כף החיים/אורח חיים/תקנג

כף החיים ‏ אורח חיים תקנג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] אלא א"כ קיבל עליו בפירוש וכו'. ואפי' קיבל עליו התענית בפירוש אינו אסור ברחיצה וסיכה עד הלילה. רש"ל בתשו' סי' צ"ב. וכ"כ הלבוש. אבל הב"ח כתב משקיבל עליו התענית שאסור לו לאכול אסור נמי לרחוץ ולסוך וכתב על דברי רש"ל הנז' דלא נהירא יעו"ש. והב"ד שכנה"ג בהגה"ט. וכ"כ הט"ז סק"א. מ"א סק"ד. א"ר או' ב' מט"י וכתב ודלא כלבוש. מאמ"ר או' א' ער"ה או' ב' מש"ז או' א' ח"א כלל קל"ד או' ח' דה"ח או' ד' מ"ב או' ב' מיהו נעילת הסנדל מותר דכיון שאנחנו רואין שהן ברגליו ולא קיבל לזה. א"ר שם. ער"ה שם. מש"ז שם. ח"א שם. דה"ח שם. מ"ב שם. והא דאסור ברחיצה וסיכה משקיבל התענית היינו אם הוא מפלג המנחה ולמעלה אבל קודם לכן מה דקביל קביל ותו לא. מש"ז שם וא"א או' ד' מ"ב או' ד':

ב

ב) שם. שלא לאכול עוד היום. משמע דאם אמר הריני בתענית למחר מותר לאכול היום אבל בטור ופו' משמע מיד שקיבל התענית אסור לאכול עוד. מ"א סק"א. והמאמ"ר או א' כתב דגם דעת הש"ע כן, וכ"כ מ"ב או' א' והיינו דוקא אם כבר אכל סעודה המפסקת וע"כ אמרינן דדעתו בזה לקבל התענית אבל אם עדיין לא אכל ודעתו לאכול סעודה המפסקת ואמר כן מותר לאכול דהא בנדרים הולכים אחר כוונת הנודר כמ"ש ביו"ד רסי' רי"ח יעו"ש וא"כ מ"ש כן אינו אלא סיפור דברים:

ג

ג) שם הגה. וקבלה בלב אינה קבלה וכו' משום דליכא תוספת בט"ב משו"ה בעינן קבלה בפי' משא"כ תוספת יוה"כ דסגי בקבלה בלב והכי מוכח בב"י בססי' זה ודלא כהגה לקמן בסי' תר"ח דליתא (והגם דשם פסק כהגה י"ל דזה חיבר אח"כ וחזר מדבריו שלשם) ומיהו קבלת תענית יום שלם סגי בקבלה בלב כיון שאינו אוכל כלל באותו יום וכדלקמן סי' תקס"ב סעי' ו' ולא דמי לתוספת שאוכל במקצת היום. פר"ח בליקוטים. ועיין בדברינו לשם בס"ד:

ד

ד) שם בהגה. וקבלה בלב אינה קבלה וכו' והב"ח כתב דהוי קבלה, וכ"ה דעת הגר"א, ולכן טוב להתנות בשעת סעודה המפסקת. מ"א סק"ב. א"ר או' א' א"א או' ב' ח"א שם. דה"ח שם. מ"ב או' ב'. והיינו להתנות בפה או בלב שאינו מקבל עליו התענית עד ביה"ש. מחה"ש ומ"ב שם. ולפי דיעה זו שקבלה בלב הוי קבלה אם קיבל בלבו שלא לאכול עוד ה"ה שאסור ברחיצה וסיכה כמ"ש לעיל או' א' יעו"ש. וכ"כ ח"א שם. מ"ב שם:

ה

ה) אבל אם לא קיבל אפי' בלב אלא שגמר בדעתו שלא לאכול אינו כלום ומותר אפי' באכילה. ח"א שם. מ"ב שם. ומ"מ יותר נכון להתנית כמ"ש באו' הקודם וכ"כ מ"ב שם:

ו

ו) ואם חל ט"ב בשבת או בא' בשבת א"צ להתנות דכיון דאסור להראות עינוי בשבת מסתמא לא נתכוון להפסיק לשם תענית. השמטות שנית חיים. פת"ע סוף או' א':

ז

ז) [סעיף ב'] ט"ב לילו כיומו וכו'. עיין בזוהר פ' וישלח דף ק"ע ע"ב שכתב ששס"ה לאוי"ן כנגד שס"ה גידין ושס"ה יומי שתא וגיד הנשה כנגד יום ט"ב וע"כ אמרה תורה לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה את לרבות ט"ב דלא אכלין ביה ולא שתין וכו' וכל מאן דאכיל בט"ב כאלו אכיל גיד הנשה יעו"ש:

ח

ח) שם. ובין השמשות שלו וכו' ושיעור ביה"ש הוא מהתחלת השקיעה שאין השמש נראת עוד על הארץ כמ"ש לעיל סי' רס"א או' א' יעו"ש:

ט

ט) שם. ובין השמשות שלו אסור וכו', אבל א"צ להוסיף מבע"י כיוה"כ. מ"מ פ"ג דתענית דין ג' והב"ד ב"י. מיהו בס' החינוך פ' אמור סי' רע"ח כתב דהוי כיוה"כ להפסיק מבע"י יעו"ש. וכ"מ מדברי התו' תענית ל' ע"ב ד"ה כל יעו"ש. וכ"נ מדברי הרמב"ם כמ"ש המ"מ שם. אבל הריטב"א בתענית ועירובין מ' כתב כדברי המ"מ דא"צ להוסיף מבע"י יעו"ש, וכ"ה דעת הרשב"א ור"י בתו' פסחים נ"ד ע"ב ד"ה לקביעא יעו"ש. וכן הסכים הרדב"ז בלשו' הרמב"ם סי' ק"ד דכיון דעיקר ט"ב דרבנן די להחמיר בספיקו ולא להוסיף עליו יעו"ש. וכ"כ מ"א סק"ג. א"ר או' ג' מט"י. ברכ"י או' ב' ער"ה או' א' א"א או' ג' ביאורי הגר"א. ח"א כלל קל"ד או' ט' דה"ח או' ד' מ"ב או' ג'. וגם במוצאי ט"ב א"צ להוסיף אבל ביה"ש מוצאי ט"ב פשיטא דאסור. מ"ב שם. מ"ב שם. ועיין לקמן סי' תקס"ב סעי' א':

י

י) שם. הגה. ומותר ברחיצה וכו'. ואם קבל עליו התענית מבע"י אסור כמ"ש לעיל או' א' יעו"ש. ואם שבת ערב ט"ב והבדיל מבע"י חלה עליו התענית ואסור לאכול וכן בחול אם התפלל ערבית מבע"י. הגהות רע"א פת"ע או' ב':

יא

יא) שם בהגה. ומיהו בחול נוהגין לחלוץ וכו' קודם שהולכים לבהכ"נ. דרשות מהרי"ל ה' ט"ב בסדר התפלה. מ"א סק"ה. ובין העכו"ם י"ל חולצין בבהכ"נ ולא יגע בהם ועכ"פ קודם ביה"ש. א"א או' ה':

יב

יב) שם בהגה. ואם הוא שבת חולצין לאחר ברכו. דאסור שום סי' אבילות בשבת. ביאורי הגר"א. מ"ב או' ו':

יג

יג) שם בהגה. חולצין לאחר ברכו. ויזהר שלא יגע בהם בידיו. מ"א סק"ו. וצריך נטילה או נקיון באין לו מים אם נגע במנעל. מחה"ש. ועיין לעיל סי' ד' סעי' י"ח בדין והחולץ מנעליו וסעי' כ"ב ובדברינו לשם בס"ד:

יד

יד) שם בהגה. מלבד ש"ץ שחולץ קודם ברכו. מפני טירוף התפלה דרשות מהרי"ל שם. ביאורי הגר"א. באה"ג מ"ב או' ז':

טו

טו) שם בהגה. רק אומר תחלה המבדיל וכו' בלא ברכה שם ומלכות ולא יסיים בברכה. מש"ז או' ב' שע"ת. מ"ב שם. ועיין לעיל סי' רצ"ט סעי' יו"ד ובדברינו לשם בס"ד:

טז

טז) שם בהגה. ונהגו שלא ללמוד וכו' משום שמחה כמ"ש בסי' תקנ"ד סעי' א' וחומרא יתירה היא דהא אינו נוהג שום דבר מדברים הנוהגים בט"ב רחיצה וכו' ביאורי הגר"א. וכ"כ ח"א כלל קל"ד או' יו"ד דאינו אלא חומרא בעלמא. מיהו בתשו' חת"ס סי' קנ"ו כתב הטעם שנהגו להחמיר כן לפי שכל מה שלומד מחצות ואילך עדיין מחשבתו עליו והרהורו גביה בלילה ונכנס לאבל בט"ב כשהוא שמח יעו"ש. וכ"כ הטעם בס' בגדי ישע על מה שנהגו להחמיר גם בשבת אחר חצות יעו"ש:

יז

טוב) וט" ב שחל בשבת מותר ללמוד בדברים הרעים שיש בו פלפול. תשו' חת"ס סי' שמ"ו. פת"ע או' ה':

יח

חי) שם בהגה. ולכן אם חל בשבת וכו', משמע דגם אם חל ערב ט"ב בשבת, אין ללמוד אחר חצות כ"א בדברים המותרים בט"ב. וכ"ה בתשובת מהרי"ל סי' מ"ד והב"ד ד"מ רס"י תקנ"ד. וכ"כ הלבוש דבין אם חל ט"ב בשבת ונדחה עד אחד בשבת בין שחל באחד בשבת אין אומרים פרקי אבות באותה שבת. מיהו כנה"ג בהגב"י סי' תקנ"ד כתב דאין לאסור רק אם חל ט"ב בשבת ונדחה אבל אם חל ערב ט"ב בשבת מותר ללמוד אחר חצות כל דבר יעו"ש ונראה דלא ראה תשו' מהרי"ל הנ"ז רק בסי' ר"א. וכ"כ מ"א סק"ז דיש להחמיר בשניהם דהא יכול ללמוד דברים המותרים בט"ב יעו"ש. וכ"ה דעת המט"י. וכ"כ א"ר או' ד' דבספרו א"ז האריך לתמוה על דברי כנה"ג הנז' והעלה לדינא דבין ערב ט"ב שחל בשבת ובין ט"ב שחל בשבת לעולם אסור בלימוד אחר חצות וקודם חצות מותר עכ"ל. וכ"כ הדג"מ ודה"ח או' א'. אמנם הט"ז סק"ב תמה על דברי מור"ם הנ"ז דאם אין איסור באכילת בשר ויין למה נחמיר עליו שלא ילמוד משום אבילות ובפרט מי שיש לו שיעור שרגיל בכך בעת ההיא. וכתב שמצא כתוב בשם רש"ל שלמד אחר חצות בכל ערב ט"ב והתיר לאחרים ג"כ ללמוד וע"כ כתב דהלומד בשבת אחר חצות לא הפסיד שכרו יעו"ש. וכ"פ הברכ"י או' ג' ובספרו מחב"ר כדברי הט"ז הנז' יעו"ש. ודעת המאמ"ר או' ב' כדברי רש"ל דגם בחול מותר ללמוד בערב ט"ב אחר חצות אם יש לו צער ללמוד במה שאינו רגיל יעו"ש. ומ"מ נראה דאף לדעת המתירין אין ללמוד דבר שיש בו עומק ופלפול מהטעם שכתבנו באו' הקודם שתשאר השמחה בלבו עד הלילה יעו"ש. אמנם מנהג העולם להחמיר כדברי מ"א כיון שיכול ללמוד בדברים המותרים בט"ב אך מי שדרכו ללמוד בכל יום י"ח פרקי משנה ולא השלים חקו קודם חצות או שדרכו ללמוד על השלחן אין לבטל משום זה כיון שאינו אלא מנהג בעלמא ויש מתירין יש לסמוך בזה על המתירין:

יט

יט) שם בהגה. אין אומרים פרקי אבות. אבל מותר לחזור שמו"ת ומכ"ש קודם חצות. ח"א כלל קל"ו או' ד' וכ"כ הזכ"ל או' ט' דאם עבר ולא קראה עד אחר חצות נראה פשוט דיכול לקרותה אח"כ אפי' אם ט"ב בשבת עצמו יעו"ש. והיינו אף לדעת המחמירים אבל לדעת המתירין כבר כתבנו באו' הקודם. ועיין לעיל סי' רפ"ה סעי' ד':

כ

ך) שם בהגה. וכן לא יטייל ערב ט"ב. יש מי שכתב דבהא כ"ע מודו דאף בשבת לא יטייל ואם חל ט"ב בשבת כל היום לא יטייל ופשוט. ברכ"י או' ה' שע"ת או ה':

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---