ישועות יעקב/אורח חיים/תמ

ישועות יעקב ‏ אורח חיים תמ

א

(א) עכו"ם שהפקיד. בש"ס שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים וכו' יכול יטמין ויקבל פקדונות מן הנכרים ת"ל לא ימצא והנה יש לדקדק דברישא גבי היתרא נקט אחרים בסתם ובסיפא נקט מן הנכרים ולמה לא קאמר בפשיטות יכול יקבל פקדונות ת"ל לא ימצא ונ"ל דבש"ס דלקמן דף ו' שם קאמר הניחא לע"ד דבר הגורם לממון לאו כממון דמי היינו דאיצטריך לא ימצא אבל למ"ד כממון דמי למה לי לא ימצא ומשני כיון דכי איתא הדר בעיניה לאו ברשותיה הוא וכו' וביאור הדבר כמו שיבואר לקמן דבשלמא גבי נגנב מבית האיש שפיר אמרינן דבקדשים שחייב באחריות חשוב כשלודבעת שיגנב חייב באחריות וכיון שהוא צריךלשלם הרי הדבר הגנוב כשלו בעת ההוא וקרינן ביה וגונב מבית האיש משא"כבזהדהרי עדיין גוף הדבר ברשותיה והדר בעיניה ולכך לא חשיב כשלו והנה כבר נודע מ"ש הרב בעל מ"א לקמן בסי' תמ"ג דאם ישראל הפקיד חמצו אצל ישראל חברו מחייב הישראל למכור חמצו ואם עבר ע"ז ומחויב לשלם דש"ח שהיה לו לקדם ברועים ובמקלות ולא קידם חייב לשלם ומעתה בעת שהגיע ימי הפסח נתחייב זה בתשלומין וא"כ הוא גורם לממון דהרי הוא יתחייב לשלם ולכך עובר בב"י דהוי דבר הגורם לממון ואמנ בעכו"ם דאינו מגרע כח העכו"ם בזה דהרי העכו"ם יאכל החמץ א"כ אין כאן גורם לממון ולכך נקט יכול יקבל פקדונות מן הנכרים דאין כאן גורם לממון כיון דאי איתא הדרא בעיניה כמו דקאמר הש"ס ובאמת שהרב בעל מ"א כתב שיכול לומר הרי שלך לפניך אמנם מלבד שיבואר לקמן שאין דבר זה מוסכם דשומר יכול לומר הרי שלך לפניך גם דבתוך הפסח בוודאי אינו יכול לומר הרי שלך לפניך כיון דהכל מצוין עליו לבערה וכמ"ש בחי' ויבואר לקמן בעז"ה וא"כ כיון דבתוך הפסח לא הדר בעיניה הוי ליה דבר הגורם לממון ולכך נקט עכו"ם ובזה ישבתי לנכון מה שהקשה הרב בס' ע"ש על שיטת הלבוש שכתב דבישראל מישראל אף שקיבל עליו אחריות אין הנפקד עובר כיון שהמפקיד עובר דא"כ מה הקשה הש"ס רישא אסיפא כי"א דבר שא מיירי ג"כ בקבל עליו אחריות וכמ"ש הרא"ש דסתם חשיב כמו קיבל עליו אחריות אמנם ברישא איירי בישראל ובסיפא קאמר להדיא בעכו"ם ובזה א"ש דבאמת עיקר הטעם של הלבוש כיון דאי לא לא מצא לא הוי מחויב בב"י אף בקיבל אחריות א"כ מוקמינן קרא דלא ימצא רץ בעכו"ם ולא בישראל ובזה א"ש דהרי הש"ס רצה לאוקמיה הך ברייתא כמ"ד דבר הגורם לממון כממון דמי א"כ הא דילפינן מלא ימצא הוא רק דבלאו לא ימצא לא הוי דבר הגורם לממון כיון דהדר בעיניה אבל בישראל מישראל לא הדר בעיניה ובלא"ה עובר משום דחשוב גורם ודברי הלבוש קאי לפי פסק הלכה דקיי"ל דבר הגורם לממון לאו כממון דמי ודו"ק היטב. ונהי דמקרא דלא ימצא היא מן התורה דחמץ שעבר עליו הפסח מותר וא"כ פשיטא דיכול לומר הרי שלך לפניך אבל כיון שכבר אסרו חכמים חמץ שעבר עליו הפסח הוי גורם לממוון ופשיטא דעובר בב"י מן התורה ודו"ק:

ב

(ב) אם הוא חייב באחריותו. הש"ע כאן קיצר בדבר בדין ייחד לו בית ובדין קיבל עליו אחריות על חמצו של עכו"ם בביתו של עכו"ם. והנה שיטת ר"ת דאם השכיר לו ביתו שהחמץ מונח בתוכו ואף בקיבל עליו אחריות אינו עובר בב"י וע"ז חלקו הרבה מן הקדמונים ואמנם בקביל עליו אחריות חמצו של עכו"ם בביתו של עכו"ם ממש הסכימו רוב הפוסקים דאינו עוב רבבל יראה ואמנם מדעת רש"י נראה דאף בביתו של עכו"ם עובר בקבלת אחריות והנה טעם הפוסקים דאינו עובר נראה לי עפ"י המכילתא דדרש על הך דשאור לא ימצא בבתיכם למה נאמר לפני שנאמר בכל גבולך שומע אני כמשמעו ת"ל בבתיכם יצא חמצו של עכו"ם וכו' יצא חמצו של ישראל ברשות העכו"ם אע"פ שהוא של אינו ברשותו ובזה למדו הגאונים דאף חמץ של ישראל כשהוא ברשות עכו"ם ואמנם אנן לא קיי"ל כן ואמרינן דהך בבתיכם קאי על לא ימצא דמרבינן מיניה לחיוב בקבלת אחריות ועלה קאמר דדווקא בביתו חייב בקבלת אחריות אבל בבית עכו"ם אינו חייב וכיוצ' בדבר כתב הט"ז לקמן אלא שמקצת דבריו שם מגומגמים כמו שיבואר אבל בזה הנכון עמו דזה דבר שהסכימו עליו רוב הפוסקים דבביתו של עכו"ם אינו מתחייב בב"י אף בקבלת אחריות ובזה יש לי מקום עיון בהך דקאמר הש"ס פסחים דף מ"ו דאף בחמץ של חלה עובר בב"י מטעם הואיל ואי בעי מתשיל עלה וכתבנו במקום אחר בשם המפורשים דהך מילתא דהואיל לא מהני לכל מילי להיות חשוב כשלו כמו גבי מצתו של מעשר שני וכדומה רק בחמץ חשוב כשלו כיון דגלי קרא שלא ימצא דאפילו בדבר הגורם לממון עובר בבל יראה כיון דאילו מיגנב ואילו מיתבד ברשותיה קיימיה ה"ה בזה אמרינן הואיל ואי בעי מתשיל עלה כדידיה דמיא וזה ברור מאד. ולפי"ז אמינא ולא מסתפינא דאם החמץ הוא ברשותא חרים לא שייך הואיל דכיון דאינו רק מתורת גורם לממון וכתיבא מקרא דלא ימצא והיינו דווקא בביתו ולא ברשות אחר ובזה נתיישב מה שהקשו התוס' שם גבי חמץ של גבוה הוא חשוב כשלו מטעם הואיל ואי בעי מתשיל עלה ותירצו בהקדש ביד הגזבר ואח"כ חזרו והקשו דאף אם הוא ברשות הגזבר נימא הואיל ואי בעי פריק לה ונדחקו בדבר ועם מה שכתבתי א"ש דכיון דהקדש ביד הגזבר וכבר יצא מרשות הבעלים ואף שהוא ברשותו ובידו למיתשל או למיפרקו מ"ע אינו עובר בב"י דהוי כמו קיבל אחרי י' על חמצו של אחרים ברשות אחרים וזה לא כתביא מקרא דלא ימצא דהיינו דווקא בביתו ודו"ק ועיין לקמן סימן תמ"א מה שכתבנו בזה מה שהקשה הר"ן ז"ל בהך דנכרי שהלוה לישראל על חמצו דנימא הואיל א"ב פריק לה (והרמב"ם ז"ל פסק מתוך כך דבעינן שיגיע זמנו קודם הפסח עיין לקמן סי' תמ"א) ולפמ"ש לפי המסקנא דמוקי לה בהרהינו אצלו לא שייך סברת הואיל דהוי כמקבל עליו אחריות חמצו של נכרי בביתו של נכרי דלענין זה נתמעט מקרא דבתוכם וכמ"ש ולק"מ אמנם לפי ההו"א דלא מוקי לה בהרהינו אצלו רק דאיירי דהחמץ הוא בביתו של ישראל בזה היה קשה דנימא הואילך וצ"ל דלפי ההו"א הוי מוקמינן באמת מתניתין כרב יהושע דס"ל לקמן (שם) גבי חלה זהו חמץ שמוזהרים עליו בבל יראה ולית ליה סברת הואיל ועיין היטב בש"ס:

ג

(ג) וי"א שאפילו אינו עליו אלא ש"ח וכו' ואפילו אם אילו חייב באחריותו אלא שהנכרי אלם וכו'. עיין בטור וב"י דסתם קבלת פקדון אינו רק שומר חנם ועכ"ז עובר ומזה דייק דאף בש"ח עובר והדבר תמוה דע"כ איירי בקיבל על עצמו אחריות בפירוש דהרי בשל עכו"ם אין חיוב שומרין רק בקיבל אחריות בפירוש וכיון שקיבל בפירוש אחריות חייב בגניבה ואביד'ה ולכך עובר וזה פשוט. והנה בדברים שנתמעטו מדין שומרין מבואר בשו"ע ח"מ סי' ס"ו דקבלת אחריות בפירוש ג"כ אינו מועיל רק בשקנו מידו וגם מבואר בש"ע דגבי עכו"ם לא מהני ק"ס וא"כ באיזה ענין קיבל עליו אחריות אי לא נימא דמהני דכיון דקיבל עליו אחריות מחויב בדינא דמלכותא ולכך עובר בב"י ג"כ והנה כאשר בינותי בזה בספרים מצאתי בריטב"א ב"מ דף נ"ח אהא דמוקי הש"ס שם הך דהשוכר את הפועל לשמור את הפרה בשקנו מידו דאל"ה התקדשת אין בהם משום שמירה וקשה דשם גבי מהנה ש"ח להיות כשואל מסיק הש"ס שם בההוא הנאה דמהימן ליה גמר ומשעבד נפשיה אף בדברים וכתב הרב לחלק הענינים דבכ"מ מתחייב בדיבור בעלמא בההוא הנאה דמהימן רק גבי הקדש לא שייך לומר דמהימן דאיןז ה הנאה דמהימן לי. דבלא"ה לא יוכל לעכב ממון הקדש ת"י דלא יניחו לו דכל הציבור כבעלים על ממון הקדש ועוד דמועל בהקדש יחשב וא"כ אין כאן הנאה ולכך בעינן קנו מידו וא"כ כאן בעכו"ם חשוב הנאה דמיהמן ליה ולכך מתחייב בדברים בעלמא ולפי"ז אמינא דבעכו"ם אלם לא שייך לומר דמיהמן ליה דכיון שהוא אלם בוודאי לא יכול לכפור שהרי אף בשאינו חייב מצד הדין העכו"ם כופהו לשלם כ"ש שלא יוכל לכפור וא"כ בזה אינו מתחייב בדיבור בעלמא וצ"ל דמחויב מצד אלמותו של העכו"ם או כשיטת רבינו מצד דינא דמלכותא או דכיון שהתחייב עצמו רק בדבריםבעלמא לא גמר והקנה לזה מהני אלמותו של העכו"ם לעבור בב"י אף לשיטת החולקים. ובזה ישבתי לנכון מה שהקשה בס' ראש יוסף למוהנר"י אישקאפה לשיטת החולקים על רבינו וס"ל ג"כ דאף בסתם פקדון חייב בב"י א"כ קשה הא דנקט חמירא דבני חילא דווקא הא בכל עכו"ם עובר בקבלת אחירות ולמה היה מזהיר אותם על חמירא דבני חילא ולא על חמץ דשאר עכו"ם המופקד אצלם ובזה א"ש דחמירא דבני חילא קיל דלא שייך בזה לומר בההוא הנאה דמהימן ליה כמ"ש באריכות ודו"ק היטב:

ד

(ד) שהעכו"ם אלם. עיין בט"ז הקשה דא"כ מאי קאמר הש"ס פסחים דף וא"ו הניחא למ"ד דבר הגורם לממון לאו כממון דמי היינו דאיצטריך לא ימצא אבל למ"ד כממון איצטריך לא ימצא היכי שהעכו"ם אלם דכיון דאינו חייב מדינא פשיטא דלא שייך בזה לומר גורם לממון כממון דמי. ונ"ל ליישב קושייתו דהך לישנא שם כאביי ס"ל דמוקי הא דקאמר הש"ס אין לי אלא נכרי שכבשתו אסיפא כמבואר בש"ס ובנכרי שכבשתו ע"כ איירי שחייב מדינא דהיינו שקיבל אחריות בפירוש וכדומה שהרי ע"כ אינו אלם שהרי הוא כבוש ת"י ישראל וכיון דהש"ס בעי לאוקמי הך ברייתא ככ"ע שפיר דייק ועדיפא מיני משני הש"ס שם וגם הא דקאמר הש"ס דף ה' שם בעירו חמירא דבני חילא מבתייכו היינו שיתנו החמץ לרשות אנשי החילא ואף שהעכו"ם אלם מ"מ הוי כמו קיבל אחריות על חמצו של עכו"ם בביתו של עכו"ם וכמ"ש במ"א ס"ק א' דאם חזר והפקדו אצל בעליו הראשון אינו עובר דהוי כאלו קיבל אחריות על חמצו של עכו"ם בביתו של עכו"ם דשרי ועמש"ל בזה וא"כ יש להחמיר כשיטת רבינו:

ה

(ה) עובר עליו. עיין בספר מ"א שפלפל בזה בכל מקום דהישראל חייב לבערו ועבר ולא ביערו ובא העכו"ם אח"ג אם רשאי ליתן לו החמץ דאפשר לומר הואיל ואסור בהנאה אינו רשאי לפטור את עצמו ואח"ז כתב דרשאי ליתן לו החמץ והביא ראיה מהא דקיי"ל בגזל חמץ ועבר עליו הפס' אומר לו הרי שלך לפניך ואף דאם נאבד החמץ צריך לשלם מ"מ רשאי ליתן לו החמץ והטעם דחמץ שעבר עליו אינו רק משום קנס ובכה"ג לא קנסו והנה דבריו תמוהין דמה יענה בשאר איסורי הנאה דאורייתא דאמרינן בהו הרי שלך לפניך כגון ביין נתנסך שהוזכר שם (ולפי הגירסא החדשה המוכרחת) דאסור מן התורה ולא מטעם קנס ומ"מ יוכל לומר לו הרי שלך לניך וזה זמן רב דחיתי בתשו' דברי המ"א מטעם זה וכעת נתתי אל ליבי ליישב הדבר דבאמת לכאורה הטעם פשיט בזה כיון דגם הנגזל אסור להנות מחמץ שעבר עליו הפסח וכיון דמצד הדין החמץ בעין והרי הוא שלו א"כ כשיקבל דמים חליפי חמץ הם ואסור ואם לוה ככר קודם פסח רשאי לשלם לו אחר הפסח כמבואר לקמן סי' ת"נ וכתבו האחרונים הטעם משום שאינו בעין ואף שכתבתי לקמן דכיון דמלוה להוצאה ניתנה אף שהוא בעין מותר לקבל תשלומין אבל בגזל בוודאי כיון שהוא בעין ועמד ברשות הנגזל אינו יכול לקבל דמים וא"כ בלא"ה ל"ק קושיא הרב במ"א אמנם בחמץ בפסח שפיר הקשה דהרי באמת עיקר האיסור משום קנס שעבר עליו בבל יראה ובוודאי דהנגזל לא עבר עליו כלל כיון שאינו ברשותו רק הגזלן עבר עליו ומשום דהגזלן עבר אסור החמץ לכל העולם ולזה שפיר הקשה הרב דמהראוי שהגזלן לא יוכל לומר הרי שלך לפניך משום דאסור בהנאה ואף שהנגזל ג"כ יקבל דמים זה אינו דהנגזל לא קעביד איסורא ולמה נקנסו אותו אי משום להא דהגזלן איך יתכן שהגזלן לא יפסיד והנגזל יפסיד וע"ז שפיר כצתב דריעות חוב באופן כזה לא קנסו להגזלן ג"כ ובזה א"ש דבשאר איסורין בלא"ה א"ש דלכך יוכל לומר הריע שלך לפניך דאליה אף הנגזל יקבל דמים בעד איסורי הנאה שהם שלו כיון דמדינא אומר לו הרי שלך לפניך ובזה אמרתי בחידושי דבש"ח ישראל דאינו עובר בבל יראה מן התורה לדעת הרבה פוסקים והמפקיד עובר בב"י בזה עיקר הקנס על המפקיד בזה בלא"ה לק"מ קושיית המ"א הנ"ל וכמ"ש ובזה ישבתי לנכון דברי התוס' במסכת ב"ק דף צ"ח א"ה אדמפלגי בשור ליפלגי בחמץ בפסח ופרש"י לענין גזלן והקשו כולם אמאי לא כתב רש"י בשומר ועיין לקמן סי' תמ"ג ובזה א"ש ודו"ק ובחי' אמרתי בזה דבר נחמד דבשומר קושיית המ"א כלבה כחומת דהנה ידוע דעיקר יסוד הענין דאמרינן באיסורי הנאה הרי שלך לפניך הוא משום דהיזק שאינו ניכר לא שמיה היזק ואמנם היינו כשעשו לו בידים או בגרמתו היזק שאינו ניכר לא זולתו וכמו שאבאר לקמן באורך דאל"ה אף אם היזק שא"נ שמיה היזק הרי הוא לא עשה כלום כמבואר במסכת גיטין דף כ"ג ובתוס' ד"ה ההוא גזלם מעלייא הוא וכו'. והנה מבואר בש"ס דע"ז דף נ"ט והובא בטור יו"ד סימן קל"ב דאף דאסור לקבל דמי יין נסך מ"מ כיון דעביד ליה היזק רק דאנן לא מחייבינן אותו לשלם משום דהיזק שא"נ לא שמיה היזק אבל כשמשלם אינו עבור היין נסך רק עבור ההיזק שעשה לו (ואני הוספתי בביאור הענין דאף שפטור מצד הדין מ"מ כיון דמחויב לצאת ידי שמים בגרמא בנזקין יכול לקבל הדמים בעד ההיזק שעשה לו) ומעתה נראה דבשומר כיון שחל עליו למכור חמצו של חבירו וקיבל על עצמו השמירה א"כ היה בדין שהתחייב לשלם ובאמת דעת מהרש"ל דלא יוכל לומר הרי שלך לפניך מטעם זה אלא דאנן לא קיי"ל כן והיינו משום דלא יהא שהזיקו בידים והיזק שאינו ניכר הוא ופטור אבל מ"מ איך יוכל לומר הרי שלך לפניך הרי אם לא היה החמץ בעין מחוייב לשלם א"כ הרי נהנה מחמץ שעבר עליו הפסח ואין לומר להיפך דהאיך רשאי הישראל לקבל דמי חמץ בפסח הרי באמת הישראל מקבל רק בעד ההיזק והיינו קודם שבא הפסח דמחויב למכור בשעה חמישית ואף דהיזק שאינו ניכר לא שמיה היזק מ"מ רשאי לקבל כמ"ש ולפ"ז קשה הא דמבואר בש"ס שם דף צ"ח ובטור הנזכר דאף בשומר יכול לומר הרי שלך לפניך. וקשה הרי נהנה מאיסורי הנא' להיפוך ליכא כאן איסורא לקבל דהשומר חייב על אשר לא שמרו כדרך השומרין ואף בהיזק שאינו ניכר יוכל לקבל הדמים ומזה הבאתי ראיה לשיטת ר"ת במסכת סנהדרין דשור הנסקל מחיים אף שגמר הדין אינו אסור בהנאה רק דאינו בר דמים ודמים לאיסורי הנאה לענין אמרית הרי שלך לפניך אבל לא קא עביד איסורא במאי שמחזירו ליד הבעלים ודו"ק היטב ובזה ישבתי לנכון לשון רש"י לענין חמץ בפסח בגזל דלענין שומר למאן דאסר חמץ לאחר הפסח מן התורה בלא"ה א"י לומר הרי שלך לפניך דבשומר לא שייך מה שכתבנו לעיל וגם דברי המ"א ליתנייהו ורבה ז"ל כר"י דחמץ לאחר הפסח אסור דכל מילי דמר כרב עביד ורב כר"י ס"ל דחמץ אחר הפסח אסור כמבואר בש"ס דפסחים דף ל"ו ודו"ק היטב:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף