ערוך השולחן/הקדמה
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ה ב אל אלהים יי הוא יורע שראלד הוא ידע
יהוסע ע״כ , ^יי הורשינו הקדוסה והטהורה ארוכה מארץ מדה ורחבה מגי יס נכוה מעל נכוה ועמוק עמוק מי ימצאגם , ואיך ריה ו,א ל היא בח אלקיס חיים והיא ע 5 ס החכמה העליונה סכו חביון עוזה והוא יחברך כמו וחכמחו אחד הן וכשם כאין ראשיח לראכיחו ואין אחריח לאמריחו כמו כן אין ראכיח ואמריח למכמחו וזכו כאמר נעיס זמירוח ישראל רחבה מצושך מאד כלומר בלי גבול ולזה החחנן לאמר גל עיני ואביטה נפלאוח מסורחך , וגס היא המקור לכל החכמוס ואל זה רמזו ששח קני המנורה שהיו סלס סוניס אל הנר האמצעי כמו שביארו גדולי חכמי לב הלא בססרהס ועיקר גדולת התורה נודעת מהחורה שבעל סה כמו שאמרו חז״ל לא כרס כקכ״ה בריס סע ישראל אלא בשביל דברים שבע״פ שנאמר כי על פי הדברים האלה כרתי אתך בריח ואח ישראל ]גיטין ס׳ [ וזהו התלמוד כגדול והקדוש , המלא והגדוש מכל הון יקר פנינים ואבני חפץ מעולפת ספירים ולאשר עיניס לו ולו יראה מרגליות טמונות בכל עניין ועניין , והתורה שבע״ם נוחגח רוח חיים בחורה שבכתב , וכשם שהנשמה נותנת רוח חיים בגוך האדם כמו כן התורה שבע״פ נותנת רוח חיים בחורה שבכתב כי היא סתומה וחתומה ואין בה אך מצוה אמת מבוארת , כמו בטבח דכתיב לא תעשה כל מלאכה מהו גדר המלאכה ולמה פרטה התורה בפרשה ויקהל מלאכת הבערה בפני עצמה כמ״ש לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבח עד שמכבר טעו בו כצדוקים וישנו במשך בלילי שבתות כי הלכו במשך ולא נגה עליהם אור התורה שבע״פ ובפרשה תשא לא הזהירה רק טל חרישה וקצירה דכסיב בחריש ובקציר תשבח דמשמע שזריעה ונטיטה וניכוש מוסר ועיקר עניין שביתה נעלם דלפי פשטותה אין לעמול כלל בשבח ואם נרצה לשאת שולחן כבד מחדר לחדר אסור אחמהה ! ומצינו בנחמיה []י״ג כשקנו מהצוריס דגים ושארי חפיצים בשבח צעק עליהם ואמר מה הדבר הרע הזה אשר אתם עושים ומחללים את יוס השבת הרי דלקנוס דבר כוי חילול שבח ואיפא נכתב זה בחורה וירמיה הנביא אמר []י״ח ולא מוציאו משא מבתיכם ביום השבח וכל מלאכה לא תעשו הרי דהוצאה מרה״י לרה״ר הוי ג*כ מלאכה ואיפא כחוב זה בחורה ובפרשה בשלח כמיב אל יצא איש ממקומו ביום השביעי דלפי פשטותה משמע שאסור לזוז ממקומו ביום השבח וכבר יש שטעו לומר כן
0 J עיקרי המועדות נעלם מחי הוא חדש האביב ומחי הוא חדש האסיך הרי לא כל המדינות שדן בזה , ועוד שהתורה אמרה שחג הפסח יהיה בחדש הראשק ומג הסוכות בחדש השביעי והרי השנה אנו מונין מתשרי ולפ״ז היה לנו לעשות פסח בתשרי וסוכות בניסן , ועוד שהרי במה פעמים כתיב בחורה שבעת ימים תאכל מצות ובפרשה ראה כחוב ששח ימים תאכל ,מצות ובמצות תפילין כתיב וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בץ עיניך מה ,נקשור מה היא תמונתם , ובמצות ציצית כתיב ועשו להס ציצית איזו ציצית , ובארבע מינים שבלולב פירשה כל השלשה מיטס באר היטב והמין הרביעי סתמה וכתבה פרי עץ הדר ולמה לא ביארה בפירוש מה זה , וכן בר״ה כתיב יום תרועה יהיה לכם ולא פירשה מהו התרועה ואופן ההתרעה , ולמה במקום אחר ביארה והרעוחס בחצוצרות ובכאן באה הקבלה דדוקא בשופר , וכן בשחיטה כתיב וזבחת מבקרך ומצאנך כאשר צויחיך באיזה מר\ס צוהו ומהו עניין הזביחה אם להכותה בקרדום על ראשה אס למסוך הצואר או שארי מניינים מהמיתה , וכן בדירס שבין אדם לחבירו לא ביארה מאומה רק דיני שומרים , האמנם מפני
- שמיקר
התורה נמסרו בקבלה למשה רבינו מסיני והוא מסרה ליהושע עד הנביאים ועד אנשי כנה״ג כדחנן בריש אבוס וכמ״ש הרמב״ס ז״ל בהקדמתו לחבור הי״ד החזקה דכל המצות שנאמרו למשה רבינו בסיני בפירושן נסנו שנאמר ואחנה לך אס לוחות האבן והתורה והמצוה שורה זו חורה שבכתב והמצוה זו פירושה וצונו לעשות התורה עי׳פ המצוה ומצוה זו היא הנקראת חורה שבע״פ ולזה הוצרך משה רבינו להיות בהר ארבעים יוס וארבעים לילה לקבל תורה שבע״פ דאלו הלומות בעצמן כפי שוקפ בשעה קלה היה מבין אותם
ו ה ז ! המשנה והתלמוד דרבינו הקדוש כשראה גודל הפיזור מעם ישראל אמר החורבן אסך כל חכמי ישראל והעתיקו כל אחד ואחד המשניות העתיקות שהיה להם בקבלה מרבם ורבם מרבם עד הלכה למשה מסיני ומזה רבינו הקדוש וחבורחא קדישחא דיליה חברו
אלו
הששה
שדרי
משנה
והעלום
על
ספר
ב
p
צור
נמרץ
רק
לזכרון
דברים
בעלמא
זאח״כ
כל
החכמים
שבלייוח
הבאים
כל
עמלם
היסה
להבין
דברי
המשרות
ומה
שנתוסך
עליו
מהתוספחות
4
הקדמה
מהסוספסוס
והכרייסוס
וספרא
וספרי
וטכילסא
אם
כי
כולם
נרמזים
כמשגס
אמגס
לאו
כל
מוסא
סכיל
לא
מסהבל
מחוך
קיצורי
המשניוס
ולזה
כימי
רכינא
ורכ
אשי
וכל
חכמי
ישראל
שגימיהס
לגמר
זה
הסלמוד
הגדול
והקדוש
ומאז
אין
לנו
רשוח
לא
!להוסין
ולא
לגרוע
מהחלטוד
רק
להכין
דנריו
ואלה
טסה
ראשי
אלפי
ישראל
שהיו
אחר
זמן
חסימס
ההלמוד
כל
גאוני
מזרח
ומערכ
כל
עמלם
היה
להכין
לכרי
הסלסול
וחכרו
עליו
פירושים
רכים
וסוספס
להפירושיס
וזכינו
שנסקכלו
ככל
ספוצוס
ישראל
פירושי
אור
הסורה
,
סטנורה
הטהורה
,
רש״י
ז״ל
מפני
שהעלה
כפירושו
כל
מה
שקכל
מרכוסיו
וזכינו
לחוספת
רכוחינו
הצרפסיס
שהיו
גדולים
כחכמה
וכמניק
מכל
חכמי
ישראל
שכימיהס
כי
שמונים
כעלי
סוס׳
למדו
לפר
הארי
החי
רנינו
הגדול
ר״ס
לד
כמ״ש
כסשו׳
פהרש״ל
והם
עשו
אח
ים
הסלמוד
ככדור
והאירו
נסיכוסיו
וכלעדי
לכריהס
הקלושים
נמשש
כו
כאשר
ימשש
העור
כאפילה
ד ו ע הוסיפו רטחינו חכעי המלמול לכלול כהחלמוד הרכה מן החכמוס והוסיפו ט גם לכרי אגלה ודרשוס סטר כלכרים שהם ככשונו של עולם כמו מעשה כראשיס ומעשה מרככה ושארי חכמוס פלוסופיוס ומכעיוס והססירוס חז״ל כלכריהם הנעימים לכלי יראו חוצה ולכרו כמשל וחילה כמו מאמרי רכה כר כר חנס כפ״ה לב״כ וכויכוחי החנא ר׳ יהושע עם סכי לכי אחונא כפ״ק לככורוס והס הפלוסופיס המפורסמים כעולם מאסונא עיר החכמה כארץ יון וכן כל מאמרי חז״ל כאגדה כך היא לרכס מפני שלא כל אלם יטל לסכול אור החכמה כגלוי כמו היושכ כחשך ימים רכים כשיצא פסאוס לאור השמש יסעורו עיניו כי לא יכול לסכול האור ולכן סלכישו רז״ל אס מאמרי החכמה ככמה מלכושיס וכל חכם לכ יללה מעט מעט מעייני החכמה אס הוא הגון וראוי לכך ואס לאו אין זה מניעה להסורה והטצוה כי כל הלכריס הנוגעים למעשה הסורה וסננצוה לא הססירוס וכיארוס כגלוי
יפלא כעירך על רוכ הליעוס ומחלקוסם כפרטי הדינים לע כי לא מחכמה שאלס על זה וככר אמר הסלוסוןז כי לפרטים אין מספר , וטלס לכדי אלקיס חיים המה כמ״ש חז״ל ריש חגיגה לכרי חכמים כלרכונוס וכמסמורוס נטועים כעלי אסופוס נקנו מרועה אחל ]קהלס [י״כ כעלי אסופוס אלו ס״ח שיושכין אסופוס אסופוס ועוסקין כסורה הללו מטמאים והללו מטהרין הללו אוסרין והללו מסירין הללו פוסלין והללו מכשירין שמא יאמר אלה היאך אני למד אורה מעסה סלמול לומד כולס נחנו מרועה אחל אל אחל נסנן פרנס אחל אמרן מפי אלק כל המעשים כרוך הוא , לכי פליגי סרי סנאי או סרי אמוראי כדין או כאיסור והיסר כל חל אמר הכי מססכיר טעמא 1 5 ין כאן שקר כלל לכל חל וחל ארסנ לידיה קאמר מר יהיכ טעמא להסירא ומר יהיכ טעמא לאיסורא מר מדמי מילסא למילתא הכי וסר מדמי לה כעניינא אחרינא ואיכא למימר אלו ואלו לכרי אלקיס חיים םה זימנין לשייך האי טעסא וזימנין לשייך האי טעמא שהטעם מסהפך לפי שינוי הלכריס כשינוי מועט ]רש״י כסוכוס [,נ״ז וכמךפח לזה שלא סמצא ככל הש״ס מחלוקס כעיקרי המצוה הכל מודים שפרי עץ הדר הוא אסרוג והכל מולים שעין חמס עין טמון אלא לכשכאו לדורשו מהפסוק מר לריש לה מסאי קרא ומר לריש לה מסאי קרא וכולם
- אמס
השמעס שימלוקו כמה כסיס יש כספילין של ראש או כטס פרשיוס צריך לכמוכ כמזוזה או כמה טסכר יש המזלכ או כמה סטרכ יש לפני ק״ש ואמרי ק״ש או טסככר פסוקי לזמרה כל ישראל שמקצה העולם ועל קצהו שוין כזה שיש ל׳ ססיכ כחפילין ושני פרשיוח כמזוזה וי״ח סטרכ כספלה לכד כרכס המירם ושני כרכוס לפני ק״ש ואמס לאחריה והשינוי כהנוסח כמו שזה אומר אהכה רכה וזה אומר אהכס עולם או שזה אומר הודו קולס כרוך שאמר וזה אומר כרוך שאמר םקול אין זה שינוי כלל לכל אחל יטל לעשוס כזה כסי רצונו ללא ולא אמס היא אלא שאין מדרך ארץ לשנוס מכסי שנהגו הציכור וכעל חמס זה כשכא למקום שממסלליס הנוסח השני מספלל עמהם מפני שכל ישראל שויס כסרין הכרכוס והחפלוס
השמעת מימיך שיהיה כין חכמי ישראל ההולכים כליך הסלמוד ממלוקס כעיקרי טלאכס שכס ויו״ט או כהימיס שזה יקדים וזה יאמר חלילה לא היסה כזאס כישראל כל ישראל מקכליס השכס וסיו״ט כשעה אמס מקצה העולם ועל קצהו כשקיעס החמה למקומוסם שטסםכמו , ויוסר מזה סראה נפלאוס ואוח ומוסס על אטיחס סקכלה הנה זה יוסר ממ״י מאוח שנה שעם ישראל מפוזרים מקצה אל הקצה ואין להם שוס מרחי זל״ז משינוי לשונם כמו עמכ״י שכארצוס רוסלאנל פולין ואוסטרייך עם עמכ״י שכארצוס פרס ^ אראמ אלגיר וטוניס וטריפאלי וזה רק כארכע מאוס שנה שיצא חכמה הדפוס לאור עולם וקודם זה לא היה שוס הסחמיויו ממדיטס
הקדמה כ ממדינוס אלו למדינוח שנאזיה ואפריקא והנה אצליט החדשים חדש מלא וחדש סרח וחשוון וכסליו פעמים ששליהם מליאים פעמים ששניהם חסרים פעמים שאחד מלא ואחד סרח האם אירע שנמשך מאוח מהשנים האלו יעשו אלו מלא ואלו חסר או כחדשים משני אדרים שלפעמים עינור השנה גמשך שסי שנים ולפעמים נמשך נ׳ שנים האם אירע שיטי כין זליז וככר אמר אחד מגדולי חכמי יון שחישכ המולד לישראל הוא אוח ומופס על הנכואה כישראל וכל הדכרים הללו אין להם רמז וזכר בסורה שככמכ
□האמג עמודי הקכלה מסורה שכע״פ חזקים כראי מוצק אשר כל כלי יוצר עליו לא יצלח לשכרו וכל רוחוס לא , ינידוהו ממקומו לעקרו ומקולוס מים רכים אדירים משכרי ים לא ינוע ולא יחס
7 S 1 סחלוקח הסנאים והאמוראים והגאונים והפוסקים כאמח למכין דבר לאשורו דכרי אלקים חיים המה ולכולם יש םטפ בהלכה ואדרכא זאס היא ספארס סורסיט הקדושה והטהורה וכל החורה כולה נקראס שירה וחפארס השיר היא כשהקולוס משונים זה מזה וזהו עיקר הנעימוס ומי שמשוטט בים החלמוד יראה נעימוח משונוס בכל הקולוח המשונוח זה מזה
האמנם כל זה הוא לפלפול הסויה אבל להלכה למעשה לא כל אדם זוכה לשאוב מים חיים להלכה ולמעשה מהים הגדול הזה מפני גודל איכוסו ,וכמוסו אי לזאס נסעוררו רבוסינו הקדמוטם לזה דש שקיצרוהו כמו רבינו הגדול הרב אלפס ז״ל ויבינו הרא״ש ז״ל ויש ששאט ממנו לכסוב טסהל טסהל כמו הנשר הגדול הרמב״ם ז״ל ורבינו יעקב בעל הטורים ז״ל
האמנם מפני ריבוי הדיעוס עמדו שני גדולי הדור (יוסן סצדיק ומשה איש האלקים וחברו חבורים גדולים בכמוסובאיכוס על ספרי הטור , ביס £יוםן ודרכי ,שהמ שמה באו במשפט על כל חילוקי הדעוס טרכוסינו הראשוטם ורביט בעל ג״י סקפ להלכה כשנים משלשה הרועים £הרי״ן והרמב״ם והרא״ש ולאשר כי ברוב הדינים הרי״ך והרמב״ם בחדא שיטסא קיימו והרא״ש ז״ל הלך בדיעוסיו ע״פ הרוב אחרי רבוסיט הצרפסים בעלי 'החום לכן רבינו הרס״א טהנ ברוב הדינים אחרי רבוחינו הצרפחים והאשמזים שאנו מבני בטהם ומזה חברו השולחן הטהור לפני 'ד ט כולו זהב טהור ויקח משה אח עצמוסו של «יוק הצדיק והכניס דבריו בסוך דברי רבינו הב״י ושטהס כאחד ט ג אס כל ביס ישראל בדינים הנהוגים בזמה״ז
? א ל ו 2 ר ז לא היחס כוונחם שיפסוקו מחוך הקיצור כמ״ש המהרש׳׳א ז״ל הטבסו .ב״כ וזה ,לשונו ובדוחח הללו אוסן שמורין הלכה מחוך הש״ע והרי הם אינם יודעים םטע העטין של כל דבר אם לא ידקדקו בדבר מחחלה בסוך הסלמוד שהוא שימוש ס׳״ח וטעוס נפל בהוראסם והרי הן בכלל סבלי עולם ויש לגעור בהן ,עכ״ל וכ״כ הגאק בעל סוי״ט בהקדסחו לחבורו מעדני יו״ט וז״ל ואך הרב הגדול מהר״י קארו ז״ל אשר השביר בר בספרו חגי יוסך טומפו עשה החבור שקראו שולחן ערוך בדמוסו ובצלמו של ספר הטורים ועל לשונו סמיד לשון הרמב״ם ז״ל לא נסכוין מעולם להורוס מחוך ספרו חלילה וחלילה מלחשוב עליו כזאס רק מי שלמד ועיין בספר המורים םע פירוש הב^׳י וילאה למצא סכליס כל דין ודין הלא ידעו דבינו מחוך הש״ע זאס היסה כוונסו הרצויה עכ״ל
ומטעם זה םק הגאק הגדול 'ר מרדכי יפה וחיבר ספרו הלטש והטעים מעט במשכיוס דברי רבמינו בעלי הש״ע , האמנם מאפר אח״כ קמו רבוחינו האחרונים גאוני עולם וחברו םספרי רבים גדולי הערך על הטור והש״ע כמו הסמ״ע והדו״פ והב״ח והט״ז והש״ך והמנ״א והחמ״ח וסב״ש והע״ס והביס הלל והאו״ח ונה״מ וקצה״ח והפר״ח וספר״ס והסב״ש והפרס״ג והצ״ש ועוד כמה חבורים מגדולי עולם הן בחיטרים הן בשו״ח הדר החשש והבילבול למקומו
טובפר בדור השפל הלזה שנסמעטו דמלו סורה בעוה״ר על כל הדברים האלה קמחי ונסעודדסי אט הצעיר לביס לוי ובעזר שדי צורי וגואלי הנוסן (ליען כח חברסי חבורי זה וקראסיו בשם ערוך השולחן והערכחיו עם כל המיני מטעמים והיסה החחלסי בחלק חשן משפט כי עמוק עמוק הוא לשיח עין על כל דברי רבוסינו האחרונים העסוקים והרחבים ונגד זה בחלק השני טסיחנ מנעימוח דבריהם וכל מעינם היה בחלק הראשון ושמה הניחו לי רבוחינו כר נרחב להספשט בו וזה מעשה הספר בפרטיוס אסמסיב דשסיא
(א כל דברי רבוסינו בעלי הש״ע בארחי בטעמם ונמוקם
(כ כל דברי רבוחינו האחרונים כשחולהים על הש״ע הבאסי ®דעח ובטילקא ב 0 עמ 6 ק ו דיטסם שיזדשו
גמקוה
« הקדמה (ג כמקום פיש מחלוקת כין רכותינו האחרוגיס והכאתי דיטוחיהס אסו היה לי כדצר מה להכריע לא מנעתי מלכתוכ ככדעשי כפי ענייח דעתי ולהמעיק משסע הכחירה
(ד רהרכה )נ p מוח כשחולקים על רכותינו כעלי הש״ע וד׳ האיר עיני ליישב דכריהס כתכתי מה שנלע׳יד
(ה כנמה מקומות שנשארו דכרי רכירו הגדול הדמכ״ם ן״ל כתימא ול׳ע ממפרשי דכריו או ממפרשי הש״ע עמלתי ויגעתי להכין דרכו כקדש וסעליחיס על ספרי Of
(ו עוד הרכה דינים מחודשים שמצאתי מתוך דכרי רכותינו הראשונים שלא הוכאו עדיין הכאתיס וגם דינים מחודשים שנראה לענ״ד מתוך הסכרא או כאיזה ראיה לא מנעתי מלגלותה וכתכחי לסימן []נ״ל ר״ל נראה לי או כתכתי כהחלת הדכרים יראה לי הכל לפי העניין
(ז ככל מקום שלא כתבתי המקור ששאכתי ממנו ידע המעין שזהו מדכרי רכותינו כעלי הש״ע אך הרחכתי הדכריס כהלכחא בעעמא וכל אשר מדכרי הראשונים והאחרונים שלא הוכא כש״ע כתכחי מקורו כשני חצאי מרובעים כזה [] (ח לפרקים כשעל ידי הדכריס נחמדש איזה חידוש כגמ׳ אל ברש״י וחוס׳ או כשארי ראשונים רמזחי הדברים כמלות מוטעות ככקך שני חצאי מרוכעים כנ״ל שמפני שכל כוונתי להועיל ולכלי לכא כארוכה הוכרחתי לעשות כן והמעיין יכין ומי שלא ירצה לעיין כזה אין בזה מניעה כעקרי ,סריכדה ולפעמים הכאתי איזה דק מחודש מירושלמי או מתוספתא ואם אין לזה סתירה םמהפ״ שלנו כתבתי הדבריס כהווייתם ואם לאו הערתי בהערה קמנה שמהש״ס שלנו לא משמע כן כאשר יראה המעיין כחלק השר בכ״מ בס״ד
(ט לשלימות מלאכת הקדש הכאתי כל הדינים א^א שאין נהוגים כזמן הזה כמו דיני סנהדרין כסי׳ א׳ ודיני הסמיכ בסי׳ ג׳ והמשא והמתן כדיני נפשות כסי׳ י*ח והדרישה וסחקירס כמדיס בד״נ בסי׳ ל׳ וכל דיני הזמה כסי׳ ל״ח וכן בל דיני קנסות במקומות השייכים לזה וכמו כל דיר כפל ודיר ארבעה וחמשה בסי׳ ש״ן ושנ״א ושנ״כ וכל דיני רוצח ועגלה ערופה 'כסי חכ״ה וגס דיני ערי מקלט נתבאר שס בס״ד
(י וזה דרכי כדינים אלו מקור המקורות לזה םה דכרי הנשר הגדול הרמב״ם ז״ל וכמקומות שע״ס פירושי רכותינו רש״י ותוס׳ נשתנו הדכרים מדעתו הגדולה או תמומגב שהראב״ד השיג עליו או משארי ראשורם הכאתי דכריהם כלשון יש אומרים וכתבתי המקור בשני חצאי מרובעים ואם היה לי אחה דבר חידוש בזה רמזתי הדברים בקיצור נמרץ , והנה עבחסי עבחי ערכתי שולחר וזה השולחן אשר »יל ד׳ אקוה לד׳ כי רבים יסוכו על שולחני ויאכלו ענוים וישכעו ויהללו את שם ד׳ , ובקשתי שעוחה לכל מי שלא יערב לו איזה מהמעעמים ממעעמי השולחן כעוכו להודיעני ואקשכ ואשמע ואודה על האמת והיה אס יזכיר ד׳ בחסדו לשוב להדפיסו יכואו כל הדברים על מקומם בשלום
ת א ז ל חורת האדם , להתחנן לסר ד׳ להאיר עינים בתורתו הקדושה לסכין ולהשכיל ולהיות ממצדיקי הרבים בחכוריים ^מועילים . אלה דברי, בחטה והמוחס כיוס הרביעי בכ״ד לירח עבת שנת חרמ״ג פ״ק נאווהרדק נאום יחיאל מיכל 'כי אהרן הללי עפשעיין החופ״ק בעה״מ ספר אור לישרים על ספר הישר לר״ת ז״ל