עריכת הדף "
תורה תמימה/ויקרא/יא
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== ד == '''אך את זה. ''' זה אי אתה אוכל אבל אתה אוכל הבא בסימן אחד, ואיזה הוא, זה טמא הנולד מן הטהור ועבורו מן הטהור {{תוספת|ח|שדומה לאמו במקצת, ועיין מש"כ לקמן אית י"ח.}}. (בכורות ז' א'). '''אך את זה. ''' יכול אף בשר מהלכי שתים אסור ת"ל אך את זה {{תוספת|ט|ר"ל של אדם, ולא נתבאר למה לא אמר מפורש בשר אדם ונקט בלשון מליצי בשר מהלכי שתים, ואולי בא לכלול בלשון זה גם בשר העובדי אלילים הפראים שבימים הקדמונים במדינות רחוקות שנתמעטו משם אדם ועל בשרם הוא אומר (יחזקאל כ״ג:כ׳) אשר בשר חמורים בשרם, ועיין ברכות כ"ה ב'. – וע' ברמב"ם פ"ב ה"ג ממאכלות שכתב דבשר האדם אף שאינו בלאו מ"מ איסור עשה יש בו, שהרי מנה הכתוב שבעה מיני חיות ואמר זאת אשר תאכלו, הא כל שהוא חוץ מהם לא תאכלו, וגם האדם נקרא נפש חיה ולאו הבא מכלל עשה עשה, עכ"ל. והרמב"ן והרשב"א חולקים עליו וס"ל דבשר אדם אין בו איסור כלל, ודרשת התו"כ שהביא הרמב"ם היא אסמכתא בעלמא, ועיין מש"כ לקמן אות י"ח ראיה לדעת הרמב"ם. וזה פשוט דבשר אדם מת לכו"ע אסור אפילו בהנאה דילפינן גז"ש מעגלה ערופה כמבואר בסנהדרין מ"ז ב'.}}. (תו"כ). '''אך את זה לא תאכלו. ''' ת"ר, ממשמע שנאמר אכול את שיש לו, שומע אני אל תאכל את שאין לו, וממשמע שנאמר אל תאכל את שאין לו שומע אני אכול את שיש לו, ולמה שנאן לכל אחד – לעבור עליו בעשה ולא תעשה {{תוספת|י|ואע"פ דבגמרא באה דרשה זו לענין דגים (פ' י') בכ"ז גם לענין בהמות ועופות כן, וכ"מ ברמב"ם פ"ב ה"ד ממאכלות.}}. (חולין ס"ו ב'). '''ממעלי הגרה וגו'. ''' ת"ר, אך את זה לא תאכלו ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה, יש לך שהוא מעלה גרה ומפריס פרסה ואי אתה אוכל, ואיזה זה, זה טהור הנולד מן הטמא {{תוספת|יא|משום דכל היוצא מן הטמא טמא. מיהו ולד טריפה מותר [והיינו כשנתעברה קודם שנטרפה, דבלא"ה טריפה אינה יולדת], משום דלא מבעי למ"ד עובר לאו ירך אמו דודאי מותר, אלא אפילו למ"ד עובר ירך אמו ג"כ מותר, משום דעיקר האיסור של האם משום דטריפה אינה חיה, אבל עובר זה יש לו חיות בפ"ע, ולא דמי לביצת טריפה דאסורה משום דביצה אדוקה וגדלה בגופה טפי מולד. ועיין מש"כ לקמן בפ' כל שרץ העוף (כ') טעם על היתר דבש דבורים אף שהוא יוצא מן הטמא. והנה לא נתבאר טעם דרשה זו, מהיכא דייק ודריש כן. ונראה משום דלפי פשוטו הוי ענין הכתוב שמציע שאלה שיש בהם סימן אחד, והיינו או מפריס פרסה או מעלה גרה, אסורים, א"כ הול"ל אך את זה לא תאכלו ממעלי הגרה או ממפריסי הפרסה, והיה במשמע המכון שבזה שיש בהם או זה או זה, ומדכתיב ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה מרמז שלפעמים יש כזו שגם אם היא בשני הסימנים ג"כ לא תאכל, ומפרש איזו היא, זה טהור הנולד מן הטמא שאסור לא משום סימנים אלא מפני שיוצא מן הטמא, וזהו גם טעם דרשה הבאה.}}. (בכורות ו' א'). '''ממעלי הגרה וגו'. ''' תניא, מניין לתמורת פסולי המוקדשין שהיא מתה {{תוספת|יב|תמורת פסוהמ"ק היא כגון המקדיש בהמה ואח"כ נפל בה מום ונפדית והתפיסה בתמורה.}}, ת"ל ממעלי הגרה טמא {{תוספת|יג|פירש"י דסיפא דקרא כתיב טמא הוא לכם, ודרשינן יש לך דבר שיש בו סימני טהרה ואסור באכילה, ואיזה זה, זה תמורת פסולי המוקדשין, עכ"ל. ונראה לי דדרשה זו אסמכתא היא, משום דעיקר הטעם שמתה הוא מפני שאי אפשר לא להקריבה ולא לפדותה, להקריבה לא משום שבאה מכח קדושה דחויה, ולהפדותה נמי לא משום שאין בכח קדושתה לתפוס פדיונה. ועיין ברמב"ם פ"ג ה"ד מתמורה.}}, ומניין לחמש חטאות שהן מתות ת"ל וממפריסי הפרסה טמא {{תוספת|יד|חמש חטאות הן, ולד חטאת, תמורת חטאת, חטאת שמתו בעליה, חטאת שנאבדה ונמצאת אחר שנתכפרו בעליה באחרת, וחטאת שעברה שנתה. ומבואר בגמרא דעיקר דין זה שמתות הוי הלכה למשה מסיני והפסוק אצטריך רק להורות דאם עבר ואכל מאחת מאלו החטאות עובר בלאו.}}. (בכורות ט"ז א'). '''את הגמל. ''' תניא, גמל גמל [כאן ובמשנה תורה] למה לי {{תוספת|טו|והיה באפשר לכתוב שם בקיצור כל הטמאים ולסמוך אפרשה זו בפרטם, וכמו שיש שם כמה קיצורים שסמך בפרטם לפרשה זו.}}, חד לאסור עצמו וחד לאסור חלבו {{תוספת|טז|ואע"פ דגם בלא"ה היינו אוסרים החלב משום כל היוצא מן הטמא טמא, אך הו"א משום דהיתר חלב בבהמה טהורה חידוש הוא לפי מה דקיי"ל דם נעכר ונעשה חלב, וא"כ זה החלב היה מקודם דם והאוכלו בכרת ווהשתא מותר לכתחלה, ולפי"ז הו"א כיון דחידוש הוא הותר גם חלב טמאה קמ"ל.}}. (שם ו' ב'). '''את הגמל. ''' תנא דבי ר' ישמעאל, שליט בעולמו יודע שאין לך דבר מעלה גרה וטמא עמו אלא גמל, לפיכך פרט בו הכתוב הוא {{תוספת|יז|ולאו דוקא גמל לבד אלא כל הני טמאים דחשיב עמו, שפן וארנבת כאן והשסועה בפ' ראה. ופירש"י ללמדך שאין לחוש למעלת גרה אחרת, דכל שאר מעלה גרה טהורים, עכ"ל. ואמנם לפי"ז כל ענין דרשה זאת אך למותר, דמהיכי תיתא להוסיף על הטמאים שחשבה התורה. ולולא פירש"י אפשר לפרש כונת הדורש להודיע בזה מעלת התורה שמתוכה ניכר נתינתה מפי הגבורה בכח אלהי ממעל, כי אדם בשר ודם אי אפשר לו להחליט שרק אלה סימניהם כן ולא זולתם, כי אולי נמצאים על ארץ רבה עוד ברואים בסימנים אלה כמו בגמל ושפן וארנבת וחזיר, וכן ואולי במשך השנים והדורות יבא רעהו וחקרו כי מצא עוד כאלה, אבל הקב"ה רק הוא יודע שאין כאלה במציאות יותר מאלה שחשב כאן, כאשר באמת אנו רואים מאז נתנה התורה לא מצאו התרים והחוקרים עוד מינים, והן הן מנפלאות תמים דעים וסגולת תורתו.}}. (חולין נ"ט א'). '''טמא הוא לכם. ''' מה תלמוד לומר, הוא טמא ואין חלב ודם מהלכי שתים טמא אלא טהור {{תוספת|יח|מהלכי שתים ר"ל של אדם, ומה שלא אמר מפורש אדם עיין מש"כ לעיל אות ט'. ויתכן לומר דמדייק יתור הלשון טמא הוא לכם, אחרי דבפסוקים הסמוכים כולל כל הפרטים האסורים וכתב טמאים הם לכם וקאי גם אגמל שבפסוק זה, וא"כ למה כתב גבי גמל ביחוד טמא הוא לכם, ובאמת בפ' ראה כולל כל הטמאים ביחד וכתב טמאים הם לכם, ולכן דרשו שבא להוציא חלב ודם של אדם להיתר, [ומדחז"ל רק אז מותר דם אדם היכי שלא פירש כגון דם שבין השינים, אבל אם פירש לכלי אסור משום מראית עין שיאמרו דם בהמה הוא]. – וע"פ יסוד דרשה זו שבא להתיר חלב ודם של אדם באכילה יש להביא ראיה לשיטת הרמב"ם שהבאנו לעיל אות ט' דבשר אדם אסור בעשה, יעו"ש. ועל זה אשמעינן כאן דלא נימא כמו שהבשר אסור כמו כן היוצא ממנו אסור וכמו כל היוצא מן הטמא טמא, אבל לדעת שאר הראשונים שהבאנו שם דבבשר אדם אין כל איסור קשה מאי אצטריך לאשמעינן היתר בחלב ודם, תיפק ליה דכיון דיוצא מן המותר ממילא גם הם מותרים. ולדעת הרמב"ם צ"ל מה שבאמת משונה דין חלב ודם מבשר, משום דכיון דהבשר אינו אסור כי אם בעשה, דיו מפני זה לאסור רק את עצמו ולא עוד היוצא ממנו.}}. (כתובות ס' א'). '''טמא הוא לכם. ''' מה תלמוד לומר, הוא טמא ואין טמא הנולד מן הטהור טמא אלא טהור {{תוספת|יט|טעם הדיוק כמש"כ ריש אות הקודם דמדייק יתור הלשון טמא הוא לכם, אחרי דבפסוקים הסמוכים כולל כל הפרטים האסורים וכתב טמאים הם לכם וקאי גם אגמל שבפסוק זה, ויתור לשון זה בא להוציא טמא הנולד מן הטהור שהוא טהור אע"פ שיש לו כל סימני טומאה, ובבכורות כ"ד א' מבואר דדוקא אם ילדתו בפנינו אבל אם הניח להאם מעוברת ואח"כ מצא מין טמא הולך אחריה ואפילו כרוך אחריה ויונק אותה אסור דחיישינן שמא מן הטמאה נולד וכרוך אחר הטהורה, יעו"ש. ולכאורה צ"ע ממה דקיי"ל בסוגיא שם לענין פטור בכורה דמהני מה שמניקתו, י"ל דלענין פטור בכורה עיקר הענין צריך להורות רק שכבר ילדה ומכיון שרוב בהמות אינן מניקות אלא א"כ ילדו לכן מוקמינן אחזקה זו שמניקה שבודאי ילדה, משא"כ בנדון שלפנינו שצריך להוכיח שהולד שלה ממש, ודו"ק.}}. (בכורות ד ב').
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: תנ"ך ומועדים
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף