כרתי/יורה דעה/כח

כרתי ‏ יורה דעה כח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

		דף זה נוצר בטכנולוגיית זיהוי תווים אופטי OCR. מטבע הדברים הטקסט המקורי ישן ודרושה עדיין הגהה מלאה מול טקסט מקורי חופשי.
		אתם מוזמנים לתרום ולהגיה את הדף, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי הדף מוגה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. תוכלו להגיה את הדף מול דף הדפוס המקורי	עריכה

(א) אפי' אם הזיד אפי' לאותו שהזיד כ"כ אחרונים דלא כב"ח

(ב) דם בעפר כן העלו וכן נהגו דאף דמכסין בשארי דברים הכל תולדה דעפר ושב לעפר ובקרא כ' וכסהו בעפר

(ג) שהחיינו והש"ך טען כי הרבה מצות כמו תפילין וציצית דלא מברכין אלא בעינן דוקא או מצוה שיש שמחה או שבא' מזמן לזמן משא"כ בכיסוי. ונראה כי מצו' שחוב' גבר' על בני אדם שמחוייב לעשות כמו ציצית תפילין בזו אין לברך שהחיינו ואע"פ שציצית אם אין לו ד' כנפות אין מחוייב מ"מ בעידן ריתחא נענש עליו אבל אין מחויב להמציא עצמו לשחוט ולכסות ורובן של ישראל אינן שוחטין ומכסין ולכך אם בא מצוה כזו לידו יברך עליו בשמחה כן נ"ל.

(ד) כוי וכו' כבר כתבתי לעיל באריכות מזה ועי' בהל' או"ב ע"ש

(ה) ואם שחטו וכו' וכתב הרא"ש יקבל הדם בכלי ויכסה בלילה אין שוחטין לתוך כלי וע"ז יש הרבה קושי'. לכן העיקר לכל קושי' דאם הוא מתקבל לכיסוי דם יחשבו לודאי חיה ומתירו חלבו ועיין פלתי. ולכך אפי' יש לו עפר מוכן מ"מ אסור ביו"ט משום התרת חלבו

(ו) לכסותו בלי ברכה אע"ג דלקמן גבי כלאים סתם מחבר דהוי מין בהמה והרמ"א לא הגיה החמיר רמ"א כאן דהרי יכול לשחוט עוף פר"ח. ואין זה מספיק דא"כ ביו"ט ישחוט כיון דאתה מחזיקו לודאי בהמה ולא יכסה לכן יותר טוב לומר דסמך רמ"א לקמן אהך דהכא דהוא בכלל ספק חיה וכן הדבר שם:

(ז) ולמטה שנאמר וכסהו בעפר משמע למטה ולמעל'

(ח) להזמינו בפה ומצוה שיתן הוא העפר כדכתיב וכסהו בעפר. ובדיעבד אינו מעכב מידי דהוה כיסוי הרוח:

(ט) מכסה בידו שלא יהיה מצות בזויות עליו גמ'

(י) וראהו אחר חייב לכסות בטור נתן טעם דמצות עשה מוטל על כל ישראל אבל בגמ' יליף מקרא ואומר לבני ישראל אזהרה על כל ישראל ועיין פלתי מ"ש בזה. גם פלפתי אי מי שזכה במצוה כיסוי אם יכול לכבד לאחר במצוה זו ומינ' למוהל שיש לו בן א"י לכבד לאחר למול והעלתי. דלצוות לאחר לכסות או למול בתורת שליחות רשאי דשלוחו של אדם כמותו אבל בדרך כיבוד או בתורת שליחות אסור כדעת הא"ז וש"ך

(יא) כיסוי א' לכולם ואם סח בין כיסוי לכיסוי עיין לעיל סי' י"ח:

(יב) פטור מלכסות דהא מכוסה ועומד:

(יג) חזר ונתגלה עיין פר"ח דהא דחייב לכסות הוא מספיקא אי יש דחיה אצל מצות דהא בכיסהו הרוח אדחי' לי' ומספיקא לא מברכין פר"ח:

(יד) אם הוא עצמו וכו' ואם כיסה אינו מחייב להשגיח כלל אם יהי' נתגלה אח"כ או לא כי קיים מצותו ולכן מכסי' ברחובות ומקומות שרבים שכיחים ודשי' שם ואינו מתקיים הכסוי כלל:

(טו) חייב לכסות ואע"ג דראשון ראשון בטל מ"מ חזר וניעור ואין דיחוי אצל מצות ולכן לא יברך על הכיסוי דזהו אי יש דיחוי אצל מצות ספק פר"ח:

(טז) פטור מלכסות היינו באופן שאין יכול לגרר הדם אבל אם יכול לגרר דם בהמה יגרר ויכסה דם חי' רשב"א:

(יז) או עוף וכו' דעת הב"ח דבעוף א"צ לכסות והט"ז וש"ד ופר"ח השיגו עליו דמ"ש ליישב קושי' הב"י דוחק בישובו ועיין פלתי שהארכתי בישוב הטור וכי יש מקום לדברי הב"ח ולכך יש לכסות בלי ברכה:

(יח) חייב אע"ג דליכא עפר למטה הואיל הי' יכול ליתן עפר למטה כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת וכן משמע בגמ' ריש פ' כיסוי דם יע"ש והעט"ז כתב דאיירי דאית עפר למטה והשיגו אחרונים דהוא נגד גמ' ועיין פלתי שישבתי דבריו דאין בו מהזרות כ"כ:

(יט) ונתנבלה וכו' חילוק זה כתב הרמ"א ליישב דלא תקשה מ"ש חי' ובהמה ומ"ש עוף ועוף דפטור מכסוי ותי' רמ"א דחוק ולכן תי' הש"ך דלא היה העובדא זה ע"ג זה רק בצד זה ונתערב ודוחק כי מה קמ"ל מהר"ם בזה. ועיין פלתי שכתבתי ישוב נכון על מהר"מ מ"ש. עפר למטה מ"מ אין מעכב ועיין פלתי מ"ש מזה באריכות:

(כ) מקצת דם נפש עיין פלתי דין זה הוא לרש"י ולא נמצא כן בשאר פוסקים ע"ש:

(כא) אפי' יש לו דקר נעוץ דהוא הכירא דיום זה אסור לשחוט רק לצורך החולה ר"ן

(כב) שאם היה לו זהו דעת רא"ה דס"ל דקר נעוץ לא התירו משום דיש בו קצת איסור ולא התירו חז"ל משא"כ זה דלית ביה איסורא אבל לשיטת הר"ן להיכר שיום ההוא אסור אפי' בכה"ג אסור וכן דעת רשב"א:

(כג) וכן חש"ו וכו' וה"ה גדול שא"י הלכות שחיטה כלל ט"ז:

(כד) ופטורה מכסוי לאו דוקא פטורה דאסור לכסות כי יאמרו ששחיטה מעליא הי' ויאכלו ממנו ש"ך:

(כה) צריך לבדוק ולא דמי לשחיטה דשם א"א דבעי עובר לעשייתן משא"כ כאן דימתין בכיסוי ש"ך וט"ז:

(כו) פסול מחמת ספק ואין כאן ודאי נבילות ולא אמרינן בהמה בחזקת איסור דרוב בהמות אף בשחיטה כשרים הם וה"ל רק ספיקא:

(כז) חתך מפרקת הוא חומרא בעלמא ולכך אף ברכה חייב לעשות דהא חייב בכיסוי בלי ספק ש"ך:

(כח) תקנו לי' רבנן לא מצאנו בגמ' רק בגאונים וגלל זה הרבה מעוררים ע"ז אך עם כל זה הרוצה להחמיר יחמיר לעצמו אבל הרוצה להקל ודאי דאין למחות בידו כי יש לו גאונים לסמוך ואולי הם מפני תיקון עולם כי ראו מתפרצים אוכלים בלי כיסוי כלל תקנו הם זה כדי שיהי' זכור למצות כיסוי ואלו לא תקנו הם הי' נפרצים ממצוה זו לגמרי ההולכים במדברות בארץ מערב ומי ישמע לשרוף כסותו והי' עוברים על מצוה זו בידים ולכן לענין ברכה לו יהי' שתקנת גאונים הוא מצינו הרבה ברכות על תקנת גאונים ולכן אין לנו לזוז מדברי רמ"א אך זהו הכל מקום גאוני ארץ מערב וסביבותי' שילך אדם זמן רב טרם שיגיע לו עפר או כלים ואין עצים עמו אבל במדינתינו שמצוי הכנ אף אי אתרמי שעל יום או יומים נחסר ממנו ח"ו לסמוך על זה ולבטל מצות כיסוי וברור:

(כט) ולא יצא דם היינו שלא חתך וורידין ואלו חתכן יצא דם דהם מבוא לדמים וה"א דחוב עליו לחתוך וורידין כדי שיזוב דם ויקוי' מצות כסוי קמ"ל דא"צ:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.