מנוחה וקדושה/שער התורה א/יא
|
< הקודם · הבא > |
יא הנה החרטה על העבר יש כמה מדריגות כנ"ל ואולם הקבלה על הבא אינה כ"א אחת. והוא מה שכתב הרמב"ם (ובלעדה לא עשה כלום) וז"ל יעיד עליו את היודע תעלומות לב שלא ישוב לחטוא עוד. והעיקר ע"ג צריך לשרש אחריה. (פי' כי אין אנו מדברים אודות רשעים שחוטאים בשאט נפש כי אם אודות אנשים בינונים כמונו היום שחטאינו כאנוסים מיצר הרע) וכתב בספר יסוד ושורש העבודה עצה נכונה. והוא שבהתודותו ביה"כ ישכיל הסיבה שגרמה לו לחטוא זה החטא. ושוב ישכיל למצוא איזה גדר לקבלו על עצמו שיהא כחו ע"י הגדר להסיר סיבת החטא שבזה יהא בטוח שיהא משומר מלחטוא בקבלה אמתית. וכן עשיתי בילדותי ביוה"כ והטעתי את בוראי בהטעת עצמי שהייתי סבור שגדר הזה יועיל באמת. וביה"כ הבא חפשתי באמתחתי ומצאתי הקופה מלאה שרצים כדאשתקד. וחפשתי ומצאתי גדר אחר ששיערתי כי יועיל בוודאי וגם הוא לא הועיל. וכן נהגתי כמה שנים בזה אחר זה. עד שנתברר לי מה שכתבתי בשער התפלה (ח"א סימן ח') שיצה"ר הכניסני בשקו וקשרו למעלה מראשי ואין לי כ"א לחתור השק ולברוח על רגע. ואין בכחי לשוב בשלימות. ומעתה באמרי הבא לפניך תפלתנו וכו'. מחשבתי: רבונו של עולם זכות אחת יש לי ללמד על עצמי כי אין אנו עזי פנים וכו' אני יודע באמת שעונותי רבו משערותי ועברו ראשי וטמאו את רמ"ח אברי וטמטמו את לבי שאין ביכולתי לשוב אליך. אך אתה רחום וחנון וכל יכול חן פחדך עלי ואימתך ורוח נכון החדש בקרבי ואז אשוב אליך באמת:
ולכן סדרו לנו אבותינו בכל יום מימי הסליחות לומר תחילת הכל מה נאמר מה נדבר וכו'. כי יש ב' סיבות לחטא. (א) שהוא תמיד במרוצת עסקיו ואינו משים לבו על מעשיו אם הם טובים או רעים. (ב) שהוא מחשב מעשיו אבל אינו בקי בדיניהם. ועליהם אמר הכתוב אומרים לרע טוב (פי' על עבירה שהיא מצוה) ועל טוב רע (פי' על מצוה שהיא עבירה) (עיין בס' מסילת ישרים).
לכן אנו אומרים נחפשה דרכינו (פי' להסתכל על מעשינו) ונחקורה (פי' ללמוד דיניהם) ואז נבין בוודאי שמכף רגל עד ראש אין בו מתום. ואז נשובה אליך (פי' נתמרמר בכל לב ואז תהא ראויה להגיע תשובתנו אליך) כי ידך פשוטה. כי ע"י תשובה וחרטה מעולה מיד זוכה לרוח הקדש כדלעיל סי' י' (ועיין לקמן ח"ב סי' כ'):