עריכת הדף "
ערך/מתעסק
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== החילוק בין דבר שאינו מתכוון למתעסק == '''יל"ע''' מדוע במקרה של מתעסק אין פטור גם משום דבר שאינו מתכוון, וכן מדוע בדשא"מ אין פטור גם משום מתעסק.{{הערה|באמת צריך להבין גם מה החילוק המהותי ביניהם, וגם זה יתבאר להלן.}} וכיון שנתבאר לעיל דיש ב' פטורין במתעסק (לתוס'), ממילא השאלה כוללת: '''א)''' מדוע במקרה שעליו נאמר הפטור ד"אשר חטא בה" אין פטור דשא"מ. '''ב)''' מדוע במקרה שעליו נאמר הפטור דמלאכת מחשבת אין פטור דשא"מ. '''ג)''' מדוע במקרה שפטור משום דשא"מ אין פטור ד"אשר חטא בה" ופטור דמלאכת מחשבת. ונבוא לבאר כל שאלה בפנ"ע: '''א.''' מדוע בנתכוון לחתוך את התלוש ונמצא שהוא מחובר (שפטורו מדכ' אשר חטא בה) צריך להגיע לפס', ולא נפטר לפי ר"ש מסברא, דהוי דשא"מ. בקוב"ש (ח"ב סי' כג אות ג) כ' ליישב ע"פ מש"כ הגרעק"א ביו"ד ריש הל' בשר בחלב דספק בלשעבר אינו מונע מלהיחשב פסיק רישא, וממילא בנתכוון לתלוש ונמצא מחובר אין בזה היתר דדשא"מ, כיון שנחשב פ"ר, דברור שע"י חיתוך זה יהי' מלאכת תלישה, ואף שהעושה אינו יודע זאת – זה אינו ספק דלהבא, והוי פ"ר. '''אמנם''' הט"ז בסי' שטז סק"ג כ' דגם בספק דלשעבר לא הוי פ"ר, (וע' בה"ל שטז, ג ד"ה ולכן). ולדבריו אכתי תקשי קו' הנ"ל. '''ולשיטת''' הט"ז צ"ל דמתכוון לחתוך התלוש ונמצא מחובר נתכוון לפעולה זו שעשה, ורק חשב שאין בזה מלאכה, ובדשא"מ לא נתכוון לפעולת האיסור כלל, כגון בגורר ספסל שלא נתכוון לעשיית החריץ אלא רק להזזת הספסל, משא"כ בחותך תלוש ונמצא מחובר נתכוון לעצם החיתוך שזה עצם המלאכה, (ולא דבר נוסף שקרה בלי כוונתו היא המלאכה). וכעי"ז מבואר במגיני שלמה (שבת עה·, והביאו האחיעזר ח"ג סו"ס נז) לגבי השאלה דלהלן, אלא דכאן סברא זו פשוטה יותר. '''ב.''' מדוע בפטור הנלמד ממלאכת מחשבת, דהיינו מתכוון לחתוך דבר אחד וחתך את המחובר שלצידו צריך להגיע לפטור משום הפס' דמלאכת מחשבת, ולא פטרו משום דשא"מ. נלענ"ד דכיון שפטור זה נאמר גם כשנתכוון לחתוך מחובר זה וחתך מחובר אחר (כמבואר בתוס' בשבת עב: ד"ה נתכוון), במקרה זה פשוט דלא שייך פטור דשא"מ שהרי נתכוון לעשות איסור זה, ומה שהתכוון לעבור על איסור זה בחפץ אחר אינו מחשיבו דשא"מ. '''ולפ"ז''' במקרה שנתכוון לחתוך תלוש, וחתך את המחובר שבצידו, יש גם פטור דמלאכת מחשבת וגם פטור דדשא"מ '''אמנם''' במגיני שלמה שבת עה· כ' ביאור אחר מדוע אין היתר דדשא"מ במתעסק זה (הובא באחיעזר ג, נז). וע' מש"כ הגר"ש גלבר בנתיבות שלום שבת סי' יח. '''ג.''' מדוע במקרה של דשא"מ אין פטורי מתעסק, ושאלה זו מתחלקת לב': '''א)''' מדוע אין היתר של מלאכת מחשבת בכל מקרה של דשא"מ. ובאמת אין מקום לשאלה זו שהרי בכל התורה מלבד שבת אין היתר של מלאכת מחשבת, וגם בשבת אין זה מתיר, אלא רק פוטר, ומדרבנן אסור, ולכן ודאי צריכים להיתר של דשא"מ אף שבאמת יש גם היתר של מלאכת מחשבת. ובתוס' מא: ד"ה מיחם מפורש שבכל דשא"מ יש היתר גם של מלאכת מחשבת, ולכן ר"י מודה דבשבת פטור{{הערה|אמנם בחי' הרשב"א בכתובות ה: סובר דר"י מחייב גם בשבת בדשא"מ, וע"כ דס"ל דאין פטור מתעסק. ונראה דדשא"מ מתכוון למעשה שעשה (היינו פעולת ידו), ורק התוצאה (היינו מה שנעשה בחפץ) היתה בלי כוונה, ובמתעסק דמלאכת מחשבת ידו פעלה דבר שלא חפץ בו (ולכאורה זה דלא כמו שכ' לעיל בח"א בד' רש"י בהע').}}. '''ב)''' מדוע אין בכל מקרה של דשא"מ פטור של "אשר חטא בה". וכאן אין ליישב כנ"ל גבי מלאכת מחשבת, ד"אשר חטא בה" הוי פטור בכל התורה. אלא דיל"ע לפי הגרעק"א שיש איסור דאורייתא במתעסק, ופטורו רק מחטאת, אכתי נצרך היתר דדשא"מ להיתר אף אם באמת יש פטור מתעסק בכל מקרה שיש דשא"מ. אמנם לדעת המקו"ח דאין איסור דאורייתא במתעסק, א"כ הא דמבואר בשבת קלג· דיש איסור דאורייתא לד' ר' יהודה בדבר שאין מתכוון{{הערה|ע"ש בחי' הרשב"א.}} (עכ"פ בשאר איסורין מלבד שבת), א"כ מוכח דאין היתר דמתעסק אף דיש היתר של דשא"מ. '''ויישוב''' ענין זה מבואר בקוב"ש (ח"ב כג, ג): "באינו מתכוון ליכא למיפטריה משום מתעסק דבאינו מתכוון יודע הוא את הספק, ובמתעסק אינו מסתפק כלל, כגון בגורר בשבת יודע שאפשר שיעשה חריץ בגרירתו אלא שאינו יודע ודאי, אבל אם בשעת גרירתו לא יסתפק כלל, ואצלו ודאי שלא יהיה חריץ, כה"ג באמת יש לפוטרו גם מטעם מתעסק". וכן מבואר בחי' רעק"א (יומא לד במערכה{{הערה|בדרוש וחידוש מערכה י'.}} אות יח): "דמתעסק עדיף דלדעתו דהוא תלוש אין כאן מציאות איסור, אבל אינו מכוון כגון גורר דיודע דאפשר דיתעבד חריץ אסור". ולכאורה לזה נתכוון גם במרכבת המשנה (שבת פ"א סוף ה"א עמ' יט): "אמנם ההבדל בין דשא"מ למתעסק נראה פשוט דכל דשא"מ הוא מחשב שתעשה הדבר ויודע אלא שאין מתכוון לה וכו', אבל מתעסק הוא כמו למשל העוסק במחשבה וידים עסקניות הם ועושה מלאכה בלא מחשבה כלל. ובהכי ניחא הא דקאמר בשבת (דע"ה) מתעסק הוא אצל נטילת נשמה, שר"ל שאיננו מעלה על לבו כלל ליטול הנשמה, ואינו מתכוון ומחשב אלא לפצוע, וקס"ד דאפשר לפצוע בלי המתה". '''והנה''' בשבת עה· מבואר דהפוצע חילזון של תכלת להוציא דמו אינו חייב משום נטילת נשמתו ומבואר שם בגמ' דמה שאינו חייב על נטילת נשמתו משום שהוי מתעסק, וכ' תוס' (ד"ה מתעסק) דהלשון מתעסק ל"ד, כיון דבחובל אין היתר של מלאכת מחשבת. והק' החת"ס (בחי' שם) מדוע לא פי' התוס' דפטורו משום הדין מתעסק דנלמד מ"אשר חטא בה". וכן הק' רא"מ הורוויץ (בהגהותיו שם). '''ויש''' מתרצים קושייתם ע"פ היסוד דלעיל, דשם יודע שייתכן שיטול נשמתו (שהרי במסקנא אמרי' דהוי פ"ר ולא מסתבר שהשתנה בין ההו"א למסקנא שינוי גדול כ"כ), ולכן ל"ש מתעסק דאשר חטא בה. '''ולפ"ז''' לכאורה יוצא שהחת"ס והרא"מ הורוויץ לא ס"ל ליסוד זה. ולפמש"כ בחי' החת"ס להוכיח מד' הר"ן בסנהדרין דס"ל דבאמת מתעסק שמוזכר בשבת עה· היינו הך מתעסק ד"אשר חטא בה", א"כ גם הר"ן לא ס"ל ליסוד זה. וא"כ הדק"ל איך ייתכן דר' יהודה ס"ל דיש איסור דאורייתא בדשא"מ, הרי יש פטור מתעסק ד"אשר חטא בה". ולכאורה מוכח מזה כהגרעק"א (בסי' ח') שמתעסק אינו היתר אלא רק פטור מחטאת, וכנ"ל. '''אמנם''' באמת נראה דבלא"ה לק"מ דנראה דדשא"מ היינו שאינו מתכוון לתוצאה ולא צריך שלא יתכוון למעשה בדוקא, ומתעסק דילפי' מאשר חטא בה היינו שאינו מתכוון למעשה. ובשבת קלג· מיירי במילה בצרעת שכוונתו לחתוך הערלה, וזה גופא המעשה של חיתוך הבהרת, ולכן יש כוונה למעשה, רק שאינו מתכוון לתוצאה של הסרת הבהרת, ולכן שם אין היתר דמתעסק אלא רק היתר דדשא"מ. משא"כ במתכוון לחתוך תלוש ונמצא מחובר – אף שנתכוון לאותה פעולה – מ"מ לניתוק הדבר מהקרקע לא נתכוון, ול"ד למילה בצרעת שכעת העור של הערלה הוא עצמו הדבר שאסור להסירו (וזה צל"ע אם הבהרת היא על העור, דאז לא ייתכנו דברי, או שהעור הופך להיות בהרת{{הערה|בשפ"א בשבת קלג· כ' ליישב קו' הרשב"א שם שהבהרת היינו קרום ע"ג הבשר, ומזה נראה שלד' הרשב"א הבהרת היינו שהערלה עצמה הפכה לצרעת, וע"ש בד' הרשב"א דמבואר דדשא"מ תלוי בתוצאה, ולא צריך דוקא שלא יתכוון למעשה. שו"ר בריטב"א שם כד' השפ"א.}}) והוא מתכוון לא רק לפעולת היד האסורה, אלא גם לאותה תוצאה במציאות, ורק אינו מכוון למשמעות הדבר (וזה מה שקראתי לעיל "תוצאה") דהיינו שאינו מכוון שלא תהי' כאן בהרת, אלא שלא תהי' ערלה, אבל במה שיקרה – מתכוון למקרה האסור. '''ולכאורה''' בשאלה זו האם היתר של דשא"מ שייך כשחסר רק כוונה למשמעות הדבר, ולמה שקרה במציאות התכוון – נחלקו רש"י בביצה (לג· ד"ה והילכתא) עם תוס' ד"ה מלמטה והרא"ש סי' יא שם אם עשיית מחיצות וגג שלא למטרת אהל נחשב דבר שא"מ{{הערה|ע"ש ברשב"א שחלק ג"כ על רש"י, אבל לכאורה כוונתו משום דהוי פ"ר, ומל' הרא"ש משמע שאינו דשא"מ כלל, ע"ש וצל"ע. וע"ע בשאלה זו בתוס' קג· דמפיס מורסא הוי דשא"מ, וברעק"א כתובות ו· ובקה"י סי' ב', (וע"ע רש"ש כתובות ו·). וע' מש"כ בענין דשא"מ בסופו.}}. {{שולי הגליון}} {{ניווט כללי תחתון}} [[קטגוריה:הון יוסף]]
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף