אילת השחר/שבת/קכד/א

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
גרסה מ־23:52, 14 בינואר 2020 מאת אילת השחר (שיחה | תרומות) (לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף

לדף הבבלי
צורת הדף


עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהלדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" מידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רבינו חננאל
רש"י
תוספות
תוספות רי"ד
רמב"ן
רשב"א
מהרש"ל
חי' הלכות מהרש"א
חתם סופר
קרן אורה
רש"ש
אילת השחר
שיח השדה

מראי מקומות
שינון הדף בר"ת


אילת השחר TriangleArrow-Left.png שבת TriangleArrow-Left.png קכד TriangleArrow-Left.png א

דף קכ"ד ע"א

ידו על כתף חבירו ויד חבירו על כתיפו ותולה ומפשיט. והנה אע"פ דההפשט ביד אחת היא קשה מאד, מ"מ משמע שכולם היו עושים כן, שהיו אנשים זריזים, וזהו שלמד מכאן המשנ"ב (סי' ש"ח בשעה"צ ס"ק י"ג) דהיכא דיכול באופן אחר אסור לטלטל כלי שמל"א, דהכא חשיב יכול בקל כיון שהיו רגילים בכך. [ועוד כתבנו להוכיח כהמשנ"ב לעיל ריש פירקין מרש"י דף קכ"ב ב' ד"ה לפתוח בו את הדלת עיי"ש].


לאחר התרת כלים נשנו וכו' בהאי פורתא לא מיעפש, ומהאי טעמא היו שומטין הקנים מבעוד יום. העירו דלפי"ז בכל הכלים המותרים בטלטול אם יודע מבעו"י שיהא צריך ליטלם ממקומם לצורך גופם או מקומם יהא צריך לטלטלם מבעו"י, כגון בכסא וספסל צריך להכין שיעמוד במקומו שישב עליו בשבת, וזה חידוש.


וקמטלטל מנא דבתים בחצר. ופירש"י שהחצר כולו רשות לעצמו הוא והבתים מיוחדים לכל איש ביתו. הנה הר"ן בנדרים (דף מ"ה ב') כתב דחצר השותפין בעת שכל אחד משתמש הרי היא שייכת לו, וא"כ אין הבדל בין רשות הבית לרשות החצר, והא לא קשיא למה תקנו עירוב חצירות לחצר נימא שבעת שמשתמש הוי רק שלו, דעצם הדבר שכשישתמש השני נעשה של חבירו לכך אסור להוציא לשם, אבל רש"י כתב שהחצר הוא רשות חלוקה מהבית, משמע שהיא שייכת לכולם, וזה לכאו' דלא כר"ן. ואין לומר דאפשר ששנים ישתמשו ביחד, דהא גם כשישתמשו ביחד כל אחד במקום שמשתמש הוי חצר רק שלו, ואפשר דיש לחלק בין איסור הנאה לבין רשות שבת.

והנה כשנופל מציאה או הפקר בחצר השותפין זכתה החצר לכולם, ואפי' אם אחד מבני החצר נמצא באותו זמן בחצר, לפי שרק המקום שהוא נמצא שם הוי שלו ולא כל החצר, אבל עכ"פ במקום השתמשותו הוי שלו. וצע"ק איך יכול ללכת בחצר בשבת הרי במקום שמשתמש בחצר הוסיף בקנינו, ונמצא שקונה קנין בשבת.ולא שמענו שחז"ל אסרו לילך בחצר של שותפין בשבת.


ר' נחמיה היא. ופירש"י דאמר בעירובין אפי' טלית ואפי' תרווד אין ניטלין אלא לצורך תשמיש המיוחד. צ"ע אמאי נקט ר' נחמיה אופן דתרווד וטלית, ולא נקט כל החפצים. וצ"ל דנקט אופן דאכילה ולבישה, ובסמוך בגמ' נקטו גם סכין.


רש"י ד"ה וקא מטלטל. הלכך שומטה דטלטול מן הצד הוא. העירו, דבשלמא במוקצה מצינו שריותא דטלטול מן הצד, אבל להוציא לחצר שאין מעורבת מה מועיל טלטול מן הצד, וצ"ע במפרשים.


כל הכלים ניטלין וכו'. לשון המשנה הוא ניטלין, ולכאורה מטלטלין הוי ליה למימר, ואפשר דרמוז בזה הדין בשו"ע (ש"ח ס"ג) דאחרי שנטל המוקצה בידו יכול להמשיך לטלטלו, ונמצא דעיקר האיסור הוא הנטילה, מיהו עי' במשנ"ב שם (ס"ק י"ג) דיש חילוקי דינים בזה ולאו בכל מוקצה הדין כן, ויש פוסקים דכשנטל באיסור צריך להניחו מידו מיד.


ר' נחמיה אומר כו'. יל"ע אי נחלקו על המציאות איך היה התקנה של אנשי כנה"ג, או שנחלקו בסברא מה ראוי לאסור.


אמר רבה וכו' דבר שמלאכתו לאיסור לצורך גופו אין לצורך מקומו לא. מיהו כשיהא צריך את הכלי שמלאכתו לאיסור כדי להזיז דבר היתר משום שצריך למקומו יהא מותר, דמשתמש הוא בהכלי שמלאכתו לאיסור בגופו. וכן להלכה כרבא מותר לטלטל כלי שמלאכתו לאיסור כדי להגן עמו על כלי שמלאכתו להיתר שלא יהא ניזוק בחמה, דהוי שימוש בגופו, ולא אזלינן לפי תכלית שימושו, רק אם משתמש בפועל בגופו שרי.


לצורך מקומו שלא לצורך קרית ליה. נראה דלא קשיא שודאי צריך להתיר [וכדקאמר לעיל קכ"ג ב'], אלא קשיא ליה לישנא דשלא לצורך, דודאי יש בזה צורך.


אלא אמר רבא לצורך דבר שמלאכתו להיתר בין לצורך גופו בין לצורך מקומו ואפי' מחמה לצל ודבר שמלאכתו לאיסור לצורך גופו ומקומו אין מחמה לצל לא. יל"ע כשיודע שיהא צריך לטלטל הכלי לאחר זמן כשתצא החמה, אם מותר לו כבר מעכשיו ליטלו משם, או דרק כשכבר עומד בחמה ואתי לידי קלקול מותר ליטלו, והספק בזה דשמא לא התירו רק כשיש עכשיו צורך בטלטול, וגם דשמא עד למחר יהא לו צורך להשתמש בגופו של כלי ויהא מותר לטלטל בהיתר מרווח יותר, ולמה יסמוך עכשיו לטלטל מחמת ההיתר שחזרו והתירו מחמה לצל.

ובגמ' לקמן (בעמוד ב') מבואר דשרי לטלטל כלי שמלאכתו להיתר אליבא דר' נחמי' משום דחזיא לאורחין, ואע"פ שעדיין לא הגיעו האורחים. ולכאורה ה"ה בכלי שמלאכתו לאיסור לצורך גופו. אבל אפשר דלצורך אורחים עדיף דא"א להביא רק כאשר יבואו האורחים ומוכרח להביא לפני כן, משא"כ בשאר צרכים, וכן משמע פשטות לשון רש"י לעיל (דף קכ"ג ב') ד"ה מחמה לצל, שרק לצורך שימוש עכשיו מותר לטלטלו.

וכן בכלי שמלאכתו לאיסור לצורך גופו ומקומו, מסתבר דלא מקרי צורך אלא כשלוקחו להשתמש עכשיו בגופו או במקומו, אבל לא הותר לו לטלטל בליל שבת לצורך היום דמחר, וגם מי יימר שיהא צריך לו למחר.

עוד יש להסתפק באם צריך בכלי לגופו בעוד כמה זמן וכדי שלא יגנב ולא יהי' לו אז להשתמש בגופו, רוצה לשים אותו במקום שלא יגנב, אם יש בזה היתר לצורך גופו או דהוי רק כמו מחמה לצל.


ואתא ר' נחמיה למימר אפילו דבר שמלאכתו להיתר לצורך גופו ומקומו אין מחמה לצל לא. ופרש"י בד"ה א"ל רבא וכו' וצורך מקומו נמי לרבא כצורך גופו ותשמישו דמי. וצ"ב איך זה תשמישו, וי"ל דכל שעושה דבר שזה נגד תשמישו אסור לר' נחמיה אבל צורך מקומו אי"ז סותר צורך תשמישו ולזה גם ר' נחמיה מתיר.

אבל זה לא עדיף מצורך גופו, אבל דבר שמלאכתו לאיסור שאין לו היתר לצורך גופו דהיינו תשמיש הרגיל בו ממילא לא שייך שיהיה מותר לצורך מקומו דלא עדיף מצורך גופו, דהיינו תשמישו הרגיל בו דאסור.


שם. העירו דא"כ לרב נחמיה האיך יוריד טליתו מעליו בשבת, ואיך יפשוט בגד דאינו טלטול לצורך תשמישו המיוחד לו. ונראה דכל שעושה כדי להסיר מעל גופו אין על זה שם טלטול מוקצה,דכיון שהוא איסור שלא יוכלו לעמוד בזה לכן לא תיקנו ע"ז רבנן דין מוקצה.


אליבא דרבי נחמי' הני קערות היכי מטלטלינן להו. יל"ע מאי קושיא הרי צריך אותן לסעודת מחר ומטלטלין להדיחן ולהשתמש לסעודה אחרת, ואמרו דמיירי שיש לו עוד כלים דא"צ אותם כבר או דמיירי בסעודה אחרונה של שבת.


שם. הני קערות היכי מטלטלינן להו. הגאון ראמ"ה תמה דהרי תוס' לעיל (דף קכ"ג ב') כתבו שקערות אינן בכלל הגזירה, ומותר לטלטל אותם בכל ענין, וא"כ מאי קשיא לר"נ. ולכאו' י"ל דהתוס' לא כתבו שאלו הג' כלים לא היו כלל בגזירת מוקצה, אלא שלצורך שימוש מותר לטלטלו, וכל זה שייך קודם אכילה, אבל אחר אכילה כבר אינו צורך וחזר עליהם גזירת מוקצה. אלא דלפ"ז לא נוכל ללמוד מדברי תוס' להתיר לטלטל כלי אכילה שלא לצורך כלל. והמשנ"ב (סי' ש"ח ס"ק כ"ג) למד מדברי תוס' שכלי אכילה מותר לטלטל בכל ענין.


מידי דהוה אגרף של רעי. משמע שאינו גרף של רעי גמור, אלא שדומה לו. ועיין בשו"ע (סי' תרל"ט ס"א) שקערות אחר אכילה צריך להוציאן חוץ לסוכה, והיינו דהוה נמי כגרף של רעי. ויל"ע אליבא דר' נחמיה איך מותר להוציא כוסות אחר סעודה הרי כלי שתיה אינם מאוסים, כמבואר בשו"ע שם שאי"צ להוציאן מן הסוכה. ואפשר דכיון שהכוס נקי לעולם חשיב כקודם שתיה, והוי טלטול לצורך. [יש להסתפק בקערות אחר אכילה אם צריך להוציאם מן הסוכה תיכף מיד אחר שגמרו לאכול בהם, או שיכול להמתין עד סוף הסעודה].


שם. קיי"ל דאין עושין גרף של רעי לכתחילה. ואמנם כל זה בדבר שאינו צורך ממש, אבל בדבר שכך צורך השימוש אין זה עשיית גרף של רעי, [וכ"כ השיטמ"ק בביצה (דף כ"א ב')], ולפ"ז צ"ב משה"ק הביאור הלכה (סוס"י של"ח) על נטילת ידים שחרית לתוך כלי דהוי עשיית גרף של רעי, ולכאו' הרי עושה כדרכו. [העירו אמאי במת צריכים להיתר דככר ותינוק הלא אפשר להוציאו מדין גרף של רעי, ואולי דשריותא אצטריך להיכא דעדיין לא הסריח, דרק אחר כמה שעות מסריח].


איתיביה אביי לרבא מדוכה אם יש בה שום מטלטלין אותה וכו'. יל"ע מאי קשיא דילמא אין מטלטלין היינו שלא לצורך כלל וכו"ע מודה בזה.


גזירה יו"ט אטו שבת. ויל"ע דהרי עצם ההיסק ודאי מותר ביו"ט, ולא גזרו אטו שבת. ולמה על המוקצה שבעצי הסקה גזרו ביו"ט אטו שבת. והנה בביצה (דף ב' ב') אמרי' דביו"ט מחמירין טפי משבת, וכאן מבואר שיש דברים האסורים רק בשבת וגזרו ביו"ט אטו שבת.


וכ"ת שבת גופיה תישתרי דהא דבר שמלאכתו לאיסור וכו'. לכאורה בקעת בשבת הרי היא כסתם עצים ואבנים ורק ביו"ט דשרי הסקה מהני להו דראויין לשימושי אבל בשבת דהסקה אסורה, הוו להו עצים בעלמא ומ"ט לישתרי לצורך גופו ומקומו [ואמרו כיון דבחול היו ראויין לכך לא הוי כאבנים].


ומערים ומעלה את השני. יש מקומות שקנסו את המערים (עיין ביצה י"ז ב'), וכאן התירו לכתחילה לעשות הערמה.


עד כאן לא קאמר ר' יהושע התם דאפשר בהערמה. ופרש"י דמחזי כמאן דעביד לצורך יו"ט. צ"ב מה ההיתר ע"י דמחזי שזה לצורך יו"ט וכי האיסור הוא משום חשד דאחרים, הרי האיסור הוא משום טירחא וכיון דבאמת אינו צורך יו"ט מ"ט שרי.


רש"י ד"ה א"ל רבא. דהאי צורך גופו לאו תשמיש המיוחד לו הוא דהא מיוחד למלאכת איסור. לכאורה יצוייר כלי המיוחד גם להיתר כמו קורנס של נפחים שמשתמשין בו לפעמים לפצע אגוזים, ומ"מ חשיב מלאכתו לאיסור הואיל ורוב תשמישו לאיסור. משמע דלרש"י אם משתמש בו היתר לא נקרא מלאכתו לאיסור. [ובמשנ"ב סי' ש"ח סק"י נוקט דאפי' אם רוב מלאכתו לאיסור נחשב מלאכתו לאיסור. ועי' בביאור הלכה ד"ה קורדום מה שדן בזה].


רש"י ד"ה משילין. דלא טריחא מילתא דנופלין מאליהן. יל"ע מ"ט לא חשיב ליה טירחא להביא כל הפירות עד הארובה, אע"ג שאינו צריך להגביהן, וצ"ע.

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א