חידושי הרי"מ/כתובות/נד/ב

חידושי הרי"מ כתובות נד ב

פרק אף על פי דף נ"ד ע"ב

מתני' אע"פ כו'. אם רצה להוסיף כו' תוס' תימה כו' אע"פ שאין לו כו' בשלמא כשיש לו משעבד נכסיו לזה החוב והואיל ונתחייב אפי' נאבדו וקנה אחרים משתעבדים כו' כיון דכ' ודעתיד למיקני כו'. אבל אותו שאין לו היך ישתעבד נכסיו שיקנה כיון שלא נתחייב היינו דבר שלב"ל כו'. והשיב ר"י דמצינו כו'. מתנה כו'. ודבריהם אינם מובנים הקושי' והתירוץ כמבואר במפרשים. והרא"ש ז"ל הוסיף דכאן שהחיוב אם תתאלמן או תתגרש ע"ש וגם אח"כ כתב התירוץ מהודאה וכתב שאינו מועיל למה שלא היה לו אז ותוס' כתבו דמהני ובמה נחלק עם התוס'. וגם ללשון תוס' דקאי אכל חיוב למה לא הביאו הא דריש הנושא דחייב אני לך כו':

ונראה לע"ד דהנה מבואר בתוס' גבי מכירות שטרות דעת ר"ת דב' שיעבודים יש שעבוד הגוף ושעב' נכסי והן רק ערבין כמבואר בש"ס ב"ב וכשפקע שעבוד הגוף ממילא אין כאן שיעבוד נכסי. וענין שעבוד הגוף הוא חיוב המצוה שעליו לפרוע. וע"ז הנכסים ערבים שכשלא יפרע יגבה מהם. ובתו' פ"ק דקדושין (ד"ח ע"ב) נסתפקו במאי דאמר הש"ס מנה אין כאן משכון אין כאן אי מהני כשאומר בפירוש זכי במשכון כו' או לא. והיינו דמשכון אינו רק על חיוב וכשאין חיוב אין אדם יכול להקנות קנין זה שיהי' לו זכות במשכון בתורת משכון כמו אלו הי' חיוב עליו מאחר שאין עליו חיוב ע"ש. ולהפ' דמהני יכול לעשות זה מאחר שיכול אדם להקנות בשלו איזה קנין שרוצה יכול להקנות זכות זה במשכון בתורת משכון ג"כ אף שאינו מחייב עצמו מאחר שיש קנין זה בעולם כשהוא חייב ע"ש. וכן בשיעבוד נכסי יש ג"כ אותו ספק עצמו כמו במשכון דלר"ת ז"ל לא מהני שעבוד בפירוש בתורת שעבוד כשאין עליו שעבוד הגוף דאין ערבות רק כשיש חיוב הגוף אבל כשאינו חייב א"א להקנות זה בנכסיו שיהיו ערבים כשלא ישלם יגבה מהם בתורת שעבוד לא בתורת קנין שענין שעבוד רק כשחייב כנ"ל. ואי במשכון מהני גם בזה מהני שמקנה שיהי' לו זכות בנכסיו בתורת שיעבוד כמו אלו הי' חייב שהיו משועבדים וערבים. רק כשלוה ומשעבדי נכסי בסתם אז כשפקע שיעבוד הגוף פקע השיעבוד נכסי כמו במשכון בסתם דאמרינן מנה אין כאן כו'. אבל בפירוש מהני כנ"ל. ולהפוסקים שם דלא מהני. גם בשעבוד לא מהני כנ"ל:

והנה לכאורה בכתובה כיון דקי"ל דלא גבי מטלטלין אפי' מיני' רק מקרקע א"כ ליכא כלל שיעבוד הגוף דהא אם הי' חיוב הגוף הי' חייב ממה שיש לו וא"כ מאין השעבוד נכסים. וצ"ל דבכתובה כך הי' התקנה להיות שעבוד נכסי לחוד ויש כח ביד חכמים לתקן אף דבשאר דוכתי אינו יכול להקנות ולשעבד נכסיו בלי חיוב. אך ז"א דא"כ איך יכול להוסיף ק' מנה דג"כ דינו ככתובה לענין מטלטלין כנ"ל. דזה שעבוד מעצמו ולא מהני על נכסיו לחוד כמו בכל דוכתי להפ' הנ"ל. והי' צ"ל לכאורה או דבאמת כהפ' הנ"ל דאדם יכול לשעבד נכסיו אף בלי חיוב הגוף רק זכות זה כנ"ל. או דאף אי בכל מקום אינו יכול היינו משום דלא מצינו זכות זה בנכסיו לחוד בלי שיעבוד הגוף אינו יכול מעצמו לשעבד ג"כ כנ"ל. אבל גבי כתובה כיון שכבר תקנו חכמים עיקר הכתובה שיעבוד נכסי לחוד בלי שיעבוד הגוף שוב יכול גם מעצמו לשעבד שיעבוד כזה כיון שכבר יש שעבוד כזה מתקנ"ח בכתובה ושפיר התוספת דינו ככתובה כנ"ל. אמנם ע"ז תמהו תוס' שפיר דכיון שהוא רק זכות בנכסיו שמשעבד קרקעותיו לחוד בלי שעבוד הגוף א"כ כשאין לו עתה רק מה שיקנה הוי ממש דשלב"ל לכשאקחנה קנוי' לך. דבשלמא דאקני בחוב כיון שמחויב ויש שעבוד הגוף משתעבדי גם נכסיו שיקנה דשיעבוד עדיף מקנין כיון שכבר משועבד אבל כשאין שיעבוד הגוף רק שמשעבד נכסיו לחוד מה שיקנה הוי דשלב"ל גמור דלא עדיף מקנין כנ"ל. כך הי' לכאורה נרא' פי' התוס'. אך באמת אין הפי' כן דא"כ למה כתבו דכשיש לו קרקע אז שפיר אף שנאבדו וקנה אחרים כבר נשתעבד ומה מהני זה הא מ"מ לא הועיל השיעבוד על מה שיקנה ואי נימא דסברי כהפ' דדבר שבא לעולם עם דבר שלב"ל קנה הכל ולכך מהני כשהי' לו לשעבד גם מה שיקנה דאין זה משמעות לשונם כלל שכ' שכבר נתחייב ע"ש. ועוד דא"כ לדעת ר"ת בכתובה כשמכרה למה יכולה למחול כיון שכל טעמו דלא נמכר רק השיעבוד נכסי ושיעבוד הגוף נשאר ומהני כשמוחל והא בכתובה למ"ש אין כאן רק השיעבוד נכסי רק דהי' התקנה שיועיל ושוב כשמכרה לא נשאר כלום ולא תוכל למחול. והא מבואר בש"ס פ' הכותב ופ' החובל דיכולה למחול. ולכך נראה דגם בכתובה ודאי יש שיעבוד הגוף אף שדינו מקרקע היינו דכך הי' התקנה שתשלומין זה אינו מחויב רק לשלם מקרקע. אבל מ"מ יש עליו חיוב לשלם לה מעצמו מקרקע וזה הוא השיעבוד כמו כל מצוה דפריעת ב"ח כן ג"כ בכתובה אינו רשאי לבזבז הקרקעו' וחיוב גופו לפרוע לה מקרקע ושפיר ע"ז נכסוהי ערבין ביה שאם לא ישלם לה מעצמו מקרקעותיו יגבו הב"ד בע"כ בתורת גוביינא. ושייך ג"כ ערבין ביה על השיעבוד הגוף לפרוע מעצמו כנ"ל. דהא באפותקי מפור' לא יהא לך פירעון אלא מזו. וודאי דג"כ חשוב שעבוד הגוף ודינו ככל השטרות לענין מכירה והיינו ע"כ ג"כ כנ"ל דהשיעבוד הגוף לפרוע מעצמו מזה. וכשאינו רוצה או שמכר שוב ערבין ביה וגובין הב"ד בע"כ מתורת ערבות כנ"ל ושפיר גם בכתובה כשמכרה ומוחלת דפקע השיעבוד הגוף שאין עליו חוב לפרע מעצמו שוב פקע גם השיעבוד נכסי לגבות מהם בתורת גוביינא הערבות כנ"ל. וג"כ לא נמכר השעבוד הגוף דאין עליו חיוב לפרוע ללוקח כנ"ל רק כל זמן שהחיוב לפרוע לה ע"ש סי' ס"ו. וא"כ שוב שפיר משועבד גם מה שקונה אח"כ ג"כ כמו בשאר חוב דמהני דאקני בשיעבוד כנ"ל. ובתוספת כתובה ג"כ כנ"ל:

והפי' בדברי תוס' כך דשפיר קשיא להו דבשלמא בשאר חיובים בלוה או מחייב עצמו שפיר דאקני משתעבד דכיון דהחיוב ושיעבוד הגוף מיד דמחויב לשלם מכל מה שיש לו אף ממטלטלין וממילא כיון שנשתעבד גופו שפיר משועבד כשקונה אח"כ נכסים ג"כ דערבין ביה דכשכבר יש שיעבוד הגוף יכולין לשעבד נכסיו אף דאקני כנ"ל. אבל בכתובה ותוס' שכל השיעבוד הגוף הוא מה שמוטל עליו לפרוע מעצמו מקרקע והיינו כשיש לו אבל כשאין לו קרקע עתה א"א לומר שהשיעבוד הגוף מתחיל מיד. דהא אין כלל עתה שום חיוב עליו כיון שכל החיוב לפרוע מקרקע הא אין לו א"כ מה חיוב יש עליו עתה. והחיוב היינו השיעבוד הגוף מתחיל רק כשקונה קרקע אח"כ אז יחול עליו השיעבוד הגוף לפרוע מהם והשיעבוד נכסיו לערבות ג"כ. וא"כ שוב גם החיוב והשיעבוד הגוף הוי דבר שלא בא לעולם כיון דא"א שיחול עליו השיעבוד הגוף עתה רק כשיקנה הקרקע שוב הוי ממש כמו בקנין דשלב"ל דלא מהני. דלא שייך כאן הטעם דשיעבוד מהני בדאקני דזה כשכבר יש עליו שיעבוד הגוף משא"כ כאן שזה עצמו הוא השיעבוד הגוף לפרוע מהקרקע וזה א"א שיחול עתה רק כשיקנה והוי כמו לכשאקחנה כו'. ואף דלדידן אפשר דגם באומר לכשאקח קרקע הריני משעבד גופי לפרוע לא הי' דבר שלא בא לעולם והי' משועבד היינו משום דהא אפשר לו לשעבד גופו מיד וכיון דמצי למעבד השתא אינו דבר שלב"ל רק כמו תנאי כנ"ל. אבל כאן עכשיו לסברת תוס' כיון דשיעבוד הגוף זה דגבי כתובה הוא רק לפרוע מקרקע וכשאין לו איננו חל כלום וא"א לו לשעבד גופו מיד שעבוד זה לפרוע מקרקע כיון שאין לו ורק כשיקנה ושוב הוי ממש דבר שלא בא לעולם דאינו חל כלל אף שקונה אח"כ. ושפיר הקשו תוספת רק אתוספת כתובה כנ"ל. דעל שאר חיובים לא קשה כלל כיון דהחיוב על גופו אבל מה שיש לו שפיר מהני דאקני משא"כ כאן כנ"ל. וע"ז כתב תוספת שפיר דבשלמא כשיש לו קרקע הוא משעבד נכסיו לזה החוב והואיל ונתחייב שפיר אף שנאבדו וקנה אח"כ ג"כ משעבדי כו' והיינו דכשיש לו עתה א"כ שפיר נעשה שעבוד הגוף מיד לפרוע מקרקע וכיון שחל עליו שעבוד הגוף שפיר מהני שעבוד דאקני כמו בכל החיובים דערבין ביה כשלא יפרע מהקרקעות שהי' לו יפרע ממה שיקנה ג"כ משא"כ כשאין לו עתה שפיר קשה כנ"ל:

והנה קושית תוס' זו נראה דקשה גם בשאר חיוב כשמתחייב בדבר שאינו חייב לשלם לזמן פרעון אחר. לכאורה לא יועיל בקנין דקנין אחר לא מהני דהדר סודר למארי' רק מעכשיו מהני. וא"כ בשלמא בקנין חפץ וכה"ג שפיר מהני מעכשיו ולאחר ל' דאחר ל' חל למפרע והוי שלו מאז. וכן בהלואה לזמן פרעון אח"כ ג"כ מיד שלוה נתחייב והמלוה הרויח לו זמן אבל אינו מגרע החיוב. אבל במחייב במה שאינו חייב דאינו מחויב יותר ממה שמחייב עצמו וכיון שמחייב עצמו שהזמן פירעון יהי' אחר ל' ממילא לא שייך בי' כלל מעכשיו דהא אין עליו שום חיוב קודם ל' דענין החיוב הוא שמחויב לשלם והא אינו מחויב קודם ל'. וא"כ הדר סודר למארי' ולא מהני מעכשיו ג"כ כמו בכל קנין כנ"ל. אך תוס' לא הי' יכולין להקשות מזה דדלמא באמת אינו מועיל קנין כה"ג בדבר שאינו חייב רק כשמחויב לשלם מיד ולאחר ל' לא מהני אלא בשטר. דמפ' הנושא אין הוכחה ע"ז. ולכך תירץ ר"י דמצינו כיוצא בזה גבי מתנה ש"ח להיות כשואל דמוקי בקנו מידו כו' וא"כ אי נימא דאינו מתחיל השיעבוד הגוף רק בשעה שמתחיל החיוב כיון שמתחייב במה שאינו חייב א"כ שם שמתחייב מה שאיננו חייב א"כ אין החיוב רק כשנאנס החפץ דזה חיוב עצמו ואיך יועיל קנו מידו הא הדר סודר למרי' כנ"ל. וע"כ דז"א רק דגם במחייב במה שאינו חייב לזמן אחר ל' ג"כ החיוב מעכשיו חל מיד על גופו לפרוע אחר ל' וגם זה מיקרי שיעבוד הגוף שמשועבד גופו מיד לשלם כשיגיע הזמן וחיוב זה הוי עליו מיד גם קודם הזמן ולכך אף שם מהני קנין שיש שיעבוד הגוף מיד לכשנאנס ישלם. ושוב גם כאן בתוספת כתובה ג"כ נקרא זה שעבוד הגוף מיד אף שא"צ לשלם רק מקרקע ואין לו מ"מ זה השיעבוד הגוף יש עליו מיד שכל קרקע שיהי' לו מחויב לשלם ממנה וזה החיוב חל מיד מעכשיו אף קודם שיש לו וכשאינו משלם מעצמו ערבין ביה כנ"ל. וממילא גם דאקני מהני. ולא תליא בפלוגתא דר"פ ורבא דף ל"ד אי משעת שאלה החיוב או משעת אונסין דמ"מ החיוב מיד על שעת אונסין כנ"ל. ותירוץ ב' של התוס' מטעם הודאה כשכותב כל נכסי אחראין כו'. מודה שיש לו נכסים. ושוב מהני גם על מה שיקנה אח"כ. דהא אם יש לו באמת עתה שפיר חל עליו שיעבוד הגוף כנ"ל מיד ושוב הי' הדין שגם נאבדו וקנה אחרים משתעבד ככל דאקני כמ"ש. ושוב מהני ע"ז ההודאה דאודיתא הוי קנין ואף דלכאורה מטעם קנין הא עדיין אין אדם מקנה דבשלב"ל וכשמודה קודם שלב"ל על דבר שיבא שהוא של זה לא יקנה באודיתא בתורת קנין. א"כ אף שמודה עתה שהנכסים שיקנה יהיו משועבדים מ"מ לא משתעבדי. דז"א דמהני באמת מתורת הודאת בע"ד כק' עדים דהוא דבר שא"א לידע בבירור שאין לו קרקע באיזה מקום ומהני ביה הודאה מתורת נאמנות דיש לו ונשתעבד גופו מיד. ושפיר משועבד גם מה שיקנה. דאח"כ כשיקנ' קרקעות יכולה לגבות מטעם הודאתו שהודה שנשתעבד גופו וממילא משעבדי הני קרקעות ג"כ כנ"ל. וא"כ לתירוץ ב' של התוס' צריך דוקא לשון הודאה. אבל בלשון חיוב הריני מחייב עצמי ומשעבד נכסיו לא הי' מהני בכתוב' כשאין לו עתה. והי' נ"מ גדולה לדינא. אך אפשר דמודי' לדינא. ודוחק. ובעיקר כתובה קשה לתירוץ הב' מה שיעבוד הגוף יש עליו כשאין לו עתה. וצ"ל ג"כ מטעם הודאה א"כ למה במשנה לעיל פ' נערה לא כתב לה כל נכסי אחראין כו' מ"מ אחראין הא לענין ההודאה לא שייך אחריות ט"ס ולא שייך התנאי ב"ד דהא מ"מ לא הודה שיש לו. וצ"ל דמיירי באמת כשיש לו. ודוחק דמשמע דמשתעבד דאקני ג"כ כמו בכתב לה. וי"ל דבעיקר כתובה מודים דמתחייב בתקנת חכמים ומשתעבד גופו מיד על מה שיקנה דכך הי' התקנה שיחול השיעבוד הגוף מיד רק על התוספות דעיקר קושיתם הי' על התוספות שמדעתו כנ"ל ובתוספות באמת דוקא יש לו או בלשון הודאה אך הא לתירוץ הי"מ הנ"ל קשה ממתנה ש"ח להיות כשואל. וצ"ל ע"כ דשם דיש חיוב זה בעולם דהא חייבה תורה בשואל חיוב זה וע"כ אמרה תורה שיחול מיד שיעבוד הגוף על כשיאנס דהא אינו יכול השואל לחזור בו מחיוב זה אחר ששאל כל שלא החזירו ושוב מהני מה דמתנה ש"ח להיות כשואל ג"כ קנין שמתחייב בחיוב של שואל. משא"כ בשאר חיובין שלא בשומרין שאין חיוב זה כלל אינו יכול לקבל עליו חיוב זה שיהי' נקרא חיוב מעכשיו מה שאין עליו באמת חיוב כלל עתה ולכך הוצרכו להודאה כנ"ל וא"כ כיון דבעיקר כתובה ע"כ הי' הדאורייתא אי כתובה דאורייתא או התקנה שיהי' חיוב גופו מיד אף שאין לו נכסים כנ"ל. א"כ שוב ג"כ מהני בתוספת קנין על זה החיוב שיהי' כמו העיקר כנ"ל ואין צורך להודאה. והי' שפיר מה דדין התוספת בכל דבר ככתובה דאינו מובן לכאורה למה גרע משאר חייב עצמו במה שאינו חייב. ולהנ"ל א"ש דמחייב עצמו ע"כ רק כמו החיוב של עיקר כנ"ל דאל"ה לא הי' מועיל למה שיקנה. אך ז"א דב"ר אחראין מהני בתורת הודאה וגם ביש לו ואעפ"כ דינו ככתובה וצ"ל דסבר הי"מ הנ"ל דבתקנה לא שייך זה אף דבעיקר הי' התקנה כן מ"מ מדעתו אינו יכול לעשו' שיעבוד זה מה שאינו מן הדין כנ"ל. וצריך להודא' כו':

אמנם הרא"ש ז"ל העתיק דברי תוס' בלשון אחר ע"ש שכתב וגם אם הי' לו כו' לשעבד לחוב זה שחייב לאח"כ כו' עוד כ' דכאן כו' אלא לכשתתאלמן כו' גם השמיט מ"ש תוס' דביש לו ונאבדו וקנה אחרים שפיר מהני כו' ועל תירוץ תוס' מהודאה כ' שאינו מועיל למה שלא היה לו אז ע"ש. ונראה דמפרש הקושיא דא' מב' מהני או שמחייב עצמו מיד אז מהני לשעבד נכסיו שיקנה ג"כ כיון שחל שיעבוד הגוף משתעבד דאקני אף שהוא דשלב"ל ככל דאקני ואף שאין לו עתה או ביש לו נכסים עתה מהני אף שאינו מחייב עצמו מיד רק כמו גבי כתובה אחר שתתאלמן או תתגרש כו' דכיון שהנכסים בעולם יכול לשעבדם על החיוב שיחול אח"כ. אבל כשאין לו עתה נכסים וגם החיוב אינו מיד רק אח"כ איך מהני הא אינו יכול לשעבד הנכסים דהוי דשלב"ל כיון שאין עתה חיוב ושיעבוד הגוף רק מצד שיעבודו הנכסים לחוד לא מהני. והא חיוב אין עליו עתה שיוכל לחול על הנכסים ממילא כשיקנה כנ"ל כך הי' הקושיא. ואף דלכאורה בשלמא להפ' דמהני לשעבד נכסיו לחוד שפיר לא מיקרי דבר שלב"ל ביש לו ומשעבד על החוב דאחר שתתאלמן וכה"ג דהא אפשר לו לשעבד נכסיו מיד בלי שיעבוד הגוף ולא הוי דבר שלב"ל אף שתולה אותו בדבר שלב"ל כשתתאלמן כו' אבל לר"ת דא"א לשעבד נכסיו לחוד כנ"ל א"כ גם בזה הוי דשלב"ל דאינו יכול לשעבד השתא כיון שאין חיוב עתה ודוקא על אחר שיהי' החיוב כשתתאלמן כו' ושוב הוי דבר שלב"ל. דז"א חדא כיון דהנכסים שלו ויכול להקנותן עכשיו רק דענין שיעבוד אינו בלי חיוב אבל שפיר מהני השיעבוד על אחר שיהי' החיוב דדשלב"ל לא הוי ועוד דהא בידו לגרשה ויהי' החיוב וכיון שבידו לא הוי דשב"ל ומהני גם על כשתתאלמן כיון שבידו על החיוב כנ"ל. ועוד דהא בידו לחייב עצמו מיד ויחול השיעבוד על הנכסים ושפיר מיקרי מצי למעבד השתא גם השיעבוד שמשעבד נכסיו על אחר החיוב כיון דאפשר לו לשעבדם עכשיו ג"כ ע"י חיוב לא הוי דשלב"ל ומהני על אחר שיחול החיוב כנ"ל. אבל כשאין לו עתה לא שייך כנ"ל דנימא ג"כ דבידו לשעבד מה שיקנה ג"כ ע"י שיתחייב עצמו מיד ושפיר יחול השיעבוד גם על דאקני לדעת הרא"ש כנ"ל וא"כ שוב יועיל גם על החיוב שאח"כ דכיון שבידו למעבד השתא זה השיעבוד לא הוי דשלב"ל כנ"ל דז"א דגם בכל דאקני הוי דשלב"ל רק דמהני דכיון שכבר חל עליו שיעבוד הגוף ממילא מועיל שיחול על הנכסים כשקונה אותם השיעבוד נכסי וחל אז כשקונה אותם דמה"ט לקמא ולבתרא משתעבד וא"כ כשאין לו ואינו מחייב עצמו מיד לא שייך שיועיל השיעבוד נכסי דאקני דהוי שפיר דשלב"ל דלא מצי כלל עכשיו לשעבדו דאף שיחייב עצמו מיד לא יחול עליהם השיעבוד מיד מצד שעבודו שמשעבדם רק שיועיל אחר שיקנה אותם מטעם שכבר חייב כנ"ל אבל כיון שאינו חייב ולא חל לא מהני מה שמשעבדם דהוי דבר שלב"ל שאינם שלו. ולא מצי כלל עתה מצד קנין שלו ושפיר קשיא לי' כנ"ל בכתובה דוקא. ותירץ דמצינו גבי מתנה כו' כשואל כו' והוסיף הרא"ש בלשונו ומשמע דאיירי בכל ענין אפי' אין לו נכסים עכשיו וגם אינו חייב לו כלום עד שיבא האונס ומשעבד עצמו לכשיתחייב כו'. ע"ש. דלא היה אפשר לו להוכיח כמ"ש לעי' דהדר סודר למארי' דז"א דאם יש לו נכסים הוי דבר שבא לעולם ומהני מה שמשעבד נכסיו מיד מעכשיו על החיוב דלאחר שיאנס ולא שייך הדר סודר כו' כיון דמהני מיד כנ"ל. ולכך הוכחתו רק ממשמעות אף שאין לו נכסים עתה ואיך משעבד אותם על החיוב של אח"כ. ואף דלכאורה מנא ליה להרא"ש הא אין נ"מ בשיעבוד נכסיו רק לענין לקוחות ודלמא באמת כשאין לו עתה לא משתעבד דאקני כמו למ"ד דאקני לא משתעבד. ומיני' שפיר גבי גם שקנה אח"כ דבאמת החיוב חל כשנאנס. אך ז"א דהוכיח שפיר דא"כ גם עליו אין חיוב בקנין דהדר סודר למארי' כיון דעכשיו קיימינן דלא מיקרי חיוב רק בשעה שנתחייב ואין מתחיל החיוב רק כשנאנס כנ"ל. וא"כ בשלמא ביש לו קרקע משעבד הקרקעות מעכשיו על החיוב שלאח"כ ושוב מהני הקנין דלא שייך הדר כו' דהא חל עתה על נכסיו אבל באין לו דאינו חל וא"כ גם על חיוב הגוף לא מהני דהדר סודר למארי' על אחר שיאנס וגם מיני' לא יגבה במתנה ש"ח כשואל כו'. וזה שפיר משמע ממתני' דמתנה ש"ח סתמא דאף באדם שאין לו נכסים מהני תנאי לגבות ממה שיש לו אח"כ. ושפיר מוכיח הרא"ש דע"כ מיקרי זה שחל חיוב ושיעבוד הגוף מיד שמעכשיו מחייב גופו לשלם כשיאנס ומיקרי מעכשיו שחל הקנין מיד ולא אמרינן הדר סודר כו'. וממילא אף שאין לו נתחייב גופו. שוב דאקני ג"כ משועבד כבכל חוב. וממילא גם בכתובה כן החיוב מיד שישלם לאחר שתתאלמן או תתגרש ומהני אף שאין לו ומשועבד דאקני ג"כ כנ"ל:

ואח"כ כתב התירוץ מהודאה שהודה שיש לו נכסי'. ודחה שפיר דלא מהני למה שבאמת לא היה לו. והיינו דבשלמא להמבואר בלשון התוס' וכמש"כ דכשיש לו מיקרי שיעבוד הגוף לשלם מקרקעות אלו וכשיש שיעבוד הגוף חל ממילא שיעבוד נכסי ולכך כשהיו לו אז ממילא דאקני משועבד. ושפיר אף שבאמת אין לו מהני הודאתו שיש לו. דלענין זה מהני ההודאה דהודה שגם הנכסים שקנה אח"כ משעבדי כמו אם באמת היו לו. אבל למה שפי' הרא"ש בקושיא דאף שיש לו לא מיקרי שיעבוד הגוף רק אחר שתתגרש אי נימא דלא מיקרי שהחיוב חל מיד כנ"ל רק ביש לו נכסים מהני מה שמשעבד הנכסים על החיוב שלאח"כ ואף שאין עתה חיוב הגוף. וא"כ אף שיש לו לא מהני רק על אותן הנכסים שיש לו לא על מה שיקנה אח"כ דכיון שאין עדיין שיעבוד הגוף לא מצי משעבד דאקני ככל דשלב"ל. וא"כ מה מהני ההודאה לענין מה שיקנה אח"כ באמת מה בכך שהודה שיש לו הא אין לההודאה שייכות על מה שיקנה דגם לפי הודאתו לא משתעבד מה שיקנה. ובשלמא אם הי' ההודאה שנכסיו אלו היה לו אז היה שייך שיועיל. משא"כ ההודאה שיש לו לא מהני כלל על הנכסים שלא היו לו כנ"ל. ונראה דאף להפ' דדבר שלב"ל עם דבר שבא לעולם מהני וא"כ לכאורה ביש לו מהני גם על מה שיקנה כיון שמשעבד מה שיש לו ג"כ. וא"כ שוב מהני ההודאה שיש לו דההודאה שפיר שמשעבדי גם הנכסים שקנה אח"כ. אמנם באמת ז"א דהטעם הוא רק משום שחל הקנין על הדבר שבא לעולם חל ג"כ על הדשלב"ל וא"כ איך תועיל ההודאה מה שהודה שיש לו הא כיון שבאמת אין לו לא חל כלל על דבר שבא לעולם ואיך יחול על דשלב"ל לחוד דאודיתא לא מהני לקנין רק בדבר שאפש' בו קנין כמבואר בש"ס ב"ב אבל כשמודה על דשלב"ל שהוא של זה לא מהני דא"א בו קנין וא"כ אף להפ' הנ"ל מ"מ כשמודה שיש לו נכסים ומקנה עם דשלב"ל לא מהני כשבאמת אין לו דהא גם אודיתא אינו קונה בדשלב"ל רק עם דבר שב"ל מהני ולא מיקרי זה שיש בהם קנין מצד עצמם רק מזו דחל על דשב"ל כנ"ל וא"כ כיון שבאמת אין לו ואינו חל א"כ שוב צריך לחול הקנין אודיתא רק על הדבר שלב"ל לחוד וזה א"א לחול אף שמודה שיש לו ואם הי' לו הי' חל גם על הדשלב"ל ס"ס כשבאמת אין לו מ"מ אינו חל כנ"ל וממילא גם בשיעבוד לא הי' מועיל כלל כנ"ל ובשלמא לתוס' דיש שיעבוד הגוף כשיש לו נכסים י"ל כנ"ל דההודאה מהני לשעבד גופו דלענין זה מהני קנין ושוב חל על דאקני. אבל להרא"ש שפיר לא מהני כנ"ל. אמנם זה י"ל דלהפ' הנ"ל לגבי הב"ד מה שאינו ידוע בבירור שלא הי' לו שפיר מהני ההודאה מצד נאמנות דהודאתו כק' עדים ומאמינים שבאמת הי' לו וממילא הועיל השיעבוד גם על מה שיקנה כנ"ל. אבל הוא בעצמו שיודע שלא היה לו רק מטעם קנין אודיתא שפיר לא מהני כנ"ל. ובזה לע"ד לא קשה תמיהת תוס' ב"ב מ"ד ע"כ אהא פריך ודלמא אקני לי' מטלטלי אגב קרקע ומשני בדלית ליה שעדים מעידים שלא הי' לו קרקע מעולם. ותמהו תוס' דילמא הודה שיש לו קרקע והקנה מטלטלין אגבן ע"ש. ורוצים הפוסקים לדחות קנין אודיתא משום קושיא זו ולע"ד לא קשה כלל. דהא קי"ל עשה שורו אפותיקי ומכרו אין ב"ח גובה וכן בכל מיני שיעבוד שמעבד מטלטלי בפירוש לא מהני שיגבה מלקוחות דמ"מ לית ליה קלא ושייך פסידא. וא"כ לכאורה מה מה מהני מה שמשעבד מטלטלין אגב קרקע זה מהני שיחול השיעבוד עליהם כמו קנין אגב אבל הא אף שחל השיעבוד עליהם אעפ"י כן אינו יכול לגבות כמו עשה אפותיקי כנ"ל. אמנם ע"כ הטעם דכמו שרואין שאמרה תורה לענין קנין אגב דבטלין המטלטלין אגב הקרקע כשמקנה קרקע ואגבן מטלטלין במה שזוכה בחזקה וכה"ג בקרקע זכי ממילא במטלטלין מגו שחל על הקרקע כמו כן לענין השיעבוד אף שבפני עצמם לא מהני לשעבדם שיוכל לגבות מהם מטעם פסידא כנ"ל מ"מ בתורת אגב בטלין לגבי הקרקע דהא הקרקע יכול לגבות מחמת השיעבוד וחל ממילא על הקרקע ואינם חלוקין מהקרקע אף דשייך בהו טעמא דפסידא כנ"ל. וא"כ זה שפיר כשיש לו באמת קרקע אבל כשבאמת אין לו איך יועיל מטעם אודיתא שמודה שיש לו ומקנה אגבן מטלטלין הא נהי דאודיתא הוי קנין והודה שהמטלטלין קונין לו ומשועבדים לו במה שהודה שיש לו קרקע מ"מ קנין ושיעבוד זה אינו רק על המטלטלין לחוד ולא עדיף שוב מעשאן אפותיקי כו' דמה בכך שמשועבדים אעפ"כ אינו יכול לגבות מהם. כיון שבאמת לא הי' לו קרקע ולא שייך שבטלין לגבי הקרקע כנ"ל וכיון שיש עדים שלא היה לו קרקע לא יוכל לגבות כלל מהמטלטלין מצד הקנין דאודיתא כנ"ל ברור:

ושפיר הוכיח הרא"ש דתירוץ ראשון עיקר דחל חיוב ושיעבוד הגוף מיד על אחר שיאנס וכן בכתובה כו' וממילא גם דאקני משועבד כנ"ל. ואף דהרא"ש ז"ל פוסק כרבא לעיל ל"ד ובטור שמ"א דשואל משעת אונסין הוא דמחייב ובמת פטורין היורשין מאונסין אף שהניח נכסים כו' היינו דלא אמרינן דכשנאנס נתחייב למפרע משעת שאלה דא"כ הי' גובה מיתומים ג"כ כמו מהיום אם מתי דמגורשת למפרע אף שמת רק דאף דלא מיחייב אלא משעת אונסין ממש מ"מ מיקרי זה החיוב של הספק שעל גופו מיקרי שחל מיד משעת שאלה חיוב זה דמתי שיאנס יתחייב אז כיון דאם יאנס מיד יתחייב מיד. אך לכאורה א"כ הי' תלי' בברירה כיון דבקנין הדר סודר למרי' כשאין החיוב מיד והחיוב משעת אונסין ונצטרך לומר דכשנאנס הוברר הדבר שהי' עליו חיוב הגוף משעת קנין. וצ"ל דהוי כמו בתנאי דמיקרי שחל מיד על תנאי זה. וכן בזה אף שלא נאנס מיקרי חיוב הגוף מיד כיון שיש חיוב עליו אם יאנס. ואף דלענין נדר אין מתירין עד שיחול מיקרי שלא חל כלל ע"כ לחלק דשם גם בתנאי דאם מיקרי לא חל משא"כ בקנינים. ואמרינן דמיקרי חיוב הגוף. ואפשר למ"ש הר"ן פ"ב דכתובות החילוק בין תנאי לאמנה דבמה שהוא בידו חשיב שלא התחיל כלל השיעבוד משא"כ תנאי שאיננו בידו מיקרי שהתחיל כבר השיעבוד כיון דכשיתקיים התנאי יהי' חייב בע"כ ואינו בידו ע"ש וממילא זה החיוב כשיאנס מיקרי שחל מיד דהא אינו בידו. ולפ"ז בחיוב הגוף על מעשה דבידו לא חל. אך בכתובה קשה דהרא"ש ז"ל כתב דהחיוב כשתתאלמן או תתגרש וזה מדמי להא דמתנה ש"ח להיות כשואל וא"כ איך נימא דמיקרי חיוב הגוף מיד על כשתתאלמן הא זה החיוב אינו עליו כלל. ונהי דלענין קנין במעכשיו ולאחר מיתה מהני. אבל בחיוב לא שייך שיש חיוב הגוף על אחר מיתה דמה חיוב יש עליו מיד. רק דהי' אפשר לומר כיון דיש שיעבוד הגוף על גירושין דאם יגרשנה חייב א"כ שפיר שיעבוד הגוף עליו מיד. ומהני שוב השיעבוד נכסים גם על כשתתאלמן כנ"ל. אבל להנ"ל דבדבר שבידו מיקרי שלא חל כלל. וא"כ ממ"נ לא חל שום חיוב הגוף עליו מיד דלענין גירושין בידו שלא לגרש ולא חל מיד ולענין תתאלמן שאינו בידו זה אין חיוב עליו כנ"ל. וראוי שלא יהי' מהני בתוספת. וצ"ל דגם בדבר שבידו מיקרי שחל מיד כשיעשה המעשה ועיין מ"ש לקמן בעזה"י:

נתארמלה או נתגרשה כו'. ויש לעיין החיוב דכתוב' ותוספת מה הוא לפי משמעות דברי הרא"ש ז"ל הנ"ל דהחיוב לכשתתאלמן או תתגרש ודאי קשה איך גובה בנתאלמנה מיתומים נהי דמיקרי חיוב הגוף מיד כשתתאלמן או תתגרש מ"מ הא גם בשואל פסק כר"פ פרק אלו נערות דף ל"ד ע"ב דאף הניח להם אחריות פטורין אף שהי' החיוב מיד כשיאנס מ"מ כיון שמת מקודם שנאנס אין כאן חיוב כמ"ש בטור סי' שמ"א והרא"ש ז"ל מדמה כתובה להא דשואל ונהי דנתחייב מיד כשתתאלמן מ"מ אין חיוב לאחר מיתה כמו בשואל. ואף דחל החיוב על כשתתגרש מ"מ זה ב' דברים נפרדים כמו שמחייב עצמו אם יעשה דבר פלוני או אם ימות. דכשלא עשה הדבר רק שמת אין כאן חיוב דחיוב זה הוא על אחר מיתה ומה מועיל מה שיש עוד חיוב עליו מחיים כשיעש' המעשה כיון שלא עשה. וכן בהנ"ל כיון שלא גירשה אין כאן רק חיוב זה אם ימות. וכמו ה"ז גיטך אם מתי. ובעיקר כתובה י"ל דהי' התקנה כך אבל על תוספות דמדעתו קשה. ודוחק לומר דהוי כמו מתנת ש"מ למ"ד פ' י"נ דעם גמר מיתה דיכול לחול עש. דז"א דבכתובה דריש לשון לכשתנשא לאחר תטלי כו' דדוקא כשמותרת לינשא ע"ש וההיתר לינשא הוא אחר מיתה ולא עם גמר ואז אין חיוב כנ"ל. וגם איך גביא מלקוחות משעת נשואין. וע"כ לומר דהחיוב הכתובה למפרע משעת נשואין כמו מהיום אם מתי בגט דתנאי הוי מעכשיו כן החיוב אם יגרשה או ימות יהי' החיוב למפרע מעכשיו. אמנם לכאורה לענין חיוב הגוף איך שייך זה בשלמא קנין שפיר כשמקנה מעכשיו אם ימות א"כ כשנתקיים התנאי נקנה למפרע והי' באמת שלו משעת הקנין ואם הקנה אותו לאחר ואח"כ נתקיים התנאי שמת חל למפרע קנינו שהי' שלו והועיל הקנין ומכירתו לאחר מהני וכן לפירות ושאר דברים ושייך שפיר קנין אם מת למפרע. וכן בה"ז גיטך מהיום אם מתי מגורשת למפרע כשקדשה אחר מקודם מקודשת. אבל לענין שיעבוד הגוף שהוא רק חיוב עליו שחייב לשלם איך שייך כשמחייב מעכשיו אם ימות שיהי' נקרא כשמת אח"כ איגלאי מלתא למפרע שהי' חיוב עליו הא באמת לא הי' חיוב כלל עליו קודם שמת. והא פ' יש בכור דמ"ח ע"א אמר ב' יב"ש דאין מוציאין שט"ח עליהם דאף שירש א' מהם לא גבי ממ"נ משום דלא הי' שעבוד הגוף עליו מספק שמא הב' חייב ממילא ליכא שיעבוד נכסים. ובש"ע סי' מ"ט ואף דאגלאי מלתא שהי' חייב מ"מ הא אין עליו חיוב לשלם מספק שמא אין הוא החייב אף שבאמת חייב לא מיקרי שיעבוד הגוף כיון שא"צ לשלם לא מיקרי חיוב ע"ש וממילא גם בהנ"ל אף דמת חייב למפרע מ"מ לא הי' חייב מקודם כשהי' חי דא"צ לחוש שמא ימות להיות חייב לשלם מספק וממילא לא הי' עליו שיעבוד הגוף כלל מחיים אף שהי' באמת חייב ממילא אין שיעבוד נכסים כנ"ל ואיך תגבה מיתומים ואף דלענין השיעבוד נכסים שייך למפרע כמו בקנין דמהני לענין אם מכר שיגבה מלקוחות ז"א דזה מסתעף רק אם יש שיעבוד הגוף וכיון דלענין החיוב לא שייך למפרע ממילא אין שיעבוד נכסים כנ"ל. וגם קשה כיון דהרא"ש מדמי חיוב דכתובה כשתתאלמן כו' לחיוב דשואל כשיאנס. וא"כ כמו דבכתובה ע"כ למפרע וגביא מיתומים נימא בשואל ג"כ דכי אנס חייב למפרע ויגבה מיתומים בהניח אחריות נכסים והרא"ש פוסק דלא גבי כנ"ל. ונראה הטעם כמ"ש הר"ן פ' הכותב במוכר שט"ח דמחיל לר"ת ז"ל משום דפקע שיעבוד הגוף. וכ' דבאמת למה גבי מיתומים הא ג"כ פקע שיעבוד הגוף ומחלק דעיקר ערבותן של נכסים הוא כשלא יוכל לגבות ממנו הן שאין לו והן שאיננו כאן או שמת משא"כ במוחל ע"ש. ועיקר החילוק הוא דאף דבמת ג"כ פקע החיוב מ"מ הא לא שילם כשהי' החיוב עליו דהא מחיים הי' חייב ולא שילם וע"ז נתערבו הנכסים. וכמו אם נאנס שא"א לו לשלם אף דאונס רחמנא פטריה ואין עליו חיוב מ"מ ע"ז הי' הערבות של הנכסים שגם אם מחמת אונס לא ישלם יגבה מהן. וכן במת דלא פקע החיוב שהי' מחיים עליו רק שא"א לו. משא"כ במוחל דהוי כאלו פרע ומתחלה לא הי' חיוב עליו אם לפרוע אם ירצה או אם ימחול לא יהי' חייב לשלם. ולא שייך לומר דכשפרע לא פקע החיוב שהי' עליו קודם שפרע דהא כל החיוב הי' רק לפרוע וממילא פקע לגמרי כשפרע או מחל ולא נתערבו הנכסים ושפיר פקע השיעבוד נכסים כנ"ל. רק דלמ"ש בכתובה שכל החיוב אם ימות לא שייך כנ"ל דהא אין כאן חיוב הגוף כלל כנ"ל. וא"כ כיון דהרא"ש ז"ל כ' דשפיר מהני השיעבוד נכסים לשעבד מעכשיו על חיוב הגוף שיהי' אח"כ ומהני ג"כ דערבין בי' מיד כשלא ישלם חיוב הגוף שיהי' עליו. וא"כ כיון דבגמר מיתה אפשר לחול קנין וחיוב כדאמר במתנת ש"מ או רגע קודם כמו מהיום אם מתי רק דחיוב כתובה לכשתנשאי כו' הוא אחר מיתה כמ"ש לעיל. וא"כ כיון דהחיוב באמת למפרע משעת נשואין ע"ת אם ימות. א"כ שוב בשעת מיתה יש עליו חיוב הגוף דהא אז מבורר שמתקיים התנאי ויש חיוב למפרע א"כ אף דמקודם לא הי' חיוב דא"צ לחוש שמא ימות מ"מ עם גמר מיתה או רגע קודם כבר יש עליו חיוב לשלם דהא איגלאי שהי' חייב כבר. ואז אפשר לחול חיוב עליו ושוב מהני השיעבוד נכסים דמשעת נשואין על החיוב הגוף דעם שעת מיתה. ורק בשעת מיתה משום דא"א לו לשלם אף שחייב שוב ע"ז ערבין בי' כמו בכל חיוב כשמת כסברת ר"ן ז"ל הנ"ל. ושפיר גבי' מיתומים וגם מלקוחות דמשעת נשואין מחמת השיעבוד נכסים כנ"ל. ומיושב שפיר בשואל אף דנימא דהוי למפרע כשיאנס מ"מ לא הי' חיוב עליו מקודם לשלם כלל דא"צ לחוש שיאנס הי' חייב למפרע א"כ לא שייך כלל למפרע הי' עליו חיוב הגוף דהא לא הי' עליו חיוב כלל וא"כ כיון שמת קודם שנאנס החפץ אין כאן שיעבוד הגוף כלל ואין שיעבוד לאחר מיתה ופקע הערבות דעד לאחר מיתה לא הי' כלל שיעבוד הגוף ולא גבי מיתמי כנ"ל אף שהוא למפרע וכן טבח בשבת שפיר המיתה פוטרת כאילו נפטר במחילה ופורעין דהא מקודם לא הי' חיוב ואז נעשה החיוב במה שמבורר שנאנס ונתחייב למפרע ושפיר באין כא' דמ"מ לא הי' חיוב הגוף קודם אף שהוא למפרע. ומ"מ קנין מהני במתנה ש"ח כו' דמ"מ יש עליו החיוב מיד כשיאנס כיון דהחיוב למפרע:

אך מ"מ נראה דלענין זה לא דמי דבשואל אין חיוב למפרע כלל רק בשעת אונסין לר"פ ולהרא"ש דפסק כוותי' וכמשמעות לשון הגמ' פ' א"נ משעת אונסין כו' ומ"מ מיקרי חיוב מיד כשיאנס כמ"ש הרא"ש ומהני קנין במתנה להיות כשואל. או אפשר דאף דבשואל רק משעת אונס מ"מ בש"ח שמתנה בקנין הוי מעכשיו ככל קנין דסתמא מעכשיו דאל"ה הדר סודר למארי' כו' והוי מעכשיו אם יאנס ובזה באמת גבי מיתומים. וזה הוא דמדמה הרא"ש לכתובה דג"כ למפרע. אך הלשון להיות כשואל משמע דעכ"פ לא עדיף משואל. אך י"ל דכיון שהתנה להיות כשואל הוי כמפרש שלא באחריות שאינו משעבד נכסי' דכיון דבשואל ממש אינו מעכשיו רק החיוב משעת אונס ולא גבי מיתומים דלא נשתעבדי נכסיו א"כ אף בש"ח בקנין אף דקנין מעכשיו מ"מ כיון שהתנה להיות כשואל הוי כפירש שלא ישתעבדו נכסיו עד שעת אונסין כנ"ל. רק החיוב הגוף מעכשיו ולא קשה כנ"ל א"כ מה הוא החיוב הגוף קודם שיאנס. דז"א כמ"ש הרא"ש דזה מיקרי חיוב כיון שאפשר שיאנס מיד א"כ מתחייב מיד ע"ז החיוב דאונסין ושפיר מיקרי חיוב מעכשיו שא"י לחזור בו וככל חיוב על תנאי דחל מיד כדברי הר"ן פ"ב דכתובות הנ"ל גבי תנאי שאינו בידו דמיקרי חל מיד כנ"ל. ומ"מ לא גבי מיתומים דלא הי' שיעבוד נכסים עד שיאנס. ובכתובה הוא שפיר מעכשיו למפרע כנ"ל:

עוד נראה דהא מבואר בח"מ ס' ע"ג בנשבע לפרוע ביום פלוני וחל בשבת מחויב לפרוע קודם. ולא אמרינן דקודם אין עלי' חיוב ובזמנו הא אנוס הוא דז"א דכיון שיודע שיאנס אז מחויב קודם זמנו. דיש עליו חיוב משעת שבועה שיראה שכשיגיע הזמן יהי' נפרע המלוה. וכההוא דריש שבת ד' י"ט ע"א אין מפליגין בספינה ג' ימים קודם לשבת לפי' בעה"מ דאז יהי' אנוס בחילול שבת ופיקוח נפש דוחה דקודם ג' אין עליו חיוב לראות שלא יבוא לידי חילול כשיהי' שבת משא"כ תוך ג' מוטל עליו חיוב שלא יבוא לחילול ואף שיהי' אנוס אז ומותר עתה אינו אנוס ואינו רשאי לבוא לידי אונס. וכן ל' יום קודם לפסח גבי מפרש ויוצא בשיירא ע"ש ריש פסחים ד' ו' ע"א כיון דמוטל עליו עתה שלא להיות עובר בפסח אף שלא יהי' בביתו ויהי' אנוס משא"כ קודם ל' יום ע"ש. וכן בשבועה מוטל עליו קודם הזמן שלא יהי' אנוס כשיגיע הזמן ומחויב לפרוע קודם הזמן כיון שיהי' אנוס כשיגיע הזמן ולא יהי' אפשר לקיים שבועתו כנ"ל. וזה עצמו נראה דגם בחיוב ממון והזמן פירעון אח"כ אף בלא שבועה מ"מ מה"ט הדין דאינו רשאי לבזבז נכסיו שלא יהי' לו לשלם כשיגיע הזמן כמבואר בש"ע. והא כל שלא הגיע הזמן אין חיוב עליו ואז כשהגיע הזמן אנוס הוא שאין לו מ"מ חייב מטעם הנ"ל דכיון שכבר נתחייב א"כ כבר מוטל עליו לראות שכשיגיע הזמן לא יהי' אנוס ויהי' לו לשלם כיון שעתה אינו אונס ואינו רשאי להביא עצמו לידי אונס ולבזבז נכסיו וכמו בשבועה ותוך ג' בשבת וכנ"ל וזה מיקרי שפיר חיוב הגוף מיד אף קודם הזמן פירעון כנ"ל. דכבר יש עליו חיוב שיוכל לשלם בזמנו כנ"ל. וא"כ י"ל דגם בחיוב על תנאי מעכשיו אם ימות יהי' החיוב למפרע ג"כ יש עליו חיוב הגוף דהא באיסור שפיר קי"ל דחיישינן שמא ימות גבי ה"ז גיטך שעה קודם מותי אסורה בתרומה מיד. ופ"ק דנדרים (ד' ג' ע"ב) בנזיר לא יפטר מהעולם עד שיהי' נזיר מחויב לנהוג נזירות מיד שמא ימות ולא קיים למפרע אף דאז אנוס מ"מ כבר חייב שעתה אינו אנוס דלזמן מרובה ח' שמא ימות. וכ"ש כאן דהא ודאי ימות ויהי' חייב למפרע רק הספק שמא תמות קודם ומה לי שמא ימות הוא או היא והוי ספק שקול. רק מ"מ בממון בספק לא חייבה התורה אף במצוה בפדיון ובמתנות כהונה דמפריש והן שלו ע"ש דהממע"ה. ומה"ט גבי שני יב"ש או ספק בכור וחלקו בבכורות שם פ' י"ב (ד' ע"ח) מיקרי דאין עליו חיוב הגוף אף שהי' חייב באמת מ"מ כיון שספק ופטור אין חיוב כלל ע"ש. והיינו בדבר שהוא ספק לעולם. אבל בתנאי אם ימות דהא ודאי יתברר וכשימות מבורר למפרע שהי' חייב רק דלא הי' אפשר להוציא ממנו כל זמן שהי' חי מספק. אבל שפיר חיוב הגוף שהוא קודם הזמן פירעון שאינו רק שלא יבזבז נכסיו כדי שיהי' לשלם כשיגיע הזמן זה שפיר מחויב בספק בתנאי כנ"ל. דע"ז לא שייך המוציא מחבירו ע"ה דאין כאן הוצאות ממון. רק כמו מפריש והן שלו דמחויב בספק. ובשלמא בספק דב' יב"ש גם חיוב זה להניח נכסים שלא לבזבז ליכא דהא לעולם לא יתחייב לשלם מספק. משא"כ בתנאי מעכשיו דעתיד להתברר בודאי א"כ שפיר מחויב מספק שלא לבזבז נכסיו שמא ימות ויהי' חייב למפרע ולא יהי' לשלם. דהא יבורר שהי' ודאי חייב ואעפ"כ לא יהי' לשלם. א"כ גם מחיים שהוא ספק איך יתברר מחויב מספק שלא לבזבז דזה רק ספק מצוה בלא הוצאות ממון כנ"ל. ושפיר יש עליו חיוב הגוף כמו כל קודם זמן פירעון שאין יותר חיוב הגוף רק זה לראות שיהי' לו לשלם בזמנו וזה ג"כ בתנאי אם ימות כנ"ל. ושפיר כשמת נתברר שהי' חייב. שפיר נכסוהי ערבין בי' וגביא כנ"ל. ועיין בת' הר"ן ס' נ"א לענין חלות הנדר דכיון שמחויב מספק מיקרי חל הנדר ע"ש:

והי' נראה בחיוב מעכשיו אם ימות תליא בפלוגתא דרבי עקיבא ור"י גבי מהיום אם מתי ע"ש ובמחלוקת פי' רש"י ותוס' אי תליא בברירה ע"ש. עכ"פ קי"ל שם דמהני. והי' מיושב בזה תמיהת התוס' דכותבין דחזי לכי מדאורייתא ומשמע דקי"ל כרשב"ג דכתובה דאורייתא ואעפ"כ בכל מקום מקולי כתובה משום דכתובה דרבנן ורק ר"מ סבר כתובה דאורייתא. ולמ"ש י"ל דהא מבואר בפ' דקי"ל בדאורייתא אין ברירה ובדרבנן יש ברירה. ודעת מהרש"ל וש"פ שאינו מטעם ספק רק בין לקולא ובין לחומרא לעולם בדאורייתא א"ב ובדרבנן יש ברירה. וא"כ כיון דהיכא דלית לה מה"ת תקינו לה רבנן כמ"ש תוס' דהא גם באלמנה תיקנו וביבם היכא דלית לה מראשון ע"ש. וא"כ הא ודאי דמה"ת דילפינן מכמוהר הבתולות הוא החיוב מיד ליתן לה כמו קנס ולא כשיגרשנה או ימות. רק זה תיקנו חכמים מתקנת שמעון בן שטח שלא יאמר טלי כתובתך וצאי. ותיקנו שיהי' החיוב רק כשיגרש או ימות כנ"ל. וא"כ כיון דבממון הפקר ב"ד הפקר מה"ת וא"כ אף דכתובה דאורייתא היינו כשהי' החיוב מיד אבל כיון שכבר תיקנו חכמים שיהי' החיוב רק כשיגרש או ימות א"כ פקע החיוב דמיד ושוב אין ברירה בדאורייתא ואין כאן חיוב כלל מה"ת כמו מהיום אם מתי לפירש"י דתליא בברירה כנ"ל. רק דהא יש התקנת חכמים דכתובה ג"כ היכא דלית לה מה"ת ושוב לענין החיוב דרבנן יש ברירה דבדרבנן י"ב כנ"ל ולכך שפיר כל הקולות דמקולי כתובה דעכשיו באמת מדרבנן ואעפ"כ כותבין שפיר דחזי לכי מדאורייתא דהא באמת מגיע לה מה"ת בלא התקנת חכמים שעשו החיוב לאחר שיגרש או ימות. וא"ש לשון דחזי לכי דעכ"פ ראוי לה מה"ת כנ"ל. ומיושב שפיר דר"מ לטעמי' דסבר בדאורייתא ג"כ יש ברירה במתני' דהלוקח יין למאן דלא מפיך לה. ממילא גם עכשיו שהחיוב אחר גט ומיתה ג"כ כתובה דאורייתא כנ"ל וגביא ממטלטלין ושאר דברים. משא"כ לדידן כנ"ל. ואף תוס' י"ל דהי' התקנה כמו העיקר כנ"ל אך הרי"ף ז"ל גבי פ"פ כ' דמה"ת ע"ש. ויש לדחות. עוד נראה די"ל דהוא ממש כשאר קביעות זמן שהחיוב משעת נשואין והזמן פירעון בשעת גט או מיתה. והא מבואר בח"מ ס' ע"ג דכשלא יוכל לגבות בזמנו שלא יהי' לו אז ממה לגבות יכול לגבות קודם זמנו ואף שלא בפשיעה ע"ש. וע"כ דענין קביעות הזמן הוא כן שקובע הזמן כשיוכל לגבות אז משא"כ כשלא יוכל החיוב מקודם. וא"כ איך נימא דלא תגבה מהיתומים משום דלא מיקרי חיוב קודם הזמן הא א"כ לא תוכל לגבות בזמנו ושפיר יכולה לגבות קודם גמר מיתה דהא לא תוכל לגבות בזמנו. וא"כ שפיר שוב יש חיוב קודם מיתה ושוב גבי' שפיר מיתומים ולכך ממילא אינה יכולה לגבות קודם גמר מיתה דהא אפשר לגבות בזמנו דתוכל לגבות מהיתומים אבל איך נימא דלא תוכל לגבות מהיתומים בשביל שלא הי' חיוב קודם. הא אם יהי' הדין דלא תגבה שפיר הי' חיוב קודם כנ"ל ושפיר יכולה לגבות דהי' חיוב כנ"ל:

אמנם עיקר לע"ד דבחיוב לזמן שמתחייב לשלם אחר ל' דשפיר מיקרי שחל החיוב מיד מה שאינו יכול לחזור בו עוד וא"כ יש עליו מיד חיוב זה שמחויב לשלם אחר ל'. דהא גם בהלואה לשלם לזמן קשה כנ"ל הא אין חיוב עליו עד הזמן והמעות קנה לגמרי דלהוצאה ניתנה ומה חיוב יש עליו קודם הזמן ולמה יגבה מהיתומים ולקוחות דקודם הזמן פירעון. וע"כ דזה חיוב מיד לשלם כשיגיע הזמן ואינו יכול לפטור עצמו מחיוב זה מיקרי שכבר עליו החיוב. וכן במתחייב במה שאינו חייב לשלם לזמן ג"כ כנ"ל שחיוב מיד לזמן ההוא ואינו יכול לחזור בו ולפטור מהחיוב שפיר מיקרי שנתחייב כנ"ל. ואף דלכאורה הוא להיפוך הא בקנין וקדושין לאחר ל' יכולין לחזור מקודם כמבואר בקדושין פ' האומר ד' נ"ט וא"כ מה שאינו יכול לחזור הוא דוקא כשהקנין והחיוב מיד. וא"כ איך נימא דנקרא חיוב מעכשיו בשביל שאינו יכול לחזור הא אדרבה כיון שקודם זמן פרעון אין שום יהי' באמת א"כ מתחיל החיוב בזמן פרעון שנתחייב ושוב יהי' באמת יכול לחזור בו קודם הזמן. אך באמת ז"א כיון דאם יכול לחזור בו אינו חיוב כלל א"כ כיון שזה נקרא חיוב מיד מה שמחויב לשלם אחר זמן כשאינו יכול לחזור בו כמו בהלואה א"כ כשמתחייב עצמו בקנין או שטר וכה"ג א"כ שפיר נתחייב לגמרי מעכשיו לשלם לזמן וממילא איך יוכל לחזור בו מחיוב זה לשלם לזמן הא זה החיוב נגמר מיד. ובשלמא בקדושין אמרינן שפיר במקדש לאחר ל' דמהני חזרה קודם דהא אף אם לא תועיל חזרה לר"ל דלא אתי דיבור כו' מ"מ אין כאן קדושין עכשיו כלל דהא מותרת לאחר וקדושי שני תופסין בה וא"כ לא שייך שמקודשת מיד על אחר ל' דהא אינו מקדשה מיד. ולכך הוי רק דיבור ושפיר מהני החזרה. וכן בקנין (פ' הכותב ד' פ"ו ע"ב) באומר משוך פרה זו ולא תקנה אלא לאחר ל' כו' דכלתה משיכה. ובשאר קנין יכול לחזור בו היינו ג"כ דהא אף אם לא יוכל לחזור מ"מ הא לא הקנה לו מיד. דא"א לומר שמקנה לו מיד על אחר ל' דא"כ יש להקונה קנין הגוף מיד ורק לו נשאר קנין פירות ככל קנין לזמן דחשיב רק קנין פירות וממילא הי' הלוקח קונה קנין הגוף מיד. והא מפרש בהדיא שלא יקנה אלא לאחר ל' ובלשון זה הוא שאינו מקנה גוף מיד. וא"כ ע"כ אינו מתחיל הקנין עד אחר ל' והוי דיבור ומצי הדר בי' שעדיין אין שום קנין. ולכך נראה דבדיוק נקט ולא תקנה אלא אחר ל' כו' דבסתם שאמר קני לאחר ל' באמת אמרינן מעכשיו קני על אחר ל' והוי כגוף מהיום ופירות אחר ל'. ועיין בתוס' יבמות צ"ג דלא משמע כן אבל עכ"פ הטעם דהא מ"מ לא תקנה לו מיד אף שיהי' הדין שאינו יכול לחזור בו ולכך שוב יכול לחזור בו כנ"ל. אבל בחיוב שאם אינו יכול לחזור בו שפיר נגמר כל החיוב מיד שיצטרך לשלם אחר ל' שפיר נגמר לגמרי מיד וממילא אינו יכול לחזור דהא כבר נתחייב לגמרי כנ"ל. ושפיר מהני במתחייב לשלם לזמן דחייב מיד לזמן וא"י לחזור כנ"ל רק במפרש להדיא שלא יתחיל החיוב עד אחר ל' בזה יכול לחזור בו וזה הוי קנין אתן דלא מהני. רק בשואל הי' ספק של הרא"ש ז"ל דשם באמת אין עליו חיוב כלל משעת שאלה דמה חיוב גופו לשלם כל שהפקדון בעין הא ברשותי' דמרי' הוא. רק כשנאנס מתחייב. רק דהא כיון דשואל משמשך או בקע בו אינו יכול לחזור בו מחיוב אונסין כל דלא מהדיר לי'. וא"כ אף שהחיוב משעת אונסין מ"מ חיוב זה עליו משעת שאלה להתחייב אם יאנס וזה ג"כ מיקרי חיוב מיד כיון שאם יאנס חייב ואינו בידו לפטור מחיוב זה שאם יאנס ולכך במתנה ש"ח להיות כשואל מהני בי' קנין ולא שייך הדר סודר למרי' כו' דהא זה החיוב הגוף שאם יאנס יתחיל החיוב זה נגמר מיד אף שאינו חייב עדיין רק שאינו יכול לפטור עצמו מחיוב זה ושפיר נגמר הקנין ע"ז אף שאינו חייב עדיין. ומ"מ אם מת לא גבי מיתומים דהא מת קודם שנתחייב. ואינו מועיל מה שנגמר זה שיתחייב כשיאנס כיון דמ"מ לא התחיל החיוב כנ"ל. ולשטת הרמב"ם גבי מיתומים דהחיוב מיד כנ"ל:

ובת' הר"ן סי' נ"א כ' בקונם בשינה היום אם אישן למחר דלמ"ד דמותר לישן היום מיקרי לא חל הנדר אף דלמפרע האיסור א"כ היום דא"א למחר מ"מ לא מיקרי שחל משום דבדאורייתא אין ברירה לקולא ע"ש. ובאוסר עצמו על זמן לאחר ל' כו' כ' דמיקרי חל מיד. והרמב"ם ז"ל חולק ע"ש:

וברמב"ם פ' י"ו מה אישות כ' על הכתובה והתוספות ולא תקנו אותה חכמים לגבות כ"ז שתרצה אלא הרי הוא כחוב שיש לו זמן ואינה נגבת אלא לא"מ או גרשה כו'. ומשמע דהחיוב מיד רק הזמן א"מ וגירושין ולא כתנאי דמעכשיו אם ימות כו' ובמזון הבנות ומזונות אלמנה ועישור נכסי דג"כ בעי הש"ס פ' מציאות האשה אי בע"ח דאבוה הוי או בע"ח דאחין ע"ש. ובשלמא בע"ח דאחין אף דלכאורה מה שיעבוד הגוף יש עליהם. י"ל דגם זה מיקרי שיעבוד הגוף שהטילו חכמים עליהם לפרוע מנכסי אביהם. רק אי בע"ח דאבוהון והא לא הי' שום חיוב מחיים וכל החיובים הנ"ל הן לא"מ וע"כ דהוי מעכשיו ולא"מ ואף שלא הי' מחויב מחיים מיקרי שחל החיוב כנ"ל. אך י"ל דחלין עם גמר מיתה. אכן מבואר מלשון הרמב"ם פ' י"ט מה"א דאין חלין אלא לאחר מיתה. וי"ל בכל הני דכך הי' התקנת חכמים כמו מתנת ש"מ שתיקנו שיחול לאחר מיתה אף דמדינא אין קנין לא"מ וכן כתובות בנין דיכרין וכן לענין לדבר שלב"ל אמר בש"ס דהי' התקנה שיועיל. וא"כ י"ל דגם בכתובה הי' התקנה ואעפ"כ גבי ממשעבדי ומיתמי מכלל תקנת שב"ש שיהי' כל נכסין אחראין לכתובה. והי' מדוקדק לשון הרמב"ם פ' י"ו מה"א ה"י שכ' ועוד תיקנו חכמים שיהי' כל נכסי הבעל אחראין לכתובה אפילו כו' ויש לו קרקעות באלפים זהב הכל תחת שיעבוד הכתובה כו' וטורפות כו' ע"ש. והא בכל חוב הדין כן והפי' הפשוט שלא ליחד לה וזה לא כ' כלל. ולמ"ש א"ש דזה מכלל התקנה שאף שהחיוב בשעת מיתה וגרושין מ"מ יהי' כל הנכסים אחראין לגבות מהן כנ"ל. וגם מדויק שכ' הרי הוא כחוב שיש לו זמן כו' והא הוא ממש חוב לזמן ולהנ"ל הפי' אף דאין חיוב מקודם מ"מ מאחר שתיקנו שיהיו הנכסים אחראין כו' ממילא דינו כחוב שיש לו זמן וכמו אם הי' החוב מיד כנ"ל דהא בש"ס פ' האשה שנפלו (דף פ"א ע"א) דמאן דדריש מדרש כתובה לכשתנשאי לאחר תטלי כו' אין חיוב רק לכשתנשאי כו':

ואף בתוספות י"ל כך הי' התקנה שכל מה שיוסיף יהי' כמו העיקר ולכך באמת כל הקולי כתובה הן גם בתוספות כנ"ל. וממילא במחייב עצמו במה שאינו חייב אף מעכשיו אם ימות אין ראי' שיועיל כיון דלא הי' חיוב כנ"ל. ואף בשער ח"ז הנהוג דהזמן פרעון קודם מותו יש לעיין ג"כ אי אין ברירה אי מהני. אך כיון דקי"ל בגט דמעכשיו אם ימות מגורשת אף דכריתות בעי א"כ ע"כ בכה"ג יש ברירה יהי' איזה טעם שיהי' ממילא גם בחיוב מהני וי"ל דמיקרי חיוב כמ"ש לעיל. ועיין בח' לש"ע בעז"ה:

נתארמלה או נתגרשה בין מן האירוסין בין מן הנשואין גובה את הכל. ולכאורה למה לי' למיתני' מן הנשואין הא זה אין רבותא כלל. וי"ל דקמ"ל כיון דקאי ארישא אע"פ כו' בתולה ר' ואלמנה ק' כו' יוסיף נתארמלה כו' קמ"ל לאפוקי מסברת דכשמת בעל הב' אין לה כתובה דקטלנית היא ולא קרינן בה כשתנשאי לאחר עיין בתוס' ורא"ש יבמות ד' ס"ה דיש סברא דגם מהשני לא יהי' לה כתובה כו'. ולמ"ד מעיין גורם דוקא בנשואה שייך דין דקטלנית ושפיר הוצרך למיתני אלמנה מן הנשואין דקאי גם אאלמנה שהי' לה ק' והוסיף לה ואח"כ נתאלמנה קמ"ל דאית לה כתובה מהב' אף שנתאלמנה מן הנשואין דשייך מעיין גורם ג"כ כו' וזה לא הי' מוכח מאלמנה מן האירוסין כנ"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף