אוצר:מיזמים/חדש על ה(מ)דף/יומא/פח

יום חמישי כח תמוז - מסכת יומא דף פח

פטור מתפילת ערבית כשהתפלל נעילה מבעוד יום

תפילת נעילה פוטרת את של ערבית

גמרא שילהי מסכת יומא (פז:-פח.): אמר רב תפילת נעילה פוטרת את של ערבית. ומבארת הגמרא שרב אזיל לטעמיה שתפילת נעילה היא תפילה יתירה שמוסיפים על ג' תפילות, וממילא יכול לצאת ידי חובת נעילה וערבית באותה תפילה.

ומקשה הגמרא על לשונו של רב "תפילת נעילה 'פוטרת' את של ערבית, שהרי דעת רב שההלכה כדעת האומר תפילת ערבית רשות, וכיון שכלל אינו מחוייב בה לא שייך לומר שנעילה פוטרתה [ובתוספות הוסיפו שאף שאין לבטלה לחינם, מכל מקום אין זה בחינם כי במוצאי יום הכפורים מצוה לטרוח ולהכין צרכי סעודה כדאמרינן במדרש דבמוצאי יום הכיפורים בת קול יוצאת ואומרת לך אכול בשמחה לחמך].

ועוד מקשה הגמרא על דברי רב מברייתא: אור יום הכפורים מתפלל שבע ומתודה, שחרית שבע ומתודה, מוסף שבע ומתודה, מנחה שבע ומתודה, בנעילה מתפלל שבע ומתודה, ערבית מתפלל שבע כו'. ופירש רש"י: קתני נעילה וקתני ערבית. דהיינו, שבברייתא מוזכר שעליו להתפלל שתי תפילות, ערבית ונעילה, ואילו לדעת רב בתפילת נעילה פטר את של ערבית.

ומיישבת הגמרא, תנאי היא, שאכן נחלקו בדין זה תנאים. ושורש המחלוקת כמבואר בגמרא האם זמן תפילת נעילה מבעוד יום, וממילא אינו יכול לפטור תפילת ערבית בתפילת נעילה, או שזמנה משתחשך וממילא יכול בהתפללו תפילת נעילה לקיים בכך גם דין תפילת ערבית.

תמיהת הפרי יצחק שרב לשיטתו שיכול להתפלל ערבית מבעוד יום

ובשו"ת פרי יצחק (ח"א סימן ט) תמה תמיהה רבתי על קושיית הגמרא. שהלא בגמרא בברכות (כז.) דנה הגמרא אם הלכה כדעת חכמים שתפילת מנחה עד הערב או כדעת רבי יהודה שזמנה עד פלג המנחה, ומוכיח שם רב חסדא שהלכה כדעת רבי יהודה מדרב מצלי של שבת בערב שבת מבעוד יום, ושמע מינה דסבירא ליה כרבי יהודה שבפלג המנחה מסתיים זמן תפילת מנחה ומתחיל זמן תפילת ערבית [ע"פ רש"י שם].

ומעתה כיון שלמדנו שלדעת רב אפשר להתפלל ערבית מבעוד יום, ואף בערב שבת אפשר להתפלל של שבת מבעוד יום, וה"ה להתפלל של מוצאי שבת בשבת כמבואר בהמשך הגמרא שם (כז:). אם כן מה מקשה הגמרא לדעת רב מדברי הברייתא המפרשת שצריך אדם להתפלל נעילה וערבית, ונדחקת הגמרא לפרש שנחלקו בזמן תפילת נעילה. הלא התשובה פשוטה וברורה, כי דעת רב כדעת רבי יהודה שתפילת ערבית זמנה מפלג המנחה ולמעלה, ולכן יכול להתפלל תפילת נעילה מבעוד יום ועדיין לפטור בכך את תפילת ערבית. משא"כ רבנן דברייתא סוברים כדעת רבנן החלוקים על רבי יהודה שתפילת המנחה עד הערב וממילא זמן תפילת ערבית מתחיל בצאת הכוכבים, ואז כבר כלה זמן תפילת נעילה, ולכן לדעתם חייב אדם להתפלל תפילת ערבית ותפילת נעילה ואינו יכול לפטור של זו בזו, כי אין לו זמן אחד שבו יכול להתפלל שתי תפילות אלו.

ובאמת מביא הפרי יצחק שמצא כן בדברי הגהות מיימוניות (הל' תפילה פ"ג) שכתב דאין לדקדק ממה שאמר רב שתפילת נעילה פוטרת את של ערבית, שדעת רב דתפילת נעילה זמנה בלילה. כיון שלדעת רב זמן תפילת ערבית מבעוד יום ואם כן אפשר שבאותה שעה מפלג המנחה ועד שתחשך יתפלל נעילה ויפטור את של ערבית, עכ"ד. ותמה הפרי יצחק שדבריו נסתרים להדיא מדברי הגמרא בסוגייתנו, המקשה על דעת רב מהברייתא ומיישבת על פי מחלוקת זו אימתי זמן תפילת נעילה, ומשמע להדיא שהגמרא תולה את דעת רב בדעה הסוברת שזמן תפילת נעילה משתחשך.

דעת הרמב"ם שההתר להתפלל של שבת בערב שבת הוא מכח תפילת ערבית רשות

כדי ליישב קושיא אלימתא זו, מקדים ר' איצלה בלאזר ומביא את שיטת הרמב"ם התמוהה בענין זה של תפילה של שבת בערב שבת, שכן כתב (תפילה פ"ג ה"ז): ויש לו להתפלל תפלת ערבית של לילי שבת בערב שבת קודם שתשקע החמה, וכן יתפלל ערבית של מוצאי שבת בשבת, לפי שתפילת ערבית רשות אין מדקדקין בזמנה, עכ"ל. הרי שתלה הרמב"ם את היתר התפילה של שבת בערב שבת במה שתפילת ערבית רשות ואין מדקדקין בזמנה.

והדברים תמוהים, וכבר עמד על כך הלחם משנה שם, שהרי בגמרא למדו ממה שהתפלל רב של שבת בערב שבת, שדעתו כדעת רבי יהודה שכבר התחיל זמן תפילת ערבית מפלג המנחה, וכיצד זה מפרש הרמב"ם טעם אחר בדינא דגמרא נגד המבואר בגמרא [ועי"ש בלח"מ].

ההתר להתפלל של שבת בער"ש מכח שמקבל עליו תוספת שבת

ומחדש ר' איצלה, שדעת רבי יהודה שאפשר להתפלל ערבית מפלג המנחה אין בה די כדי להתפלל של שבת בערב שבת או של מוצאי שבת בשבת, שהרי מתפלל הוא תפילת שבת בחול או תפילת חול בשבת ומה טעם יש בדבר. אלא שמכל מקום מותר לעשות כן כמבואר בגמרא שם (כז:) שהוא משום שבתפילתו המוקדמת הרי הוא מקבל שבת, וכיון שקיבל שבת שפיר יכול להתפלל של שבת בערב שבת כיון שכבר הגיע זמן תפילת ערבית וכדעת רבי יהודה.

נמצא שכל ההיתר להתפלל מבעוד יום בערב שבת הוא רק מכח זה שמקבל עליו קדושת שבת בתפילתו, וידועה דעת הרמב"ם שלא ס"ל כלל דין זה של תוספת שבת, ואם כן לשיטתו עדיין קשה כיצד יתפלל של שבת בערב שבת. ולכן הוצרך הרמב"ם להוסיף טעם אחר שתפילת ערבית רשות ואין מדקדקין בזמנה ואפילו להתפלל של שבת בערב שבת שרי מטעם זה.

ולמד כאן ממה שהיה ס"ד בגמרא שם שגם בלא להיבדל ממלאכה מותר להתפלל של ערבית מבעוד יום, וצ"ב מדוע מותר והלא כיון שלא קיבל שבת כיצד יתפלל של שבת בערב שבת, וע"כ שגם הגמרא נחתה בהו"א להיתר זה משום תפילת ערבית רשות אלא שלבסוף הסיקה שיש גם טעם אחר שמקבל עליו שבת וכדעת רבי יהודה שזמן תפילת ערבית מבעוד יום. ועי"ש שהביא מקור נוסף לדברי הרמב"ם מהירושלמי.

רב איירי למ"ד תפילת ערבית חובה

והנה כל זה לגבי תפילת שבת בערב שבת שיש לומר שכיון שמקבל עליו שבת ממילא מותר לו להתפלל ערבית מבעוד יום בזמנה המתחיל מפלג המנחה. אבל להתפלל של מוצאי שבת בשבת, כיון שסוף סוף עדיין קדושת שבת עליו ואם כן אין טעם להתפלל של חול בשבת, כאן לכולי עלמא בעינן לטעם ש"תפילת ערבית רשות".

ומעתה, מיישב הפרי יצחק את סוגייתנו, בתפילת ערבית של מוצאי יום הכיפורים לא יכלה הגמרא לפרש את הטעם שלדעת רב פוטרת תפילת נעילה את ערבית, כיון שאיירי באופן שיקדים להתפלל ערבית מבעוד יום. כי הרי הטעם שלדעת רבי יהודה זמן ערבית מתחיל מבעוד יום אינו מספיק לגבי מוצאי יום הכיפורים, והטעם השני שתפילת ערבית רשות גם כן אינו שייך בסוגייתנו, כי הרי הגמרא הדגישה שכל דברי רב הם רק לדברי האומר שתפילת ערבית חובה, ואילו למ"ד תפילת ערבית רשות כלל אינו צריך ש"תפטור" תפילת נעילה את תפילת ערבית. ולכן הוצרכה הגמרא לפרש המחלוקת באופן אחר.

פסיקת הרי"ף כרב אף שזמן נעילה מבעוד יום והשמטת הרמב"ם

בספר אבן ישראל יישב הקושיא באופן אחר ובחשבון נפלא, והוא מקדים להכריח את קושייתו של הפרי יצחק מכיוון אחר, וכמו שיתבאר.

הרמב"ם השמיט את דינו של רב שתפילת נעילה פוטרת את של ערבית, ומאידך הרי"ף הביא את דבריו. והר"ן כתב שמדברי הרי"ף מוכח שהוא סובר שזמן נעילה הוא בלילה וכמבואר בגמרא שדעת רב לא אתיא שפיר רק אם נאמר שתפילת נעילה זמנה בלילה ולכך פוטרת את של ערבית. ולפי זה היה אפשר ליישב את דעת הרמב"ם בפשטות, כי הרמב"ם פסק להדיא (תפילה פ"א ה"ז ; פ"ג ה"ו) שזמן תפילת נעילה סמוך לשקיעת החמה, ואם כן לא יכול היה הרמב"ם לפסוק את דינו של רב שנעילה פוטרת את של ערבית.

אלא שאי אפשר לומר כן, כי הגמרא בתענית (כו:) נקטה בפשטות שזמן תפילת נעילה מבעוד יום, והרי"ף הביא גמרא זו, והר"ן עצמו פירש שם שמסוגיא זו מוכח שתפילת נעילה ביום. ואם כן תתעצם הקושיא על דברי הרי"ף שמחד גיסא נקט שזמן תפילת נעילה ביום ומאידך פסק כרב שתפילת נעילה פוטרת את של ערבית. וסתר את דברי הגמרא בסוגייתנו התולה את דינו של רב בדעת הסוברים שתפילת נעילה זמנה בלילה.

ביאור האבן ישראל כתמיהת הפרי יצחק

ומכח קושיות אלו רוצה הגרי"י פישר לבאר שאכן הרמב"ם והרי"ף ס"ל דאף שתפילת נעילה מבעוד יום מכל מקום יכולה לפטור תפילת ערבית, לדידן דקיי"ל דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד, ואם כן יכול להתפלל אף ערבית מבעוד יום [ומה שהרמב"ם כלל לא הזכיר דין זה כי הוא פוסק דתפילת ערבית רשות, ולמאן דאמר רשות מבואר בגמרא שאין צריך להגיע ל"פטור" שפוטרת תפילת נעילה את של ערבית].

ומעתה תמה האבן ישראל כתמיהת הפרי יצחק, שאם אכן דינו של רב מתבאר היטב גם בלי החידוש שזמן תפילת נעילה בלילה, מדוע באמת צריכה הגמרא לפרש כן, ומדוע לא נאמר דרב סבירא ליה כרבי יהודה שאפשר להתפלל ערבית מבעוד יום, והברייתא החולקת סבירא לה כחכמים שזמן ערבית מצאת הכוכבים.

חקירה האם תפילת נעילה חשובה ערבית, או שכל שהתפלל ד' תפילות נפטר מערבית

כדי ליישב קושיה זו מקדים הגרי"י פישר ומביא את קושיית הירושלמי, כיצד לדעת רב פוטרת נעילה את ערבית, הרי צריך להבדיל בתפילתו [וברא"ש אכן הביא דעת מהר"ם שפסק דלא כרב וא' מטעמיו משום שצריך להבדיל בתפילתו]. והנה יש לחקור בעיקר דינו של רב שתפילת נעילה פוטרת את של ערבית, שאפשר לבארו בשני אופנים: א) טעמו של רב שתפילת נעילה זו היא גופא תפילת ערבית. ב) באמת תפילת נעילה אינה חשובה תפילת ערבית, אלא שכל תקנת ערבית היא כמו שכתב הרמב"ם (תפילה פ"א ה"ו) משום "ערב ובוקר וצהרים אשיחה ואהמה", והיינו שמחוייב להתפלל ג' תפילות ביום, וכיון שכבר התפלל נעילה ממילא סרה מעליו חיוב תפילת ערבית.

ואכן אם נפרש כצד ב' שבתפילת נעילה נפטר מחיוב תפילת ערבית, תקשה קושיית הירושלמי שהרי צריך להבדיל בתפילתו. אך אם נאמר כצד א' שתפילת הנעילה היא גופא תפילת ערבית, אם כן יש לנו לדון אותו כאדם שהתפלל ערבית ושכח ולא הבדיל שאינו חוזר.

אם התפלל נעילה מבעוד יום תקשה קושיית הירושלמי שלא הזכיר הבדלה

ועתה מיישב האבן ישראל את עיקר הקושיא מדוע לא העמידה הגמרא את דינו של רב לטעמיה שיכול להתפלל של ערבית מבעוד יום. משום שנראה שכל מה שנתבאר שהוא פטור מהזכרת הבדלה כיון שהרי הוא כמתפלל ערבית ושכח ולא הבדיל, אינו שייך רק אם מתפלל תפילת נעילה בעיקר זמן ערבית, דהיינו מצאת הכוכבים ואילך, שאז אנו מגדירים את תפילת נעילה גם כתפילת ערבית ובכך נפטר מחובת הבדלה כדין מתפלל ערבית ושכח ולא הבדיל. אבל אם יתפלל נעילה מבעוד יום שאינו עיקר זמן ערבית שוב א"א לומר שתפילתו תפילת ערבית, ואין לנו לפוטרו מתפילת ערבית אלא מכח מה שכבר התפלל ד' תפילות ביום זה, אך אם כן תחזור קושיית הירושלמי שצריך להזכיר מצוות הבדלה בתפילה.

אבל הרמב"ם סבירא ליה שתפילת ערבית רשות, ואפילו במוצאי שבת כמבואר מדברי הרמב"ם שהביא הפרי יצחק שיכול להתפלל של מוצ"ש בשבת לפי שתפילת ערבית רשות, ואם כן ע"כ שגם חובת הזכרת הבדלה רשות - ולכן שפיר יכול הרמב"ם לומר שתפילת נעילה פוטרת את של ערבית אפילו אם מתפלל ביום, ואפילו שבכה"ג גדר הפטור הוא שאינו מתחייב כלל בתפילת ערבית ולא שתפילת נעילה היא תפילת ערבית, כי מכל מקום אינו חייב בהזכרת הבדלה שאינה אלא רשות.