עריכת הדף "
תורה תמימה/שמות/יב
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== ב == '''החדש, ''' ר' שילא בשם רבי אומר, כתיב (תהלים ק"ד) עשה ירח למועדים שמש ידע מבואו, משמש ידע מבואו עשה ירח למועדים {{תוספת|ד|באור הענין, כי כידוע מונים החדשים ואחריהם כל המועדים למולד הלבנה [ובסמוך יתבאר זה בארוכה] וידוע שחדשה של לבנה הוא כ"ט יום וחצי כשיעור היקף הילוכה [ובצמצום כ"ט יום וי"ב שעות ותשצ"ג חלקים] ויתבאר בסמוך [אות ז'], ולפי"ז אם היה המולד למשל ביום ד' אחר חצות היום היה דרוש שיהיה ר"ח באותו היום משעת המולד, קמ"ל דאעפ"כ אין מונין ר"ח אלא ביום ה', וזהו הפירוש עשה ירח למועדים שמש ידע מבואו, כלומר שאז יחשבו המועדים לפי חשבון מולד הירח רק אחר ביאת השמש של אותו יום, וע"ע בסמוך.}}, ור׳ שמעון בן לקיש אומר, החודש, עד שיהא כולו מן החודש {{תוספת|ה|לפנינו ר"פ מסעי יובא אי"ה ראיה מכרחת לענין זה, וכאן מביא רק אסמכתות לזה, וכלומר שצריך שיהא היום כולו מן החודש של לבנה שנתחדש. ונראה דכונה אחת לדרשה זו עם דרשת הבבלי מגילה ה' א' מניין שאין מונין שעות לחדשים וכו', ופירש"י כגון האומר הרי זה גיטך אם לא באתי מכאן ועד חודש זה והיה אותו החודש חסר ובא משחשיכה ליום כ"ט אין אומרים עדיין הוא בתוך החודש שהרי חדשה של לבנה כ"ט יום ומחצה, עכ"ל. ולא ידעתי למה הוכרח לציור כזה ולא פירש בפשיטות שנ"מ למנות ר"ח משעת המולד ויהיה החציו השני של אותו היום נחשב ליום שלם ולמחרתו יום שני וכן להלאה, וזה נ"מ גדולה ופשוטה בחשבון כל המועדים וכלל חשבון השנה וענינים רבים מאד, וצע"ג.}}. (ירושלמי ר"ה פ"ב ה"ח). '''החדש הזה. ''' זה ניסן ואין אחר ניסן [מלמד שאין מעברין ניסן בניסן] {{תוספת|ו|מכיון שנתקדש החודש לשם ניסן שוב אי אפשר לעברו ולעשותו אדר [שני], וע"ע בדרשה הסמוכה.}}. (ברכות י׳ ב׳). '''החדש הזה. ''' תנא רבה בר שמואל, יכול כשם שמעברין את השנה לצורך כך מקדשין את החודש לצורך, ת"ל החודש הזה לכם, כזה ראה וקדש {{תוספת|ז|ענין עבור השנה והחודש בכלל זה הוא, הנה אנחנו עם ישראל מונים כל חגינו לפי חדשי הלבנה ולא לחדשי החמה מפני שכן משמע הלשון החודש הזה לכם ראש חדשים, והרי אין להחמה חדשים, שאין ניכר בהקיפה בגלגלה שום חדוש, משא"כ בהלבנה שבסוף מרוצתה בגלגלה נגרע אורה ואח"כ בהתחלת חדשה אורה מתחדש ומוסיף והולך, ולכן נקראו ימי הקפתה חודש. אמנם אחר שצונו הקב"ה לשמור מועד המועדים בזמני אוירי הטבע ידועים, כמו שצוה שמור את חדש האביב ועשית פסח, דמשמע שלעולם יהיה פסח בזמן האביב, וכן בסכות כתיב (פ' משפטים) וחג האסיף וגו' באספך את מעשיך מן השדה, דמשמע שלעולם יהיה סכות בזמן האסיף, ולפי"ז אם היינו מונים חגינו רק לחדשי הלבנה הלא יחולו פסח וסכות לפעמים באמצע הקיץ ולפעמים באמצע החורף, אחרי כי ארבעה חלקי השנה אביב, קיץ, בציר, חורף, באים בטבע כפי מעמד החמה בתקופתה בהלוכה נגד כדור הארץ, ושנת החמה, דהיינו משך ימי הקפתה בגלגלה הוא שס"ה ימים עם שש שעות בקרוב, ושנת הלבנה שהיא י"ב חדשים כל אחד אינו יותר מכ"ט יום וי"ב שעות ותשצ"ג חלקים, ואם תכפול י"ב פעמים כ"ט ימים י"ב שעות ותשצ"ג חלקים, יבאו שנ"ד ימים, ח' שעות ותתע"ו חלקים, ואם ננכה את אלה משס"ה ימים ושש שעות שנות החמה, נשאר י' ימים כ"א שעות ור"ד חלקים ששנת החמה יתירה על שנת הלבנה ובמשך כמה שנים יתאסף היתרון הזה לזמן ארוך מאד, ומתוך כך יצא בלבול והתנגדות גדולה בזמן ובחשבון ערכי שני אופני חשבון השנים. ולכן כדי להשוות מספר ומועד שנת החמה עם שנת הלבנה, התקינו, אשר לכשיתקבץ מן התוספת הנ"ל כמו שלשים יום לערך שזה עולה במשך שלש שנים, אז יוסיפו חודש אחד, ועושין השנה י"ג חודש, והיא הנקראת שנה מעוברת, אבל אי אפשר שיהיה כל שנה י"ב חודש וכך וכך ימים, יען דכתיב החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון וגו' לחדשי השנה, ודרשינן (מגילה ה' א') חדשים [שלמים] אתה מונה לשנה ואי אתה מונה ימים, ולכן אין עצה כי אם בעבור השנה על ידי תוספת חודש אחד בסוף השנה בכל עת שיתקבצו העודפים של שנות החמה לשלשים יום, כאמור. ומה שנוהגין לעבר רק חודש אדר ולא זולתו, הוא מפני דכתיב שמור את חדש האביב, ודרשינן שמור שיהיה חודש זה [ניסן] בזמן האביב, ואביב קרוי על שם בישול התבואה ובישול התבואה הוי רק לטבע חשבון החמה, מפני שהקיץ והחורף אחר חשבון החמה הולכים, כמש"כ, וכשאנו עומדים באדר, רואים אנו האותיות לפנים אם יהיה ניסן באביב ואם לאו אנו מעברין אדר, כלומר מאריכים אותו, זה הוא ענין עבור השנה בכלל, ועיין עוד בסמוך. ועניין עיבור החודש כך הוא, כי הלבנה נסתרת בכל חודש ואינה נראית כמו ב' ימים או פחות או יותר מעט וכמו יום אחד שתדבק בשמש ותראה במערב בערב, ובליל שתראה במערב אחר שנסתרה הוא תחלת החודש ומונין מאותו היום כ"ט יום, ואם יראה הירח בליל שלשים יהיה ר"ח ביום שלשים, וזה הוא הנקרא חודש חסר ואם לא יראה עד ליל ל"א יהיה ר"ח יום האחד ושלשים ויהיה לפי"ז יום השלשים מיוחס לחודש שעבר, וזה הוא הנקרא חודש מלא. והנה בנוגע לבאור הדרשה שלפנינו נקדים עוד, דלפעמים מעברין את השנה לא רק משום כדי שיחול ניסן בזמן האביב כמש"כ., אלא עוד לאיזה סבות, כמו מפני הדרכים שאינם מתוקנים ואין העם יכולים לעלות לירושלים מעברין את השנה עד שיפסקו הגשמים ויתקנו הדרכים, ומפני הגשרים שנהרסו והנהרות מפסיקים ומונעים את העם לעלות ומסתכנין בעצמם מעברים את השנה עד שיתקנו את אלה, וכן מפני גליות ישראל שנעקרו ממקומם ללכת לירושלים ועדיין לא הגיעו לשם, מעברין את השנה עד שיהיה להם פנאי להגיע, ועוד ענינים שונים. ועתה הנה תתבאר הדרשה שלפנינו, יכול כשם שמעברין את השנה לצורך, ר"ל לאיזה צורך שהוא, כמבואר, כך יקדשו [יעברו] את החודש לאיזה צורך, וכגון כדי שלא יחול יום הכפורים באחד בשבת שאז קשה התענית כמבואר בתענית כ"ז ב' שאנשי משמר לא היו מתענין באחד בשבת, והיינו שיקדשוהו ביום שלשים אע"פ שהלבנה לא נראית עוד ואם ימתיט עד יום מחר יהיה יוהכ"פ באחד בשבת, ת"ל החודש הזה, כזה ראה וקדש, כלומר מתחלה ראה ואח"כ קדש, אבל כשאתה מקדש קודם שנראה הרי קדש וראה הוא, ודו"ק.}}. (ר"ה כ׳ א׳). '''החדש הזה. ''' א"ר אסי א"ר יוחנן, כל המברך על החדש בזמנו כאלו מקבל פני שכינה, כתיב הכא החודש הזה וכתיב התם (פ׳ בשלח) זה אלי ואנוהו {{תוספת|ח|ענין השווי וההתדמות הזאת י"ל משום דענין חדוש הלבנה מורה על הנהגת הקב"ה את העולם וחדושיו חדשים לבקרים, והמברך על החודש הוי כמו שמעיד בגלוי על הנהגת הקב"ה את העולם ורואה בכבודו, ועל הפ' זה אלי ואנוהו דרשו ג"כ שראו כבודו על הים בגלוי כפי שיתבאר לפנינו שם. – והנה מבואר בגמרא כאן, אמר אביי, הלכך צריך למימרינהו מעומד [ר"ל כיון דהוי כאלו מקבל פני שכינה כמבואר לפנינו], וקצת צ"ע לפי מש"כ הפוסקים גבי תקיעות דר"ה דצריך לתקוע מעומד משום דכתיב שם יום תרועה יהיה לכם, וילפינן בגז"ש לכם לכם מעומר, דשם המצוה מעומד ע"פ הלשון וספרתם לכם, כפי שיתבאר אי"ה שם לפנינו, א"כ למה לא ניליף גם כאן דצריך לברך על החודש מעומד, כיון דכתיב החודש הזה לכם, ול"ל לתלות דבר זה בהדרשה שלפנינו אשר היא רק אגדית ואסמכתא, וי"ל.}}. (סנהדרין, מ"ב א׳). '''החדש הזה. ''' תנא דבי ר׳ ישמעאל, חדוש ראש חודש היה קשה לו למשה עד שהראה לו הקב"ה באצבע, שנאמר החדש הזה {{תוספת|ט|כי בשעת מולד הלבנה אינה נראית כי אם מעט, כמ"ש בר"ה כ' א' ששואלים לעדים כזה ראיתם או כזה, והיה קשה לו למשה לציירם ולבא עד תכונתם ותכלית ידיעתם והראה לו הקב"ה באצבע, ודייק זה מלשון הזה שמורה בכ"מ על ההוראה באצבע כפי שיתבאר אי"ה לפנינו ס"פ זו בפסוק בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים.}}. (מנחות כ"ט א׳). '''לכם. ''' [מהו לכם], עדות זו תהא מסורה לכם, [מכאן שקבלת עדות החודש וקדוש החודש – לבית דין מסורה] {{תוספת|י|ר"ל אין ראיית הלבנה וקביעת החודש מסורה לכל אדם כמו שבת שכל אחד מונה ששה ימים ושובת בשביעי, אלא לבית דין הדבר מסור עד שיקדשוהו ויקבעו אותו היום ר"ח. וטעם הדבר פשוט, מפני שאם תהי' ראיית הירח מסורה לכל אדם ובכל מקום יצאו מזה טעותים ובלבולים וערבוביות שונות, כי אפשר שיראה זה ולא יראה זה או שתראה במדינה זו ולא במדינה אחרת ויקבע כל אחד מועד לעצמו ותרבה המכשלה. ועיין ברמב"ם פ"א ה"ה מקה"ח ולפנינו בפ' אמור בפרשת מועדים בפסוק שבת היא לה' בכל מושבותיכם ועוד שם בפרשה ובדרשה הבאה. – ועיקר טעם הדרשה מלכם, אע"פ דלפי הפשט הוי הפירוש לכם – לכל ישראל, אך י"ל דמדייק מסירוס הלשון דהול"ל מקודם דברו אל בני ישראל ואח"כ החודש הזה לכם, והיתה מוסבת הכונה לכם – לבני ישראל, אבל מכיון דפסוק ראשון מוסב ביחוד למשה ולאהרן, ואח"כ מתחיל דברו אל בני ישראל בענין אחר ויקחו להם וכו', ש"מ דהאי לכם נאמר בכונה למשה ולאהרן בלבד, ודו"ק.}}. (ר"ה כ"ב א'). '''לכם. ''' אין היחיד מקדש את החודש ואפי׳ הוא מומחה לרבים, שהרי אין לך מומחה לרבים בישראל כמשה רבינו וקאמר ליה הקב"ה עד דאיכא אהרן בהדך, שנאמר ויאמר ה׳ אל משה ואל אהרן וגו׳ החודש הזה לכם {{תוספת|יא|ומדינא קיי"ל דצריך עוד אחד, משום אין ב"ד שקול כלומר דשנים אם לא ישתוו בדעותם לא יהי' הכרע לדעה אחת, משא"כ אם יהיו שלשה יהי' רוב ומיעוט. – וע' בסה"מ להרמב"ם מ"ע קנ"ג שכתב דעבור החודש אין עושין רק בב"ד הגדול, והשיג עליו רמב"ן ממשנה מפורשת סנהדרין ב' א' עבור החודש וקדוש החודש בשלשה, ולפלא הוא, שהוא חשב בדעת הרמב"ם שכל ב"ד הגדול צריך לעבר החודש, ובאמת הלא הוא כתב בחבורו בפ"ד מקה"ח דבשלשה מעברין, ולכן אין ספק שמש"כ שבב"ד עושין הכונה דאלה השלשה צריכין להיות מב"ד הגדול. – ודע כי מעת שחרבה ארץ ישראל ולא נשאר שם ב"ד קבוע פסקו מלקבוע חדשים ע"פ הראי', דרק לב"ד סמוכין בא"י נתנה רשות ע"ז, ומזמן סוף חכמי הגמרא התחילו לחשב כמו שאנו מחשבים עתה ע"פ החשבונות הקבועים וקיימים, ותחלת יסודו הוא מרבו הלל בן בנו של רבינו הקדוש שהי' נשיא והוא ובית דינו תקנו לדורות החשבון, ואמרו בשנה פלונית יהי' מקודש ר"ח פלוני ביום פלוני, וקבלנו את זה כאלו אומרים מקודש בשעתו של כל חודש וחודש, ועל יסוד זה אנו חושבין עצמנו לבקיאים בקביעא דירחא. והנה לפי"ז אע"פ דבזה"ז הי' מן הדין לעשות בכל הגולה יו"ט אחד בכל המועדים כמו בארץ ישראל, אחרי שכולנו סומכים על חשבון אחד, אבל תקנת חכמים הוא שאנו בני הגולה נזהר במנהג אבותינו שהיו עושים לעולם שני ימים, יען כי גם בעת שהיו מקדשין ע"פ הראי' היו הרחוקים מא"י עושים שני ימים יו"ט, מפני שלא היו השלוחים מא"י מספיקים להגיע אליהם ולהודיעם מיום קביעות החודש ולכן עשו שני ימים. ובכ"ז לענין כמה דברים קיל יו"ט שני, כמו לגבי מת שיתעסקו בו ישראל, ועוד לכמה ענינים.}}. (שם כ"ה ב׳). '''ראש חדשים. ''' ראש לחדשים ולא ראש לשנים, אלא שנים מתשרי מנינן {{תוספת|יב|ועיין לפנינו בפ' עקב בפסוק עיני ה' אלהיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה.}}. (ירושלמי ר"ה פ"א ה"א). '''ראש חדשים. ''' שומע אני מעוט חדשים שנים, מנין לשאר חדשים, ת"ל לחדשי השנה {{תוספת|יג|בכלל יש שלשה חדשים מצוינים בשנה, והם ניסן סיון ותשרי, שהם זמני האביב והקציר והאסיף ובהם שלש רגלים, ומכיון דמעוט רבים שנים הו"א דפי' ראש חדשים שניסן הוא ראש לסיון ולתשרי, והיינו שחג המצות שבו נקרא רגל ראשון לזולתו [ונ"מ לענין בל תאחר כפי שיתבאר בדרשה הסמוכה], אבל לא שימנו מספר כל החדשים מניסן, קמ"ל.}}. (מכילתא). '''ראשון הוא לכם. ''' באחד בניסן ראש השנה למלכים ולרגלים, דאמר קרא החודש הזה לכם וגו' ראשון הוא לכם, לכם ולכם מעוט אחר מעוט, ואין מעוט אחר מעוט אלא לרבות, ורבי למלכים ולרגלים {{תוספת|יד|ענין המנין למלכים הוא, כי רגילים היו לכתוב זמן השטרות אחר השנים משנמלך המלך, וקאמר הכא, דכל מלך ישראל אפילו נמלך באדר כשהגיע ניסן מונין לו שנה ב' ובניסן השני כותבין שנת שלש למלכו. ונ"מ בזה לענין מו"מ, שאם עמד מלך [ישראל] באדר וכתבו שטר בניסן השני שלו בשנה שניה למלכותו הוי השטר מוקדם ופסול, יען דניסן זה הוא כבר שנה שלישית שלו. וענין המנין לרגלים הוא, דרגל שבניסן הוא ר"ה לרגלים, ונ"מ בזה לענין נדרים שאם נדר ולא קיים נדרו עד שעברו עליו שלש רגלים כסדרן דהיינו פסח שבועות וסכות עבר על בל תאחר כפי שיתבאר אי"ה ס"פ ראה.}}. (ירושלמי ר"ה פ"א ה"א). '''לחדשי השנה. ''' א"ר אבא בר שמואל, מנין שאין מונין ימים לשנים, שנאמר ראשון הוא לכם לחדשי השנה, חדשים אתה מונה לשנים ואי אתה מונה ימים לשנים {{תוספת|טו|פירש"י מניין שאין מונים ימים לשנים כגון שאומר קונם יין שאני טועם לשנה מונה י"ב חודש מיום ליום, שאם נדר באחד בניסן אסור עד אחד בניסן הבא, ואע"פ שעדיין יש י"א יום שימות החמה יתרים על ימות הלבנה או פעמים שאנחנו עושים חדשים חסרים, עכ"ל. ולא ידעתי למה הוצרך לציור כזה בעוד שהנ"מ בזה פשוטה וברורה לענין חשבון השנים והמועדים, כי אם נחשב השנה לפי מספר הימים ולא לפי מספר החדשים הלא יבאו קביעות המועדים בזמנים אחרים מאשר כשהמנין לפי חדשים ועי' רמב"ם פ"א ה"ב מקה"ח שכנראה מפרש ג"כ כמש"כ וצ"ע.}}. (מגילה ה' א׳). '''לחדשי השנה. ''' ת"ר, באחד בניסן ראש השנה לחדשים, דכתיב החודש הזה לכם ראשון הוא לכם לחדשי השנה דברו אל כל עדת ישראל וגו׳ וכתיב (פ׳ ראה) שמור את חודש האביב ועשית פסח, איזה הוא חודש שיש בו אביב הוי אומר זה ניסן וקרי ליה ראשון {{תוספת|טז|ר"ל דבפרשה זו נאמר להקריב פסח בזה החודש (ואין אנו יודעים לאיזה חדש הוא מכוון) ובמקום אחר מצינו שמעשה הפסח הוא בחודש האביב אלמא דחודש זה ניסן הוא שהוא חודש שיש בו אביב שהתבואה בכירה בו להיות מבושלת בגמר בשולה, ומבואר דניסן הוא ראשון לחדשי השנה, ואע"פ דבגמרא רצו לדחות זה ואימא אייר ואימא אדר [דגם בהם יש מקצת מתכונת אביב], בכ"ז הדרשה דרשה גמורה ואמתית היא, דבאמת עיקר אביב בניסן הוא.}}. (ר"ה ז׳ א׳). '''לחדשי השנה. ''' מלמד ששיעור היקף כל החדשים – שנה, ומכאן שהשנה נמנית לחדשי הלבנה ולא לחדשי החמה {{תוספת|יז|דלשון חודש הוא דבר המתחדש והלבנה היא מתחדשת לכ"ט יום וי"ב שעות ותשצ"ג חלקים, משא"כ החמה, ושנת החמה יתירה על שנת הלבנה בעשרה ימים וכ"א שעה וקכ"א חלקים, וכבר כתבנו מזה לעיל בפסוק זה אות ז', וע"ע מעניני חשבונות שנות החמה ושנות הלבנה ברמב"ם פ"ז מקה"ח ובטור או"ח סי' תכ"ז ובלבוש ומג"א שם.}} [ספר יראים סי' ק"ג].
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: תנ"ך ומועדים
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף