חידושי הרי"מ/גיטין/סב/ב

חידושי הרי"מ גיטין סב ב

דף ס"ב ע"ב

מתני' אי אפשי שתקבל לה אלא הולך ותן לה פי' רש"י א"א שתקבל להיות כידה אלא שליח שלי תהא כו' ע"ש. והנה הי' אפשר לפרש דאיך יכול לבטל שליחותה הא מ"מ הוי שלוחה כמותה רק דנהי דהוי כנתינה לידה מ"מ הא התנה שלא תתגרש עתה רק כשיתנו לידה ממש והוי כנותן הגט לידה ואמר דלא תתגרש עד אחר ל' יום או אחר שתתן ר' זוז כו' כנ"ל. אמנם להנ"ל לא הי' פריך הש"ס אח"כ והוכיח דאיש כשר לשליח לקבלה מהא דא"א שתקבל אלא הולך ולמ"ש מנ"ל דלמא איירי שפיר באשה דהיא שליח לקבלה ואעפ"כ כשאמר א"א אלא הולך כו' יכול לחזור דעדיין הוא שלוחה לקבלה רק שהתנה שלא תגרש עד שיגיע לידה וכשבא לידה שפיר מתגרשת דהי' מועיל נתינה ראשונה ליד שלוחה לקבלה ואעפ"כ יכול לחזור כמו לאחר ל' ולכך פי' רש"י ז"ל שמבטל לגמרי השליחות ואף דלכאורה איך יכול הוא לבטל שלא יהי' שלוחה ז"א דבתורת שיהי' שלוחה אינו רוצה כלל לגרשה רק שמגרשה באופן שיהי' שלוחו להולכה וממילא נתבטל שליחותה שבתורת שליחותה אינו מגרשה כלל וזה מדוייק בלשון רש"י ז"ל. ולכך מוכיח הש"ס שפיר דכשר לקבלה ולהולכה:

אך קשה מנ"ל להש"ס באמת כן דלמא הפי' כנ"ל ובאמת אינו מבטל כלל השליחות לקבלה כנ"ל. ויש ליישב למאי דאמר בש"ס פ"ג דקידושין במקדש לאחר ל' יום וחזרה בה סבר ר"ל דלא מהני דלא אתי דיבור ומבטל דיבור ופריך מהשולח גט דיכול לבטל ומשני שאני התם דכל כמה דלא מטי הגט ליד אשה דיבור הוא משא"כ נתינת מעות ליד אשה אף שמקדשה לאחר ל' כמעשה דמיא ע"ש. וא"כ א"ש דכאן במתני' דיכול לחזור בו קשה ג"כ לר"ל וצ"ל כתירוץ הש"ס דכל כמה דלא מטי כו' ולכך יכול לחזור לר"ל. וא"כ אי נימא כמ"ש דבאמת אינו מבטל הוא שליחות לקבלה רק שמתנה כנ"ל. וא"כ באמת בא הגט לידה מיד דקבלת השליח הוי כקבלתה רק שהתנה שלא תתגרש עד שיבא לידה ממש והוי ממש כמו לאחר ל' ושוב לא אתי דיבור ומבטל דהא נתינת גט הי' מעשה כמו מקדש אחר ל' וממילא אינו יכול לחזור בו לר"ל ולמה תני דיכול לחזור בו במתני' והוכיח בש"ס שפיר דע"כ הפי' אי אפשי הוא שמבטל לגמרי השליחות לקבלה ואינו רק שליח הולכה ושפיר דיבור ודיבור הוא. והוכיח שפיר דאיש כשר לקבלה ולהולכה כנ"ל:

אמנם עדיין קשה למאי דקיי"ל כר' יוחנן דאף בלאחר ל' יכולין לחזור דאתי דיבור כו' וא"כ י"ל דהפי' במתניתין כנ"ל. ומנ"ל דאיש כשר לקבלה הא יש לפרש כנ"ל. אמנם י"ל למאי דאיתא בש"ס י"ג בתן שטר שיחרור זה לעבד דאמר ש"מ תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים קנה וכ' הר"ן ז"ל דאף דהולך ותן לאו כזכי וא"כ לא רצה שישתחרר מיד כמ"ש תוס' שם. וכ' נהי דאמר תן מ"מ הא יכול אח"כ מיד השליח לזכות בשביל העבד והוי מטי לידי' וממילא משתחרר מיד אחר הקבלה ע"ש. וא"כ לכאורה קשה כאן נהי דאמר אי אפשי שתקבל ועושהו שליח להולכה מ"מ מיד אחר שנותן לו זוכה בשבילה והוי כאלו בא לידה כיון שהוא זכות לה וממילא מתגרשת מיד אחר הקבלה כמ"ש הר"ן בשיחרור ולא יוכל לחזור. רק אי כפרש"י א"ש דבתורת שליח קבלה אינו רוצה כלל אבל אי הוי אמרינן דהוי כתנאי שיבא לידה הי' שייך כנ"ל. אך יש לדחות דהא קיי"ל דתופס לבע"ח לא קנה. אך ברש"י ז"ל א"ש דסובר בשוי' שליח קנה בתופס במקום שחב לאחרים. ולכך פירש שפיר כנ"ל דאי הוי אמרינן שאינו מבטל השליחות לקבלה רק שהוא תנאי שיבא לידה א"כ מיד אחר הקבלה זוכה בשבילה והוי מטי לידה ואף שהוא תופס כו' מ"מ הא עשתה אותו שליח ומהני ולכך פי' שמבטל השליחות. וממילא לא מהני אף שזוכה בעבורה דשוב הוי תופס כו' בלא שוי שליח כנ"ל:

אך בל"ז יש לדחות דהא קשה על הר"ן ז"ל א"כ מאי הוכיח הש"ס דהולך כזכי ממה דתני א"א כו' דלמא אף דהולך לאו כזכי מ"מ הא מיד אח"כ זוכה אי תופס לבע"ח קנה ולכך צריך אי אפשי דוקא דאז מבטל השליחות. או דכיון שאמר א"א הוי כאומר בפירוש שאינו רוצה שיזכה גם אח"כ בעבורה עד שיבא לידה משא"כ בלא אמר א"א רק הולך אף אי לא כזכי מהני כמו התם בשיחרור ודוחק לומר דהש"ס קאי דוקא למ"ד תופס לבע"ח לא קני כו'. ויש ליישב דהא קשה על הר"ן ז"ל דהא אי נימא דתן לאו כזכי והוי שליח להולכה א"כ מאי מהני שיזכה אח"כ מיד עבור העבד הא קיי"ל לקמן כשעשתה השליח להולכה שליח לקבלה לא מהני דלא חזרה שליחות אצל הבעל. וגם אין האשה עושה שליח לקבל גט מיד שליח בעלה ע"ש. וא"כ מאי מהני שיזכה אח"כ בעצמו הא הוא השליח להו ה ו חזרה השליחות אצל הרב כשזוכה עבורו ונעשה שלוחה לקבלה אך י"ל דהא שם בשיחרור מבואר בפוסקים דטלי גיטך מע"ג קרקע מהני בשיחרור ולא בעי נתינה כו'. וא"כ כתב שפיר דזוכה עבור העבד דמאי בכך דלא חזרה שליחות ובטל השליחות להולכה מ"מ הא גם טלי גיטך כשר ולכך מהני שפיר כמ"ש הר"ן ז"ל אבל כאן בגט דטלי גיטך מע"ג קרקע בטל ולא מהני ממילא לא שייך כלל סברת הר"ן ז"ל דנהי דיזכה בשבילה מ"מ הא ביטל השליחות להולכה דלא חזרה אצל הבעל ולא מהני. גם אין האשה עושה שליח לקבל מיד שליח בעלה. אך מכל מקום זה ספק בגמרא אי בלא חזרה שליחות בטל ע"ש. וצ"ל דמשמע לי' באי אפשי שמבטל לגמרי שאינו רוצה לגרשה בתורת שליחות לקבלה כלל וממילא נפקא מינה דבעינן אח"כ שיתן לה השליח נתינה המועלת בגט וטלי גיטך מע"ג קרקע פסול. משא"כ אם היה רק תנאי כנ"ל:

שם טעמא דאמר אי אפשי הא לאו הכי הולך כזכי כו'. לכאורה קשה לדעת הרי"ף ז"ל בשיחרור דאף בזכי הוא רק שאינו יכול לחזור בו אבל מ"מ אינו משוחרר עד דמטי לידי'. וא"כ כאן כיון דהולך כזכי מאי בכך שאמר אי אפשי שתקבלנו אלא הולך מ"מ נימא דכוונתו שאינו רוצה שיקבל בתורת שליח לקבלה ותתגרש מיד אלא הולך היינו ויקבל בתורת זכי' שיזכה עבורה ולא תתגרש עד שיבא לידה. ואין ראי' ממה שאמר אי אפשי שאינו רוצה בתורת זכי' וכיון שאמר בפירוש הולך שהוא כזכי אמרינן שפיר כנ"ל. וא"כ אמאי יוכל לחזור בו נימא דהוי זכי' ועכ"פ אינו יכול לחזור בו וגיטא לא הוי עד דמטי לידה. וי"ל דמסתמא כיון שאמר אי אפשי אומר לכך כדי שיוכל לחזור בו. ודוחק:

עוד י"ל למ"ש תוס' קידושין כ"ג ע"ב גבי עבד מהו שיעשה שליח לקבל גיטו כו' והקשו הא יכול לזכות בשטר ע"י אחרים ותירצו תוס' רשב"א וריטב"א ז"ל דאם לא אמר באמת הי' יכול לזכות אבל כיון שאמר לו רוצה דוקא שיקבל בתורת שליחות לא בתורת זכי' ע"ש. וא"כ גם כאן כיון שהיא עשתה אותו שליח לקבלה גרע וכיון שאמר א"א ואף שנותן בתורת זכי' מ"מ הא לא רצתה רק שיקבל בתורת שליחות ולא בתורת זכי' כנ"ל:

אך א"כ קשה גם באינו אומר א"א רק זכי לה לא יועיל כיון שהוא בתורת זכי' והיא עשתה אותו שליח. אך ז"א דזכי הוי לשון קבלה ונותנו שפיר בתורת שליח קבלה משא"כ באומר אי אפשי כו':

אך קשה למ"ש הרשב"א ז"ל דאף אי תן כזכי מ"מ י"ל דלא מיגרשה עד דמטי גיטא לידה רק שאינו יכול לחזור דכוונתו רק שיזכה עבורה בתורת זכי' ולהרי"ף ז"ל לא מיגרשא עד דמטי לידה ע"ש. וא"כ לא יהיה מהני כלל כמו בעבד שם דכיון שעשתה אותו שליח לקבלה היא רוצה דוקא בתורת שליחות ולא בתורת זכי'. ואפשר לומר דבאמת גם לרשב"א ז"ל נותן בתורת שליחות קבלה רק שהוא מתנה תנאי שלא תתגרש עד שיבא לידה כנ"ל:

או י"ל דבשלמא בעבד כיון דזכות הוא ויכולין לזכות שלא מדעתו וא"כ למה ציוה העבד כלל לקבל הא בלא צוויו יוכל ג"כ לקבל וע"כ כוונתו שיקבל דוקא בתורת שליחות לא בתורת זכי' כנ"ל. אבל כאן באשה כיון דבאמת חוב הוא לה רק ע"י אמירתה לשליח לקבל הוי זכות א"כ אין ראי' כלל שאין רצונה בתורת זכי' מדאמרה לו שיקבל הא אם לא היתה אומרת לא הי' זכות כלל. אך א"כ קשה גם באי אפשי כמ"ש וצ"ל כנ"ל כיון שאמר אי אפשי:

שם אין האשה עושה שליח לקבל כו'. לכאורה למה אמר על האשה הלא היא אינה עושה כלום רק הבעל הנותן והי' לו לומר אין עושה שליח ליתן ליד שליח האשה. ונראה דלב' הטעמים א"ש דלטעמא דבזיון א"כ כשאינו מקפיד מהני ושפיר יכול הוא לעשות שליח ליתנו לשלוחה. ולכך תלי' עלי' שכשהוא עשה סתם אין היא יכולה כו'. גם לטעם הב' משום חצירה כו' קמ"ל ג"כ דאי הוי אמר עליו הי' משמע שכבר עשתה שליח קבלה והיא עושה שליח ליתנו לו ובאמת בזה לא שייך הגזירה בקדמה כו' וקמ"ל רק עלי' שאינה עושה אח"כ שליח כו':

מאי בינייהו כו' והקשה הרשב"א דלימא נ"מ דמטעם בזיון הוי ס' דאורייתא משא"כ משום גזירה כו'. וי"ל למ"ש המ"ל בעשה שליח סתם והוא קדש קדושי ספק או הפסולין מדרבנן שוב פסול דאורייתא דהוי שינוי בשליחותי' וכן בגט משמע קצת כן דלא מיקרי עשו שליחותן בגט הפסול דרבנן ע"ש בש"ע. וא"כ כאן דע"כ איירי כשהבעל לא ידע דאי ידע לא שייך טעמא דבזיון ג"כ כיון שאינו מקפיד וא"כ ממילא גם לטעמא דפסול דרבנן משום גזירה דחצירה כו' ג"כ שוב פסול מדאורייתא דהוי שינוי בשליחות כשנתנו לידי שלוחה ופסול דרבנן כנ"ל. ואף אי לא נימא כהמשנה למלך עכ"פ הוי ס' דאורייתא כיון דלטעם האחר לא אמרינן בזיון ואמרינן דאינו מקפיד בסתם דמה חילוק בין שמקבלת בעצמה או ע"י שליח. אבל כיון דכבר פסול דרבנן משום גזירה ודאי שוב שייך קפידא כיון שע"י זה פסול דרבנן ע"י שאינה מקבלת בעצמה. ושוב גם לטעם דגזירה הוי ספק דאורייתא ואין נ"מ. דבידע ואינו מקפיד גם לטעמא דבזיון מהני כנ"ל:

ולדברי המשנה למלך יש לישב גם קושית תוס' דלימא נ"מ באינו מקפיד. די"ל דלא בעי למימר נ"מ בין אי הגט בטל מה"ת אי מותרת לגמרי אף מדרבנן כמ"ש תוס' קדושין פ' האומר ע"ש. ולכך לדברי המ"ל א"כ לטעמי' דבזיון כיון שהיא ס' שוב בטל ודאי מה"ת דהוי שינוי כנ"ל וכן לטעמא דגזירה כנ"ל. ואמר נ"מ בקדמה איהי ושוי' שליח דלטעמא דבזיון עדיין בטל מה"ת דהוי שינוי משא"כ לטעמא דגזירה כו' כיון דבקדמה איהי כו' לא שייך וכשר גם מדרבנן לא הוי שינוי ומותרת לגמרי כנ"ל משא"כ אי נימא הנ"מ בלא קפיד א"כ גם לטעמא דגזירה אינו אלא פסול מדרבנן דלא שייך מטעם שינוי בשליחות דהא אינו מקפיד ולא בעי למימר הנ"מ בין פסול דרבנן או לא:

או י"ל דגם לטעם בזיון סבר הגזירה דחצירה כו' ולכך לא אמר הנ"מ אלא להיפוך כנ"ל:

גמ' משום חצירה הבא לאחר מכן כו' ופירש"י ז"ל שמוסר הגט לחצר של אדם אחר ואח"כ היא קנתה החצר מאדם אחר דלא מהני. ותמהו בתוס' דמה דמיון זה לשליחות הנ"ל שמקבלת מיד שליח בעלה שהוא כמותו משא"כ חצר של אחר. עוד קשה לע"ד הא בכתב לה שטר מתנה על החצר קנאתו ומתגרשת בו אף דאח"כ קנתה היא החצר ממנו וודאי דבזה שייך יותר למגזר משום חצר שלאחר מכן כמובן. וכן גבי תיזיל ותיחוד ותפתח דלא גזרינן פ' הזורק ע"ש. ואפשר דרש"י לטעמי' שפיר שם מטעם קנין אגב ולא משום חצר דא"כ הוי שייך הגזירה כנ"ל. והתוס' פירשו שיתן הגט בחצירו וימכרנו לאחר ותקנה היא ממנו ע"ש. וגם זה אינו דומה כלל לשליח לקבל מיד שליח בעלה רק דומה ממש להא דתיזול ותיחוד כו' שבא הגט מחצירו לחצירה וכן כאן בא הגט משלוחו לשלוחה והתם באמת מהני:

ונראה לישב דברי רש"י ז"ל. דאין הפירוש שכ' רש"י שיתן הגט בחצר של אחר היינו שלא מדעתו. רק שיתן הגט מדעת בעל החצר שישאילנו לזה שיהי' הגט מונח בתוכו כל זמן שהחצר שלו. והנה קי"ל דחצר השאול הוי כחצירו וקונה להשואל כמבואר בש"ע. ואח"כ ימכור בעל את החצר להאשה ושפיר בא הגט מחצר הבעל לחצר האשה שקודם המכירה הי' הגט מונח בחצר הבעל שהי' שאול לו לזה ועתה קנתה האשה החצר ושוב פסק השאלה דלא שאלו רק כל זמן שהחצר שלו ומונח הגט עתה בחצר האשה והוי בא לרשותה מרשותו ממש. וזה דומה שפיר ממש לעשתה שליח לקבל מיד שליח בעלה. והטעם דלא מהני באופן אף דלכאורה דומה להא דתיזול ותיחוד או כ' שטר מתנה כו' דמגורשת משום דבא הגט מרשותו לרשותה כנ"ל:

אך באמת ודאי דלא מהני דלא דמי כלל. דהא באמת בעינן נתינה וטלי גיטך מע"ג קרקע לא מהני וכן קפצה ידי' ע"ש. וכבר כתבנו שם הטעם דמהני בתיזול ותיחוד כו' אף דהוי כקפצה ידי' כו' רק משום דבזה כל נתינת הגט הוא מכח הבעל ע"י שמקנה לה החצר דאם לא הי' מקנה לה אף שהיתה מחזקת בחצר לא הי' שלה ולא הי' הגט מונח בחצירה כלל א"כ כל מה שבא מרשותו לרשותה היא ע"י דיבורו שמקנה לה החצר ומהני. וכן בכ' שטר מתנה כו'. משא"כ בקפצה ידי' דבלא מעשה שלו הי' הגט מונח בידה כנ"ל. וא"כ כאן בחצר שהי' שאול לו וכשמכר הבעל חצר לה החצר וקנתה נפסק השאלה ממילא לא מהני אף שהגט בא מרשותו לרשותה מ"מ מה שבא מרשותו לרשותה זה אינו ע"י הבעל רק ע"י האדם אחר שמקנה לה החצר וע"י שקנתה היא והוי טלי גיטך מעג"ק דלא מהני כנ"ל ולכך גזרינן שפיר בזה שעשתה שליח לקבל מיד שליח בעלה אטו חצירה הבא לאחר מכאן כנ"ל דזה דומה ממש שג"כ ע"י מעשה שלה אח"כ שעשתה שליח בא הגט מידו לידה רק דמדינא כשר דהא שליחו הנותן. אבל הגזירה שייך שפיר כנ"ל כיון שהיא עשתה אח"כ מעשה להיות הגט בא מידו לידה כנ"ל וא"ש כפשוטו פירש"י ז"ל דשייך הגזירה כנ"ל:

אמנם אפשר לומר כיון דבחצירה מה שקנתה אשה קנה בעלה כדפריך והתירוץ הוא רק דגיטה וחצירה באין כא'. וא"כ אפשר לומר דגם באופן הנ"ל מהני כיון דע"כ איירי שאומר לה אח"כ הא גיטך והרי את מותרת כו' בשעה שקנתה החצר. וא"כ י"ל דכיון דאף שקנתה החצר מ"מ הוי החצר של הבעל דכל זמן שלא נתגרשה מה שקנתה אשה כו' ומונח בחצירו עדיין רק בשעה שאומר הא גיטך נעשה החצר שלה מטעם גיטה וחצירה כו' א"כ שוב הוי הנתינה על ידי הבעל דע"י דיבורו בא מרשותו לרשותה דבלא דיבורו לא הי' מונח כלל בחצירה אף שמכר לה דמה שקנתה כו' והוי ככ' שטר מתנה כו'. אך י"ל דמ"מ שייך הגזירה היכא שהקנה לה האחר ע"מ שאין לבעלה רשות בה וכה"ג או שכתב לה דין ודברים כו' דלא שייך מה שקנתה כו':

או י"ל דאף דפריך מה שקנתה כו' בחצירה. ואף דהא קי"ל קנין פירות לאו כקנין הגוף. היינו כיון דמ"מ יש לו זכות בו לא מיקרי ונתן בידה לגמרי וכמו אגוד גבי' שאינה ידה לגמרי כיון שקנוי לו ג"כ לפירות ופריך שפיר. אבל לענין זה מ"ש דנימא להיפוך שיהי' הגט מהני משום דבלא דיבורו אין הגט מונח רק בחצירו משום מה שקנתה ז"א דגם חצר שלו לא הוי לגמרי דהא קנין הגוף שלה וא"כ אף שהנתינה ע"י דיבורו היינו שבלא דיבורו הי' ג"כ קצת בחצירו אבל הי' בחצירה ג"כ וא"כ אין כאן כל הנתינה על ידו דגם בלא דיבורו הי' שלה הקנין הגוף ולא מהני כנ"ל:

אך להפוסקים דבהוא מסייע בנטילתה מהני אף שהיא נוטלת והוי הנתינה ע"י שתיהם ע"ש בש"ע. וגם בהנ"ל כיון שהי' הקנין פירות שלו בלא דיבורו והוי הנתינה על ידו ג"כ שוב מהני אף שגם היא מסייעת כנ"ל. עוד י"ל בגזירה כו'. שיתן השליח הגט בחצירו ותקנה החצר מהשליח וג"כ בא מרשות השליח לרשותה ואעפ"כ י"ל דלא מהני שהמכירה אינה בשליחות הבעל ויש לדחות כיון שהוא שליח על כל אופני הנתינה זה בכלל כנ"ל:

גמ' והא לא חזרה שליחות אצל הבעל. לכאורה הטעם דהא צריך שיהי' נתינה שהבעל יתן לידה וכאן שנעשה השליח הולכה שלוחה לקבלה א"כ בשעה שמקבל שיהי' כמותה אז אין כאן נותן שאז אינו שוב במקום הבעל ובשעה שהיא במקום הבעל אז אינו נותן לידה שאינו אז כמותה. אך כמו גבי תיזול ותיחוד כו' דאף דג"כ בשעה שהחצר שלו אינו שלה ומ"מ מהני מה שבא מרשותו לרשותה ונעשה חצר שלו שלה אח"כ. וא"כ גם כאן בא הגט ממש מידו לידה שקודם לכן הי' שלוחו ובידו ואח"כ נעשה כמותה ובא לידה ובא ממש מידו לידה כנ"ל א"כ גם כאן יהי' מהני כנ"ל:

אך למ"ש דשם הטעם דמהני משום דהבעל עושה זה שבא הגט מרשותו לרשותה ע"י ההקנאה כנ"ל. וא"כ כאן דמה שבא הגט מידו לידה הוא ע"י החזרה ע"י שמבטל השליח שליחותו ונעשה שלוחה בזה בא מידו לידה וא"כ כמו דאמרינן גיטה וידה באין כא' כו' כמו כן בזה אמרינן להיפך דהא בשעה שבא מידו לידה זה הוא ע"י מעשה שלה דבשעה שמבטל וחוזר בו להיות שלוחה ע"י זה בא מידו לידה וא"כ עושה זה שלוחה שהוא כמותה שיבא הגט מידו לידה כיון שנעשה בזה שלוחה והוי כטלי גיטך מע"ג קרקע כיון דעל ידה בא מידו לידה היינו ע"י הביטול שנעשה כמותה כנ"ל:

אמנם להפ' בש"ע דכשהבעל מצוה אותה ליטול הגט מידו מהני ג"כ כיון שע"י ציויו לקחה הוי כמסייע בנטילתה ע"ש. א"כ כאן שהשליח מתרצה להיות נעשה שלוחה והוי כמצוה לעצמו לבטל ולהיות נעשה שלוחה. וא"כ בשעת הריצוי אז עדיין הוא שלוחו כמותו והוי כאלו ציוה הבעל אותה לקבל מידו וכן כאן מצוה שליחו שתעשה היא שיבא מידו לידה ונהי דאח"כ כשמבטל ונעשה שלוחה הוא כמותה מ"מ הוי כמו ע"י ציוי של הבעל והיינו ע"י ציוי של עצמו כנ"ל. ויש לדחות. ובל"ז להרבה פוסקים לא מהני גם באופן הנ"ל שמצוה שתקח כנ"ל. ולמ"ש יש לישב ראיות הפ' שהקשו על הפ' למ"ד דאין אשה עושה שליח לקבל כו' והא אין הש"ס מסופק כאן רק אם בעינן חזרה שליחות אצל הבעל כו' אבל לא מטעם דאין אשה עושה שליח לקבל כו' ומוכח דכ"ע סברי דעושה שליח כו'. ע"ש. ולמ"ש י"ל דהטעם דגזירה משום חצירה כו' הוא כמ"ש לעיל ולא מיקרי נתינה כיון שלא בא מידו לידה על ידי הבעל ואף שהוא ע"פ רצונו לא מהני. וא"ר הא דלא חזרה כו' י"ל דחווי ג"כ בזה כמ"ש. ואי כמ"ש הרמ"א ז"ל דמהני בנטלה היא מידו ע"י רצונו לא בעינן חזרה כו' וממילא אשה עושה שליח ג"כ. וא"כ מיושב הנ"ל דלדידן דבעינן חזרה שליחות אצל הבעל וכנ"ל. שוב שייך הגזירה דחצירה ג"כ ואין עושה שליח כו' כנ"ל:

שם איש לקבלה ואשה להולכה. והקשה מהרש"א אמאי לא מבעי בקדושין ג"כ. וי"ל דהא כל טעם הספק הוא אי נימא דבעינן שיהא שייך השליח בתורת אותו דבר ואיש שאינו יכול לקבל גט אינו נעשה שליח קבלה. וא"כ לכאורה נהי דאינו יכול לקבל גט מ"מ בתורת קנין איתא שיכול לזכות בחפץ. וא"כ עכ"פ קונה גוף נייר הגט בשביל האשה דלענין קנין הוי שליח וא"כ נהי דאינו נעשה שליח להתגרש על ידו מ"מ הוי כהקנה לה הגט באיזה קנין דמתגרשת כמו גבי תיזול ותיחוד ותפתח. כיון דלענין קנין נעשה שליח וקנתה הגט ע"י קבלתו. אך באמת ז"א דתוס' ורשב"א כתבו שם דלא כרש"י דקנין אגב ושאר קנינים לא מהני בגט דבעינן ונתן בידה רק גבי תיחוד ותפתח הוא מטעם חצר שהוא כידה ע"ש. וא"כ כאן אי אינו שלוחה אף שקנתה הגט מ"מ לא הוי ונתן בידה רק כמו שאר קנין ולא מהני וא"כ ממילא מיושב דבקדושין כיון דמהני שאר קנין ג"כ כשמקנה לה הכסף קידושין כמבואר בש"ס גבי קדשה בשט"ח דאחרים ע"ש. א"כ ליכא למיבעי דנהי שאינו בתורת קבלת קידושין מ"מ זכתה היא בהכסף וממילא מתקדשת כנ"ל:

שם ש"מ כשר לקבלה כו' מכאן מוכח דלא כמ"ש יש פוסקים דאף אותן שאינם בני שליחות מ"מ בשכר מהני מטעם פועל וכמו במגבי' מציאה לחבירו ע"ש. ואי נימא כנ"ל. א"כ איך מוכח ממתני' דאיש כשר לקבלה דלמא איירי בשכר ולכך אף שאינו בר שליחות לקבלה מ"מ מהני כיון שהוא בשכר וע"כ דלא מהני כנ"ל:

שם נאמנות להביא. לכאורה קשה דלמא איירי בשליח להובאה שהוא באמת לקבלה רק כאלו התנה כמ"ש הר"ן ע"ש:

שם שכן אב מקבל גט כו'. ואף דלהרבה פוסקים אין זה בתורת שליחות. מ"מ כיון שאב מקבל כו' שוב איתא בתורת קבלת גט ג"כ וממילא נעשה שליח לקבלה ג"כ כנ"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף