מפתח/קידושין/נח/ב
צא וקדש.
הטעם שנקט צא וקדש. תפא"י אות א'.
אשה פלונית.
אי דוקא אשה פלונית. שו"מ מהדו' ו' סי' נ"ה. ועי' רמב"ם אישות (פ"ח הי"ז).
מקודשת לשני.
ודוקא קידשה במעות שלו, דבמעות של משלח הוי מעות גזל ואינה מקודשת. מרדכי בשם ר"ב פ"ג סי' תקכ"ב, [הו' בתויו"ט]. שו"ע אה"ע סי' ל"ה ס"ט. ועי' דרכי משה שם סק"ו בשם תשובת בנימין זאב סי' מ"ג בשם מהר"ם דמצריך גט לחומרא. ועי' דרישה שם סק"ה משה"ק. ועי' ט"ז שם סק"י.
אף באופן שנתכוין לזקוף מעות המשלח במלוה אינה מקודשת ובמכר לא קנה, מו"מ בטעמא דמילתא אי הוא משום גזל או לא. דרישה שם. ט"ז שם. וע"ע לענין מכר שקנה השליח במעות המשלח, דהסחורה למוכר אף כשזקף במלוה, וכ"פ ברמב"ם מכירה פ"ו הי"ב. ובשו"ע סי' קפ"ג ס"ג בשמו. ועי' דרישה שם. ט"ז סי' ל"ה שם [ועי' ש"ך סי' קפ"ג סק"ד]. ועי' אבנ"מ סי' ל"ה סקי"א. מקנה קו"א סי' ל"ה ס"ט. ועי' להלן.
מ"ש במכר דשם כשנשתמש במעות המשלח קנה המשלח [כמבו' בשו"ע סי' קפ"ג ס"ג], ובקידושין לא. אבנ"מ סי' ל"ה סקי"א [יעו"ש לחלק דבמכר המוכר מקנה לבעל המעות, משא"כ בקידושין]. וכעי"ז במקנה קו"א סי' ל"ה ס"ט. ועי' לעיל.
אי כשאין קפידא למשלח אם יחליף המעות מהני אף במעות של המשלח, או דבכה"ג ששלח לקדשה לעצמו בכל גוונא קפיד, פלוגתא בזה. בית שמואל אה"ע (סי' ל"ה סק"ה). עצי ארזים (סי' ל"ה סקי"ח) [יעו"ש דבכל גוונא קפיד].
מקודשת לשני.
עי' משנ"ת בביאור החידוש בהך בבא, בתוד"ה האומר.
וכן האומר לאשה.
ביאור הלשון 'וכן'. רא"ש סי' א'. ועי' יש"ש סי' א'. קרבן נתנאל אות א'. ועי' חי' הרי"ם ד"ה וכן.
'וכן' היינו דגם בכה"ג נקרא השני רמאי וכמו ברישא. יש"ש סי' א'.
בא אחר וקידשה בתוך ל' יום מקודשת לשני.
בירושלמי [כאן] איתא דאם מת השני בתוך ל' יום מקודשת לראשון, אי הבבלי פליג ע"ז. עי' רמב"ן ד"ה ובא. רשב"א [יעו"ש דהבבלי פליג ע"ז, וברמב"ן מש' קצת דלא ס"ל כן]. ריטב"א ד"ה ויש. ר"ן [יעו"ש ברשב"א ור"ן שדקדקו מהרמב"ם אישות פ"ז הי"א דס"ל דחוזרת לראשון]. פנ"י ד"ה וכן. ועי' רע"א ד"ה מקודשת. ועי' פני משה שם. חי' רמ"ש.
אי י"ל דלהבבלי אינה מקודשת לראשון, משום דכשנתקדשה לשני הוי חזרה מקידושי הראשון, ובמעשה לכו"ע מהני חזרה [לק' נ"ט.], או די"ל דמה שנתקדשה לשני אינו חזרה מקידושי הראשון. רמב"ן. רשב"א. ר"ן. עצמות יוסף נ"ט. ד"ה והיכא. הגהות הרד"ל על הרא"ש ד"ה ודבר. ועי' ברא"ש סי' ג'. ועי' פנ"י. חי' הגרש"ש מהדו"ח סי' כ"ג. ועי' קה"י סי' מ"ה. וע"ע אבנ"מ סי' מ' סק"ח. ועי' חזו"א אה"ע סי' נ"ז סק"ה. ועי' תוס' לק' ס"ג ד"ה כגון. ועי' רמב"ן לק' נ"ט.
י"ל דמה שנתקדשה לשני אינו חזרה, דא"כ הו"ל להחזיר את הכסף. הגהות הרד"ל שם.
הוכחה דהוי חזרה מיבמות (קח.) לגבי קטנה שאביה ואחיה קידשוה ונתקדשה לאחר, דחשיב מיאון. רשב"א. ועי' ר"ן. ועי' עצמות יוסף נ"ט. ד"ה והיכא. הוכחה דאינה חזרה, מד' הירושלמי שם דביש יבם אינה חוזרת לראשון, דאדרבה לא ניחא להו לנשים בייבום וודאי אין לומר שחזרה בה. רמב"ן, ועייש"ע מה שהוכיח דאינה חזרה. ועי' חי' הגרש"ש שם בביאור דבריו.
ביאור ד' הירושלמי שם, דכשיש יבם אינה חוזרת לראשון, וכן אי תלי בפלוגתת רב ושמואל [יבמות צ"ב:] אי תפסי קידושין ביבמה לשוק. רמב"ן [ויעו"ש דהנידון אי תלי בפלוגתת רב ושמואל תלי בהנידון אי קידושיה לשני הוי חזרה מראשון או לא]. ועי' או"ש אישות פ"ז הי"א בסופו. וע"ע קר"א נדרים כ"ט: ד"ה אפי'. ועי' קה"י סי' מ"ה.
אי הטעם דכשיש יבם אינה חוזרת לראשון [לדעת הירושלמי, עי' לעיל] הוא משום דהזיקה מונעת תפיסת הקידושין מהראשון, או משום דאין דעת המקדש רק אם תהא ראויה לביאה לאחר ל'. רמב"ן שם. ועי' או"ש שם. וע"ע קר"א נדרים כ"ט: ד"ה אפי'. ועי' קה"י סי' מ"ה.
בת ישראל לכהן תאכל בתרומה.
דוקא בנשואה דארוסה אינה אוכלת בתרומה, א"נ מיירי על הדין דאורייתא. תור"י הזקן ד"ה תאכל. פנ"י ד"ה בת. ועי' מאירי ד"ה אמר המאירי במשנה השנית. ועי' כתובות נ"ז. ועי' מקנה לק' נ"ט: ד"ה עוד נראה. ועי' משנ"ת להלן נ"ט: ד"ה לרב מספק"ל.
אופנים נוספים דאוכלת בתרומה בעודה ארוסה. פנ"י ד"ה בת.
קשה דפשיטא דאם מקודשת לענין איסורי ערוה דחמירי כ"ש לענין תרומה הקלה. רמב"ן. ועי' רשב"א. ועי' בפיה"מ להרמב"ם. ריטב"א. ועי' ר"ן ד"ה בת. ועי' רע"ב. ובמה שתי' הרמב"ן שם, עי' חזו"א אה"ע סי' קל"ד לדף נ"ו:
י"מ דקאי ארישא דהרי את מקודשת לי לאחר ל', דאוכלת בתרומה כל הל' יום. פיה"מ להרמב"ם. מאירי ד"ה המשנה השנית בשמו. ועי' ר"ן ד"ה בת. ועי' שלנ"ל ד"ה ואית. ועי' רע"ב.
אי גרסי' לפי' זה, בת כהן לישראל. ר"ן שם. שלנ"ל. ועי' רע"ב.
י"מ דבסיפא נמי גרסי' בת כהן לישראל, והיינו דהראשון היה ישראל, וקמ"ל דאינה נפסלת מתרומה. שלנ"ל ד"ה ואית.
מעכשיו ולאחר ל' וכו'.
היאך הדין באמר הרי את מקודשת לי ל' יום. עי' ירושלמי פ"ג ה"א. ועי' רשב"א ד"ה האומר. ועי' חי' ר' מאיר שמחה.
בירושלמי איתא דבכסף כה"ג מקודשת לעולם, ובשטר אינה מקודשת כלל משום דהוקש לגט ושם אי"ז כריתות, ובבבלי (גיטין פג:) מבואר דגט בכה"ג הוי כריתות, ומו"מ בהנ"ל. רשב"א ד"ה האומר. ועי' מהרי"ט ד"ה בת.
מקודשת ואינה מקודשת.
וצריכה גט מזה ומזה דילמא מחלפא באשת איש. מאירי ד"ה המשנה השנית. ועי' בגמ' לק' נ"ט: מה שפי'.
בתוספתא (פ"ד ה"ג) איתא מקודשת לשני [לשניהם, חסדי דוד] כיצד יעשו א' נותן גט וב' כונסה, ביאור ומו"מ בזה, ואי תלי בפלוגתת רב ושמואל (לק' נ"ט:). חסדי דוד שם. חזון יחזקאל שם. ובעיקר פלוגתת רב ושמואל, עי' משנ"ת להלן נ"ט:
בת ישראל לכהן וכו'.
קשה מאי קמ"ל. ר"ן ד"ה בת. ועי' פנ"י ד"ה מעכשיו.
קשה דממ"נ אם שני המקדשים ישראלים מאי ס"ד דתאכל, ואם הראשון כהן אמאי נקט דוקא בת כהן לישראל הא אף בת ישראל לישראל הוי חידוש. פנ"י ד"ה מעכשיו. מהרי"ט ד"ה בת.
בת כהן לישראל וכו'.
ילה"ק דממ"נ אם שניהם כהנים תאכל בתרומה ממ"נ, ואם הראשון ישראל א"כ אפי' בת כהן לכהן לא תאכל. פנ"י ד"ה מעכשיו.
אי כששניהם כהנים אוכלת בתרומה ממ"נ, או דכיון ששניהם בספק קידושין אינה קנין כספו ועוד דאין הקידושין ראויין לביאה. פנ"י ד"ה מעכשיו [יעו"ש דאין אוכלת משום הנך טעמי]. ועי' מנ"ח מצ' ר"פ סק"ו. ועי' אמרי משה (סי' י"ג אות ה').
הוכחה מגיטין (מב:) לגבי נתערב ולדה בולד שפחתה דשניהם אוכלים בתרומה ממ"נ דאחד כהן והשני עבדו, ואף דהוא ספק חשיב קנין כספו. מנ"ח שם. ועי' אמרי משה לדחות ג' חילוקים.
תנא מה שעשה עשוי וכו'.
קמ"ל דאין קונסים אותו שלא ישאנה. ריטב"א ד"ה אלא.
שנהג בו [בה] מנהג רמאות.
אי גרסי' בה או בו, עי' משנ"ת בתוד"ה האומר, בא"ד דאל"כ לא היתה. ועי' רשב"א.
הרמאות הוא מה שאין רוצה לקדשה למשלחו ואינו חוזר ומודיעו, ואף אם לא קידשה לעצמו הוי רמאות, ותני קידשה לעצמו לאשמעי' דמקודשת לשני, ולפי"ז אף אם שלח שליח אחר לקדשה לו ל"א אשלד"ע. נוב"י תנינא אה"ע סי' ע"א ע"ב. ובעיקר דין אשלד"ע באיסור דרבנן, הנה נחלקו בזה האחרונים, שו"ת מהרי"ט ח"א סי' קט"ז. ועי' מל"מ מלוה ולוה פ"ה הי"ד ורוצח פ"ב ה"ב. ועי' קצוה"ח סי' קכ"ג סק"ה. משכנות הרועים אות פ' סימן ל"א – פועל. ארעא דרבנן במערכת אות א' סי' י'. מרכבת המשנה (חעלמא) הלכות רוצח ושמירת הנפש פ"ב. יד מלאכי כללי הדינים כלל י"ג. מוצל מאש סי' ל"ה ד"ה והרב. כו"ח ב"מ י:, בית מאיר אה"ע סי' ל"ה ס"א. יהודה יעלה ח"א סי' ד' בהגה"ה ד"ה נ"ל. ישוע"י אה"ע סי' קמ"ח סק"ג. ערוגת הבושם יו"ד סוס"י קל"ד. מחנה חיים ח"א סי' מ"ו ד"ה ולכאורה. בית שלמה אה"ע סי' ס'. יד דוד אישות ח"ב. לב שלמה סי' ב' אות ז'. אמרי הצבי ב"ק פ"ה סי' כ"א אות ד'. חי' ר' שמעלקא ב"ק ע"א. ד"ה והדרן. שד"ח מ' הא' אות קצ"ג. ועי' קה"י ב"מ סי' ט"ז אות ט' בדעת התוס'. ועי' נוב"י קמא אה"ע סי' ע"ו בשם מחותנו. משמרות כהונה בשמו. ועי' פרחי כהונה. ועי' תורה תמימה [הנ"ל]. [ובעיקר הענין יש לדון דבכל שלד"ע שמא המעשה חל ורק האיסור אין מתייחס למשלח, ועיי"ש בנוב"י בשם מחותנו שר"ל כן, ויעו"ש שדחה זה, ועי' תוס' ב"מ י: ד"ה אמר, דמבו' דלא חל כלל. [כן הק' בנוב"י, אמנם יש לתלות דב' תי' התוס' שם נחלקו בזה, וכ"כ המחנה אפרים הלכות שלוחין ושותפין סי' ט'. ובשו"ת הר צבי יו"ד סי' רנ"ז. ועיי"ש בנוב"י עד סי' פ"ב בזה ואכמ"ל, ובביאור יותר עי' בשטמ"ק שם בשם תלמידי הר"פ ותוס' שאנץ. ועי' עוד בנוב"י שם סי' ע"ה. וע"ע נתה"מ סי' קפ"ב. ועי' שעה"מ מעילה פ"ז ה"ב. ושו"ת מנחת עני (סי' ס"ח). שו"ת יהודה יעלה (אסאד) ח"ב אה"ע, חו"מ סי' נ"ז]. והנה בעיקר ד' הנוב"י בביאור מהו הרמאות כאן, עי' רשב"א ריטב"א תורא"ש ור"ן מה שביארו במתני' דס"ד דהפקיעו רבנן לקידושי השני [הו"ד לעיל ד"ה תוד"ה האומר], ועיי"ש בנוב"י מה שיישב. ועי' רמב"ם אישות פ"ט הי"ז [יעו"ש דהכא חשיב עני המהפך בחררה, ולפי"ז ל"ש ד' הנוב"י, כמבואר בדבריו דלפי הנ"ל ל"ה עני המהפך בחררה, וע"ע להלן בד"ה הלך נמי דקתני הלך ברמאות].
אם חזר האחד לקדש אשה ובא השני וקידשה, ל"ה כעני המהפך בחררה שיכול החוטף למצוא חררה אחרת. יש"ש סי' א' יעו"ש מה שביאר עפי"ז בסוגיין, ויעו"ש דגם רש"י לק' נ"ט. ד"ה עני עיי"ש הכא מודה משום מצות פו"ר, ועי' להלן נ"ט. משנ"ת. וע"ע ברש"י בע"ז נ"ד: ד"ה למעוטי, ועי' ברא"ש פ"ב סי' ל"א. וע"ע שו"ת אגר"מ אה"ע ח"א סי' צ"א דס"ל דכן תלי בפלוגתת רש"י ותוס' לק' נ"ט. וע"ע מרהכ"מ ח"ב הל' י"ח. דברי מלכיאל ח"ב סי' ב' אות ב'. ישוע"ד ח"ד סי' כ"ח.
אי שייך כלל דין עני המהפך בחררה בקידשה השני או דרק משום פו"ר אין כאן דין עני המהפך בחררה או דאדרבה הוי כעני המהפך בחררה. יש"ש סי' א'. חכמת שלמה נ"ט: ועי' נוב"י תנינא אה"ע סי' ע"א ע"ב [יעו"ש דל"ש כלל הכא דין עני המהפך בחררה, ועי' לעיל מה שהו' בשמו]. שו"ת אגר"מ אה"ע ח"א סי' צ"א. ועי' רמב"ם אישות פ"ט הי"ז יעו"ש דהוי עני המהפך בחררה. וע"ע בזה להלן בד"ה הלך נמי דקתני הלך ברמאות.
שלח לקדש לו אשה סתם, ודיבר השליח עמה בשביל המשלח ואח"כ קידשה לעצמו, אי הוי רמאות, פלוגתא בזה. מעשה רקח מכירה (פ"ז ה"י) יעו"ש בדעת הרמב"ם. פסקי הל' יד דוד ח"ב דף רכ"ו ב' [הו' באוצה"פ סי' ל"ה סקמ"ו] יעו"ש דאי"ז רמאות.
בקרקע כה"ג ששלחו סתם לכו"ע אי"ז רמאות. מעשה רקח שם.
הלך נמי דקתני הלך ברמאות.
ביאור המקור ללשון זו. קרבן העדה במתני' ד"ה האומר.
קשה דבהרבה מקומות תני הלך אף שאי"ז רמאות (עי' לעיל נ.). עי' עצמות יוסף ד"ה ותנא. פנ"י ד"ה דאי.
אי הוי רק רמאי או דהוי עני המהפך בחררה דנקרא רשע, פלוגתא ומו"מ בזה. רמב"ם אישות פ"ט הי"ז [הו' בבית שמואל אה"ע סי' ל"ה הי"ז] יעו"ש דהוי עני המהפך וכו'. ועי' ערוך השולחן אה"ע סי' ל"ה סקכ"ט בדעת הטושו"ע דל"ה רשע. יש"ש סי' א'. נוב"י תנינא אה"ע סי' ע"א ע"ב. ועי' עצמות יוסף נ"ט. ד"ה רבין. חת"ס ב"ב כ"א: ד"ה ובקידושין. וע"ע אגרות משה אה"ע ח"א סי' צ"א ד"ה והנה הרמב"ם.
אי נידון זה תלי בפלוגתת רש"י ותוס' (לק' נט.) אי יש במציאה דין עני המהפך בחררה, או דהכא כו"ע מודו משום מצות פו"ר. יש"ש סי' א'. ערוך השולחן אה"ע סי' ל"ה סקכ"ט.
בדעת הטושו"ע בזה. ערוך השולחן שם.
י"א דל"ש כלל דין עני המהפך בחררה, כיון דאין הרמיות במה שקידשה השני אלא במה שלא קידשה לראשון ולא הודיעו. נוב"י תנינא אה"ע סי' ע"א ע"ב. ועי' בע"ב ד"ה איבעי לאודועי.
היאך הדין כשבא האחד לקדשה והשני חטף מידו. עצמות יוסף לק' נ"ט. ד"ה רבין, יעו"ש דאז הוי רשע. וכן בחת"ס ב"ב כ"א: ד"ה ובקידושין. ועי' ירושלמי ריש פירקין.
רד"ה האומר וכו' אא"כ נתן האחד גט וכו'.
מש"כ בר"מ (אישות פ"ז הי"ב) ובשו"ע (סי' מ' ס"ג) דשניהם נותנים גט, כוונתם דאל"כ תהא אסורה לשוק וכרש"י. בית שמואל שם סק"ז.
אי דין זה [דסגי שא' יתן גט] קאי אראשון דוקא [ומשום גזירה שמא יאמרו דשרי להחזיר גרושתו משנישאת] או דקאי אשני נמי. ב"ח אה"ע סי' מ'. ועי' בית שמואל שם סק"ז [ועי' במש"כ שם דל"ש גט קודם סוף ל' יום כל שלא גמרו הקידושין, ועי' בזה לק' נ"ט: מה שהו' פלוגתת הראשונים בזה]. ועי' דרישה שם אות ה' דקאי נמי אשני, עיי"ש הטעם. וכן בט"ז שם סק"ו. ועי' עצי ארזים סי' מ' סק"ט מה שדקדק מלש' הרי"ף דקאי נמי אשני. וע"ע מקנה קו"א סי' מ' ס"ג ד"ה לפיכך, טעם נוסף אמאי אין לחשוש שיאמרו מחזיר גרושתו הוי וכו' [יעו"ש עפי"ד הרא"ש פ"ג סי' ג' ורשב"א ד"ה ובא, ועי' בית שמואל סי' קמ"ד בסופו]. אולם יעוי' מהרש"ל [הו' בבית שמואל שם] דקאי דוקא אראשון. ועי' פת"ש שם סק"ח.
אף לדעת המהרש"ל [דקאי אראשון] אם גירשה הב' תוך ל' יכולה לינשא לראשון, עוד מו"מ בד' המהרש"ל, ובטעמו. מקנה קו"א סי' מ' ס"ג ד"ה לפיכך. וע"ע אוצר הפוסקים סי' מ' סקי"א.
תוד"ה האומר וכו' וא"ת וכו' פשיטא וכו'.
עוד תוספת בקושיא זו. רא"ש. תורא"ש. ועי' קרבן נתנאל אות א'. ועי' יש"ש סי' א'.
י"ל דס"ד דכיון שעשה שלא כהוגן אפקעינהו רבנן לקידושין מיניה. רשב"א. ריטב"א. תורא"ש. ר"ן. ועי' מקנה. ועי' נוב"י סי' ע"א ע"ב.
י"ל דס"ד דחשיב קידושי טעות שאילו ידעה שהא' שלחו לא היתה מתקדשת לב'. רמב"ן. רשב"א. ריטב"א. ר"ן. ועי' שיטה לנ"ל [מה שביאר בזה]. וע"ע נוב"י קמא סי' ע"ה, ותנינא סי' ע"א ע"ב. ועי' מאירי ד"ה אמר המאירי.
י"ל דאשמעי' דל"א דשארית ישראל לא יעשו עולה והשליח לצעוריה קמיכוין. תורי"ד ד"ה מקודשת.
י"ל דס"ד דחזקה שליח עושה שליחותו וקדשה עבור המשלח קמ"ל דלא חיישי' לזה. מרומי שדה.
י"ל דס"ד דכיון שנקרא רשע אי עביד לא מהני ואף דהוא איסור דרבנן. תפארת ישראל אות ג' [ויעו"ש דקמ"ל דל"א משום דעצם המעשה קידושין אינו איסור רק מה שרימה את חבירו, ומשמ' עכ"פ דבאיסור דרבנן אמרי' אי עביד לא מהני, ובעיקר הנידון אי באיסור דרבנן אמרי' אי עביד ל"מ, עי' חת"ס יו"ד סי' ו'. נוב"י קמא אה"ע סו"ס ע"ו. סמ"ע סי' ר"ח סק"ג. תפא"י פ"ג אות ג', ועי' סי' ר"ח סק"ב. ועי' קצוה"ח סי' ר"ח סק"א, ועי' רמ"א סי' קי"ט ס"ו, ובית שמואל שם סקי"ב, ועי' עין אליהו לעיל י"ב:, ועי' שו"ת מהרי"א ח"א יו"ד סימן רע"ו. ועי' ש"ג ביצה ל"ו ובס' תיקון יד אליהו, ועי' נתיה"מ חידושים סי' ר"ח סק"ג, שו"ת ויען יוסף או"ח סי' שצ"א].
אי הו"מ ליישב דקמ"ל שכקידשה במעות של המשלח ואינו מקפיד במעות אם יחליפם, דמקודשת. עצי ארזים סי' ל"ה סקי"ח. ועי' בית שמואל אה"ע סי' ל"ה סק"ה. ובעיקר הנידון אי באופן שאין המשלח מקפיד אם יחליף המעות, אי מקודשת, עי' בגמ' בד"ה מקודשת לשני, פלוגתא בזה.
בא"ד וי"ל וכו' פלוני שלחני לקדשך לו ובתוך כך אמר לה וכו'.
והיינו כשעדיין היו עסוקין באותו ענין. הל' יד דוד ח"ב דף רכ"ה ב' [הו' באוצר הפוסקים סי' ל"ה סקנ"א]. ועי' אבנ"מ סי' ל"ה סקי"ב דמוכח בדבריו לא כן. ועי' שו"ת מהר"י בן לב ח"ד סי' ח'.
בא"ד והיא ידעה דקידשה לנפשיה וכו'.
ונאמנת לומר דיודעת שקידשה לנפשיה. האגודה קידושין פ"א סי' י"ג. בית שמואל אה"ע סי' ל"ה סקכ"ג בשמו. ועי' חזו"א אה"ע סי' מ"ח סק"ד לענין נאמנות השליח. וכן עי' ערוך השולחן סי' ל"ה סעי' ל"ג. ועי' רמ"א סי' ל"ה ס"ט. ועי' להלן בזה.
אי נאמנת לומר שלא הבינה דבריו או דבעי' לדעת באיזה אופן הבינה. שו"ת מהר"י בן לב ח"ד סי' ח' [יעו"ש שנסתפק בזה]. פרישה אה"ע סי' ל"ה אות ט"ז [ועי' להלן]. בית מאיר שם ס"ט. ועי' באר היטב סי' ל"ה סקט"ו. ועי' יד דוד ח"ב דף רכ"ו:
קשה להך צד דנאמנת דא"כ תלוי בדבריה והוי כקידושין בלא עדים. בית מאיר שם. ועי' יד דוד שם [יעו"ש דכיון שהעדים ראו מעשה שלם שאמר המקדש "לי" א"כ הוי רק גילוי מילתא שנתכוונה לכך].
בא"ד דאל"כ לא היתה מתקדשת וכו'.
קשה דא"כ אמאי תני בברייתא שנהג "בה" מנהג רמאות. רשב"א [ובגמ' לפנינו איתא "בו" ולפי"ז א"ש].
בא"ד ובתוך כך אמר הרי את מקודשת לי.
קשה דבמתני' לא הוזכר זה אלא סתמא קידשה לעצמו, ומשמע דמיירי כשאין ספק שנתכוין לעצמו. מרומי שדה ד"ה האומר.
קשה דבגמ' משמע דהלך היינו הלך ברמאות, ולא שבתחילה רצה לעשות השליחות. תפארת שמואל אות א'.
בא"ד מהו דתימא וכו'.
ביאור למה יהא הו"א כזו. פנ"י ד"ה דאי. חלקת מחוקק סי' ל"ה סק"ה. בית שמואל סי' כ"ב.
בא"ד לצורך משלחו קמ"ל דלא.
י"מ דהס"ד היה שתתקדש לראשון. רא"ש.
י"מ דהס"ד היה דכיון שבתחילה בא בשם המשלח ונתרצתה וא"כ אף שחזרו במחשבתן אינה חזרה דהוי דברים שבלב, ולי היינו לשליחותי. חלקת מחוקק סי' ל"ה סק"ה. בית שמואל סי' כ"ב.
היאך הדין כשהשליח נתכוין לקדשה לעצמו והיא נתכוונה למשלח, אי צריכה גט משניהם, או לא, פלוגתא בזה. פרישה שם [יעו"ש מה שדן ב' טעמים א' דאינה נאמנת, ב' שלא יאמרו אשה בלא גט]. ט"ז שם סקי"א. ועי' רא"ש [מה שלא כ' דאין כאן בית מיחוש].
אם נתכוין השליח לקדשה למשלח וטעה ואמר "לי" אין כאן בית מיחוש להצריכה גט. רא"ש. טור שם.
הטעם לזה משום דהקדש בטעות אינו הקדש [נזיר פ"ה מ"א]. רא"ש. ועי' ביאור הגר"א סי' ל"ה סקכ"ב. ועי' בגמ' לעיל ב:, ובתוס' שם ד"ה דאסר. וע"ע תוס' לעיל ז. ד"ה ונפשטו. [וע"ע בתוס' ז: ד"ה חצייך]. ועי' קוה"ע סי' נ"ו י"ח.
אי נאמן השליח לומר שטעה או דמיירי רק בתוכ"ד, פלוגתא בזה. מרדכי סי' תקכ"ב. האגודה [הו' בבי"ש שם סקכ"ד]. רא"ש. שו"ת מהר"י בן לב ח"ד סי' ח'. רמ"א סי' ל"ה ס"ט [יעו"ש דנאמן, ועי' בשו"ע בשם מרדכי שחולק וס"ל דצריכה גט מספק]. ערוך השולחן אה"ע סי' ל"ה סעי' ל"ג. ועי' גליון מהר"ם טיקטין [בחי' אנשי שם על המרדכי אות נ', והו' בבית שמואל שם סקכ"ו, ובחלקת מחוקק שם סקכ"א. ועי' להלן]. ביאור הגר"א שם סקכ"ד. ועי' חזו"א אה"ע סי' מ"ח סק"ד.
אי נאמן [להסוברים כן] רק בשבועה או גם בלא שבועה. בית שמואל אה"ע סי' ל"ה סקכ"ד יעו"ש דהרמ"א והאגודה נחלקו בזה, ועיי"ש בסקכ"ה. ועי' ש"ש ש"ו פ"ג.
אי נאמן דוקא כשאמר בתחילה פלוני שלחני לקדשך, או אפי' בסתם וכמו הקדש בטעות. שו"ת מהריב"ל ח"ד סי' ח'.
מו"מ אי השליח נאמן לדעת הרא"ש. שו"ת מהר"י בן לב ח"ד סי' ח'. ערוך השולחן אה"ע סי' ל"ה סעי' ל"ג. ועי' חזו"א אה"ע סי' מ"ח סק"ד.
אי הטעם דנאמן [להסוברים כן] הוא משום דבידו לגרשה או משום דחזקה שליח עושה שליחותו. בית שמואל שם. ש"ש שם. ועי' מרדכי סי' תקכ"ב. ועי' בית מאיר שם. שו"ת מהר"ם הו' במרדכי שם, וע"ע שו"ת מהר"ם מרוטנבורג ח"ד סי' אלף ו'. אבני משפט שם סקי"ט. והנה בעיקר הענין יל"ע אי אמרי' חזקה שליח עושה שליחותו רק לחומרא או גם לקולא. ועי' בית מאיר שם.
להסוברים דאינו נאמן היינו אף שבידו לגרשה, דמסקנת הגמ' בב"ב קל"ה. דלא סמכי' על הך מיגו וחיישינן, ועוד דאם יגרשה יהיה חייב בכתובה, ועוד דהוי כמיגו במקום עדים, דאין דרך בנ"א לטעות בזה. מרדכי סי' תקכ"ב. ויל"ע לפי"ז היאך הדין בזה"ז דליכא כתובה לארוסה, ועי' בזה בית מאיר שם.
י"א דליכא פלוגתא בזה, אלא לכו"ע אי מיירי כשהשליח החזיק שליחותו בעדים עד שהענין מוכיח שטעה נאמן, ואי לא אינו נאמן. גליון מהר"ם טיקטין [בחי' אנשי שם על המרדכי אות נ' והו' בבית שמואל שם סקכ"ו, ובחלקת מחוקק שם סקכ"א]. וכ"כ להוכיח בחלקת מחוקק שם דיש חילוק אם יש רגלים לדבר שטעה או לא [ועיי"ש שהוכיח דבריו מסתירה בד' המהר"ם, אולם עי' בישא ברכה דף קמ"ו שכ' דמל' הב"י מש' דהתשו' שאינו נאמן, אינה מהמהר"ם אלא מרבינו ידידיה, וכן עי' ט"ז שם סקי"ג]. ועי' מרדכי בשם מהר"ם שם. ובשו"ת מהר"ם מרוטנבורג שם. אמנם בשו"ע שם ובביאור הגר"א שם משמע דהוא פלוגתא.
פלוגתא ומו"מ אי בכה"ג שאומר שטעה ונתכוין למשלח, אי צריכה לחזור ולהתקדש למשלח, או דסגי במה שקידשה השליח ומה שאמר לי מתפרש על המשלח. רבינו ירוחם אדם וחוה נתיב כ"ב ח"ג. פרישה שם סקי"ז. חלקת מחוקק שם סוף סק"כ. ועי' ישא ברכה דף קמ"ז:, אבנ"מ שם סקי"ב. ועי' שו"ת מהר"י בן לב ח"ד סי' ח'. ועי' בית שמואל שם סקכ"ג. ועי' חזו"א אה"ע סי' מ"ח סק"ד.
להסוברים דצריכה קידושין מהראשון, אי הוא גם בגוונא שאמר בתחילה של המשלח והיו עסוקין באותו ענין. שו"ת מהר"י בן לב ח"ד סי' ח' יעו"ש לחלק בין עסוקין לאין עסוקין. אולם באבנ"מ שם נחלק ע"ז.
קשה להסוברים דאי"צ קידושין אחרים, מ"ש מנתכוין לתרומה ואמר מעשר דאף תרומה לא חל [עי' ר"ש תרומות פ"ג מ"ח טעם לזה]. חזו"א שם.
צ"ב להסוברים דאי"צ קידושין מראשון, היאך מיירי אי נתכוונה להתקדש לראשון א"כ אמאי י"א דצריכה גט משני. בית שמואל שם סקכ"ג [ועיי"ש מה שביאר זה לדעת הפרישה שם אות ט"ז לענין טעתה האשה שצריכה גט משניהם, אמנם לדעת הט"ז סקי"א אכתי צ"ב].
איתא בירושלמי, [ה"א] לא הוחזק השליח בעדים הוא אומר לעצמי קידשתי והיא אומרת לראשון צריכה גט מראשון, ואם אינם זוכרים חזקה לשני [דלא סמכה דעתה על השליחות], הוחזק השליח בעדים הוא אומר לעצמי קידשתי והיא אומרת לראשון, חזקה לראשון, אמרה איני יודעת שניהן נותנין גט, ביאור ומו"מ בזה. רשב"א ד"ה ירושלמי. ר"ן ד"ה גרסי'. ועי' ראב"ד אישות פ"ט הי"ח. ועי' רא"ש סי' י"ג. ועי' מהר"ם אלאשקר סי' ס"ב. לבוש סי' ל"ה סט"ו. מקנה קו"א סי' ל"ה סט"ו. ועי' ביאור הגר"א סי' ל"ה ס"ק ל"א.
קשה ע"ז, דאם השליח עומד וצווח חזרתי בי משליחותי היאך תתקדש לראשון. רא"ש סי' י"ג. ועי' רמ"א סי' ל"ה סט"ו [יעו"ש שפ' דבאמת אינה מקודשת] בשם טור בשם הרא"ש.
נחלקו המפרשים בדעת הרמ"א בשם הרא"ש, די"א דאין חילוק בין הוחזק ללא הוחזק, ושניהם לחומרא דאסורים בקרובין, וי"א דבהוחזק בעדים מקודשת לגמרי לראשון ובעיא גט משני לחומרא. חלקת מחוקק שם סקל"ג. בית שמואל שם סקל"ז.
קשה לדעת הרמב"ם [אישות פ"ט הי"ח] שכ' דבלא הוחזק בעדים והאשה אומרת שנתקדשה למשלח והשליח חולק, המשלח מותר בקרובותיה, וקשה דהרי הוא מודה שעשאו שליח וגם האשה אומרת שנתקדשה לו. רא"ש סי' י"ג [ויעו"ש שהוסיף בביאור הקושיא דמאי נפ"מ בלא הוחזק בעדים הרי הודה שעשאו שליח]. ועי' רמ"א סי' ל"ה סט"ו. ועי' חלקת מחוקק שם סקכ"ט. ובישוב קו' הרא"ש, עי' פרישה סל"ה אות כ"ז כ"ח. ב"ח שם ד"ה כ' הרמב"ם. מרהכ"מ ח"ב. ועי' להלן.
י"מ דהטעם דהמשלח מותר בקרובותיה, משום דהשליח נאמן מדין "שליש". מקנה קו"א סי' ל"ה סט"ו. וכעי"ז בחלקת מחוקק שם סקכ"ט.
י"מ דהטעם משום, דמעמידין את הקרובין בחזקת היתר. חזו"א אה"ע סי' מ"ח ס"ק א' ג'.
אי הוחזק בעדים היינו שנעשה שליח בעדים, וע"כ שליחותו חשובה וסמכה דעתה להתקדש למשלח, או דהוחזק היינו שנתפרסם הדבר במקומה של האשה דבר השליחות וע"כ יתכן שנתכוונה למשלח. רמב"ם אישות פ"ט הי"ח [יעו"ש כהצד הראשון]. אולם בראב"ד שם חולק [ויעו"ש דודאי גם בלא הוחזק מיירי דיש עדים שעשאו שליח].
ק' לד' הר"מ הנ"ל, דאחר הקידושין צריך עדות גמורה שהוא שליח. חי' הרי"ם גיטין עמ' ר"ו ד"ה אולם.
לד' הראב"ד דלא הוחזק היינו גם בעדים, מ"מ י"ל דגם בהודאה סגי. חזו"א אה"ע נשים סי' מ"ז סק"ה.
פלוגתת הרמב"ם והראב"ד הנ"ל הוא לשיטתם שנחלקו [בהל' אישות פ"ג הט"ו] אי בעי' עדים במינוי שליח הבעל. ר"ן ד"ה גרסי'. ובעיקר פלוגתת הרמב"ם והראב"ד לענין עדים במינוי שליח הבעל, עי' רמב"ם אישות פ"ג הט"ו. ועי' בדבריו גירושין פ"ו ה"ד וכ"כ הרשב"א לעיל מ"א. ראב"ד שם. ועי' תור"י הזקן לעיל מ"ה: ויעו"ש מה שהביא מתוספתא ורש"י שם ד"ה ודילמא ארצויי. ועי' רא"ש פסקים פ"ב סי' ז' בשם הרמב"ן, ועי' תורא"ש לעיל מ"א. ועי' מאירי לעיל מ"א. ועי' נימו"י [בשיטת הקדמונים לעיל מ"א.] בדעת הריטב"א [דדעתו כהראב"ד] וכ"ה הר"ן כ"ג: מדפה"ר מהראב"ד. רבינו ירוחם נתיב כ"ב ח"ג. ועי' שו"ע אה"ע סי' ל"ה. שו"ת מהרי"ט ח"ב אה"ע סי' מ"ג ד"ה ולמה. ועי' ס' המקנה לעיל מ"א. ד"ה כשהיא נערה. רא"ש סי' ז' בשם הרמב"ן. רשב"א. ועי' עצי ארזים אה"ע סי' ל"ה. חי' הרי"ם גיטין ס"ג: ד"ה ובמשנה. חי' הגרש"ש גיטין סי' ב' ד"ה והנה נ"ל ועי' שער"י ש"ז פ"ד. קוה"ע סי' ע"ו ס"ז. חזו"א אה"ע סי' מ"ז סק"ג וסק"ד. ברכ"ש סי' י"ט אות א' בשם הגר"י מפוניבז'. ועי' חי' הגר"י מפוניבז' סי' י"א. אור חדש. אבי עזרי מהדו"ד גירושין פ"ו ה"ו ד"ה והנה. ועי' חי' הגרש"ר גיטין סי' י"ח סק"ה. חי' הגרי"ר סי' ו'. קה"י גיטין סי' י"ח. וע"ע קצוה"ח סי' קפ"ח סק"ב. ואו"ש גירושין פ"ב הט"ו. וכן ע"ע כלבו ס' ע"ה מהל' אישות. אבנ"מ סי' ל"ה סק"ד.
עוד מו"מ וביאור בד' הרמב"ם בפ"ט הי"ח. שו"ת מהרלב"ח סוס"י קל"א ד"ה גם דיש. שו"ת רשד"ם אה"ע סי' ל"ד ל"ו. מרהכ"מ ח"ב. עצי ארזים סל"ה סק"ל. וע"ע שו"ת מהר"ם אלאשקר סי' ס"ב.