקריב קרבן מוסף בראש חדש שנאמר (במדבר כח, יא) ובראשי חדשיכם תקריבו וגומר: (סה"מ מב, תמידין ומוספין פ"ז ה"א) קצח להקריב קרבן מוסף כל שבעת ימי הפסח כקרבן ראש חדש שני פרים ואיל אחד ושבעה כבשים הכל עולות ושעיר חטאת נאכל שנאמר (במדבר כח, יט) והקרבתם אשה וגומר: (סה"מ מג, תמידין ומוספין פ"ז ה"ג) קצט להקריב ביום שני של פסח יתר על המוסף של כל יום כבש לעולה עם עומר התנופה שנאמר (ויקרא כג, יב) ועשיתם ביום הניפכם את העומר כבש תמים. שם ביארנו מעשה מנחת העומר: (סה"מ מד, תמידין ומוספין פ"ז ה"ג) ר לספור תשעה וארבעים יום מיום הבאת העומר שנאמר (במדבר כח, טו) וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר התנופה שבע שבתות תמימות תהיינה: (סה"מ קסא, תמידין ומוספין פ"ז הכ"ב) רא להביא בחג שבועות שהוא יום חמשים קרבן מוסף כמו בפסח וראש חדש שנאמר (במדבר כח, כו) וביום הביכורים וגומר והקרבתם עולה וגומר: (סה"מ מה, תמידין ומוספין פ"ח ה"א) רב להקריב בחג שבועות שתי הלחם היא המנחה החדשה עם הקרבנות הבאים בגלל הלחם שנאמר (ויקרא כג, טז יח) והקרבתם מנחה חדשה לה' והקרבתם על הלחם שבעת כבשים: (סה"מ מו, תמידין ומוספין פ"ח ה"א) רג להקריב מוסף בראש השנה מלבד מוסף ראש חדש שנאמר (במדבר כט, א) ובחדש השביעי באחד לחדש וגומר ועשיתם עולה מלבד עולת החדש וגו': (סה"מ מז, תמידין ומוספין פ"ט ה"א) רד להקריב קרבן מוסף ביום הכפורים כמו בראש השנה שנאמר (במדבר כט, ז) ובעשור לחדש וגומר והקרבתם עולה וגו': (סה"מ מח, תמידין ומוספין פ"י ה"א) רה להקריב קרבן מוסף בשבעת ימי החג שנאמר (במדבר כט, יב) ובחמשה עשר יום לחדש השביעי וגו' והקרבתם עולה וגו' פרים שלשה עשר אילים שנים כבשים בני שנה ארבעה עשר תמימים ושעיר חטאת, רק שהפרים פוחתים בכל יום אחד. שם ביארנו הלכות ניסוך המים: (סה"מ נ, תמידין ומוספין פ"י ה"ג) רו להקריב קרבן מוסף בשמיני עצרת כמו בראש השנה וביום הכפורים שנאמר (במדבר כט, לה) וביום השמיני עצרת וגו' והקרבתם עולה פר אחד איל אחד כבשים שבעה ושעיר חטאת: (סה"מ נא, תמידין ומוספין פ"י ה"ה) רז לשרוף הנותר באש שנאמר (ויקרא ז, יז) והנותר מבשר הזבח ביום השלישי באש ישרף: (סה"מ צא, פסולי המוקדשין פי"ט ה"א) רח לשרוף בשר קדש שנטמא שנאמר (ויקרא ז, יט) והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל באש ישרף: (סה"מ צ, פסולי המוקדשין פי"ט ה"א) רט שיעשה כהן גדול כל מעשה יום הכיפורים האמור על הסדר כמו שנאמר בפרשת אחרי שנאמר (ויקרא טז, ג) בזאת יבא אהרן וגו'. שם ביארנו כל עבודת יום הכיפורים: (סה"מ מט, עבודת יום הכיפורים פ"א ה"א) רי שישלם המועל בקדשי ה' הקרן וחומש ואשם שנאמר (ויקרא ה, טו) נפש כי תמעול מעל וחטאה בשגגה מקדשי ה' וגומר. שם ביארנו הלכות מעילה: (סה"מ קיח, מעילה פ"א ה"ג) ריא בהולד בכור בהמה טהורה לישראל שיאמר הישראל הרי הוא מקודש בקדושת בכור שנאמר (דברים טו, יט) כל הבכור אשר יולד בבקרך ובצאנך הזכר תקדיש וגומר. שם ביארנו הלכות בכורות בין בזמן המקדש בין בזמן הזה: (יראים סי' קמב, סה"מ עט, בכורות פ"א הל' א, ד) ריב לעשר כל הוולדות שנולדו לאדם בכל שנה בבקר ובצאן שנאמר (ויקרא כז, לב) כל מעשר בקר וצאן כל אשר יעבר תחת השבט העשירי יהיה קדש: (סה"מ עח, בכורות פ"ו ה"א) ריג שיקריב היחיד קרבן חטאת על שגגתו כשעשה עבירה שחייבין על זדונה כרת שנאמר (ויקרא ד, כז) ואם נפש אחת תחטא בשגגה בעשותה וגומר. שם ביארנו העבירות שחייבין עליהם חטאת קבועה וענין השגגה שמתחייב עליהם חטאת: (סה"מ סט, שגגות פ"א ה"א) ריד שיקריב החוטא אשם תלוי אם נסתפק לו שמא חטא או לא חטא עד שיודע לו ויביא חטאתו שנאמר (ויקרא ה, יז) ולא ידע ואשם ונשא עונו והביא איל וגו': (סה"מ ע, שגגות פ"ח ה"א) רטו שיקריב החוטא אשם ודאי על עבירות ידועות כגון אשם גזלות אשם מעילות אשם שפחה חרופה כאשר כתוב בכל אחד: (סה"מ עא, שגגות פ"ט ה"א) רטז שיביא החוטא קרבן עולה ויורד בשמיעת קול וביטוי שפתים וטומאת מקדש וקדשיו והיולדת והמצורע שנאמר (ויקרא ה, ז, יא) ואם לא תגיע ידו וגומר ואם לא תשיג: (סה"מ עב, שגגות פ"י ה"א) ריז שיקריבו סנהדרי גדולה קרבן אם טעו והורו שלא כהלכה בעבירות (את) החמורות שחייבים עליהם כרת ועשו הקהל כולן או רובן על פיהם שנאמר (ויקרא ד, יג) ואם כל עדת ישראל ישגו ונעלם דבר מעיני הקהל ועשו וגומר: (סה"מ סח, שגגות פי"ב ה"א) ריח להקריב הזב קרבן אחר שיטהר שנאמר (ויקרא טו, יג) וכי יטהר הזב וגומר: (סה"מ עד, מחוסרי כפרה פ"א ה"א) ריט להקריב הזבה קרבן אחר שתטהר שנאמר (ויקרא טו, כח) ואם טהרה מזובה וגו': (סה"מ עה, מחוסרי כפרה פ"א ה"א) רכ להקריב היולדת קרבן אחר שתטהר שנאמר (ויקרא יב, ו) ובמלאת ימי טהרה לבן או לבת: (סה"מ עז, מחוסרי כפרה פ"א ה"א) רכא להקריב המצורע קרבן אחר שיטהר שנאמר (ויקרא יד, י) וביום השמיני (יביא שני תורים וגו') [יקח שני כבשים וגו']. במצות אלו ביארנו ענין הזב במה יהיה זב גמור לקרבן: (סה"מ עו, מחוסרי כפרה פ"א ה"א) רכב הממר בקרבן שלו שתהיה התמורה קדש שנאמר (ויקרא כז, י) והיה הוא ותמורתו יהיה קדש: (סה"מ פז, תמורה פ"א ה"א) רכג לשחוט שה תמים זכר בן שנה לשם פסח בזמנו שנאמר (שמות יב, ה) שה תמים זכר בן שנה יהיה לכם וגו'. שם ביארנו הלכות שחיטת פסח: (סה"מ נה, קרבן פסח פ"א ה"א) רכד שיהיו טמאין נדחין לפסח שני בחדש השני שנאמר (במדבר ט, י) איש איש כי יהיה טמא לנפש וגו' בחדש השני בארבעה עשר יום בין הערבים יעשו אותו וגומר. שם ביארנו הדברים שהעמידו חכמים דבריהם במקום כרת: (סה"מ נז, קרבן פסח פ"ה ה"א) רכה לאכול הפסח כמשפטו בליל ט"ו שנאמר (שמות יב, ח) ואכלו את הבשר בלילה הזה צלי אש ומצות על מרורים יאכלוהו: (סה"מ נו, קרבן פסח פ"ח ה"א) רכו לאכול הפסח שני כמשפטו בליל חמשה עשר לחדש השני שנאמר (במדבר ט, יא) על מצות ומרורים יאכלוהו: (סה"מ נח, קרבן פסח פ"ח ה"ג) רכז לחוג ברגלים שנאמר (שמות כג, יד) שלש רגלים תחוג לי: (סה"מ נב, חגיגה פ"א ה"א) רכח להתראות ברגלים במקדש שנאמר (שמות כג, יז) שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך וגו': (סה"מ נג, חגיגה פ"א ה"א) רכט לשמוח ברגלים שנאמר (דברים טז, יד) ושמחת בחגך וגו': (סה"מ נד, חגיגה פ"א ה"א) רל להקהל את העם לשמוע תורה במוצאי שביעית שנאמר (דברים לא, יב) הקהל את העם וגו': (סה"מ טז, חגיגה פ"ג ה"א) רלא שיהא המת מטמא בכל האמור בפרשת חקת שנאמר (במדבר יט, יד) זאת התורה אדם כי ימות באהל: (סה"מ קז, טומאת מת פ"א ה"א) רלב לשרוף פרה אדומה כמצותה להיות אפרה מוכן שנאמר (במדבר יט, ב) ויקחו אליך פרה אדומה תמימה וגו': (סה"מ קיג, פרה אדומה פ"א ה"א, פ"ג ה"ד) רלג שיהו מי חטאת מטהרין מטומאת מת ומטמא לאדם טהור שנאמר (במדבר יט, יט) והזה הטהור על הטמא וגומר ונאמר (פסוק כא) הנוגע במי הנדה יטמא: (סה"מ קח, פרה אדומה פי"א ה"א, פט"ו ה"א) רלד לעשות בנגעי אדם אם להסגיר אם להחליט אם לטהר כמשפט הכתוב בפרשה שנאמר (ויקרא יג, ב) אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת וגו': (סה"מ קא, טומאת צרעת פ"ט הל' א, ב) רלה שיתנהג המצורע כמשפט הכתוב בפרשה שנאמר (ויקרא יג, מה) בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע. וכן כל שאר הטמאין צריכין להודיע את עצמן: (סה"מ קיב, טומאת צרעת פ"י הל' ו, ח) רלו להיות הטהרה מן הצרעת בין צרעת אדם בין צרעת (בגד) [בית]י* בעץ ארז ואזוב ושני תולעת ושתי צפרים ומים חיים שנאמר (ויקרא יד, ב) זאת תהיה תורת המצורע ביום טהרתו וגומר: (סה"מ קי, טומאת צרעת פי"א ה"א, פט"ו ה"ח) רלז שיגלח המצורע את כל שערו שנאמר (ויקרא יד, ט) והיה ביום השביעי יגלח וגומר: (סה"מ קיא, טמאת צרעת פי"א ה"א) רלח לעשות בנגעי בגדים כמשפט הכתוב בפרשה שנאמר (ויקרא יג, מז) והבגד (אשר) [כי]יא* יהיה בו נגע צרעת וגו': (סה"מ קב, טומאת צרעת פי"ב ה"א) רלט לעשות בנגעי בתים כמשפט הכתוב בפרשה שנאמר (ויקרא יד, לה) ובא אשר לו הבית והגיד לכהן לאמר כנגע נראה לי בבית וגו': (סה"מ קג, טומאת צרעת פי"ד הל' ד, ה) רמ שיהא הזב טמא ומטמא לאחרים שנאמר (ויקרא טו, ג) וזאת תהיה טומאתו בזובו: (סה"מ קד, מטמאי משכב ומושב פ"א ה"א) רמא שתהא הנדה טמאה ומטמאה לאחרים שנאמר (ויקרא טו, יט) שבעת ימים תהיה בנדתה וכל הנוגע בה יטמא וגו': (סה"מ צט, מטמאי משכב ומושב פ"א ה"א) רמב שתהא הזבה טמאה ומטמאה לאחרים שנאמר (ויקרא טו, כה) כל ימי זוב טומאתה כימי נדתה תהיה טמאה וגו': (סה"מ קו, מטמאי משכב ומושב פ"א ה"א) רמג שתהא היולדת טמאה כנדה שנאמר (ויקרא יב, ב) כימי נדת דותה תטמא: (סה"מ ק, מטמאי משכב ומושב פ"א ה"א) רמד להיות הנבלה טמאה ומטמאה לאחרים שנאמר (ויקרא יא, לט מ) הנוגע בנבלתה יטמא והנושא את נבלתה יכבס בגדיו וגו': (סה"מ צו, שאר אבות הטומאה פ"א ה"א) רמה להיות שמנה שרצים טמאים ומטמאין שנאמר (ויקרא יא, כט) וזה לכם הטמא בשרץ וגומר: (סה"מ צז, שאר אבות הטומאה פ"ד הל' א, ב) רמו להיות אוכלין ומשקין מ[י]טמאין שנאמר (ויקרא יא, לד) מכל האוכל אשר יאכל אשר יבא עליו מים יטמא וכל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא. במצות אלו ביארנו (מצות) [מקצת] הלכות טומאת כלים: (סה"מ צח, טומאת אוכלין פ"א הל' א, ד) רמז שיהא שכבת זרע טמא ומטמא שנאמר (ויקרא טו, טז) ואיש כי תצא ממנו שכבת זרע וגומר: (סה"מ קה, שאר אבות הטומאה פ"ה ה"א) רמח שיטהרו כל הטמאים במים אפילו במי מקוה שנאמר (ויקרא יד, ט) ורחץ את בשרו במים והזב בלבד כתיב בו (ויקרא טו, יג) ורחץ בשרו במים חיים: (סה"מ קט, מקואות פ"א הל' א, ב, ה) נשלמו כל רמ"ח מצות עשה אחרי כן ביארנו חמש מצות מדברי סופרים והם מצות עירובין: (עירובין פ"א ה"ב פ"ו ה"א) מצות אבל: (עי' סה"מ עשה לז, אבל פ"א ה"א וכס"מ) מצות תשעה באב: (תעניות פ"ה ה"ב) מצות מגילה: (מגילה פ"א ה"א) מצות חנוכה: (חנוכה פ"ג ה"ג)


ספר מצוות גדול לאוין רמזי מצוות לא תעשה והא לך הרמזים בעזרת מלך ישראל וגואלו: אלה המצות אשר צוה ה' את משה אל בני ישראל בהר סיני: א לא יהיה לך אלהים אחרים על פני (שמות כ, ג) אסרה [ה]תורה בהם הקיום והשיתוף: (סה"מ א, יסוה"ת פ"א ה"ו) ב לא תחללו את שם קדשי (ויקרא כב, לד). בארנו שם מהו חלול השם והעונש: (סה"מ סג, יסוה"ת פ"ה) ג לא תעשון כן לה' א - להיכם (דברים יב, ד). בארנו שם א[י]סור מחיקת שמות הקדושים [וגניזת שמות קדושה] וא[י]סור נתיצת אבן אחת מן המקדש: (סה"מ סה, יסוה"ת פ"ו ה"ה) ד לא תנסו את ה' [א - להיכם] (דברים ו, טז). בארנו שם מהו נסיון ושמותר לנסות[ו] במעשר: (יראים סי' שסא. ועי' סה"מ סד ויסוה"ת פ"י ה"ה) ה לא תשנא את אחיך בלבבך (ויקרא יט, יז). שם בארנו מצוה זו שמותר לשנוא אדם רשע שאין מקבל תוכחה: (סה"מ שב, דעות פ"ו ה"ה) ו שלא להלבין פני אדם \ב\ [מ]ישראל שנאמר (ויקרא יט, יז) הוכח תוכיח וגומר ולא תשא עליו חטא: (סה"מ שג, דעות פ"ו ה"ח) ז שלא להונות עבד שברח מחוצה לארץ שנאמר (דברים כג, יז) עמך ישב בקרבך וגומר: (סה"מ רנה, עבדים פ"ח הי"א) [ז] ח שלא לענות אלמנה ושלא לענות יתום שנאמר (שמות כב, כא) כל אלמנה ויתום לא תענון. ומי שלבו נוקפו למנות בשני לאוין ימנה שלא להונות עבד שברח מחוצה לארץ לארץ שנאמר (דברים כג, יז) לא תוננו: (סה"מ רנו, דעות פ"ו ה"י) ט שלא לרגל בחברו שנאמר (ויקרא יט, טז) לא תלך רכיל בעמך. שם בארנו הלכות לשון הרע: (סה"מ שא, דעות פ"ז ה"א) י לא תשא שמע שוא (שמות כג, א) אזהרה למקבל לשון הרע, ואזהרה לדיין שלא ישמע דברי בעל דין עד שיבא בעל דין חבירו: (יראים סי' קצב, וע"י סה"מ רפא, סנהדרין פכ"א ה"ז) יא לא תקום (ויקרא יט, יח). בארנו שם מה היא הנקימה: (סה"מ ל"ת דש, דעות פ"ז ה"ז) יב לא תטור (ויקרא יט, יח). בארנו שם מה היא הנטירה: (סה"מ ל"ת שה, דעות פ"ז ה"ח) יג אפילו זקן גדול אסור לפרוש מן התורה שנאמר (דברים ד, ט) ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך וכתיב (שם) השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים [אשר ראו עיניך]: (יראים שנט, ועי' רמב"ם הל' ת"ת פ"א ה"י, וע"ע מנין הרמב"ן סה"מ ב) יד שלא לפנות אחר עבודה זרה לא במחשבה ולא בדבור ולא בראייה שנאמר (דברים ד, יט) ופן תשא עיניך השמימה וראית [את]השמש ואת הירח וגומר, ונאמר (ויקרא יט, ד) אל תפנו אל האלילים, [ונאמר] ופן תדרוש לאלהיהם לאמר איכה יעבדו וגומר (דברים יב, ל) (סה"מ י, ע"ז פ"ב הל' ב, ג) טו שלא לתור אחר מחשבת הלב [ואחר] וראיית העינים שנאמר (במדבר טו, לט) [ו]לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם \וגומר\: (סה"מ מז, ע"ז פ"ב ה"ג) טז שאנו מוזהרים על ברכת השם שנאמר (שמות כב, כז) א - להים לא תקלל, ובלא שום אזהרה הואיל ונאמר בעונש (ויקרא כב, טז) ונוקב שם ה' מות יומת הרי זו מצות לא תעשה. וזה הכלל כל שענש עליו הכתוב כרת או מיתת ב"ד הרי זו [מצות] לא תעשה חוץ ממילה ופסח שהם בכרת והם מצות עשה: (סה"מ ס, ע"ז פ"ב ה"ח) יז נאמר בדברות (שמות כ, ה) ולא תעבדם, אזהרה שלא לעבוד ע"ז בדברים שדרכה לעבוד בהם: (סה"מ ו, ע"ז פ"ג ה"ג) יח נאמר בפרשת משפטים (שמות כג, כד) ולא תעבדם, מקרא \זה\ [יתר] ללמד על המגפף והמנשק לכל עבודה זרה ואפילו שאין דרך עבודתה בכך: (יראים שנא, רמב"ן בהשגה סוף ל"ת ה, רמב"ם ע"ז פ"ג ה"ו) יט שלא להשתחות לשום עבודה זרה אפילו אין דרך עבודתה בכך שנאמר (שמות כ, ה) לא תשתחוה להם: (סה"מ ה, ע"ז פ"ג ה"ג) כ לא תעשה לך פסל וכל תמונה (שמות כ, ד), להזהיר על העושה לעצמו ואף על פי שלא עבדה: (סה"מ ב, ע"ז פ"ג ה"ט) כא ואלהי מסכה לא תעשו (ויקרא יט, ד). להזהיר אף על העושה אותה לגוי: (סה"מ ג, ע"ז פ"ג ה"ט) כב שלא לעשות צורת אדם הבולטת אף לנוי שנא' (שמות כ, כ) לא תעשו אתי אלהי כסף: (סה"מ ד, ע"ז פ"ג הל' י, יא) כג שלא להדיח בני ישראל אחר עבודה זרה שנאמר (שמות כג, יג) ולא ישמע על פיך: (סה"מ טו, ע"ז פ"ד ה"א) כד שלא להנות בממון עיר הנדחת שנאמר (דברים יג, יח) לא ידבק בידך מאומה מן החרם: (סה"מ כד, ע"ז פ"ד ה"ז) כה שלא לבנות עיר הנדחת שנאמר (דברים יג, יז) לא תבנה עוד: (סה"מ כג, ע"ז פ"ד ה"ח) כו שלא להסית אדם מישראל אחר עבודה זרה שנאמר במסית (דברים יג, יב) ולא יוסיפו לעשות [כדבר הרע]. שם בארנו הלכות מסית: (סה"מ טז, ע"ז פ"ה ה"ד וכס"מ) כז שלא לאהוב את המסית שנאמר (דברים יג, ט) לא תאבה לו: (סה"מ יז, ע"ז פ"ה ה"ד) כח שלא לעזרו בשום עזר שנאמר (דברים יג, ט) לא תשמע אליו: (סה"מ יח, ע"ז פ"ה ה"ד) כט שלא להצילו שנאמר (דברים יג, ט) לא תחוס עינך עליו: (סה"מ יט, ע"ז פ"ה ה"ד) ל שלא ילמד המוסת זכות על המסית שנאמר (דברים יג, ט) לא תחמול עליו: (סה"מ כ, ע"ז פ"ה ה"ד) לא אם יודע המוסת חובה שלא \י\ [ל]שתוק ממנה שנאמר (דברים יג, ט) לא תכסה עליו: (סה"מ כא, פ"ה ה"ד) לב שלא להתנבא[ות] בשם עבודה זרה שנאמר (שמות כג, יג) ושם אלהים אחרים לא תזכירו, ובכלל לאו זה שלא יאמר אדם לחברו שמור לי בצד עבודה זרה פלונית: (סה"מ יד, כו, ע"ז פ"ה ה"ו, י) לג שלא לשמוע למתנבא בשם עבודה זרה אפילו נתן אות או מופת שנאמר (דברים יג, ד) לא תשמע אל דברי הנביא ההוא: (סה"מ כח, ע"ז פ"ה ה"ז) לד שלא להתנבא[ות] בשקר שנאמר (דברים יח, כ) ומת הנביא ההוא: (עי' בפנים ובסה"מ כז, ע"ז פ"ה ה"ז) לה שלא לירא מהריגת נביא [ה]שקר שנאמר (דברים יח, כב) (ו)לא תגור ממנו: (סה"מ כט, ע"ז פ"ה ה"ט) לו שלא לשאול באוב שנאמר (דברים יח, יא) לא ימצא בך, [ו]שואל אוב: (סה"מ לו, ע"ז פי"א הי"ד) לז שלא לשאול בידעוני שנאמר (דברים יח, יא) וידעוני: (סה"מ לז, ע"ז פי"א הי"ד) לח שלא לעשות מעשה אוב שנאמר (ויקרא יט, לא) אל תפנו אל האובות: (סה"מ ח, ע"ז פ"ו ה"א) לט שלא לעשות מעשה ידעוני שנאמר (ויקרא יט, לא) ואל הידעונים: (סה"מ ט, ע"ז פ"ו ה"א) מ שלא להעביר מזרעו למולך שנאמר (ויקרא יח, כא) ומזרעך לא תתן להעביר למולך: (סה"מ ז ע"ז פ"ו ה"ג) מא שלא להקים מצבת אבן אחת שנאמר (דברים טז, כב) ולא תקים לך מצבה: (סה"מ יא, ע"ז פ"ו ה"ו, יראים סי' שעו) מב ופסל ומצבה לא תקימו לכם (ויקרא כו, א) ותניא בתורת כהנים (בהר פרק ט) להזהיר בא על המקים פסל אף על פי שלא עבדו ולא עשאו: (יראים שמט) מג שלא ליתן אבן משכית להשתחוות עליה בפישוט ידים ורגלים שנאמר (ויקרא כו, א) ואבן משכית לא תתנו בארצכם להשתחות: (סה"מ יב, ע"ז פ"ו ה"ו) מד שלא ליטע אילן במקדש שנאמר (דברים טז, כא) לא תטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח [וגו'], ואפילו אכסדראות של עץ אסור לעשות במקדש שנאמר כל עץ: (סה"מ יג, ע"ז פ"ו ה"ט) מה שלא ליהנות מעבודה זרה ומכל משמשיה שנאמר (דברים ז, כו) לא תביא תועבה אל ביתיך. ודברים האסורים למכור להם. ואל יעתיק אדם במצוה זו הלכות יין נסך כלל כי אם במצות השמר לך פן תכרות ברית ליושב הארץ וקרא לך ואכלת מזבחו המסודר בעניין איסורי מאכלות (ל"ת קמח): (סה"מ כה, ע"ז פ"ז ה"ב, פ"י ה"ד, ועי' השגת הרמב"ן בסה"מ ל"ת קצד) מו שלא ליהנות מציפוי נעבד שנאמר (דברים ז, כה) לא תחמוד כסף וזהב עליהם ולקחת לך: (סה"מ כב, ע"ז פ"ח ה"ז) מז שלא לכרות ברית לשבעה עממים \בארצינו\ שנאמר (דברים ז, ב) לא תכרות להם ברית: (סה"מ מח, ע"ז פ"י ה"א) מח שלא ליתן חנייה לגוי בקרקע בארץ ישראל שנאמר (דברים ז, ב) לא תחנם, ודרשו \בו\ (ע"ז כ, א) לשון חן וחנייה \וחנם\: (סה"מ נ, ע"ז פ"י ה"א, ד) מט שלא להושיב אחד משבעה עממים בארצינו שנאמר (שמות כג, לג) לא ישבו בארצך פן יחטיאו אותך לי. ולא הוצרך מקרא זה אלא בכנעניים הדרים בחוצה לארץ שלא