אשל אברהם (אשכנזי)/פירוש להקדמת ספר הזהר/נו/ב
|
< הקודם · הבא > |
אשל אברהם (אשכנזי)
פירוש להקדמת ספר הזהר נו ב
(זהר דף ב' ע"א וע"ב)
|
< הקודם · הבא > |
אשל אברהם (אשכנזי)
פירוש להקדמת ספר הזהר נו ב
במה דלא אתרשים למנדע ולמיחמי אלא מאן דבעי לאסתכלא ולמנדע בעובדוי דקב"ה יחמי במשכנא דאתרשים תמן כמה חיילין וכמה משריין, עובדין משניין דא מן דא, רברבין אלין מאלין, וכדין ינדעון דמ"י ברא אל"ה כמו שנרמז בזהר הנ"ל דף רל"ב א' ע"ש. ולכן התחיל רבי אלעזר ואמר שאו מרום עיניכם, לאן אתר, לאתר דכל עיינין תליין ליה, ומאן איהו, פתח עינים, ותמן תנדעון דהאי סתים עתיקא דקיימא לשאלא ברא אל"ה, והיינו בזהר בראשית דף א' ב' דאומר כנ"ל. וכיון דפתח עינים איהו רזא דמשכנא דאתרשים בגויה כל אינון עובדין רברבין משניין אלין מאלין כנ"ל, לכן יכולים ודאי למנדע בכל אינון סטרין עלאין דנגדין ואתמשכן לתתא, ואתפרשן כמה חילין לזינייהו מסטרא דאל"ה, וכלהו קיימין בחושבנא ואקרון בשמא, כד"א לכולם בשם יקרא. כנזכר לעילא. מֵרוֹב אוֹנִים, מַאי מֵרוֹב אוֹנִים, דָּא סטרא דימינא עלאה, והיינו רֵישׁ דַּרְגִּין דאיהו כתר עליון דִּסְלִיקוּ בֵּיהּ כָּל רְעוּתִין דאינון רזא דתשע נהורין דקיימו כלהו במחשבה, וְאִסְתַּלָּקוּ בֵּיהּ בְאֹרַח סָתִים, ולא אית מאן דקיימא בהו דכלהו אקרון אין סוף, כמו שנרמז בזהר פ' פקודי דף רכ"ו א' ע"ש. וכן בתקונים דף פ"ח ב' דאומר מרוב אונים דא כתר עלאה, וְאַמִּיץ כֹּחַ דָּא רָזָא דְּעָלְמָא עִלָּאָה, שיר משולש רזא דחג"ת דאינון רזא דאל"ה כדקאמרן, בסוד אלה ראשי בית אבותם, והאי איהו אמיץ כח ודאי סטרא דשמאלא, כמו שנרמז בזהר פ' פקודי דף רל"א ב' דאומר כנ"ל. דְּאִסְתַּלַּק בְּשֵׁם אֱלקִים. אמר דאסתלק בגין דאיהו סליק לעילא ואתחבר במ"י וכלא אקרי אלקי' כִּדְקָאַמְרָן, ודא הוא רמז דשמאלא אתכליל בימינא, ואמי"ץ תיבה דא איהו רמז לשמאלא דאיהו האל"ה כדקאמרן, רזא דכבוד נברא, כ"ח תיבה דא איהו רמז לימינא דאיהו מ"י, והיינו לחכמה ובינה כמו שנרמז בתקונים דף הנ"ל דאומר ואמיץ כח דא חכמה, מאי כח דיליה דא אימא עלאה. ורוצה לרמוז דחכמה ובינה אקרון כ"ח, רזא דתרין ידין עלאין דאתמר עליהון בגלותא, וילכו בלא כ"ח וגו'. כמו שנרמז בתקונים דף צ"ב א' דאומר כנ"ל. וכיון דאמי"ץ כ"ח תרין תיבין אלין הם רמז למ"י דאיהו חכמה ובינה, דרגא דשיר כפול דאתחבר ב' אלה דאיהו אדם דבריאה שכולל יצירה ועשיה דעלמא דפרודא וכל חיילין דקדושה, איהו כליל לון ואיהו מלביש ליצירה ועשיה דאצילות כידוע, לכן אומר בתקונים דף פ"ח ב' הנ"ל, מרוב אונים ואמיץ כח, תמן אדם קדמאה דאיהו חכמה ובינה, דשניהם כחדא אקרון אדם קדמאה שנכלל בכתר עליון דאיהו ריש דרגין, ואתמר ביה מרוב אונים כנ"ל, תמן אברהם יצחק ויעקב דאתרמיזו ב' אלה דאיהו אל"ה ראשי בית אבותם כנ"ל, וכיון דהאי אל"ה אמרנו דאיהו כולל יצירה ועשיה, שכן אדם דבריאה דאיהו נשמתא כולל רוחא ונפשא כנ"ל. לכן אומר תמן: משה ואהרן דוד ושלמה וי"ב שבטין וכל נשמתין דשתין רבוא דישראל ודכל דרין עלאין ותתאין דאתמר בהון כי את אשר ישנו פה עמנו עומד היום וגו'. כלהו נכללין תמן אִישׁ לא נְעְדָּר מֵאִנּוּן שִׁתִּין רִבּוֹא דְּאֲפִיק בינה בְּחֵילָא דִשְׁמָא דא דאל"ה כנ"ל. וּבְגִין דְּאִישׁ לא נֶעְדָּר מהאי חושבנא דשתין רבוא הנ"ל, לכן בְּכָל אֲתַר דְּמִיתוּ מֵיִשְׂרָאֵל וְאִתְעֲנָשׁוּ בְּחוֹבַיְיהוּ אִתְמְנוּן, להראות דְּלָא אַעֲדַר מֵאִנּוּן שִׁתִּין רִבּוֹא אֲפִילוּ חָד. וע"ד אתמר דור הולך ודור בא, ולית דור פחות משתין רבוא כמ"ש בתקונים ק"ג א' דאומר כנ"ל. ועל דא אתמר איש לא נעדר, ר"ל מאלין שתין רבוא אפי' חד, בְּגִין לְמֶהֱוֵי כֹּלָא דִיוּקְנָא חֲדָא. והיינו דיוקנא דגופא קדישא, דכלהו נשמתין וכלהו מלאכין אינון מכללא דגופא קדישא כמו שנרמז באדרת נשא דף קמ"ג ב' דאומר כנ"ל. ואומר ועל האי תנינן מאן דאפיק גרמיה בהאי עלמא מכללא דאדם, לבתר כד נפיק מהאי עלמא לא עייל בכללא דאדם דאקרי גופא קדישא, דכבר אמרנו דהאי אל"ה דאיהו אדם דבריאה אף על גב דאיהו רזא דנשמתא עכ"ד איהו רזא דגופא לגבי אצילות כנ"ל. ואיהו דיוקנא עלאה דכליל עלאין ותתאין, ובגין דאיהו כליל עלאין ותתאין אתקין עתיקא קדישא תקונוי ותקונא דז"א בהאי דיוקנא, ותקונא דאיהו אדם דבריאה כמו שנרמז באדרת נשא דף קמ"א ב' דאומר כנ"ל. ואומר ודא הוא וייצר בתרין יודי"ן למה, אלא תרין יודי"ן אלין הם רזא דעתיקא קדישא וז"א דאינון צורה בגו צורה, רזא דתרין שמהן יהו"ק אלקים, יהו"ק עתיק יומין, ודא אדם עלאה מסטרא דאצילות דאינון חכמה ובינה כחדא דאקרון אדם אלקים איהו ז"א, ודא אדם תתאה חכמה ובינה תתאין דאתמר עליהון יהי אור ויהי אור. ואדם דא איהו רזא דאלקים אקרי הכי אדם זעירא, ואקרי בשמא דאלקים לגבי עתיק יומין, והאי איהו רזא דוייצר, צר צורה בגו צורה, תרין שמהן אלין יהו"ק אלקים, ונרמזי' באלין תרין יודי"ן דוייצר בגין דכל חד וחד איהו כללא דעשר ספירן, רזא דאקרי אדם, ותרין אלין אתכלילו בדיוקנא דא דקאמרן דאיהו אדם דבריאה, והאי איהו 'את האדם' דכליל דכר ונוקבא, 'עפר מן האדמה' האי איהו דיוקנא אחרא דאיהו אדם דבריאה, ואיהו קאים בגו דיוקנא אחרא דאיהו אדם דיצירה כמו שנרמז בדף הנ"ל. וכלהו דיוקנין כלילן בההיא דיוקנא וכלא הוא דיוקנא חדא, דיוקנא דעלאין ותתאין אתכלילו ביה כנ"ל. כְּמָה דְּאִישׁ לָא נֶעְדַּר לְעֵילָא במלאכין, ר"ל דכלהו אתכלילו ביה, אוּף הָכִי לָא נֶעְדַּר לְתַתָּא בנשמתין שתין רבוא, בגין דכל ישראל דאינון שתין רבוא מתייחסין בצבא דלעילא וכלהו אתקריאו על שם צבא דלעילא, כמ"ש בתקונים דף פ"ט א' דאומר כנ"ל. בְּרֵאשִׁית. רַב הַמְנוּנָא סָבָא אָמַר: אַשְׁכְּחָן אַתְוָון בְּהִפּוּכָא, בֵּי"ת בְּקַדְמִיתָא וּלְבָתַר. בי"ת וכו' עד כָּל אָתְוָון הֲווּ סְתִימִין וכו'. טרם כל צריך שתדע דתרין עלמין אינון נרמזים בקרא דא מן העולם ועד העולם, דמשמע שהם לקבל בינה ומלכות, ואע"ג שהוא כן עכ"ד אינו כן כמו שמשמע שהיא בינה עלאה דאקרי מ"י, בגין דבן י"ה לזמנין אקרי אוף הכי בינה כמו שנרמז בפרשת נשא ר"מ דף קכ"ב א' דאומר ומאי בינה בן י"ה, והאי בן ו' איהו ודאי. וכן בזהר פרשת תרומה דף קנ"ח א' ע"ש. וכן בכמה מקומות ובינה דא דאיהו רזא דחג"ת האי איהו דאקרי עולם משום שהעולם אינו מתחיל כי אם מחסד כמו שאומר קרא אמרתי עולם חסד יבנה כמו שנרמז בר"מ פ' פנחס רנ"ז א' דאומר שית יומין מחסד עד יסוד בהון תעשה, בגין דבניינא מתחיל מחסד, הה"ד אמרתי עולם חסד יבנה. אבל מבינה ולעילא מנוחה ועונג ושביתה לכל עובדא. משמע דעיקר עולם אינו מתחיל כי אם מחסד וחג"ת שכולל לון, ת"ת איהו עולם דלעילא ונה"י שכוללת מלכות איהו עולם דלתתא, וכן נרמז בס' הקנה דף רס"ב דאומר דת"ת אקרי עולם, ומלכות היא עלמא תתאה, כידוע דאיהו עלם חסר ו' בגין דאיהו עלמא דנוקבא כמו שנרמז בזהר בראשית דף נ"ח א' דאומר על עולם דדוד דכתיב לעלם חסדו, לעולם בלא וא"ו וכו'. וכן נרמז בזהר פרשת בשלח דף נ"ג ב' דאומר מן העולם ועד העולם. תנינן עולם דלעילא ועולם דלתתא, עולם דלעילא מתמן הוא שירותא לאדלקא בוצינין, עולם דלתתא תמן הוא סיומא וכו'. וידוע דעיקרא דבוצינין אינם כי אם מדרגא דשיר משולש, שכן שבעה ושבעה מוצקות הם רזא דבוצינין אלין דאינון שבעת הנרות דרגא דשיר משולש, ושבעת הקנים הם דרגא דשיר מרובע, ושירותא מבוצינין אלין אומר שהוא עולם דלעילא, ואף על גב דעולם דלעילא משמע שהוא לקבל ה' דאתקריאת שבע שנים שבע פעמים דאיהי יובלא כמו שנרמז בזהר פרשת בהר סיני דף ק"ח א' דאומר כנ"ל. עכ"ד אפילו את ו' איהו רזא דיובלא ואיהו אוף הכי אקרי עלמא דאתי כגוונא דבינה כמו שנרמז בתקונים ס"ב א' דאומר ו' איהו עלמא דאתי דאיהו עלמא אריכא, ואת ה' היא עלמא דין. והטעם שאת ו' אקרי עלמא דאתי האי איהו בגין דאת ה' עלאה איהו שלימו דיליה ואיהו רזא דזכור מסטרא דאת ה' עלאה, ושמור מסטרא דה' עלאה, דאת ה' עלאה היא כללא דתלת אבהן שלימו דתרין דרועין וגופא דיליה. ולכן ה' עלאה אתקרי חמה כמו שנרמז בתקונים דף ע"ה א' דאומר כנ"ל. וכן נרמז בדף י"ו א' ודף ב' א' דשכינתא עלאה ושכינתא תתאה דאקרון אימא עלאה ואימא תתאה הם הם