מעשה רקח/מקוואות/ב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


מעשה רקחTriangleArrow-Left.png מקוואות TriangleArrow-Left.png ב

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף

משנה תורה להרמב"ם
והשגות הראב"ד


נושאי כלים

כסף משנה
משנה למלך


מפרשי הרמב"ם

אור שמח
יצחק ירנן
מעשה רקח
קרית ספר
שרשי הים
תשובה מיראה


לפרק זה במהדורה המנוקדת של 'משנה תורה לרמב"ם' באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע" לפרק זה במהדורה הדיגיטלית של אתר "שיתופתא"


ספר מעשה רקח פרק ב מהלכות מקואות

א

וגלד שחוץ למכה. בדפוס מגדל עוז כתוב וגלד שעל גבי המכה ונראה דגירסתינו עיקר שהרי לקמן הל' י"ד פסק דגלד שהעלתה המכה אינו חוצץ וכן בהל' כ':

ושאר כל הטיט כשהוא לח אינו חוצץ. הכי תנן פ"ט דמקואות אלא דקשיא לי מההיא דנדה דף ס"ז אמר שמואל בר יצחק אשה לא תטבול בנמל אע"ג דהשתא ליכא אימר ברדיוני נפל ופי' רש"י בנמל פורט"ו מקום שהספינות נקבעות שמעלות טיט וחוצץ ברדיוני נפל הטיט מעליה וכו' ע"כ והרי שם אינו אלא טיט לח ולמה הוא חוצץ אם לא שנאמר דאותו טיט הוא עב דהו"ל כטיט היון ששנינו שם דחוצץ:

ח

וכן מי שבלע וכו'. פרטי דיני טומאה בלועה ביארם רבינו פי"ד דהלכות כלים עיי"ש:

ט

ראשם מודבק. בדפוס מג"ע וראשן מודבק:

י

לא יטבול וכו'. כתב מרן ז"ל דאם טבל אינו חוצץ תוספתא פ"ח ע"כ והתוס' יו"ט ז"ל הביא תוספתא דמשמע מינה בהיפך ואולי גירסת מרן ז"ל אינה כן ובאמת דהוה מצי למידק דאם טבל אינו חוצץ מדלא כללה בהנך דרישא וכמ"ש הרב ז"ל:

יב

המפשלת בנה לאחוריה וכו'. דין זה הובא בדברי התוס' ז"ל בנדה דף ס"ז אלא דקשיא לי אמאי לא עלתה לה טבילה כיון דהוי מידי דרבנן דמדאורייתא בעינן רובו ומקפיד עליו כמ"ש לעיל ספ"א ותו דהוי ספק ספיקא (דהא) [דדלמא] הטיט לח ואינו חוצץ כמ"ש רבינו לעיל הל' א':

יד

ואלו שאין חוצצין וכו'. במשנה פרק ט' דמקואות קתני בהדייהו שרף הלח ורבינו השמיטו כאן נראה שהוא מפרשה דלאו בכל שרף קאמר אלא בשרף התות וכיוצא בה כמ"ש לעיל הל' ב' והכי עדיף טפי כי היכי דלא ליפלוג אתוספתא, אך מאי דקשיא לי מכשות של קטן שהעתיקה כאן לענין חציצה ולשון המשנה שם כשות של קטן לא טמא ולא מטמא ואין לזה עסק לענין חציצה וכמו שהעיד רבינו עצמו שם והתוס' יו"ט כתב שם דגירסא אחרת היתה לו לרבינו ותמהתי על מרן ז"ל איך לא העיר בזה:

טז

ואם אפשר לה לחוף וכו' ה"ז משובח. לכאורה הדברים מגומגמין חדא דנראה כסותר דברי עצמו דמזה משמע דמן הדין לא בעינן תכף לחפיפה טבילה ושוב כתב ובשעת הדחק או החולי וכו' דמשמע דבדליכא חולי או דוחק בעינן סמוך מן הדין ותו דבנדה דף ס"ח אמרו והלכתא אשה חופפת ביום וטובלת בלילה והלכתא אשה לא תחוף אלא בלילה קשיא הלכתא אהלכתא לא קשיא הא דאפשר הא דלא אפשר ע"כ משמע דבדאפשר מן הדין צריכה לסמוך החפיפה לטבילה ואיך כתב רבינו דה"ז משובח דמשמע דאינו מן הדין וי"ל משום דלעיל מינה אפליגו רב הונא ורב חסדא ורב יימר אי אמרינן שכן ודרש מרימר הלכתא כר"ח וכדמתרץ רב יימר ואף דרבינו לא פסק כדרשת מרימר וכמ"ש מרן ז"ל מ"מ חש ליה דמדברי כולן יש ללמוד דמן הדין אינו מוכרח שתהא החפיפה סמוך אלא שאם עשתה כן ה"ז משובח גם ידוע דרבינו פסק כלישנא בתרא דרבא שם דף ס"ו ואמרינן התם דללישנא בתרא לא בעינן סמוך.

ובמה שלא התיר רבינו אלא מערב שבת למוצאי שבת בס' ידי אליהו ז"ל האריך בזה ורצה להבין בדברי רבינו דהוא הדין ביו"ט אחר השבת עיי"ש דאינו מוכרח כלל:

יח

ואפילו בחמי חמין. טעות סופר הוא וצ"ל בחמי חמה וכן כתוב בדפוס מגדל עוז וכן הגירסא בגמרא ופי' רש"י. ומ"ש בספרי רבינו

אבל הצונין צ"ל הצוננים וכן הוא בדפוס מג"ע ומ"ש מרן בשם מהרי"ק ז"ל הוא בשורש קנ"ט:

כ

כגלד שע"ג המכה. לעיל הל' י"ד כתב רבינו דגלד שהעלת המכה אינו חוצץ ולכך נראה דיש להגיה כאן שחוץ למכה וכמ"ש מרן ז"ל ועיין מה שכתבתי בריש פרקין:

כג

מי שטבל וכו'. לאו דוקא באיש קאמר דהוא הדין והוא הטעם באשה וכמ"ש רבינו לעיל הל' י"ז:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון