משנה למלך/אישות/י

משנה למלך ‏ אישות י

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ב

ומשתכנס לחופה נקראת נשואה אע"פ שלא נבעלה. זה מבואר בהרבה מקומות כמ"ש הרב המגיד. (* א"ה לענין קטנה פחותה מבת שלש שנים ויום אחד והכניסה אביה לחופה אי חשיבא כנשואה או כארוסה עיין מ"ש הרב המחבר לעיל פ"ג מהלכות אלו הלכה י"א). ונסתפקתי אי בעינן שיהיו קידושין קודמין לחופה אבל אם קדמה החופה אף שאחר כך קידש מ"מ לא מהני החופה הקודמה להחשיבה כנשואה או דלמא כל שהיה שם חופה וקידושין הרי היא כנשואה ואף אם קדמה החופה לנשואין. ולכאורה הצד הראשון נראה יותר דבעינן שיהיו קודמין הקידושין לחופה דאי לא הויא לה החופה כמאן דליתא. אך ראיתי להרמב"ן בחידושיו אהא דאיבעיא לן בפ"ק דקידושין (דף י') תחילת ביאה קונה או סוף ביאה קונה ואמרינן דנפקא מינה לכ"ג דלא קני בתולה בביאה. והקשה דלו יהיה דתחילת ביאה קונה הרי קי"ל בפרק הבא על יבמתו דבתר נישואין אזלינן ואם כן אסור לכונסה דהו"ל בעולת עצמו. ותירץ דמיירי בשכנסה לחופה בלא קידושין וקדשה בביאה דכיון שקנאה בביאה נעשית כאשתו לכל דבר והיא נשואה גמורה בתחילת ביאה. וכבר הובא תירץ זה בדברי הריטב"א בחידושיו שם בקידושין יע"ש. שמעי' מינה דחופה הקודמת לקידושין מהני. ועיין בתשובת משאת בנימין סימן צ' שכתב דחופה דקודם קידושין לא קנה כלום וכו'. (* א"ה עיין בדברי התוס' בפרק הבא על יבמתו (דף ז':) ד"ה רב אמר דמשמע כדברי הרב משאת בנימן יע"ש וכן מתבאר מדברי הרשב"א בחידושיו לשם. גם ראיתי לרבינו ירוחם נכ"ב ח"ב שכתב וז"ל חופה אין קונה אלא דוקא כשנתן קידושין תחילה וכו' ובנכ"ג ח"ז כתב חיבת חופה קונה פי' אחר קידושין יע"ש). ומלבד שנראה שלא ראה דברי הרמב"ן שכתבנו. גם הראיה שהביא מריש פ"ק דקידושין אינה ראיה כלל. דהתם לא מיעטו אלא דחופה לא חשיבא כקידושין ולאפוקי מרב הונא אבל לעולם דחופה דקודם קידושין ואח"כ קידש חופה קונה לכל דבר. ועיין בספר בית שמואל סימן ס"ג שהביא דברי הרב הללו ולא ערער בהם: אבל אם היתה נדה וכו'. בעיא בפרק אע"פ לענין כתובה ולא איפשיטא. והר"ן ז"ל תמה על דברי רבינו בפרק אע"פ יע"ש וכתב מרן הב"י סימן ס"א וז"ל וגם הרא"ש בפרק הנזכר דחה דברי הרמב"ם וכו'. ועיין בתשובת הרא"ש כלל ו' סימן ב' ודו"ק היטב בדבריו ועיין פרח מ"א ח"א סימן קי"ד (א"ה ועיין בתשובת מהרש"ך ח"ג סימן כ"ז):

ז

וחכמים הם שתקנו כתובה לאשה וכו'. (* א"ה עיין לקמן פ"א מהלכות נערה בתולה דין ג'):

ח

דינרים אלו לא תקנו אותם וכו'. עיין בחוט השני סימן צ"ז כמה עולים מאתים זוז שהאריך בזה ועיין בחות יאיר סימן א' ודו"ק. (* א"ה עיין בספר אמונת שמואל סימן י"א):

י

או שמחלה כתובתה וכו' חוזר וכותב לה עיקר כתובה וכו'. (* א"ה עיין בהר"ן פרק נערה (דף תפ"ב) גבי המוחלת כתובתה דשאלו להרי"ף איך יכולה למחול והרי אמרו אסור לאדם שישהא עם אשתו בלא כתובה וכו' ונאמרו בזה שני תירוצים יע"ש. ומדבריהם יש ללמוד דאפילו במקום שאינו יכול לגרשה בע"כ אסור לשהות בלא כתובה דאל"כ משכחת לה מוחלת היכא דנשבע אלא ודאי דלא פלוג רבנן דחיישינן שמא יעבור על שבועתו. וצ"ע מ"ש מור"ם סימן ס"ה ס"ג דמדינא מותר במקום שנוהג חרם ר"ג. ועיין מוצל מאש סימן כ"א. ועל תירוץ הר"ן שם ק"ל מהירושלמי דהביא הר"ן פ"ב דמגילה אמתניתין דהיה כותבה דאמרינן הדא אמרה מותר בעשיית מלאכה יע"ש ויש ליישב):

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף