משך חכמה/שמות/כז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

משך חכמה שמות כז

א

ועשית את המזבח כו' חמש אמות אורך וחמש אמות רוחב ושלש אמות קומתו רבוע יהיה המזבח. הנה דעת ר' יוסי בזבחים נ"ט שגבוה עשרה ומשפת סובב ומעלה היה גבוה שלשה, ונראה דאשטח זה קפיד רחמנא שיהא המזבח רבוע, במשך גובהו שלשה וזה משפת סובב ומעלה, וזה מקום המערכה דאמר בדף נ"ד ובתוספות שם ד"ה רב אמר בבנין כתבו כן דלא קפדינין על רבוע רק במקום המערכה לא למטה ודו"ק. ולכן אם נפגם בסידא גם כן פסול המזבח וכמו"ש בתוספות סוכה דף מ"ט [ויעוין שכתבו דילפינין ריבוע דקרן ממזבח] ופליגי תנאי בפ"ק דחולין דמ"ס בטפח ומ"ס בכזית, מר משער במידה ומר משער במידי דאכילה, והיינו דפליגי בפלוגתא אם המזבח דומה לשולחן או לבית המטבחים דבזה פליגי אמוראי אם יש הפשט ונתוח במזבח בזבחים דף פ"ה יעוין הגירסא בש"ס ווילנא החדש ודו"ק. מש"ה כתב רחמנא רבוע יהיה, דמידת ארכו ורחבו אינו מעכב אך הריבוע מעכב. ועיין שם בסוגיא ודו"ק.

יא

וכן לפאת צפון וכו' ולכתף השנית חמש עשרה כו'. לא כתוב אמה, שלא נמדד באמה רק שכוונו למידת פאת נגב, וכן כיונו למידת הכתף, אבל בסממנים כתיב בד בבד שלא יניח משקל כו' (בריש כריתות). ובזה מדויק מה דבמשכן כתוב מדה אחת לכל היריעות, פירוש שלא מדדו באמה רק יריעה אחת ואח"ז מדדו ברוחבה ואורכה לכל יריעות המשכן, אבל באהל שהשש יריעות היו צריכים להיות מעבר שלפני הפרכת והיריעה הששית נכפלת על המסך שלא היו שם קרשים והפתח אין קדוש כמו תוך המשכן כמו שביארתי לעיל, שאדני המסך היו נחושת, לכן לא היה רשאי למדוד חדא עם חברתה רק מדד כל אחת בפ"ע, לכן כתוב מדה אחת לעשתי עשרה יריעות שכל יריעה נמדדת בפני עצמה באמה. ודו"ק.

יומא דף ל"ח, עמד הוא וכרכה אמר להן הטילוני לים כו' חוץ משערי נקנור מפני שנעשו בו נסים וי"א מפני שנחושתן מצוהבת היתה. ונראה הא דלא ניחא ליה בתירוץ קמא כדאמר בפרק הכונס אמר כך מקובלני מב"ד של שמואל הרמתי כל המוסר עצמו למות על ד"ת אין אומרים דבר הלכה בשמו כו' ויסך אותם לד' דאמרינהו משמא דגמרא, וכן כאן שמסר עצמו על דבר זה מפני זה לא היה ראוי להזכיר שמו ושלא להחליפם ודו"ק. וזה שאמר לקדושים אשר בארץ המה ואדירי כל חפצי בם, פירוש הגבורים אשר כל חפצי אני מוצא בהם ירבו עצבותם למה שאחר מהרו לילך ולשאול לסנהדרין, בל אסיך נסכיהם מדם ובל אשא שמותם על שפתי, אמנם על ת"ת דרבים צריך למסור עצמו למיתה ולסכן עבור זה ואדרבא נענש יהושע מפני שלא עסק בתורה בעת המלחמה ולכן משה שנתן נפשו על תורה של כל ישראל אמרו שלפיכך נקראת על שמו שנאמר זכרו תורת משה עבדי כדדריש במכילתא בשלח פרשא א' יעו"ש.

פרשת תצוה

כ

ויקחו אליך וכו'. יתכן על פי דברי הראב"ע בפרשה בהעלותך שאעפ"י שאמרו כל דברות שנדבר הקב"ה עם משה לא היה אלא ביום שנאמר ביום דבר וכו'. בכל זה כשהיו הנרות דולקים היה כיום ודבר עמו בלילה, לזה אמר ויקחו אליך פירוש לצורכך שהאדם דעתו בהיר בעת האור וכמו אין אורה אלא שמחה, ולזה הוא לצורך הכנת נפש משה להדיבור שיהיה שורה מתוך שמחה, אבל חוקת עולם לדורותם מאת בני ישראל, שלדורות הוא חוק בלי טעם וגזירה היא מלפני, שכלום לאורך אני צריך והלא כל ארבעים שנה לא הלכו אלא לאורו וכו' ודו"ק. ומזה רמז למש"כ בסמ"ע דכשנרות דולקין מותר לדון בלילה.

ובזה יש לפרש מה דעשה שלמה חמשה מנורות ור"א בן שמוע אמר בפ' שתי הלחם דעל כו' ובכולם היו מדליקין דכתיב את המנורות ונרותיהם לבערם כמשפט ופשוטו שהיה מדליק בכולן ודלא כפירש"י דפעמים בזו ופעמים בזו ויעוין בילקוט מלכים דעל כולן היה מסדר רק בשל משה תחלה ויעו"ש טעם של שולחן וכיור ודו"ק. וכבר נאמר אצל דוד אביו שהניח זהב למנורות הזהב כו' משום דדריש שכיון שבמקדש שהי' רוחב עשר על שלושים אמה הי' מנורה אחת אם כן על כל החשבון הוא עשר פעמים שלושים הוא שלש מאה אמה וקומתו עשר אמה ולפי זה החשבון ההיכל שבנה שלמה היה ששים על רוחב עשרים א"כ עשרים פעמים ששים הוא אלף ושני מאות וקומתו שלשים א"כ הוא ג' פעמים ככה הוא שלשת אלפים ושש מאות א"כ היה מוכרח להיות אחד עשר מנורות ולבד משה עשרה מנורות חמש מימין של משה וחמש משמאל של משה א"כ לפי החשבון היה צריך להיות עוד אחת רק שלא היה יכול היות יותר על צד אחד מעל הצד השני ובפרט לפרש"י דהדביר היה גובה עשרים א"כ לא היה רק מאה אמה יותר ולכן עשה גם שולחנות עשרה כי השולחן צ"ל נוכח המנורה וכזו כן זה וזה רק במקדש שלמה שהיה גלוי שכינה אבל במקדש שני שאינו רק חוק סגי באחת ודו"ק היטב.

ויקחו שמן זית. במנחות דף פ"ו מזיתו. ויעוין רש"י שם והנראה לפרש משום דגבי יין אמרו לא יביא יין מגיתו, ב"ב צ"ח, וכמו דפירש רשב"ם שם דכתיב הסך נסך שכר לד' ובתרגום על קרא דיין ושכר יזיר, מחמר חדת ועתיק הרי דשכר עתיק, ולכן בשמן כתיב שמן זית שהמצוה כל שהוא חדש עדיף טפי וזהו מזיתו שניכר טעם הזית בשמן וכמו שאמרו בעו"ג, דחמרי חדתא וענבי הוי חדא טעמא, וז"ב. ובזה מדויק לשון הכתוב בשופטים ט' החדלתי את דשני אשר בי יכבדו ולא כתיב בו משום דהשמן ניכר טעם הזית בו ודו"ק. ואולי משום דשמן זית אין דרכו לשתות וכמו דמשמע בריש כיצד מברכין אי דשתי אוזוקי כו' לכך כתוב בי.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.