אלשיך/שמות/ב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
גרסה מ־12:27, 15 ביולי 2020 מאת מושך בשבט (שיחה | תרומות) (←‏top: סדר בשורות, תגים, רווחים, תבניות וכו' (בוט))
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


תנ"ך


תרגום אונקלוס


רש"י
דעת זקנים
בכור שור
פירוש הרא"ש
הטור הארוך
חזקוני
ספורנו
רבנו בחיי
רלב"ג
רלב"ג - ביאור המילות


אבי עזר (על אבן עזרא)
אברבנאל
אלשיך
הכתב והקבלה
העמק דבר
טעמא דקרא
יריעות שלמה
מזרחי
מיני תרגומא
מלבי"ם
מנחת שי
משאת המלך
משך חכמה
נחל קדומים
עמר נקא
צרור המור
תולדות יצחק
תורה תמימה


מראי מקומות


פרק זה עם מפרשים ואפשרויות רבות במהדורה הדיגיטלית של 'תנ"ך הכתר' (כולל צילום באיכות גבוהה של כתר ארם צובא בפרקים שבהם הוא זמין)לפרק זה במקראות גדולות שבאתר "על התורה"לפרק זה באתר "תא שמע"


דפים מקושרים

אלשיך TriangleArrow-Left.png שמות TriangleArrow-Left.png ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[עריכה]

וילך איש מבית לוי וכו'. הנה הזכירו ההליכה מיותר ומהראוי יאמר ויקח איש מבית לוי את בת לוי. (ורז"ל סוטה דף י"ב) שההליכה היה שהלך בעצת בתו. שאמרה לו כשגירש את אשתו פרעה רשע ואין גזירתו מתקיימת ואתה צדיק וגזרתך מתקיימת נמצא' שלך גדול' משלו:

ועוד קשה כי הלא בת ק"ל שנה היתה וקורא אותה בת:

אך יאמר כי הוא סמוך אל הפסוק הקודם. והוא במה שידענו מספר הזוהר (וישב דף קפ"ח) כי מאש ומים וחיות רעות קל לצדיק ליעשות לו נס. אך הנמסר בידי אדם קשה מאד כי לא יסור הוא ית' חפשיות בחירתו ממנו. ע"כ יתכן יאמר כי בראות עמרם שהיה פרעה מחזר להמית הזכרים ביד המילדות. ועוד מעט יעשה על יד עמו לא נתן אל לבו להחזיר את אשתו. אך בראות צוו לאמר היאורה תשליכוהו שהוא בלתי בעל בחירה אז וילך איש וכו'. ולמד דעת את העם בל יחושו גם מלהוליד ויבטחו בה' גם כי אשתו אינה בת הריון אחר ק"ל שנה. והנה הוא ית' בשכר פסיעות הליכתו לש"ש כשהגיע ללקחה עשאה הוא ית' כנערה הנקראת בת ראוי לילד. וזהו ויקח את בת לוי וגם שנעשית בת לא כשיעור תצטרך להמתין. עד היותה ראויה להריון. כי לענין הריון היתה אשה כלומר גדולה וזהו ותהר האשה:

עוד יתכן על דרך זה כי גם אשר היתה זקנה ג"כ נרמז בכתוב והוא כי איש אינו רק תואר אל גדול בשנים. והנה מן הסתם כי בהיות בן בנו של לוי איש גדול. כי בתו של לוי ממש לא תהיה קטנה אם לא שתשוב לימי עלומיה דרך נס. וזהו ויאמר וילך מי שהיה איש שהוא גדול עם היותו מבית לוי שאינו בנו רק מביתו שהוא נכדו ויקח את מי שהיתה בת לוי עצמו שהיא גדולה מאד. בלתי ראויה לילד ועם כל זה טוב כוונתו ראה אלהים ונעשית בת ותהר. ובזה יצדק מה שלא אמר וילך עמרם ויקח את יוכבד. ועל הדרך הראשון מה שלא הזכיר בשמותם יהיה לרמוז כי בהסתר עשו הדבר. לבל יורגש אם תתעבר למנות ימי עבורה:

ב[עריכה]

ותהר האשה כו'. טעם אל שלשה ירחים הללו. הנה יש מרבותינו ז"ל (סוטה דף י"ב) אומרים כי גרשה בעלה מחמת הגזרה. וכבר היתה מעוברת וכשהחזירה היה לה שלשה חדשים לעיבור. והמצרים לא היו מונים ט' חדשים אלא מהחזרה וע"כ לא יכלה הצפינו יותר משלשה ירחים. ובדרכם זה אחשוב שהוא ענין המסרה ההוא כי ארבעה ירחים יש במקרא (א) ותצפנהו שלשה ירחים. (ב) גרש ירחים (ג) במספר ירחים אל יבא. (ד) תספור ירחים תמלאנה:

והוא לומר מה טעם ותצפנהו שלשה ירחים. מפני שגרש ירחים הם ג' ירחים של גרושין במספר ירחים אל יבא שלא ספרו אותם המצריים על כן תספור היא ירחים. תמלאנה את התשעה ירחי העיבור לעשות מאז והלאה שמירה מעולה ביותר:

עוד יתכן במה שנדקדק אומרו כי טוב הוא כי הלא כמו זר נחשב לומר שאם לא היתה רואה כי טוב הוא לא היתה צופנתו ותמסרנו למיתה. ועל פי דרכנו נשית לב אל אומרם ז"ל (שם) כי טוב הוא שנתמלא הבית אורה מה ענין האורה ההיא:

אמנם ארז"ל כי זכות תורה היא שעמדה לו כי ביום שישי לסיון הושם ביאור. ואמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה. רבון העולמים מי שעתיד לקבל תורה ביום זה ילקה ביום זה הנה כי זכות התורה היא שעמדה לו. והנה על יחס זה נקרא טוב כמאמרם ז"ל יבא טוב ויקבל טוב מטוב לטובים יבא משה שנקרא טוב ויקבל תורה שנקראת לקח טוב מהקב"ה שנקרא טוב ה' לכל לטובים הם ישראל שנאמר (תהלים קכ"ה) הטיבה ה' לטובים:

ונבא אל הענין והוא כי כאשר ראתה יוכבד כי נתמלא הבית אורה כי תורה אור. על כן אמרה הנה מעתה זכות תורה מקבלתו לעמוד לו ואם כן עד יום מתן תורה אוכל להצפינו בבית בלי פחד כי זכות תורה תעמוד לו. והוא כי הנה קיימו וקבלו (מגילה דף י"ג) כי ביום שביעי לאדר נולד משה נמצא כי מאז ועד יום מתן תורה ג' ירחים וכשראתה שהיא נשלם יום המתן תורה. ויעבור יומו יתבטל ההגנה אז לא יכלה עוד הצפינו ואז ותקח לו וגו':

ועוד עשתה בחכמה לבלתי המתין עד יום השביעי כי אם ביום השישי. כמשז"ל (ש"ר פ' א') שאמרו מלאכי השרת מי שעתיד לקבל תורה ביום זה ילקה ביום זה יהיה על כי ביום מתן תורה הנמשלת למים ינצל מן המים וכאשר הליצו עליו מלאכי השרת כמדובר. ולפי זה אומרו ותרא אותו כי טוב הוא אין הכונה שאם לא כן היתה מניחתו ביד ערלים. אלא שעל ידי כי טוב הוא. צפנה אותו שלשה ירחים המייחסים לזכותו: עוד שלישית עשתה על הכוונה הנזכרת למען יעלה ויראה לפניו ית' זכרון תורת משה אשר יקבל העתיד לינתן על ידו ולשום אותו בארון עץ מצופה מבית ומחוץ. כד"א ועשו ארון עצי שטים וצפית וכו' מבית ומחוץ. ונתת אל הארון את העדות היא התורה. על כן לזכרון טוב זה התחכמה ותקח לה תבת גמר ותחמרה מבית ומחוץ. כמאמרם ז"ל (שם) בחומר מבפנים שלא יריח ריח רע ובזפת מבחוץ. נמצאת תבת עץ מצופה מבית ומחוץ לרמוז אל התורה שעתיד לקבל תהיה בארון עץ מצופה מבית ומחוץ. עוד רביעית כוונה במה שלא נעשה דבר על ידי בעל רק היא לבדה. כאומרו ותקח לו תבת גומא ותחמרה בעצמה ותשם בסוף בעצמה כי לא דבר ריק הוא. כי הלא יותר הם אלו מלאכות אנשים ממלאכות נשים. אך עשתה בחכמה כי בידים אשר בהן היתה משפרת את ילדי העברים כי על כן נקראת שפרה. ותחיה את הילדים בהן תטפל בהצלת בנה למען תהיה לה מעיר לעזור על ילדה. עוד זכות אחר אפשר כיונה במה שותשם בסוף שהוא לזכור לו זכות מה שעל ידו עתידה ים סוף ליבקע להציל את ישראל שמעתה תעמוד לו הזכות ההוא. וזה רמזה בשום התבה בסוף על המים כנגד מי ים סוף. שבזכות הנצל ישראל אז על ידו ינצל גם הוא עתה ממים אלו. וכן ארז"ל (שם) שכשהי' משה על שפת היאור אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה. מי שעתיד לו' שירה לפניך על מי ים סוף ימות במים וכו'. נמצא כי זולת ידי אמו היו לו שתי זכיות עתידה ליעשות על ידו מגינות עליו מעתה. על ידי מלאכי השרת. זכות תורה שהליצו ואמרו מי שעתיד לקבל תורה ביום זה כו'. כמה שכתבנו למעלה וכן הליצו על זכות קריעת ים סוף כמו שכתבנו בסמוך:

ואפשר כי זאת תהיה כוונת המסרה והוא כי שלשה גמא יש במקרא (א) תבת גמא. (ב) השולח בים צירים ובכי גמא. (ג) היגאה גמא בלא בצה וכו'. והוא כי בשיתה שומה את ילדה בתבת גמא על היאור היתה סבה אמור מלאכי השרת השולח וכו'. מי שעתיד לשלוח בים צירים וחבלים. והכאיב בבקוע את שר הים כמאמרם ז"ל (שם פ' כ"א) על הים ראה וינוס. האם יהיה בכלי גמא על פני מים ולא ינצל באותו זכות. וכן הליצו עליו מלאכי השרת ואמרו מי שעתיד לקבל תורה וכו'. וזהו היגאה גמא בלי בצה וכו' כי כאשר לא יגאה גמא בלי בצה כן לא ישגה אחו הם ישראל בעלי אחוה שהם ישראל גוי אחד בארץ. בלי מים היא התורה שנמשלה למים. כלו' ולכן ראוי ינצל בזכותה והם שתי הזכיות שכתבנו:

והנה אשר שתה אותו בתבת גמא יותר מבתבת עץ זולתו. ארז"ל (שם פ"א) שהרך יכיל לעמוד בפני רך ובפני קשה ולא ישבר: ואחשוב כי היא עשתה בחכמה כי היא ידעה סבת השלכת הילדים אל היאור. והוא אשר קבלו רז"ל כי חכמי יועצי פרעה אמרו אליו כי מושיען של ישראל עתיד ללקות במים. ושעל כן בהשליך אותו היאורה לא יוכל להמלט. והוא כי ראו ולא הבינו שהוא על ענין מי מריבה. וכן ארז"ל (שם) כי כאשר ניתן ביאור נתבטלה הגזרה כי אמרו חכמי יועצי פרעה אליו כבר מושיען של ישראל נתון במימי היאור. ועל כן היא גם היא נתנה את התבה ביאור למען ידברו לפרעה כדברי' האלה. ואפשר אמרה בלבה אם אעשה תבת עץ זולת גמא ירגישו באצטגנינותם. כי אינו במים כי יש הפסק ע"כ עשתה תבת גמא הגדל במים. שלמה שגדילתו במים אינו חוצץ ואין הנתון בתוכו נראה כמו שיש הפסק בינו אל המים:

ד[עריכה]

ותתצב אחותו וכו'. מהראו שיאמר מה יהיה מהנער. אך הנה ארז"ל (סוטה דף י"ב) שטרם יולד התנבאה ותאמר לאביה ולאמה הנה בן תלד אמי שיושיע את ישראל. וכשהושם ביאור טפחוה על ראשה ואמרו לה היכן נביאותיך. והנה אין ספק כי עודנה מתחזקת באמונת נבואתה ע"כ אומר הכתוב כי הנה ידעה בודאי שיעשה לו נס. אלא שלא ידעה מה יהיה הנס. וז"א לדעת מה יעשה לו כלומר מה יהיה הנס אשר יעשה לו:

ה[עריכה]

ותרד בת פרעה כו'. הורה הוא ית'. איך נואלו שרי צוען חכמי יועצי פרעה העולה על רוח'. יש לאל ידם להפר עצת אלהי עולם ה' אשר יעץ לברא מושיע את ישראל. באו' אל פרעה כל הבן הילוד יצוה להשליכו היאורה. והורה הוא ית' שאחרי שה' צבאות יעץ מי יפר ולא עוד כי בעת אומרם אליו כבר הושלך מושיען של ישראל היאור אז יוצאת חלציו תחלץ חושים כבודה בת מלך פנימה. אשר לא ניסתה לצאת לרחוץ על היאור כאחת הרקות כי לא יחסר מרחץ לה בית המלכות ומן המים תמשהו תביאהו ותטעהו בהיכל המלך אביה המבקש את נפשו ושם ירעה ושם ירבץ עד כי גדל וכלה סעיפיו. והורה הכתוב את אשר הפליא הוא ית' לעשות עם משה כי הלא לפי הטבע היה קרוב הדבר יותר יפגעו נערותיה עם משה מלפגוע בו בת פרעה כי הלא הוא היה על שפת היאור. ובת פרעה ירדה לרחוץ על היאור ממש פנימה. ונערותיה הולכות על יד היאור שהוא על שפת היאור והן הנה הראויות לראות את התבה אשר על שפת היאור יותר מבית פרעה והאלהים עשה כי היא שהיתה צדקת ותחמול עליו. ראתה את התבה ונערותיה לא ראו. וזה ונערותיה הולכות על יד היאור ותרא את התבה ונערותיה שבסמוך לא ראוי. ולא עוד אלא שהיתה בתוך הסוף נעלם מן העין בין בדי הסוף וה' האיר את עיניה. ותראהו טרם יראוהו נערותיה פן ימיתוהו על דבר המלך שלטון. ותשלח את אמתה ארז"ל (שם) שנשתרבב אמתה כמה אמות ואפשר הזקיקם לזה אומרו את אמתה ולא אמר ותשלח את ידה כמד"א פן ישלח ידו. וישלח ירבעם את ידו:

ו[עריכה]

ותפתח ותראהו. ארז"ל שראתה עמו שכינה. ואפשר דרשו רבוי האת או הוא"ו האחרונה שבותראהו. והנה הקשוז"ל (ש"ר פ' א') מה שקורא אותו ילד וקורא אותו נער ודחו סברת האומר שהיה קולו כנער ויתכן במשז"ל ע"פ ויעצמו במאוד מאד כי היו ילדי העברים עצומים וגדולים. ובזה יאמר כי הנה ראתה את הילד כי ילד היה לפי האמת והנה נער בוכה כי בעיניה היה כנער עצום ורב מיתר הילדים מה גם האיש משה שהיה בגדלו בן עשר אמות כמאמרם ז"ל ולפי ערך זה גם בהיותו ילד היה כזולתו בהיותו נער וראתו בוכה שהוא שני הפכים כי אין דרך הנער לבכות כ"א הילד וע"כ מצד בכייתו ותחמול עליו ועל תמיהתה איך הוא בוכה אם הוא נער ואם ילד הוא איך כמות גדול לזה היא השיבה אמרים לה ואמרה מילדי העברים זה כלומר אין לתמוה על הראות נער בכמותו כי הלא מילדי העברים זה שהם גדולי' ועצומים והוא מאמר הכתוב ויעצמו במאד מאד אך ילד הוא לפי האמת וע"כ הוא בוכה:

או יאמר והנה נער בוכה ותחמול עליו להחיותו אך ותאמר מילדי העברים זה כי ע"כ הוא גדול הכמות כנער כלומר ואיך רחם ארחמנו ושמע אבי והרגני כי לא יחפוץ בחיים של ילידי העברים ומה גם לגדלו בביתו ובחומותיו אז עודנה במבוכה זו מבקשת להטיב וחוששת על היותו מילדי העבריים שנואי נפש אביה מיד ותאמר אחותו אל בת פרעה האלך וקראתי לך אשה מינקת וגו' ותינק לך את הילד בקרב ביתה והמלך לא ידע דבר:

ח[עריכה]

ותלך העלמה וגו'. לא אמר ותלך אחותו ותקרא לאמה רק העלמה כי הלכה בהתעלמות כמתנכרה שהיתה אחותו ושיוכבד נוגעת בקורבתה רק את אם הילד להורות כי לא לאהבת הילד עשתה כן כי אם לקיים מצות בת מלך:

ט[עריכה]

ותאמר לה בת פרעה הליכי וגו'. כלומר הוליכי אותו לביתך ואח"כ שם בבית שהוא בהסתר והניקהו לי אך לא תניקהו פה בגלוי פן יורגש אך למה שהיא אמו לא עצרה כח לבלתי הינק אותו עד הוליכה אותו אל ביתה רק ותקח האשה את הילד ומיד ותניקהו:

י[עריכה]

ויגדל הילד וגו'. יש מקשים איך קראתו משה. על שהומשתו מן המים שלא יצדק רק למי שמדבר בלשון הקודש. אך לא שמו לב למה לא קראה שם עד אחר אשר גמלתו אמו ותביאהו אליה. אך הוא כי היא אמרה כי מילדי העברים הוא ורצתה לקרא לו שם על שם המאורע בלשון עברי ולא ידעה עד הביאתו אמו ותלמדה ואז קראתו משה וזהו הסמיכות ותביאהו אל בת פרעה ואז ותקרא לו בת פרעה הנזכרת משה ואין הבנת לשון משיתוהו כלל אלא על בת פרעה. וכן ארז"ל (שם) שהקב"ה גמל חסד עמה שעם היות לו שבעה שמות לא קראו תמיד אלא בשם שקראתו בת פרעה אך מה שראוי להעיר הוא כי הנה משיכתה אותו מן המים אינו דבר עקריי כ"כ לקרא לו שם על כן ועוד כי הלא נותנת טעם להפך שאם הוא על כי מן המים וכו' תקראנו משוי ולא משה כאלו הוא המושך:

אמנם הנה ידוע כי מקום שגדל בו סוף על שפת היאור הוא מקום רחב ובלתי עמוק רחוק מן המים של מעלה או למטה משוללי קנה וסוף מקום ששם יורדים בני אדם לרחוץ והנה היא היתה במים רחוק מהסוף שעל שפת היאור כאו' ותרד בת פרעה לרחוץ על היאור. ואיך היה אפשר להשיג משם אם לא שנשתרבבה אמתה כמאמרם ז"ל (סוטה דף י"ב) והוא פליאה וז"א תדעו למה קראתיו משה על דבר ההמשכה. וגם לא קראתיו משוי הלא הוא כי מן המים משיתוהו ר"ל כי מן המים שהיא רחוק משולל סוף כי שם הייתי ומשם משיתוהו בהיותו בסוף ואין זה רק שהוא משך אותי עד מקום כבודו להעריצו ומשך זרועי עדיו וזהו כי מן המים וגו':

או יאמר ותקרא שמו משה שהוא מושך את הזולת הטעם הוא כי הלא מן המים שהיה שם שהוא ביאור משיתיהו ומי נתן כבודה בת מלך ביאור המבלי אין מרחצאות במצרים אלא שמשכני מהיכלי אל היאור שאמשהו:

או יאמר בשום לב אל מלת ותאמר שהיא מיותרת והראוי יאמר ותקרא שמו משה כי מן המים משיתיהו:

אך אחרי קוראה אותו משה חששה פן יאמר פרעה אולי זה מושיען של ישראל שאמרו חכמיו שכבר היה במים ואת משכתו משם להחיותו. ע"כ ותאמר כי מן המים וכו'. שאחר קוראה אותו משה להתנצל מאביה אז ותאמר וכו' לומר לא יתכן שהוא זה כי הלא מן המים משיתיהו ואלו היה זה המושיע היה בלתי אפשר לינצל מן המים כי בם הוא לקותו אלא ודאי כי אחר הוא:

או קרוב לזה ויקרא שמו משה. ולבל יאמרו אולי הוא המושיע אלא שעל איזה דף היה על המים שמשכתו וע"כ לא נטבע ולא חשו האצטגנינים אל הדבר שהיה בו צף על פני המים ואמרו שכבר היה מושיען של ישראל במים וביטלו הגזרה. על כן ותאמר כי מן המים כלומר מתוכן ממש משיתהו ולא מעל פני המים ואם היה זה לא היה ניצול כמדובר:

יא[עריכה]

ויהי וכו'. הנה אומר ויהי בימים ההם הוא מיותר כי מי לא ידע כי בימים ההם היה גדל אך הנה ידענו כי בכל מקום שנאמר ויהי הוא צרה. ובזה נבא אל הענין והוא כי בא ללמדנו כי איש מישראל שעולה לגדולה בזמן שכל ישראל בצרה אין ראוי לו לומר שלום עליך נפשי רק להיות עמהם בצרה וזה יאמר הנה ויהי שהוא אוי וצרה היה בימים ההם ואז יגדל משה שעלה לגדולה בן בת המלך וגדול בבית המלכות ולא יאות לו להיות פורש מצרתם על כן ויצא אל אחיו וירא בסבלותם רואה ומצטער בצרת' וירא איש עברי מכה וכו':

יב[עריכה]

ויפן כו'. הנה נקרא זה איש מצרי וזה איש עברי. וארז"ל (נדרים דף ס"ד) דהעברי היה דתן ויתכן אמר משה בלבו אולי יש חשיבות במצרי או מצדו או מצד זרעו אולי עתיד להתגייר ואם אין בו חשיבות וראוי ליהרג ראוי לחוש אולי האיש עברי המוכה בלתי חשוב באיכות ויגלה הדבר כאשר היה אחרי כן כי הוא אמר הלהרגני אתה אומר וכו' והגיד הדבר למלך וזהו ויפן כה וכה כלומר באיש מצרי ובאיש עברי וירא כי אין איש כלומר כי אין איש תואר איש בשום אחד מהם לקרא זה איש מצרי וזה איש עברי רק מצרי ועברי ע"כ היה נבוך כי גם שראוי המצרי ליהרג אולי המוכה שהוא בלתי חשוב יגיד דבר עם כל זה ויך את המצרי כלומר ולא את האיש מצרי כי לא איש הוא ועל חששת העברי שת לבו לאמר כי הלא בכלל ישראל הנקראים חול הים הוא ויטמן הדבר בהם כמאמרם ז"ל (ש"ר פ' א'):

יג[עריכה]

ויצא וכו'. הנה למדנו שני דברים אחד שהמרים יד לחברו אע"פ שלא הכהו נקרא רשע שני כי האנשים מחרחרי ריב נקראים רשעים מבלי הרמת יד הלמוד הא' מאו' ויאמר לרשע למה תכה כמ"ש ז"ל (שם) הכית לא נאמ' אלא תכה והלימוד השני באו' רעך רשע שכמותך:

יד[עריכה]

ויאמר וכו'. אמר לא יבצר מאחד משלש. או שאלת למה תכה רעך כדי שנספר דברי ריבנו למען תכנס לפשר ולשים שלום בינינו כדרך אנשים חשובים המכניסים עצמם לתווך שלום שלמענו מוותרים זה את זה ועושים שלום או שאלת כדי לדון ולשפוט בינינו כמשפט למכה או למבייש את חבירו בדיני ישראל או למה שעדיין לא ניתנה תורה משפט א' הוא לנכרי המכה ישראל ולעברי המכה את חבירו כאשר למדו רז"ל (שם) מהריגתו את המצרי ודעתך שגם אני חייב מיתה כמצרי ועל הא' אמר מי שמך לאיש שהוא לשון חשיבות ועל הב' אמר שר ושופט עלינו ועל הג' אמר הלהרגני וכו' כאשר הרגת את המצרי וכו'. אז ויירא משה ויאמר אכן וכו' כלומר בודאי נודע כבר הדבר למלכות כי לא ישקוט האיש הרע הזה כי אם גלה הדבר היום כאשר היה כמאמרם ז"ל (שם) כי מיד הלשינו דתן אל פרעה:

טו[עריכה]

וישמע וכו'. ארז"ל כי ע"י שם הרג משה את המצרי שנא' הלהרגני אתה אומר שבאמירה הרגו ואפשר שזהו מ"ש וישמע פרעה את הדבר הזה מדתן שהוא כי בדבור הרגו על כן ויבקש להרוג את משה שהיה מבקש דרך שיוכל להרוג את מי שיודע להרוג ע"י דבור פן יהפך משה אל הבא להרגו או אל פרעה עצמו ויהרגהו גם הוא או יזכיר שם לבל יוכלו להורגו ולא ישוה לו:

ויברח משה. הנה אומר משה הוא מיותר שאחר אומרו את משה הל"ל כי ברח מפני פרעה וידוע כי משה הנז' בתיבה הקודמת הוא הבורח אך יכוון מאמר רז" ל (שם) האומרים כי ירד מלאך כדמותו ותפשהו עד שנשמט משה וברח וזהו ויברח משה. כלו' אך אחר נשאר שם ולא ברח אז והוא המלאך שבדמותו. והנה אומרו מפני פרעה הוא מיותר ואפשר כיון ב' דברים א' שברח בהיותו בפני פרעה שהוא פליאה כי מי יוכל לפני פרעה לברוח ולא יתפס על ידי כל אנשי בית המלכות כי רבים אשר אתו גבורי כח עושי דברו שנית שבהרף עין נמצא עומד בארץ מדין. וזהו מפני פרעה וישב בארץ מדין כי מפני פרעה נמצא בארץ מדין בלי הליכה בדרך. וזהו שלא אמר ויברח משה מפני פרעה וילך לארץ מדין ולא יפלא כי מי שהרג בדבור את המצרי ומי שנעשה צוארו כשיש או הושם מלאך במקומו עד יברח שיעשה לו גם את זאת:

טז[עריכה]

ולכהן וכו'. ראוי לשית לב למה יספר לנו שותבאנה ותדלנה ותמלאנה ומה גם מלת ותדלנה שהיא בכלל אומ' ותמלאנה ומיד אומר צאן אביהן ואח"כ אומר את צאנם ואח"כ וישק את הצאן סתם ועוד אומרו ויגרשום ולא אמר ויגרשון בנו"ן ועוד ראוי להעיר בכתוב כי ראשונה הוא אומר כי הן מלאו הרהטים להשקות הצאן ואח"כ הן מעידות כי האיש מצרי הוא אשר דלה דלה וישק את הצאן:

אמנם יאמר כי הכיר בהן צניעות כי דרך נשים בבואן בארה לדבר עם האיש אשר ימצא שם ומה גם בהיותו איש זר אשר לא מארצן היא כי שאול ישאלו מה ארצך ואי מזה עם אתה או לפחות לדבר אלו עם אלו אך לא כאלה חלק נשים אלו כי אם ותבאנה ומיד ותדלנה ותמלאנה וכו' ולא הוטפלו בדבור אפילו אלו עם אלו כי בשו ממנו וזהו וישב על הבאר וע"כ שתקו יחדו ותבאנה כו' כמדובר: עוד שנית ראה כי לא היה להן קירוב דעת עם הרועים כי הלא אדרבה ויבאו הרועים ויגרשום על כן שם את נפשו מנגד לקום לבדו על רועים רבים ולא חש פן ירוצו את גולגלתו. והנה ארז"ל (שם) שבקשו לאונסן ויקם משה ויושיען כמד"א צעקה הנערה המאורסה ואין מושיע לה ואפשר כי זה נרמז בכתוב באו' ויגרשום במ"ם והוא כי כאשר באו ותדלנה ותמלאנה אז ויבואו הרועים אצלם להתחבר להן ואז ויגרשום הן את הרועים מעליהם בצעקן כי צעקו הנערות לבקש מושיעים יבואו להושיען ואז משה על הרועים חרה אפו ויקם ויושיען מליאנס וגם הציל מימיהן וישק את צאנם בל ישקו מהם את עדריהם. ולהיות כי במה שגברו על הרועים לגרשם שהוא כדרך אנשים לא נאמר ותגרשום בתי"ו כי אם ויגרשום. ואומרו תחלה להשקות צאן אביהם ואח"כ את צאנם ואח"כ את הצאן יתכן כי להיותן בנות גדולות לצורך נשואיהן היו להן מאת אביהן צאן של עצמן לבד וצאן של אביהן לבד והן על כבוד אביהן היחלו לדלות ולמלאות בעד צאן אביהן. וזהו ותדלנה ותמלאנה וכו' להשקות צאן אביהן אך לא הספיק גם לצאנם ובבא משה להושיען אז וישק את צאנם שריבה האת גם של אביהם וגם דלה לנו שהוא בשבילנו צאן שלנו וזהו וישק את הצאן סתם שכולל גם את צאן אביהן והוא כי גם שהן דלו כדי סיפוק צורך צאן אביהן והתחילו לשתות לא גמרו השתי' בתגרת הרועים באופן שלא הספיקו הן להשקותן על שגרשום הרועים והשקתן משה מרהטים שמלאו הן וידלה גם הוא ואח"כ דלה והשקה את צאנם כאמור:

יח[עריכה]

ותבאנה וכו'. ראוי לשים לב למה למעלה אמר ולכהן מדין שבע בנות ואת שמו לא הזכיר ופה הוא אומר אל רעואל וגם למה בחר פה בשם זה מביתר שבע שמותיו:

אמנם הנה ידענו מרז"ל (שם) כי רעואל נקרא על שנעשה ריע לאל עוד ארז"ל כי עתה כפר בע"ג ונדוהו יושבי עירו ועל כן מאסו בו רועים והלכו בנותיו לרעות הצאן ועל כן גרשום הרועים ובקשו לאונסן:

ויתכן כי זה רמז הכתוב ולכהן מדין ז' בנות כי בהיותו כהן מדין נולדו והיו לו שבע בנות כי היות לו שבע בנות היה בהיותו כהן מדין אך לא בבואנה למלאות בהרהטים כ"א אחר שהוסרה גדולתו וכהונתו ממנו ואחרי המאורע ההוא באו אל רעואל אביהן כלו' שבאו לומר כי להיות שנעשה ריע לאל שאביהן כפר בע"ג באה להן ששנאוהו כל בני עירו אז השיב הוא ואמר מדוע מהרתן בא היום כלומר אם כדבריכם מדוע מהרתן בא היום כי אדרבה עתה הצלחתכן יותר שמהרתן בא כלומר כי אין זה רק בזכות שכפר בע"ג הצליחו בנותיו אז השיבו ואמרו נהפוך הוא כי הלא איש מצרי שמן הסתם המצרים עע"ג הצילנו מיד הרועים שעם היותו יחיד יכול כנגד רועים רבים וגם בזמן מועט כזה שמהרנו לבא דלה דלה לבדו לנו וישק את הצאן שאין זה רק למעלה מסוג בני אדם:

או יאמר דלה דלה וכו'. כי בשתי דליות נתברכו המים וישק את הצאן וזהו אומרו דלה דלה. ואיך תאמר שעל שכפרת בע"ג הצלחנו כי הנה המצרי שסתמו עובד ע"ג הוא אשר הצילנו:

ואפשר רמזו שעל שהצאן הוא אלהי מצרים הצליח בצאן אז השיב רעואל ואמר ואיו כלו' מאשר אמרתן היא ראיה לדברי כי על שגעלתי בע"ג הצלחתן כי הלא שלא בדרך טבע היה אשר עשה את הטובה ואת היד החזקה הזאת לכן אין זה רק כי מלאך ה' הוא ואין זה רק בזכות פרישתו מהע"ג וז"א ואיו כלו' כי איננו כי אשר לו כח גדול כזה לא איש הוא ומן הסתם נתעלם ופרח. ואם יהיה שאיש הוא לא יהיה איש מצרי רק איש בלא שם לווי מצרי כי המצריים עע"ג לא יישר כחם לעשות כדברים האלה ולמה זה עזבתן את האיש כלו' משולל כנוי מצרי כי גם שאינו דרך ארץ להביא עמכן איש מי שיש לו כח כזה לא ידמה לזולתו וזהו למה עזבתן את האיש ולא אמר את האיש מצרי ולא את המצרי ואם כדבריכם כן הוא כי איש מצרי הוא לפחות קראן לו ויאכל לחם כי גם שלא נוכל לשלוח יד אל שה מהעדר וטבוח טבח והכן כי המצריים לא יאכלו את תועבת מצרים נאכילהו לחם לבדו. ובזה הותכו רוב תיבות הכתוב שהיו קצת מיותרת:

והנה וי"ו של ואיו מיותרת ואפשר רמז דרך חכמי האמת שיתרו הוא קין ומשה הוא הבל. וזה ירמוז לומר כי זה הוא מי שנא' בו פעם אחת איו שנא' (בראשית ד׳:ט׳) אי הבל אחיך ועתה חוזר ואו' פעם שנית איו וז"א ואיו כי הוי"ו תורה על תוספת שאלת איו שהוא רמז שנכתב בתורה גם שרעואל לא היה יודע:

כא[עריכה]

ויואל וכו'. אמר כי הנה היה מקום לחשוב שאת כל אלה עשה משה למען קחת את בת רעואל לאשה כאשר הוכיח סופו לזה בא הכתוב ויאמר ויואל משה לשבת וכו' לומר כי כל חפצו לא היה רק לשבת את האיש בלבד ולא לחיבת חיתון אלא שמרעואל יצא הדבר כי ויתן את צפורה בתו מעצמו למשה:

כב[עריכה]

ותלד וכו'. ארז"ל כי התנה יתרו עמו שהבן הא' יהיה לע"ג והלא נמס כל לב איש שומע כדבר הזה היתכן האיש משה יעשה כדבר הרע הזה לתת מזרעו לע"ג ומה גם שעל כפרו בע"ג הלכו בנותיו עם הצאן ואיך יתנה עם חתנו יתן את בנו לע"ג חלילה. אמנם במ"ש למעלה שהוליד אברהם את ישמעאל ויצחק את עשו היה למען התיך ומריק הזוהמת נחש וע"כ הטיל אברהם בחינת עיקר זוהמתו בישמעאל למען יצא יצא יצחק במעט מזער ממנה וכן יצחק הפליא חסדו לו הוא ית' שבבטן רבקה יצר תאומים שישאב הא' כל עיקר הזוהמא הוא עשו כמדובר למעלה הקל אותה מעל יעקב וע"כ ישמעאל ועשו דבקו בע"ג. וכן יתכן כיוון יתרו כי חש פן יקרה למשה כהם והתנה שהא' יכוין משה בכוונתו בקרוב אל אשתו להטיל בחינת איזו חלאת זוהמא אם היתה בו בבן הא' למען יצאו כל השאר זכים וטהורים וע"י כן הא' והב' כעשו ויעקב יהיו לו והענין כי אמר הנה אברהם הבן אשר שאב זוהמתו לא מבת זוגו מסוגו היתה כ"א משפחה מצרית ששאבה הזוהמא בקרבה וביצחק כי לישא שפחה אינו יכול כי עולה תמימה הוא עשה לו ית' נס להוליד תאומים ששאב הא' הזוהמא ועתה אתה שאתה נושא אשה שלא מאומתך אולי תכוין לעשות כאברהם שלקח הגר והטיל בה טפת בחינת הזוהמא כדי שיצא יצחק מטיפה קדושה משרה כן גם אתה תקח את זאת למען תשאב איזה בחינת זוהמא אם יש בך ואח"כ אשה ישראלית תקח לך להוליד ממנה בנים קדושים וטהורים על כן התנה עמו כי הבחינה שהיה לישמעאל ויצחק עם היותם משתי אמהות תהיה לילד צפורה עם היותם מאם אחת כעשו ויעקב כמדובר למען ע"י היות למשה כוונה זו בהולדה אם בו בחינת זוהמא יטיל אותה בראשון והשאר יהיו טהורים. ובזה יתכן או' ושם האחד אליעזר ולא אמר ושם השני כי הלא לא יחובר עם הראשון לפי תנאם אך לא דבק ממנו מאומה מן החרם של ע"ג כי טהור היה האב מן הזוהמא אלא שבעת לידתם עדיין לא נגלה כי לא ידבק בו דבר מן הע"ג ע"כ היה כמתחיל מאליעזר. והנה היה אפשר לומר שקראו גרשם על כי נתגרש הבן מקדושת אביו אל ע"ג ע"כ אמר הכתוב כי מה שמשה קראו גרשם לא היה רק על כי גר היה משה עצמו בארץ נכריה ואין ענין הגרושים אל הנוגע אל הבן כי טהור היה כי מי לנו גדול ממשה זך ונקי מכל חלאת זוהמא כי מי עשה שמים ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה זה שלש רגלים. וע"כ לא דבק בגרשם מאומה אכן לא יצא ריקם על דבר שנקרא שמו על הדבר הזה וגרם העון בבנו הוא שבואל בן גרשם. וגם הוא שב לאל בכל לבו כנודע מאמר רז"ל. ועל בחינה זו נאמר האחד אליעזר כי מיוחד הוא כי לא דבק מאומה גם בזרעו. נוסף על מ"ש באו' האחד. ואומר גר הייתי וכו' הוא כמצטער ואומר מי יתן והייתי גר כיצחק שנתקיים בו גר יהיה זרעך. והיה הגרות בא"י. וכמאמרו ית' גור בארץ הזאת ככתוב אצלנו שם. אך גר הייתי בארץ נכריה. ועכ"ז אודה את ה'. שגם שם היה עמי. או כמחזיק טובה ליתרו שהיה לו כאב. כי אם היה גר לא היה רק בערך היותו בארץ נכריה. אך בערך אכסניא שלו. לא כגר יחשב כ"א כאלו בתוך עמו הוא יושב. וכן נראה מרז"ל (ש"ר פ' ד') שהחשיב הטבת יתרו עמו. עד גדר היות חייב לו יותר לכבדו מלאביו. וזהו מאמרם ז"ל בש"ר (פ' ד') על וישב אל יתר חותנו מכאן שהפותח פתחו לחברו חייב בכבודו יותר מאביו ע"כ:

והנה ראוי לשית לב למה לא נאמר פה ותהר עוד ותלד בן ויקרא שמו אליעזר כי אלהי אבי בעזרי וכו'. כמ"ש בפרשת יתרו. ואין לומר שלא נולד עדיין כי הלא בלכתו מצרימה. נאמר ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על החמור. וא"כ קודם סיפור הליכתן מצרימה. היה ראוי יאמר לידת אליעזר. וחריצות שמו:

אמנם למה שאין ספק. שמשה היה מסתיר שברח מחרב פרעה כי גם שם היתה שליטת פרעה בימים ההם. כי גם יתרו מיועציו היה בתחל'. וא"כ ודאי שהיה מסתיר. שקראו אליעזר על שהצילו ה' מחרב פרעה. כי בזה יודע כי בורח הוא. ע"כ לא הזכירה התורה טעם הדבר. עד עתה שמשה עצמו היה מגלה לעיני הכל. כי קראו כך על שניצל מחרב פרעה. שהוא בזמן יציאת מצרים. והיה בישראל מלך במדבר אשר הוא חונה שם הר האלהים:

כג[עריכה]

ויהי בימים וכו'. ארז"ל (שם פ' א') כי נצטרע והיה חשוב כמת והיה שוחט ילדי ישראל לרחוץ בדמם. וראוי לשום לב היכן נרמז בכתוב שחיטת ילדים. אך אפשר שהוא כדרך רוב מדרשי אגדה שדורשים בג"ש. והוא כי נאמר כאן את נאקתם ולהלן הוא אומר ונאק את נאקת חלל. ונשים לב גם אל ד' מיני דאגה הנאמרים. אנחה. זעקה. שוע. נאקה. ועל השנים נזכרה העבודה. ועל השנים האחרים לא נזכרה רק בראשונה ושלישית. ועוד כי בשועה נאמר ותעל שועתם ולא השמיעה. ובאנקה שמיעה ולא עלייה. ועוד אומרו וירא אלהים את בני ישראל. מה ענין ראיה זו ומה חדושה כי הלא תמיד יראה ה'. וגם אומרו וידע. בין לפירש"י שאמר שנתן לבו עליהם ולא העלים עיניו בין למתרגם שריחם וגאלם. הלא בכלל הפסוק הקודם הוא שריחם. ובכלל אומרו וירא. הוא שנתן לב ולא העלים עיניו. ועל פי דרכנו ניישב. מה ענין אומרו בימים הרבים. וידוע מ"ש ז"ל (שם) שימי צער נראין רבים. ועדיין קשה כי מה בא להודיענו. כי מי לא ידע כי ימי צער היו:

אמנם הנה שתים רעות היו להם. (א) העבודה הקשה אשר עובד בם זה כמה שנים. (ב) מה שוימת מלך מצרים שנצטרע והיו שוחטים הילדים. ועל הא' אמר ויהי בימים הרבים ההם. כלו' ויהיה ולא ימים מועטים. כ"א רבים. וכן רעים. ב' כי וימת מלך מצרים וישחטו הילדים. ועל הימים הרבים של עבודה. ויאנחו בני ישראל מן העבודה שבימים הרבים ההם. ועל מה שוימת מלך מצרים ע"כ ויזעקו. על מיתת המלך ששחטו הילדים. ועל מה שנאנחו על עבודה לא עלתה אנחתם. עד ששועו מן העבודה. ואז עלתה. אמנם על שחיטת הילדים לא הוצרכה לעלות שועה. כי מיד וישמע אלהים את נאקתם. היא נאקת החללים בעצמם. כד"א נאקת חלל. ואז על ידי כן בלי צעקה. נמשך כי ויזכור אלהים וכו' את אברהם וכו'. ושמא תאמר למה לא פנה אל בני ישראל מצד עצמן. ולא לאבות. הלא הוא כי הנה על ידי מה שויזכור אלהים את ברית האבות תחלה. נמשך שכאשר אחרי כן ראה את בני ישראל בכל בחינותם. בחינת צרתם ובחינת העדר זכותם. וידע אלהים. כי גם מדת הדין הסכימה לרחם. וזהו וידע אלהים ל' רחמים שידע וריחם אליהם. אך אם היה מתחיל מהם לא היה מרחם על העדר צדקתם שהיו גוי מקרב גוי. כמ"ש ז"ל (שם פ' כ"א) שאמרו הללו עע"ג והללו וכו'. וזה מאמר הכתוב וגם הקימותי את בריתי וכו'. ואח"כ וגם אני שמעתי וכו' אשר מצרים מעבידים וכו':

או יאמר כי הנה אשר מן המיצר יקרא אשר דעה קנה צועק מתוך תשובה מתודה שעונותיו הטו אלה וצועק אל ה' ירחמהו. אך אשר דעה חסר לא ישוב עד המכהו רק יצעק אוי לי על צרתי כי כבדה וכיוצא בזה. וזה בלתי ראוי ליעשות. והנה ישראל האנחו מן העבודה שהוא מהבחינה השנית ולא זעקו אליו יתב' בלבבם רק זעקה על כובד העבודה. וזה ויאנחו מן העבודה. ולא שוה למו. אז הוסיפו גם צעקה. וזהו ויצעקו. ואז ותעל שועתם אל האלהים. הוא ב"ד של מעלה. אך בבחינת היות מן העבודה שהיא הדרך הב'. ע"כ האלהים לא ראה לרחם. אמנם אח"כ וישמע אלהים את נאקתם היא צרת נפשם. כי רבה כנאקת חלל ולא הביט אל בחינה היות מן העבודה. במה שראה כי אם שאינם הגונים לגמרי. אין בזרע האבות טובים מהם לקיים בהם ברית אבות. כי טובים הם מאד בערך עשו וישמעאל וזהו ויזכור אלהים את בריתו את אברהם. כלו' ולא הספיק בעצם שהיה לו ישמעאל. וכן את יצחק שהיה לו עשו. והוסיף את יעקב שהיה מטתו שלמה. ואז הביט בכל זרע שלשתם. וירא אלהים את בני ישראל שהם בני יעקב הנזכר ובראותו אותם כי בערך האחרים הם הטובים. וע"כ וידע אלהים:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.