נצטוינו להורגם: (סה"מ נא, ע"ז פ"י ה"ו) נ שלא ללכת בדרכי האמורי שנאמר (ויקרא כ, כג) ולא תלכו בחוקות הגוי וגומר, ונאמר (ויקרא יח, ג) ובחוקותיהם לא תלכו: (סה"מ ל, ע"ז פי"א ה"א, יראים סי' שיג) נא שלא לנחש שנאמר (ויקרא יט, כו) לא תנחשו: (סה"מ לג, ע"ז פי"א ה"ד) נב שלא לקסום שנאמר (דברים יח, י) לא ימצא בך וגומר וקוסם קסמים: (סה"מ לא, ע"ז פי"א ה"ז) נג שלא לעונן שנאמר (ויקרא יט, כו) לא תעוננו: (סה"מ לב, ע"ז פי"א ה"ט) נד שלא לחב[ו]ר חבר שנאמר (דברים יח, יא) לא ימצא בך וגומר וחובר חבר: (סה"מ לה, ע"ז פי"א ה"י) נה שלא לכשף שנאמר (דברים יח, י) לא ימצא [בך] וגומר ומכשף: (סה"מ לד, פי"א הט"ו) נו שלא לדרוש אל המתים שנאמר (דברים יח, יא) ודורש אל המתים: (סה"מ לח, ע"ז פי"א הי"ג) נז שלא לגלח בתער פאת הראש שנאמר (ויקרא יט, כז) לא תקיפו פאת ראשכם: (סה"מ מג, יראים שלו, ע"ז פי"ב ה"א) נח שלא להשחית פאת הזקן בתער שנאמר (ויקרא יט, כז) לא תשחית פאת זקנך: (סה"מ מד, ע"ז פי"ב ה"ז) נט שלא יהיה כלי גבר על אשה (דברים כב, ה) ושלא תצא אשה בכלי זיין למלחמה: (סה"מ לט, ע"ז פי"ב ה"י) ס לא ילבש גבר שמלת אשה (דברים כב, ה) ושלא יתקן איש בתיקוני אשה: (סה"מ מ, ע"ז פי"ב ה"י) סא שלא יכתוב איש בשריטה בבשרו ויקעקע השריטה בצבע שנאמר (ויקרא יט, כח) וכתובת קעקע לא תתנו בבשרכם [אני ה'] (סה"מ מא, ע"ז פי"ב הי"א) סב שלא ישרוט אדם בבשרו על המת שנאמר (ויקרא יט, כח) ושרט לנפש לא תתנו בבשרכם. ושריטה וגדידה אחת היא: (סה"מ מה, ע"ז פי"ב הי"ב) סג נאמר בישראל (דברים יד, א) לא תשימו קרחה בין עיניכם למת, ובכהנים (ויקרא כא, ה) לא יקרחו קרחה בראשם, ובג"ש קרחה קרחה אנו למדים שלא דבר בכהנים כי אם למת, ולחייב [ב]ישראל על קרחת הראש כבין העינים: (סה"מ קעא, ע"ז פי"ב הט"ו) סד השמר לך פן תשכח את ה' א - להיך (דברים ח, יא). לאו זה \נאמר\ [נראה] אלי במראה לכותבו ויסדתיו אזהרה לגסי הרוח, ואחרי כן מצאתיו (ו)במסכת סוטה (ה, א וע"ש ברש"י): (דעות פ"ב ה"ג, ועי' מניין הרמב"ן בסה"מ ל"ת א) סה וביום השביעי שבת לה' א - להיך לא תעשה כל מלאכה (שמות כ, י). שם בארנו ארבעים אבות מלאכות חסר אחת ותולדותיהן [ו]הא[י]סורין הנוספין עליהם מדברי סופרים: (סה"מ שכ, שבת פ"א ה"א) סו שלא יצא אדם חוץ לתחום בשבת שנאמר (שמות טז, כט) אל יצא איש ממקומו ביום השביעי: (סה"מ שכא, שבת פכ"ז ה"א) סז שלא ישרפו בית דין בשבת מי שנתחייב שריפה שנאמר (שמות לה, ג) לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת, והוא הדין לשאר עונשים: (סה"מ שכב, שבת פכ"ד ה"ז) סח שלא לעשות מלאכה ביום הכפורים שנאמר [בו] (במדבר כט, ז) כל (מלאכת עבודה) [מלאכה] לא תעשו: (סה"מ שכז, שביתת עשור פ"א ה"א) סט שלא לאכול ולשתות ביום הכיפורים שנאמר (ויקרא כג, כט) כי כל הנפש אשר לא תעונה בעצם היום הזה ונכרתה, וכל שיש בו כרת או מיתה הרי זו באזהרת לאו. ובארנו שם הלכות עינוי יום הכיפורים של תורה ושל דבריהם ועניין התקיעה של אחריו: (סה"מ קצו, שביתת עשור פ"א ה"ד) ע שלא לעשות מלאכה בראשון של פסח כמו שכתוב שם (ויקרא כד, ז): (סה"מ שכג, יום טוב פ"א ה"ב) עא שלא לעשות מלאכה בשביעי של פסח כמו שכתוב שם (ויקרא כג, ח): (סה"מ שכד, יום טוב פ"א ה"ב) עב שלא לעשות מלאכה בחג השבועות כמו שכתוב שם (ויקרא כג, כא): (סה"מ שכה, יום טוב פ"א ה"ב) עג שלא לעשות מלאכה בראש השנה כמו שכתוב שם (ויקרא כג, כה): (סה"מ שכו, יום טוב פ"א ה"ב) עד שלא לעשות מלאכה ביום ראשון של חג הסכות כמו שכתוב שם (ויקרא כג, לה): (סה"מ שכח, יום טוב פ"א ה"ב) עה שלא לעשות מלאכה שמיני [של] החג כמו שכתוב שם (ויקרא כג, לו). בארנו שם הלכות יום טוב והלכות חול המועד והלכות איסור מלאכה בערבי שבתות ובערבי ימים טובים מן המנחה ולמעלה: (סה"מ שכט, יום טוב פ"א ה"ב) עו שלא לאכול חמץ בפסח שנאמר (שמות יג, ג) לא יאכל חמץ. [ו]בארנו שם שביום ארבעה עשר מחצות היום ולמעלה יש בו איסור מן התורה אבל אין בו לאו לרבי שמעון, ולרבי יהודה שהלכה כמותו יש בו לאו: (סה"מ קצז, קצט והשגת הרמב"ן, חמץ ומצה פ"א הל' א, ח) עז - עח המניח חמץ \ברשותו\ בפסח עובר [ב] שני לאוין שנאמר (שמות יג, ז) לא יראה לך שאור בכל גבולך ונאמר (שמות יב, יט) שאור לא ימצא בבתיכם, ואיסור חמץ עצמו והשאור שבו מחמיצים אחד הוא שנאמר (שם יג, ז) ולא יראה לך חמץ: (סה"מ ר רא, חמץ ומצה פ"א ה"ב) עט שלא לאכול דבר שיש בו תערובת חמץ שנאמר (שמות יב, כ) כל מחמצת לא תאכלו. בארנו במצות אלו הלכות חמץ ותערובתו והגעלת הכלים הבלועים מחמץ: (סה"מ קצח, חמץ ומצה פ"א ה"ו) ואלה הן לאוין מסדר נשים פ לא יהיה קדש מבני ישראל ולא תהיה קדשה מבנות ישראל (דברים כג, יח), פירש אונקלוס שלא ישא [איש] ישראל שפחה ולא תינשא בת ישראל לעבד ועניין לאו אחד הוא. ובארנו שם מי קרוי עבד ומי קרוי שפחה: (יראים לד, סה"מ שנה והשגת הרמב"ן, אישות פ"א ה"ד, איסו"ב פי"ב הי"ג) פא שארה כסותה ועונתה לא יגרע (שמות כא, י). בארנו שם דין המזונות והכסות והעונה, ודין שחייב אדם במזונות בניו הקטנים, ודין לוותה ואכלה, ודין מניעת קרובים מלבא לבית, והרחקת פריצים, ודין לאיזה מקום אדם יכול להוציא \את\ אשתו ממקומה, ודין הבנות בעישור נכסים, ודין האלמנות, ודין מציאת האשה ומעשה ידיה, ודין אשה המניקה, ודין גרושה המניקה והבן ישאר \עם\ [אצל] אמו עד שש [שנים] והבת לעולם, ודין נכסים שיזכה בהן הבעל כשיכנוס, ודין אשה מברחת \ואין\ [ודין] איש מבריח, ודין נותן מתנה לאשתו, ודין קבל פקדונות מן הנשים ומן הקטנים: (יראים קיז, סה"מ רסב, אישות פי"ד הל' ז) פב שלא יחזיר אדם גרושתו אחר שנשאת לאחר או נתארסה לאחר שנאמר (דברים כד, ד) והלכה והיתה לאיש אחר לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה. ושם בארנו דין יצא קול שנתקדשה לאחר ובא אחר וקדשה, ודין יצא קול של פסול על הגט: (סה"מ שנו, גירושין פי"א הי"ב) פג שלא תנשא יבמה לאיש זר עד שתסיר רשות היבם מעליה שנאמר (דברים כה, ה) לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר: (סה"מ שנז, יבום וחליצה פ"ב הי"ח) פד שלא יגרש האונס את אנוסתו שנאמר (דברים כב, כט) לא יוכל (ל)שלחה כל ימיו: (סה"מ שנח, נערה בתולה פ"א הל' ג) פה אל תחלל בתך להזנותה (ויקרא יט, כט), תניא (בספרי) [בספרא] (קדושים פרק ז ה"ב) ובפרק הנשרפין (סנהדרין עו, א) זה המוסר בתו שלא לשם אישות. ובדרך רמז אמרו \שם\ בתלמוד זה המשיא בתו לזקן: (יראים רצד, סה"מ שנה, נערה בתולה פ"ב הל' יז) פו שלא יגרש מוציא שם רע את אשתו שנאמר (דברים כב, יט) לא יוכל לשלחה כל ימיו: (סה"מ שנט, נערה בתולה פ"ג הל' ד) פז - פח הזהירה תורה על מנחת קנאות שנאמר (במדבר ה, טו) לא יצוק עליה שמן ולא יתן עליה לבונה: (סה"מ קב קג, סוטה פ"ג הל' יג) פט שלא לגלות ערות האב עצמו יתירה על אזהרה של משכב זכור שנאמר (ויקרא יח, ז) ערות אביך לא תגלה: (סה"מ שנא, שגגות פ"ד הל' א) צ שלא לגלות ערות אחי האב עצמו יתירה על אזהרה של משכב זכור שנאמר (ויקרא יח, יד) ערות אחי אביך לא תגלה: (סה"מ שנב, שגגות פ"ד הל' א) צא שלא לגלות ערות אשת האב שנאמר (ויקרא יח, ח) ערות אשת אביך לא תגלה, אף לאחר מיתת האב: (סה"מ שלב, איסורי ביאה פ"א הל' ד, פ"ב הל' א) צב שלא לגלות ערות אמו אפילו היא אנוסת אביו שנאמר (ויקרא יח, ז) ערות אמך לא תגלה: (סה"מ של, איסורי ביאה פ"א הל' ד) צג שלא לגלות ערות אשת הבן שנאמר (ויקרא יח, טו) ערות כלתך לא תגלה: (סה"מ שמג, איסורי ביאה פ"א הל' ד) צד [שלא לשכב עם זכר שנאמר] (ויקרא יח, כד) ואת זכר לא תשכב משכבי אשה: (סה"מ שנ, איסורי ביאה פ"א הל' יד) צה ובכל בהמה לא תתן שכבתך (ויקרא יח, כג): (סה"מ שמח, איסורי ביאה פ"א הל' טז) צו ואשה לא תעמוד לפני בהמה לרבעה (ויקרא יח, כג): (סה"מ שמט, איסורי ביאה פ"א הל' יז) צז ואל אשת עמיתך לא תתן שכבתך לזרע לטמאה בה (ויקרא יח, כ), ונאמר לא תנאף (שמות כ, יג) ואין ניאוף אלא באשת איש שנא' (ויקרא כ, י) מות יומת הנואף והנואפת. ובלאוין אלו \נאמר אילו\ נערה המאורסה בסקילה ואשת איש בחנק ובת כהן בשרפה: (סה"מ שמז, איסורי ביאה פ"א הל' ו) צח שלא לגלות ערות בת הבן שנאמר (ויקרא יח, י) ערות בת בנך לא תגלה: (סה"מ שלד, איסורי ביאה פ"א הל' ה) צט שלא לגלות ערות בת הבת שנאמר (ויקרא יח, י) ערות בת בתך לא תגלה: (סה"מ שלה, איסורי ביאה פ"א הל' ה) ק שלא לגלות ערות הבת, ורבותינו למדוה (סנהדרין עו, א) \יש מהן בקל וחומר ויש\ מהן בגזרה שוה: (סה"מ שלו, איסורי ביאה פ"א הל' ה) קא שלא לגלות ערות אשה ובתה שנאמר (ויקרא יח, יז) ערות אשה ובתה לא תגלה: (סה"מ שלז, איסורי ביאה פ"א הל' ה) קב שלא לגלות ערות אשה ובת בנה שנאמר (ויקרא יח, יז) את בת בנה: (סה"מ שלח, איסורי ביאה פ"א הל' ה) קג שלא לגלות ערות אשה ובת בתה שנאמר (ויקרא יח, יז) ואת בת בתה: (סה"מ שלט, איסורי ביאה פ"א הל' ה) קד שלא לגלות ערות אחותו מנשואת אביו שנאמר (ויקרא יח, יא) ערות בת אשת אביך מולדת אביך אחותך היא לא תגלה ערותה: (סה"מ שלג, איסורי ביאה פ"ב הל' ג) קה שלא לגלות ערות אחותו [ו]אפילו היא מאנוסת אביו שנאמר (ויקרא יח, ט) [ערות] אחותך בת אביך או בת אמך מולדת בית או מולדת חוץ לא תגלה ערותה: (סה"מ שלא, איסורי ביאה פ"ב הל' ב, ד) קו [שלא לגלות ערות אחות אביו שנאמר] (ויקרא יח, יב) ערות אחות אביך לא תגלה: (סה"מ שמא, איסורי ביאה פ"ב הל' ה) קז [שלא לגלות ערות אחות אמו שנאמר] (ויקרא יח, יג) ערות אחות אמך לא תגלה: (סה"מ שמ, איסורי ביאה פ"ב הל' ה) קח ואשה אל אחותה לא תקח לצרור לגלות ערותה עליה בחייה (ויקרא יח, יח): (סה"מ שמה, איסורי ביאה הל' ט) קט ערות אשת אחיך לא תגלה (ויקרא יח, טז) בא להזהיר אף לאחר מיתת אחיו. בארנו שם מה [יש] בין כרת לערירי: (סה"מ שמד, איסורי ביאה פ"ב הל' א) קי שלא לגלות ערות אחי אביך אף לאחר מיתת דודו שנאמר (ויקרא יח, יד) ערות אחי אביך לא תגלה ואל אשתו לא תקרב דודתך היא. בארנו שם כל השניות לעריות האסורות מדבריהם, וכן קרובת זקוקתו \וכן\ [ו]קרובת חלוצתו, והנטען על האשה אסור בקרובותיה, הכל מדבריהם: (סה"מ שמב, איסורי ביאה פ"ב הל' א) קיא ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב לגלות ערותה (ויקרא יח, יט). בארנו שם הלכות נדה וטומאתה לבעלה וטהרתה: (סה"מ שמו, איסורי ביאה פ"ד הל' א, ב) קיב בשבעה עממים כתוב (דברים ז, ג) לא תתחתן בם ומפרש בפרק הערל (יבמות עו, א) אף כשיתגיירו יעבור משעת הקידושין, אבל בגיותן אין בהם שום תפיסת קידושין, אבל משאר אומות מותר להתחתן רק בגר עמוני ומואבי [אסור]. בארנו שם א[י]סור הבא על הגויה: (יראים כז, סה"מ נב, איסו"ב פי"ב הל' א) קיג שלא ישא עמוני בת ישראל שנאמר (דברים כג, ד) לא יבא עמוני: (סה"מ נג, איסו"ב פי"ב הל' יח) קיד שלא ישא מואבי בת ישראל שנאמר (דברים כג, ד) ומואבי: (סה"מ נג, איסו"ב פי"ב הל' יח) קטו שלא להרחיק זרע עשו מן הקהל אלא עד ג' דורות שנאמר (דברים כג, ח) לא תתעב אדומי: (סה"מ נד, איסו"ב פי"ב הל' יט) קטז שלא להרחיק מצרי מלבא בקהל אלא עד ג' דורות שנאמר (דברים כג, ח) לא תתעב מצרי. שם בארנו עניין כל הגרים והיאך מ(ת)גיירים אותם: (סה"מ נה, איסו"ב פי"ב הל' יט) קיז שלא ישא ממזר בת ישראל שנאמר (דברים כג, ג) לא יבא ממזר בקהל ה'. בארנו שם באיזה דבר יחשב ממזר: (סה"מ שנד, איסו"ב פט"ו הל' א) קיח מי שנפצעו בצים שלו לא ישא \בת ישראל\ [ישראלית] שנאמר (דברים כג, ב) לא יבא פצוע דכא בקהל ה': (סה"מ שם, איסו"ב פט"ז הל' א) קיט מי שנכרת הגיד שלו עד שלא נשתייר מן העטרה כלום לא ישא ישראלית שנאמר (דברים כג, ב) וכרות שפכה: (סה"מ שם, איסו"ב פט"ז הל' א) קכ שלא יסרס אדם זכר מאחד מכל המינים לא אדם ולא בהמה ולא עוף שנאמר (ויקרא כב, כד) ובארצכם לא תעשו: (סה"מ שסא, איסו"ב פט"ז הל' י) קכא שלא ישא כהן זונה שנאמר (ויקרא כא, ז) אשה זונה לא יקחו. בארנו שם מה היא זונה ודין אשת כהן שנאנסה: (סה"מ קנח, איסו"ב פי"ז הל' א) קכב שלא ישא כהן חללה שנאמר (ויקרא כא, ז) וחללה לא יקחו. ושם בארנו דין חללה: (סה"מ קנט, איסו"ב פי"ז הל' א) קכג שלא ישא כהן גרושה שנאמר (ויקרא כא, ז) ואשה גרושה מאישה לא יקחו: (סה"מ קס, איסו"ב פי"ז הל' א) קכד שלא ישא כהן גדול אלמנה שנאמר (ויקרא כא, יד) אלמנה וגרושה וחללה זונה [את אלה לא יקח]: (סה"מ קסא, איסו"ב פי"ז הל' א) קכה שלא יבעול כהן [גדול] אלמנה אפילו בלא קידושין מפני שמחללה [בביאתו] שנאמר (ויקרא כא, טו) לא יחלל זרעו בעמיו, הרי הוא מוזהר שלא לחלל זרעו [בעמיו], עניין הכתוב שלא יחלל כשרים לא \את\ האשה ולא \את\ זרעו. בארנו שם כי העראה כגמר ביאה בכל העריות חוץ משפחה חרופה: (סה"מ קסב, איסו"ב פי"ז הל' ג) קכו שלא ל[י]קרב לעריות בדברים המביאין לידי גילוי ערוה כגון חיבוק ונישוק שנאמר (ויקרא יח, ו) אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערו(ת)ה, בקריבה המביא לידי גילוי ערוה הכתוב מדבר. בארנו שם דין ייחוד, ודין נשים [ה]מסוללות, ודין השחתת זרע, והיאך יתנהג אדם עם אשתו במטה, ודין מגרש אשתו האיך יתנהג עמה, ודין במי ראוי לידבק: (סה"מ שנג, איסו"ב פכ"א הל' א) אלו הן לאוין של איסורי מאכלות קכז שלא לאכול בהמה טמאה שנאמר (ויקרא יא, ד) את זה לא תאכלו: (סה"מ קעב, מאכ"א פ"ב ה"א ב) קכח שלא לאכול עוף טמא שנאמר (ויקרא יא, יג) את אלה תשקצו מן העוף לא יאכלו: (סה"מ קעד, מאכ"א פ"ב ה"ד) קכט שלא לאכול דג טמא שנאמר (ויקרא יא, יא) מבשרם לא תאכלו: (סה"מ קעג, מאכ"א פ"ב ה"ד) קל שלא לאכול חגב טמא שנאמר (דברים יד, יט) כל שרץ העוף טמא הוא לא יאכל: (סה"מ קעה, מאכ"א פ"ב ה"ה) קלא שלא לאכול שרץ הארץ שנאמר (ויקרא יא, מא) וכל השרץ השורץ [על הארץ לא יאכל]: (סה"מ קעו, מאכ"א פ"ב ה"ו) קלב שלא לאכול שרץ המים שנאמר (דברים יד, ט) וכל אשר אין לו סנפיר וקשקשת לא תאכלו. בארנו שם דין תולעים הנמצאים בפירות או בבשר או בכלי[ם], ודין שרביטי פולין שיש בו תולעת או ביצה אסורה שנתבשלה עם אחרות, ודין סימני בצים וסימני עוברי דגים, ודין ביצת נבלה וטריפה וחלבן וחלב בהמה וחלב האדם ועד כמה תינוק יונק, ודין דבש דבורים, ובכלל \זה\ בהמה טמאה השסועה אפילו נולדה מבהמה טהורה: (יראים סי' עא, סה"מ סי' קעט, מאכ"א פ"ב הי"ב) קלג שלא לאכול מבהמה שמתה מאליה שנאמר (דברים יד, כא) לא תאכלו כל נבלה. ובכלל \לאו\ זה בהמה שנולדה עד ליל שמיני: (סה"מ קפ, מאכ"א פ"ד ה"א) קלד שלא לאכול טרפה שנאמר (שמות כב, ל) ובשר בשדה טרפה לא תאכלו. בארנו שם ע[י]קר הטרפה האמורה בתורה שטרפה ארי או דוב [או זאב] ונוטה למות, וכשם שבנבילה אין חילוק באיזה עניין שנתנבלה כך אין חילוק בטרפה באיזה עניין שנטרפה ונוטה למות, כגון על ידי (נבילה) [נפילה] וטרפות הריאה ושאר טרפיות שבארנו שם בספר מצות עשה (סג) אצל הלכות שחיטה. ועוד בארנו שם עם לאו זה דין שוחט בהמה מסוכנת, ודין קיבות נבלות וטרפות: (סה"מ קפא, מאכ"א פ"ד ה"ו) קלה שור הנסקל לא יאכל \את\ בשרו (שמות כא, כח): (סה"מ קפח, מאכ"א פ"ד הכ"ב) קלו שלא לאכול אבר מן החי שנאמר (דברים יב, כג) לא תאכל הנפש עם הבשר. שם בארנו דין עובר הנמצא בבהמה לעניין חלבו וגידו ודמו: (סה"מ קפב, מאכ"א פ"ה ה"א) קלז וכל דם לא תאכלו (ויקרא ז, כו). שם בארנו \כל\ [דין] איסור דם \וכל\ [ו]ענייני מליחה ודין סכין הבלוע מאיסור: (סה"מ קפד, מאכ"א פ"ו ה"א) קלח כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו (ויקרא ז, כג). שם בארנו כל דין חלב ומין במינו וטעם כעיקר: (סה"מ קפה, מאכ"א פ"ז ה"א) קלט לא יאכלו בני ישראל [את] גיד הנשה (בראשית לב, לג). שם בארנו דין גיד הנשה וניקורו ומהו קרוי בריה: (סה"מ קפג, מאכ"א פ"ח ה"א) קמ - קמא לא תבשל גדי בחלב אמו שלשה פעמים (שמות כג, יט, שם לד, כו, דברים יד, כא) ותנא דבי רבי ישמעאל אחד לאיסור אכילה ואחד לאיסור הנאה ואחד לאיסור בישול. ובכל מקום איסור הנאה ואיסור אכילה [עניין] לאו אחד הם ולא נמנה בחשבון כי אם שני לאוין. ובארנו שם כל עניני [איסור] בשר בחלב, ודין חתיכה עצמה נעשית נבלה, ודין כחל, ודין כף חולבת בתבשיל של בשר או להפך, ודין דברים האסורים שנתערבו, ודין כל דבר שאיסורו מן התורה אסור לעשות בו סחורה, ודין גבינות שנעשו מבהמה טרפה: (סה"מ קפו קפז, מאכ"א פ"ט ה"א) קמב שלא לאכול [מ]פת מתבואה חדשה קודם הפסח שנאמר (ויקרא כג, יד) ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה: (סה"מ קפט, מאכ"א פ"י ה"ב ג) קמג שלא לאכול קלי מן החדש שנאמר (ויקרא כג, יד) וקלי: (סה"מ קצ, מאכ"א פ"י ה"ב ג) קמד שלא לאכול כרמל מתבואה חדשה שנאמר (ויקרא כג, יד) וכרמל: (סה"מ קצא, מאכ"א פ"י ה"ב ג) קמה שלא לאכול כלאי הכרם שנאמר (דברים כב, ט) פן תקדש המלאה. ותניא (ספרי כי תצא פסקא כ וע"ש) נאמר כאן קדש ונאמר להלן (ויקרא כב, י) וכל זר לא יאכל קדש מה להלן איסור אכילה והנאה אף כאן איסור אכילה והנאה: (סה"מ קצג, יראים סי' עו, מאכ"א פ"י ה"ו) קמו שלא לאכול ערלה שנאמר (ויקרא יט, כג) ערלים לא יאכל. שם בארנו דין ערלה בארץ ובחוצה לארץ, [דין נטע רבעי] ודין פדיון נטע רבעי: (סה"מ קצב, מאכ"א פ"י ה"ט) קמז שלא לאכול טבל, והטבל הוא דבר שחייב בתרומות ומעשרות ולא הוציאו ממנו תרומה שנאמר (ויקרא כב, טו) ולא יחללו את קדשי בני ישראל אשר ירימו לה', בעתידים ליתרם הכתוב מדבר. וענין הכתוב לא ינהגו בו מנהג חולין בשלא הורמו קדשים העתידים ליתרם מהם: (סה"מ קנג, מאכ"א פ"י הי"ט) קמח שלא לאכול תקרובת עבודה זרה ולא לשתות יין נס(י)כם שנאמר (שמות לד, יב) השמר לך פן תכרות ברית ליושב הארץ וזבחו לאלהיהם וקרא לך ואכלת מזבחו. בכלל \לאו\ זה יין שנתנסך לעבודה זרה שהוא עיקר שמחתם בזבח. וכאן ראוי להעתיק הלכות יין נסך. וכללתי במצוה זו הלכות גיעולי גויים ובישוליהן, ודין קטן אוכל נבילות, ושלא לשתות בכלים מאוסים: (סה"מ קצד והשגת הרמב"ן, יראים סי' קא, מאכ"א פי"א הל' א) קמט ושור או שה אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד (ויקרא כב, כח): (סה"מ קא, שחיטה פי"ב ה"א) קנ לא תקח האם אל הבנים (דברים כב, ו): (סה"מ שו, שחיטה פי"ג ה"א) קנא לא תעשו עול במשפט במדה (ו)במשקל ובמשורה (ויקרא יט, לה) במשפט המדות רוצה לומר: (סה"מ רעא, גניבה פ"ז ה"א) קנב שלא ישהא אדם בביתו [שום] מדה חסרה או משקל חסר, שנאמר (דברים כה, יג יד) לא יהיה בכיסך אבן ואבן גדולה וקטנה, לא יהיה בביתך איפה ואיפה וגומר: (סה"מ רעב, גניבה פ"ז ה"ג) קנג שלא להשיג גבול רעך שנאמר (דברים יט, ד) לא תשיג גבול רעך: (סה"מ רמו, גניבה פ"ז הי"א) קנד שלא לגנוב נפש מישראל שנאמר (שמות כ, יג) לא תגנוב: (סה"מ רמד, גניבה פ"א ה"א) קנה שלא לגנוב ממון שנאמר (ויקרא יט, יא) לא תגנובו: (סה"מ רמד, גניבה פ"א ה"א) קנו מי שבא לידו ממון הבעלים ברצונם שלא לעכבו שנאמר (ויקרא יט, יג) לא תעשוק את רעך: (סה"מ רמז, גזילה ואבידה פ"א ה"ד) קנז ולא תגזול (ויקרא יט, יג). ולפי [מה] שאמר רבא בפרק המקבל (ב"מ קיא, א) שעשק וגזל הכל אחד, נמנה [הא] דגרסינן בפרק חלק (סנהדרין קי, א) אמר רב(א) כל המחזיק במחלוקת עובר בלאו שנאמר (במדבר יז, ה) [ו]לא יהיה כקורח וכעדתו: (סה"מ רמה, גזילה ואבידה פ"א ה"א, ועי' יראים סי' שנז והשגת הרמב"ן בשורש השלישי ובהשלמת הלאוין וח"ח פתיחה לאוין יב) קנח לא תחמוד (שמות כ, יד) [כתוב שם (דברים ה, יח) עוד לא תתאוה והכל אחד]: (סה"מ רסה, רסו, יראים סי' קטו, גזילה ואבידה פ"א ה"ט י) קנט כתוב בהשבת אבידה (דברים כב, ג) לא תוכל להתעלם: (סה"מ רסט, גזילה ואבידה פי"א ה"א ב) קס לא תרצח (שמות כ, יג). שם בארנו דין הבא במחתרת: (סה"מ רפט, רוצח ושמירת נפש פ"א ה"א) קסא לא תקחו כפר לנפש רוצח (במדבר לה, לא): (הס"מ רצה, רוצח ושמירת נפש פ"א ה"ד) קסב שלא ליקח כופר להציל מגלות שנאמר (במדבר לה, לב) לא תקחו כופר (לנפש רוצח) לנוס אל עיר מקלטו: (סה"מ רצו, רוצח ושמירת נפש פ"ה ה"א) קסג רוצח שהרג בזדון אין ממיתין אותו עד שידונו אותו בית דין שנאמר (במדבר לה, יב) ולא ימות הרוצח עד עומדו לפני העדה למשפט: (סה"מ רצב, רוצח ושמירת נפש פ"א ה"ה) קסד שלא לחוס על הרודף שנאמר (דברים כה, יב) וקצותה את כפה (ו)לא תחוס עינך: (סה"מ רצג, רוצח ושמירת נפש פ"א ה"ז ח) קסה לא תעמוד על דם רעך (ויקרא יט, טז): (סה"מ רצז, רוצח ושמירת נפש פ"א הי"ד) קסו שלא לעבוד ולזרוע בנחל איתן שנאמר (דברים כא, ד) אשר לא יעבד ולא יזרע: (סה"מ שט, רוצח ושמירת נפש פ"י הל' ט) קסז שלא להניח מכשול שנאמר (דברים כב, ח) לא תשים דמים בביתך: (סה"מ רצח, רוצח ושמירת נפש פי"א ה"ג, ד) קסח שלא להכשיל \תם\ [עור] בדרך שנאמר (ויקרא יט, יד) לפני עור לא תתן מכשול: (סה"מ רצט, רוצח ושמירת נפש פי"ב הל' יד) קסט שלא נוכל להתעלם מלעזור כאשר יראה בהמת חברו הטעונה נופלת שנאמר (דברים כב, ד) לא תראה חמור אחיך או שורו נופלים בדרך והתעלמת: (סה"מ רע, רוצח ושמירת נפש פי"ג ה"ב) קע וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך אל תונו איש את אחיו (ויקרא כה, יד) ותניא בתורת כהנים (בהר פרשתא ג ה"ד) באונאת ממון הכתוב מדבר. שם בארנו דיני אונאה ודין מוכר ואירע אונס במכר: (סה"מ רנ, מכירה פי"ב ה"א) קעא ולא תונו איש את עמיתו (ויקרא כה, יז) תניא בתורת כהנים (בהר פרשתא ג ה"ד) באונאת דברים הכתוב מדבר: (סה"מ רנא, מכירה פי"ד הי"ב) קעב וגר לא (תונו) [תונה] (שמות כב, כ): (סה"מ רנב, מכירה פי"ד הט"ו) קעג ולא תלחצנו (שמות כב, כ): (יראים סי' קפא, סה"מ רנג, מכירה פי"ד הט"ו) קעד שלא לעבוד בעבד עברי בפרך שנאמר (ויקרא כה, מו) ובאחיכם בני ישראל איש באחיו לא תרדה בו בפרך: (סה"מ רנט, עבדים פ"א ה"ו) קעה שלא למכור עבד עברי בהכרזה שנאמר (ויקרא כה, מב) לא ימכרו ממכרת עבד (סה"מ רנח, עבדים פ"א ה"ה) קעו שלא יעבוד בעבד עברי עבודה של גנאי שנאמר (ויקרא כה, לט) לא תעבוד בו עבודת עבד: (סה"מ רנז, עבדים פ"א ה"ז) קעז שלא נניח לעבד עברי הנמכר לגוי שירדנו בפרך שנאמר (ויקרא כה, נג) לא ירדנו בפרך לעיניך: (סה"מ רס, עבדים פ"א ה"ו) קעח שלא ישלח עבדו ריקם בצאתו מאתו שנאמר (דברים טו, יג) (ו)לא תשלחנו ריקם: (סה"מ רלג, עבדים פ"ג הי"ד) קעט שלא ימכור אדם בתו לשפחה אחר שפחות שנאמר (שמות כא, ח) לעם נכרי לא ימשול למכרה בבגדו בה: (סה"מ רסא, עבדים פ"ד ה"י) קפ לא תסגיר עבד אל אדניו (דרים כג, טז), בעבד שברח מחוצה לארץ הכתוב מדבר: (סה"מ רנד, עבדים פ"ח ה"י) קפא שלא לאחר פעולת שכיר שנאמר (ויקרא יט, יג) לא תלין פעולת שכיר [אתך עד בוקר]: (סה"מ רלח, שכירות פי"א ה"ב) קפב שלא יקח השכיר יותר מאכילתו שנאמר (דברים כג, כה) ואל כליך לא תתן: (סה"מ רסח, שכירות פי"ב ה"ג) קפג שלא יקצור הפועל בדבר שדרכו לקצור ולא \לבצור\ [יבצור] בדבר שדרכו לבצור לצורך אכילתו שנאמר (דברים כג, כו) וקטפת מלילות בידך וחרמש לא תניף על קמת רעך: (יראים סי' ריד, סה"מ רסז, שכירות פי"ב ה"ג) קפד שלא לחסום בהמה בשעת מלאכה בדבר שאוכלת ממנו ונהנית שנאמר (דברים כה, ד) לא תחסום שור בדישו: (סה"מ ריט, שכירות פי"ג ה"ב) קפה אם כסף תלוה את עמי את העני עמך לא תהיה לו כנושה (שמות כב, כד): (סה"מ רלד, מלוה ולוה פ"א ה"ב) קפו כי תשה ברעך משאת מאומה לא תבא אל ביתו לעבוט עבוטו (דברים כד, י): (סה"מ רלט, יראים סי' קלב, מלוה ולוה פ"ג ה"ד) קפז שלא יאחר המשכון מבעליו העני בעת שהוא צריך לו שנאמר (דברים כד, יב) ואם איש עני הוא לא תשכב בעבוטו: (סה"מ רמ, מלוה ולוה פ"ג ה"ה) קפח לא תחבול בגד אלמנה (דברים כד, יז): (סה"מ רמא, מלוה ולוה פ"ג ה"א) קפט - קצ לא יחבול רחים ורכב (דברים כד, ו), בפרק המקבל (ב"מ קטו, א) מפרש שחייב על הרחים בפני עצמו ועל הרכב בפני עצמו לפיכך נמנין בב' לאוין: (סה"מ רמב, מלוה ולוה פ"ג ה"ב ג) קצא שלא להלוות בריבית לישראל שנאמר (ויקרא כה, לז) את כספך לא תתן לו בנשך: (סה"מ רלה, מלוה ולוה פ"ד ה"א) קצב שלא ללות בריבית מישראל שנאמר (דברים כג, כ) לא תשיך לאחיך נשך כסף, אזהרה ללוה שלא ינשך למלוה: (סה"מ רלו, מלוה ולוה פ"ד ה"ב) קצג שלא להשית יד בין לוה למלוה בריבית לא להיות \לא\ ערב ולא [להיות] עד ולא לכתוב שטר ביניהם שנאמר (שמות כב, כד) לא תשימון עליו נשך. במצות אלו בארנו דיני הריבית: (סה"מ רלז, מלוה ולוה פ"ד ה"ב) קצד שלא למנות בדיינין איש שאין בקי בדינין שנאמר (דברים ג, יז) לא תכירו פנים במשפט: (סה"מ רפד, סנהדרין פ"ג ה"ח) קצה שלא לנטות אחרי רבים בדיני נפשות אם רבו המחייבין \יותר\ על המזכין באיש אחד עד שיהיו שנים שנאמר (שמות כג, ב) לא תהיה אחרי רבים לרעות: (סה"מ רפב, סנהדרין פ"ח ה"א) קצו אם ידבר מופלא שבדיינין בדיני נפשות אסור לנטות מדבריו שנאמר (שמות כג, ב) לא תענה על ר[י]ב לנטות רב כתיב [בקרא] לפיכך מתחילין בדיני נפשות \מן הקטנים\ [מקטנים] שבסנהדרין: (יראים קפד, סה"מ רפג, סנהדרין פ"י הל' א, ב, ו) קצז שלא ילין הצלוב על העץ שנאמר (דברים כא, כג) לא תלין נבלתו [על העץ]: (סה"מ סו, סנהדרין פט"ו ה"ז) קצח מכשפה לא תחיה (שמות כג, יז) הוא הדין למכשף אלא שדבר הכתוב בהווה (סה"מ שי, סנהדרין פי"ג ה"ג) קצט שלא להוסיף במלקות המחוייב שנאמר (דברים כה, ג) לא יוסיף פן יוסיף. שם בארנו דין מכה חברו: (סה"מ ש, סנהדרין פט"ו הי"ב) ר שלא להרוג הרוצח אפילו [אם ראו שיש] חרב בידו ודם מטפטף והרוג מפרפר עד שיראו שני העדים גופו של דבר שנאמר (שמות כג, ז) ונקי וצדיק אל תהרוג. מכאן למדו רבותינו (סנהדרין לג, ב) שמחזירין לזכות ואין מחזירין לחובה: (סה"מ רצ, יראים קפז, סנהדרין פ"כ ה"א, פ"י ה"ט) רא שלא לענוש האנוסה שנאמר (דברים כב, כו) ולנערה לא תעשה דבר: (סה"מ רצד, סנהדרין פ"כ ה"ב) רב שלא לחוס על הרוצח שנאמר (דברים יט, יג) ולא תחוס עינך עליו ובערת דם הנקי: (סה"מ רעט, סנהדרין פ"כ ה"ד) רג שלא לרחם על העני בדין שנאמר (שמות כג, ג) ודל לא תהדר בריבו ונאמר (ויקרא יט, טז) לא תשא פני דל: (סה"מ רעז, יראים קפה קצ) רד שלא לכבד פני גדול בדין שנאמר (ויקרא יט טו) לא תהדר פני גדול: (סה"מ רעה, סנהדרין פ"כ ה"ד) רה לא תעשו עול במשפט (ויקרא יט, טו) ונאמר (דברים טז, יט) לא תטה משפט: (סה"מ רעג, סנהדרין פ"כ הל' ו, יב) רו לא תטה משפט גר יתום (דברים כד, יז): (סה"מ רפ, סנהדרין פ"כ הי"ב) רז שלא ירא הדיין מאדם \בדין\ שנאמר (דברים א, יז) לא תגורו מפני איש: (ה"מ רעו, סנהדרין פכ"ב ה"א) רח לא תקח שוחד (דברים טז, יט). שם בארנו עניין הדיינין שיכולין לגדור פרץ לפי שעה שלא כדין. ודין הזמנת בית דין ונדוי והזמנה שלהם: (סה"מ רעד, סנהדרין פכ"ג ה"א) רט - רי שלא לקלל לא דיין ולא נשיא או ראש או מלך שנאמר (שמות כב, כז) א - להים לא תקלל ונשיא בעמך לא תאור (סה"מ שטו שטז, סנהדרין פכ"ו ה"א) ריא שלא לקלל אחד מישראל שנאמר (ויקרא יט, יד) לא תקלל חרש: (סה"מ שיז, סנהדרין פכ"ו ה"א) ריב שלא לקלל את עצמו שנאמר (דברים ד, ט) השמר לך ושמור נפשך מאד: (יראים קפט, סנהדרין פכ"ו ה"ג) ריג לא יקום עד אחד באיש (דברים יט, טו): (יראים רה, סה"מ רפח, עדות פ"ה ה"א) ריד שלא יעיד רשע שנאמר (שמות כ"ג, א) אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס. שם בארנו כל הפסולים להעיד לבד פסול קרובים: (סה"מ רפו, עדות פ"ו ה"א) רטו שלא יעיד קרוב שנאמר (דברים כד, טז) לא יומתו אבות על בנים, בעדות בנים, הוא הדין לקרובים אחרים שם בארנו כל הפסולים להעיד מחמת קרובים: (סה"מ רפז, עדות פי"ג ה"א) רטז לא תענה ברעך עד שקר (שמות כ, כג), במעיד בבית דין הכתוב מדבר: (סה"מ רפה, יראים קעח, עדות פי"ז ה"א) ריז שלא להמרות על פי בית דין הגדול שנאמר (דברים יז, יא) לא תסור מכל הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל שם בארנו דין זקן ממרא: (סה"מ שיב, יראים שצח, ממרים פ"א ה"ב) ריח שלא לקלל אביו ואמו שנאמר (שמות כא, יז) מקלל אביו ואמו מות יומת: (סה"מ שיח, ממרים פ"ה הל' א, ג) ריט שלא להכות אביו ואמו שנאמר (שמות כא, טו) ומכה אביו ואמו מות יומת, וכבר בארנו (בל"ת טז) שזה הכלל כל שיש בו כרת או מיתה הרי זו מצות לא תעשה וחוץ מפסח ומילה ולפיכך נחשבין אילו שני לאוין במנין אף על פי שאזהרה שלהם יצאת מכלל לאוין שנמנו כבר הואיל ואין באותן שני לאוין שנמנו כבר עונש כרת ומיתה. עניין זה צריך לומר במברך את השם: (סה"מ שיט, ממרים פ"ה הל' ה, ח) רכ לא תאכלו על הדם (ויקרא יט, טו) אזהרה לבן סורר ומורה שאכילתו מביאתו לידי מיתת בית דין, ועוד אזהרות דרשינן (סנהדרין כג, א) ממנו. ושם בארנו הלכות בן סורר ומורה: (סה"מ קצה, ממרים פ"ז ה"א) רכא שלא למנות איש על ישראל מקהל גרים שנאמר (דברים יז, טו) לא תוכל לתת עליך איש נכרי: (סה"מ שסב, מלכים פ"א ה"ד) רכב מלך לא ירבה לו נשים (דברים יז, יז): (סה"מ שסד, מלכים פ"ג ה"ב) רכג ולא ירבה לו סוסים (דברים יז, טז): (סה"מ שסה, מלכים פ"ג ה"ג) רכד וכסף וזהב לא ירבה לו מאד (דברים יז, יז): (סה"מ שסה, מלכים פ"ג ה"ד) רכה שלא להחיות אדם משבעה עממים שנאמר (דברים כ, טז) לא תחיה כל נשמה: (סה"מ מט, מלכים פ"ה ה"ד) רכו שלא להסיר \מלבבו\ [מלבנו] מעשה עמלק הרעה שעשה לנו שנאמר (דברים כה, יט) לא תשכח: (סה"מ נט, מלכים פ"ה ה"ה) רכז שלא ישובו העם מצרימה שנאמר (דברים יז, טז) לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד: (סה"מ מו, יראים שט, מלכים פ"ה ה"ז) רכח שלא לקר[ו]א לשלום לעמון ומואב בתחילה בשעת המלחמה כשאר גוים שנאמר (דברים כג, ז) לא תדרוש שלומם וטובתם: (סה"מ נו, מלכים פ"ו ה"ו) רכט שלא להשחית אילני מאכל במצור שנאמר (דברים כ, יט) לא תשחית את עצה. שם בארנו איסור השחתה \מכל\ [לכל] דבר: (סה"מ נז, מלכים פ"ו ה"ח) רל שלא יתחייב חתן בדבר מצורכי רבים כל שנתו שנאמר (דברים כד, ה) לא יצא בצבא ולא יעבור עליו לכל דבר: (סה"מ שיא, מלכים פ"ז הי"א) רלא שלא ייראו ולא יפחדו אנשי הצבא מאויביה[ם] בשעת מלחמה שנאמר (דברים כ, ג) לא \תערצו\ [תערוץ] מפניהם: (סה"מ נח, מלכים פ"ז הט"ו) רלב שלא למכור אשת יפת תואר שנאמר (דברים כא, יד) ומכור לא תמכרנה בכסף: (סה"מ רסג, מלכים פ"ח ה"ו) רלג שלא יכבוש אשת יפת תואר לשפחה שנאמר (דברים כא, יד) לא תתעמר בה: (סה"מ רסד, מלכים פ"ו ה"ו) רלד שלא יטמא למת כהן הדיוט שנאמר (ויקרא כא, א) לנפש לא יטמא בעמיו: (סה"מ קסו, אבל פ"ג ה"א) רלה שלא יכנס כהן הדיוט באהל המת, ובתורת כהנים (אמור פרשתא ב ה"ד) לימד אותה בגזירה שוה דלא יטמא [לא יטמא] האמור בכהן גדול. \שם\ בארנו שם הקרובים שמטמאין להם ודין קברי גוים אם מטמאין באהל ודין הגוסס ששנינו שאינו מטמא: רלו שלא יטמא כהן גדול אף לקרובים שנאמר (ויקרא כא, יא) לאביו ולאמו לא יטמא: (סה"מ קסז, אבל פ"ג ה"ו) רלז שלא יכנס עם המת באהל שנאמר (ויקרא כא, יא) על כל נפשות מת לא יבא (סה"מ קסח, אבל פ"ג ה"ו) רלח שלא תשא את שם ה' א - להיך לשוא (שמות כ, ז): (סה"מ סב, שבועות פ"א ה"ז) רלט לא תשבעו בשמי לשקר (ויקרא יט, יב) זו שבועת ביטוי: (סה"מ סא, שבועות פ"א ה"ג) רמ שלא לכחש בממון חבירו שנאמר (ויקרא יט, יא) לא תכחשו: (סה"מ רמח, שבועות פ"א ה"ח) רמא שלא לישבע על כפירת ממון חבירו שנאמר (ויקרא יט, יא) לא תשקרו כלומר לא תשבעו לשקר בממון שיש לחברך בידך. שם ביארנו דין שבועת הפיקדון ודין שבועת העדות וחילוקי שבועה באיזה עניין חלה ובאיזה ענין התראה: (סה"מ רמט, שבועות פ"א ה"ח) רמב שלא לעבור על דברים שאדם אוסר עצמו בהם שנאמר (במדבר ל, ג) לא יחל דברו. שם בארנו מה בין נדרים לשבועת ביטוי. ודין הנדר באיזה עניין יחול ובאיזה עניין התרתו. ודין בן כמה שנים נדרו קיים. ודין הפרת נדרים של אב ושל הבעל: (סה"מ קנז, נדרים פ"א ה"ה) שמנה לאוין יש בנזיר ואילו הן: רמג שלא ישתה הנזיר יין ושכר ולא שרייתו ולא חומץ שלהם (במדבר ו, ג): (סה"מ רב, נזירות פ"א הל' ח, ט) רמד שלא יאכל גוף הפרי כגון ענבים לחים (במדבר ו, ג): (סה"מ רג, נזירות פ"א הל' ב, ח) רמה שלא יאכל ענבים יבשים הנקראים צימוקים (במדבר ו, ג): (סה"מ רד, נזירות פ"א הל' ב, ח) רמו שלא יאכל פסולת הפרי כגון החרצנים (במדבר ו, ג): (סה"מ רה, נזירות פ"א הל' ב, ח) רמז שלא יאכל זגים והוא החיצון שנאמר (במדבר ו, ד) מחרצנים ועד זג לא יאכל: (סה"מ רו, נזירות פ"א הל' ב, ח) רמח שלא יכנס באהל המת שנאמר (במדבר ו, ו) על כל נפשות מת לא יבא: (סה"מ רח, נזירות פ"א הל' יח) רמט שלא יטמא למתים שנאמר (במדבר ו, ז) לאביו ולאמו לא יטמא: (סה"מ רז, נזירות פ"א הל' טו) רנ תער לא יעבור על ראשו (במדבר ו, ה). באלו הלאוין בארנו הלכות נדרי נזיר באיזה עניין יחול נזירות ודין טומאתו ותגלחתו: (סה"מ רט, נזירות פ"א הל' יא) רנא שלא למכור שדה החרם שנאמר (ויקרא כז, כח) לא ימכר: (סה"מ קי, ערכין וחרמין פ"ו הל' ד) רנב שלא לפדות שדה החרם שנאמר (ויקרא כז, כח) לא יגאל: (סה"מ קיא, ערכין וחרמין פ"ו הל' ד) רנג שלא יקדים תרומה לביכורים, ולא מעשר ראשון לתרומה, ולא מעשר שני לראשון שנאמר (שמות כב, כח) מליאתך ודמעך לא תאחר, כלומר לא תאחר דבר שראוי להקדימו: (סה"מ קנד, תרומות פ"ג הל' כג) רנד שלא יאכל זר תרומה שנאמר (ויקרא כב, י) וכל זר לא יאכל קודש: (סה"מ קלג, תרומות פ"ו הל' ה) רנה שלא יאכל אפילו תושב כהן ושכיר תרומה שנאמר (ויקרא כב, י) תושב כהן ושכיר לא יאכל בו. שם בארנו מי ראוי מביתו של כהן לאכול תרומה: (סה"מ קלד, תרומות פ"ו הל' ה) רנו שלא תאכל בת כהן הנשאת לזר חזה ושוק שנאמר (ויקרא כב, יב) ובת כהן כי תהיה לאיש זר היא בתרומת הקדשים לא תאכל, ואפילו בעלה מת בלא זרע שחוזרת לתרומת בית אביה שנאמר מלחם אביה תאכל, ולא חזה ושוק: (עי' סה"מ קלז, תרומות פ"ו הל' ז) רנז שלא יאכל כהן טמא תרומה שנאמר (ויקרא כב, ד) איש איש מזרע אהרן והוא צרוע או זב בקדשים לא יאכל עד אשר יטהר: (סה"מ קלו, תרומות פ"ז הל' א) רנח שלא יאכל ערל תרומה והוא הדין לשאר קדשים, רבותינו למדוה בפרק הערל (יבמות ע, א) בגזרה שוה דתושב ושכיר תושב ושכיר מפסח. ושם בארנו מקצת חלוקים השנוים במסכת תרומה ובפרק הערל ושאר מקומות בתלמוד: (סה"מ קלה, תרומות פ"ז הל' י) רנט שלא לאכול מעשר שני של דגן חוץ לירושלים שנאמר (דברים יב, יז) לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך: (סה"מ קמא, מעשר שני פ"ב הל' ה) רס שלא לאכול מעשר שני של תירוש חוץ לירושלים שנאמר (דברים יב, יז) ותירושך: (סה"מ קמב, מעשר שני פ"ב הל' ה) רסא שלא לאכול מעשר שני של יצהר חוץ לירושלים שנאמר (דברים יב, יז) ויצהרך (סה"מ קמג, מעשר שני פ"ב הל' ה) רסב שלא לאכול מעשר שני בטומאה ואפילו בירושלים עד שיפדה שנאמר (דברים כו, יד) לא בערתי ממנו בטמא (רמב"ם במנין המצות קנ), ואזהרתו מלא תוכל לאכול בשעריך בפרק הערל (יבמות עג, ב): (יראים פט, סה"מ קנ, מעשר שני פ"ג הל' א) רסג שלא לאכול מעשר שני באנינות שנאמר (דברים כו, יד) לא אכלתי באוני ממנו (רמב"ם במנין המצות קנא). ואם לא ימצא לאו באזהרתו אלא יוצא מכלל עשה דושמחת (דברים יד, כו) כמו בביכורים, נמנה שלא לאכול קדשים באנינות שנאמר (ויקרא י, יט) ואכלתי חטאת היום הייטב בעיני ה', ואף אם ימצא לאו \באזהרה\ [באזהרת] מעשר הרי שניהן לאו אחד הם שלא יאכל קדשים באנינות ואין למנותם שניה[ם] כי אם הכל בלאו אחד: (סה"מ קנא, יראים פז, מעשר שני פ"ג הל' ה) רסד שלא להוציא מעות מעשר שני בשאר דברים שאין בהם אכילה ושתייה וסיכה שנאמר (דברים ו, יד) לא נתתי ממנו למת, כלומר לא הוצאתי ממנו בדבר שאינו מקיים חיות הגוף (ע"פ מנין המצות קנב). ואם בזה לא ימצא אזהרת לאו נמנה תחתיו שלא יאכל ערל במעשר ובפרק הערל (יבמות עד, א) למדוה בגזרה שוה נאמר ממנו בפסח ונאמר ממנו במעשר מה ממנו דגבי פסח ערל אסור בו אף ממנו דגבי מעשר ערל אסור בו, ואם ימצא לאו בלא נתתי ממנו למת נאמר שעניין לאו אחד הם מעשר ותרומה כי שניהם נקראין קודש ובשניהם ערל אסור: (סה"מ קנב, יראים פח, מעשר שני פ"ג הל' ד, י) רסה שלא יאכל כהן ביכורים קודם הנחה בעזרה שנאמר (דברים יב, יז) לא תוכל לאכול וגומר [ותרומת ידך] ואמר מר ותרומת ידיך אילו הביכורים: (סה"מ קמט, מעשר שני פ"ג הל' ג) רסו שלא לעבוד אדמה בשביעית שנאמר (ויקרא כה, ד) שדך לא תזרע: (סה"מ רכ, שמיטה ויובל פ"א הל' א) רסז שלא לעבוד אילן בשביעית שנאמר (ויקרא כה, ד) וכרמך לא תזמור. במצות אלו בארנו איסור עבודת שביעית: (סה"מ רכא, שמיטה ויובל פ"א הל' א) רסח שלא לקצור ספיחי שביעית כדרך שקוצרין בשאר השנים שנאמר (ויקרא כה, ה) את ספיח קצירך לא תקצור: (סה"מ רכב, שמיטה ויובל פ"ד הל' א) רסט שלא לאסוף פירות האילן בשביעית כדרך שקוצרין בשאר השנים שנאמר (ויקרא כה, ה) ואת ענבי נזירך לא תבצור: (סה"מ רכב, שמיטה ויובל פ"ד הל' כב) רע שלא יתבע הלואה שעברה עליו שביעית שנאמר (דברים טו, ב) לא יגוש את רעהו: (סה"מ רל, שמיטה ויובל פ"ט הל' א) רעא שלא ימנע מלהלוות לעני מפני השמיטה שנאמר (דברים טו, ט) השמר לך (ושמור נפשך) פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר קרבה שנת השבע שנת השמיטה, והשמר הוא לאו בכל מקום דתניא אמר מר כל מקום שנאמר השמר פן ואל אינו אלא לא תעשה: (סה"מ רלא, שמיטה ויובל פ"ט הל' ל) רעב שלא לעבוד בשנת היובל עבודת קרקע שנאמר (ויקרא כה, יא) לא תזרעו: (סה"מ רכד, שמיטה ויובל פ"י הל' טו) רעג שלא לקצור ספיחי יובל כשאר שנים שנאמר (ויקרא כה, יא) לא תקצרו את ספיחיה (סה"מ רכה, שמיטה ויובל פ"י הל' טו) רעד שלא לאסוף פירות יובל כאסיפת שאר שנים שנאמר (ויקרא כה, יא) לא תבצרו את נזיריה: (סה"מ רכו, שמיטה ויובל פ"י הל' טו) רעה שלא למכור שדה בארץ ישראל לצמיתות שנאמר (ויקרא כה, כג) והארץ לא תמכר לצמיתות: (סה"מ רכז, שמיטה ויובל פי"א הל' א) רעו שלא יקח כל שבט לוי חלק ונחלה בארץ שנאמר (דברים יח, ב) ונחלה לא יהיה לו זו נחלת שאר שבטים, בקרב אחיו זו נחלת חמשת אחיו, מאמו, ברייתא זו שנויה בספרי: (סה"מ קסט, שמיטה ויובל פי"ג הל' י) רעז שלא יקח כל שבט לוי חלק בביזה בשעת כיבוש הארץ שנאמר (דברים יח, א) לא יהיה לכהנים הלוים כל שבט לוי חלק ונחלה עם ישראל, פירוש חלק בביזה ונחלה בארץ: (סה"מ קע, שמיטה ויובל פי"ג הל' י) רעח שלא לשנות מגרש ערי הלוים ושדותיהן שנאמר (ויקרא כה, לד) ושדה מגרש עריהם לא ימכר ומפרש בסוף מסכת ערכין (לג, ב) שלא ימכר הוא לא ישתנה ולא קאמר מכירה ממש שהרי כתוב גאולת עולם תהיה ללוים מכלל שנמכר: (סה"מ רכח, שמיטה ויובל פי"ג הל' ד, ה, ז) רעט שלא לזרוע כלאי זרעים שנאמר (ויקרא יט, יט) שדך לא תזרע כלאים. שם בארנו דיני כלאי זרעים: (סה"מ רטז, כלאים פ"א הל' א) רפ שלא לזרוע כלאים בכרם שנאמר (דברים כב, ט) לא תזרע כרמך כלאים. שם בארנו דיני כלאי הכרם: (סה"מ רטז, כלאים פ"ה הל' א) רפא שלא להרביע בהמה מין בשאינו מינו שנאמר (ויקרא יט, יט) בהמתך לא תרביע כלאים: (סה"מ ריז, כלאים פ"ט הל' א) רפב שלא לעשות מלאכה בשני מיני בהמה כאחד שנאמר (דברים כב, י) לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו: (סה"מ ריח, כלאים פ"ט הל' ז) רפג לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדיו (דברים כב, יא) ונאמר (ויקרא יט, יט) ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך. שם בארנו הלכות כלאי בגדים: (סה"מ מב, כלאים פ"י הל' א - ד) רפד שלא יקצור אדם כל שדהו שנאמר (ויקרא כג, כב) לא תכלה פאת שדך בקצרך: (סה"מ רי, מתנות עניים פ"א הל' א) רפה שלא ללקוט השיבלים אחת או שתים הנופלות בשעת קצירה שנאמר (ויקרא כג, כב) ולקט קצירך לא תלקט: (סה"מ ריא, מתנות עניים פ"א הל' ד) רפו שלא ללקט פרט הכרם שנאמר (ויקרא יט, י) ופרט כרמך לא תלקט, זה הנושר בשעת בצירה גרגיר אחד או שנים: (סה"מ ריג, מתנות עניים פ"א הל' ה) רפז שלא לבצור עוללות הכרם שנאמר (ויקרא יט, י) וכרמך לא תעולל: (סה"מ ריב, מתנות עניים פ"א הל' ה) רפח שלא ליקח עומר השכחה שנאמר (דברים כד, י"ט) לא תשוב לקחתו, ושכחה ופאה נוהגים באילן שנאמר (דברים כד, כ) כי תחבוט זיתיך לא תפאר אחריך, ותניא בספרי ובפרק הזרוע מביאה לא תטול תפארתו ממנה זו פאה אחריך זו שכחה, עניין לאו אחד הוא שלא יקח [ה]שכחה, וכן פאת האילן עם לאו פאת השדה הכל אחד: (סה"מ ריד, מתנות עניים פ"א הל' ה) רפט שלא יעלים [אדם] עיניו מן הצדקה שנאמר (דברים טו, ז) לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך מאחיך האביון: (סה"מ רלב, מתנות עניים פ"ז הל' ב') אלו הן מצות לא תעשה התלויין במקדש רצ שלא לבנות אבני מזבח גזית שנאמר (שמות כ, כב) לא תבנה אתהן גזית: (סה"מ עט, בית הבחירה פ"א הל' טו) רצא שלא \לפסוח\ [לפסוע] על המזבח שנאמר (שמות כ, כג) לא תבנה אתהן גזית: (סה"מ עט, בית הבחירה פ"א הל' יז) רצב שלא יסוך אדם זר בשמן המשחה שעשה משה שנאמר (שמות ל, לב) על בשר אדם לא ייסך: (סה"מ פד, כלי המקדש פ"א הל' ה, ו) רצג שלא לעשותם במתכונתם שמן המשחה שנאמר (שמות ל, לב) ובמתכונתו לא תעש \כמוהו\: (סה"מ פג, כלי המקדש פ"א ה"ד) רצד שלא לעשות כמתכונת הקטורת שנא' (שמות ל, לז) ובמתכונתו לא תעשו: (סה"מ פה, כלי המקדש פ"ב ה"ט) רצה שלא להקריב על מזבח הזהב שבהיכל כי אם הקטרת שבכל יום בלבד שנאמר (שמות ל, ט) לא תעלו עליו קטרת זרה ועולה ומנחה \וגומר\ [ונסך לא תסכו עליו]: (סה"מ פא, כלי המקדש פ"ב הל' יא) רצו שלא להוציא בדי הארון כשנושאין אותו בכתף שנאמר (שמות כה, טו) לא יסורו ממנו: (סה"מ פו, כלי המקדש פ"ב הל' יג) רצז שלא יתעסקו הכהנים בעבודת לוים ולא לוים בעבודת כהנים שנאמר (במדבר יח, ג) אך אל כלי הקדש ואל המזבח לא יקרבו ולא ימותו גם הם גם אתם, לא יקרבו פירוש לעבודה: (סה"מ עב, כלי המקדש פ"ג הל' ט, י) רצח שלא יקרע פי המעיל של כהן גדול שנאמר (שמות כח, לב) לא יקרע: (סה"מ פח, כלי המקדש פ"ט הל' ג') רצט שלא יפרק אדם את החשן מעל האפוד בשעת [ה]עבודה שנאמר (שמות כח, כח) [ו]לא יזח החושן מעל האפוד: (יראים סי' שיז, סה"מ פז, כלי המקדש פ"ט הל' י) ש שלא יכנס במקדש ולא יורה בתורה שתויי יין שנאמר (ויקרא י, ט) יין ושכר אל תשת וגומר [ו]להורות את בני ישראל: (סה"מ עג, ביאת מקדש פ"א הל' א, ג) שא שלא יגדל כהן גדול פרע לעולם שהרי תמיד הוא במקדש שנאמר (ויקרא כא, י) את ראשו לא יפרע: (סה"מ קסג, ביאת מקדש פ"א הל' י) שב [וכן] שלא יקרע את בגדיו שנאמר (ויקרא כא, י) ובגדיו לא יפרום, וכן כהנים הדיוטים ביום שמתחנכין לעבודה שנאמר (ויקרא י, ו) ראשיכם אל תפרעו ובגדיכם אל תפרומו. ופרועי ראש ופרומי בגדים ששמשו במיתה כדתניא בפרק הנשרפין (סנהדרין פג, ב): (סה"מ קסד, ביאת מקדש פ"א הל' ח, יד) שג שלא יכנס כהן גדול אל ההיכל בכל עת שנאמר (ויקרא טז, ב) ואל יבא בכל עת אל הקדש: (סה"מ סח, ביאת מקדש פ"ב ה"ב) שד שלא יכנסו המצורעים במחנה ישראל היא ירושלים, וזבים וזבות ובעלי קרי בהר הבית, וטמא מת לא יכנס בעזרה, שנאמר (במדבר ה, ג) ולא יטמאו את מחניהם תן מחנה לזה ומחנה לזה דברי ר' יהודה ורבי שמעון חולק עליו במצורע: (יראים סי' רעז, סה"מ עז עח, ביאת מקדש פ"ג ה"ח) שה שלא יעבוד כהן טמא שנאמר (ויקרא כב, ב) וינזרו מקדשי [בני ישראל ולא יחללו] \וגומר\: (סה"מ עה, ביאת מקדש פ"ד ה"א) שו שלא יעבוד כהן טבול יום עד שיעריב שמשו שנאמר (ויקרא כא, ו) קדושים יהיו לא - להיהם ולא יחללו וגומר ומעמידו בפרק הנשרפין (סנהדרין פג, ב) בטבול יום: (סה"מ עו, ביאת מקדש פ"ד ה"ד) שז שלא יכנס בעל מום אפילו בלא עבודה אל הפרוכת \ואל המזבח\ שנאמר (ויקרא כא, כג) אך אל הפרוכת לא יבא ואל המזבח לא יגש כי מום בו: (סה"מ סט, יראים של שלא, ביאת מקדש פ"ו ה"א) שח שלא יעבוד כהן בעל מום אפילו מום עובר שנאמר (ויקרא כא, יח) \כל\ [איש] אשר בו מום לא יקרב: (סה"מ עא והשגת הרמב"ן, ביאת מקדש פ"ו הל' א, ב) שט שלא יעבוד זר במקדש שנאמר (במדבר יח, ד) וזר לא יקרב אליכם: (סה"מ עד, ביאת מקדש פ"ט הל' א) שי - שיג ארבעה לאוין יש בבעלי מומין למזבח, שהרי [כתיב] ג' פעמים לא תקריבו בפרשת אמור (ויקרא כב, כ כב כד) להזהיר על הקדישן ושחיטתן וזריקת דמן, כשהוא אומר ואשה לא תתנו מהם להזהיר על הקטרתן. ואפילו בעל מום עובר בכלל שנאמר אשר בו מום לא יקרב, כך שנינו בתורת כהנים: (סה"מ צא - צה, איסורי מזבח פ"א הל' ב, ד, ה) שיד שלא להקריב בעל מום מיד הגוים שנאמר בפרשת בעלי מומים (ויקרא כב כה) ומיד בן נכר לא תקריבו: (סה"מ צו, איסורי מזבח פ"א ה"ו) שטו שלא ליתן מום בקדשים שנאמר (ויקרא כב, כא) כל מום לא יהיה בו [קרי ביה לא יהיה בו]: (סה"מ צז, איסורי מזבח פ"א הל' ז) שטז שלא להקריב אתנן זונה שנאמר (דברים כג, יט) לא תביא אתנן זונה: (סה"מ ק, איסורי מזבח פ"ג ה"ז) שיז שלא להקריב מחיר כלב שנאמר (דברים כג, יט) ומחיר כלב: (סה"מ ק, איסורי מזבח פ"ג ה"ז) שיח שלא להקטיר שאור שנאמר (ויקרא ב, יא) כל שאור לא תקטירו: (סה"מ צח, איסורי מזבח פ"ה ה"א) שיט שלא להקטיר דבש שנאמר (ויקרא ד, יא) וכל דבש לא תקטירו: (סה"מ צח, איסורי מזבח פ"ה ה"א) שכ שלא להקריב קרבן בלא מלח שנאמר (ויקרא ב, יג) לא תשבית מלח ברית א - להיך: (סה"מ צט, איסורי מזבח פ"ה הל' יב) שכא שלא לאכול בשר העולה שנאמר (דברים יב, יז) לא תוכל לאכול וגו' ונדריך אשר תדור וגומר, כלומר לא תוכל לאכול נדריך. וזו היא אזהרה של כל מועל שלא יהנה מן הקדשים האסור[ין] ליהנות מהן ואם נהנה מעל: (סה"מ קמו, מעשה הקרבנות פי"א ה"א, מעילה פ"א ה"ג) שכב שלא תאכל מנחת כהן שנאמר (ויקרא ו, טז) כל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל: (סה"מ קלח, מעשה הקרבנות פי"א ה"ג) שכג שלא לאכול בשר חטאת הנעשית בפנים שנאמר (ויקרא ו, כג) וכל חטאת אשר יובא מדמה אל אהל מועד וגומר לא תאכל: (סה"מ קלט, מעשה הקרבנות פי"א ה"ג) שכד שלא לאכול בשר קדשים קודם זריקת דמים שנאמר (דברים יב, יז) לא תוכל לאכול [בשעריך] וגומר נדבותיך, כלומר לא תוכל לאכול נדבותיך קודם זריקת הדם: (סה"מ קמז, מעשה הקרבנות פי"א ה"ד) שכה שלא יאכלו הכהנים בשר קדשי קדשים חוץ לעזרה שנאמר (דברים יב, יז) לא תוכל לאכול בשעריך וגומר בקרך וצאנך, ותניא בפרק אלו הן הלוקין (מכות יז, א) שלא בא הכתוב אלא לאסור [לאכול] בשר חטאות ואשמות חוץ לעזרה לפי שכל דבר שיאכל חוץ למקום אכילתו לא תוכל לאכול בשעריך אקרא בו: (סה"מ קמה, מעשה הקרבנות פי"א ה"ה) שכו שלא יאכל זר בשר קדש[י] קדשים שנאמר (שמות כט, לג) וכל זר לא יאכל \כי\ קדש \הם\: (סה"מ קמח, מעשה הקרבנות פי"א ה"ח) שכז שלא יבדיל בחטאת העוף שנאמר (ויקרא ה, ח) ומלק את ראשו ממול ערפו ולא יבדיל: (סה"מ קיב, מעשה הקרבנות פי"ב ה"ו) שכח שלא ליתן שמן במנחת חוטא שנאמר (ויקרא ה, יא) לא יצוק עליה שמן: (סה"מ קב, מעשה הקרבנות פי"ב ה"ז) שכט שלא ליתן לבונה במנחת חוטא שנאמר (ויקרא ה, יא) ולא יתן עליה לבונה: (סה"מ קג, מעשה הקרבנות פי"ב ה"ז) של שלא לעשות שיורי מנח[ו]ת חמץ שנאמר (ויקרא ו, י) לא תאפה חמץ: (סה"מ קכד, מעשה הקרבנות פי"ב הל' יד) שלא שלא לאחר הנדרים והנדבות שנדר ושנדב שנאמר (דברים כג, כב) כי תדרו נדר לה' א - להיך לא תאחר לשלמו: (סה"מ קנה, מעשה הקרבנות פי"ד הל' יג) שלב שלא להעלות קדשים בחוץ שנאמר (דברים יב, יג) השמר לך פן תעלה עולותיך בכל מקום אשר תראה כי אם במקום אשר יבחר [ה' א - להיך] שם תעלה עולותיך ושם תעשה [ככל אשר אנכי מצוך]: (סה"מ פט, מעשה הקרבנות פי"ח ה"ב) שלג שלא לשחוט קדשים בחוץ שנאמר (ויקרא יז, ג ד) אשר ישחט מחוץ למחנה ואל פתח אהל מועד לא הביאו וגומר ונכרתה. עונש שמענו אזהרה מניין, אמר קרא ושם תעשה, הוקשה עשייה להעלאה, עוד למדוה במסכת זבחים (קז, א) בגזירה שוה: (סה"מ צ, מעשה הקרבנות פי"ח ה"ג) שלד שלא לכבות אש המזבח שנאמר (ויקרא ו, ו) אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה: (סה"מ פב, תמידין ומוספין פ"ב ה"ו) שלה שלא להותיר מבשר התודה עד הבקר שנאמר (ויקרא ז, טו) לא יניח ממנו עד בקר. והוא הדין לשאר קדשים שאין מניחין אותן אחר זמן אכילתן: (סה"מ קכ, פסולי המוקדשין פי"ח ה"ט) שלו שלא לאכול נותר שנאמר (שמות כט, לד) ושרפת את הנותר באש לא יאכל כי קדש הם: (יראים מט, סה"מ קלא, פסולי המוקדשין פי"ח ה"ו) שלז שלא לאכול פיגול. למדוה בגזירה שוה עון (ויקרא ז, יח) עון (שם יט, ח) מנותר. שם בארנו עניין פיגול בקרבנות ובמנחות ודין מחשבת שלא לשמן: (סה"מ קלב, פסולי המוקדשין פי"ח הל' ו) שלח שלא לאכול בשר קדש שנטמא שנאמר (ויקרא ז, יט) והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל: (סה"מ קל, פסולי המוקדשין פי"ח הל' יב) שלט שלא יאכל טמא את הקדשים שנאמר (ויקרא יב, ד) בכל קדש לא תגע, אזהרה לאוכל, עוד למדו אזהרה בזבחים (מג, ב) ובמכות (יד, ב) בגזירה שוה: (סה"מ קכט, יראים מו, פסולי המוקדשין פי"ח הל' יג) שמ שלא לעבוד בקדשים שנאמר (דברים טו, יט) לא תעבוד בבכור שורך: (סה"מ קיג, מעילה פ"א ה"ז) שמא שלא לגזוז את הקדשים נאמר (דברים טו, יט) ולא תגוז בכור צאנך: (סה"מ קיד, מעילה פ"א ה"ז) שמב שלא לאכול \בשר\ [בכור] תמים חוץ לירושלים שנאמר (דברים יב, יז) לא תוכל לאכול בשעריך [וגומר] ובכורות בקרך וצאנך: (סה"מ קמד, בכורות פ"א הל' טז) שמג שלא לפדות בכור בהמה טהורה שנאמר (במדבר יח, יז) אך בכור שור או בכור כשב או בכור עז לא תפדה: (סה"מ קח, בכורות פ"א הל' יז) שמד שלא לגאול מעשר בהמה שנאמר (ויקרא כז, לג) לא יגאל: (סה"מ קט, בכורות פ"ו ה"ה) שמה שלא להמיר שנאמר (ויקרא כז, י) לא יחליפנו ולא ימיר [אותו]. שם בארנו דין תמורה: (סה"מ קו, תמורה פ"א ה"א) שמו שלא לשנות הקדשים מקדושה לקדושה שנאמר (ויקרא כז, כו) בבכור לא יקדיש איש אותו: (סה"מ קז, תמורה פ"ד הל' יא) שמז שלא ישחט הפסח ועדיין חמץ קיים שנאמר (שמות לד, כה) לא תשחט על חמץ דם זבחי: (סה"מ קטו, קרבן פסח פ"א ה"ה) שמח שלא ילין אמורי הפסח \למזבח\ מלהעלותם [למזבח] עד הבקר שנאמר (שמות כג, יח) לא ילין חלב חגי עד בקר: (סה"מ קטז, קרבן פסח פ"א ה"ז) שמט שלא ילין מן הבשר אשר תזבח בערב ביום הראשון לבקר (דברים טז, ד) תניא בפרק אילו דברים בפסחים (עא, ב) לימד על חגיגת ארבעה עשר שלא להותיר [ממנה] עד יום השלישי, וזה שנאמר לבקר, לבקרו של יום שני של פסח שהוא שלישי לשחיטתו: (סה"מ קיח, קרבן פסח פ"י הל' יג) שנ שלא לאכול מבשר הפסח נא שנאמר (שמות יב, ט) (לא תאכל) [אל תאכלו] ממנו נא: (סה"מ קכה, קרבן פסח פ"ח ה"ד) שנא שלא לאכול מבשר הפסח מבושל שנאמר (שמות יב, ט) ובשל מבושל: (סה"מ קכה, קרבן פסח פ"ח ה"ד) שנב שלא להוציא בשר הפסח מן החבורה שנאמר (שמות יב, מו) לא תוציא מן הבית [מן הבשר חוצה]: (סה"מ קכג, קרבן פסח פ"ט הל' א) שנג שלא יאכל משומד מן הפסח שנאמר (שמות יב, מג) כל בן נכר לא יאכל בו [פירוש נכר] שנתנכרו מעשיו: (יראים סא, סה"מ קכח, קרבן פסח פ"ט ה"ז) שנד שלא להאכיל בשר פסח לגר תושב שנאמר (שמות יב, מה) תושב ושכיר לא יאכל בו, ותניא במכילתין תושב זה הגר [תושב]: (סה"מ קכו, קרבן פסח פ"ט ה"ז) שנה שלא יאכל ערל בפסח שנאמר (שמות יב, מח) וכל ערל לא יאכל בו: (סה"מ קכז, קרבן פסח פ"ט ה"ח) שנו שלא לשבור עצם בפסח ראשון שנאמר (שמות יד, מו) ועצם לא תשברו בו: (סה"מ קכא, קרבן פסח פ"י ה"א) שנז שלא לשבור עצם בפסח שני שנאמר (במדבר ט, יב) ועצם לא ישברו בו: (סה"מ קכב, קרבן פסח פ"י ה"א) שנח שלא להותיר מבשר פסח [עד בקר] שנאמר (שמות יב, י) לא תותירו ממנו עד בקר [וזה נכתב בפסח ראשון]: (סה"מ קיז, קרבן פסח פ"י הל' יא) שנט שלא להותיר \מבשר\ פסח שני [עד בקר] שנאמר (במדבר ט, יב) לא ישאירו ממנו עד בקר: (סה"מ קיט, קרבן פסח פ"י הל' יא) שס שלא לעלות לחג בלא קרבן שנאמר (שמות כג, טו) [ו]לא יראו פני ריקם: (סה"מ קנו, חגיגה פ"א ה"א) שסא שלא לעזוב הלוים אלא נותנין להם מתנותיהם ומשמחין אותם בכל רגל ורגל שנאמר (דברים יב, יט) השמר לך פן תעזוב את הלוי: (סה"מ רכט, חגיגה פ"ג הל' יד) שסב שלא יגלח שער הנתק שנאמר (ויקרא יג, לג) ואת הנתק לא יגלח: (סה"מ שז, טומאת צרעת פ"י ה"א) שסג שלא לתלוש [ממנו] סימני [ה]צרעת שנאמר (דברים כד, ח) השמר בנגע [הצרעת]: (סה"מ שח, טומאת צרעת פ"י ה"א) שסד שלא להוסיף על המצוה שבתורה, לא בתורה שבכתב ולא בתורה שבעל פה שהיא פירוש[ה], והוא שיאמר שהיא תוספת מן התורה כגון שיאמר על ארבעה בתים של תפילין שיש לעשות מן התורה חמשה, וכן כל כיוצא בזה שנאמר (דברים יג, א) את כל הדבר אשר אנכי מצוה אתכם אותו תשמרו לעשות לא תוסיף עליו: (סה"מ שיג, ממרים פ"ב ה"ט) שסה שלא לגרוע מכל המצות האמורות בתורה כגון ארבעה בתים של תפילין לעשות שלש, וכן כל כיוצא בזה שנאמר (דברים יג, א) לא תגרע ממנו: (סה"מ שיד, ממרים פ"ב ה"ט) נשלמו רמזי המצות לא תעשה. מנינם כמנין ימות החמה.