משנה ברורה/אורח חיים/ג
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
הנהגת בית הכסא
(א) ועכשיו וכו'. כי אין (א) אנו מוחזקין ליראי שמים שמלאכים מלוין אותנו שנבקשם שימתינו עלינו עד שנצא:
(ב) עד שישב. וה"ה (ב) שלא יקום כשהוא מגולה:
(ג) ולא ילכו. ואם מפחד (ג) יכול אחד להניח ידו על ראשו דרך החלון ובלבד שלא יראה פירועו וכדלקמן בס"ח וליכנס שם להדיא אסור (ד) אפילו עם אשתו אך עם קטן שאין בו דעת מותר ליכנס [ארה"ח]:
(ד) לא ידבר. ואם הוא לצורך גדול (ה) אפשר דמותר לדבר כ"ז שאין נפנה עדיין אבל בעת שנפנה אף לצורך גדול אסור ואם א"א לסגור הדלת ואיש אחר רוצה לכנוס (ו) ינחרו זה לזה ולא ידברו רק הנשים כשהולכות לבית הכסא הקבוע לרבים כמו בהכ"ס שבשדה בימיהם או בחצר בהכנ"ס במדינות אלו התקינו חכמים שיהיו מספרות זו עם זו כדי שישמע קולן מבחוץ ולא יכנוס איש לשם ויתיחד עמהן [סנהדרין י"ט] (ז) ומשמע קצת שם דנכנסות ג"כ בשתים בבהכ"ס:
(ה) למשמש. אם אינו יכול לפנות (ח) ילך ד"א וישב ויעמוד וישב עד שיפנה או יסיח דעתו מדברים אחרים. (ט) ולא יפנה בעמידה:
(ו) טפח. ולא יותר משום צניעות ומלפניו טפחיים דמתוך שהוא דוחק א"ע לגדולים הוא בא לידי קטנים וצריך טפחיים משום קלוח מי רגלים הנתזין למרחוק והב"ח כתב דנכון להחמיר שיהיה גם מלפניו רק טפח ולא הסכימו עמו(י) הרבה מהאחרונים. ויזהר שלא ילכלך שם בגדיו וגופו ומנעליו:
(ז) מגולה. אבל בחצר בכל ענין שרי כ"כ הב"י והמ"א אבל הט"ז הסכים עם מהר"י אבוהב דבחצר ג"כ אסור באמצע החצר בין מזרח למערב דהלא מגולה הוא באותו מקום אם לא שמקרב עצמו לצד אחד מהכתלים וכ"כ הדרישה וש"א:
(ח) שאין בו מחיצות. אבל אם יש בו מחיצות (יא) ואפילו רק מחיצה אחת לצד מערב ישב בצד המחיצה בסמוך לה (יב) [דהיינו עכ"פ בתוך ד' אמות] ואחוריו למערב כלפי המחיצה ונפנה שם (יג) וכן אם הכותל במזרח יושב בסמוך לה ואחוריו למזרח (יד) ויש מחמירין בזה מפני שפירועו שלפניו הוא לצד מערב והשכינה במערב ובמקום שאפשר טוב להחמיר. כתב הפמ"ג דאין שיעור לגובה המחיצה רק כל שאין פירועו מגולה עי"ז שרי:
(ט) או איפכא. וי"א (טו) דאיפכא לא וטוב ליזהר בזה:
(י) בין מזרח וכו'. משום דהשכינה שורה במערב (טז) ואפילו אם מחזיר פניו למערב אסור דמזרח שהוא נגד מערב יש לו ג"כ קדושה:
(יא) בין מזרח וכו'. רק יכוין שיהא (יז) ראשה של המטה לצפון ומרגלותיה לדרום. ובתשובת מנחם עזריה פסק כמו שכתב הזוהר פרשה במדבר שיהא ראשה ומרגלותיה של המטה זה למזרח וזה למערב והסכים שם שיהא הראש למערב וכ"כ בארצות החיים בשם כמה אחרונים ומ"מ טוב יותר לכתחילה לנהוג כהשו"ע כי בתשובת בנין של שמחה כתב בשם הגר"א שאמר שגם כוונת הזוהר הוא כהגמרא ולא כפירוש הרמ"ע הנ"ל:
(יב) אפילו כשאין וכו'. עיין בארה"ח דבזה אין להחמיר רק בשוכב ערום ובאין קלעים סביב המטה:
(יג) לא ישב ופניו וכו'. כצ"ל. ט"ז וש"א:
(יד) אלא לצפון וכו'. וה"ה אם אחוריו כלפי הקודש שרי בהטלת מי רגלים ועיין בביאור הגר"א שהסכים דאפילו מן הצופים ולחוץ אם פניו כלפי הקודש אסור בהטלת מי רגלים. אסור לעמוד לפנות להדיא נגד בהכ"נ או בהמ"ד (יח) דלא יהא מכלל מי שנאמר עליהם ואחוריהם אל היכל ד' וכן לא יעשה בהכ"ס מכוון כנגד בהכ"נ או בהמ"ד שלא יהא הפי הטבעת מגולה נגדם [ס"ח סי' תתי"ד והעתיקו בא"ר והגהות רעק"א] ואם בונה כותל באמצע להפסיק בין מחיצת בהכ"ס לבית הכנסת לכאורה אין להחמיר ועיין בארה"ח:
(טו) יפנה מיד. דהא אין חבירו רואה את פירועו (יט) וכן בחצר אחורי כותל הבית ואע"פ שחבירו שומע קול עיטושו שלמטה אין בכך כלום שבהשמעת קול עיטוש שלמטה אין בו איסור משום צניעות אלא שהיא חרפה ובושה לבנ"א ומי שאינו מקפיד אינו מקפיד:
(טז) פירועו. ר"ל גילויו מה שמגלה מבשרו (כ) מלפניו או מלאחריו ואע"פ (כא) שרואה את גופו ושומע קול עיטוש שלו שרי:
(יז) ביד ימין. מפני שקושר בה תפילין על זרוע השמאלי ועוד טעמים אחרים עיין בגמרא וטוב ליזהר (כב) מלקנח באצבע האמצעי שכורך עליו הרצועה וכתבו האחרונים דאיטר יד שכל עניניו עושה בשמאל מקנח בשמאל דידיה שהוא ימין כל אדם ואם כותב בשמאל ושאר מעשיו עושה בימין או להיפך עיין בבה"ל:
(יח) בחרס. ואפילו (כג) היא חלקה ואינה מקרע הבשר דאם אינה חלקה ויש בה חדודים קטנים יש בזה ג"כ מפני הסכנה שלא ינתק שיני הכרכשתא:
(יט) חבירו. אבל אם קנח הוא עצמו בו או שיבש או שקנח מצד אחר (כד) לית לן בה:
(כ) אינן בשדה. ולא שכיחי כשפים לכן מותר בחרס ודוקא (כה) אם הוא חלק וכנ"ל:
(כא) בדבר שהאור וכו'. אפשר דוקא לענין שאר דברים אבל לענין עשבים יבישים גם לההג"ה יש להחמיר דהם מחתכים את הבשר וכדלקמן בסי' שי"ב ס"ה עיין בפמ"ג. כתב בהגהות ר"ע איגר בשם הס"ח כשיוצא מבהכ"ס יראה המקום שישב עליו שלא יהיה טינופות שמא יבוא חבירו פתאום או בלילה וישב עליו:
(כב) בצניעות בלילה. ר"ל (כו) שלא יגלה עצמו יותר מביום ולא יגלה עצמו עד שישב (כז) וכה"ג כי לפניו ית' חשיכה כאורה אבל א"צ להתרחק (כח) ואם אין שם אדם מפנה ברחוב (כט) ורק שיזהר שלא יהיה במקום הילוך ב"א כדי שלא יטנפו בני אדם על ידו אבל אם יש שם אדם (ל) אפילו נכרי אסור לפנות בפניו. וכ"ז לפנות אבל להשתין מותר אפילו ביום בפני רבים אם צריך לכך שאין לו מקום (לא) ואפילו בפני אשה משום דאיכא סכנתא אם יעמיד עצמו. ואשה לא תעמוד להשתין אפילו נגד פניו של תינוק (לב) משום דאיכא חציפותא אבל לצדדין שאינה משתנת ממש נגד פניו לית לן בה:
(כג) על רגליו. ויאמרו שהוא כרות שפכה שאין מימי רגליו מקלחין אלא שותתין וכרות שפכה אינו מוליד ויאמרו על בניו שאינם שלו:
(כד) אם לא וכו'. ואם אין לו עצות אלו וגם שם א"א בישיבה יוכל לעשות עצה אחרת שלא יבוא לידי נצוצות שיסייע בבצים להגביה הגיד קצת או ע"י מטלית עבה ואם איתרמי שנפלו ניצוצות על רגליו (לג) מצוה לשפשפם:
(כה) ולמטה. ואפילו (לד) אם האבר בקישוי מותר מעטרה ולמטה:
(כו) מפני שמוציא. ר"ל שע"י נגיעתו בגיד בא לידי חמום והרהור ויבא לזה וחומר עון הזה עיין באה"ע סימן כ"ג:
(כז) הוא נשוי. דיש לו פת בסלו ואין יצרו תוקפו כ"כ (לה) ואם היא נדה או שהוא בדרך אסור. ועיין בא"ע סימן כ"ג ס"ד דאפילו נשוי אינו מותר להושיט ידו לאמה כלל אלא בשעה שהוא צריך לנקביו:
(כח) הנשוי. ואם עומד במקום שיש לו פחד שלא יפול אין להחמיר בנשוי כלל. [ארה"ח]:
(כט) בביצים. שאינו מתחמם ע"י כך. ולפעמים מותר לאחוז באמה להשתין כגון ע"י מטלית עבה שאינו מחמם (לו) אבל ע"י החלוק אסור (לז) ויש מפקפקין גם ע"י מטלית עבה משום דלא ידעינן שיעורו:
(ל) להתחכך לא. לפי שהחיכוך מביא לידי חמום ובקל יבוא לידי ש"ז ועיין בח"א שמתיר ע"י בגד עב. ומותר לסרוק זקן התחתון אך שלא יגע אז באמה בידו ועיין בבה"ל:
(לא) בל תשקצו. ואם משהא עצמו לקטנים עובר משום בל תשקצו ומשום שלא יהיה עקר. והמשהא מלהפיח (לח) אינו עובר על בל תשקצו. גם האיסור בל תשקצו (לט) נדחה מפני כבוד הבריות כגון המשהא נקביו עד שימצא מקום צנוע וכה"ג. יזהר מאוד לקנח היטיב כי צואה במקומה במשהו כמו שכתב בסימן ע"ו ס"ה. וטוב (מ) לרחוץ פי הטבעת במים או ברוק:
< הקודם · הבא >