כף החיים/אורח חיים/רל

כף החיים ‏ אורח חיים רל

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] ושמע קול צוחה וכו'. אין ראוי לאדם להרגיל עצמו בפחד שנאמר כי פחד פחדתי ויאתייני ואומר פחדו בציון חטאים ולא אמר אשרי אדם מפחד תמיד אלא לדברי תורה שיהא מפחד ויזהר תמיד עליהם שלא ישכחם. ריא"ז בפסקי הלכות על מס' ברכות פ' הרואה. יפ"ל אות א' והוא מגמ' ברכות ס' ע"א יעו"ש:

א) אין לאדם לבקש דבר שאין נעשה כפי הטבע כגון אם אשתו הפילה לח' שיחיה. וכן אסור להתפלל שיעשה לי הקב"ה נס בשינוי העולם כגון שאם יש לו אילן שיוציא פירות קודם זמנו. ס"ח סימן תשצ"ד. וכ"כ בכ"ש על מס' שבת כ"א ע"ב יעו"ש:

ב

ב) שם אחר ארבעים יום וכו'. אבל תוך ארבעים יום יכולה תפלתו להועיל שעדיין לא נגמר יצירת הולד עד ארבעים יום. לבוש והא דמועיל תפלה תוך ארבעים אם שניהם הזריעו בבת אחת אבל אם הזריע הוא תחלה יולדת נקבה ואין מועיל תפלתו ואם הזריעה היא תחלה יולדת זכר בלא תפלתו. א"ר אות א' והוא מגמ' שם. ומשמע מסתמיות הפו' דלעולם תוך מ' יום מצי להתפלל דשמא הזריעו שניהם כא' מאמ"ר אות א':

ג

ג) ואפי' אחר ארבעים יום יוכל להתפלל שיהא הוולד הזה זרע חייא וקיימא עוסק בתורה ומצות ומע"ט א"ר שם בשם ס"ב. ועיין בש' הגלגולים והקדמה יו"ד שכתב דהכל תלוי בשעת הזווג במחשבת האיש והאשה והוא שמהאיש נמשך אור מקיף ומהאשה אור פנימי ואם היו שניהם מחשבתם לטובה יצא הולד צדיק גמור בין בבחי' אור פנימי בין בבחי' אור מקיף ואם שניהם מחשבתם לרעה יצא הולד רשע בין בבחי' אור פנימי בין בבחינת אור מקיף ואם האב מחשבתו לטובה והאם לרעה אז יהיה המקיף טוב והפנימי רע ובהמשך הזמן יכוף המקיף לפנימי ומהפכו לזכות יעו"ש. וע"כ כל אדם צריך לצוות גם לאשתו שיהיה לה מחשבה טובה באותה שעה דהיינו שיתכוונו שניהם לדבר מצוה כדי שיצא הולד צדיק באור פנימי ואור מקיף:

ד

ד) שם הנכנס לברך וכו'. ושם מצויים מושלים רעים ומחפשים עלילות. רש"י ברכות נ"ד ע"א מ"א סק"ב:

ה

ה) ואע"ג דבגמרא אוקימנא לה בלשון ראשון בכרך שאין דנין והורגין בו הא אמרינן התם בלישנא בתרא דמיירי אפילו בכרך שדנין והורגין בו והלכה כלישנא בתרא ומה גם בברכה שאין בה הזכרת שו"מ ואינה אלא בתפלה והודאה וכ"כ הראב"ד ז"ל בהשגותיו על בעל המאור ז"ל בסוף מס' ברכות והובאו בס' תמים דעים סימן ר"מ. כנה"ג בהגה"ט א"ר אות ב' והטעם אמרו שם בגמרא זימנין דלא מתרמי ליה אינש דיליף ליה זכותא וע"כ צריך להתפלל לפני המקום. ובירושלמי שם איתא אפילו במדורות ישראלים. א"ר שם ובח"א כלל ס"ד אות ד' כתב דהוא הדין אם יש חשש הפסד ממון צריך להתפלל:

ו

ו) שם לברך הזה לשלום וכו'. בכולם גרסינן לשלום בש"ס ובגדולי הפוסקים וכ"כ בסדר רב עמרם כ"י ודלא כמאן דגרס במקצת בשלום וכמו' שהאריך הא"ר ברכ"י אות א':

ז

ז) שם בקש לצאת וכו'. ואם אין משתהא בכרך רק שעובר דרך הכרך יכלול הכל בשני תפילות דהיינו קודם שיכנס אומר יה"ר מלפניך ה' או"א שתכניסני ותוציאני מכרך זה לשלום וכשיצא אומר מודה וכו' שהכנסתני והוצאתני מכרך זה לשלום. ח"א כלל ס"ד אות ד':

ח

ח) שם עד בא"י שומע תפלה. היינו כשדר בכרך ויצא משם תחלת דרכו או שלן שם הוא דאומר תפלה זו בחתימא דכיון דמחויב גם בתפלה כוללה בזה אבל אם דר בעיר שאינו כרך ואין שם מורא לצאת רק שאמר תפלת הדרך כדינה וביום כשהולך הולך דרך כרך ואינו לן שם אז אומר יה"ר וכו' ומודה וכו' עד ואורב בדרך בלא חתימה. כן מבואר בב"ח ובט"ז. וכ"כ רי"ו והרד"א ופו' להדיא. א"ר אות ד' אמנם המש"ז אות א' כתב דתפלת הדרך דוקא באורח שאין מכירין בו ויעלילו עליו משא"כ בדר בו ומש"ה אמרו הנכנס לכרך יעו"ש. וכ"כ ח"א שם ומ"ש שם הא"ר ודלא כמ"א עיין מחה"ש סק"ג שהליץ בעד המ"א יעו"ש. ועיין באות שאח"ז:

ט

ט) שם וזו היא תפלת הדרך וכו'. משמע דאף דיצא מהכרך לא יאמר עד שיחזיק בדרך ודלא כהעו"ת מ"א סק"ד. אבל הא"ר שם כתב על דברי מ"א הנז' דאינו נכון דתפלת יציאה מכרך אומר מיד כשיצא מעיר וכיון דחייב בזה מסיים אגב בברכה שיוצא גם ידי תפלת הדרך דהא בדיעבד יוצא לכ"ע יעו"ש. ועיין בדברינו לעיל סימן ק"י אות מ"ט:

י

י) ודוקא כרך גדול אבל בעיר א"צ לתפלות האלו ומ"מ נראה דהכל לפי הענין שאם יש מקום שיוכל להעליל עליו אפי' בכפר יתפלל תפילות אלו. ח"א שם:

יא

יא) [סעיף ב'] הנכנס למוד גרנו וכו'. וכן הנכנס לחשוב סחורתו אומר יהר"מ שתשלח ברכה בסחורה של חנות הזה ח"א כלל ס"ה אות ב':

יב

יב) שם אומר ברוך השולח וכו'. בלא הזכרת שו"מ. לבוש. והל"ח אות נ"ט כתב שהיא בשו"מ. והביאו שכנה"ג בהגה"ט אות א' וכתב דהדין עמו אלא שאין העולם נזהרין בזה ואולי סומכין על מ"ש הרב בכ"מ בשם הריטב"א שלא חייבו ברכה זו אלא בהולך להפריש תרומות ומעשרות יעו"ש. וכ"פ הא"ר אות ז' לומר בלא שו"מ יעו"ש וכ"כ הברכ"י אות ד' ח"א שם:

יג

יג) שם מדר ואח"כ בירך וכו'. והא דשרי להתפלל עד שלא מדד ה"ד בלשון הזה יה"ר שתשלח ברכה בכרי הזה אבל לומר יה"ר שיהיו עשריה כור בכרי דאמדוהו שיש בו עשרה כורים לא אריך לומר כן. ברכ"י אות ה':

יד

יד) שם אלא בדבר הסמוי מן העין והא דאמר במס' חולין ק"ה ע"ב דבדבר המנוי ומדוד לית להו רשות למזיקין למשקל מיניה ומשמע דבדבר הסמוי אית להו רשות וא"כ משמע דאין ברכה בדבר הסמוי כיון שלוקחין ממנו המזיקין תירצו התוס' במס' תענית ח' ע"ב דהא דלוקחין המזיקין מדבר הסמוי היינו מטעם דהברכה מצויה בדבר הסמוי ומה שמתרבה בשביל הברכה אית להו רשות למשקל בסמוי דהיינו כמו הפקר שאין לשום אדם זכות בו. ועוד תירצו שם תירוץ אחר יעו"ש. והב"ד פרישה אות ד' יעו"ש:

טו

טו) [סעיף ג'] הנכנס למרחץ וכו'. ועכשיו לא נהגו לומר כן. והטעם כתב הב"ח משום דלא נתקנה אלא בימיהם שהיו מסיקים האש מלמטה בחפירה ורוחצין באמבטי מלמעלה אבל בזה"ז התנור עומד בזוית וליכא סכנה יעי"ש. ט"ז סק"ב מ"א סק"ה:

טז

טז) [סעיף ד'] נכנס להקיז וכו'. נראה דה"ה בכל מידי דרפואה יאמר זה. מ"א סק"ו. אבל ברד"א משמע דוקא הקזה שהיא סכנה שמא יחתוך ורידי הדם וימות יעו"ש. א"ר אות יו"ד. ולא ראיתי נוהגין אפי' בהקזה שיאמרו בשו"מ. א"א אות ו' ונ"ל הטעם משום דאין נוהגין עכשיו בהקזה כמו זמן חככי הש"ש שלא היו משיירין בגוף כ"א רביעית דם הנפש:

יז

טוב) מי שמקיז דם אם ישקוט שלא יעשה מלאכה ושלא ילמוד אח"כ יהיה לו כח יותר שיהא עוסק. ס"ח סימן תתר"ו. א"ר שם:

יח

חי) שם כי רופא חנם אתה וכו'. משא"כ בשר ודם דאסיא דמגן מגן שויא מהרש"א בס' גופי הלכות. ברכ"י בשיו"ב אות ד':

יט

יט) שם ברוך רופא חולים. פשוט שצריך שי"מ כמו כל הברכות שאמרו לעיל דהכלל בהם כן ט"ז סק"ג. וכ"כ ב"י והלבוש:

כ

כ) מי שמתעטש וחבירו אומר לו אסותא יאמר לו ברוך תהיה ואח"כ יאמר לישועתך קויתי ה' דהמתפלל על חבירו הוא נענה תחלה. יש"ש ב"ק פ"ח סימן ס"ד. מ"א סק"ו. מיהו יש חסדים שאין אומרים לישועתך קויתי ה' כשמתעטשים משום שחוששין שמא לא יכוונו בהזכרת ה' היטב מחמת שטרודים בעיטוש ומי שאינו מכוין כשמזכיר השם איסורו חמור כמ"ש לעיל סימן ה' אות ה' יעו"ש. ומיהו אם אינו מזכיר שם הוי"ה רק אומר לישועתך קויתי השם ש"ד:

כא

כא) [סעיף ה'] לעולם יהא אדם רגיל וכו'. וכשם שאמרו על נחום איש גם זו כדאיתא במס' תענית דכ"א ע"א יעו"ש וזהו אלשעבר ועל העתיד רגל לשונך לומר והטוב בעיניך עשה כמ"ש מרן בכ"מ משם רבינו מנוח. רו"ח אות א':

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---