בבלי/ברכות/יא/ב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף

תלמוד בבלי

מעבר לעמוד אחר במסכת זו
ב. | ב: | ג. | ג: | ד. | ד: | ה. | ה: | ו. | ו: | ז. | ז: | ח. | ח: | ט. | ט: | י. | י: | יא. | יא: | יב. | יב: | יג. | יג: | יד. | יד: | טו. | טו: | טז. | טז: | יז. | יז: | יח. | יח: | יט. | יט: | כ. | כ: | כא. | כא: | כב. | כב: | כג. | כג: | כד. | כד: | כה. | כה: | כו. | כו: | כז. | כז: | כח. | כח: | כט. | כט: | ל. | ל: | לא. | לא: | לב. | לב: | לג. | לג: | לד. | לד: | לה. | לה: | לו. | לו: | לז. | לז: | לח. | לח: | לט. | לט: | מ. | מ: | מא. | מא: | מב. | מב: | מג. | מג: | מד. | מד: | מה. | מה: | מו. | מו: | מז. | מז: | מח. | מח: | מט. | מט: | נ. | נ: | נא. | נא: | נב. | נב: | נג. | נג: | נד. | נד: | נה. | נה: | נו. | נו: | נז. | נז: | נח. | נח: | נט. | נט: | ס. | ס: | סא. | סא: | סב. | סב: | סג. | סג: | סד.

צורת הדף


עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהלדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" מידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה


מפרשי הדף

רש"י
תוספות
רמב"ן
רשב"א
תוספות הרא"ש
ריטב"א
שיטה מקובצת
מהרש"ל
חי' הלכות מהרש"א
חי' אגדות מהרש"א
אבן עוזר
פני יהושע
צל"ח
פתח עינים
רש"ש
בית נתן
בן יהוידע
שיח השדה

מראי מקומות
חומר עזר
שינון הדף בר"ת
שאלות חזרה


בבלי TriangleArrow-Left.png ברכות TriangleArrow-Left.png יא TriangleArrow-Left.png ב

יוצר אור ובורא חשך [1]לימא יוצר אור ובורא נוגה כדכתיב קאמרינן אלא מעתה עושה שלום ובורא רע[2] מי קא אמרינן כדכתיב אלא כתיב רע וקרינן הכל לישנא מעליא הכא נמי לימא נוגה לישנא מעליא אלא[3] אמר רבא[4] כדי להזכיר מדת יום בלילה ומדת לילה ביום[5] בשלמא מדת לילה ביום כדאמרינן יוצר אור ובורא חשך אלא מדת יום בלילה היכי משכחת לה[6] אמר אביי גולל אור מפני חשך וחשך מפני אור ואידך מאי היא אמר רב יהודה אמר שמואל אהבה רבה וכן אורי ליה רבי אלעזר לר' פדת בריה אהבה רבה תניא נמי הכי אין אומרים אהבת עולם אלא אהבה רבה ורבנן אמרי אהבת עולם וכן הוא אומר ואהבת עולם אהבתיך על כן משכתיך חסד[7] א"ר יהודה אמר שמואל השכים לשנות עד שלא קרא ק"ש צריך לברך משקרא ק"ש א"צ לברך שכבר נפטר באהבה רבה אמר רב הונא למקרא צריך לברך ולמדרש א"צ לברך ור' אלעזר אמר למקרא ולמדרש צריך לברך למשנה א"צ לברך ור' יוחנן אמר אף למשנה נמי צריך לברך [אבל לתלמוד א"צ לברך] ורבא אמר אף לתלמוד צריך (לחזור ו)לברך דאמר[8] רב חייא בר אשי זימנין סגיאין הוה קאימנא קמיה דרב לתנויי פרקין בספרא דבי רב הוה מקדים וקא משי ידיה ובריך ומתני[9] לן פרקין. מאי מברך א"ר יהודה אמר שמואל אשר קדשנו במצותיו וצונו לעסוק בדברי תורה ור' יוחנן מסיים בה הכי הערב נא ה' אלהינו את דברי תורתך בפינו ובפיפיות עמך בית ישראל ונהיה אנחנו וצאצאינו וצאצאי עמך בית ישראל כלנו יודעי שמך ועוסקי תורתך ברוך אתה ה' המלמד תורה לעמו ישראל[10] ורב המנונא אמר אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו ברוך אתה ה' נותן התורה אמר רב המנונא זו[11] היא מעולה שבברכות[12] הלכך לימרינהו לכולהו: תנן התם אמר להם הממונה ברכו ברכה אחת והם ברכו וקראו עשרת הדברות שמע והיה אם שמוע ויאמר[13] וברכו את העם ג' ברכות אמת ויציב ועבודה[14] וברכת כהנים ובשבת מוסיפין ברכה אחת למשמר[15] היוצא מאי ברכה אחת כי הא דרבי אבא ור' יוסי[16] בר אבא אקלעו לההוא אתרא בעו מנייהו מאי ברכה אחת לא הוה בידייהו ואתו שיילוהו לרב מתנה לא הוה בידיה אתו שיילוהו לרב יהודה אמר להו הכי אמר שמואל אהבה רבה ואמר רבי[17] זריקא אמר רבי אמי א"ר שמעון בן לקיש יוצר אור כי אתא רב יצחק בר יוסף אמר הא דרבי זריקא לאו בפירוש אתמר אלא מכללא אתמר דאמר ר' זריקא א"ר אמי אמר ר' שמעון בן לקיש זאת אומרת ברכות אין מעכבות זו את זו אי אמרת בשלמא יוצר אור הוו אמרי היינו דברכות אין מעכבות זו את זו דלא קא אמרי אהבה רבה




שולי הגליון


  1. ולימא יוצר (הגהות הב"ח).
  2. שלום ובורא את הכל מי קא אמרינן (הגהות הב"ח).
  3. בכי"מ ובב"נ ליתא וכבר כתבו התוס' בשבת צ"ח א' שאין דרך הגמ' לומר אלא במקום שלא הוזכר אמורא לפניו (דק"ס).
  4. בכי"מ רבא בר עולא וכ"ה בב"נ וברא"ש. ולקמן י"ב א' בגמ' רבה בר עולא וכ"ה כאן ברי"ף ובשט"מ (דק"ס).
  5. בכי"מ מדת לילה ביום ומדת יום בלילה, והסדר נכון וכ"ה ברי"ף (אבל הרא"ה העתיק דברי הרי"ף כלפנינו בגמ') ובתוס' הרא"ש (דק"ס).
  6. בכי"מ בלילה מאי היא, וכ"ה בב"נ וגי' ישרה היא (דק"ס).
  7. בכי"מ ורבנן אמרי אהבת עולם תנ"ה ר' נתן אומר אין אומרים אהבה רבה אלא אהבת עולם וכה"א אהבת עולם אהבתיך וגו', וגי' הדפוס אינו מדוקדק דהאי סייעתא תיובתא הוא וכגי' הכ"י כ"ה בב"נ ובבה"ג ובת' הגאונים חמדה גנוזה סי' קכ"ה וברי"ף וברא"ש ובתו' הר"י ובס' המנהיג ובאבודרהם אצל ברכת אהבת עולם ובחי' הרשב"א ובפסקי רי"ד ועי' בב"נ שהאריך. אך גי' הכ"י תנ"ה ר' נתן אומר לא מצאתיו בשום מקום ונ"ל שבא הנה בטעות הסופר מד' י"ב א' (דק"ס). ורבנן אמרי אהבת עולם, תנ"ה אין אומרים אהבה רבה אלא אהבת עולם וכן הוא אומר אהבת עולם אהבתיך. כ"ה נוסח הגמ' בכל הגאונים והראשונים ורוב כתבי היד. ומה שהעיד הראבי"ה חלק א - מסכת ברכות סימן לד, כתב: "וראיתי הגירסות חלוקות דתניא נמי הכי אינו אומר אהבת עולם אלא אהבה רבה, וכן נמצא בספר [הבא] מישיבת ירושלים". יש לומר שבא"י נהגו אז לומר אהבה רבה, ולכן בני א"י שינו בגמרותיהם בבבלי ברכות שם לגרוס "תניא נמי הכי אין אומרין אהבת עולם אלא אהבה רבה", וכיוצ"ב מצאנו בחיבור קדום מא"י שנדפס לאחרונה בספר מגנזי אירופה ח"ב שהמחבר שם מעבד ומשנה העתקותיו מן הבבלי ע"פ דברי הירושלמי המקבילים וכדומה (רינת אהרן, עיי"ש עוד).
  8. בכי"מ למשנה ולמדרש אין צריך לברך ר' אלעזר אומר אף למדרש נמי צריך לברך לתלמוד אינו צריך לברך ר' יוחנן אמר אפי' לתלמוד נמי צריך לברך. אמר ר' חייא בר אשי. ובגי' הכ"י צ"ל ר' אלעזר אמר אף למשנה ולמדרש נמי צריך כו'. והא דר' יוחנן אמר אף לתלמוד כ"ה הגי' גם בסדרע"ג שם. וגי' הכ"י אמר רחב"א נר' ישר דבזה אזדו רוב הקושיות על גירסות הראשונים וכ"ה בסרע"ג (אבל התו' ר"י העתיק גם דברי רע"ג דאמר) וכ"ה בס' האגודה ומילתא באפי נפשיה הוא דרב בריך אמדרש.
    ובגליון כי"מ למשנה אין צריך לברך ר' אלעזר אמר אף למשנה צריך לברך לתלמוד אין צריך לברך ר' יוחנן אמר אף לתלמוד צריך לברך למדרש אין צריך לברך רבא אמר אף למדרש צריך לברך דא"ר חייא בר אשי. וגי' הגליון הוא כגי' הרי"ף אך בחילוף שמות האמוראים ונר' שכן הי' גי' השט"מ שכתב לקמן י"ד ב' וז"ל ואע"ג דלעיל מייתינן ראיה מהכא למ"ד למדרש צריך לברך כו' והכא אמרינן דראיה הוא למשנה איכא למימר כו'.
    הגירסאות בזה משונות מאוד בדפוסים הישנים ובכל ספרי הראשונים. בד' שונצינו וינציא ובסילאה הגי' א"ר הונא למקרא ולמדרש צריך לברך לתלמוד אין צריך לברך ור' אלעזר אמר למקרא ולתלמוד צריך לברך למשנה אין צריך לברך ור' יוחנן אמר אף למשנה נמי צריך לברך דא"ר חייא בר אשי כו'. ופשוט הוא שזאת הגי' היתה לפני רש"י ע"כ פירש גבי מדרש דהוא נמי קרוב למקרא ועל הא דאמר לתלמוד אין צריך לברך פירש אפי' קודם אהבה רבה כו' וה"ה לאידך רק דנקיט פירושו אקמייתא והצל"ח שלא ראה את הגמרות הישנות כתב על דברי רש"י מה שכתב. וצ"ל דספרא דבי רב חשיב ליה כמשנה מדמייתי ראיה מדר' חייא בר אשי וכ"ה לקמן י"ד ב' אבל רש"י הכא קרי ליה מדרש.
    אבל הרש"ל הגיה גירסתינו ע"פ גי' הרא"ש אולי מפני שהיה קשה לו איך מייתי ר' יוחנן ראיה מעובדא דר"ח בר אשי קמיה דרב ועוד היה נר' לו דיותר סברא לברך על המשנה מעל הגמ' וכמ"ש בתר"י אבל מה שהגיה צריך לחזר ולברך בודאי טעות הדפוס הוא דהכא קאי אעיקר הברכה אי צריך לברך אתלמוד אי לא וכ"ה ברא"ש וכ"כ הצל"ח.
    ובדפוס קראקא ובנבשתי הדפיסו הגי' כבד' וינציא רק אחר ר' יוחנן אמר אף למשנה צריך לברך הוסיפו רבא אמר אף לתלמוד צריך לחזור ולברך דארחב"א כו' וגי' זו ודאי גי' בורית היא דמאי מוסיף והא ר"א ור' יוחנן נמי הכי ס"ל.
    והרא"ה בפי' להלכות הרי"ף העתיק דברי הרי"ף (ולפי שהוא בכ"י הנני מעתיקו בשלימות) אר"ה למקרא צריך לברך למשנה א"צ לברך. פי' דעיקר תורה הוא תורה שבכתב ועליה צריך לברך. ור' אלעזר אמר למשנה צריך לברך. פי' שהוא עיקר תורה שבע"פ והכל הסכימו עליה. למדרש א"צ לברך. פי' לפי שהוא במחלוקת ושלא בהסכמת הכל. ור' יוחנן אמר אף למדרש נמי צריך לברך דא"ר חייא בר אשי כו'. וצ"ל לפירושו דמדרש ותלמוד חדא היא.
    ובב"נ הגי' א"ר הונא למקרא ולתלמוד צריך לברך למדרש אין צריך לברך ר' אלעזר אומר אף למדרש נמי צריך לברך וא"ר חייא בר אשי כו'. ונר' דבבא דמשנה חסר בט"ס.
    ועי' בבה"ג וברי"ף ובסרע"ג ובאו"ז הל' ק"ש סי' כ"ג ובהגמ"י פ"ז מהל' תפלה אות י' ובפסקי רי"ד ובס' האגודה תמצא בכולן גרסאות מחולפות שאין האחת דומה לשני' (דק"ס).
    הדק"ס הביא גירסא שמדרש לכו"ע צריך לברך, וכתב שזו היא גירסת רש"י שלכן כתב שמדרש הוא קרוב למקרא. אמנם ברשב"ץ העתיק לשון רש"י מדרש הוא פירוש המקרא, וכ"נ דצ"ל בלשון רש"י המובאת בספר נוה שלום דלהלן. ולענ"ד ראי' דלית ליה לרש"י שמדרש חמור מכולם, מלקמן דף כב. דאיתא אהא דבעלי קריין אסורין בדברי תורה, רבי יוסי אומר שונה הוא ברגיליות ובלבד שלא יציע את המשנה רבי יונתן בן יוסף אומר מציע הוא את המשנה ואינו מציע את המדרש [כן גרס רש"י שם], ופירש"י ואינו מציע את המדרש מפני שצריך הוא תמיד להזכיר בו את הפסוקים שהוא דורש. והשתא למה לי משום האזכרות, תיפו"ל דמדרש חמור מהרגיליות והצעת המשנה [דהיינו תלמוד], אלא ש"מ דאינו חמור מהם. [וכ"ת הכא נמי מדוע לא יברך על המדרש מפני האזכרות שבו. י"ל שזהו שדקדק רש"י בלשונו המובאת בס' נוה שלום (אעתיקנו כולו להלן), "מקרא הוא קריאת התורה שבכתב", לא כתב מקרא הוא תורה שבכתב כי אין חיוב לברך על המקרא להאי מ"ד אא"כ קוראה מתוך הכתב שאז יש לה גדר תורה שבכתב, אבל כשרשאי לאמרה על פה מפני שיצא מכלל תורה שבכתב, והיינו כשדורשה, א"צ לברך.] והנה ברי"ף איתא הסדר, מקרא משנה תלמוד מדרש. וכן גרס בספר נוה שלום דף קעב. וז"ל, אמר רב הונא למקרא צריך לברך למשנה ולתלמוד א"צ לברך ור' יוחנן אמר אף לתלמוד ולמשנה צריך לברך למדרש א"צ לברך ורב אמר אף למדרש נמי צריך לברך, ע"כ. והביא לשון רש"י כך: מקרא הוא קריאת התורה שבכתב משנה הוא המשניות המסודרות על אדני פז תלמוד הוא הויות דאביי ורבא והיינו סברת טעמי משנה ותירוצי משניות הסותרות זו לזו וחסורי מחסרא והכי קתני מדרש הוא קרוב המקרא [ואין לזה ביאור והנכון כדאי ברשב"ץ הוא פירוש המקרא], ע"כ מצאתי שם. ומלשון זו נראה דגם רש"י גרס בגמ' הסדר הזה, וכן מהא דאייתי הנוה שלום את פירוש רש"י על גירסתו הנ"ל. ונרד ללשון רש"י שם. הנה לפי זה סדר הדבורים ברש"י צ"ל, שאחר כל זה מתחיל הדבור לתלמוד א"צ לברך. אפילו קודם אהבה רבה קאמר והכי מוכח מילתא בפרק שני: [ר"ל מדאמר שם רב הוה מקדים ומתני לן פרקין והדר קרי ק"ש, והנה הראייה א"ש גם אי גרסינן שם לתנויי ספרא דבי רב, אף שזהו מדרש שהוא הקל שבכולם, מ"מ ש"מ דבזה מיירי הגמ' כאן. ופתח להסביר כן גבי תלמוד ולא גבי מדרש, כי זו היא השיטה הראשונה של דבר שאין מברכין עליו, כגירסת הנוה שלום] אף לתלמוד צריך לברך. שהוא עיקר התורה שממנו הוראה יוצאה: ומברך וכו' (חומת אש).
    עיין כאן בדק"ס שהאריך להביא כמה גירסאות, ובסדר רע"ג סימן ח' העתיק סוגיין בנוסח: "אמר רב הונא למקרא צריך לברך, למשנה א"צ לברך. ור' אלעזר אמר אף למשנה נמי צריך לברך, לתלמוד א"צ לברך. ור' יוחנן אמר אף לתלמוד נמי צריך לברך (ד)אמר רב חייא בר אשי זימנין סגיאין הוה קאימנא קמיה דרב לתנויי פרקין בספרא דבי רב הוה מקדים וקא משי ידיה ומברך ומתני לן פרקין". והוכיח מהכא דתלמוד ומדרש חד הוא, מדקא מסהיד רבי חייא מספרא דבי רב את השיטה שאף לתלמוד צריך לברך. וגם בתוס' ר"י שירליאון הביא כאן את נוסח רב עמרם בשמו.
    ויש להכריע כנוסח זה מאחר ורע"ג הינו המקור הקדום ביותר שהעתיק את נוסח סוגיין, וכנוסח זה כ"ה בבבלי בקטע גניזה אחד ובכת"י אוקספורד 366. וגם מסתבר שנוסח זה הוא היותר מקורי כי הוא הנוסח הקשה, ויש לתלות שמחמת הקושי איך מוכחינן ממדרש לתלמוד, הגיהו מדרש תמורת תלמוד, ולכן נתרבו הנוסחאות, וע"ע בנספחים לסדר רע"ג מהדורת סץ שהרחיב בהבאת הנוסחאות בסוגין, והנראה לענ"ד מקופיא כתבתי.
    אמנם העירני הרה"ג ר' דוד מונק שליט"א הערה גדולה שלקמן יד ע"ב איתא "לאפוקי ממ"ד למשנה אין צריך לברך", ושם נוסח זה מופיע לא רק בדפוסים שלנו אלא גם בכל הכת"י כולל קטעי גניזה וכת"י פריס ואוקספורד. ואולי י"ל שהם סוגיות חלוקות, ואפשר שגם זה גרם לריבוי הנוסחאות כאן (ובסוגיא שם בדפוס וכת"י אוקספורד ועוד, ליתא כלל תיבות "פירקין בספרא דבי רב" וזה חיזוק למשנ"ת שזה נוסח אחר מסוגיא חולקת). ועדיין צ"ע (רינת אהרן).
  9. [בדפו"י "ומשני" ובכי"מ ומתני] ודאי שכן צ"ל וכ"ה לקמן י"ד ב' וכאן בכל הראשונים (דק"ס).
  10. ברש"י ותוס' מבואר שהנוסח שלפניהם היה "בא"י למדני חוקיך", ורש"י שינה הנוסח מפני שכל החתימות הם שבח ולא בקשה ו"למדני חוקיך" זה בקשה ולא שבח, ועוד הקשו בראשונים מהירושלמי שאין אומרים ברכה פסוק. אבל גם בבבלי בכת"י אוקספורד (בית נתן) הנוסח "למדני חוקיך", וכ"ה ברא"ה, וכן הוא בנוסח התפילה של הרוקח וחכמי אשכנז הקדמונים, וככל הנראה זהו הנוסח המקורי בתלמוד.
    ושמעתי מידידי הרב נועם קפלן נ"י, שרבי יוחנן לא קאמר כן בתור ברכה חדשה, אלא רק הוסיף ר"י בקשה בסמיכות לברכת התורה, מעין אלהי נצור אחר עמידה, ואה"נ אין כאן חתימה כלל. עכ"ד. ודבריו קילורין לעינים. ויש לסייעו מהנוסח "מסיים בה הכי" ולא "אמר", ומשמע שאינו ברכה אלא סיום ברכה קמא, ואף שבדק"ס כתב שכת"י וכל המפרשים הראשונים איתא הכא "אמר", מ"מ רש"י עכ"פ גריס כלפנינו (ורוב הראשונים שהביא בדק"ס, הם מהנמשכים אחרי נוסח הרי"ף וכחדא נינהו) ואפשר שזה הנוסח המקורי, ונשתנה מחמת שחשבו שזה ברכה חדשה. ועכ"פ גם לנוסח "אמר" פירש בעה"מ והמכתם שהוא סיום ברכה קמיתא וכפירוש רש"י.
    ומ"מ ברור שהחתימות "המלמד תורה" או "נותן התורה", שבסידורי התפילה דידן הם קדומות מאד, ומופיעות כבר בסידור רס"ג ורע"ג ורמב"ם ורשב"ן ועוד, ולמשנ"ת צ"ל שאף שר"י אמר בקשתו בלי חתימה, מ"מ הגאונים באו והוסיפו חתימה לבקשה זו (והרמב"ם גם מודה שיש לברך ברכות שתיקנו קדמוני הגאונים, כמו ברכת נר שבת ומתיר אסורים וברוך שאמר וישתבח ועוד ואכמ"ל). ר' אהרן גבאי בס' רינת אהרן, וראה באריכות מאמרו בקובץ מנורה בדרום כ"ו עמ' כח ואילך.
  11. בכי"מ התורה וזו היא (ונכתבו על הגרד של כמה תיבות) מעולה שבברכות, וכ"ה ברש"י שברי"ף וברא"ש וסתמא דגמ' קאמר לה ולא רב המנונא על דברי עצמו שאין הדרך לומר כן ובס' האגודה הגי' והא דרב המנונא מעולה כו' (דק"ס).
  12. בכי"מ א"ר פפא הלכך, וכ"ה בב"נ ובבה"ג וברי"ף וברא"ש ובראב"ן ובאו"ז ובפסקי רי"ד ובת' תשב"ץ שם וכן דרכו של רב פפא לומר הלכך בכ"מ דאיכא פלוגתא ולומר כיון דספק הוא עבדינן כתרוייהו וכ"ה לקמן נ"ט בע"א ובע"ב ס' ב' שבת כ' מגילה כ"א סוטה מ' חולין מ"ו וע"ז (דק"ס).
  13. בגליון כי"מ נוסף אמת ויציב, ולא מצאתי לו חבר (דק"ס).
  14. בכי"מ תיבות "אמת ויציב" נמחק ובגליון ועבודה והודאה וב"כ, ונר' דגי' הדפוס עדיף דבהני שלשה ברכות היה או"י דאי כגי' הגליון דכולהו שלש ברכות היו משל שמונה עשרה הי' לו לומר והתפללו את העם כו' וי"ל דסובר הגליון דברכת כהנים לאו היינו שים שלום אלא פסוקי בר"כ (דק"ס).
  15. בכי"מ כנגד משמר היוצא ונתקן כאשר לפנינו, וט"ס ובהכ"י בתמיד הגי' כבדפוס (דק"ס).
  16. בכי"מ דרבא ורב יוסף בר אבא, והגי' רבא ודאי ט"ס הוא דמשמת ר' יהודה נולד רבא ואולי היה כתוב רב"א בשני קוים והוא ר"ת ר' אבא ונחסרו הקוים בט"ס ובאו"ז שם סי' כ"ה הגי' רבה. ר' יוסף בר אבא, וכ"ה נכון וכ"ה באו"ז שם וכבר הגיה כן מסברא דנפשיה בסה"ד בערך ר' יוסף בר אבא (דק"ס).
  17. בכי"מ ור' זריקא ונראה שהיה כתוב "א"ר" זריקא ונתקן, וכ"ה בב"נ ובד' שונצינו ווינציא ר"פ. ובד' יושטיניאן הגיהו בטעות א"ר זריקא כמו שהוא לפנינו אבל ראיתי אח"כ שגם המהרש"ל הגיהו ולא זכיתי לירד לסוף דעתו (דק"ס).
< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף