אליה רבה/אורח חיים/תעא

אליה רבה ‏ אורח חיים תעא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[א] משעה עשירית וכו'. היינו רביעית היום מיד אחר שעה תשיעית והא דלקמן סימן תרל"ט דאוסר מחצות פירשתי באליהו זוטא שם דבערב פסח דאין היתר אלא במצה עשירה שאני, וגיסי הרב תירץ דרמ"א לטעמיה דבמדינות אלו אין נוהגין במצה עשירה כלל ופת פשיטא דאסור לכן לא הגיה (מגן אברהם) [רמ"א] כלום עיין שם, ומכל מקום על הלבוש נשאר קשה ועיין סימן תקכ"ט ס"ק (ה') [ב']:

ב

[ב] פירות וכו'. והוא הדין בשר ודגים וביצים (כלבו):

ג

[ג] ירקות וכו'. והתוס' בעירובין דף נ"ה כתבו דירק חי מגרר גריר אבל מבושל משביע בדבר קל (מגן אברהם), וחק יעקב הקשה דהתם קאי שמלפתן בו פת אבל ירק לבד מותר אף מבושל, עד כאן, ונראה לי דאם כן מאי מקשים התוס' שם מפרק תולין דבר בי רב לא ליכל ירקא וכו' דילמא מיירי התם בלא פת כמו דפירשו שם בירק חי:

ד

[ד] [לבוש] הן מעט וכו'. (טור), והא אמרינן בברכות דף ל"ו טובא מיגרר פורתא סעיד פירשו מהר"ל וב"ח היינו דמעט סעיד אף שמגרר הרבה ויש אומרים דאוסרין במעט פירשו בתוס' כששותה הרבה אינו סועד כלל וכששותה פורתא סעיד ואינה מגרר והשולחן ערוך וב"ח פסקו כיש אומרים, ובאמת נראה לי ראיה לפירוש הטור דאי לפירוש התוס' קשה קצת מאי פריך הש"ס שם ומי סעיד כלל והא כתיב ויין ישמח לבב נהמא מסעד חמרא לא מסעד, דילמא קרא בהרבה יין מיירי, ועוד מאי מייתי רבא ראיה דשתי כולא יומא בפסחים דף ק"ח מבין הכוסות אם רצה לשתות ישתה דילמא יש לחלק דהתם מעט הוא, ואף דמרדכי כתב דזה נמי מיקרי הרבה מכל מקום קשה מנא ליה לש"ס לדייק מיניה לשתות כולה יומא כיון דמצינו חילוק בין רב למעט. ומה שכתב הט"ז בזה אינה עולה כלל למעיין. ומה שכתב מגן אברהם דמה שהוא סמוך לסעודה הכל באכילה אחת ואינה סעיד קשה אם כן מאי מייתי ראיה מבין כוסות, ומה שתירץ דעל כל פנים כששותה הרבה הוי כמי שאכל הרבה ודחוק ועוד אכתי קשה מנא ליה דזה מיקרי הרבה, אבל לפירוש הטור הנזכר לעיל ניחא דאין חילוק כלל בין רב למעט. ולפירוש התוס' הנזכר לעיל נראה לי לתרץ תוס' בפסחים דף ק"ח ד"ה אלא וכו' שהוא תמוה חדא למה לא הקשה קודם על רבא, ועוד קשה מאי הוצרכו להביא גמרא מפורשת בברכות הקושיה והתירוץ, אלא נראה לי דקשיא להם מנא ליה לרבא לדייק כולא יומא דילמא שתי כוסות הוי מועט לכן הביא גמרא דברכות דסברא להיפך דטובא גריר אם כן דייק מכח קל וחומר כי סבירא ליה מסברא דהרבה גורר יותר עיין שם ודו"ק, אך קשיא לי על פירוש הטור מאי פריך הש"ס בברכות שם אי הכי פירוש רש"י כיון דסעיד נבריך עליה שלוש ברכות דילמא כיון דסעיד רק מעט לא מברך ויש ליישב:

ה

[ה] הרבה וכו'. אין בכלל זה שישתה כל כך הרבה עד שיהא שבע כי החוש מעיד שזה מקלקל תאות המאכל (ט"ז):

ו

[ו] [לבוש] אפילו כל היום וכו'. אבל בליל ערב פסח כתבתי באליהו זוטא דמותר וכן הסכים עמי בספר חק יעקב ושאר אחרונים, ובשיירי כנסת הגדולה כתב דקצת נוהגים לאסור מראש חודש, ומצה כפולה ונפוחה כתב מגן אברהם אסור בערב פסח כל היום שמא מצה היא ונראה דוקא מצה בעין אסורה לאכול אף פירורים כמו שכתב סוף הסעיף אבל טעמו ותערובת קצת מותר וכן ראיתי נוהגין כשחל ערב פסח בשבת שמבשלין הדגים בפירורי מצה:

ז

[ז] [לבוש] כבועל ארוסתו וכו'. והא דלא אמר היושב בסוכה בערב סוכות כבועל ארוסתו דהתם אין שם ארוסה דלא נאסר הבית מלישב שם אבל בערב פסח דנאסר החמץ ולא הגיע הזמן (גבורת ה' פרק מ"ח), ומלבוש נראה לחלק דבסוכות ליכא שבע ברכות:

ח

[ח] מצה עשירה וכו'. דוקא שנילושה במי פירות לבד אבל במי פירות עם מים אסור כי יוצא בה בשעת הדחק (שם), והשיג עליו מגן אברהם דאם כן מאי פריך הש"ס [פסחים] דף ל"ח והא מצה עשירה הוא דילמא מתניתין מיירי בדיעבד יוצא בהן אלא דאין יוצא והאריך עוד בראיות וכן הסכים בחק יעקב והוסיף להוכיח מש"ס שם דף ל"ו דקאמר דלרבי עקיבא דאין יוצאין ותוס' והרא"ש פירשו דמיירי בעירבו שם מים ואני אומר דלפי זה יותר מפורש בדף ל"ה ע"א דקאמר הואיל ואין אדם יוצא ידי חובתו אין חיוב כרת ועל כרחך מיירי בעירוב מים כמו שכתבו התוס' והרא"ש, אבל אני אומר אחר עיון בגוף ספר גבורת ה' בעומק הבנתו דגם הוא מודה דאין יוצאין ידי חובתו דמכל מקום מצה נקרא כיון דאתא לידי חימוץ על ידי המים מה שאין כן בנלוש במי פירות לבד דלא אתא לידי חימוץ אין נקרא מצה ואם כן אין מקיים בו מצוה כלל ואין בו תועלת לאכול אף בשעת הדחק שאין לו מצה כלל אבל בנילוש במי פירות מעורב במים מצוה לאכול לו בשעת הדחק כשאין לו מצה כלל אלא דאין יוצא ידי חובתו כלל ידי מצות לחם עוני, והשתא לא תיקשי כל הקושיות הנזכרים לעיל למעיין בש"ס בכל המקומות הנזכרים לעיל ודו"ק כי קיצרתי. כתב מגן אברהם אפילו יש בה מעט מי פירות אינו יוצא אלא אם כן הוא מעט דמעט כמו גבי תודה דרביעית לעשרים חלות בש"ס שם, עד כאן, ועיין סימן תנ"ו, ודעת חק יעקב שיוצא כל שיש בו ששים נגד השמן ובתודה שאני שמצותה בכך וצריך עיון, אך יש לדקדק בש"ס דף ל"ו מאי פריך דברי רבי עקיבא אהדדי דילמא הא דלש ביין מיירי במעט, ואפשר דבזה מתורץ נמי מה שמביא המקשן ואף שאין לשין מקטפין וכו' שהוא שלא לצורך אלא דמזה מוכח דמיירי במרובה שהרי פירש הרא"ש דהא דמתיר בקיטוף משום שהוא דבר מועט ואם כן על כרחך לש מיירי במרובה והוא הדין לרבי עקיבא ודו"ק, ועיין סימן תס"ב ס"ק ב' ד', אך קשה לדעת מגן אברהם הנזכר לעיל מאי פריך הש"ס מהא שאין לשין בחלב וכו' דילמא הא דהתירו ללוש מיירי ביש ששים ואפילו הכי הוי מצה עשירה כיון דליכא מיעוט דמיעוט, מיהו לפי מה שכתבתי בשם תשובת צמח צדק סימן צ"ז גם ביש ששים אסור ללוש ושם ביארתי דינים אלו עיין שם:

ט

[ט] וקטן וכו'. הוא הדין קטנה ועיין סימן רס"ט אינו מצוה וכו'. תימא גדולה דבסימן ע"ג סעיף ה' ובריש סימן תע"ה פסק שהוא מצוה (חק יעקב סימן תע"ג), ונראה לי דכיון דאין בו מצוה לאכלו בפני עצמו וכזית כמו מרור ומצה רק שמצוה הוא לטבול המרור בתוכו ולנפצו אם כן לא שייך לאסרו קודם כדי שיאכל לתיאבון:

י

[י] ונילושה וכו'. כן כתב רמ"א בשם מהרי"ו וצריך עיון דבסימן תס"א ס"ק י' כתבתי בשם מהרי"ו דשרויה ביין אינו יוצא בליל ראשון ודוחק גדול לומר דשרוי גרע מנילושה לכן נראה לי דסבירא ליה הכא והכא לחומרא דאף שאין יוצא מכל מקום אסור לאכול בערב פסח וכן משמע במהרי"ל דאסור מספיקא אף שנאפית אחר כך שנית מיהו מפוררת ונתבשלה מותר לאכול ומברך בורא מיני מזונות:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.