ערך/נביא

מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי נביא

הלשון נביא

רש"י בשמות (שמות ז א) מבאר "וכן כל לשון נבואה אדם המכריז ומשמיע לעם דברי תוכחות, והוא מגזרת ניב שפתים (ישעיה נז יט), ינוב חכמה (משלי י לא), ויכל מהתנבות דשמואל (א י יג)". וכן בנחמיה (ו ז) פירש "נביאים בעלי לשון כמו בורא ניב שפתים". ובישעיה (כא י) כתב "אשר נצטויתי מפי רוח הקודש לתקן אתכם בדרך הישרה". וראה עוד בדבריו בחולין (קלז.) ותענית (טו.). וכ"כ בדרשות הר"ן (דרוש ג). וכ"כ רבינו יהודה בן המהר"מ חלאווה בספרו אמרי שפר (ריש פר' נח): "לא נקרא נביא אלא מי ששופע עליו רוח אלקים כל כך עד שמעוררו לעורר בני אדם בדבר השם ולישרם לעבורתו, ונביא מלשון ניב שפתים שמגיד ומפרסם העולה על רוחו לדעת הרמב"ם ז"ל". וכ"כ המלבי"ם (הושע ט ז) שנביא נקרא כיון שע"י ניב שפתיו ינובב אל העם דברי מוסר ודעת, וראה כאן הרחבת ביאור בלשונות הנבואה.

אמנם אפשר שהרמב"ם חולק על רש"י בביאור תיבת "נביא", ולשיטתו אינה מגזירת "ניב". דבהל' יסודי התורה (יסודי התורה ז ז) כתב "הנביא אפשר שתהיה נבואתו לעצמו בלבד, להרחיב לבו ולהוסיף דעתו, עד שידע מה שלא היה יודע מאותן הדברים הגדולים. ואפשר שישולח לעם מעמי הארץ וכו', או למונעם ממעשים הרעים שבידיהם". הרי שלהרמב"ם יכול הנביא לקבל נבואות רק לתועלת עצמו ולא לומר לאחרים. וכן נקט הרמח"ל בדרך ה' (ח"ג פ"ד): "ואינו מוכרח כלל בנביא שישתלח לאחרים". ולשיטתם לא שייך בזה גזירת "ניב שפתיים".

ממחלוקת זו בגזירת מילת "נביא" משתלשלת מחלוקת אחרת, דהר"ן שם בא לפרש למה נביא צריך להיות עשיר וגבור (נדרים לח.), דכיון שהוא נשלח להמון העם נצרך לדברים הללו על מנת להשפיע. אכן הרמב"ם ביאר הדברים על שלימות הנפש, כמש"כ ביסודי התורה (שם ה"א): "ואין הנבואה חלה אלא על חכם גדול בחכמה, גיבור במידותיו, ולא יהא יצרו מתגבר עליו בדבר בעולם אלא הוא מתגבר בדעתו על יצרו תמיד". וכן בהקדמה לאבות (הפרק השביעי) כתב, "ועשיר היא ממעלות המידות, רצוני לומר ההסתפקות, לפי שהם יקראו המסתפק בחלקו עשיר. וכן גיבור היא גם כן ממעלות המידות, רצוני לומר שהוא ינהיג כוחותיו לפי הדעת, והוא אמרם אי זה הוא גיבור הכובש את יצרו".

ור"י אברבנאל במעיני הישועה (מעין ג' תמר ב) כתב ששם נביא נקרא מלשון ניב שפתים, שהוא שלוח אל העם להנהגתו ומוסרו, אמנם מי שיראה מראה הנבואה ולא יהיה שליח אל העם יקרא "רואה" או "חוזה" לא נביא בשם מיוחד. וכן מביאים מהחת"ס (אה"ע ח"ב מ) דמימות שמואל הנביא ואילך שהיתה הנבואה חזון נפרץ לרבים, ובני הנביאים רבו כמו רבו אבל לא כולם נביאים משולחים, כדי להפריד ביניהם לבין המשולח לרבים קראוהו בפרטי "נביא", משא"כ קודם שמואל שאין חזון נפרץ רק לפרקים מי ששלחוהו ה', היה די לקרוא שמו "רואה" שהוא שם יותר עצם.

נביא, רואה, חוזה, צופה

על הפסוק בספר הושע (ט ז) "באו ימי הפקדה באו ימי השלם ידעו ישראל אויל הנביא משגע איש הרוח על רב עונך ורבה משטמה". כתב המלבי"ם וז"ל: אויל הנביא - משוגע איש הרוח, יש הבדל בין לשונות נביא, רואה, חוזה, צופה: איש הרוח - שמצד שיתלבש ברוח ה' להשיג השגות נובאיות נקרא איש הרוח, והם היו אומרים שאינו רוח אלהים רק רוח כח המדמה שגבר עליו, כמ"ש אשר הולכים אחר רוחם, וקראו משוגע מצד תגבורת כח הדמיון. בשם נביא נקרא ע"י ניב שפתיו שינובב אל העם דברי מוסר ודעת, אמרו עליו שהוא אויל, שגדר אויל הוא המסתפק, והוא הפך הדעת שהיא הידיעה הברורה כמ"ש בפי' משלי, ר"ל שאין לו ידיעה ברורה במה שמנבא והוא עצמו מסופק בדבריו. ויש הבדל בין רואה, חוזה, צופה, הרואה מביט בעיניו הגשמיים על עניני העם להישירם בדברים שבין אדם לחברו, והחוזה יביט בעין לבו ועיניו הרוחנים בעניני האלהות, כמ"ש בפי' (ישעיה סימן ל), והצופה יביט את העתיד לבא מהפורעניות, כמ"ש צופה נתתיך לבית ישראל ולכן במשטמה שי"ל על הצופה משתתפים גם משטמה על אלהים שמינהו לצופה, ועל הנביא גדלה שנאתם יותר אחר שינבא ויוכיח בדבריו ועליו יכינו פח ומוקש עכ"ל.

ערכים קשורים

*נבואה

מעבר לתחילת הדף