מפתח/יבמות/לז/א

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
גרסה מ־12:27, 24 ביוני 2020 מאת מי אדיר (שיחה | תרומות) (←‏top: פתיחת קיצורים)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף

לדף הבבלי
צורת הדף


עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהלדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" מידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רש"י
תוספות
תוספות רי"ד
רמב"ן
רשב"א
מהרש"ל
מהר"ם
מהדורא בתרא
קרן אורה
מהר"צ חיות
רש"ש
אילת השחר

מפתח
שינון הדף בר"ת
חדש על ה(מ)דף


מפתח TriangleArrow-Left.png יבמות TriangleArrow-Left.png לז TriangleArrow-Left.png א

מכר האב מכורין עד שימות. דוקא אם נתרצה הלוקח, אבל לא נתרצה יכול לבטל המקח משום מקח טעות. נימוקי יוסף. ועי' משנה למלך הל' זכיה ומתנה פי"ב הי"ג שכ' דזה דלא כהרשב"א, עי' בסמוך.

דוקא אם מוכר להדיא רק את הפירות אבל אם מכר את הקרקע והפירות המקח בטל לגמרי. רשב"א ב"ב מ"ט:, והו' במגיד משנה מכירה פ"ל סוף ה"ג. [וזה דלא כהנימוקי יוסף, עי' לעיל, וכן דלא כהמאירי עי' להלן]. ועי' משנה למלך הל' זכיה ומתנה פי"ב הי"ג [שהק' דהרשב"א בקידושין מ"ב: מובא בר"ן שם, כ' דהמוכר קרקע גזולה במקצתה, המקח קיים בשאר, ועי' אבנ"מ סימן צ' סקכ"ג].

אף אם מכר את הקרקע והפירות מכורין עד שימות ואין המקח בטל לגמרי. מאירי ב"ק פ"ח: .

אין ללוקח כלום עד שימות האב. קשה דמ"ש אם מת הבן בחיי האב דל"מ המכירה כלל למ"ד ק"פ כקה"ג והיינו דאז אין הבן יכול למכור כלל. ר"י מיגאש ב"ב קל"ו:, ועיי"ש רמב"ן. רשב"א. ריטב"א. רבינו יונה. הר"ן. ועי' רד"ה ד"ה ומת, דהוא משום מה מכר ראשון לשני כל זכות שתבוא לידו, ועי' מה שצויין שם.

ואיתמר מכר הבן בחיי וכו' ר"י אמר לא קנה לוקח. הטעם דל"מ המכירה משם דהו"ל כמוכר דבר שאינו שלו. רשב"ם קל"ו:, ר"י מיגאש שם. מאירי. פסקי הרי"ד. וכן בנתיה"מ סימן רמ"ח סקי"ד [יעויין שם שדימה קנה"ג לדשלבל"ע, וכן בשו"ת באר יצחק יו"ד סימן ל' בסופו]. ועי' להלן ד"ה ק"פ כקה"ג דמי.

הטעם דל"מ המכירה משום כיון דעיקר קנין לאב שיש לו קנה"ג, ולא אלים קניינו של בן למכור.עדר"י שם. חי' ר"ן. וכעי"ז ברמ"ה שם. ועי' להלן ד"ה ק"פ כקה"ג דמי.

הטעם משום דקנין הבן קלוש. חי הר"ן שם.

לא קנה לוקח וכו' ק"פ וכו'. ק' מ"ש מאם כתב מהיום ולאחר מיתה, דקני גופא מהיום [ב"ב קל"ו.]. ר"י מיגש ב"ב שם. שטמ"ק בשמו שם. פני שלמה שם. ועי' לבוש מדרכי סימן כ'.

קנה לוקח. ואפי' מת הבן בלא זרע המקח. פסקי ריא"ז ב"ב קל"ו: .

אי יכול להקדישו. מנחת ברוך סימן צ"א.

אי במת הבן בחיי האב בכור נוטל פ"ש והאשה גובה כתובתה. כו"ח דרע"א תשו' סימן י"א. ועי' בס' העיטור אות פ' פותיקי ס"ה א'.

כל הקונה מקנה לאחרים מה שקנה. רמב"ם מכירה פכ"ג ה"ח. ועי' קרית מלך שם.

ק"פ כקה"ג דמי. ביאור הדבר. יד רמה ב"ב שם. שטמ"ק ב"ב שם. ועי' חוסן ישועות אות רכ"ה בהוספות. ברכת שמואל ב"ב סימן ס"א.

ועדיף מקנין הבן, לפי שהשדה בידו והוא מוחזק ואוכל פירות. עדר"י ב"ב שם.

ועדיף משותף שיכול למכור ולחלק חלקו, משא"כ בן שאינו בר חלוקה. פסקי הרי"ד ב"ב שם.

אי שכירות הוי קנין פירות או קנין הגוף. אמרי יושר ח"ב סימן קנ"ד. ועי' חק"ל חו"מ כ"ג סימן פ"ב. וקובץ שיעורים ב"ב אות תס"ד.

ק"פ לאו כקה"ג דמי. בטעם דמילתא. שטמ"ק ב"ק פ"ח: .

ק' דהא עיקרו של קנין הוא לפירות ומ"ט ל"ה כקה"ג. שו"מ מהדו"ג ח"ב סימן ר"א. ועי' אגר"מ חו"מ ח"א סימן ס"ב.

קנין לזמן אי הוי כקנין הגוף. מנ"ח מצ' צ"א. שו"מ מהדו' א' ח"א סימן רס"ו רס"ז. ערוגת הבשם או"ח סימן קצ"ו אות ה'. ועי' תוס' ב"ב נ. ד"ה המוכר. ואבנ"מ סימן כ"ח וקצוה"ח סימן רנ"ז סק"ג, וסימן רמ"א סק"ד. ונתיה"מ שם סק"ה. ומערכת הקניינים סימן ח'. ודרך אמונה בכורים פ"ד בציונים אות ע"ו.

ק"פ לעולם, לכו"ע הוי כקנין הגוף. משנה למלך מלוה פ"ד הי"ד.

עוד בביאור המחלוקת אי ק"פ כקה"ג, ועוד מו"מ בענין ק"פ כקה"ג. תוס' סוכה כ"ד. ד"ה רבי, וסוטה כ"א: ד"ה אביי. וגיטין מ"ח. ד"ה אי, וב"ק פ"ח: ד"ה הכי. שיטמ"ק ב"ק פ"ח:, פי' ר"ח [שי' הקדמונים ב"ק שם]. תוס' תלמיד ר"ת ב"ק שם. ס' העיטור אות ח'. רמב"ן ב"ב ק"ז. וגיטין מ"ח, שו"ת הרשב"א ח"ג סימן קצ"ח. ריטב"א גיטין כ"ה., וקידושין י"ט., שו"ת מהרי"ט ח"א סימן ג', וסימן קט"ז. לח"מ זכו"מ פי"ב הי"ג. משנה למלך מלוה פ"א ה"ה. פרי האדמה ח"ב שם. פנים מאירות ח"ב גיטין מ"ז:, פנ"י שם. גרש ירחים שם. ס' יהושע פסקים וכתבים אות תקע"ז. פנים יפות פ' מסעי ל"ד י"ז. שאג"א סימן צ'. בית אפרים חו"מ סימן מ"ז. קצוה"ח סימן רנ"ז סק"ג. אבנ"מ שו"ץ סימן י"ז. חוו"ד יו"ד סימן ק"ס סק"י. דברי חיים [אויירבך] דיני מתנת בריא סימן י"ח. עטרת חכמים ב"מ סוגיא דר"ג וזקנים. לחם יהודה כ"ב ביכורים פ"ג ה"ו, ובכורות פ"ו ה"י. מהר"ץ חיות ב"מ ל"ד:, מהר"ם שיק שם צ"ו., ודף ק"ו., שו"מ קמא ח"א סימן רס"ו, מהדו"ג ח"ב סימן קנ"א וסימן ר"א. זית רענן ח"ב חו"מ סימן ע"ז אות י'. שיח השדה שער הכללים כלל ז' ד"ה הנה. שו"ת מהרש"ם ח"ז סימן ל"ז. אבנ"ז יו"ד סימן ר"ד אות י"ד. שבט סופר חו"מ סימן י"ד. חבצלת השרון ח"א או"ח סימן ט"ו. חי' הגרש"ש גיטין סימן ו', ומערכת הקניינים סימן ח' ,ט'. ברכת שמואל ב"ב סימן ס' אות ב'. חזון איש חו"מ ליקוטים סימן י"ג סקי"ד וסקט"ז. אגר"מ או"ח ח"ב סימן קי"ג, וחו"מ ח"א סימן ס"ב. אבי עזרי תנינא שכירות פ"ו ה"ה. מא"ס פי"ג הכ"ב.

משום ר"א אמרו יוציא בגט. אי גרסימן תיבת "ובגט". רש"י. ר"א מן ההר. רמב"ן. רשב"א. ריטב"א. תוס' ישנים. פסקי הרי"ד. מאירי. ועי' מהרש"א. ערוך לנר. בית מאיר סימן קס"ד סק"ה. ישרש יעקב. בית אפרים סימן ד"ה ומעתה. דברות משה עמ' תק"כ.

להגירסא יוציא בגט היינו רק בגט בלא חליצה. עי' רש"י ד"ה תנא. ועי' ריטב"א. ומהרש"א. רש"ש ל"ה:, מרומי שדה. ועי' ערוך לנר. ועי' להלן שהובא בשם הריטב"א שפי' הך גירסא באופ"א.

אי להגירסא דיוציא בגט [דהיינו ובלא חליצה], היינו כר"י דביאת מעוברת שמה ביאה או דא"ש גם לר"ל. מהרש"א. רש"ש ל"ה:, ועי' מרומי שדה. ועי' ערוך לנר. ועי' יוסף לקח. ועי' מי נפתוח.

קשה להגירסא יוציא בגט, דא"כ פלוגתת ר"י ור"ל אי ביאת מעוברת שמה ביאה הויא פלוגתא דתנאי. רמב"ן. רשב"א. ריטב"א. תוס' ישנים. פסקי הרי"ד. מאירי. ועי' רש"ש ל"ה: [מה שביאר דר"ל ג"כ מצי גרס יוציא בגט]. ועי' ריטב"א. ועי' תוספות הרא"ש. שו"ת הרשב"א ח"ו סימן ע"ז. ריא"ז. רמב"ן בשם רבינו אפרים. רמב"ם יבום וחליצה פ"א הכ"ב. רמ"א סימן קס"ד ס"ה. ועי' מהרש"א. ערוך לנר. בית מאיר סימן קס"ד סק"ה. ישרש יעקב. בית אפרים סימן ד"ה ומעתה. דברות משה עמ' תק"כ. מרומי שדה. ועי' יוסף לקח.

יש לקיים הגירסא יוציא בגט, דהכוונה דאחר שיחזור ויקיים יוציא בגט, ולאפוקי דלא כפינן ליה להוציאה, ומשום שלא להוציא לעז על ביאתו הראשונה. ריטב"א בשם ר' פנחס הלוי. ועי' נימוקי יוסף. תוס' ישנים בפי' השני. תוספות הרא"ש בפי' הב'. מאירי בשם י"מ. ועי' בשו"ת הרשב"א. שם שדחה זה. ועי' ים של שלמה סימן ב' שהקשה ע"ז. ועי' רמ"א סימן קס"ד ס"ד. ושאילת דוד סימן ג' עמ' 444 בהגה"ה. וע"ע יוסף לקח.

אי יש דין לכתחילה לחזור ולבעול ואז להוציאה. רמ"א סימן קס"ד ס"ד. ושאילת דוד סימן ג' עמ' 444 בהגה"ה. ים של שלמה סימן ב'. ועי' רש"י לעיל ל"ה: ד"ה ולא סגי. ועיי"ש קר"א. וע"ע רמ"א סימן קס"ד סק"ה. ובית מאיר שם.

להגירסא יוציא, היינו בגט ובחליצה. תוס' ישנים. תוספות הרא"ש ד"ה משום ר"א. שו"ת הרשב"א ח"ו סימן ע"ז. פסקי הרי"ד. ריא"ז. מאירי. רבינו אפרים [הו' ברמב"ן]. רמב"ם יבום וחליצה פ"א הכ"ב. רמ"א סימן קס"ד ס"ה.

אי הטעם דבעינן גט וחליצה הוא משום ספק או משום דהויא לבעלת מאמר שצריכה גט לביאתו [אף דל"מ] וחליצה לזיקתו. רמב"ם יבום וחליצה פ"א הכ"ב. תוס' ישנים. תוספות הרא"ש. שו"ת הרשב"א שם בשם רבינו שמשון. פסקי הרי"ד. ריא"ז. מאירי. רמב"ן בשם רבינו אפרים. ריטב"א [שנקט לעיל ל"ה: דטעמי' דר"ל דל"ש ביאה משום ספק, ולפי"ז בעיא גט וחליצה מספק]. רמ"א סימן קס"ד ס"ה.

וחכ"א יוציא. קשה דמ"ש מכונס יבמתו מעוברת דאם אין הולד של קיימא יקיים [כדאיתא לעיל ל"ה:] והרי התם ג"כ עבר על תקנ"ח שלא יכנוס. ראב"ד גירושין פי"א הכ"ד. ועי' כס"מ שם. ומשנה למלך שם. ולח"מ שם. ועי' נודע ביהודה קמא אה"ע סימן י"ח ד"ה ואמנם מהרי"ו. ועי' אבנ"מ סימן י"ג סק"ה. ועי' מחנה לוי. ועי' שיעורי ר' שמואל אות שס"ו. ועי' רמב"ן לקמן ל"ז., רשב"א לקמן ל"ז., מאירי שם. ריטב"א שם [יעויין שם לחלק דהא במתני' נתכוין למצוה]. נימוקי יוסף י"א. מדפה"ר., קר"א ל"ו:, וע"ע בית מאיר סימן י"ג סקי"ב. ועי' ראמ"ה. ועי' לעיל ד"ה אם אין הולד.

הטעם דיוציא משום דהוא תקנ"ח שלא יעכר החלב ואיסור מדרבנן צריך חיזוק. משנה למלך גירושין פי"א הכ"ד. ועי' נודע ביהודה קמא אה"ע סימן י"ח ד"ה ואמנם מהרי"ו. ועי' להלן ד"ה דתניא.

הטעם דיוציא משום דהוא איסור חמור דיש סכנת ולד. לח"מ שם.

דר"א ור"מ אמרו דבר אחד. קשה כיון דר"א ע"כ ס"ל כר"י דשמה ביאה [עי' לעיל דנחלקו בזה האחרונים], א"כ דלמא דוקא כאן ס"ל לר"מ דשאני הכא דאם הולד היה נפל קיים מצוה בדיעבד משא"כ במעוברת חבירו. מי נפתוח.

דתניא לא ישא וכו'. ל"כ לא יארס. שאילת דוד ח"ב אה"ע סימן ו' הגה ח'.

