משאת המלך/ויקרא/כה
ט[עריכה]
תעבירו שופר בכל ארצכם (כה ט)
המנ"ח (מצוה של"א) העיר דכמו לענין שילוח עבדים אמרו בקידושין (ל"ח:) דהגם דכתיב דרור בארץ דמשמע ולא בחו"ל, מ"מ מדאמר הכתוב יובל הוא מרבינן אף חו"ל לשלוח עבדים, א"כ כמו"כ נימא לענין שופר דיובל דהגם דנאמר תעבירו שופר בכל ארצכם דמשמע ולא חו"ל, מ"מ מדאמר הכתוב יובל הוא נרבה אף חו"ל לשופר, ע"ש.
ונראה דהא דאמרינן דשופר של יובל אינו אלא בארץ, אין הכוונה בזה לפי שהוא מהמצות הנוהגות בארץ וכל חיובו הוא רק בארץ, אלא ביותר דזהו החפצא להעביר השופר בארץ, ובחו"ל אין זו העברת שופר בארץ, א"כ י"ל דעל שופר ל"ש רבויא דיובל הוא, לאחר דנאמר בו בארצכם במשמעות דזהו צורת המצוה העברת שופר בארץ, אבל שילוח עבדים מאי שייטא דעבדים לארץ דוקא, ואי אפשר לפרש דהחפצא הוא לקרא דרור בארץ לעבדים, וא"כ שפיר שייך רבויא דיובל הוא לרבות שלוח עבדים אף בחו"ל.
י[עריכה]
ושבתם איש אל אחזתו (כה י)
הנה בר"ה (ט':) אמרו דלדעת חכמים גם חזרת שדות מעכבא, דאם לא החזירו שדות מעכב דליכא דין יובל, וק"ל דבגיטין (מ"ח.) אמרו דלר' יוחנן דס"ל דהאחין שחלקו לקוחות הן ומחזירין זה לזה ביובל, דבאם גם היה סובר דקנין פרות לאו כקנין הגוף, א"כ לא משכח"ל מביא בכורים בזמן שהיובל נוהג, אלא חד בר חד עד יהושע בן נון, דלפי שיודעים שהקרקע תחזור ביובל א"כ לא נחתו בה אלא לקנין פירות.
נמצא דהקונה שדה בזמן היובל אין דעתו אלא לפירות, וא"כ יציאת השדה ביובל אין זו מאפקעתא דמלכא, אלא לפי שנגמר זכותו שהרי לא מכר לו אלא פירות עד היובל, וא"כ נמצא דלא פעל היובל חזרת שדות שהרי לא נמכרו שדות לצמיתות כך שהיובל יוציאם, וא"כ לדעת חכמים כל שלא היתה גם חזרת שדות הא ליכא יובל כלל, וזה הרי דבר שלא יתכן דלא נהג יובל כל השנים [מלבד יובל ראשון יעו"ש בגיטין], ולומר דאין חזרת שדות מעכבת אלא במרדו לעבור שלא כדין, אבל באם לא משכח"ל חזרת שדות אי"ז מעכב, זה לא משמע מהסוגיא דר"ה לכאורה, ע"ש. [אמנם בקה"י ר"ה מכח קושיתי זו נטה לומר דדוקא במרדו לעבור שלא כדין אז חזרת שדות מעכבא, ע"ש].
לט[עריכה]
לא תעבד בו עבדת עבד (כה לט)
הנה בזה הלאו דלא תעבוד בו עבודת עבד כתב הרמב"ם (בפ"א מהל' עבדים הל"ז) בד"א בעבד עברי מפני שנפשו שפלה במכירה, אבל ישראל שלא נמכר מותר להשתמש בו כעבד, שהרי אינו עושה מלאכה זו אלא ברצונו ומדעת עצמו, עכ"ל. ומבואר מדבריו דעיקר הלאו אינו מיוחד לעבדים בלבד, אלא דלא שייך לעבור על לאו זה אלא בעבדים, אבל ישראל שלא נמכר הרי הוא עובד מרצונו, ואילו האיסור זה שייך רק במי שמוכרח לעבוד.
ונפקמ"נ בזה בחצי עבד וחצי בן חורין בב"ב (י"ג.) דלמשנה ראשונה עובד את עצמו יום אחד ואת רבו יום אחד, דנמצא ביום שעובד את רבו הרי הוא עובד בעל כרחו, דלפי"ז לא ישתרי לעבוד בו עבודת עבד משום הצד ישראל שבו, דבשלמא אם היה זה לאו מיוחד לעבד עברי, הרי ביום שעובד את רבו אין זה דין עבד עברי וליתא ללאו זה, אולם למש"נ מהרמב"ם דעיקר הלאו אינו מיוחד לעבד עברי אלא בכל מי שעובד בעל כרחו, א"כ אף כאן יאסר בעבודת עבד.
ספרי משאת המלך מונגשים לציבור לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של המחבר הגאון רבי שמעון משה ב"ר יהושע זליג דיסקין זצ"ל.
הזכויות שמורות לבני הגהמ"ח יבלחט"א