עריכת הדף "
תורה תמימה/ויקרא/יב
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== ג == '''וביום השמיני ימול. ''' ביום ואפילו בשבת {{תוספת|יד|דדי היה לכתוב ובשמיני ימול, כמו דכתיב בראשון לחודש, ונוח בארבעה עשר בו וכדומה, ולכן דריש ביום השמיני דוקא, באיזה יום שיחול יום השמיני ואפילו בשבת. ואע"פ דבכ"מ ממעטינן ממלת יום לילה, כמו בברכות י"ב ב' ימי חייך אלו הימים, ובסנהדרין ל"ד ב' וביום הראות בו, ביום ולא בלילה, ובמנחות ל"ו ב' מימים ימימה, ימים ולא לילות, וא"כ היה אפשר לומר דגם כאן בא הלשון וביום למעט לילה ולא לרבות שבת, אך מתבאר בגמרא דלילה ממעטינן מפסוק דפ' לך ובן שמונת ימים, יעו"ש. ואייתר הלשון וביום לרבות דחיית שבת כמבואר. ודע דהא דמילה דוחה שבת היינו עיקר המילה אבל לא מכשיריה, כמו להביא סכין דרך רה"ר וכדומה, וזה מפני הכלל הידוע כל דבר שאפשר לעשותה מערב שבת אינה דוחה את השבת, ולכן צריך להכין סכין מע"ש. וכתבו התוס' בגיטין ז' ב' דמכל מקום מהני הדרש ביום ואפילו בשבת לענין מכשירי מילה שמותר לעשותן בשבת ע"י נכרי, מה שאין כן שאר מצות שאינן עוברות לא עבדינן בשבילן אפילו איסור דרבנן דהיינו אמירה לנכרי. ועיין עוד מש"כ בפ' לך בפסוק והיה לאות ברית ביני וביניכם. ודע דהא שלא גזרו חכמים על מילה בשבת מחשש שמא יעביר סכין ד' אמות ברה"ר כמו שגזרו בשופר ולולב, הוא משום דכתיב וביום ודרשינן ואפילו בשבת, והוי כמו שכתוב מפורש בתורה דחיית שבת מפני המילה, וקיי"ל דדבר המפורש בתורה להיתר אין כח ביד חכמים לאסרו מטעם גזירה, כנודע.}}. (שבת קל"ב א'). '''וביום השמיני ימול. ''' אמר רבה א"ר אסי, כל שאמו טמאה לידה נמול לשמונה, וכל שאין אמו טמאה לידה אק נמול לשמונה, שנאמר וטמאה שבעת ימים וביום השמיני ימול {{תוספת|טו|כגון יוצא דופן וכן כותית שילדה ולמחרת נתגיירה שאינה טמאה לידה כמש"כ בפ' הקודם אותו הולד נמול ביום לידתו ובכותית ביום גירותה ואין ממתינין עד יום השמיני, וטעם הדיוק מסמיכות הלשונות עיין מש"כ לעיל אות ז'. והנה פשוט הדבר דולד כזה שאין בו חיוב מילה בשמיני דוקא אין מילתו דוחה שבת, וכ"מ בגמרא, אמנם על עיקר דין דר' אסי באו בגמרא מערערים, והפוסקים לא הכריעו בזה, ולכן פסק הרא"ש דאזלינן בשניהם לחומרא, היינו דנמול לשמונה ואינו דוחה את השבת.}}. (שם קל"ה א'). '''וביום השמיני ימול. ''' כל היום כשר למול, שנאמר וביום השמיני ימול אלא שזריזין מקדימין למצות {{תוספת|טז|ע"פ הכלל כל מצוה שמצותה ביום כשרה כל היום. והנה מה שהביא בזה הפסוק וביום השמיני אינו מבואר לכאורה, דמלשון זה ילפינן לרבות אפילו בשבת בדרשה הקודמת, והא דביום ולא בלילה ילפינן בפ' לך מפ' ובן שמונת ימים, יעו"ש. אך הנה רגיל הגמרא להביא בענין דאיירי ביה את הפסוק היותר פשוט בלשונו לענין זה, ובנדון שלפנינו זה הפסוק שלפנינו יותר מבואר מאשר הפ' דפ' לך, וכ"כ התוס' בשבת קל"ב א' ובמגילה כ' א'. ולענין זריזין מקדימין למצות עיין מש"כ בבאורו בפ' בא בפסוק ושמרתם את המצות.}}. (פסחים ד' א'). '''וביום השמיני ימול. ''' אין מלין עד שתנץ החמה, שנאמר וביום השמיני ימול {{תוספת|יז|עיין מש"כ באות הקודם וצרף לכאן.}}. (מגילה כ' א). '''וביום השמיני ימול. ''' אין לי אלא הנמול לשמונה שאין נמול אלא ביום, מניין לרבות הנמול לתשעה, לעשרה, לאחד עשר, לשנים עשר, ת"ל וביום {{תוספת|יח|נמול לתשעה יצוייר כגון אם נולד בבין השמשות דמונין לו מהלילה ונמול לתשעה ספק שמונה. ונמול לעשרה – כגון אם נולד בביה"ש של ערב שבת דאי אפשר למולו בשבת דשמא תשיעי הוא ומילה שלא בזמנה אינו דוחה שבת ולכן נמול למחרתו ביום הראשון. ונמול לאחד עשר – כגון אם נולד בביה"ש של ערב שבת ויו"ט אחר השבת ומילה שלא בזמנה אינה דוחה גם יו"ט ולכן מספק נמול בשני בשבת. ולשנים עשר – כגון אם נולד בביה"ש של יום ד' ושני ימים טובים של ר"ה ביום ה' וביום ו', וכמש"כ.}}, ואפילו למאן דלא דריש ו', אבל ו' ה' דריש {{תוספת|יט|טעם הדיוק דהו' מן וביום מיותר [ע"ל אות ז'], ועוד מוסיף דגם הה' מהשמיני מיותר, וכל אלה מורים לרבות תוקף המצוה מהמילה ביום דוקא, אפילו במקרים שאין השמיני חלה בשמיני דוקא, כמבואר.}}. (יבמות ע"ב ב'). '''וביום השמיני ימול. ''' א"ר שיזבי, טומטום שנקרע ונמצא זכר אינו נמול לשמונה, שנאמר וילדה זכר וביום השמיני ימול, עד שיהא זכר משעת לידה {{תוספת|כ|בגמרא לא הוכרע פסק הלכה בדין זה, וכן בפוסקים, ולכן אזלינן ביה לחומרא שנמול לשמונה וגם אינו דוחה שבת.}}. (ב"ב קכ"ז א'). '''וביום השמיני ימול. ''' שאלו התלמידים את ר' שמעון בן יוחאי, מפני מה אמרה תורה מילה לשמונה {{תוספת|כא|פירש"י ולא בשביעי, עכ"ל. ולא ידעתי מה פסיקא יותר שביעי משמיני{{הערה|עי' מה שכתב על זה אביו בליל שמורים {{ממ|[[הגדה של פסח (ליל שמורים)/נרצה/אחד מי יודע|בפיסקא שבעה מי יודע וכו']]}}.}}. ולולא פירושו היה נראה לפרש מפני מה בשמיני ולא בו ביום, שכן מצינו בולד מקנת כסף שנמול ביום שנולד, וע"ל אות ט"ו.}} אמר להם, כדי שלא יהיו כולם שמחים ואביו ואמו עצבים {{תוספת|כב|פירש"י כולם שאוכלים ושותים בסעודה ואביו ואמו עצבים שאסורים בתה"מ, עכ"ל. ובאור ענין זה ע"פ מה שיבואר בסמוך לפנינו דכל הדמים שרואה לאחר שבעה הם דם טוהר ומותרת לבעלה. וכבר נודע מה שלמד הגר"א{{הערה|עי' מעשה רב {{ממ|[[מעשה רב/צה|סי' צה]] ו[[מעשה רב/קכד|סי' קכד]]}}.}} מכאן דכל תקנה שנתקנה בשביל איזה סיבה קיימת אע"פ שבטלה הסבה, כמו הכא שמבואר שטעם מילה בשמיני כדי שיהיו נתרים בתה"מ, והרי בזה"ז שנהגו לישב בדם טוהר, כמו בדם נדה, א"כ בטלה הסבה ממילא בשמיני, ובכ"ז הדין קיים, וי"ל דזה נרמז בלשון התנחומא ר"פ תצוה, ילמדנו רבינו לכמה תנוק נמול – לשמונה, כשם שנימול יצחק אבינו, ולא נתבאר ענין השאלה והתשובה, כי הלא מצות מילה לשמונה היא מצוה ידועה ומפורסמת בתורה, וכן זמן מילת יצחק, ומה החידוש בזה. אך לפי האגדה שלפנינו י"ל דמכוין התנחומא לשאול לכמה תינוק נימול בזה"ז, אחרי דעתה בטלה הסבה שיהיו אביו ואמו נתרים בתה"מ כיון דאחר שמונה נוהגים איסור, ומשיב דנמול לשמונה כשם שנמול יצחק שאז עדיין לא נתנה תורה ודין נדות וממילא לא היה שייך אז הטעם המבואר בזה, ובכ"ז נמול לשמונה, ולכן גם בזה"ז כן, ודו"ק. ודע דהרמב"ם במורה פמ"ט משני כתב טעם על מילה בשמיני כדי שיתחזקו כחות הולד, ותמהו עליו שהשמיט הנועם שבגמ' וכתב טעם מסברא דנפשיה, אבל באמת לא הוציא דברים אלה מלבו, כי מפורשים הם במ"ר ר"פ תצא בזה"ל ולמה התנוק נמול לשמונה שנתן הקב"ה רחמים עליו כדי שיתחזקו כחותיו, ע"כ. ומה שבחר הרמב"ם בטעם זה יותר מהטעם המבואר בגמ', י"ל משום דהטעם שבגמ' אינו שייך בזה"ז שנוהגים חומרא בדם טוהר. אך צ"ע בטעם המדרש, מי הגביל גבול ח' ימים לחיזוק כחות הולד, והלא רק בבהמה מצינו שיעור ז' ימים ליציאה מכלל נפל, ובאדם שלשים יום, כמבואר בשבת קל"א ב'. וע"ד דרש י"ל כדי שיעבור יום השבת במשך השמונה ימים ועפ"י מ"ש באגדות שמסגולת השבת לחזק כחות האדם והטבע, וכמו שכתבו במדרשים קודם שבא שבת היה העולם רופף ורועד וכשבא שבת נתחזקו כחותיו. – ודע דממה שכתב רש"י בפי' אגדה זו כולם שמחים שאוכלים ושותים בסעודה, יש קצת סמך לחיוב סעודה ביום המילה, ויש לה סמך ורמז בתורה, שהרי פי' זה הוא על לשון הגמרא מפני מה אמרה תורה, ובארנו עוד ענין זה בפ' וירא בפסוק ביום הגמל את יצחק, יעו"ש.}}. (נדה ל"א ב'). '''וביום השמיני ימול. ''' בעי ר' חגי קומי ר' יוסי, כתיב וביום השמיני ימול, עבר ולא מל מהו {{תוספת|כג|אם עובר על בל תאחר.}}, אמר ליה, כתיב (פ' תצא) כי תדור נדר לה' אלהיך לא תאחר לשלמו, דבר שהוא ניתן לתשלומין, יצא זה שאינו ניתן לתשלומין {{תוספת|כד|פרשו המפרשים דבר שניתן לתשלומין, שאם משלים למחר או באיזה יום הוי כמו שעשה ביום חיובו, משא"כ במילה אם לא מל בשמיני אף כי חייב הוא למולו אח"כ, אבל עכ"פ עבר על מצות וביום השמיני, ולכן אין חיוב מילה בכלל הלאו דלא תאחר, וכמה דחוק פי' זה ואינו מכון כלל בסגנון הלשון, ועיין בש"ק. אבל באמת י"ל בפשיטות מאוד דבר הניתן לתשלומין שאפשר לשלם ולמסור ביד, וכמו דדרשינן בכ"מ בלשון נתינה דבר הניתן מיד ליד, וזה שייך רק בדבר המטלטל, כמו בכור וקרבנות תרומות ומעשרות וכדומה, ודו"ק.}}. (ירושלמי ר"ה פ"א ה"א). '''וביום השמיני ימול. ''' מכאן שהאב מצוה על בנו למולו {{תוספת|כה|בבבלי קדושין כ"ט א' ילפינן זה מדכתיב באברהם וימל אברהם את יצחק בנו כאשר צוה אותו אלהים. ומה דלא ניחא להבבלי דרשת הירושלמי, י"ל משום דמפסוק דאברהם הצווי יותר מפורש, דבפסוק שלפנינו לא נזכר מפורש שהחיוב על האב דוקא, וגם מאותו הפסוק ילפינן פטור דאשה שהיא אינה מצוה למול את בנה, דדרשינן כאשר צוה אותו – ולא אותה. ולהירושלמי י"ל דניחא ליה להביא מפסוק זה שלפנינו דכתיב לאחר מתן תורה, ואזיל בזה לשיטתיה בפ"ג ה"ד דמו"ק שאין למדין מקודם מת"ת. גם יש לפרש בטעם הדבר דלא ניחא להבבלי בדרשת הירושלמי, משום דהפעל ימול הוא בבנין נפעל [משורש "מול" ], שאין רמז בזה להפועל כי אם להפעול, וא"כ אין רמז בזה לחיוב האב, והירושלמי ס"ל דהפעל ימול כאן הוא משרש "נמל" והוא יחס הפועל בבנין קל [כי שתי תמונות לההוראה הזאת: מול, נמל (ונמלתם, בראשית י"ז, י"א) וכמו לא יגוש מן נגש], ומדכתיב בלשון זכר – ימול דרשינן שרק האב מחויב למולו ולא האשה.}}. (ירושלמי קדושין פ"א ה"ז). '''בשר ערלתו. ''' ת"ר, מילה דוחה את הצרעת בין בזמנה בין שלא בזמנה, דכתיב ימול בשר ערלתו, בשר ואע"פ שיש שם בהרת {{תוספת|כו|יתכן דמדייק מדלא כתיב ימול ערלת בשרו, שכן מצינו כ"פ הלשון ערל בשר, ולכן דריש שבא לרמז דלפעמים צריך לחתוך אף בשר שעל הערלה, כגון היכי שיש בהרת, אע"פ דבכלל אסור לקוץ בהרת כמש"כ (פ' תצא) השמר בנגע הצרעת. והנה אע"פ דבלא"ה קיי"ל עשה דוחה ל"ת, בכ"ז אצטריך רבוי זה משום דבקציצת בהרת יש עשה ול"ת כפי שיתבאר אי"ה לפנינו בפ' תצא שם.}}. (שבת קל"ב ב'). '''בשר ערלתו. ''' ת"ר, ערלתו ודאי דוחה את השבת ולא ספק {{תוספת|כז|ספק בן שבעה או בן שמונה שאינו חי.}}, ולא אנדרוגינוס ולא נולד בין השמשות ולא נולד כשהוא מהול{{תוספת|כח|שצריך להטיף ממנו דם ברית. וכתבו התוס' דעיקר קרא אתא לאנדרוגינוס ונולד מהול, ויתר הדרשות הם אסמכתות, דמסברא ידעינן שאין מחללין שבת על הספק.}}. (שם שם).
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: תנ"ך ומועדים
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף