הפלאה/כתובות/צח/א
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף תוספות רשב"א ריטב"א מהרש"ל חי' הלכות מהרש"א מהר"ם שיף פני יהושע הפלאה חתם סופר רש"ש |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
תוס' ד"ה מוכרת וכו'. ואיכא למימר וכו'. נראה מבואר דבריהם דס"ל כשיטת הי"מ שהבאנו לעיל שכתב הר"ן דלר' שמעון נמי אלמנה מן הנשואין מוכרת שלא בבית דין אפילו לכתובה לכך הוכרחו לאוקמא באלמנה מן האירוסין ולפ"ז לרש"י ז"ל שפירש לעיל בדברי ר"ש מן הנשואין שהיא מוכרת למזונות משמע דס"ל דלכתובה אינה מוכרת אפילו מן הנשואין לר"ש א"כ אין הכרח לפירושו הכא דהשבועה הוא שלא גבתה יותר ולא שבועת צררי דלדידיה אין הכרח מקושית התוס' דאיכא לאוקמי הך דגיטין כר' שמעון דהא אפילו מן הנשואין אינה מוכרת לכתובה וצריך לומר כמ"ש התוס' דדוחק לאוקמי כר"ש ומה שהקשה מהרש"א דאי ס"ד מן האירוסין אם כן קשה קושית התוס' לעיל דף פ"ז ד"ה מקשין וכו'. דהא גרושה בעיא חן יותר מאלמנה מן האירוסין נראה דלק"מ דלא מיבעיא לפמ"ש התוס' לעיל ד"ה אלמנה מן האירוסין וכו'. דהא דגרושה נפיש חן דידה הוא משום תוספת יש לומר דה"א דמתניתין דלעיל דף פ"ז מיירי בגרושה מן האירוסין דליכא תוספת וגריעא מאלמנה מן האירוסין אלא אפילו לתירוצם שני דגרושה בעיא חן טפי משום שהיא בזויה יותר. א"כ קשה בל"ז אפילו אי מיירי באלמנה מן הנשואין וע"כ צ"ל דכיון דאיכא למימר דאלמנה חן בעי טפי ואיכא למימר דגרושה בעיא חן טפי לכך איצטריך תרוייהו. א"נ יש לומר דכיון דבחינא גופא נחלקו בו דהיינו לפיר"ח לעיל דף פ"ד שיהיה לנשים חן. בזה שייך יותר בגרושה דבזויה יותר ולטעמא דרש"י שיהיה לאנשים חן יש לומר דבאלמנה יותר שייך טעמא דחן דהא כל עיקר כתובת אלמנה הוא משום חינא א"כ כיון דאפשר לומר הכי ואפשר לומר הכי איצטרכי תרווייהו. עוד יש לומר לפמ"ש לעיל דף צ"ו ע"ב דלשיטת הרמב"ם דבניסת לאחר לא שייך משום חינא ממילא ה"ה דאינה מוכרת אלא בבית דין א"כ נהי דמתנות דגיטין א"א לאוקמי בניסת כבר לאחר מדקתני שם בסיפא נמנעו מלהשביעה התקין ר"ג שתהא נודרת וכו'. אמר שם בגמרא א"ר הונא ל"ש אלא שלא ניסת אבל ניסת אין מדירין אותה אבל מתניתין דהכותב שפיר הוי מצי למידחי דה"א דמיירי בניסת וליכא לאוכוחי מזה דלא מיירי באירוסין. וק"ל:
בא"ד אלא אומר רבי דהך שבועה וכו' ולא מבעיא ליה וכו' אלא נראה לרבי וכו'. הנה לכאורה מבואר דבריהם ז"ל דס"ל דצריכה שבועה קודם המכירה דלא כשיטת הרי"ף בש"ע סימן צ"ו ס"ה דיכולה למכור ואח"כ תשבע. ובזה נראה לפרש המשך דבריהם. משום דקשיא להו דכיון דבל"ז צריכה לישבע שלא התפיסה צררי פשיטא דיכול לגלגל עליה כל מה שירצה. ומאי מיבעיא להו לכך פירשו דשבועה זו אינו אלא לאחר המכירה ושבועת האלמנה הוא קודם המכירה. וכן צ"ל ע"כ במ"ש שם דלא מיירי בשבועה למזונות משום שתשבע בסוף ולא תשבע בתחלה. ואי מיירי ע"י גלגול שפיר יש לומר כשמכרה למזונות שלא בבית דין ואח"כ היא באה לגבות כתובתה צריכה לישבע שלא גבתה יותר ושלא זלזלה בשעת מכירת מזונות. אלא על כרחך ס"ל דהכא בשבועה בפני עצמה מיבעיא ליה אבל היכא דצריכה לישבע בל"ז פשיטא שיכול לגלגל ובהכי א"ש המשך דבריהם. בתחלה תירצו דהך שבועה לאו משום תפיסת צררי אלא שלא גבתה יותר. והוי קשיא להו ע"ז דפשיטא דיכול לגלגל. וע"ז כתבו דאין לפרש במוכרת למזונות דא"צ שבועה משום צררי. ואפ"ה כשחוזרת ומוכרת למזונות צריכה לישבע שלא גבתה יותר ושלא זלזלה במכירה ראשונה דהא משמע דמשום שבועה אין מזקיקין אותה עד שעת גביית כתובה וע"ז כתבו אלא נראה לרבי וכו' דתחלה קודם גביית הכתובה וכו' ולא שייך גלגול. ויותר יש לומר דהתוס' לאו מטעם גלגול קשיא להו דיש לומר דהא גופא קמ"ל דיכול לגלגל עליה. דהא קי"ל בח"מ סימן צ"ד סעיף ב' דבטענת ספק של התובע אין מגלגלים אא"כ יש רגלים לדבר כמו בשבועת השותפים אלא דקשיא להו לפי פירש"י שלא גבתה יותר הא בל"ז צריכה לישבע שלא תפסה בעצמה צררי כמ"ש התוס' בב"ב דף קנ"ח דאפילו במת פתאום דלא שייך שהתפיסה צררי מ"מ צריכה שבועה שלא תפסה בעצמה. לכך הוצרכו התוס' דהכא שבועה בפני עצמה היא דאל"כ שבועה שלא גבתה יותר היינו שבועה זו עצמה שלא תפסה צררי לא בחייו ולא במותו. ולפ"ז מאי שכתבו התוס' בסוף דבריהם ועוד אומר רבי דהך שבועה לא כפי' הקונטרס אלא שלא זלזלה. דהיינו אפילו אם לא לקחה מעות יותר אלא שזלזלה במכירה והיתה יכולה למצוא לוקח שהיה נותן יותר נמצא שמכרה יותר מן הצורך לה. וזה אינו בכלל שבועת תפיסת צררי כלל שפיר יש לומר שנשבעת גם שבועת צררי לאחר המכירה ומגלגלים עליה שלא זלזלה. והך שבועה דזלזול לא מצינו בשום מקום. לא גבי משכון בסימן ע"ג ולא גבי פקדון. אלא הכא באלמנה כיון שמכרה שלא בבית דין הטילו עליה שבועה זו שלא זלזלה. ולפ"ז יש ומר למסקנת התוס' דהשבועה הוא שלא זלזלה באמת ס"ל נמי כהריף. ולפ"ז יש לומר במסקנא דאפילו במוכרת למזונות מ"מ בשעת גביית כתובה מגלגלים עליה שלא זלזלה במכירת מזונות. אך ממה שכתבו בד"ה אלא לאו וכו' משמע דס"ל דלמזונות א"צ שבועה כלל. ועיין בסמוך ועיין קונטרס אחרון מש"ש בלשון הרא"ש ז"ל:
תוס' ד"ה אלא לאו וכו'. תימא לי וכו'. הקשה מהרש"א דה"ל להקשות מהא דאמרינן לעיל דלמזוני מזבנינן בלא אכרזתא. ונראה דמזה אין ראיה דיש לומר דדוקא לבית דין נתנו חכמים רשות למזבן בלא הכרזה דבל"ז הב"ד מדקדקים במכירה בשביל יתומים. אבל באלמנה כשמוכרת שלא בבית דין יש לומר דדמי לכתובה ואי משום דלפעמים צריכה למזונות מיד הלא תוכל למכור ע"פ בית דין ולכך הקשו משבועה (ואפ"ה תירצו דלא מפליג) מיהו בעיקר קושיתם כבר כתבנו בסמוך דיש לומר דאין חילוק דאפילו למזונות צריכה שבועה לבסוף שלא זלזלה אלא דאפילו מוכרת כמה פעמים אין להשביע אלא לבסוף כשמכרה לכתובה וכן משמע לעיל דף צ"ו מהא דאמר ר' יוסי מוכרת וכותבת סתם וכן כחה יפה ומפרש בירושלמי שהביא הרא"ש דאי בעיא אמרה לכתובה מכרתי ואי בעיא אמרה למזונות מכרתי א"כ משמע דאין חילוק בין מכירה למזונות למכירה לכתובה דאל"ה לא שייך וכן כוחה יפה כיון דלמזוני א"צ הכרזה וכשמוכרת סתם תצטרך להכריז דאל"ה לא תוכל לומר לכתובה מכרתי וה"ל למיפשט מהתם וצ"ע וק"ל:
בגמרא מ"ש מאתים במנה וכו' לכאורה אין הלשון מדוקדק דלמאי דס"ד דהריוח להשליח אין הטעם משום דההפסד נמי להשליח דהא בשליח שטעה המקח חוזר אלא טעמא דמאן דס"ל דהריוח להשליח הוא משום דאמרינן דדעת הלוקח ליתן להשליח הריוח וה"ל להקשות בסתמא דתימא אנא ארווחנא. ויש ליישב קצת ע"פ מ"ש התוס' בד"ה כאן שנה רבי וכו' אין לדחות לפי הירושלמי וכו' דא"כ גבי שוה מאתים במנה נמי וכו' נמצא דאין הקושיא אלא משום דמ"ש מאתים במנה ויבואר שם בס"ד וק"ל ועיין מ"ש עוד בישוב לשון הש"ס:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |