אליה רבה/אורח חיים/קמב

אליה רבה ‏ אורח חיים קמב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[א] אפילו בדקדוק וכו'. כתב הגהות מיימוני צריך שלא יניח הנד ולא יניד הנח ולא ירפה החזק ולא יחזיק הרפה, עד כאן. וכתב מהר"מ מינץ סימן פ"א החזן צריך ללמוד הסדרא שתהא שגורה בפיו כל הדקדוקים במתגין לעיל ומלרע ימין ושמאל ויקרא במתון מאוד ולא במהירות כלל ואולי יבליע שום אות אחת או תיבה, עד כאן. יש לקרות בחג השבועות בניגון עליון דעשרת הדיברות שמלמד מקום דעשרת הדיברות ואין חושש על התחלות הפסוקים ומקום סיומן הפסוק, והדיבור הראשון מתחיל אנכי ומסיים לשומרי מצותי וגו' הכל דיבור אחד, ואנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה. פסוק שני לא תשא, ולפי שהוא פסוק אחד אין בו אלא ניגון אחד, ויקרא פניו בפתח תחת הנו"ן כי אינו סוף פסוק. ותי"ו דתרצח ותנאף ותגנוב דגושה, ובקמ"ץ תחת התוי"ן ומתחת קדמאה בפסוק לא תשא בפתח תחת הנו"ן. אבל בשבת פרשת יתרו ואתחנן קורין בניגון התחתון מלמד על התחלת הפסוקים וסיומן, ופני בקמ"ץ תחת הנו"ן ותוי"ן הנזכר לעיל רפה ופתח תחת התוי"ן. ומתחת קדמאה בפסוק לא תשא בקמ"ץ תחת התי"ו. כן הוצאתי מתמצית כוונת תשובת משאת בנימין סימן ו' והוא האריך מאוד ועיין בחזקוני פרשת יתרו ואור תורה, מגן אברהם סימן תצ"ד. כתב בתשובת חוט השני סימן מ"ב, מעשה בא לידי באחד שבירך וקודם שהתחיל לקרות נמצא טעות בספר תורה, והוציאו אחרת ופסקתי שיחזור ויברך, עד כאן. ועיקר ראייתו ממה שכתבו בית יוסף ולבוש בסוף סימן קמ"ב אחר שהוציאו שני ספרי תורה יחד כמונחין לפניו דמי, משמע דכל שלא הוציאו עדיין צריך לברך, וסותר בזה דברי ט"ז שכתב ביו"ד סימן רע"ט דאין צריך לברך דאמרינן דבשעת הברכה נתכוין אם תהיה זו פסולה תהיה הברכה על השניה עיין שם באריכות. ולעניות דעתי אין כאן סתירה כלל דהבית יוסף ולבוש מיירי בשני פרשיות אבל כאן מיירי בפרשה אחת שכיוון לזה הפרשה מה לי שקורין בספר תורה זו או באחרת, ומסתמא דעתו לקרותו בכל מה דאפשר, ואפילו מאן דמקיל בנסיב תורמסא ונפל מידו אפשר דמודה דהתם כשבירך ונפל מידו יכול לו שלא לאכול אחרת, אבל כאן מצוה עליו לקרותו ודאי דעתו שאם תיפסל יקרא באחרת, ועוד דבתורמס אין אחד דומה לאידך, ואפשר שזה חפצו לאכול וזה אין חפצו לאכול, אבל הכא מה לי ספר תורה זו או אחרת, ובזה נדחה כל דבריו עיין שם:

ב

[ב] או בניקוד וכו'. ואין משמעות הענין משתנה בכך משמע כשמשתנה אף בניקוד כגון יעשה בפת"ח יעשה בציר"י או בחלב בחטף בחלב בציר"י מחזירין. הנה בתשובת בית יעקב סימן ע"ו תמה על רמ"א שהוציא עיקר חילוק זה דהענין משתנה מפסקי מהרא"י סימן קפ"א ושם מבואר דאפילו משתנה ענין אין מחזירין שהרי כתב הקורא לאהרן הרן יצא יוצא, עד כאן. ולא קשה מידי שהרי הבית יוסף בשם מהרי"ן חביב כתב דאהרן הרן לא הוי שינוי בענין, על כן צריך לומר דרמ"א לא הוציא חילוק זה אלא מבית יוסף שכתב להדיא כן ומה שציין נמי פסקי מהרא"י היינו שגוערין אף באין שינוי ענין, אך ראיתי בב"ח שפסק נמי דכל טעות אין מחזירין לכן אומר אני דאין למחות ביד מי שאינו חוזר:

ג

[ג] ואין מי שיודע וכו'. כתב הלבוש ונהגו שאחד עומד אצל החזן ומקריא לו הטעמים מתוך החומש ובלבד שלא יקרא בקול רם רק כדי שישמע החזן על כן צריך עיון ממה שכתב בסימן קמ"ג סעיף ג', מיהו נהגו שהשליח ציבור קורא וכו' וכן כתב רמ"א שם, ובאמת דבריו דהכא לא כתבן רמ"א. גם קשיא למה לא כתבו בסימן קמ"ג שלא יקרא השליח ציבור בקול רם אדרבה לכאורה משמע שראוי לשליח ציבור לקרות בקול רם. ודברי רמ"א יש לומר דמיירי כששליח ציבור אומר התיבה שותק העולה וכשעולה חוזר ואומר השליח ציבור שותק דלא הוי כתרי קלי וכמו שכתב בית יוסף בסימן קמ"א וכדמשמע בשולחן ערוך סעיף ג' שם. אבל על הלבוש קשה דסתם וכתב הכא שלא יקרא בקול רם משמע דבכל ענין אסור, וכן משמע בתשובת משאת בנימין סימן ו'. ונראה טעמא דחיישינן שלא יוכלו לכוין כל כך אלא יוציאו התיבה בפעם אחת, וכן לעיל סימן קמ"א השמיט הלבוש דברי השולחן ערוך בזה, ודוחק לחלק בין שליח ציבור שקורא בחומש שיכול לכוין יותר ובין אחר. באליהו זוטא כתבתי נשאלתי מסופר חכם אחד ששכח איזה שורות בספר תורה אחר הפסוק ויקרא שם המקום ההוא בית אל, ואין תקנה אלא לגרור פסוקים קודם שיכניס שורות אלו, ויגרור גם תיבת בית אל ויהא נקרא אל בית אביו לא בציר"י אי רשאים למעבד הכי שישתנה השם על ידי קריאה או לאו. והשבתי מי הגיד לך דבית אל הוא מקודש ושאלתי לכמה סופרים ואומרים שאין מקדשין אותו כלל. ונראה לי דהתרגום מוכיח כן דבכל מקום מתרגם על אל אלהא והכא לא מתרגם כלל רק בית אל, ומכל מקום בשם הקודש נראה לי דאסור אם השם משתנה, וראיה מיו"ד סימן רע"ו סעיף י"ב, הכותב יהודא ולא נתן בו דלת יתלה הדל"ת למעלה, וכתב הלבוש הטעם שהרי לא היתה כוונתו לכתוב השם, עד כאן. ואם כן בנדון דידן דכוונתו לשם אסור לשנות הקריאה, ועוד דעל ידי זה יבוא חס ושלום למחיקה כי הדורות הבאים לא ידעו שזה היה שם, וכן משמע בתשובת שער אפרים סימן ל"ו. ואגב אודיעך חידוש מתשובה הנזכר לעיל דמאי דאמרינן שאם היה לו לכתוב שם וכתב יהודה עושה מהדל"ת ה' ומוחק ה' אחרונה הוא הדין דמותר תחילה למחוק ה' אחרונה ואחר כך לעשות מדלי"ת ה' כי מה שאינו ענין לשם לא הוי נטפל לו ושרי למחוק, והוא הדין שם שנכפלה ה' אחרונה, וכן אם הוסיף יו"ד בתחילת השם מוחק הראשונה, אבל תוספות באמצע כגון שנכפלה ה' ראשונה או נכפלה הוא"ו ראוי להחמיר דלא נדע איזה מהם נכתבה שלא בכוונה. כתב בגליון מגן אברהם נמצא אדוני מלא וי"ו יגרור הוי"ו וימשוך הדל"ת לקרב אל הנו"ן ואין בזה מוחק שם שוי"ו זו לא נתקדש כיון ששם זה אינו רק ארבע אותיות, עד כאן. ומה שכתב בשכח יו"ד באלהינו עיין ט"ז יו"ד סימן רע"ו:

ד

[ד] אפילו הכי יקראו בתורה וכו'. אף דבריש סימן מחזירין התם אפשר להחזירו אבל בזה שאי אפשר בענין אחר מותר ואף דבפסקי מהרא"י שם משמע דלא יקרא למאן דאמר דמחזירין, מכל מקום לשולחן ערוך ולבוש סבירא להו לחלק בהכי, ועוד הא כתב מהרא"י משמע קצת דלא יצא משמע לאו משמעות גמור הוא אלא דבלאו הכי דחה אותו שם מדברי הטור וזה ברור ופשוט בפוסקים דחיובא ללמוד לשליח ציבור דקדוקים:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.