משתמש:נועם/בבא בתרא דפים כ"ו - כ"ז

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
< משתמש:נועם
גרסה מ־14:56, 9 במאי 2021 מאת נועם (שיחה | תרומות) (טיוטה)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מתני'.

לא יטע אדם אילן סמוך לשדה חבירו אלא אם כן הרחיק ממנו ארבע אמות, אחד גפנים ואחד כל אילן, היה גדר בינתים זה סומך לגדר מכאן וזה סומך לגדר מכאן, היו שרשים יוצאים לתוך של חבירו מעמיק ג' טפחים כדי שלא יעכב את המחרישה, היה חופר בור שיח ומערה קוצץ ויורד והעצים שלו.


גמ'.

תנא, ארבע אמות שאמרו כדי עבודת הכרם.

אמר שמואל, לא שנו אלא בארץ ישראל אבל בבבל שתי אמות.

תניא נמי הכי, לא יטע אדם אילן סמוך לשדה חבירו אלא אם כן הרחיק ממנו שתי אמות, והא אנן תנן ארבע אמות, אלא לאו כדשמואל, שמע מינה.

ואיכא דרמי לה מירמא, תנן, לא יטע אדם אילן סמוך לשדה חבירו אלא אם כן הרחיק ממנו ארבע אמות, והתניא שתי אמות, אמר שמואל לא קשיא כאן בבבל כאן בארץ ישראל.

רבא בר רב חנן הוו ליה הנהו דיקלי אמיצרא דפרדיסא דרב יוסף, הוו אתו צפורי יתבי בדיקלי ונחתי בפרדיסא ומפסדי ליה, א"ל זיל קוץ, א"ל והא ארחיקי לי, א"ל ה"מ לאילנות אבל לגפנים בעינן טפי, והא אנן תנן אחד גפנים ואחד כל אילן, א"ל ה"מ אילן לאילן וגפנים לגפנים אבל אילן לגפנים בעינן טפי, א"ל אנא לא קייצנא, דאמר רב האי דיקלא דטעין קבא אסור למקצייה, ואמר ר' חנינא לא שכיב שכחת ברי אלא דקץ תאנתא בלא זימניה, מר אי ניחא ליה ליקוץ.


רב פפא הו"ל הנהו דיקלי אמיצרא דרב הונא בריה דרב יהושע, אזל אשכחיה דהוה חפר וקא קאיץ שרשיו, אמר ליה מאי האי, אמר ליה תנן היו שרשים יוצאים לתוך של חבירו מעמיק שלשה כדי שלא יעכב המחרישה, אמר ליה הני מילי שלשה מר קא חפר טפי, אמר ליה אנא בורות שיחין ומערות קא חפרנא, דתנן היה חופר בור שיח ומערה קוצץ ויורד והעצים שלו, אמר רב פפא אמרי ליה כולהי ולא יכילי ליה, עד דאמרי ליה הא דאמר רב יהודה מצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו.

לבתר דנפק, אמר, אמאי לא אמרי ליה כאן בתוך שש עשרה אמה כאן חוץ לשש עשרה אמה.


היה חופר בור שיח ומערה קוצץ ויורד והעצים שלו (וכו').

בעא מיניה יעקב הדייבא מרב חסדא, עצים של מי, אמר ליה תניתוה שרשי אילן של הדיוט הבאין בשל הקדש לא נהנין ולא מועלין, אי אמרת בשלמא בתר אילן אזלינן משום הכי לא מועלין, אלא אי אמרת בתר קרקע אזלינן אמאי לא מועלין, אלא מאי בתר אילן אזלינן אימא סיפא של הקדש הבאים בשל הדיוט לא נהנין ולא מועלין, ואי בתר אילן אזלינן אמאי לא מועלין, מידי איריא, בגידולין הבאין לאחר מכאן עסקינן וקא סבר אין מעילה בגידולין.

רבינא אמר, לא קשיא, כאן בתוך שש עשרה אמה כאן חוץ לשש עשרה אמה.


אמר עולא, אילן הסמוך למצר בתוך שש עשרה אמה, גזלן הוא, ואין מביאין ממנו בכורים.

מנא ליה לעולא הא.


אילימא מדתנן:

עשר נטיעות המפוזרות בתוך בית סאה, חורשין כל בית סאה בשבילן עד ראש השנה.

כמה הוו להו, תרי אלפין וחמש מאה גרמידי. לכל חד וחד כמה מטי ליה, מאתן וחמשין. הא לא הוי דעולא.


ואלא מדתנן:

שלשה אילנות של שלשה בני אדם, הרי אלו מצטרפין, וחורשין כל בית סאה בשבילן.

כמה הוו להו, תרי אלפי וחמש מאה גרמידי. לכל חד כמה מטי ליה, תמני מאה ותלתין ותלתא ותילתא. אכתי נפישי ליה דעולא.

לא דק.

אימור דאמרינן לא דק לחומרא, לקולא לא דק מי אמרינן.

מי סברת בריבועא קא אמרינן, בעיגולא קא אמרינן.

מכדי, כמה מרובע יותר על העיגול, רביע. פשו להו שבע מאה ושתין ותמניא. אכתי, פש ליה פלגא דאמתא.

היינו דלא דק, ולחומרא לא דק.


תא שמע, הקונה אילן וקרקעו מביא וקורא, מאי לאו כל שהוא, לא י"ו אמה.

תא שמע, קנה שני אילנות בתוך של חבירו מביא ואינו קורא, הא שלשה מביא וקורא, מאי לאו כל שהוא, לא הכא נמי י"ו אמה.

ת"ש, ר"ע אומר קרקע כל שהוא חייב בפאה ובבכורים וכותבין עליו פרוזבול ונקנין עמה נכסים שאין להם אחריות. הכא במאי עסקינן בחיטי, דיקא נמי דקתני כל שהוא ש"מ.

ת"ש, אילן מקצתו בארץ ומקצתו בחו"ל טבל וחולין מעורבין זה בזה דברי רבי רבן שמעון בן גמליאל אומר הגדל בחיוב חייב הגדל בפטור פטור, ע"כ לא פליגי אלא דמר סבר יש ברירה ומר סבר אין ברירה אבל גדל בפטור דברי הכל פטור. הכא במאי עסקינן דמפסיק צונמא. אי הכי מאי טעמיה דרבי, דהדרי ערבי, ובמאי קא מיפלגי מר סבר אוירא מבלבל ומר סבר האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי.


ושש עשרה אמה ותו לא, והא תנן מרחיקין את האילן מן הבור כ"ה אמה.

אמר אביי, מיזל, טובא אזלי. אכחושי, לא מכחשי אלא עד שש עשרה אמה, טפי לא מכחשי.

כי אתא רב דימי אמר, בעא מיניה ריש לקיש מרבי יוחנן, אילן הסמוך למיצר בתוך י"ו אמה מהו, אמר ליה גזלן הוא ואין מביאין ממנו בכורים.

כי אתא רבין אמר רבי יוחנן, אחד אילן הסמוך למיצר, ואחד אילן הנוטה, מביא וקורא. שעל מנת כן הנחיל יהושע לישראל את הארץ.