מראי מקומות/אורח חיים/סא

מראי מקומות אורח חיים סא

האם יש לומר אחר ברכת הבוחר, אמן אל מלך נאמן

הטור והב"י והרמ"א בסעיף ג, הביאו בזה מחלוקת, ויש להעיר דהמנהיג בדיני תפילה סי' לג, כתב דיש לומר כן.

קריאת שמע כנגד גוף האדם

הטור והב"י בסעיף ג, כתבו דיש בה רמ"ח תיבות כנגד רמ"ח איברים שבאדם, ויש להוסיף דכ"כ האשכול בהל' קריאת שמע ד"ה ובקרית שמע (ו:), והוסיף שיש בה י"ח הזכרות כנגד י"ח חוליות.

האם ראוי שהש"ץ יחזור ויכפול אני ה' אלוהיכם וכו' או ה' אלוהיכם אמת

הב"י בסעיף ג, הביא בזה מחלוקת וכתב בשו"ע דיחזור על ה' אלוהיכם אמת, ויש להעיר דהאשכול בליקוטים מהל' תפילה ד"ה ואמר (לט.), כתב בשם רב האי דלא יכפול שום דבר.

היכן יש להפסיק בסוף ק"ש

המשנ"ב בסעיף ג בס"ק ז, כתב דיפסיק אחר תיבת אמת, והביא ראיה מהרמ"א שכתב כן על פי הרוקח, אמנם אינה ראיה גמורה דהרמ"א איירי במי שלא מברך כעת ברכת אמת ויציב אבל מי שמברך כעת כשיסיים הש"ץ אפשר דימתין קודם אמת כדי לסמוך אמת לויציב, ומ"מ אף אי סבר הרוקח כדברי המשנ"ב, מ"מ מדברי האשכול בלקוטים מהל' תפילה ד"ה ואמר (לט.), בשם רב האי מבואר דצריך להפסיק לאחר אני ה' אלוהיכם, ולא אחר תיבת אמת, והכי נקטינן.

נוהגים בספרד לומר פסוק ראשון בקול רם ומנהג טוב הוא לעורר הכוונה

כ"כ הטור בסעיף ד-כו, ויש להוסיף דכ"כ המנהיג בדיני תפילה סי' לז.

אם טוב להניח היד על העיניים בפסוק ראשון

הטוש"ע בסעיף ה, כתבו דטוב להניח כדי לכוון, וכתב הטור דראיה לזה היא דרבי היה מניח ידיו על עיניו, ע"כ, אמנם זה אינו ראיה מוכחת דהא בסעיף ו הביא הב"י מתלמידי רבינו יונה דהטעם שרבי היה מניח הוא כדי שלא יראו התלמידים שרומז בעיניו, ע"כ, וכ"כ האשכול בהל' ק"ש ד"ה ותניא (ז:), דמפרשי רבנן שהיה מניח ידיו כדי שלא יראו התלמידים רמיזות עיניו ויתגנה.

אם צריך להפסיק בין תיבה לתיבה בק"ש

הטור בסעיף ה, הביא דרב עמרם הביא מהירושלמי דצריך, והב"י הביא דמהר"י אבוהב הקשה דבבבלי הצריכו להפסיק רק בין הדבקים כגון על לבבך, ותירץ דיותר צריך לדקדק להפסיק בין הדבקים, ע"כ, וציינו בהגהות על הטור דאף הירושלמי כתב דצריך להפריד בין הדבקים, ע"כ, וא"כ קושיית מהרי"א קשה על הירושלמי גופיה, ויש להעיר דאפשר לתרץ עוד דהא דהצריך הירושלמי להפסיק בין תיבה לתיבה היינו רק בפסוק ראשון כי הירושלמי קאי גבי אנשי יריחו שהיו כורכין את שמע ולשאר הפירושים שם זה איירי רק בפסוק ראשון.

מה צריך לכוון בפסוק ראשון

כתב הטור בסי' ה, שכשמזכיר שם אדנות יכוין שהוא אדון הכל, כנגד קריאתו ויכוין שהיה הוה ויהיה כנגד כתיבתו, וכשמזכיר אלוקים יכוין שהוא תקיף ואמיץ וכו', וכתב הטור כאן בסעיף ו, שכשאומר אחד יכוין בח' שהקב"ה חי וברומו של עולם, ובד' יכוין שהוא שולט בד' רוחות, ובדרכ"מ שם הביא מסמ"ק שיכוין בא' שהוא יחיד, ובח' כנגד ז' רקיעים והארץ, ע"כ, ויש לפקפק בכל זה דאם צריך לכוין כ"כ היכי אמרי' בברכות לד., גבי מי שחוזר לקרוא פסוק שמע דמשתיקין אותו, ופרכי' ודילמא לא כיוון דעתיה, ומשני אי לא כיוון דעתיה מחינן ליה במרזפתא דנפחא, ע"כ, דהא אי צריך לכוין כ"כ הלא שכיח שאדם לא יצליח לכוין מחמת טירדא ויחזור ויקרא, ואין לומר דבזמן הגמ' כח הריכוז היה שונה בהרבה משלנו דהא מבואר בירושלמי בברכות ב,י, שהאמוראים לא הצליחו לכווין בתפילה, וי"ל דאף אם לא כוון כל זה יצא יד"ח, וא"כ מי שלא כוון כל זה מ"מ כיון דכוון לפשטות המילים יצא יד"ח, ותו לא שייך שיחזור ויקרא כדי לכוון כל זה, דאחרי שיוצאים ידי חובת המצוה תו לא שייך לעשות אותה בהידור יותר, כיון דנפטר כבר מהחיוב, ולכן מי שחוזר וקורא שמע, מוכח דלא כוון אפי' לפשט הפשוט ולכך משתקין ליה, ואכתי אינו מיושב דמי שרגיל לכוון אלו הכוונות ממילא אינו מכוון לפשט הפשוט אלא לכוונות אלו, וכשאין דעתו מיושבת לכוון ואינו מצליח לכוון כוונה זו שרגיל בה ממילא אינו מכוון כלום, ושמא בימות הגמ' לא היו ידועים להמון העם כוונות אלו, ואין הכי נמי דלמי שרגיל לכוון כך, אין משתקין אותו דדילמא לא כוון דעתיה, וצ"ע.

הכוונה בד' של תיבת אחד

כתבו הטוש"ע בסעיף ו, על פי הגמ' בברכות יג:, שצריך להאריך בד' שיעור שיחשוב שהקב"ה מולך למעלה ומטה ובד' רוחות העולם, ע"כ, ויש להעיר דבה"ג בהל' ברכות בעמוד לז, כתב דצריך להמליכו על עצמו ועל מעלה ומטה ובד' הרוחות.

הטיית הראש או העיניים לד' רוחות

הטוש"ע בסעיף ו, כתבו דיש הנוהגים להטות הראש לד' רוחות כפי המחשבה, ע"כ, ויש להעיר דהאשכול בהל' ק"ש ד"ה ותניא (ז.), כתב נמי דמנענע הראש לד' רוחות, והוסיף דסדר הרוחות הוא מזרח מערב דרום צפון, ע"כ, והביא סמך לסדר זה מספר יצירה.

חיוב הטורח לכוון בק"ש

אין חובה לטרוח הרבה כדי לכוון אלא בפסוק ראשון, דבברכות יג:, איתא דרבה ורב נחמן, כשהיו עייפים היו מצערים עצמם בפסוק ראשון לכוון ולא בשאר פסוקים, ואם היה חובה אף בשאר פסוקים לא היו האמוראים מקילים בזה.

דקדוק בקריאתה

כתב הטור בסעיף ז, שזה שאמרו בירושלמי שצריך להדגיש הדל"ת בתיבת אחד, הוא מפני שלא ישמע כרי"ש ונמצא מחרף, ע"כ, וכוונתו שלא ישמע שאומר אחר, וזה תימה דאף אם ישמע כרי"ש, הלא הניקוד מוכיח שלא אומר אחר, וכיוצא בזה יש לתמוה על מה שכתב הטור שם בסעיף יז, שידגיש הזיי"ן של תזכרו שלא ישמע תשקרו או תשכרו, ע"כ, והשתא כיצד ישמע תשקרו, דהא אינו דומה ז' לש' ימנית, ומכל זה נראה שהטור חשש אף למשמעות רחוקה, וצ"ע.

אם משתקין את מי שכופל את כל הפסוק של שמע או את מי שכופל תיבה תיבה

הטור והב"י בסעיף ט, הביאו בזה מחלוקת, ויש להוסיף דסמ"ק במצוה קד אות ה, כתב דמשתקין את הכופל את כל הפסוק.

אם צריך להפסיק בין אחד לברוך שם

הב"י והדרכ"מ בסעיף יד, הביא בזה כעין מחלוקת, ויש להעיר דהאשכול בליקוטים מהל' ק"ש ד"ה ואמר (לח.), כתב בשם רב עמרם דצריך להפסיק בפסוק ראשון בין תיבה לתיבה ובין אחד לברוך.

צריך להפסיק בין תיבת היום לתיבת לאהבה

כ"כ הטוש"ע בסעיף טו, ויש להוסיף דכ"כ האשכול בהל' ק"ש ד"ה הקורא (ח.), וכ"כ המנהיג בדיני תפילה סי' לח.

מה הטעם שצריך להפסיק בין נשבע לה'

הטוש"ע בסעיף טז, פירשו כדי שהעי"ן לא תשמע כה"א, ובהגהות והערות על הטור הביאו בזה מחלוקת, ויש להוסיף דהאשכול בליקוטים מהל' ק"ש ד"ה ואמר (לח.), כתב כעי"ז דטעמא שהעי"ן תשמע כאל"ף.

הטעם שצריך להתיז הזיי"ן

הטוש"ע בסעיף יז, כתבו דלא ישמע תשקרו או תשכרו דמשמע על מנת לקבל שכר, ע"כ, ויש להוסיף דהמנהיג בדיני תפילה סי' לט, כתב את הפירוש שלא ישמע תשכרו דמשמע על מנת לקבל שכר.

אם צריך לדקדק לא להניד הנח

הטור בסעיף כג, הביא בזה מחלוקת, ויש להעיר דסמ"ק במצוה קד אות ז, כתב דלא יניע הנח.

האם צריך למשמש בציצית ובתפילין בשעת ק"ש

הטוש"ע בסעיף כה, כתבו לנהוג כן, ועי' במה שכתבתי בזה בסי' כד,ד.

אם ראוי שהציבור יקרא ק"ש יחד בקול

בתשובות הגאונים שערי תשובה סי' שמג, כתוב דראוי שלא לקרוא כל הציבור יחד בקול כיון דלפעמים אדם משתתק קצת והציבור ממשיך ושמא ידלג וימשיך לקרוא עם הציבור, ע"כ.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף