פני יהושע/כתובות/עח/ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

פני יהושע כתובות עח ב

בגמרא ת"ש דתניא אמר ר"י אמרו לפני ר"ג הואיל וזו אשתו כו' ופירש"י זו אשתו ארוסה וזו אשתו נשואה והוא מוכרח לכל הפירושים דהא למאי דפשיט דמכרה בטל בעו למימר וא"כ ע"כ דארוסה ונשואה בעו למילף ויש לתמוה טובא דקארי לה מאי קארי לה לדמות ארוסה לנשואה כיון דפשיטא לן דלכל מילי אשתו ארוסה אין הבעל זוכה בשום דבר ואמאי קרו לה לארוסה אשתו כמו נשואה ואי משום דהשתא מיהא בשעת העמדה בדין נשואה היא אכתי הא פשיטא לן דאינו זוכה למפרע לא במציאתה אם נתנה לאחרים קודם נשואין ולא במעשה ידיה ולא בפירות וא"כ מהיכי תיתי יהא מכרה בטל למפרע. ויש ליישב כיון דאבבא דמציעתא קאי דשמיעא להו דב"ה סברי דלכתחלה לא תמכור אלמא דלענין גוף הקרקע לפירות אלמוה רבנן לתקנתו יותר מבמציאתה ושאר דברים משום שאדם נותן עיניו בהן יותר וע"מ כן אירסה שיזכה בהן לכשתנשא א"כ מקשה שפיר הואיל וזו אשתו לענין זה כמו נשואה א"כ יש לומר שיהא מכרה בטל ואפילו לפירוש ראשון דרש"י שהביאו התוספות דארישא נמי קאי א"ש דמה"ט גופא דס"ל לב"ה לא תמכור אלמא דחשיבא כנשואה לענין קרקעות לפירות א"כ אפילו במה שנפלו לה קודם שתתארס נמי י"ל שיהא מכרה בטל ולפ"ז א"ש דלרבי יהודה לא מצי ר"ג להשיב לא אם אמרת בנשואה שכן זוכה במעשה ידיה דהא סוף סוף לר"ג גופא ע"כ אלים תקנתא דנכסים טפי משאר מילי מדאינה מוכרת לכתחלה משא"כ לרחב"ע דבין לאוקימתא דר"ז בין לאוקימתא דר"פ סובר ר"ג גופיה דאפילו בעד שלא ניסת וניסת מוכרת לכתחלה ומכ"ש בנפלו משנתארסה ועודה ארוסה וא"כ יפה השיבן לפי שיטתו דאין לדמות ארוסה לנשואה דלא אלים תקנתא דנכסים טפי ממציאתה ומעשה ידיה ואדרבה הורע כחו דאפילו לאחר שכבר נשאה מוכרת לכתחלה מה שנפל לה קודם נשואין כן נראה לי כפתור ופרח לפי פירש"י בסמוך ודוק היטב ועיין עוד בסמוך:

רש"י בד"ה ש"מ דיעבד נמי קשיא להו עכ"ל. ולכאורה הוא תמוה ולמאי דפרישית הוא נכון מאד דנהי דלפירש"י בל' האיבעיא אי קאי אדיעבד היינו אמציעתא לחוד דמהיכי תיתי נאמר דפליגי כולי האי אפילו ארישא שיהא בטל מ"מ למאי דמייתי הפשטן ברייתא זו דאמרו לו הואיל וזו אשתו אלמא דמדמו ארוסה לנשואה מהאי הוכחה שכתבתי ולפ"ז קשיא להו בין אלכתחלה ואדיעבד דרישא ובין אדיעבד דסיפא. ועוד נ"ל דרש"י לשיטתו בסמוך דלאוקימתא דרב זביד אפילו לר"י אליבא דר"ג ס"ל דמוכרת אף לכתחלה וא"כ קשיא להו בין אלכתחלה בין אדיעבד והראשון יותר נכון:

בד"ה לא כך השיבן בעוד שדנו לפניו וכו' עד סוף הדיבור. ולכאורה שפת יתר הוא ונ"ל בכוונתו ומשום דלכאורה קשיא לן בדברי רחב"ע דקאמר לא כך השיבן ומאי פליג בהא אדר"י דסוף סוף כל דבריו בכלל דברי רבי יהודה דמכיון דבמה שהשיבן בסוף על החדשים אנו בושין טפי עדיף תשובה א' על שניהם א"כ הא דר"י טפי עדיף ששנה בלשון קצרה דתו לא צריך תשובה קמייתא ואדרבה בדקמייתא איכא למיטעי וא"כ מחמת קושיא זו היה נראה לקיים הגירסא דמסיק רבי יהודה אמר להם אף זו לא תמכור וא"כ רחב"ע פליג טובא אדר"י בעיקר הדין לר"ג דלר"י השיבן אף זו לא תמכור ולרחב"ע מוכרת אף לכתחלה ולפי שפירש"י דלא גרסינן להאי גירסא מש"ה הוצרך לפרש כאן מילתא דרחב"ע דנהי שבכלל דברי ר' יהודה הם דאפשר דלר"י נמי מוכרת לכתחלה אפ"ה לא כך השיבן אלא שרצה להשיבן על ראשון תשובה נצחת ולהביא טעם לדבריו דאדרבה לא אלים תקנת פירות נכסים משאר מילי והיינו כדפרישית ודוק היטב:

בד"ה אמר להן אף זו מוכרת וקיים אמרו לו כו' והיאך מכרה קיים. ולכאורה תחלת דבריו שמציין בלשון הגמרא הוא אריכות דברים ללא צורך ואין זה דרך רש"י ז"ל ועוד שהשמיט ונותנת וכתב מוכרת וקיים ועוד דבסוף דבריו כתב והיאך מכרה קיים ולכאורה יותר קשיא להו אלכתחלה ולענ"ד בכוונתו משום דלכאורה רחב"ע דאמר מוכרת ונותנת וקיים יש לדקדק כיון דמוכרת לכתחלה פשיטא דקיים בדיעבד אלא משום דלשון מוכרת לכתחלה י"ל שיהא גוף הקרקע ללוקח לאחר מיתה אבל לעולם שהבעל אוכל הפירות וכ"ש דבמכירה אפילו אינו אוכל הפירות מכל מקום לא מפסיד מידי דהא מוציאין המעות מן האשה ולוקח בהן קרקע והוא אוכל פירות לכך פירש"י דהא דקאמר מוכרת היינו לענין שהמקח קיים לגמרי ואין הבעל אוכל הפירות וא"כ קשיא להו שפיר ממעשה ידיה ומציאתה שאין יכולה למוכרה כלל והיאך המכר קיים שיפסיד הפירות כנ"ל ברור:

תוספות בד"ה לא כך השיב פי' על הארוסה ששאלו וכו' עד סוף הדבור. ולכאורה הוא פירש"י בעצמו ונלע"ד שהתוס' הוצרכו לכך לפי שבדבור הקודם הביאו לשון ראשון שפירש"י דבין ארישא בין אסיפא קאי ואם כן יש לפרש בפשיטות דהא דקאמר רחב"ע לא כך השיבן היינו משום דלא שייך האי תשובה דעל החדשים אנו בושים בזה דתינח שהשיבן יפה על אותן שנפלו קודם שנתארסה דישנים נינהו בשעת המכירה משא"כ בעודה ארוסה ונפלו משנתארסה לא שייך האי תשובה דהא חדשים נינהו והוי משמע דר"ג מודה בהו ולפי שהתוספות לא רצו לפרש כן אלא כפי' ר"ת דחדשים וישנים היינו חדשים וישנים בשעת תביעה ולכך הוצרכו לפרש דאפ"ה א"ש הא דקאמר רחב"ע לא כך השיבן והיינו משום שלא הוצרך להשיב כך כן נראה לי נכון ודוק היטיב:

גמרא והאנן תנן כו' ר"ג אומר אם מכרה ונתנה קיים אמר ר' זביד תני מוכרת ונותנת וקיים. לכאורה היה נראה דאינו מגיה המשנה אלא דמפרש לה הכי דאפי' לכתחילה נמי מוכרת והא דקתני דיעבד היינו למיתני עליה מילתא דאמרו לו דאפילו בדיעבד הוו בעו למימר דבטל ור"ג גופא אפשר דאמרה בלשון לכתחלה אלא דרבי שסידר המשנה נקיט לה הכי משום מילתא דאמרו לו או משום דכיון דר"ג מימרא באפי נפשיה תני להו לא בפלוגתא דב"ש וב"ה לא דק לשנות בלשון לכתחלה או דיעבד דעיקר דינא אינו אלא לענין שהמקח קיים והלוקח אוכל פירות מאי דלא משמע לן כ"כ אי תני לה בלשון מוכרת כדפרישית ועוד דלענין שתמכור לכתחלה ליכא קפידא כ"כ דאף אם אמרו לא תמכור כיון שהמקח קיים בודאי תמכור כדאמרינן בעלמא מה הועילו חכמים בתקנתן. ונהי דב"ה אמרו לא תמכור היינו שאם בא הלוקח לימלך כמו שפירש"י בסמוך מ"מ אפשר דר"ג לא נחית להכי כנ"ל לפום ריהטא ליישב קושיית התוס' מיהו בסמוך אפרש בענין יותר נכון:

תוספות בד"ה תני מוכרת כו' וקשה לריב"ם דאדרבה היה לו להגיה הברייתא כו' ועוד דאם היה כו' ועוד כי היכי דפריך בסמוך לר"פ טפי הו"ל למיפרך כו' עכ"ל. כבר כתבתי בסמוך קצת יישוב על הקושיא הראשונה מיהא שינויא דחיקא לא משנינא ואמינא מילתא דשויא לכולהו קושיות והיינו למאי דפרישית לעיל דמפשטא דמילתא דר"ג אליבא דנפשיה אין לתמוה אי מוקמינן ליה כב"ש דכיון שאמר על החדשים אנו בושין והיינו בנפלו לה משניסת אלמא דעיקר תקנת פירות ונכסי האשה שיהיו לבעל קל הוא לר"ג והוא בוש מהן אפילו בנשואה גמורה וא"כ פשיטא דמיקל אפילו טפי מדב"ש וא"כ פשטא דלישנא דמתניתין הכי משמע דר"י גופא משמיה דר"ג מסיק לכולהו מילתא בחדא ריהטא דשאלו לו בנפלו משנתארסה והיא ארוסה והשיב להם על החדשים אנו בושין בין לכתחלה בין דיעבד אלא שאתם רוצים לגלגל הישנות ולהקשות מ"ט דב"ה דבדיעבד קיים ואני מוסיף לומר דאפילו עד שלא ניסת וניסת מוכרת לכתחלה. ועוד דמדר' יהודא ורחב"ע בברייתא נמי שמעינן דמוכרת לכתחלה מדמדמו להו ר"ג למציאתה ומעשה ידיה וא"כ מסתמא אפי' לכתחלה ומדקאמר בעד שלא ניסת אף בזו אלמא דשוין הם וא"כ א"א להגיה הברייתא ומדרחב"ע נשמע לר"י דלרב זביד לא פליגי ר"י ורחב"ע בהא. והיינו נמי דלא מקשה הש"ס לרב זביד ורחב"ע כב"ש דבלאו מילתא דרחב"ע ממילא ידעינן ממילתא דר"ג גופא שאמר במשנתינו נמי מוכרת ונותנת ואדר"ג גופא לא שייך להקשות אי אמר כב"ש דאדרבה מיקל טפי אפילו מדב"ש ולהדיא כתב הרי"ף ז"ל בשיטה שהבאתי דהיכא דשום תנא סובר דלא כב"ש ודלא כב"ה לא שייך להקשות כן. משא"כ לאוקימתא דר"פ מקשה הש"ס שפיר דכיון דר"י משמיה דר"ג שנה בלשון המשנה כב"ה וא"כ בברייתא נמי לר"י הכי הוא וא"כ מדקאמר ליה רחב"ע לא כך השיבן מעיקרא הו"ל למימר עיקר מימרא דר"ג דמוכרת לכתחילה ובתר הכי הו"ל לאתויי הא דאמרו לו ומה שהשיב להן ר"ג דדמו למעשה ידיה. משא"כ השתא דמייתי רחב"ע מילתא דאמרו לו סתמא. לא אתי שפיר דא"כ שקיל וטרי אליבא דב"ש כמ"ש לעיל בקושיית ר"ת בד"ה איבעיא להו עיי"ש. ועוד כיון דלאוקימתא דר"פ דר"י סובר דאינה מוכרת לכתחלה כב"ה והיינו שלא רצה להשיב להם ממעשה ידיה כדפרישית וא"כ נהי דרחב"ע סובר דר"ג כב"ש אכתי מאי מתמה אדר"י ואמר לא כך השיבן דהא כלל דבריו בכלל דברי ר"י הם שקיצר ואמר תשובה השנייה שמספיק' גם על הראשונה ואדרבה בדרבי יהודה ניחא לן טפי דקתני זו התשובה דשייך אפילו לב"ה משא"כ תשובה הראשונה לא שייכא אלא למאי דסבר ר"ג כב"ש דמדמינן שפיר למעשה ידיה אע"כ מדהוצרך רחב"ע לאסוקי האי לישנא היינו משום דאיהו גופא סבר כב"ש וא"כ מקשה הש"ס שפיר ורחב"ע כב"ש כן נראה לי ברור בעזה"י כפתור ופרח ליישב שיטת רש"י ז"ל ודו"ק:

בא"ד ורבינו חננאל גורס כו' ולגירסא זו ל"ג בברייתא כו' ולר"פ דלא מגי' מתני' תיקשי עכ"ל. וכתב מהרש"א ז"ל דלפ"ז לרש"י נמי ע"כ לר' זביד ל"ג בברייתא וא"כ מ"ש התוספות לעיל דבחנם מחקו רש"י היינו משום דלא נחתו לפרש הכא כגירסת רש"י כו' עכ"ל. ולענ"ד אין צורך לדחוק בכך דנהי דלרב זביד גריס במשנה מוכרת לכתחלה היינו בסיפא בבא דעד שלא ניסת דאיירי ר"ג גופיה משמיה דנפשיה דעלה קאי רחב"ע משא"כ בבבא דמציעתא לכ"ע גרסינן להדיא מודה ב"ה שאם מכרה ונתנה קיים ולכתחלה לא תמכור ועלה קאי רבי יהודה ומייתי הא דאמרו לו לר"ג וא"כ דברי המשנה גופא סותרים זה את זה כיון דקתני בנתארסה לב"ה דיעבד דוקא כ"ש בעד שלא ניסת והיאך קתני ר"ג בסיפא אפילו בעד שלא ניסת דמוכרת לכתחלה אע"כ צ"ל בא' משני פנים או שנאמר דר"י ורחב"ע פליגי אליבא דר"ג דלר"י סובר ר"ג דלא תמכור כב"ה ולרחב"ע כב"ש או שנאמר דאמרו לו דר"י אליבא דב"ה קאי והשיב להם מעיקרא אליבא דב"ה ובתר הכי קתני ר"ג טעמיה דנפשיה דמיקל אפילו טפי מדב"ש ולפ"ז לר' יהודה נמי אין צורך למחוק בברייתא דאמר להם אף זו לא תמכור מהנך טעמי גופא אי משום דר"י אליבא דר"ג הכי ס"ל דלא כמשנתינו דרחב"ע אליבא דר"ג היא או משום דר"ג גופא בברייתא דר"י אליבא דב"ה שקיל וטרי על מה שאמרו לו וא"כ יפה כתבו התוספות לעיל דבחנם מחקו רש"י משא"כ הכא לפירוש ר"ח דלר"פ האי דמשנתינו רבי יהודה שנאה וקתני עלה דמוכרת לכתחלה וא"כ קשיא דר"י אדר"י אי גרסינן בברייתא דר"י אף זו לא תמכור אע"כ דל"ג בברייתא וא"כ מדר"פ נשמע לרב זביד כן נ"ל ברור ודוק היטב:

בד"ה לא כר"י ולא כרחב"ע פי' לא כאמרו לו כו' עכ"ל. הוכרחו לפרש כן משום דפשיטא להו דאי הוי מצי לאוקמי מתניתין כאמרו לו לא הוי מתמה הש"ס אדרב ושמואל להקשות כמאן כיון דע"כ מתני' דהכותב פשיטא להו דלא מיתוקמא אלא כאמרו לו משום דעל כרחך בנפלו לה קודם נישואין איירי כמ"ש הרא"ש ז"ל בר"פ הכותב דבמה שנפלו לה אחר נישואין לא מהני תנאי והיינו דקשיא להו לעיל במשנתינו על פירש"י דלפירושו הו"מ לאוקמי שפיר כאמרו לו אבל לפירושם מקשה שפיר דאפילו לאמרו לו דרבי יהודה דסברי דבנפלו משנתארסה ומכרה כשנתארסה מכרה בטל אפי' הכי פשיטא ליה להמקשה דהכא מודו בנפלו עד שלא נתארסה ומכרה אפי' כשניסת דמכרה קיים וכדמסיק מהרש"א ז"ל דאפ"ה לא הוו סברות הפוכות כן נ"ל בכוונת התוספות לשיטתם. מיהו לפירש"י נראה דאדרבה לסברת אמרו לו לעולם שעת מכירה עיקר כיון שאמרו הואיל וזכה באשה וכדפרישית לעיל לתרץ קושיית התוספות בשם הרשב"א בסוף ד"ה איבעיא להו ע"ש ולפ"ז דודאי הו"מ לאוקמי מילתא דרב ושמואל כאמרו לו כיון דאפי' בנפלו משנתארסה ומכרה כשנתארסה סברי דבטל כ"ש בנפלו קודם שנתארסה ומכרה כשניסת אלא דאפ"ה מקשה הש"ס הכא שפיר כמאן לא כר"י ולא כרחב"ע והיינו במה שאמרו בתשובת ר"ג ופשיטא ליה לתלמודא דאמרו לו לפני ר"ג לא פליגי עליו אלא שהקשו לו לפרש להם טעם הדבר כתלמיד לפני רבו ומדהשיב להם מודו ליה ואי משום מתניתין דהכותב מצינן למימר דלרש"י איירי שמתנה על אותן נכסים שנפלו לה אחר נישואין וכמ"ש שם הרא"ש ז"ל בשם הרמב"ן ז"ל ויותר מזה כתב שם הרא"ה ז"ל בחידושיו דמתניתין דהכותב איירי שפיר אחר תקנת אושא וכמו שאבאר שם בעזה"י ודוק היטיב ועיין עוד בסמוך:

בא"ד א"כ אותם נכסים נפלו לה עד שלא ניסת ובניסת איירי כו' עכ"ל. עיין במהרש"א ז"ל שהגיה בדבריהם ובניסת איירי דהא אוכל פירות כו' ובמחילה מכבוד תורתו דאכתי אין הכרח מזה לומר דאיירי שמכרה כשניסת אלא דהשתא ודאי נשואה היא כיון שאוכל פירות ואכתי מצי איירי שמכרה כשנתארסה אלא שהערעור של הבעל הוא לאחר שניסת וכדפרישית לעיל בשמעתין דליכא למ"ד שיוכל הבעל לערער כלל בשעת אירוסין אלא משניסת אלא דבלא"ה א"צ להגיה בדבריהם אלא עיקר כוונת התוס' דנהי דלפחות איירי מתניתין דהכותב שנפלו לה קודם שניסת ומכרה כשניסת ואפ"ה לא מיתוקמא אלא כאמרו לו דלא מסתבר לאוקמי דאתיא כרבותינו כן נראה לי בכוונתם מיהו בהא דמסקו התוספות דאין סברא לומר דאתיא כרבותינו לא ידעתי למה הוצרכו לזה דבלא"ה דבריהם מוכרחין מדברי המקשה דהכא דלא סליק אדעתיה ההיא דרבותינו דחזרו ונמנו ומאי מקשה כלל אדרב ושמואל כמאן כיון דא"ש כתנא דמתניתין דהכותב אלא דאפשר דלא פסיקא להו להוכיח מסברת המקשה דאפשר דלא סליק אדעתיה לאוקמי כלל מתני' דהכותב בכותב לה ועודה ארוסה אלא כשהיא נשואה ולא חייש לקושיית המקשה דלקמן או שנאמר דס"ד לאוקמא בעודה ארוסה ומתנה עליה על הנכסים שיפלו לה לאחר נישואין אבל לפי האמת לא משמע להו להתוספות לאוקמי בהכי כמו שהכריח הרא"ש ז"ל לקמן מדברי הירושלמי כנ"ל ודו"ק:

גמרא ההיא איתתא דבעיא לאברוחינהו לנכסה מגברא ופירש"י שהודיעה לעדים שלהבריח עושה כן והקשו עליו בתוספות. ונלע"ד דעיקר דיוקא דרש"י ז"ל מלשון הגמרא גופא דקאמר בלשון פסיקא האי איתתא דבעיא לאברוחינהו לנכסה ואי לאו שהדבר ידוע בעדים לא הו"ל למימר בהאי לישנא דפסיקא כיון שעל זה אנו דנין אם כיוונה להבריח דהא לרב ענן ולרבא לא פסיקא להו אם כיוונה להבריח דאיכא למימר דה"מ לאחרינא אבל לברתא יהיבא אע"כ שהיה הדבר ידוע בעדים שלכך כיונה ומש"ה מייתי לה בלישנא פסיקא ומה שהקשו בתוספות א"כ מ"ט דרב ענן ורבא איכא למימר כיון דליכא אומדנא גמורה בהא לדידהו לא מהני נמי מה שהודיעה כן מעיקרא לעדים דמ"מ כיון דבגמר המתנה לא התנית כן איכא למימר דאתי מעשה המתנה ומבטל דבור ובכמה דוכתי אשכחן כה"ג דכל שלא התנה בשעת גמר המעשה לא הוי אלא פטומי מילי בעלמא ומכ"ש הכא שלא היה בפני המקבל וכעין זה כתב מורי זקני ז"ל בס' מגיני שלמה ע"ש אלא דאכתי קשיא לי מסוגיא דפרק חזקת הבתים דף מ' דמקשינן התם בפשיטות מודעא דמאי אי דגיטא ומתנתא גילוי מילתא בעלמא הוא ואפשר דשאני התם דהוי גילוי דעת שהאונס בא לו מחמת המקבל ובגילוי דעת כי האי סגי דמסתמא מוסר לו המתנה אח"כ בע"כ כיון שאומר שהלה אונסו משא"כ הכא אין סברא כלל לומר שמצחקת היא בברתה למסור לה מתנה לא להועיל דלמה נאמר שמצחקת בה במילי דכדי וא"כ שפיר י"ל דלא הוי אלא כפטומי מילי בעלמא ואתי מעשה ומבטל דבור וכ"ש דא"ש טפי לפירוש הרשב"ם ז"ל בפרק חזקת דאיירי מגילוי מילתא שאומר בלשון מודעא שמבטל לגמרי המתנה משא"כ הכא לא איירי בהכי ובזה נתיישב' ג"כ קושיית הרא"ש ז"ל מסוגיא דפ' מי שמת דאמרי' אפילו למ"ד מברחת קנה ה"מ היכא דלא גלתה דעתה והא גליא דעתה דהתם בעובדא דרב זביד משמע דגלתה דעתה בשעת מסירת גמר המתנה ממש כנ"ל ליישב שיטת רש"י ז"ל ועיין עוד בסמוך:

תוספות בד"ה כתבתינהו לברתה פ"ה והודיעה לעדים כו' ואין נראה לר"י דא"כ אמאי פליגי רב ענן ורבא כו' עכ"ל. ולא ידענא מאי קשיא להו דהאיכא למימר דר' ענן ורבא סברי כסברת המקשה דלקמן דאי לא קנינהו לוקח נקנינהו בעל וכמו שפסק ר"ת ז"ל בסמוך בד"ה עשאום דכל היכא דאיכא למימר דלקנינהו בעל ולא הוי מוברח איכא למימר דלמתנה גמורה איכוין וכ"ש דאיכא למימר דבמקום בעל ברתה עדיפא ונהי דאפשר דר"ת גופא לא קאמר אלא היכא דליכא אלא אומדנא בלבד משא"כ היכא שאמרה בפירוש בפני עדים שאינה רוצית שתזכה בהם הבת כמו שפירש"י דבכה"ג לא מהני האי סברא דאיכא למימר דלמתנה גמורה איכוין דהא חזינן שאמרה דלא מכוונא למתנה גמורה שתזכה הבת אלא דאכתי מי הכריחו לר"י לפרש שלא אמרה מידי הא שפיר מצי לפרש שאמרה לעדים שלהבריח מתכוונת כמו שהעתיקו התוספות לשון רש"י כאן וא"כ שפיר שייך האי טעמא דר"ת כיון דלא הוי מוברח אי ליקני בעל והיא אמרה שרוצית להבריח מסתמא נתכוונה שתקנה הבת וכקושית המקשה דלקמן ואי לא קנינהו לוקח נקנינהו בעל וכמ"ש הרא"ש ז"ל שרבינו שמשון דקדק מלשון רש"י שרוצה לפרש הקושיא דא"כ דלא הוי מוברח יקנה הלוקח ונראה דר"י בעל התוספות לא משמע ליה לפרש כן. ועוד דאפילו בלא שום ראיה רוצה לפרש דלא כפירש"י אי משום אינך קושיות שהקשה הרא"ש ז"ל או משום דמשמע ליה בפשיטות דהוי אומדנא דמוכח אפילו לא אמרה ודו"ק:

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.