שו"ת בית הלוי/א/ט

שו"ת בית הלוי TriangleArrow-Left.png א TriangleArrow-Left.png ט

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

סימן ט
יחקור לדידן דקיימא לן דצריך לסמוך גאולה לתפילה גם במעריב, אם במקום מצוה כגון לקבל שבת מקודם אם צריך גם כן לסמוך דוקא או לא:

בברכות דף כ"ז (ע"א) איתא רב צלי של שבת בערב שבת. וכתב הרא"ש ולאחר יציאת הכוכבים היה קורא קריאת שמע בעונתה, ואף על פי שלא היה סומך גאולה לתפלה, כיון שהיה מכוין למצוה להוסיף מחול על הקודש לא חייש לסמיכה. וכן כתבו בתלמידי רבינו יונה. הרי נתברר דמשום מצוה דהוספה מחול על הקודש לא חיישינן לסמיכת גאולה לתפלה בשל ערבית.

אמנם בדברי הרא"ש מצינו סתירה לזה לכאורה, וכמו שהקשה עליו השאגת אריה בסימן ג דבריש ברכות (פ"א ס"א) כתב הרא"ש דברי ר"ת (ב. ד"ה מאימתי) שנתן טעם על מה שנהגו העם לקרות קריאת שמע קודם צאת הכוכבים משום דקיימא לן כרבי יהודה דסבירא ליה דזמן מנחה הוי עד פלג המנחה והוא שעה ורביע קודם צאת הכוכבים ומכאן ואילך הוי לילה לענין ערבית והוא הדין לענין קריאת שמע ואמרינן שם דעבד כמר עבד ודעבר כמר עבד, ואמרינן נמי רב צלי של שבת בערב שבת. והרא"ש שם דחה ראיותיו דרק לענין תפלה דנגד תמידים תיקנו הוי שיעורא בפלג המנחה אבל קריאת שמע דתלוי בזמן שכיבה לא הוי עד יציאת הכוכבים. והא דרב צלי של שבת בערב שבת דלמא סבירא ליה כרבי יהושע בן לוי דאמר (שם ד:) תפלות באמצע תיקנום ולא צריך לסמוך גאולה לתפלה של ערבית והיה קורא קריאת שמע אחר צאת הכוכבים, עכ"ד. הרי חזינן דלא תירץ כאן דמשום מצוה דהוספה מחול על הקודש לא חייש לסמיכה ומוכח דסבירא ליה דמאן דמצריך לסמוך גם במקום מצוה צריך לסמוך. וכבר כתב השאגת אריה דדבריו סותרין זה את זה[1].

ועוד יותר נראה דהרי על כרחך צריכין אנו לתירוצו של הרא"ש שכתב בריש המסכתא דלמא רב סבירא ליה כרבי יהושע בן לוי, דהרי בדף כ"ז ע"ב איתא דשאל ר' ירמיה לרב מי בדלת[2] וא"ל אין בדילנא, הרי דר' ירמיה נסתפק בעובדא דרב אם קיבל שבת בתפלתו ובדיל ממלאכה. וכבר ראיתי מי שהקשה על מה שכתב הרא"ש דמשום מצוה לא חייש לסמיכת גאולה, דאם כן היאך נסתפק ר' ירמיה אם בדיל הא על כרחך בדיל דאי לא בדיל אמאי לא חייש לסמיכה, ושכחתי המקום שראיתי קושיא זו. ובודאי מוכרח לומר כמו שכתב הרא"ש בריש המסכת דלמא סבירא ליה לרב כריב"ל, ואם כן גם לפי המסקנא דהשיב לו בדילנא אין ראיה לדין זה דבמקום מצוה לא חיישינן לסמיכה דיש לומר דסבירא ליה כריב"ל.

והנראה לבאר דאין כאן שום סתירה בדבר הרא"ש והוצרך הרא"ש לומר ב' הסברות, וגם לפי מה שכתב דרב סבירא ליה כריב"ל מכל מקום מוכרח דמשום מצוה דהוספה לא חייש לסמיכה, וכמו שנבאר[3].

דהנה השאגת אריה הקשה על תירוץ זה שכתב דרב סבירא ליה כריב"ל דאכתי קשה היאך אמרינן שם דעבד כמר עבד דהא אנן קיימא לן כר' יוחנן דגם בערבית צריך לסמוך והיאך אפשר להתפלל ערבית מיד אחר פלג המנחה. ובאמת דזה אין קושיא על הרא"ש דיש לומר דהרא"ש מפרש הא דאמרינן דעבד כמר עבד אין הפירוש דלכתחילה יכול להתפלל מעריב מיד אחר פלג המנחה רק בדיעבד קאמר דאי עבד והתפלל אז מעריב עבד ואין צריך לחזור ולהתפלל מעריב אחר צאת הכוכבים דמשום הא דלא סמיך גאולה לתפלה אין צריך לחזור ולהתפלל. אבל אם הוי קיימא לן כרבנן דזמן מנחה עד הערב, גם בדיעבד לא היה יוצא אם התפלל אז מעריב ושפיר י"ל דגם לרבי יהודה לכתחילה אסור להתפלל מעריב משום הא דצריך לסמוך ורק בדיעבד יצא לר' יהודה. ורק מהא דחזינן דרב צלי של שבת בערב שבת הא מוכח מהא דעשה לכתחילה כן דגם זמן קריאת שמע הוי מפלג המנחה, ועל זה כתב הרא"ש דאין זה ראיה, דלמא סבירא ליה לרב כריב"ל. ולר' יוחנן באמת אי אפשר להתפלל מעריב מפלג המנחה ורק בדיעבד יצא.

אמנם זה קשה על הרא"ש דריש ברכות, דהא בדף כ"ז מבעיא לן אי הלכה כרבי יהודה דאמר דזמן מנחה הוי רק עד פלג המנחה או לא ופשיט ליה מדרב צלי של שבת בערב שבת שמע מינה הלכה כרבי יהודה ודחי אדרבא מדר"ה ורבנן לא מצלי עד אורתא ש"מ אין הלכה כר"י ומסיק השתא דלא איתמר הלכתא לא כמר ולא כמר דעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד. ומאי מוכיח מר"ה דסבירא ליה דלא כרבי יהודה דלמא ס"ל לר"ה כר' יוחנן דגם בערבית צריך לסמוך ומשום הכי אף על גב דסבירא ליה במנחה כר' יהודה דלא הוי רק עד פלג המנחה ואם כן מצד התפלה היה יכול להתפלל מעריב מכל מקום היה מוכרח להמתין עד צאת הכוכבים שיגיע זמן קריאת שמע כדי לסומכה לגאולה וכיון דמרב מוכח דהלכה כר"י ומר"ה הא אין ראיה כלל דלא ס"ל כר"י בזמן התפלה הלא צריך להיות הלכה כר"י והיאך קאמר דעבד כמר עביד ויכול להתפלל מנחה אחר פלג ומוכרח ע"כ כר"ת לדר' יהודה גם זמן קריאת שמע מתחיל מפלג המנחה, וצ"ע לכאורה דברי הרא"ש.

והנראה לישב דברי הרא"ש בטוב, דהא ודאי דלכאורה קשה על הך סוגיא דמדקדק מדר"ה דלא מצלי עד אורתא שמע מינה דסבירא ליה כר' יהודא דס"ל להגמרא דלר"י מכיון שנשלם זמן מנחה צריך להתחיל זמן מעריב, והרי גם לפירוש ר"ת דס"ל דלר"י מתחיל זמן קריאת שמע מפלג המנחה מכל מקום קשה דהיאך תלוי זה בזה ודלמא בהא דסבירא ליה לרבי יהודה דזמן מנחה הוי רק עד פלג המנחה סבירא ליה לרב הונא כר"י ומה דס"ל דזמן קריאת שמע מתחיל מפלג המנחה לא סבירא ליה לרב הונא כרבי יהודה, ומשום הכי הוצרך להמתין במעריב עד צאת הכוכבים אף על גב דזמן מנחה נשלם מקום.

דאין לומר דסבירא לה להגמרא דזה תלוי בזה ומיד שמשלים מנחה מתחיל זמן קריאת שמע של מעריב דהא ודאי דזה אינו דהרי אחר צאת הכוכבים בודאי דכולי עלמא מודים דאי אפשר להתפלל מנחה דאפילו רבנן דפליגי על רבי יהודה לא קאמרי דזמן מנחה רק עד הערב ולא יותר דאחר צאת הכוכבים הא אי אפשר להקריב שום קרבן דביום צותו כתיב, ואם כן מנחה דהוי נגד תמיד של בין הערבים הא אי אפשר להתפלל אחר צאת הכוכבים לכולי עלמא והרי אפילו הכי קאמר ר' חנינא בריש ברכות (ב:) דזמן קראית שמע של ערב הוי משהעני נכנס לאכול פיתו במלח ור' אחא קאמר שם משעה שרוב בני אדם נכנסין להסב והוי יותר מאוחר משיעורא דעני וכמו שפרש"י שם להדיא ואמרינן שם בגמרא דשיעורא דעני הוי מאוחר משיעורא דכהנים נכנסין לאכול בתרומתן ושיעורא דכהן הא מבואר להדיא בגמרא שם דהוי צאת הכוכבים הרי חזינן להדיא דלר"ח ור"א אע"ג דודאי כלה זמן מנחה בצאת הכוכבים מכל מקום לא מתחיל זמן קריאת שמע רק הרבה אחרי כן ואינו מוכרח להיות תיכף משנשלם זמן מנחה להתחיל זמן קריאת שמע.

וכמו כן יש להוכיח דהא התוס' כתבו במסכת זבחים דף נ"ו דהא דאמרינן שם דדם נפסל בשקיעת החמה היינו בהתחלת השקיעה דהוי שיעור ארבעה מילין קודם צאת הכוכבים ולדידהו הא ודאי דכולי עלמא מודים דלא הוי זמן מנחה רק עד התחלת שקיעה וכמו שהאריך בזה השאגת אריה בסימן י"ז והרי לכל התנאים שמביא הגמרא בריש ברכות לא הוי אז זמן קריאת שמע, דהא היותר מקדים שם הוי ר' אליעזר וקאמר משעה שקדש היום בערבי שבתות דהיינו התחלת בין השמשות דהוי לכל היותר רק תלתא רבעי מיל קודם צאת הכוכבים ור"מ קאמר שם דזמן קריאת שמע הוי משעה שהכהנים טובלין ואמר לו רבי יהודה והלא כהנים מבעוד יום הם טובלין ופריך בגמרא שפיר קאמר ליה רבי יהודה ומשני דרבי מאיר קאי על בין השמשות דרבי יוסי דהוי כהרף עין קודם צאת הכוכבים וקודם לזה יכולין לטבול. הרי דסבירא לה להגמרא דלכל הני תנאי אין סברא כלל להקדים זמן קריאת שמע קודם שיעור בין השמשות הגדול דהיינו תלתא רבעי מיל, והרי זמן מנחה כבר נשלם מהתחלת השקיעה דהוי שלשה מיל ורביע קודם בין השמשות. הרי דקריאת שמע אינו מוכרח להיות תיכף אחר שנשלם זמן מנחה ואם כן מאי מוכיח מרב הונא מדלא מצלי עד אורתא דלא סבירא ליה כרבי יהודה, דלמא בעיקר זמן התפלה של מנחה סבירא ליה כר"י דהוי רק עד פלג המנחה ורק בהא דזמן קריאת שמע סבירא ליה לר"ה דלא הוי רק מצאת הכוכבים ומשום הכי לא התפלל מעריב מקודם משום דס"ל כר' יוחנן דגם במעריב צריך למסוך גאולה לתפילה. ואפילו לר"ת קשה כל זה דאף על גב דר' יהודה ס"ל דזמן קריאת שמע הוי מפלג המנחה מכל מקום הא טעמו משום דלא דריש ובשכבך וכמו שכתבו התוס' בריש ברכות (ב:) בד"ה א"ל ר"י ואין זה תלוי כלל במה דס"ל דמנחה נשלם אז וכמו דמוכח מכל הני תנאים שהבאנו, ואם כן הא י"ל דבזמן ק"ש הוא דלא סבירא ליה לרב הונא כרבי יהודה.

וע"כ הנראה מוכרח דהא דמדקדק הגמרא מדרב הונא דלא כר"י אין הכוונה דאי כר"י אם כן מיד אחר שהשלים זמן מנחה צריך להתחיל זמן מעריב, דזה אינו הוכחה כלל כיון דחזינן דכולהו תנאי הנ"ל סבירא להו דאף על גב שנשלם מנחה מכל מקום לא הגיע זמן קריאת שמע וממילא אי אפשר להתפלל מעריב לר' יוחנן דמצריך להסמיך גם במעריב. רק ההוכחה של הגמרא הוי להיפוך דכיון דלרב הונא אי אפשר לו להתפלל מעריב בודאי יוכל להתפלל מנחה אפילו אחר פלג המנחה, דסבירא לה להגמרא דכל טעמו דרבי יהודה דקאמר עד פלג המנחה הוי רק משום דסבירא ליה דמשם ואילך מתחיל זמן מעריב אבל אם לא היה אז זמן מעריב לדידיה ודאי דיכול להתפלל מנחה אז. דלא דמי להא דאמר ר' יהודה דזמן שחרית הוי רק עד ד' שעות ולא יותר דהא הוי משום דסבירא ליה דתמיד של שחר לא קרב אחר ארבע שעות דגבי תמיד של שחר הא כתיב בבוקר ואחר ד' שעות סבירא ליה לר"י דלא נקרא בוקר וכדאיתא בגמרא דף כ"ז. אבל בהא דאחר פלג המנחה הא גם ר"י מודה דאם נאנסו ולא הקריבו התמיד קודם דיכול להקריבו עד הערב דכל זמן דהוי עדיין יום מקרי שפיר בין הערבים וא"כ אמאי לא יתפלל מנחה אם לא התפלל מקודם כיון שכשר להקריב התמיד עדיין.

וראיתי להשאגת אריה בבסימן י"ז שחתר ליתן טעם דרבי יהודה סבירא ליה דאחר פלג המנחה אסור להקריב התמיד והוא דבר חדש והרי הרמב"ם כתב בפ"א מהלכות תמידין דזמנו כל היום אף על גב דפסק כאן דעבד כמר עבד, הרי דגם לר"י כשר עד הלילה. שוב מצאתי שכן כתב להדיא הלחם משנה בפ"ג מהלכות תפלה דגם ר' יהודה מודה דכשר עד הלילה יעו"ש. וע"כ דטעמו של רבי יהודה הוי משם דאחר פלג המנחה כבר הגיע זמן תקנה של תפלת מעריב כיון דלעולם היו מקדימים להקריב התמיד והיה בפלג המנחה מתחיל זמן הקטרת איברים ופדרים ותיקנו אז תפלת מעריב ומשום הכי נשלם זמן מנחה לרבי יהודה.

כן נראה ביאור הגמרא ולא דהגמרא סבירא לה דמעריב תלוי מיד שנשלם מנחה רק להיפוך דסבירא לה להגמרא דגם רבי יהודה אינו אומר כן רק משום דסבירא ליה דמעריב מתחיל אז אבל אם לא היה מתחיל אז זמן מעריב ודאי דיכול להתפלל מנחה. ומשום הכי מדקדק הגמרא שפיר מדרב הונא דלא מצלי עד אורתא, הרי מוכרח דלא כר"י דאפילו אם נאמר דטעמו של רב הונא הוי משום דסבירא ליה דלא הגיע זמן קריאת שמע וסבירא ליה דצריך לסמוך מכל מקום יהיה מאיזה טעם שיהיה כיון דעל כל פנים לא הוי זמן מעריב עדיין ואי אפשר לו להתפלל אז מעריב ממילא צריך להיות זמן מנחה כיון דהוי עדיין יום וכשר להקריב בו התמיד אם לא הקריבו מקודם, אבל היכא דאי אפשר להקריב התמיד כגון אחר צאת הכוכבים או מהתחלת שקיעה להתוס' דזבחים וא"כ הא שוב אי אפשר להיות עוד זמן מנחה מצד עצמו אין הכרח כלל שיתחיל זמן מעריב וכמו דחזינן דס"ל לר' חנינא דזמן ק"ש הוי משהעני נכנס לאכול דהוי מאוחר מצאת הכוכבים ממילא הא מוכרח להתאחר זמן מעריב למ"ד דצריך לסמוך. ואם כן ניחא גם להרא"ש דשפיר מדקדק מדרב הונא דלא כרבי יהודה.

אכן אם כן הרי שוב מוכרח כר"ת מדחזינן דהגמרא מוכיח מדרב הונא דלא כר"י דאף על גב דיש לומר דטעם של רב הונא הוי מדמצריך לסמוך גאולה לתפלה מכל מקום ממילא מוכח דלא כר"י, אם כן הא לדידן דקיימא לן כר' יוחנן דצריך לסמוך גם בשל ערבית הא ע"כ אי אפשר להתפלל מעריב מפלג המנחה ושוב מוכח דלא כר' יהודה ועל כרחך זמן מנחה נמשך גם אחר פלג המנחה והיאך קאמר דהשתא דלא איתמר הלכתא דעביד כמר עביד דהרי כיון דאי אפשר להתפלל מעריב משום סמיכה הא הוי עדיין זמן מנחה ואם כן גם בדיעבד דהתפלל מעריב אז לא יצא דאף על גב דמשום סמיכת גאולה אין צריך לחזור ולהתפלל מכל מקום כיון שהוא עדיין זמן מנחה הא ודאי לא הוי זמן מעריב כלל והוי כהתפלל קודם זמנו דגם בדיעבד לא יצא ושוב מוכרח כר"ת דגם זמן ק"ש מתחיל מפלג המנחה לר' יהודה.

זה אינו דאף על גב דצריך לסמוך מכל מקום שפיר יש לומר דמכל מקום כבר הגיע זמן התקנה של תפלת מעריב ונפקא מינה דהא בערב שבת אם ירצה להוסיף מחול על הקודש כתבו הרא"ש ותלמידי רבינו יונה דלא חיישינן להא דסמיכת גאולה לתפלה ואם כן שפיר י"ל דכבר הגיע זמן מעריב וכגון היכא דליכא משום סמיכת גאולה וממילא נשלם זמן מנחה וליכא ראיה מהא דקיימא לן כר' יוחנן דהלכה דלא כר' יהודה ורק מהא דר"ה דלא הוי מצלי עד אורתא ואפילו בערב שבת וס"ל דגם משום הוספה מחול על הקודש אי אפשר להקדים זמן מעריב אז מוכיח הגמרא שפיר דלא כר"י אבל לר' יוחנן אף על גב דסבירא ליה דגם במעריב צריך לסמוך אין להוכיח דלא כרבי יהודה דסבירא ליה דמשום הוספה אין צריך לסמוך ושפיר נקרא דהגיע זמן שנתקן תפלת מעריב וכר"י ושפיר אמרינן דעביד כמר עביד.

ולפי זה שוב אין אנו צריכין לדוחקו של הרא"ש שכתב על הא דרב דצלי של שבת בערב שבת דלמא סבירא ליה כריב"ל דודאי דהוי דוחק דהא בדף ד' תניא כוותיה דר' יוחנן רק נאמר דרב משום הוספה מחול על הקודש לא חייש לסמיכה וכמו דמוכרח לומר כן מהא דמסיק דעביד כמר עביד אף על גב דקיימא לן כרבי יוחנן ומשום הכי כתב הרא"ש בפרק תפלת השחר הך סברא דאפילו לפי מה שכתב הרא"ש בריש ברכות דלמא סבירא ליה כריב"ל גם כן מוכרח הך סברא מהא דאמרינן דעביד כמר עביד.

והא דלא כתב הרא"ש בריש ברכות תירוץ זה דמשום הוספה לא חשש לסמיכה הוא משום דאם כן עדיין מוכח כר"ת מהא דשאל ר' ירמיה לרב מי בדלת הרי דנסתפק דלמא לא קיבל שבת ואם כן תיקשה היאך ס"ד דלא קיבל אם כן הא צריך לסמוך ובע"כ מוכרח כר"ת דגם זמן ק"ש מתחיל מפלג המנחה ורב קרא גם קריאת שמע, ומשום הכי כתב הרא"ש דלמא ס"ל כריב"ל. ובזה מדוקדק גם כן היטב הא דכתב הרא"ש דלמא דלכאורה קשה למה כתב בלשון ספק דלמא דהא לדידיה על כרחך סבירא ליה כן, ולפי זה ניחא דהא יש לומר דמשום הוספה הוא דלא סמך רק דתיקשה דאם כן מאי נסתפק ר' ירמיה ולזה כתב דלמא ס"ל כריב"ל פירוש דר' ירמיה נסתפק דלמא סבירא ליה לרב כריב"ל דבמעריב אין צריך לסמוך כלל. ודברי הרא"ש מיושבים בלי שום סתירה כלל:



שולי הגליון


  1. וראה עוד מעדני יום טוב מה שביאר בזה.
  2. מי בדלת מן המלאכה הואיל וקבלת עלך שבת בתפלתך. רש"י.
  3. בדפוסים ראשונים איתא:נתבאר, ומסתבר שהוא ט"ס.
< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף