בבלי/ברכות/יב/ב
רב ששת כי כרע כרע כחיזרא כי קא זקיף
זקיף כחיויא: ואמר רבה בר חיננא סבא
משמיה דרב כל השנה כולה אדם מתפלל
האל הקדוש מלך אוהב צדקה ומשפט[1] חוץ
מעשרה ימים שבין ראש השנה ויום הכפורים
שמתפלל המלך הקדוש והמלך המשפט
ורבי אלעזר אמר אפילו[2] אמר האל הקדוש יצא[3]
שנאמר ויגבה ה' צבאות במשפט והאל
הקדוש נקדש בצדקה אימתי ויגבה ה' צבאות
במשפט אלו עשרה ימים שמר"ה ועד יוה"כ
וקאמר האל הקדוש מאי הוה עלה אמר רב
יוסף האל הקדוש ומלך אוהב צדקה ומשפט[4]
רבה אמר המלך הקדוש והמלך המשפט
והלכתא כרבה: ואמר רבה בר חיננא סבא
משמיה דרב כל שאפשר לו לבקש רחמים
על חבירו ואינו מבקש נקרא חוטא שנאמר
גם אנכי חלילה לי מחטא לה' מחדול להתפלל
בעדכם אמר רבא אם ת"ח הוא[5] צריך שיחלה
עצמו עליו מ"ט אילימא משום דכתיב ואין
חולה מכם עלי (ואין) [ו]גולה את אזני דילמא
מלך שאני אלא מהכא ואני בחלותם לבושי
וגו': ואמר רבה בר חיננא סבא משמיה דרב
כל העושה דבר עבירה ומתבייש בו מוחלין
לו על כל עונותיו שנאמר למען תזכרי ובשת
ולא יהיה לך עוד פתחון פה מפני כלמתך
בכפרי לך לכל אשר עשית נאם ה' אלהים
דילמא צבור שאני אלא מהכא ויאמר שמואל
אל שאול למה הרגזתני להעלות אותי ויאמר
שאול צר לי מאד ופלשתים נלחמים בי וה'
סר מעלי ולא ענני עוד גם ביד הנביאים גם
בחלומות ואקראה לך להודיעני מה אעשה
ואילו אורים ותומים לא קאמר משום דקטליה לנוב עיר הכהנים ומנין דאחילו
ליה מן שמיא שנא' (ויאמר שמואל אל שאול) [ו]מחר אתה ובניך עמי וא"ר
יוחנן עמי במחיצתי ורבנן אמרי מהכא והוקענום לה' בגבעת שאול בחיר ה'
יצתה בת קול ואמרה בחיר ה' אמר ר' אבהו בן זוטרתי אמר רב יהודה בר
זבידא בקשו לקבוע פרשת בלק בקריאת שמע ומפני מה לא קבעוה משום
טורח צבור מ"ט אילימא משום דכתיב בה אל מוציאם ממצרים לימא פרשת
רבית ופרשת משקלות דכתיב בהן יציאת מצרים אלא אמר ר' יוסי בר אבין
משום דכתיב בה האי קרא כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו ולימא האי
פסוקא ותו לא גמירי כל פרשה דפסקה משה רבינו פסקינן דלא פסקה משה
רבינו לא פסקינן פרשת ציצית מפני מה קבעוה א"ר יהודה בר חביבא מפני
שיש בה חמשה דברים מצות ציצית יציאת מצרים עול מצות ודעת מינים
הרהור עבירה והרהור ע"ז בשלמא הני תלת מפרשן עול מצות דכתיב
וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' ציצית דכתיב ועשו להם ציצית
וגו' יציאת מצרים דכתיב אשר הוצאתי וגו' אלא דעת מינים הרהור עבירה
והרהור ע"ז מנלן דתניא אחרי לבבכם זו מינות וכן הוא אומר אמר
נבל בלבו אין אלהים אחרי עיניכם זה הרהור עבירה שנאמר ויאמר
שמשון אל אביו אותה קח לי כי היא ישרה בעיני אתם זונים זה הרהור ע"ז
וכן הוא אומר ויזנו אחרי הבעלים:
מתני' מזכירין יציאת מצרים בלילות
א"ר אלעזר בן עזריה הרי אני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שתאמר יציאת
מצרים בלילות עד שדרשה בן זומא שנא' למען תזכור את יום צאתך מארץ
מצרים כל ימי חייך ימי חייך הימים כל ימי חייך הלילות וחכ"א ימי חייך העוה"ז כל להביא לימות המשיח:
גמ' תניא אמר להם בן זומא לחכמים וכי מזכירין יציאת מצרים לימות המשיח והלא כבר נאמר הנה ימים באים
נאם ה' ולא יאמרו עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע
בית ישראל מארץ צפונה ומכל הארצות אשר הדחתים שם[6] אמרו לו לא שתעקר יציאת מצרים ממקומה אלא שתהא
שעבוד מלכיות עיקר ויציאת מצרים טפל לו כיוצא בו אתה אומר לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהיה שמך
- ↑ כ"ה מלך אצו"מ במקורות דלהלן: גאוני בבל (פירקוי בן באבוי, בה"ג, ורע"ג), כל חכמי אשכנז (או"ז, ראב"ן, סידור המיוחס לר"ש מגרמייזא, ראבי"ה, הרוקח, האגודה, הרא"ש, רבינו יחיאל והטור, ילקוט שמעוני, בבלי בדפוסים, בבלי כתב יד פירנצה), רוב חכמי קטלוניה (ריצ"ג, נימוק"י, מנורת המאור, וכנראה בזמן בעל המאור זה היה הנוסח הנחשב לעיקרי שם) מרוקו (הרי"ף), ואצל חלק מחכמי איטליה (ריא"ז וריקאנטי), ארם צובה (רבי יהושע הנגיד), מצרים (שני קטעי גניזה מזרחיים) תימן (חכמי תימן בזמן הרמב"ם שלא קיבלו נוסח תפילתו מחמת נוסחם בגמרא). וי"ג האל המשפט: כ"ה גירסת רי"ד בפסקיו (סוף פ"ק), ושבה"ל (סי' שה) וכן גי' בעל העיטור (עשה"ד הל' שופר דף קג טור ב), וכן בספר המאורות שם הביא גי' זו, וכ"ה במנהיג (הל' ר"ה) וכ"ה באורחות חיים (ח"א סדר מוסף ר"ה סי' כ) [אמנם בכלבו (סי' סה) שהוא ככה"נ מהדו"ק של האו"ח הגי' מלך אצו"מ, וצ"ע] והנה באמת יש לתת את הדעת שרוב החכמים הנ"ל - דהיינו העיטור, המאורות , המנהיג והאורחות חיים, המשותף לכולם, שכולם מאזור פרווינציה שבדרום צרפת ורק הם הביאו גי' זו בתלמוד ומלבדם הביאו גי' זו רק רי"ד ושבה"ל האיטלקיים, ודרך שבה"ל להמשיך אחרי הרי"ד. וכ"ה בכ"י בית נתן. וכנראה המאירי הכיר כל הגירסאות ומלבד זה מצינו עוד גירסא ברשב"א, וז"ל "כל השנה כולה מתפלל אדם האל הקדוש ואוהב המשפט", וכ"ה בכ"י פריס וכ"נ שהיה כתוב בכ"י מינכן לפני המחיקה, וכעי"ז בגי' הר"ח הובא באו"ז (כת"י). (ממאמרו של הרב און אברהם הכהן סקלי בקובץ מנורה בדרום ט"ו ור"א גבאי שם גליון ט"ז, עיי"ש באריכות).
- ↑ בכתב יד אוקספורד הפרובנסאלי ובקטע גניזה אחד בלתי שלם אפילו בעשרת הימים שבין ר"ה ליום הכיפורים אם אמר, וברי"ד ושבלי הלקט ובריבב"ן ובילקוט שמעוני, וכ"ה גם ברי"ף, וכן הוא גם בענף הנוסח השני של סוגיין המשתקף בכתב יד מינכן ופריס ור"ח, שכ"ה בכתב יד מינכן וברבנו חננאל (וכן היה בכתב יד פריס אלא שנפל שם טעות הדומות וחסר משבין ראש השנה ליום הכיפורים בדברי רב עד מילים אלו בדברי רבי אלעזר, ומוכח שאכן היה בכתב יד זה במקורו מילים אלו גם ברבי אלעזר). אבל אין משפט זה בדפוסים וכתב יד פירנצה ושני קטעי גניזה השלמים, וכן אינו בהעתקת הרשב"א הרשב"ץ והנמוקי יוסף ותוספות הרא"ש והראבי"ה, וככל הנראה בנוסח העיקרי של הסוגיא לא היה משפט זה, והוא תוספת הרחבה של הנוסח השני שזלג למקצת מקורות נוספים (ר"א גבאי, מנורה בדרום שם).
- ↑ הנוסח הרווח בדברי רבי אלעזר הוא "האל הקדוש" בלבד, כן הוא נוסח בספרי אשכנז וצרפת (ראבי"ה; ילקוט שמעוני; תוספות הרא"ש ; תוס' ר"י שירליאון; דפוסים; כתב יד פירנצה; כתב יד מינכן. ואין יוצא בזה מן הכלל אלא רבינו האור זרוע שגורס "האל הקדוש ומלך אוהב צדקה"), ובספרי קטלוניה (רשב"א; ר"א אלשבילי; נמוקי יוסף; רשב"ץ), ובספרי קירואן שבצפון אפריקה (רבינו חננאל), ובספרי איטליה (ריבב"ן) ובספרי מצרים (ג' קטעי הגניזה המזרחיים מגניזת קהיר) ובספרי ביזנטיון (בבלי כתב יד פריס). ונוסח הגורס ברבי אלעזר "האל הקדוש והאל המשפט" אינו קיים אלא בספרי מרוקו (רבינו הרי"ף), וכן בספרי חכמי פרובינציא (בעל המאור; ראב"ד; בבלי כתב יד אוקספורד 336 שנכתב בפרובנס. יוצא מן הכלל גירסת המאירי הגורס רק האל הקדוש וכנראה המאירי הושפע מנוסחאות של ארצות אחרות) (מנורה בדרום שם).
- ↑ כ"ה גם באו"ז (הל' ק"ש סי' כט), ברא"ש (ספ"ק), ובטור (סי' תקפב). וכך משמע גם בראבי"ה (סי' מ), ובתש' רש"י המובאת במחזור ויטרי (הל' ר"ה סי' ג, עמ' תרעו אצל גולדשמידט) עי"ש בדבריו. וכ"ה בכת"י פריס 671 ובכת"י מינכן 95 ובכת"י פירנצה [ואכן שני הכת"י האחרונים הם אשכנזיים]. בפירקוי בן באבוי מלך הקדוש מלך המשפט, וכ"ה בבעה"מ כת"י ורמב"ן במלחמות וכ"מ בהשגות הראב"ד, וכ"ה בילקו"ש כת"י, וכ"ה בבה"ג הנדפס (ברכות ספ"ה) [אבל בכתה"י כל הפיסקה ליתא] וכ"ה ברשב"ץ וכ"י בית נתן וכ"י גניזה וכעי"ז בעוד כת"י גניזה (אלא דכנראה נפל בו שיבוש, דגריס "ר"י א' מלך הקדוש מלך אוהב המשפט, רבא א' המלך הקדוש המלך אוהב המשפט", ולכאורה אין מקום לגירסא זו, ומסתברא שנשתבש מהגי' המקורית של פרקוי). ובנמוקי יוסף הנדפס יש נוסח משובש : "רב יוסף אמר המלך הקדוש מלך אוהב צדקה ומשפט". אבל גם בריבב"ן האיטלקי מבואר דלא כגי' פירקוי (וכעי"ז ברי"ד אבל שם מורכב ממקורות שונים) (מנורה בדרום שם).
- ↑ אם ת"ח הוא וצריך לרחמים צריך שיחלה (הגהות הב"ח).
- ↑ כתב בהגהות מהר"ץ חיות וז"ל, בעל מסורת הש"ס ציין כאן ירמיה כ"ג, ובאמת אע"פ שנמצא מקרא זה ככתבו וכלשונו ג"כ ירמיה ט"ז פס' ט"ו, מ"מ לשון 'ואשר הביא' אשר מעתיק הברייתא פה לא נמצא רק ירמיה כ"ג.
אבל על הברייתא בעצמה קשה מאוד, דלמה הביא באמת ממקרא מאוחר, הרי יש ראיה נכונה לדברי בן זומא דאין מזכירין יציאת מצרים לעתיד ממקרא הקודם דנאמר בפירוש לא יאמר עוד חי ד' אשר העלה ממצרים כי אם אשר העלה מארץ צפון. ועוד דהרי במכילתא פרשת בא נאמר להיפוך, ר' נתן אומר אשר העלה ואשר הביא, מכאן שמזכירין יציאת מצרים לעתיד, והכוונה דלעתיד לא ישכחו את ד' על אשר העלה לבד כמו שהיה במצרים שמחה רק על היציאה ממצרים מבית עבדים לבד כיון שלא קבלו עדיין את התורה ולא ידעו שמחה רוחנית, אבל לעתיד ישמחו ג"כ מיד על אשר הביא אותם לארץ אחוזתם, וזה ההבדל בין יציאת מצרים ליציאתם מארץ צפון, אבל בעיקר סיפור יצי"מ לא יפסקו מלהזכירו אף לעתיד, זה כוונת ר' נתן, וא"כ ע"כ כוונת בן זומא רק על מקרא הקודם שלא נאמר אשר הביא, ואיך מביא הש"ס כאן ראיה לבן זומא מלשון המקרא בירמיה כג עכ"ל, וכעי"ז בהגהות יפה עינים. איתא בקידושין (סט, א): אלא ארץ ישראל גבוה מכל ארצות מנלן, דכתיב לכן הנה ימים באים נאם ה' לא יאמר עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים, כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את בני ישראל מארץ צפון ומכל הארצות אשר הדחתים שם.
וכתב בהגהות הרש"ש שם: ק"ק כיון דכתיב ג"כ ואשר הביא משמע אדרבה דיש ג"כ ארצות גבוהות מא"י דאין נופל עליהן לשון העלה.
והנצי"ב על מרומי שדה"ו כתב: נראה דלאו דוקא, אלא מארצות שסביב אר"י. והכי דייק קרא שהביא הגמ' אשר העלה ואשר הביא וגו' מארץ צפונה ומכל הארצות אשר הדחתים שם, הרי על כל הארצות כתיב אשר הביא עכ"ל.
אולם נראה שהפתרון נעוץ בכך שנשער כי הפסוקים הוחלפו, ותחת הפס' בירמיה כג שמופיע שם 'אשר העלה ואשר הביא' יש לצטט את הפס' בירמיה טז שם לא מופיע אלא 'אשר העלה', והכל על מקומו בא בשלום. צא ולמד, בקידושין מופיעה לפנינו הגירסא: דכתיב לכן הנה ימים באים נאם ה' לא יאמר עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים, כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את בני ישראל מארץ צפון ומכל הארצות אשר הדחתים שם. על הגליון מצויינים שלשה(!) תיקונים: לא יאמר – צ"ל ולא יאמרו. את בני ישראל – צ"ל זרע בית ישראל. מארץ צפון – צ"ל צפונה. וכי לא פשוט יותר להעתיק כאן את הפס' בירמיה טז: (יד) לָכֵ֛ן הִנֵּֽה־יָמִ֥ים בָּאִ֖ים נְאֻם־ה' וְלֹֽא־יֵאָמֵ֥ר עוֹד֙ חַי־ה' אֲשֶׁ֧ר הֶעֱלָ֛ה אֶת־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם: (טו) כִּ֣י אִם־חַי־ה' אֲשֶׁ֨ר הֶעֱלָ֜ה אֶת־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ מֵאֶ֣רֶץ צָפ֔וֹן וּמִכֹּל֙ הָֽאֲרָצ֔וֹת אֲשֶׁ֥ר הִדִּיחָ֖ם שָׁ֑מָּה, וכך מוותרים על כל התיקונים, וגם לא קשה מידי קושיית המפרשים הנ"ל.
גם בסנהדרין (פז, א) מופיעים דברי הגמ' הללו, שם מצוטט הפס' בירמיה כג במלואו, למעט שיבוש אחד, 'לא יאמר', ותוקן על הגליון 'ולא יאמרו עוד'.
ובכן הכ"י היחיד שיכול לתמוך בהשערה זו באופן מלא הוא כ"י אוקספורד כאן שגורס: והלא כבר נאמר הנה ימים באים נאם ייי ולא יאמרו עוד חי ייי אשר העלה וגו'. וכל ההמשך חסר. הנה העתיק 'יאמרו' כבירמיה טז.
כל שאר הכ"י ודפו"ר [שונצינו וונציה] וכן ע"י דפו"ר מופיע בהם אותו עירוב כמו בקידושין כלומר גורסים 'יאמר' וגם 'ואשר הביא' 'צפון' ובדפו"ר וכן בע"י הנ"ל גם 'הדיחם' ולא 'הדחתים' [בכל הכ"י כבר אין קטע זה של הפסוק למעט כ"י פירנצה שגורס 'הדחתים'], לגבי בני ישראל/זרע בית ישראל בדפוסים ראשונים וכן בכ"י מינכן 'זרע בית ישראל' [במינכן חסר 'בית'] ובשאר כ"י 'בני ישראל'.
הנה לך שהמצב בכ"י ובדפו"ר דומה מאוד למה שהבאת מקידושין כלומר, רוב הציטוט מן הפסוק תואם לירמיה טז אולם כולם גורסים גם 'אשר הביא' כבירמיה כג (פורום אוצה"ח).