מגדל עוז/אישות/ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מגדל עוז ‏ אישות ז

א

האומר לאשה הרי את מקודשת לי על מנת שירצה אבי עד אינה מקודשת:

כתב הראב"ד ז"ל לא הסכים יפה לשמועה זו כו' שלא ימחה משמע עכ"ל:

ואני אומר כמה לא חלי ולא מרגיש גברא דמריה סייעיה כי הסוגיא שהביא הראב"ד היא במסכת קידושין (דף ס"ג) והשמיטה ר"י אלפס להשמיענו שאינה הלכה דהוו להו שינויי דחיקי ולא ברירי וסמך ר"מ ז"ל על סוגיא פשוטה ופירוקא תריצא לפום מסקנא דלית בה טימי במסכת כתובות (דף ע"ב) פרק המדיר גמרא מתניתין דהמקדש את האשה ע"מ כו' גבי מימרא דאמר רבא מחלוקת בטעות שתי נשים כו' עד אבל בטעות אשה אחת דברי הכל אינה צריכה הימנו גט ושקלינן וטרינן עלה טובא עד דאותבי' עלה מהא דתניא הריני בועליך ע"מ שאם ירצה אבא אע"פ שלא רצה האב הרי זו מקודשת ר"ש ב"י אומר משום ר"ש אם רצה האב מקודשת לא רצה האב אינה מקודשת והא הכא דטעות אשה אחת היא ופליגי ומסקינן התם בהא קמיפלגי דמר סבר ע"מ שאם ירצה אבא ע"מ שאם ישתוק האב והא שתיק ליה ומר סבר ע"מ שאם ירצה אבא שיאמר אבא אין והא לא אמר אין ע"כ. הנה עיניך רואות דסוגיין אזלא דע"מ שירצה אבא עד דאמר אבא אין דהיינו ר"ש דקאי כמתני' ושאר שינויי דקידושין לא חייש להו תלמודא בכתובות לא לתירוצא קמא ולא לתירוצא בתרא והדין היא סברא מעלייתא ודינא דקושטא מדאמרינן בכולי תלמודא היכי דמי גס לבו בהוראה כגון דאפליגו תרי תנאי או תרי אמוראי וסוגיין דעלמא כחד מינייהו ולא אזיל שאיל למאן דקשיש מיניה:

ע"מ שלא ימחה אבי עד הרי זו מקודשת. פרק המדיר ופרק האומר (דף ע"ג):

כתב הראב"ד אם לא מיחה היינו שתק א"כ מה בין שישתוק לשלא ימחה עכ"ל:

ואני אומר תימה אם יצא דבר זה מפי רבינו הקדוש הראב"ד ז"ל דהא סוגיא מחלפא היא פרק האומר דאוקימנא רישא ומציעתא בחד טעמא וסיפא בחד טעמא וכדאורי רבי ינאי אלא שאני רואה כל אחד הולך כפי שיטתו וכבר הוכחתי מסוגיית המדיר דעת ר"מ ז"ל וכן מוכיח על זה פרק האומר כי שנפרש רצה האב דאמר אין מפרשינן לא רצה דשתיק וכשנפרשהו רצה האב דשתיק דהיינו לא מיחה נפרש לא רצה דמיחה ושנה הדבר והפכו:

מת הבן ואח"כ שמע עד ולא תפול לפני יבם:

כתב הראב"ד ואפילו שמע קודם שמת הבן וכו':

ואני אומר יפה דקדק ר"מ ז"ל שהשוה מדות לשון המשנה פרק האומר דקתני מת האב הרי זו מקודשת מת הבן מלמדין אותו לומר שאינו רוצה ע"כ. ועל כרחין מת האב קודם שישמע קאמר וה"נ מת הבן קודם שישמע האב קאמר ורואה אני כי ריבוי לשונם ועניינם כל אחד הולך לפי שיטתו בפירוש ע"מ שירצה אבא שכתבתי בסמוך והוכחתי מסוגיי' פרק המדיר בירור דברי ר"מ ז"ל וגם סוגיית פרק האומר מוכחא על לשונו זה דכי אסיקנא פירוש משנתנו ע"מ שירצה ע"מ שישתוק אקשינן אימא סיפא מת הבן מלמדין אותו לומר שאינו רוצה אמאי והא שתיק ע"כ. דוק מינה דעל כרחין מיירי בשמת הבן ואח"כ שמע האב דאי בחיי הבן שמע האב דינו ידוע אם שתק אם לאו וכ"ש לפי המסקנא דמחה דלא שייך לשון מחאה אלא כשהבן חי אבל לאחר שמת מה צורך למחאה והלא כבר מת ולכך הוא צריך לימוד ששנינו במשנתנו מלמדין אותו שיאמר איני רוצה:

ב - ג - ד - ה

האומר לאשה הרי את מקודשת עד ראויין לזריעה. בהאיש מקדש (דף ס'):

ו - ז - ח - ט

האומר לאשה הרי את מקודשת לי בזה ע"מ שאין עליך עד הרי זו מקודשת. בכתובות פרק המדיר (דף ע"ב) ובקידושין פרק האיש מקדש (דף נ'):

ומה הן המומין עד הרי זו מקודשת מספק. בכתובות פרק המדיר (דף ע"ה):

ע"מ שאין עליה נדרים עד ואין האשה מקפדת על זאת. פרק המדיר (דף ע"ה):

י - יא - יב

האומר לאשה הרי את מקודשת לי בזה ע"מ שאתן לך מאתים זוז וכו' עד מפני שהיא מקודשת לכולן בספק. ריש פרק האומר (דף ס'):

יג

האומר לאשה הרי את מקודשת לי חוץ מפלוני עד בדבר שא"א לקיימו. פרק המגרש (דף פ"ב):

יד - טו

הנותן שתי פרוטות עד פרוטה שנייה. פרק האומר:

אבל האומר לאשה עד תופסין בה מספק. בקידושין פרק האומר (דף ס"ב) וביבמות פרק האשה רבה (דף צ"ב):

טז

האומר (לאשה) [לחבירו] אם ילדה וכו' עד הרי זו מקודשת. פרק האומר:

כתב הראב"ד ז"ל לפי ההלכה וכו' ולית הלכתא כוותיה:

ואני אומר דברי רבינו הראב"ד ז"ל הם לאביי דגרסינן פרק האומר גמרת ההיא משנה אמר אביי ראב"י ורבי ור"מ כולהו ס"ל אדם מקנה דבר שלא בא לעולם וקי"ל דלית הלכתא כוותיה לגבי רבא וכ"ש לגבי רבה רביה וסתם התלמוד דגרסינן התם להדיא הכי בתרי לישני לישנא קמא גרסינן אמר רבה לא אמר ראב"י אלא בשחת כו' עד כמאן אזלא הא דתניא האומר לחבירו אם ילדה אשתך נקבה מקודשת לא אמר כלום ואמר ר' חנינא לא שנו אלא שאין אשתו מעוברת אבל אשתו מעוברת דבריו קיימין ומהדרינן אי כרבה כשהוכר עוברה אי כרב יוסף אע"פ שלא הוכר עוברה ובלישנא בתרא גרסינן איכא דאמרי אמר רבה לא אראב"י אלא בשחת דבי כיבשא וכו' עד כמאן אזלא הא דתניא האומר לחבירו אם ילדה אשתך נקבה מקודשת לי לא אמר כלום ואמר ר"ח לא שנו אלא שאין אשתו מעוברת אבל אשתו מעוברת דבריו קיימין כמאן בשהוכר עוברה ודברי הכל ע"כ. הנה עיניך רואות כי דברי ר"מ ז"ל מוסכמים לאיכא דאמרי כדברי הכל שפוסקים כן בכל התלמוד ואפילו ללשון ראשון פסק כרבה דהלכתא כוותיה לגבי דרב יוסף בכוליה תלמודא בר משדה ענין ומחצה ואין בזה ספק כלל ונ"ל בלי דופי גם סברתו זאת מוסכמת לדברי הכל:

יז - יח

האומר לאשה הרי את מקודשת לי במאה דינרין עד שניהם יכולין לחזור זה בזה. פ"א ופ"ב דמסכת קידושין (דף ח' ודף מ"ח):

וכן אם נמצא מנה חסר עד ואם לאו אינה מקודשת. בתוספתא וכתובה בהלכות:

כתב הראב"ד ז"ל אינו כן דהכי איתא בגמרא עכ"ל:

ואני אומר אין על ר"מ ז"ל ולא על ראב"ד ז"ל אשם אלא על הסופר שטעה וכתב לא יחליפנו במקום יחליפנו וכל המוסיף גורע וכשבאתי לארץ הקדושה בא לידי ספר מוגה מספרי ר"מ ז"ל וחתם אותו בחתימתו והיה כתוב בו ג"כ לא יחליפנו וגיררו ממנו מלת לא ובאמת שגם בגמרא בקידושין (שם) בשמעתין דשיראי ובתוספתא ג"כ הכי איתא וכן הביאה ר"י אלפס נמצא דינר רע הרי זו מקודשת ויחליף ואמרינן בגמרא האי דינר היכי דמי אי דלא נפיק היינו דינר נחשת אמר רב פפא כגון דנפיק ע"י הדחק ובזה נמצאו דברי שניהם כאחד טובים:

אמר לה הרי את מקודשת עד ואם אינן שוין אינה מקודשת. פ"ק דקידושין (דף ז'):

יט

איש ואשה שהיו עסוקין עד דברי האיש. בתוספתא דפ"ק דקידושין:

כ - כא

העושה שליח עד שמראה מקום הוא לו. פרק האיש מקדש (דף נ'):

כב

המקדש את האשה וחזר בו מיד עד והרי היא מקודשת. עיקר הלכה זו סוף מסכת נדרים (דף פ"ז) דפסיק תלמודא והלכתא תוך כדי דיבור כדיבור דמי חוץ ממגדף ועובד עכו"ם ומקדש ומגרש וה"נ איתא פרק יש נוחלין (דף ק"ל) אלא שאין גורסין שם עובד עכו"ם לפי שכל אחד כלול בחבירו:

כג

המקדש על תנאי עד ביטל התנאי. פרק המדיר (דף ע"ד):

כתב הראב"ד ז"ל אינו כן וכו':

ואני אומר גם בזה הדין יישר עצמו ושכלו ר"מ ז"ל בלשונו וסדרו להודיע מאין הוציא זה הדין שסמך לו ענין וכתב לפיכך המקדש על תנאי וכנסה סתם או בעל סתם הרי זו צריכה גט אע"פ שלא נתקיים התנאי שמא ביטל התנאי כשבעלה או כנסה עכ"ל. ושמועה זו מסודרת פרק המדיר (דף ע"ג) גמרא מתניתין דהמקדש את האשה ע"מ שאין עליה נדרים איתמר קידשה על תנאי וכנסה סתם רב אמר צריכה הימנו גט ושמואל אמר אין צריכה הימנו גט ושקלינן וטרינן עלה טובא עד דאסיקנא הלכתא כרב וכדאמר רב כהנא משמיה דעולא המקדש על תנאי ובעל (סתם) צריכה הימנו גט זה היה מעשה ולא היה כח ביד חכמים להוציאה בלא גט ע"כ. וכן בכנסה סתם ופירש ר"י אלפס פירושים רבים ופירש הסכמתו בהלכותיו וכדאסיקנא טעמא דרב בגמרא דכיון דכנס או בעל סתם ולא אדכריה לתנאיה אימר אחולי אחליה לתנאיה. ודקדק ר"מ ז"ל מזה כי המבטל תנאו בינו לבין מי שהתנה עמו תנאו בטל וא"צ עדים בשעת הביטול דאי ס"ד צריך עדים הכא בהאי פלוגתא על כרחין ליכא עדים דביטל דאי איכא עדים מאי פלוגתא ומאי טעמיה בכולה סוגיין. ולכך נזהר ר"מ ז"ל בלשונו וכתב מקודשת סתם ולא כתב מקודשת לחודיה ויפה כיון דמה לי כנסה סתם שהורה הראב"ד ז"ל בעדים ומה לי ביטל בינו לבינה שכתב ר"מ ז"ל מידי הוא טעמא להראב"ד אלא דהו"ל כמאן דאחליה לתנאיה מ"מ אין לי ספק דתלמוד מיירי שלא ביטלו בפירוש וכ"ש שאין שם עדים שהרי הכל מודים שלא יצא מפיו ביטול לעולם ונמצאו דברי ר"מ ז"ל נכונים וכן הסכימו רבים:

וכן המקדש בפחות עד סוף הפרק. פרק המדיר (דף ע"ד):

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.