יד אפרים/אורח חיים/תרמ

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
גרסה מ־12:06, 6 באוגוסט 2019 מאת מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (יצירה אוטומטית מתוך טקסט בנחלת הכלל (ספריא) + טיפול בידי מתנדבי האוצר)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


יד אפריםTriangleArrow-Left.png אורח חיים TriangleArrow-Left.png תרמ

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח
דרישה


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
אליה רבה
יד אפרים
כף החיים
מגן אברהם
מחצית השקל
משנה ברורה
שערי תשובה
באר הגולה
ביאור הגר"א
דגול מרבבה
ט"ז
לבושי שרד


חיי אדם


לדף זה באתר "על התורה" לסימן זה באתר "תא שמע" לדף זה באתר "שיתופתא"


(ט"ז ס"ק ב) ורי"ף ורמב"ם לא כתבו כו' ורבי ינאי ור"ל הוא דמשני הכי כן כתב הב"י גם כן סימן תי"ד והוא תמוה למעיין חדא דמנ"ל לר"י ור"ל עד ולא עד בכלל, דאי הוה מפרשי ועד בכלל נמי א"ש האי שנויא הא דאיתא לאבוה אלא דלדידהו לא סגי בשנויא דועד בכלל כמו לרב אסי ואדרבה תיקשי טפי עלייהו דס"ל דבן ה' א"צ לאמו וברייתא אמרה עד בן שש, ולכך צריך לפלוגי בין איתא לאבוה כו' וכדי שלא יהיו דברי הב"י והט"ז תמוהים כל כך, אכתוב מה שנלענ"ד בישוב דבריהם בקצרה ומתחלה אבאר שעיקר הכוונה להביא ראיה דהלכתא כר"א מדמייתי הש"ס בפרק אעפ"י ולכאורה אין ראיה כל כך דאע"ג דהש"ס נקט שם הא דר"א מ"מ הש"ס שם לא מייתי רק ללמוד מזה דעד בן שש נגרר אחר אמו ואם כן הא גם לר"י ור"ל כן הוא היכא דליתא לאבוה במת' ושם לא שייך לחלק בכך. ואם כן שפיר יש לומר דלדינא יש לחלק בין איתא לאבוה כדמחלקינן אליבא דר"י ור"ל אלא דהש"ס מייתי לישנא דר"א כדי לקצר וכן מצינו בדוכתא טובא אך באמת ז"א דלר"י ור"ל דס"ל דמבן ד' ומעלה א"צ לאמו אי אפשר לפרש דעד בכלל, אע"ג דמוקמינן לה דליתא לאבוה במתא לא מסתבר שיהא הפרש ב' שנים בין אי איתא לאבוה במתא לליתא לאבוה (ואף על גב דמהתוס' משמע דשפיר מצינו לחלק בכך מ"מ הרמב"ם לא ס"ל הכי) ועל כרחך דפי' הברייתא ולא עד בכלל ואם כן לר"י ור"ל אין בן שש נגרר אחר אמו בשום אופן. דאפילו אי ליתא לאבוה שיעורו עד בן שש ולא עד בכלל והתם בכתובות דמייתי מדר"א לענין בן שש שלימות אלא דהלכתא הכי ודלא כר"י ור"ל ואם כן ממילא שאין חילוק בין איתא לאבוה דהא לא ניחא ליה להש"ס לחלק בהכי אליבא דר"א אלא משום דעד בכלל, וטעמא נ"ל דדוקא לתירוצא דר"י ור"ל ניחא ליה לפלוגי בהכי ומוקי הברייתא דקתני בה קטן שצריך לאמו כו' בדליכא לאבוה משא"כ דר"י ור"ל דקיימי אקטן שא"צ לאמו כו' ופרשינן דהיינו דאיתא לאבוה, ואין מזה רמז בברייתא כלל דאדרבא לישנא דקטן שצריך לאמו מתפרש טפי בלית' לאבוה ולכך ס"ל דלר"א אין הפרש בזה ובכל גווני מיקרי צריך לאמו משא"כ לר"י ור"ל א"ש הך חילוקא דלדידהו הברייתא מיירי בליתא לאבוה אלא דלדידהו צ"ל דלא עד בכלל, כדי שלא לעשות הפרש יותר משנה אחת. ולפ"ז המשך לשון הב"י והט"ז דלא סמכינן אהאי שנוי' כיון דלר"א שפיר הוה מצינו לפרש הברייתא כהמקשה דלא עד בכלל רק דמיירי באיתא לאבוה ור"א מיירי בליתא דאליבא דרב אסי אין הפרש רק שנה אחת. ומדלא משני הכי ודחיק דעד בכלל מוכיח דס"ל דאליבא דר"א א"א לאוקמי בהכי וכמש"ל רק אליבא דר"י ור"ל משני הכי לפלוגי בין איתא לאבוה לליתא דלדידהו מתפרש ולא עד בכלל, ואין הפרש בין איתא לליתא רק שנה אחת ואם כן מוכיח מההיא דפרק אעפ"י דהלכה כר"א דהא ר"א ור"ל בן שש אף אי ליתא לאבוה א"צ לאמו מיקרי ומ"מ צ"ע במ"ש הט"ז לחלק לתרץ דבעירובין פסק להחמיר כר"י ור"ל וכן סיים בסוף עד שיהא מותר לד"ה דהיינו בן ה' שנים, וזה תימא דהא לר"י ור"ל בן שש מיקרי א"צ לאמו ואינו מותר אלא בבן ה' שלימות היכא דאיתא לאבוה במת' אליבא דר"י ור"ל וצ"ע:

שם ונראה להרא"ש וטור לפסוק דלא כר' אסי כו' כצ"ל:

שם אבל כאן כו' דהכי לרב אסי אין עליו חיוב כו' ולר' ינאי ור"ל יש חיוב כו' כצ"ל:

במג"א ס"ק וא"ו פי' במקום דאיכא צינה כן הגיהו בד"א אבל בספרים ישנים איתא במקום דליכא צינה וכן עיקר דהא ענין מצטער בשינה כבר מבואר בש"ע מפני הרוח או מפני הזבובים רק דקשיא דהא לעיל סימן תר'צ"ט מבואר דמחמת צינה נוהגין להקל בשינה ואם כן מה בכך שעשאה במקום שאינו יכול לישן מפני הרוח דהא בלא"ה אין חיוב לישן ולהצטער בצינה לזה כתב המג"א דמיירי במקום דליכא צינה והוא מחויב לישן והוא עשאה במקום שלא יהיה יכול לישן מפני הרוח כו' אז אינו יוצא והוא פשוט:

ט"ז סק"ז דזה הוי כאין לו צער בשניהם ולמה יבטל כו' כצ"ל:

ט"ז ס"ק ח' אבל שאר טירדא כו' צ"ע לא יוכל להנצל מן הצער בצאתו מן הסוכה ואין לו ניחותא בבית טפי יש לו לפטור משום טרדא ואיך כתב המרדכי דבכה"ג חייב:

מ"א ס"ק י"ג דדוקא כששולח סבלונות ע' לעיל סימן תקס"ח מ"ש בזה:

ס"ק ט"ו עכ"ל הב"י בשמו פי' כיון דמדינא כו' כצ"ל:

שם והלבוש כ' כו' ור"ל ולכן אם לא עשה צריך להמתין עד שיעשה לו סוכה ודוקא בהולך מכפר לכפר א"צ להמתין רק המחמיר תע"ב. אבל בשוהה צריך להמתין מדינ' כמו שהוא בביתו ולא עשה לו סוכה דהוי פושע ודאי צריך להמתין:

ט"ז ס"ק ט' והיינו דלא כהרא"ש והב"י כו' ר"ל דהרא"ש ס"ל דשושבינים ובני חופה לאו עוסקין במצוה מיקרי ואינם פטורין מתפלה רק דמכח שמחה א"א להם לכוין וא"כ האידנא דבלא"ה אין מכוונים כ"כ הם חייבים וכמבואר בתה"ד שם ע"ש:

במ"א סקט"ו כדאי' בגמ' דף ט"ז כו' ע"ש דאמרי' גמירי דרבנן מאפר אתי ופירש"י במקום שהי' רועים בהמותיהם ולא ישבו בסוכ' כל ימי החג ואפ"ה לא ברכו בשמיני ספק שביעי ע"ש והתוס' כתבו דסוכת רועים לא היה להם ומשמע לי' להמג"א שאף ע"י טרחה היה יכולים לעשות סוכה והיו פטורים בזה כיון שלא היה שם ישוב:


מעבר לתחילת הדף
< הקודם · הבא >
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.