מראי מקומות/שמות/כא
פסוק א[עריכה]
אשר תשים לפניהם[עריכה]
בקידושין (לה.) למדו מכאן שהשווה הכתוב אשה לאיש לכל דינים שבתורה. והתוספות (ב"ק טו. ד"ה אשר; גיטין פח: ד"ה ולא; שבועות כט: ד"ה שבועת) הקשו ש'לפניהם' קאי על הדיינים וכיצד דרשו דין זה הנוגע לנידונים[1].
ובספר מירא דכיא (פ' משפטים) יישב שכל פעולה שבראשה ת' הרי היא שוה לזכר ולנקבה, נוכח לזכר ונסתר לנקבה, כמו תיבת 'תבוא' - בזכר "תבוא אל הארץ" (דברים כו א), ובנקבה "אשר לא תבוא ושתי" (אסתר א יט). ואם כן אפשר לומר שדרשת חז"ל היא מהתיבה 'תשים' המשמשת לזכר ונקבה.
פסוק יט[עריכה]
אם יקום ויתהלך בחוץ[עריכה]
בספר כף הכהן לרבי אברהם יצחקי הביא רמז מכאן לפסק הרמב"ם והשו"ע שריפוי ושבת דנים אף בחו"ל, אם יקום ויתהלך בחוץ, דהיינו בחוץ לארץ... רק שבתו יתן ורפא ירפא, משא"כ שאר תשלומים שאינם בחו"ל.
פסוק לג[עריכה]
וכי יפתח איש בור או כי יכרה איש בור[עריכה]
וכתב רש"י, אם על הפתיחה חייב על הכרייה לא כל שכן, אלא להביא כורה אחר כורה שהוא חייב.
שאל אדם אחד את המלבי"ם: ילמדנו רבינו, מתקנת רבינו גרשום שאסור לפתוח מכתב של אחר. מה הדין במברק שהמכתב גלוי לעין כל, האם באופן זה מותר לקרוא את תוכנו? השיבו הגאון: אם על הפתיחה חייב, על הקריאה לא כל שכן.
- ↑ יעו"ש שהוסיפו שכיון שקאי אדיינים הרי ע"כ לא קאי אאשה כיון שאשה פסולה לדון. והבאנו קושייתם כנוסח שהביא בשמם בפרדם יוסף בפרשתן, וכן משמע מתוך יישוב התוספות בשבועות.