דתניא לא ישא אדם מעוברת חבירו. אי טעמא דמילתא משום דסתם מעוברת למניקה קיימא (וכמסקנת הגמ' לקמן מ"ב:) או דטעמא משום דחסה דחיישי' שמא שבשעת ביאה ידחוס הבעל הולד. רי"ף שם. רא"ש שם. רמב"ם גירושין פי"א הכ"ה [יעויין שם דכתב דהוא משום דחסה]. ועי' בית שמואל אה"ע סימן י"ג סק"כ. ועי' כס"מ שם. ובטעם דלא סגי בטעמא דמינקת, ומו"מ בישוב שיטת הרמב"ם, עי' מהר"ם אלאשקר סימן י"ב. ים של שלמה סימן ל'. מהרש"ל על הסמ"ג עשין נ'. שו"ת ב"מ החדשות סימן נ"ח ד"ה ולענין הלכה. ב"ש סימן י"ג סק"כ. שו"ת רע"א סימן צ"ה. מרהכ"מ ח"ב. שבות יעקב ח"א סימן צ"ה צ"ז, וח"ג סימן ק"ח. עצי ארזים סימן י"ג סקי"ט. חת"ס כתובות ס: ד"ה והלכתא. בית אפרים אה"ע סימן ו' ד"ה ומ"מ. נובי"ת אה"ע סימן ל"ה ל"ח. שו"מ תנינא ח"ג סימן מ"א, וסימן קי"א, מהדו' ד' ח"א סימן ל"ד ד"ה והנה הרמב"ם. ערוך לנר לקמן מ"ב., ושב הכהן סימן ל"ה. חוט המשולש דף פ"ט ע"ב. איגרא רמה לקמן מ"ב., מעשה רקח שם. בי"צ אה"ע ח"א סימן נ"א סק"ג, וסימן נ"ג סק"ט וסק"י, וסימן ס"ב סק"ג וסק"ד. שו"ת שבסוף ס' בני אהובה דף י"א ע"ד תש' רעק"א הזקן, ודף י"ד ע"ד. דברי חיים ח"א אה"ע סימן כ"ב, וח"ב אה"ע סימן ל"ג. חסדי דוד נדה פ"ג ה"ז. העמק שאלה שאי' י"ג אות א'. עמודי אור סימן פ"ב אות ב'. צ"פ שם. לבוש מרדכי יבמות סימן כ"ח סק"א, ושו"ת סימן מ"א. כוכב מיעקב סימן י"ג. אגרות משה אה"ע סימן ל"ב ענף ד'.

אי דוקא מעוברת חבירו ישראל יוציא או גם מי שנתעברה מגוי. נודע ביהודה אה"ע מהדו"ת סימן ל"ח. פת"ש אה"ע סימן י"ג סקי"ח. רע"א ח"א סימן צ"ה, ועי' רע"א כאן. שו"ת כתב סופר סימן י"ח. ועי' נימוקי יוסף [הו' בכת"ס שם] דאם זינתה לא תינשא משום דבושה לתבוע מזונות עבור הולד, וא"כ כ"ש מגוי. ועי' נהור שרגא. ועי' ברכת יעקב סימן ט"ז. ועי' עין יצחק סימן ט"ו.

היאך הדין במומר שגירש אישתו בעודה מעוברת, אם נקראת מעוברת חבירו. שו"ת מהר"ם אלאשקר סימן י"ב. משפטי שמואל סימן צ' [יעויין שם שהביא חכם שהתיר לישא, ונחלק עליו]. ועי' שו"ת האלף לך שלמה סימן ס"ז.

היאך הדין במארס בתוך ג"ח [דאסור משום הבחנה] אי סגי בהפרשה או דבעי גט. רמב"ם גירושין פי"א הכ"ד. ראב"ד. ועי' ים של שלמה סימן ד' [שביאר הטעם לחלק בין הבחנה לנושא מעוברת]. ועי' בית מאיר סימן י"ג סי"ב. ערוך לנר לקמן קי"א. ד"ה נאסרו. מרכה"ב ח"ב. נתיבות לשבת סימן י"ג סק"ח. בית אפרים אה"ע סימן ו' ד"ב וכ"כ. נובי"ק אה"ע סימן י"ח. מעשה רקח. ישועת מלכו אה"ע סימן י"א. או"ש שם. צ"פ שם, ובהל' ת"ת פ"ו הי"ד. דברי חיים [צאנז] ח"א אה"ע סימן כ"ב. שו"ת מהרי"ל דיסקין ח"א סימן ל"ז. שו"מ תנינא ח"ג סימן קל"ה ד"ה והנה הוגד.

עד מתי אסורה לינשא, והיאך הדין בזה"ז, והיאך הדין לגבי חודש העיבור. עי' לקמן מ"ג. דהשיעור כ"ד חודש. ולגבי העיבור עי' שו"ע סימן י"ג סי"א. ורמ"א שם בשם תרוה"ד סימן רט"ז. ופת"ש שם סקי"ז. ולגבי הזה"ז, עי' פת"ש סקכ"ט. אגודת אזוב סימן ה'. ערוך השולחן סעי' ל'. ועי' באוצר הפוסקים אות ע"ג סק"ב.

וחכמים אומרים יוציא. אי יוציא מעיקר הדין דחיישי' שמא יבא באיסור, או דהוא קנס חכמים משום שעבר על איסור. עי' רשב"א. ועי' תוד"ה ולא קתני [יעויין שם לגבי סוטה דאי"צ להוציאה, ומבו' דאי"ז משום קנס]. ועי' רש"י לקמן ל"ז. ד"ה עירוקיה. ועי' אור זרוע סימן תש"מ. וריטב"א. ונימוקי יוסף. ועי' ביאור הגר"א אה"ע סימן י"ג סקכ"ד [יעויין שם מש"כ בדעת המהרי"ו]. ועי' אבנ"מ שם סק"ה. ועי' בים של שלמה סימן ד' [דהוא משום חשש קלקולא]. ועי' שיעורי הגרש"ר אות שפ"ב [יעויין שם לתלות זה בפלוגתת המהרי"ו והתרוה"ד סימן רי"ו (עי' רמ"א אה"ע סימן י"ג ס"י) אי בכנס בשוגג מעוברת, סגי בהפרשה, או דבעי גט]. ובעיקר פלוגתת המהרי"ו והתרוה"ד עי' להלן.

היאך הדין הכונס מעוברת בשוגג, אי סגי בהפרשה או דבעיא גט. או"ז ח"א סימן תש"מ. מהרי"ו [הו' ברמ"א אה"ע סימן י"ג ס"י]. תרוה"ד סימן רי"ו [הו' שם ובים של שלמה]. ים של שלמה סימן ד' [יעויין שם גם לגבי עם הארץ שאינו יודע]. ועי' ביאור הגר"א שם סקכ"ד. ועי' רע"א בסוגיין.

כל ששהא ל' יום. פלוגתא אי מיירי אף בלא נגמרו סימניו ושעריו, או דוקא בנגמר שערו. ים של שלמה סימן ג' [יעויין שם ב' הדעות]. רמב"ם יבום פ"א ה"ה. ועי' רשב"א. ועי' ריטב"א. ועי' נימוקי יוסף. ועי' רשב"א לקמן פ: ורמב"ן שם. רש"י שם. תוס' שם. ריב"ש סימן תמ"ו. מגיד משנה יבום פ"א ה"ד. לח"מ שם. טור סימן קנ"ו ס"ד. שו"ע שם. ועי' רמב"ן תורת האדם שער האבל ענין קרובין המתאבלים שהביא ד' הרמב"ם. ועי' משנ"ת בדף ל"ז.

מת בתוך ל' יום ועמדה ונתקדשה. מו"מ בד' רש"י בשבת [קל"ו. ד"ה מת] שפי' דאיירי שמת האב קודם שנולד הבן. ערוך לנר.

ביאור בד' רש"י [שם] שפי' דמיירי שנתקדשה לאחר זמן. ערוך לנר.

הטעם שנקט ונתקדשה ולא ונשאת. ערוך לנר. ועי' תוס' בשבת ד"ה ואם [יעויין שם דהיכא שכנסה שריא, ומשמע דוקא כשכנסה].

ואם אשת כהן היא אינה חולצת. קשה דתחלוץ, וכיון דהוי רק ספק חליצה לא תיאסר לכהן. תוס' כ"ד. ד"ה וספק חלוצה, ובשבת קל"ו: ד"ה ואם. תוספות הרא"ש כ"ד., מאירי. ערוך לנר. ועי' אחיעזר אה"ע סוף סימן ה'. ועי' רש"י שם [שכ' דחולצת מן הספק, ועי' ערוך לנר שביאר דרש"י בא ליישב הך קו'].

הטעם שאינה חולצת דיבואו להתיר חלוצה לכהן. תוס' כ"ד. ד"ה וספק חלוצה.

הטעם משום שלא להוציא לעז על בניה. תוס' שבת קל"ו: ד"ה ואם.

אי למ"ד דחולצת, האם היא מותרת לכהן משום ספק חלוצה, או אסורה. רי"ף [יעויין שם דאסורה]. וכן הוא שי' הרמב"ם והרא"ש, ועי' בשו"ע סימן קס"ד ס"ז. אולם מהתוס' הנ"ל מבואר דמותרת. ועי' ערוך לנר לקמן ל"ז. .

רד"ה לאחר מותו, שכתב מהיום ולאחר מיתה וכו'. אין הביאור דהקנין פירות חל לאחר מיתה, אלא דהכל חל היום ורק שמשייר האב לעצמו הקנין פירות של חייו. רע"א תנינא סימן פ"ח. ועי' קובץ שיעורים ב"ב אות רפ"א, תס"ב, תקכ"ג.

רד"ה ומת הבן וכו' ומה מכר ראשון לשני כל זכות וכו'. ול"ד למה שאירש מאבא מכור לך, דלא קנה (ב"מ ט"ז.) דהתם לא סמכה דעתיה דלוקח הכא סמכה דעתיה כיון שמכר הזכויות שיש לו בנכסים. רשב"א בשם ראב"ד ב"ב קל"ו: .

י"ל הטעם דשכמת האב קנה לוקח אף דמכירת הבן ל"מ בשעתה משום דהוי כמוכר דבר שאינו שלו [עי' בגמ' מה שצויין פלוגתת הראשונים] משום דכשמת האב נסתלקה זכותו למפרע וניתנה לבן. ר"י מיגאש ב"ב שם [הו' ברמב"ן רשב"א רבינו יונה ריטב"א ר"ן].

רד"ה משום ר"א וכו' ומיהו בגט בלא חליצה סגי. היינו לר"י. מהרש"א. לח"מ. ועי' רש"ש דגם ר"ל מצי גרס כן, ועי' ערוך לנר. ועי' משנ"ת בגמ' בזה.

רד"ה אינו נפל וכו' החליצה. נקט חליצה משום דבי' איירי, חליצה ולאו לאפוקי לענין פדיון בכור, דלרש"י הטעם בפדה"ב הוא ג"כ משום דהוא נפל. ערוך לנר.

תוד"ה ואר"ל וכו' לענין אחר שאין ראוי ליורשו. ק' אמאי לא נקט לענין בכור דמודה בו ריב"ב דלא יוכל לבכר, ומשכח"ל בג' בנים וא' מהן בכור וכו'. ערוך לנר. ועי' נימוקי יוסף ב"ב שם.

תוד"ה ורבי יוחנן וכו' אפי' לא מת בחיי האב לא ליקני וכו'. עוד בהך קושיא. עי' ר"י מיגש ב"ב קל"ו:, שטמ"ק בשמו ב"ב שם. רמב"ן ב"ב שם. רשב"א שם. רע"א ב"מ ט"ז:, חת"ס ב"ב קל"ו., אבנ"ז חו"מ סימן מ"ט מחודש י' אות ג'. מילי דנזיקין [אס"ז]. לבוש מרדכי ב"ב סימן כ'. ועי' רא"ש מלוניל [שי' הקדמונים] ב"ב שם. ומאירי שם. ר"י בן חכמון שם. ריטב"א שם.

תוד"ה ור"י וכו' וא"ת נמי לא ליקני דהוי כמו מה שאירש וכו'. ק' דלמא ר"י ס"ל כר' ינאי לקמן צ"ג. דאדם מקנה דשלב"ל. ערוך לנר.

תוד"ה קנין פירות וכו' לר"י לא איצטריך וכו'. משמע דגם לאחר התקנה הוי רק קנין פירות לבעל. העמק שאלה שאי' קל"ה אות ז'.

עוד בתי' זה [דלר"י אה"נ לא איצטריך תקנת אושא]. עי' תוס' כתובות נ. ד"ה הבעל. רמב"ן ב"ב קל"ו:, רשב"א שם. חי' הר"ן שם. ועי' אבנ"מ סימן צ' סקי"א, וסימן צ"א סק"ו.

בא"ד להיכא דכתב לה דו"ד וכו'. ר"ל נמי מודה דגם בזה איירי. נמו"י ב"ב קל"ו:, ועי' כתונת פסים שם.

צ"ע הא אינו מועיל רק בכותב לה ועודה ארוסה, ובנפלו לאחר אירוסין אין תקנת אושא. אילת אהבים כתובות נ., ועיי"ש מש"כ בדף ע"ח: ד"ה וכן מוכרח.

בא"ד ועוד דאין וכו' בתקנתא דרבנן. היינו דרבנן הקנו לו רק פירות, ולא הקנו בקרקע כלל. או"ש רוצח פ"ב הט"ו.

עוד בביאור דבריהם. חת"ס ב"ב קל"ו:, [ועי' ס' מוצל מאש כ"ו א' בחי' חת"ס בסוף הספר]. שו"ת כתב סופר חו"מ סימן כ"ט אות ג'.

קשה אמאי קיל ק"פ דמתקנתא דרבנן משאר ק"פ. שו"ת כת"ס סימן כ"ט אות ג'. ועי' לעיל מהו' מהאו"ש.

קשה מב"מ צ"ו. וב"ק פ"ח: וגיטין מ"ז: דמשווה נכסי מלוג לדינא כקנין הגוף. שי"ק ירושלמי כתובות פ"ט ה"א. פנ"י ב"ק פ"ח:, חת"ס שם ובב"ב קל"ו: ובב"ב נ., חי' רע"א ב"ב קל"ו:, בית מאיר [אס"ז] שם. פני שלמה ב"ב קל"ו:, שו"ת מהר"ם שיק או"ח סימן ו'. אור גדול פ"ח מ"ז. פני אריה סימן צ"ו. קובץ שיעורים סימן תע"ג. לבוש מרדכי ב"ב סימן כ'. ועי' משנה למלך עבדים פ"ה ה"ו. ועי' בית אפרים חו"מ סימן מ"ז. ועי' שבט סופר חו"מ סימן י"ד.

קשה דא"כ מאי מהני תקנת אושא, הא אינה אלא מדרבנן. דבר אליהו [קלצקין] סימן נ"ה.

בא"ד דכתב לה דו"ד אין לי בפירות נכסייך. קשה היכי עבדי תקנתא במילתא דלא שכיחא. חוסן ישועות ב"ב שם.

מיירי שכ' לה דו"ד אין לי בפירות נכסיך, ובפירות פירותיך. תוס' ב"ב קל"ו: ד"ה רבי.

מד' התוס' בב"ב שם, משמע דאי אית ליה פירי פירות אף דלית ליה פירות, חשיב קנין הגוף. אבנ"מ סימן צ' סקי"א. ועי' משנה למלך אישות פכ"ג ה"ב. וחי' רע"א ב"ב קל"ו:, ועי' יד דוד אישות ח"ג פי"ד אות ל'.

אי מיירי דוקא שלא כתב דו"ד אין לי בנכסייך, דא"כ היה מכרה קיים, [כמבואר בכתובות פ"ג.] או דמיירי גם בכה"ג. תוס' ב"ב שם ד"ה רבי. ועי' תוס' ב"ק פ"ח: ד"ה באושא. ועי' מהרש"א כתובות נ. [יעויין שם שעמד בהא דסתרי התוס' עצמם]. וכן יעוי' אילת אהבים שם, ושם בדף פ"ג: ד"ה ר"י אומר.

עוד י"ל דאיצטריך תקנת אושא היכא דנתן מתנה לאשתו. תוס' כתובות נ. ד"ה הבעל. ועי' חוסן ישועות ב"ב קל"ו:, וע"ע ערוך לנר.

עוד י"ל דיש לחלק דהיכא דהיתה של האשה מעולם אז ק"פ חשיב כקה"ג. שיט"מ ב"ב קל"ו: בשם תוספות הרא"ש. ועי' חי' רע"א ב"ב שם.

עוד י"ל דאי לאו תקנת אושא היה הבעל צריך לשלם, אף דמוציא מן הדין. חי' הר"ן ב"ב שם. ועי' שיט"מ ב"ב שם. ונימוקי יוסף ב"ב שם. וחוסן ישועות ב"ב שם.

תי' נוספים על קו' התוס'. תוספות הרא"ש ב"מ ל"ה: ד"ה וא"ר. ב"מ אה"ע סימן צ"ב ס"א. בי"צ אה"ע סימן קכ"א אות ד'. הרי בשמים ח"ד קנ"ה. אמרי הצבי ב"ק סימן כ"א. ים התלמוד ב"ק פ"ח:, חי' הרי"ם שם. ברכת שמואל ב"ב סימן ס"א אות ג'. שלמי תודה שם. לבוש מרדכי סימן כ'.

תוד"ה חיזוק וכו' משום דלא יאצטריך לחיזוק וכו'. ביאור דבריהם. ערוך לנר. ועי' תוס' ב"מ שם ד"ה וכי.

וקצת תימה וכו'. בישוב הקושיא. רע"א.

תוד"ה ולא קתני וכו' כיון דאסירא ליה מדאו' וכו'. ק' דהא רבא לא ס"ל לחלק בין איסור דאו' לדרבנן, דהא קאמר דר"מ ור"א אמרו דב"א. קר"א.

הוכחה מקו' הראשונים [עי' משנ"ת בגמ' בד"ה וחכ"א יוציא בשם ראב"ד ועוד ראשונים] דפליגי על התוס' בזה. קר"א [יעויין שם שהוכיח כן מד' הנימוקי יוסף, ובאמת כקו' הראשונים שם כה"ק בהרבה ראשונים, וברשב"א וריטב"א לקמן ל"ז. כ' לחלק בין איסור דאו' לדרבנן וכמו שמבואר בתוס' כאן].

דבר זה הוא דחוק דמשום דעתה נולד איסור דאו' סגי בהפרשה, כיון דבלא הקינוי והסתירה לא היתה ראויה לו לעולם. קר"א.

בא"ד הורה מטעם זה. יש לחלק דדוקא בסוטה לפי ששונאה ומאוסה עליו שהרי קינא לה ונסתרה. תוספות הרא"ש. תשו' מהר"ם [הו' ברא"ש סימן ד']. ועי' ים של שלמה סימן ד'.

בא"ד שקידש מינקת חבירו שלא להצריך גט וכו'. מו"מ, והיאך הדין להלכה. שאילתות פ' וירא ריש סימן י"ג. רמב"ם גירושין פי"א הכ"ח. רא"ש סימן ד'. שו"ת הר"ן סימן נ"ח. ריב"ש סימן ש"ס. הגהות מיימוניות גירושין פי"א אות ס' בשם סמ"ג [יעויין שם דכל גדולי הדור נחלקו על הר"י מאורליינ"ש]. שו"ת ראנ"ח סימן י'. ב"י סימן י"ג. ים של שלמה סימן ב'. שו"ע אה"ע סימן י"ג סי"ב. רמ"א שם. ועי' שו"ת באר יצחק אה"ע סימן א'.

הוכחה מאריסיה דאביי [כתובות ס:] שהתיר ליארס וחזר ומנעו מלישאנה, ולא מצינו שהצריכו גט. תוספות הרא"ש בשם הר"י מאורליינ"ש, ויעויין שם שדחה זה. [והו' בים של שלמה סימן ב'].

היאך הדין במדירה אי מותרת. תשו' מהר"ם [הו' ברא"ש סימן ד']. ים של שלמה סימן ד'. רע"א לקמן ל"ז.

בא"ד דכלה בלא ברכה וכו' אפי' לר"מ. ק' דהא גבי סוטה ל"מ לר"מ מה שאסורה עליו. מהרש"א. ועי' קר"א. וערוך לנר. ורע"א.

לר"מ יש לחלק בין היכא שנולד האיסור אח"כ וכבסוטה דאז ל"מ, משא"כ בכלה שהאיסור כבר היה מתחילה. קר"א. ערוך לנר. קרבן נתנאל. רע"א.

בא"ד היה צריך ליתן גט. י"ח דבתוך ג' כלל אי"צ ליתן גט. רמב"ם גירושין פי"א הכ"ד. ועי' ראב"ד שם שהשיג ע"ז. מ"מ שם לח"מ שם. ועי' קר"א לקמן ל"ז., ועי' ים של שלמה סימן ד'. וע"ע רש"י לקמן ל"ז. ד"ה עירוקיה, דס"ל כהתוס'.

בא"ד ואין נראה דמאי חומרא דכלה וכו'. י"ל דחמיר איסורא דכלה, דבלא ברכה היא 'כנדה' שהוא איסור ביאה, משא"כ לישא מינקת חבירו דהוא איסור דבר אחר. שיעורי ר' דוד [פוברסקי] עפי"ד המשנה למלך סוטה פ"ב ה"ח [ויעויין שם עוד לתרץ בזה]. ועי' ריטב"א לקמן ל"ז ע"א.

הוכחה דאיסור מינקת חבירו קיל מאיסור כלה בלא ברכה. שו"ת באר יצחק אה"ע סימן א'.

אי שנא חד דרבנן [איסור מינקת חבירו] מתרי דרבנן [איסור מינקת חבירו ואיסור כלה בלא ברכה] דחמיר יותר. רא"ש שם. תוס' מגילה י"ט: ד"ה ורבי. ועי' רע"א לקמן ל"ז ע"א. וע"ע ערוך לנר.

בא"ד תו לא איצטריך למימר לא תינשא. להסוברים דקידש מעוברת בשוגג לא יוציא בגט, מצי לדחות דנפ"מ לקידש בשוגג. רע"א [השואל שם, והרע"א משכ"ב].

תוד"ה הא וכו' לא כמו שפי' בקונטרס וכו'. עוד מו"מ בזה. עי' ר"ן שבת נ"ה. מדפה"ר. ועי' ערוך לנר. ועי' ברמב"ם יבום פ"א ה"ה. טור סימן קנ"ו. ים של שלמה סימן ג'.

בא"ד וא"ת ואמאי לא אזלי' בתר רוב נשים וכו'. ק' דהא כנגד הרוב איכא חזקת היתר, ונימא סמוך מיעוטא לחזקה. ערוך לנר [ויעויין שם לת' דלרבנן ל"א סמוך מיעוטא לחזקה, אמנם שי' הרי"ף בדף מ"ד: מדפה"ר דאמרי' סמוך מיעוטא לחזקה גם לרבנן, אכתי קשה, ועי' להלן ל"ז. בתוד"ה וזו, ומה שצויין שם].

בא"ד ואור"י דחישי' למיעוט מצוי כזה כמו במשאל"ס וכו'. קשה דסותרים שיטתם במק"א [בכורות כ: ד"ה חלב] שכ' דל"א במשאל"ס סמוך מיעוטא לחזקה דהא אם נשאת לא תצא, וביארו הטעם משום דהוי מיעוט שאינו מצוי. [וכן קשה בשיטת הרא"ש סימן ה', שכ' כהתוס' ולקמן פט"ז סימן א' כ' כהתוס' בבכורות הנ"ל]. ישרש יעקב ריש פ' בתרא. חת"ס אה"ע סימן ס"ה. שו"ת שואל ומשיב מהדו"ק ח"א סימן צ"ה. שו"ת משיב דבר ח"ד סימן כ"ח. שו"ת אגר"מ אה"ע ח"א סימן מ"א.

בא"ד כמו במשאל"ס וכו'. ק' דהתם איכא חזקת א"א וחזקת חי כנגד הרוב, ונימא סמוך מיעוטא לחזקה. ערוך לנר [ועי' לעיל בד"ה תוד"ה הא].

תוד"ה מת וכו' נראה דה"ג ולא כרש"י וכו'. עוד מו"מ בזה. רמב"ן. רשב"א. ריטב"א. ערוך לנר.

בא"ד ומיהו בה"ג וכו'. עפי"ד הבה"ג מיושב קו' הראשונים בשבת שם דרבא כאן הוי כנגד ד' אביי שם. ערוך לנר.

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף