חפץ חיים/לשון הרע/א
|
|
א
אסור לספר בגנות חבירו אפילו על תבנית:במח אמת גמור וזה נקרא בפי חז"ל בכל מקום לשה"ר (דאם יש בהספור שלו תבנית:במח תערובות של שקר ועבור זה נתגנה חבירו יותר הוא בכלל מוציא שם רע ועונו גרול הרבה יותר) והמספר עובר בל"ת שנאמר תבנית:במח לא תלך רכיל בעמיך תבנית:במח וזה ג"כ בכלל רכילות הוא.
ב
הלאו זה שכתבנו הוא מה שכתבתו התורה בפירוש מיוחד לאיסור זה של לשה"ר ורכילות אבל בלא"ה יש עוד הרבה לאוין ועשין אחרים שהוא עובר עליהן ע"י סיפור הרע הזה כמבואר לעיל בפתיחה הקודמת עיין שם.
ג
כ"ז אפילו אם רק במקרה סיפר גנות חבירו אבל אם ח"ו הורגל בעון זה בתמידות כמו אלו תבנית:במח שרגילין תמיד לישב ולספר כך וכך מעשה פלוני כך וכך עשו אבותיו כך וכך שמעתי עליו והוא דברים של גנות, אנשים כאלו הם נקראין בפי חז"ל בשם בעלי לשון הרע ועונשן הרבה יותר גדול אחרי שבשאט נפשם וזדון לבם עוברין על תורת ה' ונעשה זה אצלם כהפקר כמו שמבואר לעיל בסוף הפתיחה ועליהם נאמר בקבלה יכרת ה' כל שפתי חלקות לשון מדברת גדולות.
ד
תבנית:במח אמרו חז"ל על ג' עבירות נפרעין מן האדם בעוה"ז ואין לו חלק לעוה"ב ואלו הן עבודה זרה וגלוי עריות ושפיכות דמים ולשון הרע נגד כולן והביאו חז"ל על זה ראיה מן הכתובים ופירשו הראשונים דהכונה על אלו שהורגלו בעון זה בתמידות ואין מקבלים על עצמם להשמר ממנו מפני שנעשה הדבר אצלם כהיתר.
ה
אין חילוק באיסור הסיפור בין אם סיפר מעצמו ברצונו ובין אם תבנית:במח עמד עליו חבירו בדברים והפצירו עד שסיפר לו מ"מ אסור ואפילו תבנית:במח אביו או רבו שמחויב בכבודם ובמוראם שלא לסתור דבריהם אם הם תבנית:במח ביקשו ממנו שיספר להם ענין פלוני ופלוני והוא יודע שבתוך הסיפור יוכרח לבוא לידי לשה"ר או אפילו רק לאבק של לשה"ר אסור לו לשמוע להם.
ו
אפילו אם הוא רואה שאם ירגיל עצמו במדה הזאת שלא לספר לעולם בגנותו של ישראל וכדומה מדיבורים האסורים יסובב לו הפסד גדול בענין פרנסתו כגון שהוא תחת רשות אחרים והם אנשים שאין בהם ריח תורה וידוע הוא שבעו"ה אנשים כאלו הם פרוצים מאד בזה העון החמור עד שאם יראו מי שאין פיו פתוח כ"כ כמותם יחזיקו אותו לשוטה ופתי ועי"ז יסלקוהו ממשמרתו ולא יהיה לו במה לפרנס את בני ביתו אף על פי כן אסור תבנית:במח ככל שאר לאוין שמחויב ליתן כל אשר לו ולא לעבור עליהן כמבואר ביורה דעה בסימן קנ"ז ס"א בהגה"ה עיין שם.
ז
ומזה נוכל לידע דכ"ש אם נוגע לו רק בכבוד בעלמא כגון שיושב בין חבורת אנשים ואין לו עצה איך להשמט מהם והם מדברים בדברים האסורים ע"פ דין וכשיהיה יושב ודומם ולא יסייע עמם בסיפוריהם כלל יחשב בעיניהם כמשתגע תבנית:במח בוודאי דאסור וע"ז וכיוצא בזה אמרו חז"ל מוטב לאדם שיקרא שוטה כל ימיו ואל יהיה רשע שעה אחת לפני המקום ויזרז עצמו בשעת מעשה בכל כוחותיו לעמוד על נפשו ויהיה נכון לבו בטוח כי שכרו יהיה עבור זה מהש"י עד אין קץ כמאמר חז"ל לפום צערא אגרא ואיתא באדר"נ כי מאה פעמים בצער מפעם אחד שלא בצער (וביאורו כי דבר מצוה או לפרוש מדבר איסור שבא לו ע"י צער שכרו מאה פעמים יותר ממצוה אחרת כמותה שבא לו שלא בצער) ועל עת כזה בודאי שייך מאמר חז"ל במדרש כל רגע ורגע שאדם חוסם פיו זוכה לאור הגנוז שאין כל מלאך ובריה יכול לשער. ולענין איך יתנהג אם נתפס בחבורה רעה כזו לענין הוכחה וקבלה עיין לקמן בכלל ו' סעיף ד' ה' ו' ועיין לעיל בפתיחה בלאוין אות י"ז כי שייך לכאן.
ח
איסור זה של לשה"ר הוא בין אם הוא מספר עליו בפיו ממש או שהוא תבנית:במח כותב עליו דבר זה במכתבו וגם אין בו חילוק בין אם הוא מספר עליו הלשה"ר שלו בפירוש ובין אם הוא מספר עליו הלשה"ר תבנית:במח בדרך רמז תבנית:במח בכל גווני בכלל לשה"ר הוא.
ט
ודע עוד דאפילו אם בתוך הגנות שגינה את חבירו תבנית:במח גינה את עצמו ג"כ בזה הגנות גופא ואפילו הקדים להתרעם על עצמו בזה אפ"ה מכלל דילטוריא לא נפקי.