מראי מקומות/ברכות/מז/ב
מראי מקומות
ברכות מז ב
אמר רב הונא תשעה וארון מצטרפין א"ל רב נחמן וארון גברא הוא
מעיקרא מאי קסבר
בספר בספר יגיעות מרדכי ביאר שדרכם היה לחזור על השמועות בדרך קצרה ולכלול כמה עניינים בתיבה אחת שהיתה שגורה בפיהם, ואף בהו"א נתכוון לדין שהשמיענו לבסוף שתשעה הנראים כעשרה מצטרפים ורמז לכך בתיבת "וארון" הדומה ל"נראין". וכעי"ז כתב בברכת אברהם (פילד) שתיבת "וארון" אותיות "ונראו".
ובספר מנחת יהודה (אפשטיין) הביא בשם מופלג אחד ממינסק והביא שכן נדפס בשם החיד"א שתיבת "וארון" ראשי תיבות ואחד רואה ואינו נראה. ולפ"ז ביאר ששאלת רב נחמן וארון גברא הוא, היינו בניחותא, שכיון שאותו אחד ישנו מה בכך שאינו נראה. וכן כתב בספר זכרון סופרים בשם ר' פישל סופר.
אמר רבי אמי שנים ושבת מצטרפין אמר ליה רב נחמן ושבת גברא הוא
מעיקרא מאי קסבר
האחרונים ביארו שכוונת רבי אמי אף בהו"א היתה לכך שתלמידי חכמים המחדדין זה לזה בהלכה מצטרפין, ומה שאמר ששבת מצטרפת היינו משום שתלמיד חכם בחינת שבת וכמבואר בזוהר בכמה מקומות שאינם בני מלאכה כבשבת[1].
וכעין זה ביאר בספר שדה יצחק (גואיטה) שכוונתו היתה לשנים ששובתים ממלאכה ועוסקים בתורה.
בספר יגיעות מרדכי ביאר שדרכם היה לחזור על השמועות בדרך קצרה ולכלול כמה עניינים בתיבה אחת שהיתה שגורה בפיהם, וכוונתו בתיבת "שבת" להזכיר שני תלמידי חכמים המחדדין זה לזה בהלכה שהלכה זו נרמזת בר"ת שבת, וכיון שלא הבין דבריו הוצרך לפרשם[2]. אמנם בספר זכרון בספר תמה שבשלמא לענין דין ארון ודין נראין לשון נופל על לשון אך דין שבת ותלמידי חכמים אין שום דמיון בין התיבות.
וכעין זה כתב בספר מנחם משיב נפש שתיבת "ושבת" ראשי תיבות "ושונים בתורה"[3].
בספר מנחת יהודה (אפשטיין) כתב שתיבת "ושבת" אפשר לפרשה ראשי תיבות ושלישי בן תורה. ועל כן הקשה ר"נ ושבת גברא הוא, היינו שבודאי גברא הוא וכי בגלל שבן תורה הוא לא יצטרף. וע"כ השיב לו רב אמי שכוונתו לר"ת אחרים ושניהם בעלי תריסין, דהיינו שמנצחין זה לזה בהלכה שאזי אף שאינם אלא שנים מצטרפים לזימון. ובספר זכרון בספר פירש שהוא ראשי תיבות ושניהם בני תורה. וכעין זה בספר זכרון סופרים בשם ר' פישל סופר שהוא ר"ת "שני בעלי תורה".
אלא אמר רבי אמי שני תלמידי חכמים המחדדין זה את זה בהלכה מצטרפין
ביאור
בתוספות הרא"ש ביאר שההלכה חשובה היא כשלישי, וכן הביא האור זרוע בשם רש"י.
אמנם בצל"ח כתב שאין הכוונה שההלכה היא שמצטרפת לשלישי אלא ששני ת"ח המחדדים זה לזה בהלכה חשובים כשלשה שאינם מחדדים. וכל קושיית הגמרא היתה כיצד אפשר שאותם האנשים כשיהיו עם ארון יהיו כעשרה וכשיהיו בלא ארון יהיו תשעה.
ובמאירי פירש שאיירי באופן שיש שלישי עמהן והא דמחדדין זה את זה בהלכה גורם שיצטרפו זה לזה אף שלא קבעו סעודה יחד.
בספר חדש האביב (לרבי אליעזר פאפו) ביאר שכל אחד חשוב כרב ותלמיד לגבי חבירו והו"ל כארבע גופין.
וחידוד גברא הוא
עיין צל"ח שהקשה מפני מה לא הקשתה הגמרא "וחידוד גברא הוא" כדרך שהקשתה "ושבת גברא הוא". ויישב, שאין המעלה בחידוד אלא שהחשיבות היא באנשים שמחדדין זה לזה בהלכה ולא דמי לשבת שהמעלה היא בשבת עצמה.
ובברכת אברהם (ארלנגר) הקשה מה יועיל חידוד הא סוף סוף בענין "גדלו לה' איתי" וליכא.
מחוי רב חסדא כגון אנא ורב ששת מחוי רב ששת כגון אנא ורב חסדא
ביאור
בספר למנצח לדוד (פארדו) ביאר על פי הא דאיתא בעירובין (סז.) רב חסדא ורב ששת כי פגעי בהדי הדדי רב חסדא מרתען שיפוותיה ממתנייתא דרב ששת ורב ששת מרתע כוליה גופיה מפלפוליה דרב חסדא, ופירושו שדווקא באופן זה שזה סיני וזה עוקר הרים וצריכים זה לזה בכאי גוונא מצטרפים[4].
כעין זה כתב המאסף באסיפת זקנים שדווקא רב ששת ורב חסדא שהיו רגילים לחדד זה את זה בהלכה כמבואר בעירובין שם והיה ביניהם קירוב דעת בכהאי גוונא הצטרפו זה לזה.
ובספר מנחה חדשה ביאר על פי המבואר בגמרא להלן (מט.) זקפיה רב ששת וזקפי רב ששת לקועיה כחויא על רב חסדא, על שלא הזכיר ברית ותורה ומלכות בית דוד בברכת המזון, וקמ"ל שאף שאין נוחים זה לזה בהלכות ברכת המזון ומקפקים זה על זה, מכל מקום מצטרפים.
ובאדרת אליהו (ריקי) ביאר שקמ"ל שלא כל הרוצה להחשיב עצמו תלמיד חכם לענין זה יכול לעשות כן, אלא רק מי שפקיע שמיה כרב ששת ורב חסדא.
הקדמת שם חבירו
באדרת אליהו (ריקי) ביאר שכל אחד קאמר דרך ענווה שהוא מתחדד בכך ששואל את חבירו כתלמיד השואל את רבו והוא משיב לו וכן רבו מתחדד מתלמידו כתלמיד המחדד את רבו. והקדימו כל אחד עצמו דרך ענוה כאילו הוא תלמיד במקום הרב.
- ↑ כ"כ בספר בית האוצר (כלל קעט) והוסיף שנקט בלשון 'שבת' משום ותבחר לשון ערומים. וכן כתבו המלבי"ם (שמות טז לא), אדרת אליהו (ריקי), קרבן נתנאל בשם מהר"י לוריא, מגיד תעלומה, שפתי חכמים (הערצעל), כתבי רבינו יצחק דב הלוי מווירצבורג.
- ↑ וכ"כ בספר ברכת אברהם (פילד), ובכך ביארו גם רמיזת דין נראין כעשרה בתיבת ארון שהזכיר תחילה תשעה וארון מצטרפין, בספר יגיעות מרדכי כתב שהוא תיבה הדומה ובברכת אברהם כתב ש'וארון' אותיות 'ונראו'.
- ↑ עי"ש מה שביאר בטעם שרמזו הדבר בר"ת.
- ↑ וכ"כ בספר שדה אליהו בשם רבי שאול ק"ב מו"צ דוילנא, וכ"כ במנחת יהודה (אפשטיין) שצריך שיהיה לכל אחד מעלה על חברו, וכ"כ בספר אם יעקב. וכן ציין לגמרא זו במגיד תעלומה.